למוד הש"ס בזכרון יעקב | הרב אמנון יצחק שליט"א מדהים

- - - לא מוגה! - - - 

אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו

בדברים שנברא בעבורם.

בקצרה אומר הרמחן,

אדם נברא לתכלית,

מעלתו למעלה מן המלאכים.

אם הוא היה בא לאכילה ושתייה כבהמות,

לא היה צריך מחשבה ולא היה צריך נשמה גדולה

שהיא למעלה מן המלאכים.

אבל אם ניתן לו כזאת נשמה,

אז היא ודאי לא בשביל העולם הזה.

כי בעולם הזה,

מה יש לו?

אכילה ושתייה ולינה ועבודה? מה הוא עושה?

אלא פה מכינים על-ידי התורה והמצוות

את התכלית שאליה מגיעים,

זה להתענג על השם

ולזכות

להיות בצל שכינתו בעולם הבא.

אבל האמצעים שיביאו את האדם לזה זה קיום התורה והמצוות בשלמות.

אבל אדם שנברא והוא מבין את התכלית הזאת,

האדם הזה צריך לנצל את כל כוחותיו לתכלית שבשבילה הוא נברא.

תגידו לי אם אתם מוצאים את עצמכם בעניין הזה.

על משלט בלב הישימון

בנקודת גבול נידחת

שמרה פלוגת חיילים נבערים מדעת.

לא ידעו קרוא וכתוב

משבטי הילידים עזי הנפש.

הגיעה אליהם ידיעה

שהנסיך יורש העצר

עורך מסע

במחוזות הספר ויעבור דרכם היום בשעות הצהריים.

השעה יעודה חלפה

ולשיירה אין זכר.

והנה המפקד חד-העין

הבחין בעננת אבק רחוקה,

סקר את האופק במשקפתו ונחרד.

מאבק ניטש שם

במרחק.

שיירת הנסיך נקלעה למארב,

מייד הזעיקה את חיילי הפלוגה,

עלו על סוסיהם ופתחו בדהרה,

והגיעו ברגע המכריע,

הפיצו את האורבים לכל עבר והצילו את הנסיך מחרפת שבי,

ייסורים ועינויים.

הנסיך

המשיך במסעו והפלוגה שבה למשלט.

כעבור שבועיים

באה פלוגה אחרת לחליפם,

והודיעו

שהמלך מזמנם לעיר הבירה ומבקש להודות להם אישית

על הצלת בנו.

עתה, החל תהליך מייגע ומייסר.

לימדו אותם איך נכנסים לטרקלין של מלך,

איך מתייצבים לפניו,

איך קדים קידה

ומה עונים על שאלותיו,

כיצד מודים על התשורה הצפויה,

וכיצד יוצאים מלפניו.

גם זה עבר,

ברגע המיוחל הגיע,

נכנסו בסך

הדורי מדיהם,

נזהרים שלא לפעור פה למראה ההדר ולא להביט בהשתאות לצדדים.

המלך

לחץ את ידיהם בזה אחר זה

והושיט את שורתו.

קדו והודו למלך כפי שלימדו,

פנו לאחוריהם

ונשמו לרווחה.

עתה,

כשהיו לבדם בחוץ,

פתחו בלהיטו את המעטפות שקיבלו

מן המלך,

והחיינים פרצו בקול תרועה.

הודו למלך בכל ליבם

והוציאו מהמעטפות

חפיסת שטרות נכבדה,

וכל אחד הכריז בקול

מה יעשה בתשורה.

אחד אמר שיבזבז את כספו בערב משתה והוללות.

אחד אמר שישלח למשפחה,

שלישי אמר שיפתח חשבון חיסכון,

רביעי אמר שיקנה בכסף

בגדים הדורים.

רק אחד לא השתתף בשמחה.

המפקד

עמד בפנים חמצמצות

המסגירות את מפח נפשו.

דווקא הוא מכולם.

הוא שהבחין בסכנה.

הוא שגייס את הפלוגה.

הוא ששעט ראשון

והבקיע את מערך האויב והטיל בו מבוכה.

הוא שהציל את הנסיך.

הוא לא קיבל אפילו שטר אחד.

הוא לא יוכל להתהולל,

לא יוכל לחסוך

ולא לקנות מאומה.

במעטפה שקיבל

לא היה אלא דף אחד

נייר משורבט,

כי מת אותו באכזבה ואת איחו ברצפה.

מדוע?

כיוון שהוא לא ידע לקרוא.

ומה היה כתוב בצטלה שהיה שם בפתק?

שהמלך

ממנה אותו לשר

ומעניק לו תואר אצוליו,

אחוזה רחבת ידיים

ומשכורת עתק.

מאוכזב,

פניו חזר בראש חייליו אל המשלט

השומם במדבר הישימון.

משל זה נוקב בחודר חדרי בטן.

אתם יודעים כמה יש כאלה?

שבגלל שלא למדו לקרוא,

השליכו את כל עתידם.

מישהו מזהה את עצמו לפי הסיפור הזה כאן?

מה אתם אומרים? מישהו מפה מזהה את עצמו בסיפור הזה כאן?

מי מזהה?

אתה.

איך אתה מזהה? תן לו בבקשה מיקרופון.

