קניין י"א - בדקדוק חברים - חלק ג'

- - - לא מוגה! - - - 

המשך בדקדוק חברים

מעשה שהיה בישיבת סטוצין

למד בחור שהיה מתמיד גדול

אלא שלא היה מתפלפל עם אחרים בדיבוק חברים ורק היה לומד לעצמו

פעם אחת קרא לו המשגיח לשיחה

ובתוך הדברים שאל אותו

למה אין הוא מתפלפל בלימוד עם חבריו

ויושב לבדו, אמנם לומד בהתמדה,

והרי הפלפול הוא אחד מקנייני התורה,

כמבואר במשנה באבות.

ענה הבחור כי אינו עושה כך

מפני שהוא חושש שייתפס לגאווה

כשיעמוד ויתווכח בלימוד בישיבה.

בתגובה לכך הפנה אותו המשגיח לעבר החלון

והצביע לפניו, הנה עתה עובר העגלון שמפנה את הזבל.

ואפשר לראות על פניו שהוא מלא גאווה.

זאת משום שהוא אומר לעצמו שאם הוא לא יפנה את הזבל,

כל העיירה תשקע בצחנה איומה.

אז גם בפינוי הזבל אפשר להתאפס בגאווה.

הוא פוחד להתפלפל

שהוא לא ייתפס בגאווה.

אז הוא אומר לו, גם זה מהזבל.

הוא גם כן חושב שהוא

יכול להתאפס לגאווה.

שמעתם תירוץ?

הסגולה האמיתית והדרגה האמיתית של עסק התורה זה דווקא בדיבוק חברים.

סגולה אמיתית ודרגה אמיתית

דווקא בדיבוק חברים.

שניים שיושבים ועוסקים בדברי תורה,

שכינה שרויה ביניהם.

אחד העוסק בתורה,

הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר.

בשניים ישנם דברי תורה,

וביניהם שרויה השכינה.

אחד עוסק בתורה,

לא בדברי תורה.

שכר יש לו,

אך השכינה אינה שרויה עליו.

דברי תורה מתהווים רק בלימוד בחברותא.

אז מתבררת השמעת,

שמחים הדברים,

מתייחד את השכינה עם הלומדים,

והם עצמם מצליחים ומתחדדים.

אומר רבי שלמה וולבי את הדברים,

ומוסיף, הלימוד בחברותא אינו קל.

מצד אחד אורב הניסיון של בטלה,

מאידך הניסיון של התנצחות וקנאה.

לכן מעדיפים הרבה צעירים ללמוד דווקא לבד,

כמו ההוא מהזבל,

אבל לא מחכמה.

כי נעל כגון זה נאמר, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם.

דרך התורה, דרך עלייה היא.

כל צעד כרוך בניסיונות.

בכל זאת,

אי אפשר להירתע מלכת צעד אחר צעד.

אינך עלול להתבטל?

הרצון החזק של לא להתבטל בשום אופן יכריע.

למה אתה חושש שתתבטל?

אם יהיה לך רצון אמיתי לא להתבטל, אז אתה לא תתבטל.

מוכרחים להתרגל לעבודה עיונית מאומצת בצוותא.

אינך חושש מהתנצחות ומקנאה?

אתה, עם מידותיך,

עם אהבת הניצחון,

עם נגע הקנאה ופחד הייאוש,

התבטל לפני חיפוש האמת לאמיתה של תורה,

ויהיה זה בגדר חוק ולא יעבור.

כי אין ללמוד בשום אופן לבד ברוב סדרי הלימוד,

ולו גם יהיו הניסיונות קשים מאוד בשביל צעיר.

האם רצונו חזק

והכרתו ברורה כי כך דרך קניין התורה,

שהרי דיבוק חברים זה אחד ממ״ח׳

הדברים שהתורה נקנית בהם,

אז יתרגל בזה

ויעמוד בניסיונות האלה,

ושוב יעלה בזה שליבה אחר שליבה בסולמה של גדלות בתורה.

הקשה ביותר זה מציאת חברותא מתאימה.

לרוב קובעות בזה נגיעות אישיות. זה אני לא מסתדר את זה, זה לא, הוא לא מבין. זה איטי, זה מהיר מדי, זה ככה, כל מיני.

אך אין לבחור,

אין לבחור חברותא לפי משיכה אישית נפשית,

אלא לפי ההתאמה במהירות התפיסה.

אם שני החברים שונים זה מזה יותר מדי בקצב הלימוד,

אז הם לא מתאימים ללימוד משותף.

עיכובים אחרים כמעט ואינם.

לכל אדם יש גישה משלו עם סוגיות הגמרא,

ואין זה אלא ממעלות הלימוד המשותף. דווקא זה טוב שהם לא מסכימים כל הזמן,

ככה מתחדדים.

