מעלת קביעות עתים לתורה
- - - לא מוגה! - - -
יש רבים שלומדים,
אבל לא קובעים עיתים.
תופסים פה שעה, שם שעה,
פעם בערב, פעם בצהריים, פעם בבוקר,
איך שמזדמן.
נכון שכל שעה זה שעה,
אבל יש הבדל עצום.
הרב מרדכי אליהו, זיכרונו לחיי העולם הבא, אמר,
אדם הקובע עיתים לתורה,
בשמיים מחשיבים לו כאילו למד 24 שעות.
לעומת זאת, אדם שלומד ללא קביעות נחשב לו רק כמה שלמד.
מה ההסבר?
מי שיש לו קביעות,
אז אפילו שיש לו סידורים ביום,
הוא כל הזמן חושב על הזמן שהוא קבע.
ואז הוא מתנתק מכל דבר אחר, ויושב ולומד את הזמן שהוא קבע.
נמצא שכל היום הוא סביב אותם
זמנים שהוא קבע,
אז כאילו כל ה-24 מכוונים לאותו זמן.
מכאן רואים את החשיבות הגדולה
שיקבע האדם שעת לימוד מסוימת,
ואפילו אם יזדמן לו רווח גדול באותה שעה, לא יתבטל
באותו זמן.
אז טייפלר הקדוש היה אומר, כל אדם נגזר לו סך ייסורים שצריך לעבור.
אדם המתאמץ בקובע עיתים לתורה, זה נחשב לו ייסורים,
וזה יורד מסך הייסורים שהוא צריך לקבל.
לפעמים שעה של לימוד לא מסתדרת לאדם, והוא נאלץ
לוותר
ולבטל סידורים אחרים בשביל השעה הזאת.
והוא לא יודע שבזכות השעה הזאת שהוא מתאמץ מתבטלים ממנו ייסורים אחרים
שהיו צריכים לבוא עליו
ובשבילם היה צריך לבזבז שעות.
ובזה הוא חסך את כל הייסורים.