כן.

פה,

היהודי עם הכיפה הצבעונית.

אני סיפרתי את הסיפור

ושאלתי אם מישהו מכם מזהה את עצמו לפי הסיפור.

וואלה, אני מקווה.

מה אתה? מי אתה בסיפור?

וואלה, זה שלא יודע לקרוא ובסוף יודע לקרוא.

הוא לא ידע בסוף לקרוא.

הוא זרק את הפתק כי הוא לא ידע לקרוא, והוא הפסיד.

שר,

תואר אצולה,

אחוזה ומשכורת עתק.

כל זה הוא פסיד. אתה בתזיז את הנסיך בתור הנסיך גם.

מה?

תזיזו בתור הנסיך.

זה אותו סיפור.

אתה הנסיך או אתה זה שלא ידע לקרוא?

גם וגם.

איך אתה הנסיך רק בדיוק?

לא יודעת, שאלת אבא.

אבא שלך?

אז אבא שלך המלך.

ברור.

הבנתי. יופי.

אז אתה זיהית את עצמך גם נסיך

וגם זה שלא יודע לקרוא.

כן, מישהו מזהה את עצמו פה?

מישהו מזהה את עצמו פה?

אז בואו אני אגיד לכם.

לפי מה שאני מבין,

רוב הציבור היושב כאן

הם זה שזרק את הפתק

והפסיד את הכול.

ולמה אני מתכוון?

מי מכל האנשים היושבים כאן

סיים ללמוד את כל התלמוד בבלי,

את כל השס?

אף אחד.

אז מה זה אומר?

זה אומר

שבשס

יש שם הבטחה איך מקבלים את כל העולם הזה,

איך מקבלים את העולם הבא,

איך מגיעים למדרגה הכי גרועה בעולם העליון,

נושבת ליד הקדוש ברוך הוא,

איך יכולים להיות רגל במרכבה כמו האבות הקדושים.

כל האוצרות וההבטחות והברכות, הכול נמצא שם.

ובן אדם,

יש כאלה שאין להם אפילו שס בבית,

ויש כאלה שיש להם רק

בגלל שהם קנו או קיבלו מתנה,

אבל אף פעם לא התכוונו ללמוד אותו.

שיהיה.

ולידך,

בטווח הגשת היד,

כל העולם הבא נמצא,

ואתה מכמת את הדף כי אתה לא יודע לקרוא וזורק אותו לפח,

ואתה מפסיד של כל העולם הבא.

שמעתם?

עכשיו יאמר אדם,

אני לא יכול ללמוד.

אני לא יכול ללמוד.

אני לא גדלתי בישיבה,

ההורים שלי לא חרדים,

גם אבא שלי לא סיים את השס,

אז מה אתה רוצה ממני?

אז אני פטור.

אין דבר כזה.

התורה אומרת, והגית בו יומם ולילה,

ושיננתם לבניך,

שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך,

שאם ישאלו אותך שאלה, מייד תענה, אל תגמגם.

אדם צריך להתמצא בתורה?

זה שלא התורה.

זה מכתב מהמלך,

שהמלך מבטיח לך את כל העולמות.

אז איך בן אדם משליך את זה? בגלל שהוא לא יודע לקרוא.

הוא פותח את השס,

והוא לא מבין.

והוא לא מבין.

אז הוא סוגר,

זה כאילו זורק לפח.

אבל כל העולם לא אומר.

שמעתם?

אז אני אסביר לכם, יהודים יקרים.

אני הולך עכשיו להציל אתכם,

להציל לכם את העולם הזה,

ולהעניק לכם את העולם הבא.

יש חפץ חיים,

כשהחפץ חיים אומר,

שאם בן אדם

מגיע לעולם האמת,

ובעולם האמת שואלים אותו איזה מסכת למדתה,

הוא אומר, אני למדתי מסכת ברכות,

נגיד.

אומרים לו, טוב, אנחנו נלמד אותך מסכת ברכות.

הוא אומר, כן, אבל אני רוצה ללמוד עוד.

אני אמצא גם שבת, אני אמצא חירובים, אני אמצא מגילה, אני רוצה כל מיני.

אומרים לו, לא.

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. אם מה שבאת, זה מה שמלמדים אותך.

לא למדת את השאר,

רק מה שלמדת,

מלמדים אותך את כל הסודות, כל העניינים הגבוהים. הכול ילמדו אותך, אבל רק מה שלמדת.

מה שלא למדת, לא ילמדו אותך.

עכשיו, אם בא מלך המשיח,

אומר החפץ חיים, אם הוא בא מלך המשיח עכשיו,

ואתה עוד לא הספקת ללמוד,

אין מה ללמד אותך,

לא ילמדו אותך,

כי לא למדת.

אם למדת ולא הבנת,

ילמדו אותך,

אבל למדת.

לא רק אם למדת, אם קראת

ולא ידעת ללמוד, רק קראת,

ילמדו אותך.

אז אני החלטתי שאני עושה מבצע גדול לעם ישראל,

וקיבלתי הסכמה של הגדולים.

קיבלתי הסכמה של הגדולים,

ואני אקריא לכם כמה דברים.

