מדוע התעלף רבי ישראל מסלנט?! [סיפור מדהים]
ובכן, אני לא עושה את ההקדמה, אני מגיע ישר למעשה: שייסד הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, את תנועת המוסר קמו מתנגדים, גדולי תורה ויראה ונימוקם עימם. הם סברו שהמוסר הוא חלק מהתורה בכללותה. מעלם לא שמענו שהקימו תנועה עבור מצווה מסוימת או הנהגה רצויה ככל שתהיה. גם אם אין דברך ארץ קדמה לתורה, וגם אם אין דרך ארץ אין תורה, אין מקום להקים תנועה תורה עם דרך ארץ. כי דרך חלק בלתי נפרד מההנהגה של היהודי הוא מהנהגת התורה. גם שהייתה מצוות התפילין, רפויה בידי רבים. היו תקופות שלא הניחו הרבה יהודים תפילין, ורבי משה מקוצי, בעל הסמ"ג, ז"ל, היה מסובב בקהילות ישראל לחזק בידם את המצווה הזו , ודרש דרשות נלהבות, לא הקימו תנועת תפילין. אז הוא הדין בלימוד המוסר. אין עניין לייחד שעה בסדרי הישיבה ולהקים בתי מוסר ולעשות לכך תעמולה. כך טענו המתנגדים דאג. היום כבר אין התנגדות אין התנגדות לתנועת המוסר, היא כבר נכנסה בכל העולם, הכל בסדר, ברוך ה'. אבל היו חשדות כמו שהסברתי קודם, מאיפה זה נובע, למה זה התחיל, למה זה שייך וכו. כמובן שרבי ישראל מסלנט חלק עליהם בכל תוקף,ולדעתו לימוד המוסר חובה על כל יהודי, להחדיר בכל עוז. אבל כדי שדבריו יהיו נשמעים, הוא שקד לבצר את סמכותו התורנית. אם יבוא אחד רק דרשן יזלזלו בו, אבל אם הוא יהיה גדול בתורה, לא יזלזלו בו. אז לכן הוא שקד לבצר את המעמד שלו והסמכות התורנית, והרי הוא היה מגדולי הדור. לפי כך הוא סובב בקהילות ליטא, הרעיש את הלומדים בפלפוליו העצומים שנמשכו שלוש וארבע שעות, ובללו חצי הש"ס. כל מקום שהגיעו ישבו תלמידי חכים, גדולים וגאונים, והוא היה בשלוש, ארבע שעות מערבב כמו שאומרים, את כל הש"ס. מקשה קושיות, מפרק אותם, משהו מדהים את השומעים לגמרי! וכך הייתה דרכו הוא היה מגיע לעיר, עולה לבית המדרש, תולה דף וכותב: בעוד יומיים ידרוש הרב ישראל מסלנט בסוגיה פולנית וכותב את כל מראי המקומות. 20, 30, 40 מראי מקומות בש"ס בראשונים בפוסקים, ואומר מפה אני אדבר. תכינו את עצמכם, תלמדו את הכל טוב, כשאני בא, אני אגיד את דברי התורה שלי, ואם יש לכם קושיות, תקשו עליי מה שאתם רוצים. יפה! אי אפשר להניח פלפול בסוגיות שהלומדים לא היו מוחנים ולא שולטים בהם. אז לא יבינו את הקושיות ולא יתפעלו מהדרך שהוא חותר. כך היו לומדים במשך יומיים, קונים ידיעה מקיפה, עולה היה לבמה, חורז את כל מראי מקומות למקשה אחת, התפעלות הלומדים והשתהות גדולה, וכך הכירו את גדלותו התורנית העצומה, וקיבלו את מרותו. וכך הכתה תנועת המוסר שורש למגינת לב של המתנגדים. והוא הצליח להחדיר ככה את המוסר.
