טוען...

קניין י"ג - בישוב - חלק ב'

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 07.05.2014, שעה: 19:53


קניין יג'- בישוב- חלק ב'

 

מח' קנייני התורה

 

את מעלת "הישוב" פרש הרמב"ם שהכוונה "לישוב הדעת". גם חכמים ז"ל כבר אמרו: "שמעתא בעיא צלותא".

 

ז"א: צריך אדם כשלומד את ההלכה צריך שיהיה לו "צלותא": צלילות הדעת, ישוב הדעת.

 

ולכאורה הדברים עומדים מסתירה גמורה למה שאמר שלמה המלך ע "ה "בקהלת " ב', ט', "אף חוכמתי עמדה לי ":חוכמה שלמדתי באף, היא שעמדה לי. וכך הביא זאת הרמב"ם "הלכות תורה", יב',

 

ויותר מכך כתב הרמב"ם: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפא עצמו עליהן", ולא באלה שלומדים מתוך עידון: באכילה בשתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה".

 

אמרו חכמים בדרך רמז, "זאת התורה אדם כי ימות באוהל": אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באוהל החכמים.

 

אז מה שמענו?: הרמב"ם בעצמו אומר: הכוונה לישוב הדעת, וחכמים אומרים שצריך שמעתא בעיא צלותא. מצד שני אנחנו שומעים שהרמב"ם אומר: ששלמה המלך אמר,"אף חוכמתי עמדה לי" שזו חוכמה שקנה אותה באף, ויותר מכך כותב הרמב"ם: שמי שתרפא מדברי תורה או לומד מתוך עידון, או אכילה ושתיה, ולא ממית את עצמו עליהן ומצער את גופו תמיד, ונותן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, אז חכמים אמרו עליו בדרך רמז: אדם כי ימות באוהל: זאת התורה, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באוהל החכמים אז איך זה מסתדר עם "ישוב הדעת"?.

 

מר"ן רבי מנחם מן ש"ך זוצ"ל מקשה זאת ומישב כדלקמן: לא כחוכמת התורה שאר החוכמות, ושלא כקנייני התורה הן כשאר החוכמות, בשאר החוכמות אופן קנייתן ובדרך הטבע, מי שמתייגע בהן משיגן.

אבל חוכמת התורה שונה היא, בה לא די ביגיעה, אחרי שאדם יגייע בתורה הוא עדיין זקוק לסייעתא דשמיא, "וה' יתן חוכמה, מפיו דעת ותבונה", זה לא אתה משיג בכוח עצמך אם ה' לא יתן אין חוכמה, אם מפיו אז אין דעת ותבונה.

 

כמו שדרשה הגמרא "בערובין נד': "וממדבר מתנה", אם משים אדם כמדבר הזה שהכול דשים בו, תלמודו מתקיים בידו. כלומר: אדם צריך לשים עצמו כהפקר לכול כמו במדבר שדשים בו, כול מי שרוצה הולך במדבר, אם ישים אדם עצמו באופן כזה, אז תלמודו מתקיים בידו. איך?: "וממדבר מתנה", וגם זה רק מתנה. גם אם תהיה כמדבר ורק אח"כ תקבל תורה במתנה. ועוד אמרו: "יגעת ומצאת תאמין", בשכר היגיעה ממציא לו הקב"ה מציאה, שכן המציאה אינה תוצאה של יגיעה, אלא היא שכר היגיעה!.

"יגעת", אח"כ זה רק מבחינת "ומצאת", והמצאת" זה לא בעקבות "שיגעת ומצאת", לא, זה שכר שאתה מקבל.

עונים: אומרים שזה תלוי באמונה

הרב: שואל מה קשור אמונה?

עונים: לא שומעים

הרב: איזה ברכה? איזה ברכה?. מתנה פירושו שה' נותן, זה לא קשור לאמונה, זה לא קשור לאמונה אם תאמין או לא תאמין זה מגיע בגדר מתנה, ברור שאתה צריך להאמין שכול מה שאנחנו אומרים זה נכון כי אם לא מאמין זה בעיה, אז בשביל מה אתה לומד בכלל תורה אז אתה בכלל לא מאמין, אבל לא צריך אמונה בשביל זה.

עצם זה שאתה ייגע ובאמת מאמין לאמיתה של תורה, ואתה משים עצמך כמדבר ואתה לא מחפש נוחיות, ואין לך שום מטרה אחרת אלא לחפש את בירור האמת מה שה' רוצה, אז בשכר זאת אתה תקבל כ- מתנה, תקבל מתנה, אבל מתנה, זה לא מחייב שאם תלמד תשיג, צריך סייעתא דשמיא, וסייעתא דשמיא מקבלים רק לפי קריטריונים של הקב"ה כשהוא בוחן ואתה עומד בקריטריונים שמתאימים למתנה.

ועכשיו: צריך גם חן וחסד מיוחד להפיק רצון מה': "שיחוננו דעה, בינה והשכל" להבין את תורתו. צריך חן וחסד מיוחד, שאנחנו נפיק מאת ה' יתברך, כדי שהוא יחון אותנו בדעה, בבינה, והשכל כדי שנבין את תורתו.

 

וכמה לשונות של בקשה תקנו לנו בברכת "אהבה רבה". מה תקנו לנו חכמים? איזה לשונות של בקשה אנחנו מבקשים מה'?: {הרב שר} "אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו, ותן בליבנו בינה. למה צריך לרחם עלינו?: תלמד ותדע, לא זה לא כמו חוכמה רגילה מה פתאום?: אבינו אב הרחמן: אנחנו מעוררים רחמים מהקב"ה שירחם עלינו, המרחם רחם עלינו: הוא בכלל לא חייב, ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמווווע, מה זה לשמוע תפתח את האוזניים ותשמע, ללמוד וללמד: אני צריך בשביל להתחנן לקב"ה? אני יפתח את הספר ואני ילמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.

כלומר: צריך רחמים גדולים אצל הקב"ה לזכות, אתה יודע, כמה לשונות אנחנו צריכים לבקש שהקב"ה: יזכנו ירחם עלינו יתן בליבנו להבין,להשכיל, לשמוע, ללמוד, וללמד לשמור, ולעשות, ולקיים, כל הפרטים האלה תלויים כביכול בה' יתברך, ואין לו לאדם! אלא היגיעה והעמילות! זה בידיים שלי. התוצאות אינן ביד שלך, אתה יכול רק להתייגע ולעמול!, ואינו דומה דבר כלל וכלל שבא ע"י צער ועמל לעומת הדבר שבא בצער ועמל, אינו דומה בכלל בכלל לא.

