טוען...

קניין י"ד - בטהרה

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 09.05.2014, שעה: 05:22

הורדת MP4 הורדת MP3


קניין יד'- בטהרה - מח' קנייני התורה - בטהרה: מהדברים שמביאים לעניין התורה

 

כי צריך שיטהר עצמו ממחשבות והרהורים רעים, ומצינו כי כאשר אמרו בין חמש עשרה לגמרא, תכף סמכו אליו בין שמונה עשר לחופה, כי צריך שתכף ישא אישה. כדי שלא יבוא לידי הרהורים רעים ויבוא לידי טומאה בלילה. כי התורה טהורה וקדושה, ואינה חלה במקום של טומאה, כמאמר החכם ב-"קידושין" כט': אני התחתנתי בגיל שש עשרה, ואם הייתי מתחתן ב- ארבע עשרה, הייתי אומר לשטן חץ בעיניך, הרי שהיה רוצה להינשא בארבע עשרה, שנה אחת קודם שהוא נכנס לגמרא כי זו היא תועלת רבה ללמוד בטהרה.

כותב רבי ירוחם ממיר: בהיותי בווילנה הייתי מתאכסן בבית שחלונותיו היו כנגד האוניברסיטה, ונראה לי שאני נמצא בבית התלמידים של בית החכמה, יוניברסיטי, איך שהיו הולכים ללמוד לקבל חכמה, לא יכולתי להיסב התבוננותי במחזה שראיתי שמה, איזה הכנות עושים קודם שנכנסים לבית החכמה שלהם, מייפים את עצמם עם כל מיני איפור לכחל וסרק, וקודם שנכנסים קודם מסלסלים בשערם, והולכים בכול מיני קלות ראש ובפריצות, ותערובות של אנשים ונשים יחד, וככה הם הולכים ללמוד חכמה, ומסתמא גם בשעת הלימודים הם יושבים באותה הקלות והפריצות, ושומעים איזה שטויות מהפרופסור שלהם וכך הם לומדים חוכמה, ויכולים אנו לצייר את הטעם והצורה של החכמה שלהם, אבל סוף כל סוף צריך לומר: שזה אינו מפריע ללימוד החכמה שלהם שהרי סוף כל סוף הם לומדיםומשתלמים בלימודם והכול בסדר זה קצת מפריע אבל לא הרבה.

 

דבר ידוע הוא: שהפילוסוף הכי גדול שכולם היו תלמידיו, אריסטו, היה מקולקל בזנות, וזה לא הפריע לו שכולם יהיו תלמידיו בחכמה, כשתפסו אותו במעשה כזה הוא אמר: עכשיו אני לא אריסטו.

לעומת זאת אצלנו בבתי החכמה שלנו חוכמת התורה רואים היפוך מזה לגמרה, הוללות ופריצות היא סתירה הכי גדולה לתורה, במצב של קלות ראש אי אפשר בשום אופן ללמוד תורה, הרהור הכי קל, הסתכלות שאינה הוגנת, זה כבר המפריע הכי גדול לתורה, וזה עצמו מופת הכי חותך על קדושת התורה.

על תורה מן השמים שמפני קדושתה וטהרתה אינה סובלת שום דבר שהוא היפוך לקדושה, אפילו דבר הכי קל מיד היא איננה. עד שהרמב"ן מפרש את הטעם של כיסוי הצואה שאין צואה כטומאה, אלא בעת התפילה ובעת לימוד התורה אסור לראותה משום שראיית דבר נמאס תוליד גנאי בנפש ותשבש כוונת הלב הטהור, כל כך היא קדושת התורה דקותה זכאותה בתכלית הדקות שאינה סובלת כלום.

יסוד הדברים הוא: שהתורה היא מן השמים, מציאותה קודש קודשים ותכלית הזיכוך והטהרה, כל הרוצה לגשת אליה צריך להתאים עצמו לקדושתה, שגם הוא יהיה מצוחצח וצח בתכלית הדקות ובאופן אחר אי אפשר ללמוד תורה כי מיד היא איננה והולכת לה.

ביטוי בקדושת התורה טמון בעובדה הבאה: חשובי החסידים שבבית כנסת של חסידי סלונים שבבריסק, היו מספרים ששמעו מפיהם של השוחטים המקומיים, השוחטים והבודקים של בריסק שנמנו בריבם על חסידי סלונים: אלה באו במגע עם רבי חיים מבריסק פעמים רבות, ובעת שבאו לפניו עם שאלות בהלכות שחיטה וטריפות, היו מדברים בהערצה על רבי חיים שבעת לימודו בעת שיחותיו בדברי תורה, ראו ושמעו כולם כיצד הוא הוגה בה ביראה ובחרדת קודש, ומתוך מילותיו וחדירה לתודעתם תבערה תלת קדושתה של התורה, ההרגשה והרושם היו כי תורה אינה חלילה מדע או מקור לגירוי אינטלקטואלי, כי היא מהות קדושה שהיא מתחת כיסא הכבוד.

