למה בחורי ישיבות עוזבים את הישיבות? [מוסר חזק]
כשאתם מדליקים את הנר הראשון בנר הראשון, וכשאתם מדליקים את השמונה נרות ביום השמיני, אדם מרגיש בתוך הלב שלו תוספת יותר ממה שמדליקים נר אחד, וכל יום הוא מרגיש יותר ויותר, אבל זה עצם ההדלקה פרסום הנס, לא, לראותם בשביל להודות ולהלל, מתחזק יותר חביבות הנס, הבטחון באמונה.
אז למדנו כאן שנר חנוכה מלמד אותנו, כל זמן שמרגיש אדם בעצמו שמבקש רק לצאת ידי חובת מצוה, ידע שהוא עדיין עומד במדרגה הראשונה בעבודת השם, והרי חייב אדם להיות תמיד במצב של עליה, אם הוא תקוע כל הזמן בקיום המצוות בלבד ולא יותר מזה, הוא לא עולה, הוא תקוע במצב אחד, ודם צריך תמיד להיות "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" אומר הגאון מוילנא זכר צדיק לברכה, אם אתה לא עולה אתה יורד, אין מצב עומד ביניים, אין דבר כזה, לא עולה - יורד, אורח חיים זה למעלה כל הזמן, אם לא למעלה למען סור משאול מטה, אם לא אתה יורד למטה, ישר אתה יורד. אז לכן חייב אדם לדעת זו שתמיד צריך להיות במצב עליה, אז זה נכון לכל בן אדם אם הוא לא יעלה הוא ירד. עכשיו, בחורי ישיבות שלומדים בישיבה, אם בזמן הישיבה הם במצב עמידה, זאת אומרת לומדים על מנת ללמוד, שלחו אותם, הם לומדים יסיימו יתחתנו שלום, מה יהיה איתם אחר כך? הם יהיו בעלי בתים, כי לא היה להם עליה, אם בזמן העליה הם היו בעמידה איך שהם יצאו הם יהיו בירידה בנפילה והתרסקות, אם הם היו בזמן הישיבה בעליה כל הזמן, גם אם הם יצאו החוצה וקצת יצטננו אז הם לא יפלו, לא ירדו, לא ילכו לעבוד, הם ימשיכו ללמוד, אולי באותו גישמאק כמו שיש להם בישיבה, תלוי מי ואיפה, אבל בכל מקרה הדרך שלהם לא תשתנה. אבל אם רואים שהרבה עוזבים את הישיבות ולא ממשיכים זה בגלל שבזמן הישיבה הם לא היו במצב של עליה. אז זה נכון גם לגבי אדם.
אז אם אדם שהוא נמצא לא בישיבה ואין לו את המצב והאפשרות והזמן כל כולו להיות נתון ללימוד תורה ולעליה, הרי שודאי שמצבו מסוכן הרבה יותר מבחור ישיבה, כי הוא כבר עובד והוא חי את החיים של משפחה, יש לו את הטרחה של להביא פרנסה וילדים איפה הוא ימצא את הזמן בקושי הוא מוצא והיום הוא עייף ומחר יש סידורים וכו' וכו', אז הוא כל הזמן במצב של ירידה, מה יחזיק אותו ועם מה יגיע למעלה ישאלו אותו, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ועוד ישאלו אותו על יראת שמים, מה יישאר ממנו?