דווקא מתוך הגישה המנוגדת אז יהיו עמלים לעמוד על האמת.

אתה לא צריך אחד שיחברו את ה-yes-man שיגיד על כל דבר yes,

כן, כן, אתה צודק, אתה צודק.

דווקא מתוך הגישה המנוגדת יהיו עמלים לעמוד על האמת,

ובמשך הזמן מתרגלים זה לזה,

שומעים בסבלנות,

שואלים בשקט,

מודים לטענת אמת ושמחים בביקורת.

זה מדובר כשלומדים השניים במהירות תפיסה פחות או יותר שווה,

וגם כשלומדים לפי אותה שיטת לימוד,

כי אם השיטות של הלימוד הן שונות, גם לא יוכלו להסתדר.

קנה לך חבר,

חבר ומקנייני האדם היותר נחוצים לו,

כי או חברותא או מיטותא.

אז זאת אומרת, צריך לחפש חבר שאפשר יהיה ללמוד איתו,

ואדרבה, ככה עולים יותר, זה נקרא דקדוק חברים.

ודיבוק חברים אינו מעלה גרידא,

שהרוכש אותה מתעטר במידה נוספת,

או מידה שתלמיד חכם בעל שיעור קומה

חסרונה אינו מזיק לו.

לא.

זה לא עוד איזה מעלה,

וזה לא גם דבר שלא חסר

למישהו בעל מעלה או שיעור קומה.

שהרקח שנינו בתנא דרבי אליהו,

תנא דבי אליהו.

חברים מקשיבים לקולך,

השמיעיני.

אילו אמר הכתוב ישראל,

אז הייתי אומר, כל ישראל.

אלא אמר הכתוב, חברים מקשיבים.

אפילו שניים, אפילו שלושה.

אמר רבי אהרון קוטלר,

דייק הכתוב לומר לשון חברים,

שמפורש בחכמים זיכרונם לברכה ביבמות ס' ב',

שכד אלף תלמידים

של רבי עקיבא מתו

על שלא נהגו כבוד זה בזה.

משמע,

לא ציערו זה את זה,

חס וחלילה.

לא עברו על לא תונו,

חס וחלילה,

אלא שלא היו שלמים בדרכי ההטבה ודרך ארץ.

זה אומר רבי אהרון קוטלר.

ובביאור הדבר,

מדוע בשביל חסרון מועט זה פגעה בהם מידת הדין באופן מבהיל כל כך?

אז נראה שמלבד הדקדוק עם הצדיקים כחוט הסערה,

היה כאן חסרון בדיבוק חברים,

שזה אחד ממחד דברים שהתורה נקנית בהם.

וכיוון שחייה חכמים תורה

אם היה חסרון בקניין התורה ובעצמותה הרי נחסר מהם על ידי זה בעצם מציאותם.

והיה מה שהיה, רחמנא ליצלן.

היום למדנו בבוקר

שחרב אל הבדים, זאת אומרת, לא מגיע לאדם שלא לומד בחברותא כמו שצריך,

לא מגיע לו קיומו.

זה לא שהוא ימות בחרב או שימות בזה כעונש.

לא מגיע לו הקיום.

אם הוא לומד לבד.

ולא עוד אמרו חכמים, אלא שמתתפשים שזה יותר גרוע מצוער אותך,

יותר בהרבה לאין שעור.

הרב מפונוביץ' סיפר לרבי שלמה הרשלר,

שפעם בא אליו תלמיד חכם מופלג שהגע בתורה כל ימיו

וחיבר ספרים.

תלמיד חכם מופלג,

והתאונן,

ושאל

מדוע הספרים,

מדוע הספרים שלו אינם מצליחים?

למה לא לומדים בספרים שלו?

למה לא באים לדבר עימו בלימוד?

ככה הוא שאל את הרב מפונוביץ'.

אז הרב מפונוביץ' השיב לו,

מדוע אינך טמאה?

הלוא זו גמרא מפורשת.

חרב אל הבדים,

אלו תלמידי חכמים

שיושבים בד בבד,

והיינו שלומדים לבדם ולא חברו אותה,

והגמרא מוסיפה ולא עוד, אלא שהם מתטפשים.

אז מה שייך לשאול אחת כזה?

אז זה מצד אחד,

אבל יש צד אחר.

באופן מקורי פירש מרן בעל חזון איש את דבריו של רבי יוסי בר חנינא.

בן תורה שהיה גורס בתורה לבדו

נכנס

לשאול את רבנו חזון איש אם עליו ללכת ללמוד בישיבה

לאור דברי

רבי יוסי בר חנינא

ששואל מיידי כתיב חרב אל הבדים ונוהלו,

והוא אומר חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים

שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה.

