לצייר את הדברים: לראות לנגדך את הרמב"ם מלמד אותך
כשאדם יושב ולומד רמב"ם, אז יש אחד שמעיין באותיות וקורא רמב"ם ממש ככה וככה, יש אחד שרואה לנגד עיניו את הרמב"ם יושב ומלמד אותו, איזה לימוד זה, זה כבר אחר לגמרי. פה הוא מנסה להבין את הרמב"ם, ופה הרמב"ם מסביר לו, זה אותו דבר? לא אותו דבר. ואיך ההתייחסות להבנה? אז ז"א יש אנשים אומרים, איך רמב"ם אמר ככה וככה, הוא מתחיל לעשות השוואות, יושב בן אדם ומצייר לו עכשיו, עכשיו יושבים עם הגמרא, רבי שמעון בר יוחאי אומר, רבי יוחנן אומר, פששששש איזה חבורה אתה יושב פה, אם בן אדם מצייר לו שהוא יושב פה עם התנאים, ורש"י פתאום אומר, רגע, שתבין מה הוא אמר אז הוא אמר ככה, זה עולם אחר כשלומדים בצורה כזאת, כשבן אדם מרגיש וחש ויש לו ציור ממעלתם, דמותם הוא לא ראה, אבל מעלתם של מי שבעצם פה מוסרים לו את המידע הזה, זה מתקבל אחרת. זה מתקבל אחרת. כי אנשים נחותים הם מסתכלים בשוה כאילו על הכתוב, כאילו הוא אומר וגם אני אומר, הוא אומר ואני מבין מה הוא אומר, ככה זה צ'יק צ'ק הולך. ז"א, אדם צריך לצייר לעצמו את הדברים.