 

אבל עיקר עבודת האדם זה להתרומם מה העיקר של העבודה: להתרומם, מעל כל דבר המפריע ועל כל סיבה, זה התפקיד שלנו. לא להתיחס למה שקורה בכול העולם לא למצבים לא לסיבות, לא לעניינים,כלום, להתרומם מעל כל זה ועל קול מפריע מכול סיבה, ומתוך הצער על האדם להמציא לעצמו את הרווחה, שמעת מה אומר הרב ש"ך?

מתוך הצער יש לאדם להמציא את הרווחה,

 

אז יש לנו סתירה: איך אפשר לבקש ללמוד בישוב הדעת בשעה שצריך ללמוד באף בצער בייסורין, מה הוא אומר?: הוא אומר אדם צריך להתרומם מעל כל דבר מפריע מעל כל סיבה, ומתוך הצער על האדם להמציא לעצמו את הרווחה. ושיהיה לו ישוב הדעת וצלותא. וכיצד עושים כזה דבר? זה פטנט מה זה? אומר כך:

 

 אחר ההתבוננות בגדלות החוכמה ובעמקותה, אז צריך קודם להתישב ולהתבונן, בגדלות החוכמה חוכמת התורה, ובעמקותה: שאין לה קץ ותכלית, "וארוכה מארץ מדה ורחבה מניה", ואז אתה תתמלא: שמחה ואהבה וחכמה הזו עד שלא ידע וירגיש שום מפריע! וגדלות המצווה עליו! ואור תורה יחיהו! ועל מה יתאונן? כי יקרה היא מפנינים ומפז, והפוך בא דכולה בה, אורך ימים מימינה ומשמאלה עושר וכבוד.

 

אז איזה מן צער זה? זה נקרא צער כשאתה הולך לקבל את כל זה? הפוך! מתוך שאתה מצטער להשיג את זה, אתה בא לרווחה, אתה בא לישוב הדעת, יש משהו יותר טוב שאני יכול לעשות בחיים? אין יותר טוב מזה: חוכמה אלוקית, חוכמת ה', אין לה גבולות אתה יכול להשיג בלי סוף, אתה זוכה חביבי לעשות את המצוות בגדלות, התורה מחיה אותך מארכת את חייך. מה אתה מתלונן יש לך יותר מזה יקרה מפנינים ומפז, על הון שיתנו לך בעולם לא שווה את זה, אז: איזה צער? אם אדם היה יודע שבשביל להרויח אנשים עבדו פה בפסח במצות בשביל ארבעים וחמש שקל בהתחלה, וכבר הבינו שהיא עבודה קשה חמישים וחמש שקל, עבדו פה בלשון של החבר'ה: "קרעו אותם", בשביל להרויח חמישים וחמישה שקלים, וללמוד תורה זה קשה כזה? לקפוץ קול הזמן: הרב מראה שהם קופצים כמו קפיץ, תק תק תק תק תק תק על הבצק? בלי שכל בלי כלום? זה הפוך שגם מוציא לך מה שיש בראש מרוב קפיצות בכול בורח, אבל חמישים וחמישה שקלים, אתה מבין מה זה חמישים וחמישה שקלים?

 ופה כל מילה או כל אות: תרי"ג מצוות, נו לא כדאי להצטער בשביל זה? אם בשביל מצות כדאי אז בוודאי כדאי לא?

 

אבל יש רווחה, מה נהיה מזה: בן אדם שעובד ויודע חמישים וחמישה שקלים הוא יודע חביבי, שהוא עובר את העשרת אלפים בחודש, להוצאות שלו זה הרבה יותר ממה שהוא צריך, הוא רגוע, חודש הוא מחייך לכולם, למה?!: סוף החודש יש רווחה! הצער והייסורים היו שווים בשבילו.

אז אם אתה יודע שאתה קונה בצער הזה: שאתה משים עצמך כמדבר, ואתה מתייגע להבין את עומקה של התורה, אתה מקבל את כל ההבטחות האלה, אחיך לא תהיה רווחה?איך לא יהיה "ישוב הדעת" איך אתה מודאג? מה יש פה?

 

 לכן אומר הרב ש "ך: צריך שאדם יתרומם בעל כול דבר מפריע ומעל כל סיבה ומתוך הצער על האדם להמציא לעצמו את הרווחה, ויהיה לו ישוב הדעת וצלותא.

הבנתם איך מיישב את זה הרב ש"ך זוצ"ל.

 

טוב זה היה הקטע הזה ועכשיו קטע מאוד מעניין.

עכשיו אנחנו תיאור מקורי המשך למה שלמדנו בבוקר על המנוחה וישוב הדעת ששררו בין כותלי בית התלמוד בקלם, בהנהגתו של רבי שמחה זיסל הסבא מקלם:

 

 את חותמו העיקרי על הבית הזה הצביעו הסדר והמנוחה, שהיו שרויים בכול פינותיו

ונסוכים בכול מנהגיו והליכותיו. נקבעו כאן סדרים יציבים על כל צעד ועל כל תנועה, שום מקרה בעולם לא הזיז אותם ממקומם, בלט ביותר הדבר בסדר התפילה והלימודים, זמני התפילה והלימודים היו מדויקים, והתלמידים דקדקו בהם כחוט השערה, כשקבעו תפילה בשעה שמונה בבוקר למשל, אז בעת שהשעון צלצל שמונה כבר עמדו הכול על המקומות במנוחה מוכנים לתפילה, בו בזמן שרגע לפני שמונה יש שעדיין לא נמצא שם איש, מי שאחר לבוא דקה אחרי הזמן הקבוע שילם קנס, יפה.

דקה לפני אתה רואה עדיין חצי בית מדרש מלא\רק, חצי דקה: כולם כבר עומדים נינוחים לפני התפילה, זמן זה זמן. אחרת: קנס.

 

לשם המחשה עד כמה דקדקו בדקה יש לציין עובדה אחת: בשבתות לפני ערב בשעה שאין אור, היו מטפסים ועולים אל השעון התלוי בקיר, ממשמשים במחוגים שבו כדי לכוון בדיוק את הרגע של זמן התפילה, כיוון שלא היה אור ולא היו רואים כל כך, היו צריכים לחוש את המחוגים היכן הם כדי לדעת מתי התפילה.

