אדם צריך שיהיה לו עם מה למות
- - - לא מוגה! - - -
עכשיו תשמעו עוד חידוש וגילוי.
הסבא מנובהרדוק,
בעל מדרג הסאודו,
זיכרונו לחיי העולם הבא. מה הוא היה?
הוא היה בעל חנות צדקית,
חריף וממולח.
יום אחד נחפז בעיר ממל לרגל עסקיו.
דרבי ישראל מסלנט,
זכר צדיק וברכה, עצר אותו.
הוא שאל אותו, לאן אתה רץ?
אמר לו, רחיים על צווארי,
אני מפרנס אישה ובת,
וגם את החותנת שלי, האלמנה עם שבעת היתומים.
שאל אותו, רבי ישראל, ומה אם לימוד אתו עירי?
אז הוא ענה לו, אדם צריך שיהיה לו ממה לחיות.
אמר לו, רבי ישראל,
אדם צריך שיהיה לו אימה למות.
המשפט הזה שינה את חייו.
פעפע בו כהרס של עכניים,
החזיר את החנות לבעלות של החותנת,
פרש לחיי התעלות
שזיכו את העולם בסבא מנוורדו,
שהקים עשרות ישיבות
וגדודים של מקדשי שם שמיים ומוסרי נפש.
אלפי אלפי חניכים
שחושלו באש היוקדת של הסבא מנוורדו.
וגם אני זכיתי להחזיר הרבה יהודים בזכות הדרשות שלו.
וזה בגלל משפט אחד.
יהודי צריך לדעת גם עם מה למות.
עם מה למות.