אני אמרתי שעכשיו כל יהודי,

אם יעשה מה שאני אומר לו בשם החפץ חיים וגדולי ישראל,

הוא יזכה ללמוד את כל התורה כולה בעולם האמת.

ואפשר שיספיק עוד בעולם הזה ללמוד את כולה.

מה עליו לעשות?

ללמוד בכל יום שבעה דפים,

גמרא,

בגרסה,

לגרוס את זה רק. לגרוס,

אפילו אם הוא לא מבין, אם הוא מבין, טוב מאוד,

אפילו אם הוא לא מבין.

כל יום שבעה דפים,

הוא מסיים את השס בשנה.

בעוד שנה, אם הוא נפטר,

עולה למעלה, את כל התורה ילמדו אותו.

שווה הפרויקט או לא שווה?

כמה זמן זה לוקח?

שעה, שעה וחצי.

שווה להשקיע שעה, שעה וחצי,

כל יום במשך שנה,

בשביל להיות בטוח שבעולם הבא ילמדו אותך את כל התורה?

שווה או לא שווה?

אם לא,

גם אם תהיה בגן עדן יהיה לך עונש,

כי אתה תשב כמו אבא, לא יודע כלום.

לא יהיה מה ללמד אותך.

עכשיו תקשיבו.

הגמרא בעבודה זרה, דף יט,

אמר רבא,

לעולם ליגרס אינש

ואף על גב דמשכח

ואף על גב דלא ידע מהי כאמר,

כשנאמר גרסה נפשי לתאווה,

גרסה כתיב ולא כתיב תחנה.

אומרת הגמרא,

לעולם יגרוס אדם, יגרוס, מה זה לגרוס?

גרסה, אומר רש״י,

לשון גרס וכרמל,

שלא טוחנים את זה הדק,

אלא כמו רחיים של גרוסות

שמחלק את החיטה לשניים או לארבע לצורך מאכל.

גריסה זה שבירה

של החיטים,

טחינה זה דק-דק,

כשגורסים זה קוראים,

כשטוחנים זה לומדים בעיון.

הגאון מווילנה אמר, אם אין קמח אין תורה.

אם אתה לא טוחן את התורה כמו קמח,

שהכול יהיה דק-דק,

בלי שום קושייה,

זה לא תורה.

על מה הוא מדבר? על המדרגה הגבוהה ביותר הנדרשת.

אבל בדרגה ההתחלתית

זה מתחיל עם גריסה.

מי שלקח פעם

פלפלים

והיה צריך לשים אותם בהאוואן,

לפני כן

נותנים כמה מכות ככה לקטוש את זה,

זנג'ביל

וכל הדברים האלה, ואחר כך מכניסים את זה למיקסר קטן וטוחנים את זה

עד שנהיה לך חווייג'.

אז בהתחלה גורסים.

ליגרס איננה, שאומר רבא,

בהתחלה אדם יגרוס,

ואפילו שהוא שוכח,

משהו גורס.

אומר החפץ חיים על זה משל.

מלך

שלח את עבדו עם כד, נתן לו כד, אמר לו, אני רוצה שתמלא לי את זה מים

ותביא לי,

ועוד פעם תמלא ותביא לי.

הוא הלך

לנהר למלא,

והוא חוזר בדרך,

והיה חור בכד,

והיה נשפך, עד שהיה מגיע למלך כמעט לא נשאר שום דבר.

אז הוא היה חוזר עוד פעם למלא,

ועוד פעם, עד שהוא אמר לאחד השרים,

איך יכול להיות שהמלך נתן לי למלא לו כד והביא לי כד עם חור?

הוא אומר, מה אכפת לך?

הוא אמר לך למלא,

תמלא.

הוא רוצה לתת לך שכר

לפי מספר הפעמים שאתה ממלא.

הוא לא צריך שתביא לו את המים,

הוא רוצה לראות כמה פעמים תמלא.

יש אחד,

יש לו ראש, כד,

והוא ממלא אותו מים, אין מים אל התורה.

אבל יש לו חור, אין לו זיכרון.

אז כל מה שהוא לומד הוא שוכח.

אז מה הוא אומר? בשביל מה אני מלא אם אני שוכח?

אומר לו חכם,

הבורא רוצה לראות כמה פעמים תמלא, אפילו שנשפך.

הוא שלח אותך למלא.

תמלא.

תגרוס, תגרוס.

ואף על גב דמשכח,

ואפילו שאתה שוכח.

אבל הוא רוצה שאתה תגרוס את התורה.

תלמד תורה, אפילו שאתה שוכח.

ואף על גב דלא ידע מייקה אמר.

ואפילו שאתה לא יודע מה אתה אומר,

אומר רמא,

תגרוס.

ומביא ראיה מדוד המלך,

שנאמר, גרסה נפשי לתאווה.

אומר רשי,

דוד המלך אומר,

מרוב תאוותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת,

אף על פי שאיני טוחנה הדק, להיכנס בעומקה.

אפילו שאני לא יכול להיכנס לעומק של העומק כל הזמן,

אבל מרוב התאווה שיש לי לתורה,

הייתי גורס וגורס, אפילו שאני לא טוחן הדק הדק.

אתם שומעים?

