כל העולם כולו כדאי הוא לו
- - - לא מוגה! - - -
ריבי מאיר אומר,
כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה,
ולא עוד,
אלא שכל העולם כדאי הוא לו.
נסביר.
מי שלומד רק לשם התורה
מזה אנחנו לימדים
שאינו מחשיב כל העניינים
שלו לשמה,
כגון כבוד,
ממון.
לא מחשיב,
כי הוא לומד תורה לשמה.
אדם כזה שמפקיר את כל העולם,
ראוי שכל העולם ייברה בשבילו.
כל העולם,
כדאי הוא לו.
כדאי, יאללה, קדוש ברוך הוא לברוא את כל העולם בשביל אחד כזה,
שהוא לומד תורה לשמה.
זהו.
כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני.
בחנינא בני די לו בקו חרובין,
מערב שבת לערב שבת.
והוא הדין כאן.
כל הלומד תורה נשמע,
כל העולם כדאי הוא לו.
הוא גם זוכר דברים הרבה.
הרעיון הזה התממש אצל פינחס,
שכנא לאלוהיו מסיכן את נפשו.
הוא הפקיר הכול.
גם את הכבוד שלו.
כמו שמסביר
בעל הכלי יקר,
הגם שידע פינחס,
שיאמרו עליו
שאבי עמו פיתם עגלים לעבודה זרה,
בכל זאת לא התחשב כלל בעניין של הכבוד,
ולכן זכה לבריתי שלום,
משום שכבר כל העולם כולו כדאי הוא לו.
והוא שהפך להיות אליהו.
קנאי בן קנאי.
אז זאת אומרת,
סיכן את נפשו,
סיכן כבודו על הצד שהוא יישאר בחיים,
הוא ידע מי יזלזלו בו.
תמיד מחפשים דופי בבן אדם, איפה ימצאו?
שאבי עמו פיתם עגלים לעבודה זרה, זה יתרום.
ועל כגון זה נאמר,
מצרף לכסף וכור לזהב
מאיש לפי מהללו.
איך בוחנים את הכסף? במצרף. איך בוחנים את הזהב? בכור.
ואיך בוחנים את האדם?
לפי מהללו.
את מי הוא מהלל?