מותר להחזיר לאדם שמצער אותך?
- - - לא מוגה! - - -
עכשיו,
מתייחס בעל ספר החינוך,
מה קורה
אם בן אדם מצער אותך,
אז מותר לך להחזיר לו
או לא?
אומר החינוך, ואולם לפי הדומה,
אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל
והרשיע לצער חברו בדברים הרעים
שלא יענהו השומע,
שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים,
ועוד
שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין,
ובוודאי ובאמת לא תצווה התורה להיות האדם כאבן שותק
למחרפיו כמו למברכיו,
אבל תצווה אותנו שנתרחק מן המידה הזו, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם.
ובכן, ינצל אדם מכל זה,
כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפו בני אדם,
זולתי השוטים הגמורים משס,
ואין לתת לב על השוטים.
ואם אולי יכריחנו מחרף מבני האדם להשיב על דבריו,
ראוי לחכם שישיב לו דרך סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה.
דודי, רובי, בדרך של סלסול ונעימות, לא יכעס הרבה.
כי כעס בחיק סילים ינוח,
וינצל עצמו אל השומעים מחירופיו, וישליך המסע על המחרף.
זוהי הדרך של הטובים שבבני אדם.
ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל
לפי הדומה,
מאשר התירה התורה הבאה במחתרת
להקדים ולהורגו.
שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול על נזיקין מיד חברו,
כי יש לו רשות להנצל מידו.
וכמו כן, מדברי פיהו,
אשר מלא מרמות בתוך
בכל דבר שהוא יכול להנצל ממנו.
אז מותר להחזיר לו.
אם מותר להרוג את מי שבא במחתרת,
נכנס אליך הביתה ואתה חושש שהוא יכול להרוג אותך אם אתה תעמוד מולו,
אז כל שכן לענותו ענק סיל.
ואולם, יש כת מבני האדם שעולה חסידותם כל כך, שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס והתפשטו בעניין יותר מדי.
ועליהם אמרו זיכרונם ברכה, נעלבים ואינם עולבים,
שומעים חרפתן ואינם משיבים.
עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו,
משנתיים להמתין עד שאתה עונה זה בכלל החסידים האלה אף יותר.
כן, אז זה עונת דברים.