זה פתח לישועה לכל אלה שלא יודעים לקרוא,

אלה שלא למדו

ואלה שלא מבינים.

עכשיו, אני רוצה להגיד לכם מה אומר על זה רבנו בחייה בכד הקמח,

בערך תורה א',

אומר כך

שכר תורה,

אף על פי שאין עיקר השכר אלא לעולם הבא,

מכל מקום הוא אוכל פירות

בעולם הזה.

ומהם הפירות?

הכנעת האויבים שנופלים תחתיו.

אם עם ישראל ילמדו תורה,

כל האויבים שלנו ייפלו תחתינו,

בלי לעשות שום דבר.

וזה רק מהפירות.

זה לא השכר מה שמגיע לנו,

כי השכר זה לעולם הבא.

זה רק מהפירות.

עכשיו,

והוא אומר ככה,

כל הקובע מקום לתורתו,

אויביו נופלים תחתיו.

שנאמר, ושמתי מקום לעמי ישראל.

ועוד כתוב בתהילים, דום לה' ותחולל לו,

דום לה' ויפילם לך חללים חללים.

השכם וערב עליהם לבית המדרש,

והם כלין מעליהם.

עצם זה שעם ישראל הולכים לבית המדרש בוקר וערב,

זה מכלה את האויבים בלי מלחמה, בלי טנקים, בלי מטוסים, בלי כלום.

ממשיך,

וכבר ידוע כי קריאת התורה מצווה גדולה היא,

שימו לב,

אף על פי שלא יבין מה שקורה.

כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה,

ולא יתבונן בעצמו שקרה כלל,

מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים.

זאת אומרת, הוא קורא בלי שימת לב ולא מבין אפילו מה הוא אומר.

והוא אומר,

קריאת התורה מצווה גדולה אף על פי שהוא קורא ולא מבין ממסיח דעתו.

מצווה גדולה.

ולכך, קריאת התורה, כשהיא יודעת שהוא קורא,

מצווה גדולה היא, ושכר גדול יש לו בזה.

אז אם הוא יודע גם מה הוא קורא,

כמה שכר יש לו בזה.

וזה מה שדרשו בגמרא, בעבודה זרה יט, מה שאמרנו.

לעולם לגרס אינש, אף על פי שלא ידע מייקה אמר,

שנאמר,

גרסה נפשי לתאווה.

בקריאה זו

קראו לה חכמים, זיכרונם לברכה, מצוות קריאה,

ואף על פי שאינו מבין כל מה שהוא קורא.

וכאשר הוא מבין העניין ומכוון לפירוש הדברים,

הרי זה מצווה.

ויקראו לה ריבותינו, זיכרונם לברכה, מצוות כוונה.

אז אם הוא גם מתכוון בקריאה,

אז זה כבר רמה יותר גבוהה, זה נקרא מצוות כוונה.

ובפרשת קריאת שמיים יש לכוון שלוש כוונות.

האחת מצוות קריאה,

השנייה מצוות הכוונה,

והשלישית שיצא ידי חובתו באותה קריאה.

מאחר שהוא מכוון לצאת ידי חובה,

הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה.

זאת אומרת,

מי שמתכוון לצאת ידי חובה,

שכרו יותר גדול ממי שרק קורא את התורה.

ומזה אמרו בברכות דף יב,

ויהיו הדברים האלה

אשר אנכי מצוותך היום על לבביך.

עד כאן מצוות קריאה וכוונה.

מכאן ואילך קריאה בלא כוונה.

אז במצוות קריאת שמוע צריך גם כוונה, וכוונה לצאת ידי חובה.

אבל יש גם מצוות קריאה,

והיא מצווה גדולה,

אפילו שלא מבין,

ואפילו שמסיח את דעתו.

זה רבנו בכיר.

דבר שני,

אומר

החידה הקדוש

במורה באצבע,

הוא אומר, לימוד המשנה בקול רם,

זה בסימן ב',

בסעיף מ״ב ומ״ג,

לימוד המשנה בקול רם

ובנחת

רוח בשפה ברורה אין ערוך אליו.

ואמרו זיכרונם לברכה,

שאשר הבן של יעקב אבינו,

עליו השלום, עומד בפתח גיהנאים,

ולכל הלומד משנה מצילו, כל מי שלמד משנה הוא מציל אותו מגיהנום.

זה מה שכתוב,

מאשר שמנה לחמך, שמנה אותיות משנה אשר הוא מציל את אלה שלמדו משנה.

אחר כך הוא אומר,

לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין את פירוש התיבות.

ישתדל להבין את הפירוש למלים.

ישתדל להבין.

לא מבין?

לא נורא.

תלמד מה שאתה מבין.

אף שלא יבין פירוש העניין באמת,

אפילו שהוא לא מבין את העניין,

אבל לפחות את התיבות, את המלים, שיבין.

שישתדל. יש דברים שהוא לא מבין, לא מבין.

למה שישתדל?

שאם לא יבין אפילו את התיבות, לא את העניין,

אם לא יבין גם את המלים.

יש מי שכתב

שזה לא נחשב לימוד כלל,

אבל לפי מרן החידה

זה נחשב.

