ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל נושא דברים בכנס 'פרוייקט החברותות' שערך הרב אמנון יצחק לע"נ הרה"ג הרב יהודה שפירא זצוק"ל

- - - לא מוגה! - - - 

מי מלך

אני מלך

‫אז היא רצה ונתנה את המכתב ‫למנהל בית הספר, ‫אז הוא החזיר מייד את הילד.

‫אבל למחרת התפרסם ‫שהוא מכר את המכתב במאה אלו גדולה.

‫אז היא טוענת זה שלי המכתב, ‫שנתתי לך לראות את זה.

‫אבל לא, תחזיר לי. ‫ובעל הבלנק טוען שהנייר שייך לו.

‫לקחו ממנו בלי רשות, ‫הוא יצא רגע, אז לקחה.

‫אז זה שייך לי.

‫השאלה, למי זה שייך?

‫-אז זה היה ביד שלו,

זה היה ביד שלו,

‫כתוב,

‫שווייד, אם כל תוקף לו ודאי, ‫היה לו.

‫אז דף מדי קצת, אם הוא רוצה לקנות, ‫היות שלא התכוון לקנות אז, לא חכו.

‫השיני, השיני שוב קיבל עכשיו... ‫-הנה הוא יעשה.

‫מה ראשי זה אומר?

‫יד, פיצוי ודף, משא נ׳ד אומר, ‫יד לא קונה אם הוא לא מכוון לקנות. ‫-לא מכוונים.

‫רק חוצר. חוצר כן.

‫השיני שבעה שהיה ביד שלו, ‫זה לא שום דבר.

‫הוא לא קנה, כמובן התכוון לקנות.

‫ומעילה, עכשיו השני שיש לו ‫והוא רוצה לקנות, הוא קנה.

‫זה היה אצלה בבית בלילה. ‫-בבית חוצר שלו.

‫הוא שאומר שהיא לא התכוונה לקנות. ‫אבל חוצר כן קנה.

‫הוא אומר, הרב שפירא, ‫שזה היה בחוצר אצלה.

‫היד לא קנתה.

‫לא, אבל זה לא הגיע לילה, ‫זה לא היה אצלה בלילה.

זה עבר מיד הנשיא, זה לא היה אצלה בלילה.

זה תלוי, זה הראש היבה אומר, שזה תלוי אם זה הגיע אליה הביתה או זה היה רק ביד שלה.

יד לא קונה בלי קוונה, בחוצר קונה בלי קוונה. כן. זה מה שהראש היבה אומר.

זה היה גוי או יהודי? יהודי.

כי חוצר וגוי יש כאילו מה כהן לא קונים חוצר רק כפי שמרעיש מדבר עם כהן הגוי וכהן החוצר יכול להיות שגוי לא קונה חוצר,

היהודי כאילו קונים חוצר

והתיק שלך זה לא חוצר?

זה יד?

כאילו יש לו,

חוצר. זה כאילו קיזם קרא ברשות שמאלחר.

לא זה לא, זה היה באולם ציבורי, לא ברשות שמאלחר.

ואחר כך ברחוב היא הנחה עם בכל מקום, לשים תה.

באוטו שלה היא נכנסה, האוטו זה ודאי חוסר.

אם אחד אוכל בחוסר ביד,

ואפילו שבחוסר הוא אוכל ביד.

זה הכלל לא חוסר, לא יהיה לה חוסר, חוסר בשביל אותו היד קיימים חוסר ולא בתור יד, זה דיון, זה היה לא קורה.

אפילו שהוא נמצא בתוך החוסר.

אפילו שהוא נמצא בתוך הבית.

נכון, נכון, יד בתוך החוסר לא קורה. אז אפילו שהוא נמצא בתוך הבית הוא לא קונה.

לא. זה הראשי ואומר.

כן. אם הוא מחזיק את זה ביד,

אפילו שהוא נמצא בתוך החוסר הוא לא קונה.

אה,

אני אעשה.

בסדר.

ראשי להגיד דברי חיזוק.

מוריי ורבותיי, אנחנו עומדים באמצע ימי ספירת העומר.

ספירת העומר כלל ישראל אחרי שיצאו ממצרים עד שיקבלו את התורה.

לא היה כל כך קל תקן יד לצאת ממצאי שער לטומאה,

ולתיק ולקבל את התורה,

התורה הקדושה לא יכולה לקבל ככה אם אנשים עדיין יש להם מידות רעות.

כתוב ממצאי שער לטומא,

מה זה ממצאי שער לטומא?

נגעו ושרוצים?

לא, לא נגעו ושרוצים,

לא נשרוצים, אולי באמת,

רק שער לטומא הם מהמידות הלא טובות והמצאי מידות לא טובות.

