ביחידות לא זוכה לתורה אף אחד
לזכות לתורה אי אפשר רק ע"י 'כולם', כולם ביחד, כל אחד עם סגולותיו וכשרונו יכולים לעלות לרום מעלות התורה, אבל ביחידות לא זוכה לתורה אף אחד. זאת אומרת אם אדם לומד לבד, לא יצא ממנו הרבה, צריך להיות 'יחיד מיוחד במינו - שאין כדוגמתו' בשביל שיצא, בודדים בעולם בזכות שלמדו לבד יכלו להתרומם, אבל סתם בני אדם לא יכולים. ביחידות לא זוכה לתורה אף אחד. אבל לא שלא יהיה לו ידיעות, ידיעות יכול להיות לכל אחד גם אם ילמד לבד, אבל למעלת התורה, לזכות להיות ממש 'תלמיד חכם אמיתי!' כמו שנברר עכשיו, זה לא יכול רק ביחד.
כי לכל אחד יש סגולות וכשרונו וכשיושבים ביחד ולומדים ביחד, אז מגיעים לרום מעלות התורה, כי אם זה רק אתה – אז יש לך רק את הכישרון שלך והסגולות שלך, אבל לאחרים יש מה שאין לך, 'מה שיש ביד זה אין ביד זה' אז לכן כשלומדים ביחד כל אחד תורם מכישרונותיו מיכולותיו מסגולותיו לתוך הלימוד לתוך ההבנה, לכן אתה רואה בגמרא, סברא כזאת סברא כזאת, זה אומר בכה זה אומר בכה, ואם תשאר עם עצמך מי אמר שאתה תגיע לחקר האמת באמת 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא'? וזה גם מקניני התורה.
מה ההסבר של הדבר? אפשר להסביר את זה עפ"י מה שאומרים חז"ל (תענית ז.): "הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" זאת אומרת בכדי להיות תלמיד חכם צריך רבי, רב שילמד אותך, צריך חברים וצריך תלמידים, וכל אחד לומד מהשני באופן אחר, ורק באופן כזה יכולים לזכות לתורה. כל אחד הוא בורג במכונה שיוצרת תורה, אבל הוא רק בורג במכונה, כשיש את כל הברגים אז המכונה משומנת ועובדת כראוי. אם אדם זוכה לעשות לעצמו רב: "עֲשֵׂה לְךָ רַב" (אבות א טז) וגם זוכה ש: 'וּמוֹרָא רַבְּךָ, יהיה כְּמוֹרָא שָׁמַיִם' (אבות ד יב) לא רב לידיעות (זה לא אוניברסיטה) אלא שיהיה רב ש:מוֹרָא רַבְּךָ, כְּמוֹרָא שָׁמַיִם.
וזכה! שלב א' הוא עבר בהצלחה. אבל לא קיים לעצמו: "וּקְנֵה לְךָ חָבֵר" (אבות א ו) אצל רב כתוב 'עֲשֵׂה לְךָ רַב' אצל חבר כתוב: 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר' גם אם אתה לא מוצא 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר!' תשקיע בו, תשלם עליו, תזמין אותו, תעשה כל מיני דברים שיהיה קנוי לך. 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר' כי מרב אתה שומע פעם ביום, פעם בשבוע בישיבות ראש הישיבה נותן שמה משהו, אבל החברים זה כל הזמן זה תדיר, ואם חברים לתורה, חברים למצוות, אז הבירורים שאתם עושים תוך כדי... הן הרבה הרבה יותר ממה שמהרב. לכן: 'הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי' אז אם לא קיים 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר!' לא יכול לבוא למדרגת: 'תלמיד חכם אמיתי!' כי צריך שיתלבנו הדברים עם עוד, צריך ללעוס את זה כך וכך.
ואם לומד ומשתלם רק לעצמו עם רב ועם חבר; הוא דואג לעצמו, יש לו רב, יש לו חבר 'חברותא' לומדים כל היום הכל בסדר, אבל אין לו תלמידים - אז יהיה חסר לו: "ומתלמידי יותר מכולן". כי מתלמידים לומדים יותר מכולן, תלמיד שואל שאלות שאתה פסחת עליהן, עברת כאילו הכל מובן, אתה לומד 'הכל מובן!' אבל תלמיד שהוא לא יודע הרבה הוא שואל שאלות כי הוא להבין את זה! הוא לא הבין את מה שאתה דילגת - הוא שואל,
ופתאם אתה מתעורר: 'אֶה! זו נקודה שלא עמדתי עליה'. אז הוא מחדד אותך עוד יותר. אז אתה לומד מהתלמיד עוד יותר. ילדים שלומדים ב'תלמוד תורה' באים לאבא שואלים אותו פתאם שאלות - שהוא לא יודע מה לענות!
- "מה, אבל אתה תלמיד חכם!" שואל אותך ילד קטן מהחיידר מה אתה לא יודע לענות?! 'ומתלמידי יותר מכולן'.