אם הוא משתדל,

עוד פעם אני חוזר,

לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין את פירוש התיבות. התיבות לא העניין.

אפילו שלא יבין את פירוש העניין.

אז זה נחשב שכר גדול ואפשר להציל אותו מגיהנום.

שלישי, הבן איש חי,

בספר בניהו,

אומר

לעולם נגרס אינש ואף אגב דה משקע ואף אגב דה לא ידע מי כאמר.

אז הוא אומר ככה

נראה לי בסיעתא דשמיא, חלוקה שנייה כחלוקה ראשונה.

כמו גבנא דה משכח ולאונסו,

שאין בידו לתקן,

כן חלוקה שנייה דה לא ידע מי כאמר.

איירי בחיהיה גבנא,

כגון

דאין לו השגה להבין מה שאמר.

הוא אומר, כמו שאומר ליגרס אינש,

אף על גב שהוא שוכח,

ומי ששוכח, הוא לא רוצה לשכוח,

זה לאונסו.

אותו דבר גם מי שלא יודע מה שאמר.

הוא אומר, דינו אותו דבר,

שאין לו השגה להבין מה שהוא אומר.

אז גם כן יגרוס.

אבל אם יש לו יכולת להבין,

והוא רק מתעצל ולא רוצה להטריח עצמו להבין את הדברים,

אחד כזה שיכול, לא יוצא ידי חובה בזה.

דרך משל,

אם הוא לומד משניות

ויש לו שכל להבין את דברי רבנו עובדיה ותוספות יום טוב,

להבין בהם את דברי המשנה,

אבל הוא מתעצל ולא רוצה להעביר זמן בזה,

כי אם לומד פרקי משנה במרוצה כדי לגמור שיעור לימודו בחצי שעה,

אינו יוצא ידי חובה בלימוד זה,

כי הוא יכול ללמוד כראוי.

אבל אדם פשוט

שלא למד בקטנותו בבית-הספר,

אלא רק מקרא ותרגום שלו בלשון המדינה,

הוא אפילו לא יודע לשון הקודש,

ואינו יכול להבין את דברי המשנה ואת פירוש רבנו עובדיה,

הרי זה מקיים מצוות לימוד בגרסתו במשניות,

אפילו שהוא לא יודע מה הוא אומר,

ועושה תיקון למעלה בלימודו.

ואינו נחשב לימודו לבטלה, חס ושלום,

כיוון שהוא אנוס

מצד הבנת

הדברים שאינו מבין אותם.

וזה ההפרש בין הלשון

גריסה

לבין הלשון טחינה,

כי התבואה

הנעתה כשאוכלים לחם,

ואי אפשר שיהיה לחם אפוי,

אלא אם כן יטחנו את הקמח.

אך אם אין טוחנים אותה,

אלא מחלקים את החיטה לשלוש וארבעה חלקים,

היא אינה נאפית,

ואין נעשית לחם

כשהלחם הוא גמר האכילה וההנאה,

והיא רק נאכלת החיטה הגרוסה על ידי הדחק.

לכן,

כך הלומד ויודע מה שהוא אומר,

יש לו הנאה ותועלת שלמה בלימוד,

כי הוא יודע מה לימוד, את הדרך שילך בה ואת המעשה שיעשה.

הוא יודע מה אסור ומה מותר,

מה כשר ומה פסול, מה רב ומה טוב.

וזה דומה למי שטוחנת התבואה והיא נעשית לחם,

והוא נהנה ממנה הנאה שלמה.

אך מי שגורס

ואינו יודע מה שהוא אומר,

אין בלימודו הנאה ותועלת למטה לדעת מה לעשות, כי הוא לא מבין,

ורק פועל תיקון למעלה, אבל תיקון

הוא עושה למעלה מצד קדושת הדברים שהוא מוציא מפיו,

וזה דומה לאוכל תבואה גרוסות

שנהנה ממנה על ידי הדחק.

ואומר החפץ חיים בקצרה,

מי שלומד את כל השס

בדרך זו,

בגריסה,

כשיצא מזה העולם ילמדו אותו את כל התורה כולה.

ואם הוא החסיר פרק או מסכת או שס,

לא ילמדו אותו את מה שהוא לא למד,

וזה נקרא לימוד.

אז אמרתי לציבור לקבל על עצמם שבעה דפים גמרא,

בגריסה, בקריאה, אפילו לא יודע מה מדבר,

ואפילו אם הוא לא יודע לפסק,

כמו שכתוב, ודילוגו,

ודגלו על היהווה,

אל תקרא ודגלו על היהווה, אלא ודילוגו על היהווה.

הקדוש ברוך הוא אומר, מי שלא יודע אפילו להתפלל, ובא להתפלל,

בעל תשובה חדש,

והוא אומר כל מה שכתוב בסידור,

חורף וקיץ והכול, גם ההוראות,

הכול, גם ההלכות, הכול הוא קורא בתוך התפילה.

אומר הקדוש ברוך הוא, הדילוג שלו הוא עלי אהבה.

למה?

כשילד קטן

מתחיל לדבר

ונותנים לו לשתות,

אז לאט-לאט הוא לומד ואומר,

אפה ליטוט.

אז אבא נהנה ואומר לו, תגיד עוד פעם.