 

גם עצם התפילה היתה מתוקנת בסדרים מדויקים:

כולם התפללו ביחד,

בפרקי התפילה שנוהגים לקום: הכול קמו.

בפרקים שנוהגים לשבת: הכול ישבו,

כשאומרים הכול זה הכול בלי יוצא דופן. אין סיבה שתשאיר אותך עומד או יושב,

איש לא הקדים לקום ואיש לא אחר לשבת,- רם רם כמו צבא, בדיוק.

בסוף הפרקים, במקומות ששליח ציבור רגיל לסיים: בו ברגע שהשליח ציבור התחיל הכול השתתקו.

 

בתפילות שהקהל צריך לקרא ביחד כגון:

'ברוך ה' המבורך', 'קדושה-דסדרא', 'בברכות קריאת שמע', 'בברכות השליח ציבור', 'בבא לציון', ביהא שמיה רבא', 'בשלוש עשרה מידות' וכד'. הכול היו אומרים יחד, בלי יוצא מן הכלל: באותו ניגוד ובאותו קצב כאילו מקהלה מסודרת.

 

בתפילה בלחש:

היו כולם עומדים ומתחילים בדיוק באותו זמן, כפי הלכות תפליה בציבור, ובו ברגע היתה משתררת דומיה מלאה, הכול עמדו בקומה ישרה, מופנים לצד אחד בלי ניעת אבר, רגל צמודה לרגל ויד מפורחת ביד, בלי להשמיע כל הגה ורחש, וכול המחשבה דרוכה ומרוכזת לנקודה אחת. השקט היה כה מוחלט שכאשר הגיעו לפתח בית התלמוד בעת תפילה בלחש חשבו שאין איש בבנין.

 

אף בימים הנוראים, שהתירו להרים קול בתפילה: לא שינו בבית תלמוד הקלמאי ממנהגיו. ועוד הוסיפו לדקדק בסדרים במדויקים.

 

כסימן להתחלה ולהפסקה בתפילה או לקריאה ביחד וכד': שמשה דפיקת השליח ציבור על גבי בתיבה, סדרים מעין אלה הונהגו בכול הליכות הבית.

 

בזמני הלימודים בעת לימוד המוסר וכד'.: כשהממונה דפק בשולחן לאות של זמן מוסר: היו הכול מפסיקים בו ברגע מכול הלימודים ומהויכוחים הסוערים ביותר, ומעבירים את המחשבות לשטח המוסרי. וכך חזר הדבר בעת דפיקת סיום המוסר! הגעת זמן התפילה, כולם מתנתקים מהמוסר ונדרכים לתפילה.

אתם יודעים כשמגיע זמן וצריך לעבור ללמוד בדבר אחר: נגיד בדף הימני כתוב: "אמר",

ובדף השמאלי כתוב: "רבא", אז אמרו אמר, דפיקה: אין רבא, אחר הדפיקה מחר ממשיכים "רבא". שמעתם? סדר.

 

גם בעת הלימודים היתה ישיבה מסודרת: כל אחד ידע את מקומו, כל חפץ עמד על מכונו, שום דבר לא היה יוצא דופן, בעת סדרי הלימודים והתפילה לא נשמעו דברי חולין, אם איש היה נאלץ לאיזו שיחה דחופה היה יוצא למסדרון הבית, כן היתה שלוה נשוכה על פני כל הבית, כל איש היה שרוי במנוחה שלמה ולא נראו כל סימני בהילות ופיזור נפש.היו דורשים בכול מי שעבר את מפתן הבית שיתפשט מכול עסקי החולין שלו ויעבור לתכונה רוחנית, אפילו במקרים של טרדות ודאגות היו מתאמצים עם בא אל הבית להבליג על כל בלבולי הדעת, ולעבור למצב של ריכוז מחשבה ושלוות נפש, הכול בבית תלמוד זה נעשה בישוב הדעת ומתוך מחשבה וכוונה תחילה.

שימו לב: שום תנועה ואפילו תנועת ידיים ורגליים לא בוצעה סתם מתוך שכחה או הרגל וכד'. כי אם מתוך שימת לב ובשל מטרה מסוימת, תלמיד שלא היה נזהר בזה: היה מקבל נזיפה ומתאמן לסייג את עצמו.

 מלבד סדרי התפילה, שחונכו למנוחה ולריכוז, הותקנו בהליכות הבית סידורים שונים המכוונים למטרה זו

 

חצר בית התלמוד היתה גדורה בגדר גבוהה למעלה מקומת אדם: הסבא רבי שמחה זיסל נסע במיוחד לעיר ליבוי להשיג אמצעים לבנות גדר זו, החלונות של הבית שיצאו לרחוב היו סגורים תמיד ואיש לא פתח אותם מעולם, היה בדבר הזה גם משום סמל וסיסמא, בשל אותה מטרה היו חלונות תמיד מוסתרים בחצאי וילונות, כדי למנוע הסך הדעת ופיזור המחשבה.

ז"א: אף לא הציץ לראות מה יש ברחוב, לא עניין אותו מה יש ברחוב.

כן הקפידו שלא יסובו בעת התפילה או בלימודים את הראש להסתכל אנא ואנא, {הנה עכשיו אדם קם וכול אלה שעבר לידם הסתכלו עליו, למה? ראתם?

אתם לא מקלם אולי מחלם}.

ז"א: היתה הקפדה: הראש לא זז סתם, אתה לא עפיפון אתה לא סביבון, והראש לא אבטיח שמתגלגל, יש לך ראש לא? זה המנהיג, אז הוא מסתובב רק לסיבה, לסיבה מוצדקת, אם לא למה אתה מטלטל אותו אנא ואנא?.

הקפידו שלא ייסובו בעת התפילה או בלימודים את הראש להסתכל אנא ואנא לכול רשרוש לכדלת וכד'. או סתם כך לכול כוונה לשם סקרנות גרידא.

 

רבי שמחה זיסל הביא לזה סימוכין מן התורה: "הכתוב אומר: "וישא אברהם את עניו ", התורה באה להדגיש: שגם נשיאת עיניים צריכה לבוא מתוך מחשבה וכוונה.

מה הפסוק צריך להגיד לנו שנשא את עיניו וירא, אם התורה היתה כותבת "וירא", לא היינו מבינים שהוא ראה בעיניים? לא הבנו שהעיניים היו מושפלות אז איך הוא ראה? למה צריך לכתוב לנו: "וישא עיניו וירא"? מה זה לא פשוט שבשביל לראות צריך להרים את העיניים?

