מומחה, לאחר שהלה נתן בדיקה יסודית אמר לי בכל שאינך רואה כעת בזה אין כל פלא, הפלא הוא הכיצד ראית עד עתה? שכן לפי הבדיקות שערכתי לך והממצאים הרפואיים שבידי צריך הייתה כבר לחדול לראות לפני עשר שנים, לשמע דבריו אלה לרופא העיניים השבתי לו ועניתי: העובדה שראיתי עד כה היתה בזכות התורה כי למרות זקנותי וחולשתי עמלתי בתורה בכול כוחי: בעיון בספרים, בקושיות, בתירוצים, בחידושי תורה שחידשתי וכתבתי.

לאחרונה חשבתי בליבי אין זה עשרות בשנים שהנני עמל וייגע בתורה עתה לעת זקנתי למה לי לעמול ולהתאמץ בספרים ולחדש חידושים? והרי הדבר קשה לי כעת הן יודע אני בע"פ משניות וגמרא אחזור עליהם בנחותה ולא אתאמץ יתר על המידה, משקבלתי החלטה זו בליבי עזבני מאור עיניי.

רואה אני כך סיים אותו זקן את דבריו: שכול זמן שעמלתי בתורה בעיניי למרות חולשתי שמר הקב"ה על מאור עיניי אולם משהחלטתי לאמץ את עיניי ולעיין בספרים לא הייתי ראוי עוד לנס כזה.

אסביר לכם מה פירוש הדבר כשאני שקוע בלימוד אמר פעם רבי יחזקאל אברמסקי לרבי משה מרדכי שולזינגר: הוא אמר בגיל עשרים לא הסחתי דעת אפילו לרגע מדברי תורה, אני אוכל ולומד אני שותה ולומד, אני מדבר עם בן אדם ולומד, אני סובל ייסורים ולומד, אני נושם ולומד, ולמה אני אומר מגיל עשרים? כי מאז אני בטוח שזה כך, מלפני זה אני מסופק אם היה לגמרי כך. אתם שומעים מה זה לא להסיח דעת מדברי תורה.

המליצה: "לא תפסיק פומה מגרסא הפכה אצל ה- בעל "אמרי אמת", מגור לעובדה מוחשית: אף רגע לא הסיח דעתו ולא הפסיק ממשנתו, לא רק בשעות המרובות שהיה ביחידות אלא גם כשנפגש עם רבנים אדמורים וכשקיבל חסידים, כאשר השתתף בשמחה או באספה ציבורית תמיד ראו עליו שכול סרעפיו בתורה, בנסיבות כאלה: אם לא היתה לו אפשרות ללמוד מתוך הספר גרס משנתו בע"פ או שהיה משוחח עם אחרים בחידושי תורה, את כל שאר העניינים והנושאים לרבות הכרחיים וגורליים פתר תמיד בחיפזון ובמהירות, כשהוא חוזר מיד אל הנושא הקבוע שהעסיק אותו כי בתורת ה' חפצו.

סיפר אחד מצירי הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל: נוכחתי בעצמי כאשר רבנו בעל ה- "אמרי אמת", באמצע ישיבה ונאומים החליף פתקאות עם רבי מנחם זמבה, השם ינקום דמו, באמצעות שליח הלוך ושוב והכול היו סבורים שהוא כותב אליו דבר מה על העניינים שעל הפרק והנה הופתעו שהריב השליח להציץ באחד הפתקים מצא אותו מלא וגדוש מלא מקומות של חידושי תורה רמב"ם ותוספתא ונתחבר שהיו עוסקים באותה עת בשקלה ותרייה מדברי הלכה.

וסיפר חתנה דבי נשיאה רבי יצחק מאיר לוין ז"ל: נהיר נא מן העת שהצטרפתי אליו שנסע לארץ ישראל בדרך היבשה, בשנת תרצ"ב, והמסע נמשך ימים רבים ישבתי עימו ביחידות באחד התאים ברכבת ואיש לא הפריע לנו הייתי בטוח שבמהלך הנסיעה נשוחח בענייני אגודת ישראל כי היו הרבה שאלות שנצטברו, אבל במשך כל הימים לא פסק פיו מלימוד התורה אפילו לרגע.

כל ימיו ולילותיו של רבי אהרן קוטלר היו מלאים תורה: אנשים שעשו במחיצתו אינם יכולים לשכוח עד כמה היה חושש מפני איבוד של דקה אחת שלא תורה ודבקות בה' יתברך, תמיד היו עיניו משוקעות בספר הפתוח לפניו על השולחן, ולכול מקום שהלך החזיק בידיו את הספר "משנה ברורה", אפילו כשעסק בעניינים של פיקוח נפש והיה שרוי אז במתיחות עצומה, ניצל גם שגריר של דקה כמו בן חיוג בטלפון לבין השיחה עצמה היה מעיין בתורה, היה זה מראה רגיל בלשכת בית מדרש גבוה בלייקיוד, רבי אהרן קוטלר יושב, בידו אחת מחזיק אפרכסת טלפון בשיחה עם נדבן אוטוטו  בניין החדש שמקימים לישיבה ובידו השנית מחזיק עת ורושם ציונים במחברת של חידושי תורה, או בידו האחת דף המאזן הבנקאי של גירעונות הישיבה ובידו השני ספר לעיין בו, לא היתה זו גאונות בעלמא להקיף הרבה עניינים בבת אחת כי אם חלק ממהותו באשר כל פירור מהכוחות אשר הכיל היה נילוש ומושקע בתורה ובדבקות באלוקים.