אז הוא אומר, אפה ליטוט.

הוא נותן לו את זה, והוא אומר, תגיד עוד פעם.

וכולם מתאספים לשמוע עוד פעם.

למה? הם נהנים מזה שהוא מבטא את זה כך.

המאמץ שלו להגיד נכון,

והוא אומר לא נכון,

זה עושה את החשק, את ההנאה.

יושבים לידו ורוצים לשמוע את הגמגומים האלה.

מה זה מבסוט עם זה?

אבל אם יהיה ילד בן תשע,

הוא יגיד לאבא ליטוט,

הוא ייתן לו סטירה.

עלי אתה בא.

אז אם בן-אדם הוא בהתחלה והוא גורס אפילו שלא מבין כלום,

מצוין,

בדילוגו על היהווה. אני אוהב אותו, רק תמשיך ככה.

אני נהנה מכל גמגום, מכל בלבול, הכול אני אוהב.

תקרא אבל.

תוך שעה, שעה וחצי אתה גומר שבעה דפים,

הקב' ברוך הוא מאושר את המאושר,

והתנאים הקדושים

יחזירו לך טובה.

כי אזכרת שמותיהם של התנאים והאמוראים,

שפתותיהם דובבות בקבר,

והם יחזירו לך טובה על זה.

זאת אומרת, אדם תוך שנה גומר שס,

ואחר כך בנגלה הבאה הוא יכול להתחיל לחזור ללמוד כמו שצריך,

אבל יש לו מושגים רבים,

הוא כבר עבר את הכול.

לשמיים הוא כבר רגוע,

אם יהיה עכשיו ימות משיח,

הוא לא מתבייש מהמשיח,

אני את השס גמרתי,

אומנם לא ידעתי כל מה שקראתי,

אבל עשיתי את מה שציוו אותי החכמים,

וזהו.

בשביל לא להסתפק,

הלכתי לרב קנייבסקי

לשאול אותו מה הוא אומר על העצה הזאת,

שאני מייעץ לציבור

בשביל שהם ילמדו בצורה הזאת.

בואו תראו מה אמר לי

הרב קנייבסקי.

ברוך השם הרב, ברוך השם הרב, אני עושה עכשיו מבצע לכל הבעלי צ'יבי,

ללמוד שבעה דפים גמורת כל יום בגרסה בשביל לגמור את השס במשך שנה.

כי יש אנשים שמפחדים לפתוח בכלל אפילו גמורת.

והחופץ חיים אמר שמי שלא למד,

מלמדים אותו רק מה שהוא קרא, מה שהוא למד, אבל אם יהיה חסר לו, לא ילמדו אותו.

לכן הוא ממליץ שללמוד בגרסה לפחות, נכון?

פעם אחת לפחות מחיים את השס, ואחר כך לחזור וללמוד בעיון.

אז אני רציתי ברוכה, שהרב

ימליץ על זה.

ברוכה ועצלוחה וכל טוב. אמן. דבר טוב, הרוכץ חיים אמר כך. נכון, אז אפשר לפרסם את זה ברבי. כן, כן. יופי, יישר כוח הרב.

כל טוב הרב. שיהיה בהצלחה. אמן. יש כבר יותר מ-100 איש שקיבלו על עצמם תוך יומיים שלושה. טוב מאוד.

ברוך השם, אמן.

תודה.

זה הרב קניבסקי,

ושאלתי גם את הרב שטיינמן,

וביקשתי מהרב שניידר

שישאל אותו שתי שאלות.

שאלה אחת,

מה הרב אומר

על שבעה דפים ליום בגרסה

לבעלי תשובה?

ומה הרב אומר?

שבעה דפים ליום בגרסה לאברכים

אחרי שעות הכולל,

כשיש להם פנאי.

אז הרב שטיינמן אמר בחיוך רחב, שמח ומאושר,

זיר גוט.

טוב מאוד.

ומה עם האברכים שילמדו?

שבעה דפים ביום,

אמר זיר גוט.

טוב מאוד.

זאת אומרת, שני גדולי דור

אומרים

שללמוד שבעה דפים ביום,

שבעה דפים ביום בגרסה,

ולסיים את השסט בשנה,

זיר גוט.

טוב מאוד.

ואם שני גדולי דור אומרים ככה,

על-פי שני העדים יקום דבר.

ומה שקראנו לכם

מרבנו בחייה,

מאחידה והבן איש חייב, יש עוד ספרים,

החפץ חיים ועוד.

אז זה,

להדליק את האור.

לוקח לזה זמן.

אז זה, רבותי,

דבר חשוב מאוד.

עכשיו,

כשסיפרנו את הסיפור

על אותו קצין שלא ידע לקרוא.

ובזה שהוא השליך את הפתק,

הפסיד את האחוזה ואת אות האצולה,

והפסיד את האחוזה והפסיד את המשכורת עתק,

הפסיד את הדרגה להיות שר, הכל הפסיד.

למה?

והוא לא ידע לקרוא,

והוא ראה נייר ולא שטר.

מה היום אנשים מבינים?

כסף, כסף.

מוכנים לבזבז זמן בשביל כסף,

אבל לבזבז זמן בשביל דף,

דף גמרא,

בשביל ללמוד,

זה לא מוכנים.