אז קודם כל לומדים שהעיניים מושפלות, כדרך האנשים הצנועים, שלא ילך בראש זקוף בראש מורם, מה יש לך לחפש? אלא מאי: "וישא עיניו", מחדשת את התורה שגם זה צריך בשיקול דעת ומחשבה וכוונה טובה. הרי באה התורה להדגיש שגם נשיאת עיניים צריכה לבוא מתוך מחשבה וכוונה.

 

רבי שמחה זיסל נתן לחינוך הזה ערך רב, באשר בו תלויה כל יציבותו של האדם, הוא קרא לזה לפי המינוח המוסרי, להחזיק את הראש על הכתפיים: שלא יתנדנד פעם לפה פעם לפה פעם לשם, להחזיק את הראש על הכתפיים.

פעם הוא ראה שאחד התלמידים מרים תוך כדי סדרי הלימוד וילון של אחד החלונות להסתכל מה נעשה בחוץ, ואמר: כי מאחר שאין בכוחו לשלוט בסקרנותו ובפיזורו: אין לקוות מהתלמיד הזה מאומה. שמעתם?

 

לשם דוגמה, עד כמה היו התלמידים לשם תלמוד מחונכים וממושמעים בזה, די לציין עובדה אחת: פעם אחת בצהרי יום נפלה דלקה גדולה באחת הבתים הסמוכה לבית התלמוד ואיימה על כל הסביבה, מפאת תנאי מבנה העץ הצפופים בעיירות הקטנות בעת ההיא באותה סביבה, ומפאת חוסר ארגון הכיבוי: לא היה מכבה אש כמו היום מסודר.

והנה על אף הבהלה והמהומה האיומה שנתחוללה בין יושבי המקום, לא הופרע במאומה סדר הלימודים בבית התלמוד, וכול התלמידים אשר בודאי ראו את עצמם פטורים לעזור בכיבוי והצלה מסיבה זו או אחרת, ישבו ולמדו במנוחה כאילו לא קרא כלום.

 

דקדקו בקלם גם בניקיון וסדר הבית והכול היה משופשף ומסודר עד להפליא: בכול זויות הבית עמדו כלי יריקה ואשפה, זה כמו היום שלכול אחד יש תישיו, ולא קרה שאיש יתעלם וילכלך את הרצפה, או ישליך תחתיו פיסות נייר ושאר דברים, לא קרה שאיש יניח איזה חפץ שלא במקומו או שלא כסדרו, גם איך שהוא מסודר לעמוד, או שלא יקרה מקרה שיגע סתם באיזה חפץ ויטלטל אותו ממקום למקום, בנקודה הזו הגיעו בבית התלמוד לידי מימדים מפליאים.

קרה פעם שאחד האורחים של מבקרי בית התלמוד שכח את מקלו, כשביקר שוב את בית התלמוד לאחר שלוש עשרה שנה, והוא כבר התייאש מזמן מהמקל, מצא אותו באותו מקום שהניחו בלי כל שינוי.

כן מספרים: שאחד ששכח או הניח מטבע על עדן החלון בבית התלמוד, והיתה המטבע הזאת מונחת באותו מקום שנים רבות ואיש לא נגע בה.

מי ששמע אותי בבקר מספר איך מתנהגים השוויצרים כנראה שהם למדו מקלם.

 

רבי שמחה זיסל היה מייחד לנקודה זאת תשומת לב רבה: פעם כשבא בליל הכיפורים לבית התלמוד וראה שנטלת המים אינה על מקומה נשא על זה משא שלם בשיחתו לפני "כל נדרי", למה הנטלה לא במקום?. שיחה שלמה, משא!.

כך ארע פעם שמצא על רצפת בית התלמוד עקבות של מים שנשפכו ממייחם התה שהתלמידים היו מכינים לעצמם, הוא הפך את המקרה לשערורייה שלמה, והריץ שיחת תוכחה חריפה על הפרת הסדר על רשלנות והזנחה!.

הדקדוק הגיע לידי כך שנקבע למנהג: שכול תלמיד שהיה יוצק תה מהמייחם היה מוריק את טיפות המים הנשארות תלויות בברז, כדי שלא תטפטפנה אח"כ מאליהן ותרטבנה את הרצפה.

אנשים מן החוץ תמהו לפעמים על הסלסול שנהגו בבית התלמוד הקלמאי בענייני סדר וניקיון: ולא הבינו למה נתנו לדבר זה שיש לו לכאורה רק ערך חיצוני תשומת לב כה רבה?: קראו גם מקרים מעניינים: סוחר אחד עבר לפנות ערב על יד אותו בית התלמוד וסר לשם תפילת ערבית, בהיכנסו לתוך בית התלמוד מצא את כל תלמידי התלמוד צמודים למקומותיהם, ראשיהם מורכנים ואוזניהם נטויות לדברי רבי שמחה זיסל, העומד במרכז, ומטיף בקול עצוב דברי תוכחה מרים, וקורא לתשובה ותיקון. הסוחר שהיה חדש במקום ולא היה רגיל לשיחות רציניות כאלה, קיבל רושם שיש כאן מקרה של הספד, והטה אוזן להקשיב מי הנפטר הלז?: ומה נדהם האיש לשמוע כי כל השיחה הרצינית הזאת לא באה, אלא בגלל ערדליים הפוכים, כשנכנס רבי שמחה זיסל לבית התלמוד, מצא שהערדליים של אחד התלמידים אינם מסודרים במקומם כראוי, והם מפוזרים והפוכים, כינס מיד את התלמידים, והרצה בפניהם את השיחה הנזכרת.

המקרה הזה היה כל כך מוזר בעיני הסוחר הוא יצא בלעג מבית התלמוד, והפיץ העיירה שמועה לגלגנית, שרבי שמחה זיסל ערך הספד על ערדליים הפוכים.

 

אולם כבר אמור שבבית התלמוד הקלמאי לא ראו בסדר עניין חיצוני גרידא, כי אם תכונת נפש שורשית, וראי להשקיף בו על המצב הפנימי של כל אחד, אם יש דבר שאינו כשורה בחיצוניותו של אדם: זו אות שהוא לקוי בפנימיותו.

מי שחפציו מבולבלים, גם רעיונותיו מבולבלים.

