חושבים שללמוד זה קל?
- - - לא מוגה! - - -
ההתקשרות
לסגנון של החיים במצרים
היה אצלם כל כך חזק
שקשה להם לעזוב
ולהתפשט מכל הזוהמה של מצרים, ערוות הארץ.
עד כדי כך
ש-80% מבני ישראל לא יצאו ממצרים מהסיבה הזאת
ומתו במכת חושך.
12 מיליון
מבני ישראל לא רצו לצאת ממצרים.
מה שיצאו ממצרים זה רק חמישית.
בחמושים עלו בני ישראל ממצרים.
רק חמישית עלו.
כל הארבע החמישיות מתו במצרים.
זאת אומרת הייתה להם שררה,
היה להם איזה תפקיד,
היה להם איזה רכוש קטן,
היה להם פה ושם, התרגלו,
התרגלו, אני סתם אומר, כן, לקזינו, למועדון,
לעבודה זרה,
התרגלו.
זהו, רגילים.
קשה.
כשבן אדם מתרגל, כשאדם חי כל הזמן חומר,
עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה.
כל הזמן חומר.
קשה.
תגיד לו, בוא תשב, שעתיים, שלוש, תלמד תורה.
הוא לא יכול.
הוא רק רררר נרדם.
פרררר נרדם.
לא יכול
לא יכול
למה אתה לא יכול? כי הוא רגיל.
תן לו שמונה שעות, 12 שעות, עבודה, טרקטור, שמש, לעלות, לרדת,
שקים, מלט, שיפוצים, הכול,
אין לו בעיה.
לשבת,
לנוח על כורסה.
בוא, שב, תלמד.
לא יכול.
אומר לך, יש לי דודק.
לא יכול.
אתה מאמין כזה דבר?
אה?
יש, יש.
אז אני אגיד לכם משהו.
אם יגידו לבן אדם,
עכשיו
בעל הבית נכנס, אומר כל הפועלים,
אני מוציא אתכם היום לחופש,
אבל תלכו, תשבו בבית מדרש, תלמדו.
תלמדו מדרשים, הלכות,
תנ״ך, מה שאתם רוצים.
משחרר אתכם.
נו, מה אתם אומרים? שהם צריכים ללכת, לא ללכת, ילכו, לא ילכו?
תלוי על כל אחד. תלוי על האנשים. נכון, תלוי על האנשים.
עכשיו, אם נותנים לבן אדם,
במקום שתעבוד, קבל כסף.
קבל כסף.
במקום שתעבוד, לך תלמד, תהיה חכם. יום אחד לפחות בשבוע תהיה חכם. לא טוב?
בעל הבית כזה דואג, אומר, רוצה שתהיה חכם.
אל תהיה פועל כל הזמן.
אני מבטר,
לך תלמד, אני משלם.
יושב על כיסא, קורא, לומד, מתווכח,
שומע, מה לא טוב?
אתם יודעים, סיפרתי פעם, יש מעשה שהיה,
שהיו פעם עובדים במדרכות,
חושפים את הבלטות,
חופרים למטה, מחליפים צינורות.
שמש, קופחת להם על הראש.
עובדים קשה, מזיעים.
מולם יש מרפסת.
רב ותלמיד.
מהבוקר יושבים,
מדברים דברי תורה, זה מקשה קושיות, זה מתרץ תירוצים, זה מביא ספר, והם ממשיכים ככה כל הזמן, מדי פעם שותים נס קפה, שותים תה.
והם,
במקושים, בזה, עובדים בשמש, כל הזמן, תראה, הדתיים האלה.
תראה.
תראה מה זה הדתיים האלה. תסתכל. יושבים אלה, אנחנו עובדים, בונים את הארץ, חופרים להם את הכול,
והם יושבים שם, לומדים על הכיסאות שלהם, מבסוטים, נס קפה, תה, זה.
הרב שמע אותם.
ככה, בהפסקת הצהריים, כשהם הפסיקו, שאל אותם, תגידו, כמה אתם משתכרים ליום?
אמרו לו, נגיד, חמש מאות שקל.
אמר להם, אני נותן לכם אלף שקל ליום.
תבואו מחר, אל תבואו לעבודה,
אני משלם אלף. תשבו איתנו, תלמדו.
מוכנים?
יאללה.
הגיעו בזמן, התחילו ללמוד.
אחרי שעה כבר הם מתחילים לזוז על הכיסא,
לא נוח להם.
אחרי שעתיים אומרים לו, אפשר לקחת הפסקה? אומר, אני לא ראיתי שלקחתם שם הפסקה. רק בצהריים הפסקתם לאכול.
תלמדו, אני משלם כפול.
תלמדו עד הצהריים, בצהריים תלכם הפסקה.
אמרו, טוב,
אחרי חצי שעה אמרו לו, תשמע, תשאיר את האלף, לא רוצים שום דבר, אנחנו חוזרים למטה.
לא יכולים.
חושבים שללמוד זה קל. לא קל. בכלל לא קל.
ומי שלא רגיל, בכלל לא קל.
לא קל.
וזה פעם אחת הם ניסו.
כל יום.
כל יום.
יש כאלה שמתחילים ב-4 בבוקר.
ועד עכשיו הם ערים.
כל אנשי קפאז.
אתם יודעים מה הם עושים? מה הם עוברים?
אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.
אז זה לא פשוט.
אז לכן אנשים לא יכולים לוותר על העולם הזה שהתרגלו אליו, אפילו שזה קשה,
מסובך, בעיות והכול.
לא יכולים לוותר.
- לא יכולים להתרגלו אליו.