מתי בטל הדין של "אחרי רבים להטות"?
- - - לא מוגה! - - -
זה אומר האדמו״ר מסאטמר זיכרונו לברכה בעל ויואל מיישה
כינה תורה קדושה מסרה בידינו
כללים חזקים ומוצקים
שעל פיהם נכריע בין השיטות ונפסוק כדברי מי ההלכה
וזה כשהתוועדו החכמים יחדיו ויישאו וייתנו בדברים
מבין כולם תצא שיטת ההלכה מחוורת כסמלה
על פי הכלל אחרי רבים להטות.
אבל כלל זה לא שייך
כי אם בזמן שכל הצדדים הנושאים ונותנים בהלכה
כוונתם זכה לשם שמיים
לברר וללבן את ההלכה ולהגיע אל מרכז האמת,
אז ניתן לקבוע הלכה כדעת רבים.
אבל לא כן הדבר
בזמן שנמצאים ביניהם אנשים שמושפעים מדעות אחרות המשוחדות
מפניות ונגיעות שונות,
אזי אינם מצטרפים בדעתם לדעת הרוב,
כי אין דעתם דעת תורה ברורה וטהורה,
שהרי הפנייה שהם משוחדים אליה מטה את דעתם ומשפיעה על שיטתם.
באופן זה בטל הדין
שלאחרי רבים להטות.
זאת אומרת, אין פה אחרי רבים להטות.
אחרי רבים להטות זה מתי שכולם מכוונים באמת
על מנת להשיג את האמת.
אבל אם יש כאלה שידוע
שהם משוחדים,
ודאי שהם לא נמנים במניין.
כי אין כמו שעושים בחירות לרבנות פה וממנים דיינים והכול,
ברור שאין פה בחירה שהיא באמת לפי מעלת הנבחר,
אלא משוחדים.
או מאוימים.
או אינטרסים וכולי.
ממילא הם מעמידים רק אשירות.
יש סיפור מדהים מהרב איינשטיין,
שפעם אחת לא יכלו להכריע באיזה נושא,
ואומרים שהוא דפק על השולחן ואמר שצריכים לשמוע לדעתו.
למה?
הוא אמר כי אני מעולם
לא קראתי עיתון,
לא החזקתי עיתון,
וגם לא הצצתי בכותרת של עיתון.
אם יש פה מישהו
שהוא כך עשה,
אז ראוי לשמוע את דעתו.
זאת אומרת, הוא לא היה מוטה ולא משוחד
משום דבר חיצוני חוץ מהתורה הקדושה.
כל-כולו תורה ורק תורה.
עד כדי כך, תארו לכם מה זה נקרא שיכול להיות הטיה שאם בן אדם שהוא דיין, פוסק והכול,
קורא עיתונים.
לא יאומן כי יסופר. איפה תמצאו את זה בדורנו?
ולפי זה,
דאור המשנה.
כל מחלוקת שהיא לשם שמיים,
סופה להתקיים.
אם החולקים כוונתם רק לשם שמיים,
סופה להתקיים.
אז ידעו בסוף איך לקיים את ההלכה למעשה.
סופה להתקיים. זאת אומרת,
תתקיים מזה מהמחלוקת ההלכה הרצויה.
אולם אם אין כוונתם תורה לשמיים,
אין סופה להתקיים.
האמת לא תתברר מאותה מחלוקת ולא ידעו איך לקיים אותה למעשה.
עכשיו לא פלא שכתוב שבדור שלנו לא תמצא הלכה ברורה,
כי מי מתכוון לשם שמיים?
ולכן
התורה והאמת יעשו עדרים-עדרים,
וזה המצב שבו אנחנו נמצאים.