מי שאיננו מקפיד על ניקיון ביתו, איננו מקפיד גם על טהרת רוחו.

משום כך ראו בבית התלמוד הקלמאי בהפרת סדר כל שהיא שערורייה שלמה.

אם אותו תלמיד התרשל בהנהגתו ולא הקפיד שלא ישפכו מים על הרצפה: דנו מזה שהוא מרושל בכול מהותו, ואיננו מקפיד גם על מחשבותיו ומעשיו, או אם הלז לא הניח את ערדליו במקומם וכסדרם: הוכחה שהוא מפוזר ומבולבל בכול דעותיו הנהגותיו.

 

רבי שמחה זיסל נסע פעם לבקר את בנו רבי נחום זאב, בעודינו בחור ולומד בעיירה איישישו שעל יד וילנה: ומספרים שבא ישר לבית מלונו ובדק קודם כל את המזוודה שלו, רק לאחר שמצא שהיא מסודרת, הלך לראותו.

רבי שמחה זיסל לא בחן את בנו בדברי תורה, לא חקר על הנהגתו, מסדר חפציו לבד הוא נוכח כי הכול אצלו כשורה. אתם שומעים?.

פעם כשבאו התלמידים לבית התלמוד לתפילת שחרית מצאו את השער סגור, אחת התלמידים טיפס ועבר את הגדר ופתח את השער מבפנים, לאחר התפילה, נשא רבי שמחה זיסל שיחה על מאורע זה ופתח בפסוק בקהלת י' ח': "ופורץ גדר ינשכנו נחש", ובא לידי מסקנה: שאם גם מחיצה אינה מהווה מעצור ואפשר לפסוע על גבה!, הרי שיכולים לפרוץ את כל גדריו של עולם ואין שום תקנה לאדם.

הוא ראה בפסיעה על הגדר הפרת סדר מסוכנה! העלולה להביא לידי פרצת כל הסייגים! ולידי הפקרות נפשית מוחלטת.

 

ומכאן בא רבי שמחה זיסל אל שיטתו החינוכית לשים את הדגש על המשמעת החיצונית כי מתוך ריסון הכוחות החיצוניים: יבואו אל ריסון הכוחות הפנימיים. ומתוך הנהגה יציבה ומיושבת: יבואו אל דעה יציבה ומעשים מיושבים.

זה אחד מהדרכים בקנייני התורה "ישוב הדעת " לפי הרמב"ם, ושמענו פרטים מרבי שמחה זיסל הסבא מקלם.

יש מה ללמוד פה חבר'ה אני רק רוצה להגיד לכם שכמעט כל השוויצרים הם חסידי קלם,שם כולם כך אין דבר כזה להשליך משהו ברחוב, גם אם אתה משליך ואתה חושב

שלא ראו אל תתפלא אם משהו יגש אליך ויגיד לך: סליחה, שכחת את הפקק, וילך אחריך קילומטר, ואם צריך לרדוף אחריך אם אוטובוס הוא ירדוף אחריך ויגיד לך: סליחה שכחת את הפקק.

 

שאלה: לא שומעים

הרב: דברנו על יהודים קודם אם לא שמת לב, מה ההבדל? סדר זה סדר,

סדר חיצוני מראה על סדר פנימי, בלבול חיצוני ופיזור מראה על פיזור הדעת והשאר

כי מהיכן זה נובע? למה אתה משליך ככה ולא אכפת לך, אכפת לך מאנשים? עזוב אותי מאחרים יש כל מיני סוגים, דברנו עכשיו על סוג אחד, זה הגיוני מה שהוא אמר או שלא הגיוני?

עונים: שזה מוגזם

הרב: מוגזם למי שרוצה להיות מפוזר, סדר זה סדר, פחות מסדר זה בלגן, לך זה נשמע? למה הצבא מרגיל את החיילים בסדר?, למה בצבא זמן זה זמן, למה קובעים לחיילים שבעוד שבע דקות אתה צריך לנקות את הנשק ולהיות מוכן למסדר? למה שאם מוצאים גרגיר אצלך בקנה אומרים שיש לך פיל? עונים: לא שומעים

הרב: כי אתה עדיין רחוק מסדר זהו, תתקרב לאט לאט ותראה איך החיים שלך יהיו מסודרים. זה תורה,מה שלמדנו זה תורה, הוא הביא פסוקים, עונים: זה מנטליות

הרב: זה בכלל לא קשור למקום

שואלים: מה ההשפעה

הרב: הנה אמרנו מה ההשפעה, אני שואל אותך: אחד שלקח סוכר מאיזשהו מקום ובא השני ומחפש ואין, איכפת לו בכלל שיש עוד אנשים? למה הוא שם את זה במקום אחר? למה לא החזיר לאותו מקום? אתה בא ומחפש רבע שעה איפה שמו את הסוכר? נו תסביר לי למה? עכשיו אחד הלך טפטף, מה יקרה עכשיו: יבוא השני ידרוך ויעשה בוץ, יעשה בוץ יכניס לכול בית המדרש, שטפו אותו עכשיו נשים מתנדבות וכול בית המדרש הזה עכשיו על כל מאות המטרים שלו הרבועים מלוכלך, בגלל אחד שלא היה איכפת לו שטפטף, מה פתאום יתכופף ויקח סמרטוט וינקה מה שהוא עשה מה פתאום, הוא בנם של אדריכלים, מי הוא בכלל, ולא איכפת לו.

אדם הולך ליטול ידיים, צדיק גדול ומרים את הידיים מעל לרצפה והולך ככה עד למגבת ומטפטף, מה יבואו כולם ידרכו ויהי בוץ, בשביל מה באו נשים וניקו? לא ניקו בשבילך בשבילו בשבילהם, ניקו בשביל כולם לא? שיהיה נקי לכם, אז למה אתם מלכלכים?

 

עכשיו תאר לך שאני ישאיר את הבית כנסת כמו שהשארתם אותה? יום ועוד יום שבוע נראה מי יוכל להיכנס לפה?. ובעוד שבוע וחצי יהיו פה חיידקים שאני לא יודע מי יכול לחזור לפה מבית חולים, הכול התחיל בטפטוף אחד, עכשיו אחד לקח שקית של תה לא מצא משהו ושם אותה על השיש, על השיש זה עושה כתם, איכפת לו בכלל עלה לו כסף? מה זה?