ועל זה אומר המחר,

רמי של חיים אל-אצטו,

שכל יום היה צריך לתקן מידה רעה.

המצאת מידות רעות,

וכל יום היה צריך לתקן.

כלל ישראל יצאו ממצרים,

היו מן הגויים, למרות שהיו בגושן,

והמצרים היו קצת אחרת. בכל זאת ההשפעה של המצרים,

ההשפעה של המצרים הייתה עליהם,

וההשפעה של המצרים לא הייתה גם השפעה טובה.

מהגויים אפשר ללמוד מידות הרות,

וממילא הם צריכים להינתק מהמידות הרות,

וזה לא הולך ברגע אחת.

בעצם כתוב בשם רבי סולטלנטו,

הוא אומר כי לטקן מידה אחת צריך לעבוד כל החיים, והלוואי שכל החיים יצליח לתקן את המידה הרעה.

למה?

כאן הקדוש ברוך הוא היות שרוצה שיקבלו את התורה,

אז עשה להם סייעתא לשמיים יחלת,

אבל רק בציור שהם רצו להתנתק,

אז מה, לא היה נורא מספיק,

הם עשו משהו ביכולתם,

אבל צריך להתרומם עד כדי כך שיתקנו אותי מידה,

זה היה סייעתא לשמיים יחלת,

עד כדי כך שביום האחרון,

ביום ההוא שבו מדבר סיני אומרים חזר כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת, כבר לא היה ריב.

כל כך אנשים הרבה היו ולא היה ריב, זה פלא, זה נס גדול מאוד,

כי היום אפילו אם בן אדם נמצא במקום של עשר אנשים, של עשרים אנשים, שלושים אנשים,

כאילו יש כבר ריב,

אין דבר שבן אדם ישתוו,

כל פעם זה רוצה ככה, זה רוצה ככה, ומתחילים לריב.

במיוחד שהיו כל כך הרבה אנשים.

ראיתי בשם רחוב ישראל שהוא משער שהיו חמש מיליון אנשים.

חמש מיליון אנשים היה.

שישים ריבו,

שש מאות אלף אנשים היו גברים מגיל עשרים עד שישים.

חוץ מזה נשים,

חוץ מזה גברים משישים ולמעלה ועד עשרים,

עוד יהיה רב רב גם.

אז הוא משייר בערך חמש מיליון אנשים.

חמש מיליון אנשים שלא יהיה שום ריב,

של מופת שלא יהיה אפשר אף פעם.

לא יכול להיות כזה, נס ממש.

למה שבור הוא עשה שיהיו לב, כל כך רוצים לקבל את התורה,

אז השתדלו מצידם, אבל זה לא היה מועיל,

כי הייתי לשמיים מיוחדת.

וזה היה נס ממש.

כל יום תוכם מידה, כל יום תוכם מידה,

עד שהגיעו ביום שבאו כבר כאיש אחד,

בלב אחד,

יכול להיות בלי שום ריב,

אז כבר רואים לקבלת התורה.

כי קבלת התורה, כל זמן שאנשים עם מידות רעות,

אי אפשר,

תורה זו קדושה,

אי אפשר להיות עם מידות רעות.

עכשיו, אחרי שהיה זהו, אז זכו,

ובכל זאת,

לעזוב בספרים שכמו שהיה קבולת סאטירה אז,

אפילו היום אין קבולת סאטירה, אבל מאין זה יש.

זאת אומרת, יש קצת קדושה,

כמו שהיה בשעת דומה סאטירה.

אותה דבר, ההתגוננות שהייתה אז,

גם כן כל יום שהייתה התגוננות,

היום יש קצת מאין זה, לא כמו אז, אבל יש.

אם כן, יש למוד להתעלות,

מה שבשאר הימים קשה ליכללות כל כך הרבה, מיליון יום אחד לתקן במידה רעה,

זה כמו שאב ישראל אוסלם, אתה אומר, צריך לעבוד הרי כל החיים, והלוואי שזה יאיר.

אבל שם היה סייתא לשמיא מיוחדת,

גם היום בזימים מהיר יש סייתא לשמיא,

אפשר להדות, אבל בעיקר, אחי, שקיבלנו את התורה ואנחנו יכולים לזכות מה שאף פעם לא היו יכולים לזכות לפני זה,

כי בלי תורה קשה גם לעלות,

וזה היה גם כן נס,

לעלות בלי תורה.

אבל אחי, שקיבלו את התורה,

אנחנו, ברוך השם, יש לנו תורה,

יש לנו אפשרות לתעלות. אם ננצל את הזמן ואת המחשבות שלנו ואת המיישמים שלנו, נלכת בכיוון של רצון חזק לקבל את התורה,

זאת אומרת, להתנהג לפי התורה, לפי מה שהכבושבור רוצה,

יכולים לעלות מאוד מאוד.