בהיותו לומד לעולם, דבר זה התקבל פשוטו כמשמעו אצל רבי יוסף רזין, מגאוני עולם הידוע בכינוי "הרגוצ'ובה": וכך מתואר הדבר העוסק בשיטתו ובלימוד, כל ימיו היו שלשלת בלתי פוסקת אחת של לימוד התורה ממש לא פסק פומה מגרסא ודברים כפשוטם לא דרך המליצה, אומרים עליו שלפי כך לא גזר שערות ראשו והיה מגדל פרע היה מגדל שערות, למה היה מגדל שערות? כדי שלא ישב באותה שעה בגילוי ראש ולהפסיק מדברי תורה, אם הוא היה צריך ללכת לספר היה צריך להסיר את הכיפה עד שיספר אותו באותו זמן לא יכול להרהר בדברי תורה, אז הוא מלא רצה להסתפר, ויש אומרים שעשה קוקו והיה קושר לתקרה את שערותיו בכדי שאם הוא יירדם אז ראשו יחזור בחזרה וימשיך ללמוד, אתם שומעים מה זה דבקות בתורה?.

אפילו בתשעה באב היה מדבר בתורה בלי הרף, ע"פ רוב היה בתשעה באב נמצא בעיר מולדתו ברוגוצ'וב, שבאותם ימים חל יום היארצייט של אביו והיה בא מדבינסק לרוגוצ'וב,  כל בני העיר גדולים וקטנים היו באים לקבל את פניו ולשוחח עימו, והוא מגלגל עימהם כל יום הצום בדברי תורה, ולא עוד אלא כשמתה אשתו הראשונה בוורשה מגדולי העיר באו לנחם, אבל היה, אבל היה מרצה לפניהם שעות רצופות בתורה, מהמנחמים לא העז איש להעירו על אבלותו שאסור לו לדבר בדברי תורה אבל, דודו העיר לו פעם על כך והוא השיבו: ודאי עבירה היא זו! וכשאקבל עונש על שאר עוונותיי יענישו אותי גם על העוון הזה, אבל אני אקבל באהבה וברצון את העונש על העונש הזה, וכדאית היא התורה להלקות עליה. שמעתם דבר כזה? הוא מוכן להיכנס אפילו לגיהינום אבל לא להפסיק תורה, לא יכול, לא יכול.

סיפר רבי יהודה סגל: היה לי פעם איזה חידוש על דבריו של רבי איסר זלמן  זלצר כאשר הגעתי לביתו סיפרתי לו שבמשך כל הדרך מתל אביב לירושלים הרהרתי בעניין ואף נוספו לי הארות בנושא הזה, נהרו פניו של רבי איסר זלמן למשמע דבריי ואמר לי: ובכן למדת כל הדרך וקיימת: "ובלכתך בדרך", והוסיף ואמר: אצלי מעולם לא קרה לי שלא אלמד בדרך, למה הוא העיר לו את ההערה הזאת מה הוא משוויץ? לא הוא שמע את מה שהוא אמר לו, מה אמר לו?: שבמשך כל הדרך מתל אביב לירושלים הרהרתי בעניין ואף נוספו לי הארות בנושא הזה, פשששש. נו, מה הפשיטה? מה יש לך לעשות בדרך אם לא להגות בתורה אז בגלל שהוא אמר שבמשך כל הנסיעה אז רבי איסר זלמן זלצר שמעולם לא קרה לי שלא אלמד בדרך.

מר"ן החזון איש היה מקפיד לאכול מוצרי חלב שנחלבו ע"י יראה שמים: את החמאה

והגבינה היו מכינים עבורו בבית, לצורך עשיית החמאה נדרש מאמץ גדול לניעור

הבקבוק עד להפרדת השומן שממנו תעשה החמאה.

מר"ן הסטייפלר הזדרז כמובן לשמש את גדול הדור ובמהירות נטל את הבקבוק וניער אותו כל צורכו, בעת ניעור הבקבוק שנמשך שעה ארוכה לא פסק מלימודו כלל, אחד מתלמידיו סבר לתומו: אוה, זו עת כשרה לשוחח עימו בשיחת חולין של תלמידי חכמים, גער בו הסטייפלר ואמר: נו נו, אל תפריע בלימוד.