חוץ מכבודכם, אחד נכנס לשירותים: וקרה מקרה שזה לא היה בדיוק ו- למה אתה לא מנקה אחריך, למה שמשהוא אחר יבוא וישב כאן, למה אתה לא מנקה? איך תרגיש שאתה נכנס למקום כזה?.

 

תן לי הצדקה למה לא לחיות ככה? תן לי סיבה לחיות אחרת? עשו פה הכול יפה דאגו שהכול יהיה פה יפה? השקיעו הכול דואגים גם לניקיון? למה שבן אדם לא יעשה את המינימום להשאיר את זה במצב הזה!? אל תוסיף, אל תבנה, אל תעזור, רק תיהנה, ואל תקלקל ואל תלכלך ותחזיר למקום, מה הבעיה מה מסובך? מה הדרישה? מה בקשו? למה אתה לוקח ספר משאיר אותו שם והולך הביתה? יבוא אחד יחפש אותו ולא מוצא ואח"כ יסתובב בכול הכיסאות לחפש? יש עוד חכמים שמחביאים את זה למחר, מחביאים למחר, שאף אחד לא ימצא כאילו זה שלו, מה אתה אומר זה הגיוני? לא טוב שיהיה סדר?שכול פעם אתה בא ומוצא כל דבר במקום.

לפי דעתי זה לא מספיק מה שעשה הסבא: זו חוצפה שאין כדוגמתה, בפרט שזה כלפי אחרים, בפרט שזה נוגע לאחרים, זו חוצפה שאין כדוגמתה, תאר לך אתה נוסע במונית ומי שיושב לידך ירד מהמונית והשאיר את הדלת פתוחה והולך, עכשיו מי צריך לסגור? אתה, אתה יכול לנסוע עם דלת פתוחה? אז אתה צריך לצאת החוצה להביא את הדלת ולסגור, כמה ברכות אתה שולח לו? איזה מין דבר זה שאתה משאיר את הדלת פתוחה, באת כשהדלת סגורה תשאיר אותה סגורה, אנשים נכנסים פותחים דלתות משאירים פתוח , כל אחד עושה מה שהוא רוצה, מה זה? עונים: שזה אינסטינקט

הרב: אינסטינקט! אינסטינקט? למה שיהיה אינסטינקט מה אתה בעל חי!? בעל חי יש אינסטינקט הוא לא חושב, יש לו אינסטינקט, אתה צריך להבין שבקלם מלמדים אותך שלא משתמשים באינסטינקט רק במקרים של סכנת נפשות, אני עכשיו ישמע שכרתה תאונה בחוץ אני לא יקום ויצא אפילו, יש אנשים ברחוב נכון? מישהו שמה נמצא אתה לא לבדו שבסביבה אין אף אחד, אז הם יודעים ורואים שקרה משהוא, מה הם יכבו את השריפה? כאילו זה ברור זה הם אם לא הם, לא מכבים שרפות בשום מקום בעולם רק אם תלמידי קלם מגיעים, זה ברור שלא כך לא? אז הם יושבים ולומדים תורה, וזכות התורה תגן יותר ממה שהם ירוצו לכבות את האש, וממשיכים ללמוד כרגיל.

שואלים: מה ההבדל

הרב: אני יגיד לך איפה ההבדל: שמלאך עושה את מה שהוא צריך לעשות בלי בחירה, והאדם עושה את זה מבחירה, האדם גדול ממלאך שהוא יכול לבחור להיות מלאך, מלאך לא בכר להיות מלאך קבעו שהוא מלאך, זה לא מעלה, אתה בוחר להיות מלאך, זה מעלה,

עונים: ולא שומעים

הרב: אתה יכול להיות בהמה, אתה יכול להיות מה שאתה רוצה, מלאך לא יכול להשתנות, מה שנגזר זה משהוא. כך לעולם ולעולמים אם הוא יחיה לעד ולעולמים.

 

זו המעלה של אדם, אדם ששולט בעצמו זה האדם המושלם, לא שיצריו תאוותיו, הוא רואה איזה מאכל טרררר, ידו נשלחת באופן אוטומט אינסטינקט, לבהמה יש אינסטינקט,

למה יש דרך ארץ למה יד הלכות סעודה? איך אוכלים? מי קודם באכילה? מותר להסתכל על מישהו שאוכל? מותר לשוח איתו? מותר להגיד לו בתאבון? מה מותר מה אסור, הליכות באכילה!?

בכול אוות נפשך תוכל בשר כתוב התורה, מה זה הלכו, לא מותק, זה שמותר לאכול נכון, אבל איך אוכלים!? מה אתה בעל חי?

למה שתזיז את הראש ככה? לא תגיד לי למה? סקרנות קוראים לזה.

ז"א תקשיב מה קרה: עכשיו שמעת מישהו משתעל פעמיים שלוש וכאילו זה מפריע לך,

ואתה מסתכל מי מפריע לך פה עם השיעולים שלו ובינתיים מה, פספסת מה שמדבר הרב, ז"א: מה שמטריד אותך לא נותן לך להיות מי שרצית להיות כשבאת לכאן כלומר: אתה לא מספיק שולט בעצמך מה יותר חשוב, חשוב השיעול שלו? או חשוב הדבר תורה שאתה שומע? פה זה נקרא: "חיים למוצאיהם", ושמה זה ביטול תורה.

מה הרווחת מזה שהסתכלת מי השתעל? קוראים לוגסי או עוזרי מה זה משנה שהוא משתעל, מה אתה פותח עליו עיניים שהוא השתעל? הוא לא מרגיש טוב מה יש, אז מה אתה חושב דעתך: אם אתה לא מרגיש טוב מה אתה בא לשיעור בכלל? למה הוא בא מפריע כל הזמן הוא משתעל?

 מה עובר לך בראש למה אתה מסתכל? נו תנתח איתי הלאה, לא תענה לי למה אתה מסתכל עליו? אל תסביר התנצלות!, למה אתה מסתכל תסביר? ואם הסתכלת עליו שהוא משיח את דעתך, אז מה קרה? הוא השיח את דעתך זה בדיוק מה שהוא עשה, נו אז מה הרווחת? אל תגיד לי כמו תסביר למה הסתכלת? אה התירוץ! לא אתה למה להסתכל? עוד פעם תענה לשאלות שלי ואל תסביר לי את ההסברים הידועים, אני רוצה להבין למה להסתכל?