זה כמו הקצין הזה,

שמפסידים את כל העולם הזה והעולם הבא בגלל שלא יודעים לקרוא,

או לא רוצים לקרוא,

או מתעצלים לקרוא,

או מבינים רק בכסף.

אז אני אספר לכם מעשה שהיה.

היה בוקסר יהודי בארצות הברית, מתאגרף.

היה לו בן,

והבן הגיע לגיל חינוך.

במקום שהוא דר,

לא היה בית-ספר יהודי,

היה רק בית-ספר כללי של גויים,

פובליק סקול.

הוא לא רצה שהוא ילמד שם,

אבל להביא אותו עד לבית-ספר יהודי זה צריך לעבור לעיר אחרת,

והוא לא היה יכול.

בלית ברירה הוא מצא תלמוד תורה של חרדים,

והוא החליט שהוא שם את הילד שם.

שם את הילד שם,

והילד אחרי כמה ימים חזר לו עם ציצית.

הוא התרגז,

וכדרכו בקודש שחרר לו אגרוף קטן.

הילד נפל, בכה.

למחרת הגיע לתלמוד תורה, סיפר את זה למלמד.

המלמד הרגיע אותו,

אמר, אבא הופתע,

הוא לא היה מוכן לזה.

אבא שלך הוא עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן.

הוא לא מבין בזה, אבל זה ייקח טיפה זמן, הוא יבין.

אז מה העצה? הוא שואל אותו. הוא אומר, תלך גם היום

עם ציצית,

תדפוק בדלת ותיסוג שני מטר.

אם הוא יפתח את הדלת ויתרגז, תגיד סליחה ותוריד.

אם הוא ימחל ויוותר,

תמשיך.

זה מה שהוא עשה.

מה עשה?

הלך, עמד שני מטר,

ראה אותו אבא, ריחם עליו, אמר לו, כנס.

הוא נכנס.

הילד גמר תלמוד תורה,

גמר ישיבה קטנה,

ישיבה גדולה,

עלה לארץ ישראל,

נהיה אברך כולל,

אבא שלו נשאר בגולה,

עם הארץ,

והבן לא שכח את אביו, היה שולח לו כל חודש

קובץ של עלונים,

דברי תורה בשבת.

שיעיין פה משפט, שם משפט, אולי יתפוס משהו.

ואבא שלו פעם אחת

מצא פסקה קטנה, שהחפץ חיים הקדוש אמר,

איני יכול להאמין

שיהודי

יעזוב את העולם הזה מבלי ללמוד דף אחד גמרא.

אז הוא אמר, מה הבעיה?

ללמוד דף אחד, מה הבעיה?

אני מוכן.

אבל מה זה גמרא? הוא לא יודע.

אז איפה הוא ישאל?

הוא הלך לתלמוד תורה,

סיפר להם את הסיפור, אמר שהוא רוצה ללמוד. אמרו לו, תראה, זה לא פשוט.

גמרא זה ארמית,

זה בלי ניקוד,

זה בלי פיסוק.

אתה לא תוכל להבין מלה.

זה לא פשוט.

אמר, אני רוצה לקיים את הבקשה של החפץ חיים.

אני לא רוצה להיפטר מן העולם

בלי דף אחד גמרא.

תלמדו אותי. אמרו לו, אין לנו אפשרות, אין לנו אמצעים,

אנחנו מלמדים תינוקות של בית רבן.

אמר להם, אני מוכן ללמוד כמו התינוקות.

אמרו לו, איך אפשר להכניס אדם גדול כמוך ככה עם תינוקות?

אמר, תגידו שאני מפקח מטעם משרד החינוך.

ראו שהוא נחוש,

הסכימו.

הבן-אדם היה בא כמו הילדים ולומד אתה מה שהם לומדים, עד שהתחיל להבין. בקיצור,

שלוש שנים לקח לו עד שהוא למד את הדף גמרא כמו שצריך.

אחרי שהוא סיים, אמר להם, זהו?

אמרו לו, כן. אמר, מה עושים כשמסיימים?

אמרו לו, כשמסיימים דף, מתחילים דף חדש.

אמר לו, אני התחייבתי רק על דף אחד.

אמרו לו, האם היית מסיים מסכת?

עושים סיום מסכת.

סעודה, מזמינים רבנים,

ומדברים כמה דברים מתוך המסכת שלומדים,

וזה דבר גדול, סעודת מצווה.

אמר, אם ככה, אני רוצה לעשות סיום הדף.

אמרו לו, מה זה סיום הדף? מי יבוא?

אנשים יחשבו שאתה צוחק עליהם.

אבל אתם יודעים, בוקסר זה בן אדם רציני.

כשהוא מחליט להרביץ מכות, הוא מרביץ, וכשהוא מחליט לקבל מכות, הוא גם מוכן.

וכשהוא אומר שהוא מוכן, אז הוא מוכן.

שאל מי זה רבנים.

תגידו לי, מי זה הרבנים הכי חשובים?

אמרו לו,

הבן אדם בלי בושה מרים טלפון לגדול הדור,

הרב משה פיינשטיין, זכר צדיק לברכה,

אומר לו, כבוד הרב, אני מזמין אותך לסיום הדף.

