מדוע כתוב בתורה "יששכר" וקוראים "ישכר"?
- - - לא מוגה! - - -
בפרשת ויצא כתוב, ותאמר לאה
נתן אלוהים שכרי ותקרא שמו יששכר.
אבל איך כתוב?
יששכר.
ולמה קוראים יששכר
עם סין אחת?
אז בשביל מה יש שתיים אם לא קוראים?
נאמר בדעת זקנים,
יששכר יש בו שתי שינים.
אחת,
בשביל המשמעות,
נתן אלוהים את שכרי.
כנגד שכרי
אז זה שין אחת.
והשין השנייה
הייתה כנגד שכור שכרתיך.
אז אחת זה שכרי ואחת שכור שכרתיך, אז היה צריך לקרוא לזה יששש שכר.
ולמה לא קוראים את הסין השנייה?
כי שכור שכרתיך הוא לשון גנאי,
ולכן היא אינה נקראת.
שכור שכרתיך בדודאי בני,
לסחור את יעקב
זה לשון גנאי.
ולכאורה,
האם לאה לא ידעה שיש גנאי בדבר?
אם כן, מדוע קראה לו כך בשתי שינים?
ואם היא מצאה לנכון לקרוא אותו כך,
רק התורה מוצאת בזה גנאי?
אם כן, מה חוסכים בזה שאין מבטאים את הסין השנייה,
בעוד שהיא כתובה בפירוש בכתוב.
אז אם התורה לא רוצה בגלל שזה גנאי, שתוריד את הסין.
למה היא משאירה?
אז יש לבאר את עיקר הדבר.
ודאי לא ראתה לאה אמנו שום גנאי בשין השנייה כנגד שכור שכרתיך.
אדרבה,
מה חשבתה וכוונתה היו לשם שמים להעמיד בנים מן הצדיק?
והיתה מחשיבה ביותר את המצווה בזה שנתנה תמורתו מרכושה,
וזאת אמרה להנציח
בשם שקראה לבנה.
אדרבה,
היא התפארה בזה שהיא שכרה כדי להעמיד ילדים צדיקים מהצדיק.
ואומנם התורה סומכת את ידה על הרעיון שלה
ומאשרת את השם הזה במלואו עם שני סינים,
שזה ראוי לכותבו בתורה.
אבל עם זה,
לאור הכלל שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט הסערה,
התורה מוצאת בעניין זה של שכור שכרתיך פגיעה בכבודו של יעקב.
מצד לאה זה מצוין מה שהיא עשתה,
אבל מצד יעקב יש בזה קצת פגיעה בכבודו.
משום זה נמצאת מידה כלשהי של גנאי בסין השנייה של יששכר,
שרומזת על כך.
אך הואיל ומאידך אין לשלול את הרגשתה של לאה צדקת בחיבוב המצווה,
באה התורה לכלל פשרה,
שהסין השנייה שביששכר
תהיה נכתבת, אבל לא נקראת.
ולענייננו,
אף על-פי שלשון הגנאי
היא הכרחית
מפני סיבה מוצדקת,
בכל זאת יש להפחית
את מידת הגנאי ככל האפשר.
ואם אפשר לגנאי שיהיה נכתב
ולא נקרא,
אף כי אין הדבר פוחת מידיעת הגנאי,
בכל זאת אינו דומה מראה עין בלבד לביטוי שפתיים נוסף,
וכל שאפשר למהות ממעתינן.
שפתיים יישק,
זה משהו מדהים.
לא יאומן
כמה התורה מדקדקת בדברים.