סיפור על גביר שהחליט לעשות מעשה - "למות באהלה של תורה"
מעשה בגביר, עוד גביר, עוד גביר, בעל בעמיו עשיר מופלג, בבעלותו רשת חנויות יוקרתית ומצליחה, באחד הימים הזדמן לדרשה של מגיד מישרים, ובדרשה הוא שמע שם את גודל חשיבות ההתמסרות ללימוד התורה. כשיצא מן הדרשה גדוש במסרים, החליט העשיר כי עליו לעשות מעשה ולקבוע לעצמו קביעות איתנה, ללמוד בכל יום מיד בבוקר עוד לפני שפותח את עסקיו שעתיים תורה רצופות בתענית דיבור. באותן שעתיים גמר בליבו לא אעזוב את בית המדרש ויהיה מה, ככה קבע לעצמו, לא יעזור שום דבר, אפילו אם יהיה כרוך בהפסד כספי גדול, שעתיים אלה הם קודש להשי"ת, לא אוותר עליהם תמורת כל הון שבעולם. ואכן כבר למחרת היום ניגש מיודענו ליישם את ההחלטה הטובה שקיבל על עצמו. בסיום התפילה ניגש אל ירכתי בית המדרש, פתח גמרא גדולה בתחילת מסכת ברכות והחל ללמוד בניגון ערב "מאימתי קורין את שמע בערבית" אלא שהיצר הרע שתפקידו למנוע מבני האדם קיום החלטות חשובות בדיוק מעין זה, לא השלים עם הגזירה, יצר הרע לא מוותר על החבר'ה שלו, הוא לא אמר נואש, ולרגע לא העלה בדעתו לוותר בקלות להניח לגביר פתאום להיות בן תורה, להיות פתאום מיושבי בית המדרש. כבר ביום הראשון הכין היצר עבור הלומד המתחיל נסיון קשה מנשוא, בדיוק בשעה בה ישב הלה בבית המדרש ופיזם לעצמו את הזמירות של התורה הקדושה, שלח יצר הרע משלחת נכבדה של סוחרים נכבדים שביקשו לסגור איתו עסקה עצומה ומניבה רווחי עתק. את הגביר עצמו לא מצאו הסוחרים כמובן בבית המסחר, כי הוא ישב באותה עת בחצרות בית ה', אולם רעייתו שמילאה את מקומו בעת העדרו הזמינה אותם לשבת ולהמתין לבעל הבית, וכשבמקביל היא משגרת את אחד העובדים לבית המדרש כדי להודיע לבעלה על האורחים הממתינים ולבקש אותו שיועיל לשוב תיכף ומיד אל בית העסק לגמור את העסקה על הצד הטוב ביותר. אלא הגביר שהיה בקיא בתחבולות, מתוך ההיכרות שלו עם עולם המסחר, הבין מה מבקש יצר הרע לעולל לו, והוא ידע שאם יוותר רק הפעם הזאת הרי ימצא את עצמו חף מריחה של התורה, שבכל יום יזמין לו הזדמנויות מעין אלה שימשכו אותו חוץ לבית המדרש. אתם רואים? יצר הרע מוכן להביא סטיפות, חבילות של כסף, רק על תלמד, עסקאות החיים שלך רק אל תלמד, ואם הוא לא יכול ואין עסקאות הוא מציף לך משאבות של הבריכות ארבע מנועים, העיקר תעזוב את בית המדרש. מומחה גדול. לפיכך לא התפתה. ביקש להודיע לאשתו, תגיד לה שבעלה מת. נקל לתאר את זעקות השבר שבקעו מגרונה של האלמנה כביכול, אבוי לה, אוי לה, זעקה מטפחת בידיה ראשה מורטת את שערותיה, הסוחרים הבין מה שארע מבין זעקות השבר והסיקו שלא ניתן היום לעשות עסקים ופנו והלכו לדרכם. אחר שעתיים, בעוד האשה מתכננת את הלויה של בעלה המנוח, הופיע המת החי בכבודו ובעצמו ופניו כתמול שלשום, כשראתה אותו האשה התעלפה. כשהתעוררה היתה מלאת התרגשות מתחיית המתים שהתרחשה לנגד עיניה, עד שמרוב שמחה לא בררה את הסיבה איך הוא מת והספיק לחיות. ומדוע סבר השליח שבעלה מת בעוד שהוא בריא ושלם, ובני הזוג המאושרים מיהרו אל החנות והמשיכו בעסקים כרגיל. אולם אם סבורים אנו כי היצר נכנע בראותו כי התכנית מאמש נכשלה, אם סבורים שהרים ידיו לנוכח דבקותו של הגביר לשהחליט שהוא מיושבי בית המדרש טעות בידינו. לצערנו היצר אינו מתייאש כל כך בקלות. למחרת, כשישב הגביר שוב בבית המדרש ולומד בתורה, חזר המחזה כמו אתמול, אל בית העסק הגיעה קבוצת סוחרים אחרת עם הצעה מפתה, האשה קיבלה את פניהם, שלחה לקרוא לבעלה, הגביר ביקש מהשליח שימסור לאשה שהוא מת. לאחר שעתיים הופיע כאילו לא קרה כלום, את העסקה הוא החמיץ כמובן אבל את הקביעות לא. ושוב, בצוק העיתים האשה כבר התרגלה שבעלה חי מת, והיא שמחה כל יום על זה שהוא חוזר לחיים, הדבר נשנה עוד פעם ועוד פעם ובסוף היא החליטה לבדוק את הנושא מה זה שבעלה מת וחוזר לחיים.
נעלה את שערי בית העסק, והחלה לתור אחרי בעלה ברחבי העיירה, סובבה בחוצות ובשווקים, חיפשה ברחובות ובסמטאות ולא העלתה חרס בידה, לבסוף לאחר שעה ארוכה של חיפושים החליטה במקום שלא שייך בכלל בבית המדרש, על אף שלא העלתה בדעתה כי בעלה מעולם לא ראתה אותו פותח ספר, חוץ מהספרים של החשבונות, מה יש לחפש אותו בין הלומדים, היא לא העלתה בדעתה, אבל זה היה המוצא האחרון, היא חיפשה אותו בכל העיר. נקל לתאר מה רבתה ההפתעה כשהציצה מעזרת נשים וגילתה שבעלה יושב לו בפינה נדחת בצידי בית המדרש, גמרא גדולה פתוחה לפניו והוא לומד בשעה שהיא טורחת עם כל האנשים, הוא לומד בניגון ובנעימה. אלא שהפתעה הזו שאפשר שהיתה משמחת אשה שגדלה בבית של תורה ששאיפתה היחידה היא להיות לעזר ולאחיסמך לבעלה ולזכות בכך בחלק משכר לימודו ולקום בתחיית המתים, זה כלל לא מצא חן בעיני אשת הסוחר. היא מעולם לא שמעה על מושגים מעין אלה, בראש מעייניה עמדו עניני ההבל של העולם הזה, השאיפה העיקרית היתה להרבות את הונה שמשותף עם הונו של בעלה, וכלל לא היה מקובל בעיניה שהוא יבטל את עצמו שעתיים תמימות של עבודה לטובת לימוד נינוח בבית המדרש, בפרט שהדברים גובלים בהפסדים ממוניים ניכרים.
לפיכך עוד באותו יום מצאה את שעת הכושר בשיחה נוקבת עם בעלה, היא סיפרה לו שראתה אותו בבית המדרש בבוקר והביעה את חוסר שביעות רצונה באופן בולט, היא כעסה עליו ששיקר אותה, ששלח להודיע שהוא מת, ודרשה שיתחייב לחדול מהמנהג החדש שאימץ לעצמו ולשוב לפעילות שגרתית בבית המסחר מבוקר ועד לילה. אולם הגביר שלא תכנן להכנע מפני התחנונים של אשתו ולהניח לה לעשות בו את מה שהיצר זומם, להוציא אותו מבית המדרש, נענה בנחת והסביר לאשתו:
ראי נא רעייתי, חשבי נא לרגע קט, אילו הייתי מת ממש רח"ל בדמי ימי, מת לגמרי בר מינן, כלום יכולה היית לבוא אלי בטענות? מת זה מת, עם מי תתווכחי? כלום יכולה היית לדרוש כי יופיע בכל בוקר מיד אחרי תפילת שחרית בבית העסק? כלום היית יכולה לבקש שאחזור באמצע הלימוד כשסוחרים פוקדים את החנות אם אני מת? ודאי שלא. שלא בטובתך היית נאלצת להשלים עם המצב ולהסתדר בלעדי. ובכן, מה אכפת לך שאני לא מת רק לשעתיים ביום, ואילו בשאר הזמן אני חי וקיים ועובד. הלא את יוצאת נשכרת מחיי במשך מרבית היום. ואם תאמרי כי את זועמת שהטעיתי אותך ושיקרתי אותך כשהודעתי כי מת אנוכי, הוסיף והסביר, הרי שזאת אוכל לומר לך, בדברי אני הסתמכתי על דבריהם של חכמים ז"ל שלימדונו, אין דברי תורה מתקיימן אלא במי שממית עצמו עליה, התורה לא יכולה להתקיים, רק מי שממית עצמו עליה. ז"א אם אתה תהיה רק מת בשעה שאתה לומד, תוכל ללמוד תורה, אבל אם אתה עוד חי והפלאפון רוטט וההוא נכנס וההוא מדבר וזה קורא וזה שולח שליח, בחיים שלך לא תלמד תורה, למה יצר הרע תמיד יפריע. אבל לכן אתה צריך להיות מת בשעה שאתה לומד וככה תוכל ללמוד תורה.