הרב, הרב צוחק,

מה זה פורים?

הוא אומר לו, לא, אני אספר לך את הסיפור.

אני עם הארץ, לא למדתי בחיים שלי. היה לי בן, גידלתי אותו ככה, הוא גדל, נהיה אברך, שלח לי,

קראתי חפץ חיים, התפעלתי, אמרתי,

אני לא אפטר מן העולם

בלי ללמוד דף.

והלכתי והשקעתי שלוש שנים,

למדתי, עד שהיום אני מבין את הדף

על בוריו.

אמר לו, הרב משה פיינשטיין, זכר צדיק לברכה,

לסיום כזה אני בא.

הוא נסע שש שעות להגיע לסיום.

ואם הרב מגיע, מי לא מגיע?

ראשי כוללים, ראשי ישיבות, נהיה סיפור באמריקה.

והוא לא עשה קטן בבית כנסת.

הוא לקח אולם ענק והזמין את כל המי ומי.

והוא סיים שם את הדף.

וכולם דיברו דברי תורה, והיה ערב עד שתיים בלילה.

עוד שש שעות חזר הרב פיינשטיין בחזרה.

אבוקסר הלך

מאושר

יותר מאם היה מקבל את הגביע העולמי באגרוף.

בבוקר

הוא לא קם.

בשבעה,

כשבאו לשם המספידים והרבנים.

אמרו, הוא היה צריך למות לפני כן.

אבל כיוון שהוא אמר שהוא לא רוצה להיפטר מן העולם בלי דף אחד גמרא, המתינו לו מן השמיים,

שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

והמתינו והמתינו לו עד שיגמור את הדף.

אחרי שעשה סיום,

לקחו את נשמתו.

ואמרו עליו,

יש קונה עולמו בשעה אחת,

יש קונה עולמו בשנים הרבה,

ויש קונה עולמו בדף אחד.

אז אני מציע לכם אריכות ימים, יהודים יקרים, לפחות עוד שנה.

סיום השס בשנה,

שבעה דפים ליום.

זה ארגות.

זה טוב מאוד, אומר הרב שטיינמן, גדול הדף.

והרב קנייבסקי אומר.

זה טוב מאוד.

עכשיו נשאר לכם, אם אתם רוצים להיות הקצין שחזר למשלט בישימון

וזרק את הדף

ולא יודע מה הפסיד

ממה שכתוב בפנים,

או אתם רוצים להיות אלה שזוכים בכל מה שכתוב בתורה,

בגמרא, עם כל ההבטחות של הקדוש ברוך הוא.

אז מי שמוכן בעזרת השם יתברך

ללמוד שבעה דפים ביום בגרסה, בקריאה,

אפילו שלא מבין,

שירים את היד ואני אברך אותו בברכה גדולה ונמרצת.

הנה ראשון אשריך.

גבוה תרימו את היד. גבוה.

גבוה למעלה נרצה לצלם.

גבוה. כמה יש לנו בינתיים? רגע, רגע.

יש לנו פה כבר עשרה.

עשר פעמים שס.

הנה עוד, לא, עשרה. הנה עוד אחד אשריך.

11, 12, 13. יפה.

14, 15. יפה מאוד אשריכם לחיי העולם הבא. אשריכם.

אתם רואים את זה?

זה נהג משאית.

לומד שבע דפים ביום.

אתם רואים את זה?

זה צלם.

וידאו. שבע דפים ביום.

אתם רואים את זה שם?

על הסאונד?

שבע דפים ביום.

אתם רואים את זה?

שבע דפים ביום.

כי אין שרפן בנות,

כי אין שרפן בנות, כל אחד יכול,

כי זה לקרוא, אם תבין אשריך,

אם לא תבין אשריך ואשריך,

כי מי שלא מבין ומוכן לקרוא את תורת ה'

אשריו ואשריו.

יש לי פה צוות של אברכים חשוב,

שמי שרוצה ללמוד, וגם רוצה ללמוד עם חברותה שיעזור לו,

הם יסדרו לו בחינם.

הם יחלקו לכם טפסים עכשיו,

תמלאו את הפרטים,

מה אתם רוצים ללמוד,

כמה אתם רוצים ללמוד,

איך אתם רוצים ללמוד,

ואנחנו נשתדל לעזור לכם,

שיהיה לכם גם עולם הזה,

גם עולם הבא,

גם גן עדן

וגם תחיית המתים,

כי בלי תורה לא קמים בתחיית המתים.

אפילו אם יהיה אדם צדיק לא יקום בתחיית המתים אם אין לו תורה.

מי שגמר את השס,

קם בתחיית המתים.

רק בשביל זה היה כדאי.

אז בבקשה לעבור בקהל.

שתי דקות, שלוש דקות, תמנו את הטפסים, ואנחנו מייד ממשיכים, אני אראה לכם נס, תחיית המתים.

מה אפשר לעשות עם אמונה בתורה במצוות?

אפשר

להחיות מתים.

תרימו את היד, אלה שהצביעו, תרימו את היד, אלה שהצביעו, תרימו, תן להם מהר, חייב, לחלץ.