עונים: אין הסבר

הרב: אז אני יגיד לך מה מההסבר: אתה עדיין כמו בעל חי עם אינסטינקטים, אתה לא שולט בעצמך, מה טוב בזה? אתה יודע כמה פיזור הגעת יש לך מזה וכמה אתה מפסיד מזה? עונים: אני עובד על זה

הרב: איזה עובד? תשמע מה כתוב פה, ותנסה להגיע לזה, ואתה תרוויח את כל החיים למה?: היום היה בן אדם ואני דברתי כעין זה בדברים דומים על "ישוב הדעת" וראיתי אדם שעומד מסתכל עלי כך וחושב, ואני אומר לו מה אתה חושב לא חבל על הזמן? וממשיך להסתכל עלי – אמרתי לו בא בא: כך עט כך נייר בקשה: תכתוב בדיוק מה אתה רוצה לעשות היום, תסדר לך סדר על הנייר, מעכשיו אני עושה ככה ואח"כ ככה ותעמוד בזה, הוא לקח את העט והנייר והוא רשם ולא עמד בשום דבר.

אבל זה לא יותר נכון: שאדם יקח נייר ויחליט מה שהוא רוצה לעשות ונראה אם הוא יעמוד בזה? זו הגבורה זה הכוח של הבן אדם, כך הוא יגיע למשהו!,

 

תאר לך אדם רוצה ללכת לקנות דברים לשבת, ובאמצע הוא נזכר: יו אני חייב כסף לפלוני, אני ייסע עכשיו אליו והוא יכעס ואני לא יודע מה והוא ייסע כליו ואח"כ יאמר ככה, ובסוף מגיע לשבת ואשתו אומרת לו איפה הקניות? לא אל תשאלי באמצע אני נזכרתי שאני חייב ואני הבטחתי לו אתמול, בסוף, היא תוכל אותו, אין מה לאכול הוא לא הביא כלום, צריך להיות סדר,

ז"א: אם אתה יודע שמגיעה שבת מה אתה מבין? שהכול נדחה מפני שבת!, נכון? כי אם לא הכנת לשבת לא תאכל בשבת, אז אפשר עכשיו לשלם חובות? עכשיו הכי חשוב זה לגמור עם צורכי שבת!. השבת נכנסת, אתה יודע כמה תחייה? לא, ועכשיו השבת נכנסת, עוד מעט מלאך המוות יבוא, ועדיין לא היה לך סדר מגיל שלוש עשרה עד עכשיו, נו איך תגיע למשהו? ואם הוא יבוא? אז מה תגיד שאתה בגיל ארבעים ושתיים לא הספקתה כי הייתה עסוק? ותספר לא סיפורים: לא ההוא השתעל וההוא עשה כך וכך מה? אני בסך

הכול בן אדם אני עוד לא הגעתי למדרגה אני לא וווו. לכן אני הסתכלתי פה הסתכלתי שמה, שמעתי שהיה שרפה הלכתי למכבי אש בבבבב. אתה מבין אינסטינקטים,

 הרב: עוד פעם יבביי. תגיד לי בכול הישיבות היו גאונים? בכול הישיבות היו עילויים כמה היו? כמה היו בכול ישיבה? כמה אחד שתיים נגיד? אז אתה תבוא בטענה: מה, להיות עילוי זה לו מצוי, ברוב הישיבות אין שם עילויים זה רק אחד שתיים מה פתאום,

 אני יהיה כמו אלה שהם הרוב, מה פתאום?.

 אני שואל שאלה עילוי או לא עילוי: האם זה חשוב להיות אדם מוצלח מושלם או שכדאי להיות כמו הרוב שאתה מציין? תודה רבה, אז הנה תלמיד חכם עם סדר גם, אז תלמיד חכם בלי סדר הוא תלמיד חכם? אתה מכיר תלמיד חכם שהוא יטפטף באיזה מקום וישאיר ככה? זה תלמיד חכם? שהוא לא דואג לשני? יתכן? אני שואל: יש תלמיד חכם שהוא מטפטף בבית אצל אשתך, והוא שוטף ידיים ועושה ככה ברכות בעצימת עיניים עד שהוא מגיע לשולחן טפטף כל הדרך? מה תגיד: הרי אמרו חכמים: אם יש בתלמיד חכם אפילו רבב בבגדו זה בעיה,

עוד פעם! אבל כתוב שיש חילול ה', עוד פעם: הוא נפל קוראים לזה?

הסבא מקלם אומר שהאשיות שלו משתנה עד כדי כך של זה שהסיט את הוילון לא יצא ממנו כלום, עונים: ולא שומעים

הרב: מה איכפת לי כי כולם זה כמוך. מותר לך לחשוב, עכשיו אני יגיד לך יותר מזה,

אחד מראשי הגדולות הגיע אצל הסבא מלוברדוק וישב שם עם כמה תלמידים מהישיבה ואמר!: שהבחור הזה כב' הרב זה יהיה אחד מגדולי הדור בדור הבא: שמע הסבא ותוך שהם מדברים בדברי תורה הוא הבחין שהעילוי הזה שציין עליו ראש הישיבה היו מעט פירורים על השולחן, הוא היה שם ככה את האצבע על בפירור ומכניס אותו לפה ככה, כמה פעמים הוא עשה כך וזהו. מה אתה אומר זה בסדר או לא בסדר?

עונים: אם הוא עשה את זה מול הרב זה לא בסדר,

הרב: שמעתי, למה זה לא בסדר?

עונים כי לא ראוי מול הרב

הרב: שמעתי, ומה עם "הבל תשחית" של הפירורים?

עונים: שאין פה דרך ארץ,

הרב: נו, האדם הזה יכול להיות המנהיג של הדור הבא או לא יכול? תענה יכול או לא?

עונים: שכן יכול

הרב: בסוף השיחה הסבא מלוברדוק אמר לראש הישיבה: מהתלמיד הזה לא יצא שום דבר, אז שאל אותו למה? ענה לו: כי בשעה שאנחנו דברנו בדברי תורה, מה שהעסיק אותו זה הפירורים שהיו על השולחן, בסוף ההוא לא רק שלא היה גדול בדור הוא גם פרש מן הדרך. אתה שומע איפה רואים את זה? אז הוא יגיד: אינסטינקט, חבל תשחית תירוצים, קשקושים. אתה לבד אמרת זה לא דרך ארץ לאכול לפני תלמידי חכמים הם עוסקים בדברי תורה ואתה עושה לך לק לק, מה זה?