אחותו של מר"ן הגר"ם ש"ך: הרבנית זינגר עליה השלום סיפרה שבקטנותה לא הכירה את אחיה שלמד בעיר אחרת, ולאחר פטירת האב רבי עזריאל סיכמה האם עם שכנתה שגם לה היה בן שלמד בישיבה עם מר"ן הרב ש"ך, שישלחו לנערים מכתב ובו לקבוע פגישה עם השניים בגבול בזמן מסוים, היה אפשר לשוחח משני צידי הגבול והיתה גם אפשרות להעביר חבילות מהכה להתה, האחות המתינה בכיליון עיניים לזמן הזה כדי לראות אחיה שלא ראתה אותו, בהגיע זמן שנקבע הגיע רק הנער של השכנה והביא עימו מכתב ממר"ן ובו היה כתוב: שהוא מבקש מאוד את סליחתה של אימו על זה שאינו מגיע כיוון שהוא יודע שהיא חפצה מאוד בהצלחתו ומאחר ועתה נפטר האבא והיא נמצאת לבדה, חושש מאוד שהגעגועים העזים שהיו לו, כשיפגש עימה יפריעו לו זמן רב מללמוד, ולכן הוא בטוח שהאמא שכול חפצה ועוז רצונה שילמד תסלח לו על כך שלא הגיע לגבול כפי שנקבע. איזה גבורת נפש.

סיפר רבי יוסף הכהן רוט בהספדו על המר"ן הרב ש"ך: זכורני לפני עשרות שנים כיצד היה נוסע מדי שבוע לירושלים לאסיפה של "החינוך עצמוי" אשר בקידומו ראה חשיבות רבה והשקיע בו זמן רב מזמנו היקר, כאשר היו בבני ברק עוד חברים בחינוך העצמוי שהיו נוסעים לירושלים היה רבנו נוסע איתם, אך כאשר נעדרו הללו מהארץ הוא היה נוסע באוטובוס, כשהוא מסרב בכול תוקף לנסוע במונית על חשבון כספי ציבור של "החינוך העצמוי", היה מישהו שרצה לקחתו לירושלים אך הוא סרב לכך בכול תוקף כיוון שחשש שהלה נוסע במיוחד לכבודו.

פעם ביקש ממני הלה לדבר עם הרב ולשכנעו לנסוע עימו, נכנסתי לראש הישיבה ואמרתי לו: הרי יש בכך ביטול תורה לבזבז שעות ארוכות בנסיעה באוטובוס, מה עוד שהרבה יותר נוח לנסוע ברכב פרטי,

השיבני מר"ן הרב ש"ך: כאשר מישהו לוקח אותי במכוניתו הוא מדבר עימי בדרך בכול מיני נושאים ואני מחמת הכרת הטוב והנימוס צריך להאזין ולענות לו, אך כאשר אני נוסע לבד באוטובוס אין לי מחויבות לאף אחד ואני יכול לחשוב כל הדרך על השיעור הכללי של יום שלישי, זה היה כל מעייניו של רבנו, הוא לא ראה דבר מלבד הסוגיה שבה היה שקוע.

פעם הסביר הרב ש"ך, מדוע לדעתו הוא הפך להיות ראש ישיבת פונוביז' ואחרים  

לא, וכך הוא אמר: אני למדתי שבעים שנה כשאחרים למדו רק חמישים שנה, הכוונה שלו היתה: מכיוון שבמהלך שבעים שנה הוא למד את כל השבעים שנה בעוד שאחרים למדו בתקופה הזאת רק חמישים שנה כלומר: הם לא למדו בימי שישי ושבת, והוא ניצל את הזמן והספיק אם כן עוד עשרים שנה של לימוד. אז לכן הוא זכה להיות ראש ישיבת פונוביז'.

אחד מתלמידיו של מר"ן הרב ש"ך: שכיהן כמשגיח בישיבה הגבוה נכנס אל הקודש פנימה וטינה את שערו בפני מר"ן על השיחות הפרטיות המרובות עם התלמידים בתור משגיח, שזה גוזל לו מזמן לימוד תורתו, הביט בו מר"ן בתמיהה ואמר: נו, מה הבעיה הרי אפשר לחשוב בלימוד כל הזמן, אז מה אם אתה מדבר איתם מה אתה לא יכול לחשוב תוך כדי בלימוד? אייי. אנחנו בזמן הלימוד חושבים על מה שדברו איתנו.

פעם הראה הגר"ם הרב ש"ך קבוצת תלמידים מקורבים קטע של רמב"ן מוקשה בבא קמא: למחרת בבקר מספר רבי מאיר הייזלר פגשתי את מר"ן והוא שאלני: אכלת פת שחרית? אז עניתי כן, והמשיך לשאול: ישנת טוב בלילה? ברוך ה' ב"ה, ואתמול אכלת ארוחת ערב? עניתי כן ב"ה, פונה אלי מר"ן בתביעה: אתה לא מתבייש!? הרי הראתי לך רמב"ן מוקשה במלחמה ואז החל מר"ן לפרט כמה לילות הרמב"ן הזה מפריע לו בשינה!, ואתה: אכלת ארוחת ערב ישנת בלילה ואכלת ארוחת בוקר! אתה לא מתבייש!?.          

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.