אז נציל את הזמן,

שלא יבזבזו את הימים הקדושים האלה.

נצטרך, אבל יצטרך להישאר לקם ולאחר כך שנישאר, ונישאר לנצח, יצא. כל דבר שאדם עושה נשאר לנצח. אם אדם עושה עבירה, רחמון ונצלן,

לא כל כך נצח.

אחי, שמחפשים אותו בהגייהם,

יכול להיות שבעת תיקון,

אבל המצווה נשארת לנצח.

זה דבר שאי-אפשר לתאר.

כל מילה טובה שאדם עושה או שמדברת לי בתורה, שנשאר לנצח. אין דבר כזה שייבטר.

זה נשאר לא עולם ועד.

וזה, אנחנו יכולים להציל את זה.

הגמורה אומרת בסוף אוקסטין.

אוקסטין זה המצנייץ האחרון של שס.

שם כתוב בסוף,

עומר רבי שמרין, נדמה לי הכתוב.

עושה את הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שיעי ייעוד עולמות,

שנאמר להנחיל אויה ואיש וצרותיה מהמלא.

אז לא מבינים, בקור צדיק יש 310 עולמות?

איפה יש כל כך עולמות?

בפרט אם קור צדיק יש ככה, אז זה מילארד מילארד עולמות. איפה יש כל כך עולמות?

אז אומרים שזה מסתובב,

מי זה, איזה, איזה, איזה,

מהדריגות רוכניות קוראים לזה, רמות.

אבל הרמב״ם, בפירש המשניות, אומר ככה

תיקח כל ההנאות, תענוגים,

כל ההנתרות והתענוגים שיש בעולם הזה.

יש אנשים שנהנים מאוכל טוב,

משטייה טובה, מניגון טוב, משררה, מכבוד.

יש כל התענוגים שיש בעולם הזה.

תיקח את זה ותכפיל את זה 310 פעמים.

תעשה כפול, נענות האלף, פי 310 כפול נגד כל זה.

וזה מה שיש לצדיק, כך אומר הרמב״ם.

זה מה שמגיע לצדיק.

ועכשיו,

מה הפשט, כל צדיק שווה?

כמו איש רבנו צדיק ואיש אחר צדיק זה כצדיק כמו איש רבנו?

על כל חוק, לפי המדרגות למצוות.

אחד שעושה יותר מצוות, יותר צדיק, פחות, אבל אפילו האפתליק הכי קטן,

אז הוא יקבל על כל מצווה,

יקבל פי 310 יותר מכל תענוגי העולם הזה.

ככה הוא יצא לפני החשבון.

והיות שעכשיו נעשה חשבון עוד יותר.

כתוב במשנה,

אלו דברים שעוד במכיר פרציהם בעולם הזה,

הקרן הקיימת שלו יאמר בו אין כבודה ואין מלאכה סוללית והשכמת בית המדרש,

שח חסרה ערבית, אך נעשה סולחין, ויקרחין, אך נעשה סולחין, ויקרחין, אך נעשה סולחין,

וישרמץ, וימציא לו, ואישור לו ממנו לחברות.

ותענוגו טרו כנגד כולם.

תענוגו טרו כנגד.

מה זה תענוגו טרו?

בן אדם שלמד כל החיים שלו? בוודאי.

אז הגויים מביא, הגויים מביאו ומביאו מהירושלמי דיבור אחד שוטר.

דיבור אחד שוטר. מילה אחת.

כך הוא מביא.

אם כן, בן אדם עם רימי טר, אין לתאר איזה זכות שיכול להיות.

מילה אחת, הוא שוקל לה את כל הרבה מצוות.

עכשיו,

כמה מילים, חופש חיים כתוב באיזה ספר שלו,

הוא רוצה לראות כמה מגלילים בן אדם יכול לדבר בדקה אחת.

אז הוא בא לידי מסקנה מותיים מילים אפשר לדבר בדקה אחת. מותיים מילים.

בדקה אחת.

דקה אחת זה שישים שניות.

אז בזה נכון לדבר 200 מילים.

אם כן,

כמה בן אדם יכול לרכוש אפילו באיזה מצב שהוא?

בן אדם בן ישיבה או אברך בישיבה שלומד כל היום,

אי אפשר לתאר כמה.

אבל אפילו בן אדם שמיתג לפרנסה לא יכול כל הלבש מלמוד.

אבל הזמן אפילו יבקש קצת ביום.

אז על כל דקה 200 מצוות שכל מילה הוא יותר מכל המצוות שבעולם.

אם זה נצח בן אדם צריך לראות, לא לבזבז את החיים,

שינצל את החיים לא רק משטויות.

רוב הדברים שבן אדם עושה שטויות.