מעשה שהיה כך היה: פעם את הגיע לעיר, תלה דף עם מראה מקומות, פרש לאכסניה לשקוד על תלמודו. היו שם שני האברכים, תלמיד המתנגדים לתנועת המוסר, ידעו שהוא עומד לכבוש את לב הלומדים בגאונותו העצומה, עשו מעשה שלא יעשה. הורידו בחשאי את הדף, והחליפו אותו. השאירו את הנושא על קנו, אבל המירו את כל מראי המקומות. והמציאו על המקום 30 מראי מקומות שלא ממין העניין. וכתבו סתם ככה. ברכות דף כ', שבת מ"ג, פסחים נ"ט, סוכה ט'... כיד הדמיון הטובה עליהם, ותלו את הדף בכניסה לבית המדרש. כל הלומדים כתבו את מראי מקומות, הלכו ללמוד את הכל, הסוגיה כמובן הייתה ידועה ואף אחד מהמקומות שהסוגיה מדברם בהם, לא מופיעה בדף עם מראי המקומות. כולם מתפעלים! איך הוא יכול לקשור את המקומות האלה לסוגיה, שכולם יודעים שהסוגיה מופיעה במקומות אחרים. כולם שיננו את המקורות המצויים האלה והמתינו לפלפול המובטח. והשעה היעודה, בית המדרש היה מלא מפה לפה, רבי ישראל עלה במדרגות של ארון הקודש, העמידו לפניו את הסטנדר, ביקש אם אפשר להביא לו את הדף שתלוי על הדלת, כדי שיוכל לשזור את הפלפול שהוא הכין בראש. הביאו לו את הדף וחוורו פניו. שני האברכים מביטים בקהל ומחייכים. והוא מלכים שירד בבושת פנים, ואז תנועת המוסר תספוג מפלה. בכל אופן בעירם. שתק דקה, שתק שתי דקות, והציבור תמה למה הוא לא מתחיל. ואז פתח: רבותיי, הסוגיה ידועה, לכן לא כתובים כאן מראי המקומות המרכזיים בה. ואזכור אותם בקצרה. והתחיל להגיד את כל השיעור שהוא הכין מראש, שטח את הרקע, הפיק ממנו יסוד, ואחר כך התחיל לפי מראי מקומות שלהם. והיסוד הזה נסתר מדיוק בדברי הגמרא במסכת ברכות דף כ', ואפשר היה לנסות לתרץ כך וכך, אבל זה נסתר מדברי הגמרא מסכת שבת דף מ"ג, וכדי ליישב את הדברים נראה לחקור כך וכך, ומפסחים דף נ"ט מוכח כצעד הראשון, ונפקא מינה להלכה בסוכה שף ט', והואיל וכך מיושבת הקושיא שהוקשת ממסכת ברכות. הכלל שלוש עמד וחרז על כל שלושים מראי המקומות שלו, התכונן להם ולא שייכים לסוגיה כלל. והשומעים יצאו מכליהם. גאונות כזאת לא שמעו מעולם! הם היו בטוחים שזה הפלפול שהוא הכין. בין השומעים היו שני האברכים המומים, ככל שהוא שזר את הפלפול פניהם החווירו. הם הבינו שפגעו בגאון אדיר, בשר התורה ואין להם מחילה. סיים לארוג את הפלפול במראי המקום האחרון שקשר את הקצוות והתעלף. נוצרה בהלה, קמה מהומה, נתקפו חרדה, טרחו להקיצו מעלפונו, והשניים ידעו על מה ולמה התעלף. אלו תעצומות נפש גבו ממנו השעות האחרונות להמציא כזה פלפול על אלתר. שהתעורר מעלפונו חלצו שני האברכים את נעליהם ובאו לבקש מחילה. שאלו אותם על מה? הודו בפני כל הקהל על מעשיהם הרעים. ואמרו בגלל זה הוא התעלף ואנחנו מבקשים את סליחתו. מה הוא אמר להם? על המעשה שעשיתם אכן זקוקים אתם למחילה. מעשה שלא יעשה הוא