השם רוצה שנרוויח
- - - לא מוגה! - - -
כותב בתורת הבית, פרק א', סוף אות א',
בשביל זה ציווה השם יתברך שלא נשקוט ולא ננוח בפה מדברי תורה.
גם בשבטנו בבית,
גם בלכתנו בדרך.
כי בפה מקום עושר האדם.
פה מקום המציאות של אבנים טובות,
שמצויות בכל עבר בפינה,
רק שלא יתעצל ללכתם.
ומפני שטבע האדם
במה שהוא מורגל בו,
אינו מתבונן על גודל נחיצותם.
זאת אומרת,
אדם מורגל בדברים מסוימים,
אז הוא לא מתבונן מה נחוץ יותר,
מה לא, מה סדרי העדיפויות.
ככה גם בעניין הזה.
הרבה מבני האדם
באשר
תורה ומצוות בעולם הזה הפקר לכל,
ויכול לקחת בלי כסף,
בלי מחיר.
לכן לא מתבונן על גודל החשיבות.
אתה נכנס פה לבית מדרש, תראה כמה ספרים,
קח ספר,
שכל מילה תרייג מצוות.
מי חושב ככה,
שכל מילה
תרייג מצוות?
ישבת שעה,
אמרת אלפי מילים,
תכפיל בתרייגים, תראה מה עשית.
בכל מצווה,
כל חלל העולם לא מספיק לשלם.
נו, אז איפה האנשים?
כמה שתסביר להם,
וכמה שהם יסכימו, וכמה שזה,
דקה אחרי, ישכחו, וילכו לעסקיהם, וידברו דברי הבלים, ושטויות, ובדיחות, וסיפורים, וקשקושים,
וזהו,
ומבזבזים את החיים.
לכן הקדוש ברוך הוא ציווה, והגית בו יומם בלילה, ודיברת בם, ושיננתם לבניך.
השם רוצה שנרוויח, הוא לא שלח אותנו פה להפסיד.
להרוויח.
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. קחו, קחו, תאספו.
זה המקום שאוספים.