אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ
- - - לא מוגה! - - -
התורה דורשת מאדם הרגשה נעלה ביותר של הכרת הטוב.
לדוגמה,
בנות יתרו
אמרו לאביהן, איש מצרי הצילנו.
משה רבנו הוא איש מצרי? הוא איש עברי?
אלא אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בשמות רבה א', ל',
משל לאחד של נשכו הערוד.
מה היה רץ ליתן רגליו במים? ככה ניצלים מנשיכתו.
נתנה לנהר.
שם את הרגליים בתוך הנהר, אה,
בראה תינוק אחד שוקע במים,
משלח ידו והצילו.
אמר לו, תינוק, אם לא אתה היית, כבר הייתי מת.
אמר לו, לא אני צלטיך,
אלא הערות שנשכני וברח.
פרחתי ממנו,
הוא הציל אותך.
אם אני לא הייתי בורח ממנו, לא הייתי מגיע לנהר, לא הייתי רואה אותך, לא הייתי מציל אותך.
אז אתה חייב הכרת טוב למי?
לערוד.
כך אמרו בנות יתרו למשה,
יישר כוחך שצלטנו מן הרועים.
אמר להן משה,
אותו מצרי שהרגתי,
הוא הציל אתכם.
אם לא הוא, לא הייתי בורח לפה למדיין,
ולא הייתי מציל אתכם.
לכן הם אמרו לאביהם, איש מצרי הציל לנו.
אז צריך לזכור את הטוב על המצרי הזה, אה?
הרשע המצרי הזה שהיה ראוי למות,
אבל בכל אופן צריך לזכור אותו, הוא הציל אותי.
מי הציל אותי? המצרי.
מי הציל אותי? הערוד.
וואי, וואי, וואי,
התורה מבקשת להכיר טובה, אתם שומעים?
למי שבכלל לא ידע שיש בנות יתרו,
שלא התכוון כלום, התכוון אפילו להרוג או להזיק יהודי,
והרגו אותו בגלל זה.
אבל בעקיפי עקיפין התגלגל שמזה נהיה הצלה לבנות יתרו.
התורה מחייבת להכיר לו טובה.
שמעתם דבר כזה פעם? מה התורה מחייבת?
יא ביי ביי ביי.