זה לא עבר זה המהות !!!!!!!! זה לא עבר זה מהות פנימית!,

לא הבנת הוא חרץ כי אדם כזה לא יכול להיות! אתה יכול להסביר לו ודאי, אתה חייב אפילו להחזירו בתשובה, אבל לתקן מידות זה לא כל כך קל, עד כדי כך שלתקן מידה אחת לוקח יותר זמן מללמוד את כל הש"ס בעיון, עד כדי כך, ולא לתקן אותם בשלמות לא ברמות, זה הרמה המינימאלית, אבל בתוכן הפנימי רואים.

אתה יודע יש שיחת מוסר: שכלב ים הוא שונה מכול החיות.

שכול החיות שאתה לוקח את העור שלהם כל שבים העור שלו טהור, חוץ מכלב ים, למה? משום שכלב ים: הוא פעמים יוצא ליבשה וחוזר, הכלב ים יודע שזה לא מקום חיותו, הוא ידע שזה מקום מיתתו, הוא יודע שאינו יכול לשרוד שם, הוא מתכוון לחזור!,

אבל עצם זה שהוא יוצא ממקומו הטבעי למקום הלא טבעי: אז הוא טמא, עורו טמא.

תקשיב טוב אומרים: בחור ישיבה שהוא מציץ מידי פעם החוצה מהחלון לראות מה קורה בחוץ, הוא כמו כלב ים טמא, שמעת למה?: כי מקום חיותך הוא פה בתורה, מה יש להציץ במקום המוות?

עונים: פעם ב- מותר,

הרב: אתה יודע מה: אחד אומר בא נלך לטיול נלך לבית קברות, פעם ב- פעם ב-. בא נלך, מה זה בא נלך? מה יש לחפש? מה אתה רוצה לדעת? מה אתה רוצה לראות? הכול נמצא פה בשביל מה אתה צריך ללכת? בא לי, מה זה בא לי?

הרב עונה: ודאי בודאי ודאי ובודאי!, מי שיוצא באמת לצבור כוח וממשיך ללמוד, רק שהוא צריך לעזור לפני החגים, או שהוא צריך לאיזה עניין או שיש לו איזה עניין להתאוורר, במה שמותר ובדרך שמותר, ואם זה כן, אז זה עם השגחה כמו שצריך, או במקומות שהם מותרים וכ"ו וכ"ו, אין שום בעיה מותר גם לאדם לטייל גם לצורך נפשו,

אני אסביר: אם זה צורך הנפש זה בעיה כי הנפש שלו עדיין לא טהורה, היא מחפשת לראות מה קורא במחוזות במוות, מה אתה מסתכל שם? מה איכפת לך מי עובר? מה יש לראות? כמה אנשים שמסתובבים עם כמה סלים שהגיעו מאיזה חנות?

עונים: צריך להתאוורר

הרב: להתאוורר זה משהו אחר, להסתכל דרך החלון זה משהו אחר ולהתאוורר זה משהו אחר לנשום אוויר, להסתכל, לראות מה קורההה, להתעניין בדבר שהוא מחוץ למה שאתה צריך, זה נקרא שאדם עדיין מונח במקום טומאה, אז לכן צריך להבין: כאלה לא יצאו גדולים, ברור שלא יצאו גדולים, לכן הוא אמר מזה לא יצא מאומה,

תשובה למישהו אחר: מה הקשר אף אחד לא חלק עליו, יש כאלה שהלכו בשיטה אחרת, מה יש לחלוק? שמותר ללכלך את הרצפה ולהשאיר לאחרים? במה חלקו? מה הוא עבר עברות?

ודאי שהו צריך להחזיר למקום, ודאי שהוא מדבר על הפגימה בנפש! הוא לא מדבר על הנטלה, הנטלה זה רק הסימן!, הסימן! לא הנטלה הבעיה!, הנטלה מגלה את הבעיה בנפש של מי שהניח אותה במקום אחר!,

עונים: שיש לדון לכף זכות

הרב: מה זה קשור לכף זכות זה מציאות!

אני שואל אותך שאלה: אדם שמעשן ומעיף לך את העשן לפנים, זה בסדר? למה לא? איפה כף זכות? איפה זה כף זכות?. עונים: 50\50

 הרב: מה הכלל בכף זכות אתה יודע? מה כלל?, אני רוצה כלל קודם, לא סטטיסטיקות

 מה הכלל בכף זכות אתה יודע? מה כלל?, אני רוצה כלל קודם, לא סטטיסטיקות מה הכלל? מה פתאום אם אתה יכול לדון, אני יכול לדון את לפיד לכף זכות? איזה חמישים על איזה חמישים אתה מדבר? לא, לא, לא.

 

אם אדם הוא צדיק והוא מוחזק כצדיק והאדם הזה רואים אותו שהוא עושה אפילו עברה, קשה שאין אפילו לימוד זכות עליה, כיוון שרובו זכויות והוא מפורסם שהוא צדיק אנחנו צריכים לדונו בכול מקרה לכף זכות, למה? כי אפילו בריחוק של הריחוק כיוון שמציאותו היא כזאת אז צריך לדון אותו לכף זכות, זה אחד.

שתיים: אם אתה מכיר אחד שיש לו שם מפורסם שהוא רשע והכול, ואתה מכיר אותו אפילו אם תראה מצווה הכי גדולה שהוא עשה, שאין חולק שהיא מצווה גדולה ולא כל אחד זכה לזה ופה ושם, אם צד אפילו הקטן ביותר שאנחנו נתלה שהוא עשה את זה בשביל הנאה, בשביל כבוד, בשביל פרסום, בשביל כסף, בשביל שוחד בשביל כך וכך! אנחנו נתלה שכול המצווה שלו זה גורנישט מין גורנישט והוא רשע מרושע, זה הדין.

עכשיו אנחנו לא מדברים על מעשה אנחנו מדברים על מהות, על מהות אין מה ללמד זכות, המהות היא מהות: אדם שלא מצחצח שיניים, ואהב לדבר עם אנשים מקרוב יש כאלה שמדברים לך בפרצוף, והוא בא ומבדר: ולא איכפת שהפה שלו מסריח, הוא אכל את כל מה שאכל והכול בפרצוף של השני, מה אני ילמד עליו זכות? שהריח טוב? שהכוונה שלו טובה? מה אני אלמד עליו? המציאות כרגע שהוא מסריח לי את האף, מה זה קשור למצוות ש

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578






תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת