למה שאדם ירצה לשבור את המידות שלו?!
והנה האדם אם כי שכלפי עצמו, "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד, י), מה שהחומר שלו גובר על החלק הרוחני. נכון בני אדם יודעים,
"תשמע! בא הנה, אני לא חזק ברוחניות אני עדיין גשמי! מה אני אעשה?"
ככה האדם מתרץ את עצמו, אז כלפי עצמו הוא יודע את המצב שלו בדיוק. אבל כלפי הזולת - אתה חייב לדון אותו לכף זכות, כלפיו! החובה לראות רק את הרוחניות שלו, אם היינו מתבוננים היינו רואים בכל אדם שלומד, אדם יושב ולומד תורה
- היינו רואים: 'זה נס, נס! פששששש! בן אדם מתגבר על החומר! תראה! עוזב תאוות עוזב כסף עוזב כבוד יושב באיזה פינה בבית מדרש לומד זה נס!! זה נס, נס'.
הלא כדי שאדם יצליח לשבור מידה ממידותיו - הוא זקוק לנס!! למה שאדם ירצה לשבור את המידות שלו?! אה.. כל כך נוח לו עימהן למה שישבור אותם? ובכוח מה הוא יכול בכלל לשבור את המידות?! הרי בזה אנחנו רואים רוחניות בעינינו, כשנכנסים לישיבה ורואים רבים! אלף! אלף חמש מאות! אלפיים! שלושת אלפים, יושבים ולומדים שקועים בתלמוד - הלב צריך להתמלא ברגש.
היתה תקופה שמישהו אמר לי: "אה! אם אנשים היו רואים איך לומדים בפונוביז' בשעה שתיים בלילה אה..."
אמרתי לו: "מה הבעיה? היום תארגן אוטובוס, אחרי הרצאה ניקח אוטובוס מהאנשים מההרצאה בהרצאה לפונוביז' נראה להם!"
וכמה לילות הוצאנו אוטובוסים לפונוביז' ובאו מאחד בשתיים וראו אנשים יושבים, מאות יושבים ולומדים, אף אחד לא חייב אותם זה לא הסדר, צריכים לישון עכשיו! הם יושבים ולומדים, איזה התפעלות! איזה רושם זה השאיר עליהם!! היו כמה שחזרו בתשובה ובקשו ללכת לישיבה. זה נס! זה דבר לא לא מוסבר, אדם יתגבר על הגשמיות שלו על ההנאות על הכל, ישב על כיסא, שעות על שעות על שעות על שעות על שעות, וילמד וילמד וילמד!
מה הוא לומד? לא תואר דוקטור שאחרי זה הוא יקבל כסף, הוא לומד בשביל לדעת תורת השם לקיים!! והתוכנית שלו גם לחיות בעניות! זה נס ודאי שזה נס. אם היינו אוהבים רוחניות והיינו רואים דבר כזה - היינו מתפעלים התפעלות נוראות, נוראות מתפעלים. ויש אנשים שנכנסים לישיבות כאלה ורואים את זה את המראה הזה - זה מרטיט, ויוצאים מזה בהתפעלות, אין דבר יותר מעורר את האדם ממחזה כזה שרבים יושבים ועוסקים בלימוד התורה.