יש אפילו דברים בכלל שטויות, שהוא נבצע מבין שזה שטויות.

הוא מבזבז את החיים.

אבל בן אדם צריך לראות, לנצל בתורא.

מה שיאמר בתורא הוא יהיה מאושר.

עכשיו הוא לא מבין את זה, אבל שם בעולם העברון,

שיבוא אחרי שכל אדם לא נשאר כאלה.

כל אדם עוזב את העולם.

ואז הוא יראה על כל מילה ומילה שוטה רזוי ומושער.

הקודש ברוך הוא יעזור.

הגמורה אומרת בסוף סויטה, דף מ' טס,

הגמורה אומרת מיום שחור בישראל מקדוש

אין לו חיים שאין כהילתו מרובה מכבוד.

כל יום יש יותר קללה, יותר קללה, יותר קללה מעניין שחור בישראל מקדוש.

שואלת הגמורה אם זה כל כך גרוע אז למה חורדות העולם מתקיימות?

אז יש כל כך הרבה צרות, הרבה קללות.

אז הגמורה אומרת על קדושא דה סידרא והעמי ישמרה ודאגדת.

זו כתרה, אומר רשא,

קדושא דה סידרא מה שאומרים ובוא לצין גוייל ואת הקודש איש הבטיל אצל סויט ומכור זה על זה הוא אמר שמה ובזה והעמי ישמרה בה אחרי שאומרים אגדה.

זו הגמרה שמסביר למה.

מפני ששם יש גם אלה שלא יכולים ללמוד ושקוראים למארצים אלה שלא יודעים ללמוד וגם הם אומרים תרא.

אומרים תרא ומתרגמים את זה, כי בימי יום היו מתרגמים על ארמית אז אומרים פסוק תרא ומתרגמים את זה, זה גדושא דה סידרא.

עונקאום ישמרה בו גם כן.

הם אומרים שאפילו לאנשים לא כל כך טרחים וכל מיארץ אפילו אבל אומרים

יש כאילו שהשם כביש שמיים שאומרים פרי רעת כדי כך על זה העולם עומד למרות שיש כל כך טרות, קללות קללות קללות אבל יש כזה דבר שזה מורמים את האדם ואת כל הבריאה כולו.

כל העולם כחול למות אחרת העולם לא יכול למות העולם עומד כפי שיש לכל הפחות זה אם כן כל אחד שינצל לראות מה שיותר ללמוד מה שיותר לעשות משרות

על כל מילה ומילה של תראה אם יש לאפשרות אפילו לשעה אחת אפילו לחצי שעה אפילו לחמישה רגעים כל רגע רגע יכול לראות במדקה אחת מאתיים מילים.

צריך לפחות בשבץ כתוב עוד יותר בשבץ כתוב בשם רחוב ישראל כתוב שכל מצווה נחשב לתרייק היות שבץ שקור כמו תרייק מצרות אז כל שבץ זה כמו תרייק,

כל אחד לומד שבץ שעה אחת,

וזה למד 613 שעות או שלושה שעות.

אם כן כל אחד צריך להשתדל וכל הכוח לעשות יותר אפשרות ללמוד. אם לא יכול ללמוד כל השבוע,

ללמוד בשבת, אם לא יכול ללמוד כל השבוע, ללמוד חצי שעה,

שעה, חצי שעה, שעתיים. כמה שיש נצח,

ממש נצח יכול לדרגל מצוות תחת הרגליים.

רק נצטרך לא לזרות על זה,

לא לדרוס על זה, רק לנצל את זה,

אז זה יהיה מאושר.

רק ראשי ברוך הוא יעזור שכולנו נזכה עכשיו להתחזק בזה.

זה יהיה לנו גם לקבול את התבל וגם לנצח, רק ראשי ברוך הוא יעזור שנזכה בזה, רק ראשי ברוך הוא, כל אחד יזכה ויהיה מאושר.

אמן.

זה קונטרס חדש שהוצאנו,

שאדם שאוכל יגיד דברי תורה על השולחן.

זה דיסק שאנחנו מוציאים עכשיו,

שיש פה,

שקוי.

אמן.

על זה אנחנו מפיצים עכשיו מיליון דיסקים כאלה בכל הבתים בישראל,

שיש בפנים ארמות שעות של תורה.

זה ארבע מאות מיליון שעות של תורה שאנחנו מחלקים עכשיו בכל הבתים בישראל.

כל הציבור ששמע את השאלה מהרב זילברברג, הסתובבו כולם פנים אל פנים, באחדות, כמו שהרב אמר,

וללמוד את הסוגיות שנוגעות לשאלה,

ובעזרת השם יתברך אנחנו נראה את התירוץ

לשאלה הזאת

לאחר הלימוד.