נענה רבנו ואמר

דברי החכמים זיכרונם לברכה נאמרו רק בזמניהם שלא היו ספרים

ולא ידעו הגרסה נכונה.

והאדם יכול היה לשנן לעצמו גרסה משובשת

וממשיך בטעותו.

לכן היה צריך חברים שיעוררו אחד את השני ויעמידו זה את זה על הטעויות.

לא כן היום.

הכול כתוב.

הכול נמצא.

אלא מאי? אתה צריך חבר.

הוא קנה לך חבר.

אז קנה לך חבר.

קולמוס.

קנה לך חבר.

תכתוב.

תעלה דברים על הכתב,

ובשעת הכתיבה עצמה יתגלו ויתבררו לך אי-הבנות,

ותעמוד מתוך כך על הטעויות.

כי אי אפשר לכתוב שטויות, לדבר שטויות,

לחשוב שטויות זה לא בעיה. זה עובר כהרף עין.

לא מתמקדים בזה.

אבל כשאתה כותב,

אז אתה רואה מה כתבת.

יש פה סברה או אין פה סברה?

אז לכן,

קנה לך חבר.

סיים חזון איש ואמר. ואם בכל זאת

אתה רואה שהלימוד לבד מפריע לך, שאתה לא יכול ללמוד לבד כי זה מפריע לך,

אז תיכנס לישיבה.

מי מעיד על הדברים האלה?

רבי אליעזר קוגל.

יש עוד עדות שרבי אריה ויינברג,

בן תורה ששאל אם צריך ללמוד עם חברותא דווקא את החזון איש.

אמר,

איך שרוצים.

ומה שאמרו בד בבד

אינו שייך כיום.

והוסיף רבי עקיבא איגר הוא גם כן חברותא טובה.

אני לא מי שיכול לחלוק על החזון איש, חס ושלום,

אבל מן הסתם זה באלה שמבינים,

שהם מבינים באמת

ולא מדומיינים

שחושבים שהם באמת יכולים להיות חברותא של רבי עקיבא איגר, כן?

זה רק אלה שמסוגלים לרדת לסוף דעתו

או לסוף דעתם של אלה שמדברים מהכתובים.

אבל ודאי שיצטרך אדם לשמש תלמיד חכם ושיראה

שבאמת הוא לא פולט שטויות ולא קולט

דברים שלא קרות.

ומסופר על רבי אריה ליבה כהן הלר,

זה בעל קצות החושן,

שכבר מילדותו עשה חיל בלימודיו והיה הוגה בתלמודו בלי הפוגה ובלו לאות.

בשנותיו הצעירות נמנה בין בכירי התלמידים בישיבתו של רבי משולם

איגרע מתסימיניץ,

מתסימיניץ,

ושם שלח אותו אביו ללמוד תורה,

והוא התבלט אף בין הבחורים המבוגרים והוותיקים.

אך כאשר התבגר מעט ועמד בעצמו על דרכי התלמוד,

היו מאז רוב לימודיו ביחידות וללא חברותות,

כשהוא סגור בביתו או בבית מדרש קטן.

העניין זה שלימוד ביחידות

מצינו אצל כמה מגדולי הדורות,

בפרט בין בעלי המוחות החריפים

ובראשם הגאון מווילנה.

אז בינתיים שמענו שככה זה היה

אצל הגאון,

אצל בעל קצות החושן

ואצל החזון איש.

אבל אם אנחנו כאלה שיכולים הכול ללמוד לבד?

עם זאת, העיר בטוב טעם ודעת רבי יוסף חיים זוננפלד, בתשובה לשאלה שנשאלה על דרכו של הגאון שלמד יחידי בבחרותו,

על אף שחכמים זיכרונם לברכה החמירו מאוד על הלומדים העוסקים בתורה בד בבד,

ואלה דבריו, בוודאי לא מצא חברים כמותו.

שאלו אותו, אז איך הגאון למד לבד? הוא אמר, בוודאי שלא מצא חברים כמותו.

אמרנו שאם לא לומדים בחריפות,

במהירות, באותו קצב, אי אפשר ללמוד.

וגם אם לא לומדים באותה שיטה, אז יהיה קשה מאוד ללמוד.

ולמצוא בשיעור קומה כמו של הגאון מווילנה בשביל ללמוד,

אז ודאי שלא מצא חברים כמותו.

ועל כל פנים, מי שלומד לעצמו שמרגיש שבעניין זה יעלה בידו יותר להבין דבר על בוריו,

ככה אומר רבי חיים זוננפלד,

וכוונתו אחר שיעלה בידו הוא יראה להשתדל גם עם אחרים,

פשיטא שאינו בכלל אלה שנאמר עליהם חרב על הבדים ונועלים.

