כבוד הרב, חיזקת אותי!
- - - לא מוגה! - - -
אבל אנחנו צריכים לרחם על עצמנו,
להתחיל להזיז את עצמנו ולעשות מעשים.
להתחיל להתעורר, וכמו שפעם מישהו אמר לי,
חרד דרשה שנתתי באיזשהו מקום,
אז הוא אמר לי, כבוד הרב,
חיזקת אותי.
אמרתי, עזוב חרטא ברטא,
איזה חיזקתי אותך, על מה אתה מדבר? הוא אמר לי, לא, אני אומר לך, אני התחזקתי ממה שאמרת,
חיזקת אותי.
אמרתי לו, מה שאתה אומר עכשיו,
זה שטויות.
הוא אומר לי, למה אתה אומר ככה?
אני אגיד לך למה.
כי הרבה אנשים, אחרי ששומעים דרשות,
מרגישים בדרשה, במיוחד זו דרשה של מוצר,
אז הבן אדם מרגיש, פשש, התפעלות וזה,
הוא מרגיש שהוא עולה ככה, ממריא.
אבל מה קורה?
מרוב הפשש,
פשש,
פשש, יורד לו האוויר,
עוזר למקום, במקום דרוך,
הוא לא עשה עם זה כלום.
התחזקת.
מה יוצא מזה?
קיבלת על עצמך משהו?
אם לא קיבלת על עצמך משהו,
אחרי ששמעת דברי תוכחה ומוסר,
לא קיבלת על עצמך משהו?
הכל כלאם פאדי.
חבל על הזמן.
לכן אומר הנביא,
קחו עמכם דברים ושובו אל אדוני.
אם אתה לא לוקח איתך משהו,
מה זה דברים?
את הדיבורים,
הדיבורים הקשים,
את הדברי תוכחה ומוסר.
אם אתה לא לוקח אותם ועושה עם זה משהו,
אז עם מה אתה שב לשם? מה?
אתה אומר לו,
רבונו של עולם, אני התחזקתי.
אז מה קיבלת על זכור? מה אתה עושה?
גדול התלמוד המביא לידי מעשה.
נו, מה עשית עם זה בסוף?