ואני סולח. אבל אם ליבכם מכה אתכם שבגללכם התעלפתי, הריני להרגיע אתכם. לא התעלפתי בגללכם. ובאמת העיד התלמיד שלו, הגאון רבי איצל'ה בלאזר, זצ"ל, שרבו שתק שתי דקות בהתחלה, שהוא ראה שהחליפו לו את הדף, זה לא משום שבאותן שתי דקות הוא הכין את השיעור שערך 3 שעות. לא. את השיעור הוא הכין כהרף עין, תוך שבריר דקה. אבל לאחר מכן התלבט שתי דקות האם לחשוף את גאונותו הכבירה, לומר שיעור בנוי לתלפיות משלושים מראי מקומות שלא שייכם לעניין או לא? זאת היתה התחבטות. האם יהיה זה שמץ התפארות וגאווה או כל כוונתו תהיה לכבוד ה' לבצר את תנועת המוסר. ובסוף הוא הכריע לומר. אז למה הוא התעלף? הוא אמר כך: דעו לכם, ממרום לא מחלקים מתנות. ממרום קובעים משימות ומעניקים עבורם כלים. אם אדם עשיר, עליו לכבד את ה' מהונו. לא נתנו לך מתנה סתם. נתנו לך משימה לפרנס את העניים ולהחזיק את הדלים ולכן, נתנו לך כלים – העושר. זמר צריך לכבד את ה' מגרונו. לא נתנו מתנה סתם, אלא משימה שאם הכל שלך תכבד את ה', לא את עצמך! כמו שכתוב בהלכה: חזן שהוא מחזן בשביל להשמיע את קולו, ה' אומר עליו שהוא שונא אותו. "נתנה עליי בקולה על כן שנאתיה". אז צריך לכבד את ה' מגרונו. כל כישרון שאדם קיבל זה כדי לנצל אותו, לכבוד ה'.
אומר הרב, ישראל מסלנט, ברור לנו שהוא ענו, כן? אחרי שהוא שקל במשך שתי דקות שיש לו שיעור פיצוץ, שהוא יכול להוכיח את גאונותו מה שאף אחד לא התכונן אף פעם לכזה דבר, והוא הכריע שהוא יגיד בכל אופן לבצר את תנועת המוסר. אז הוא אמר ככה: אני ידעתי שיש בי כישרונות כמו אלף אברכים. ולכן נדרש ממני לפעול כאלף אברכים. ולכן, הוא למד, לימד, הדריך, השפיע בתנופה אדירה ובפעילות בלתי נלאת. אבל זאת לא ידעתי. מעולם לא נוסיתי בכך, להכין כהרף עין שיעור יש מאין. לגעת מה כתוב קודם כל בכל מראי המקומות בלי לפתוח אותם ולקשור אותם לסוגיה כסדרן, לפי הסדר שהכינו לו, כשהם לא קשורים בכלל, זה כוחות שלא ידעתי שמקננים בי וזו מנת כישרון שהעניקו לי משמים של עשרת אלפים אברכים. ולמה התעלפתי? כי אני לא מנצל את כוחי כעשרת אלפים אברכים, רק כאלף. אז הוא התעלף. כשהלה למרום ישאלו אותי: לשם מה קיבלת כוחות של עשרת אלפים והשתמשת רק כאלף? מה אני אענה? אתם שומעים?
כך מתכוון המדרש בבראשית רבא צ"ג: שאדם יגיע לעולם האמת, כתוב: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא. מה זה לפי מה שהוא? אנחנו כעת לא יודעים בכלל מי אנחנו בעצמנו, ומה אנחנו מסוגלים, מה הכישורים שיש לנו, ואיזה כוחות בנו מקננים, כי מעולם לא מיצינו את עצמנו. אבל יש בנו כל כך הרבה כוחות חיובים ובמרום לא מחלקים מתנות, במרום קובעים משימות ומעניקים כלים. עכשיו כל אחד שיבדוק את עצמו האם הוא מנצל את כל הכלים שנתנו לו, גם הרוחניים וגם הגשמיים. זאת תהיה התביעה עליי.