הדברים האלו הביאו אותי להחלטה להמית את עצמי במשך שעתיים בתענית דיבור בחצרות בית ה' ומעתה אמנם אמת היתה בפי כששלחתי להודיע לך כי מת אנכי, אותן שעתיים הייתי מת באהלה של תורה.
זה הסיפור, אבל הלקח בצידו נכבד עד מאד, לעיתים קרובות מתפתים לצאת מבית המדרש לצורך שנראה בעינינו כצורך גדול, כמשימה הכרחית, כענין שאינו סובל דיחוי, ואנחנו מנחמים את עצמנו בטענה כי לא היה בידינו לעשות מאומה כדי למנוע את ההפסד של הזמן היקר.
רבותי, לימוד תורה דקה אחת שבן אדם לומד, אתם יודעים מה אדם בדקה אומר? אדם בדקה אומר מאתיים מילים, כל מילה, אומר הגאון מוילנא, זה מצות תלמוד תורה, כל מילה, כל מילה של תורה שקולה כתרי"ג מצוות, אז תכפילו מאתיים מילים בדקה בתרי"ג, בשישים שזה שעה, ותראו איזה חשבון יגיע לכם, מיליונים, מיליונים מצוות. ואם זה בשבת אז זה פי אלף, ואם זה מתוך צער, מתוך צער קשה לך אתה עייף, אתה לא, אתה עסוק טרוד, יש לך בלגנים בראש, אז זה עוד פי מאה. צאו וחשבו כמה שכר אדם יכול לקבל. וכמה שעה שווה בשוק של החיים? עשרים וחמש שקל. עכשיו תשווה, 25 שקל מול מיליונים מיליונים מיליונים ביליונים ביליונים ביליונים של מצוות שרק פה אפשר לזכות, אתה מוכר אותם בשביל 25 שקל. ומבסוט, מבסוט, שמע, ישר הכניסו אותי על 25 שקל, לא שכר מינימום, 25 שקל, ואם אמרו לו 30, ריקודים ומחולות, הוא מכר שעה של החיים שלו בשלשים שקל. שמעתם איזה בזיון? בן אדם מוכר שעה של חיים ב-30 שקל, עשר שעות ב-300 שקל, עשר שעות מהחיים מוכר ב-300 שקל. נגיד יש חולה בבית חולים והוא אומר לאנשים שלידו, תראה אני חולה לא נשאר לי חיים, אתה מוכר למכור לי ב-350 שקל עשר שעות? יורידו לך עשר שעות מהחיים שלך תן לי ב-350 עשר שעות, יותר ממה שאתה מרויח, ימכור לו? מה אני מפגר, מה אני מוכר חיים? מה אתה נורמלי, ומה אתה עושה כל יום? מה אתה עושה כל יום? זה מה שאתה עושה, אתה מוכר חיים 25 שקל. נכון או לא נכון? אבל מה אומרים אנשים, צריך לחיות, טוב תחיה, אז מה אתה מוכר את החיים? תחיה, "וחי בהם" כנס לתורה ותחיה. הנה, בית המדרש, תראו כמה מקום, אנשים חיים פה, ישתבח הבורא, לא מתים, חיים. מה לא טוב? מרויחים פחות, לא מרויחים 25 שקל, 1500-2000 שקל לחודש, לחודש, אבל חיים. חיים. מייצרים כל דקה, כל דקה מיליונים מיליונים מיליונים מצוות.