עוד נקודה אחת,

מה המעלה הגדולה של חבורה, חבורי?

המושג חבורי,

מה שנקרא חבורה, מושרש ביסודותיה של תנועת המוסר.

החבורה נועדה לחשל, לחזק חברים בעבודתם המוסרית,

והיא היוותה אמצעי נוסף שיעמוד לעזרתו של האדם במלחמה עם היצר.

בבחינת

איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק.

לידי ביטוי מיוחד הגיעה חבורה באסכולה

של נובהרדוק.

כך מתואר ערכה הנעלה של החבורה כמשתקף במשנתו

של רבי יוסף יוזל הורוביץ, הסבא מנובהרדוק,

ואלה הדברים.

כמו האש,

אם מסיקים הרבה חתיכות עצים בבת אחת,

תתלהב המדורה ויתחמם התנור.

אבל בחתיכה אחת לבדה

אין השלהבת דיה להסיק את התנור בחמימות,

כי אין הרגש של יחיד בודד יכול להיות כל כך

ברוח חיים בתנועה מהירה

כמו של חבורה שעובדת יחתיו למטרה אחת בהתאגדות גדולה,

כי אז יתקבצו כל הרגשות של כל אחד לשלהבת גדולה,

ויתחמם בעניין בהתלהטות גדולה ובמהירות רבה.

ואז נקל לכל אחד ללחום עם טבעו,

ואינו מרגיש כבדות כלל,

ועד שבא הרצון חסך

והרוח כבר עוסקים בעבודתם ואין בעדו מקום להיכנס. אז הרצון לא יכול לדחף

ולגרוע מעבודת הקודש,

כיוון שהרוח והשכל והפעולה המאוגדת של החבורה,

היא מפיחה בכולם את הכוחות

כדי שהרצון לא יוכל לבלבל את המוח ולהיכנס.

אין דומה התלהבות מוסרית ביחיד

להתלהבות מוסרית של ציבור,

ואין להשוות סערת פעולה ביחיד לסערת פעולה בשיתוף הרבים.

הודות לחבורה יש השפעת גומלין מאיש לרעהו.

כל אחד נלהב מהשני מההתרגשות הכללית הגדולה יותר,

וכל הפעולות מבוצעות בעוז ובסערה ובזריזות מקסימלית.

הודות לחבורה נקל יותר להתגבר על המעצורים וללכת נגד הזרם.

היחיד חושש לדעת ציבור,

והוא חושש ללעג מן הבריות.

או בכל מכשול שהוא פוגש בדרך מיד מתרפות ידיו כשהוא יחיד.

גם אין בכוח עצמו לפרוץ את השגרה בגדרים מקובלים.

או בכל מעשה נועז שבא לידו הוא נסוג אחורה.

אבל לא כן חבורה שמעמידה לעצמה מטרה מסוימת.

היא מהווה עולם בפני עצמו,

והיא פורצת דרכים חדשות,

ואינה חוששת לשמרנות,

ואינה נרתעת מפני לעג וביטול ומשום תקלות והפרעות.

בחבורה גם קל יותר לעמוד בניסיון.

גם רעיון זה אפשר ללמוד מאותו משל של האש.

אם אש נאחזת בקרש אחד, כל רוח קלה עלולה לכבות.

אבל אש הנאחזת בעצים רבים והמדורה גדולה,

כל הרוחות שבעולם לא יכבוה.

ולא עוד,

אלא שיגדילו את השלהבת ויפיצו אותה לכל העבר.

כן ההבדל בין עובד כיחיד לעובד בחבורה.

היחיד, כשפוגש התנגדות,

יתרפא מיד וייפול בדעתו.

אבל בחבורה לא רק שלא יתרפאו אלא שיתנגדו עוד יותר נגד כל רוח שתעמוד כנגדם

ותגרום להם להוסיף חיל ולהוציא את הכוחות

הפוטנציאליים שלהם אל הפועל.

אז אם כן,

כוחה של החבורה הוא גדול, וככל שמתחברים יותר אנשים לאותה מטרה,

ככה הסיכוי שלהם להצליח ולעלות

ולעמוד בכל ההתמודדויות

ולסלק את היצר מקרבם

ברוב הזמן,

ודאי שהמקום

שיוכלו לעשות זאת,

כשיש חבורה קדושה

שסימנה מטרה והיא רוצה להגיע לשם.

אנחנו עוברים עכשיו

לפלפול התלמידים,

כן?

אז אנחנו סוגרים את השידור ומתחילים אותו מחדש.