גיסו של רבי חיים רבי שמואל יצחק יופי: סיפר לימים על גערה שיצאה מפיו של רבי חיים מבריסק בתקופת לימודיו, הרבה שנים עשה בבריסק במחיצת גיסו הגדול, שם למד והתעלה בתלמודו, והיתה זאת תוכחת שנשמעה כנראה לאחר שרבי חיים נתקל בקבוצת לומדים שלמדה: בקרירות, באדישות, ואולי אף בדרך ובתנאים שאינם הולמים את התורה, והוא רגז ואמר ביידיש: {אני מקווה שאני יגיד נכון הנה יש פה יידיש מן והוא יתקן אותי אם אמרתי לא נכון} "אזוי לרנד מן מידרד ווייזן אזמילרנד וההיניג דתורה" אייי. רציתי להעיר אותכם. שאומרים אמר אביי: יש לדעת זאת ולהוסיף, הוא אמר: כך לומדים! כך לומדים? צריכים לדעת שלומדים את התורה הקדושה כשאומרים אמר אביי! יש לדעת זאת ולהוסיף "אומרת הגמורא הקדויישה...., אומר אבייייי" ככה צריך להגיד, אם לא מרגישים שזו הגמרא הקדושה ומדברים כאילו מדברים עם החברים שלהם: זה לא לימוד בקדושה ולא בטהרה, צריך לדעת ככה לומדים? ככה לומדים?.

וכך שנינו: הזכרתי את זה באחת השיעורים האחרונים: כל שבים טהור חוץ מכלב הים מפני שהוא בורח ליבשה. כל שבים טהור בתורת כוהנים למעט למקרא דאם עשה מהם כלים לא מקבלים טומאה חוץ מכלב הים, וכול מה שיש ביבשה יש בים, וחית הים ובהמת הים, אין אחד מהם בורח ליבשה עד שאחד מהם רוצים לצוד אותם. רק הכלב ים לבדו, הלכך הוא בהמות היבשה, ואם עשה מהם כלים הם מקבלים טומאה.

ז"א: כל העורות שעושים מן הדגים מבהמות וחיות ים הם טהורים חוץ מכלב ים, כמו שעורות של בהמה שביבשה טמאים, אז אומר: שכך זה היה דין רק בכלב ים, למה? כשרוצים לצוד אותו הוא בורח ליבשה, אפילו שהוא לא יכול להישאר שם הרבה זמן שם יותר קל לתפוס אותו, אבל בכול אופן עצם זה שיש לו נטייה ליבשה דנים אותו כיבשה.

היה אומר על כל רבי אליהו לופיאן: הנה כלב ים הזה אינו יכול לחיות ביבשה אלא זמן מועט, בכול זאת כיוון שהוא שונה מכול ברואי הים במה שהוא בורח ליבשה, אפילו שאח"כ הוא חוזר שוב לים, הרי שונה הוא גם בתכונתו מהם, ויש לו תכונה ודין של כלב היבשה. שהוא מקבל טומאה אם עשה מעורו כלים.

ורבי אליהו לופיאן הוסיף לקח: הישיבה הקדושה היא ארבע אמות של הלכה, כל הנמצא בה בים של התורה, טהור הוא, דברי תורה אינן מקבלים טומאה. אבל הפורש מדברי תורה של הישיבה, ויוצא לחוץ ליבשה, לרחוב, אפילו לזמן קצר ביותר: נשתנה דינו, והרי הוא כבר מוכשר ועלול לקבל טומאת הרחוב, זה כלב ים.

 ז"א: המקום הטבעי של האדם הישראלי הוא בלימוד התורה ובישיבה, עצם היציאה ברחוב זה כבר מראה שהוא שייך שמה גם, אז הוא כבר מקבל דין של רחוב, ומכיוון שברחוב יש טומאה, הוא כבר מוכן ומזומן לקבלת הטומאה.

 מעשה ובאו לפני מר"ן בעל החזון איש, תלמידי כיתה מהתלמוד תורה מבני ברק: לאחר הבחינה כשקמו כולם ממקומם ועמדו להיפרד מהחזון איש, פתח בדברים : רצוני לומר לכם דבר, התלמידים נאספו סביבו והקשיבו לראות מה ברצונו להשמיעם וכה היו דבריו:

יש להיזהר שלא לגעת במקומות המכוסים בעת הלימוד כי זה מפריע להצלחת הלימוד, לכן ראוי לכול אחד להיזהר בזה.

שמעתם מה החזון איש מזהיר את התלמידים? אם אתה מחכך בראשך, אם אתה מכניס את היד פה ושם במקומות המכוסים אז תדעו לכם זה מפריע להצלחה בלימוד.

 בצאתם מבית הגאון תמהו איש על חברו אל מי היו מכוונים הדברים? וכול אחד התפאר: "אלי התכוון הרב", עברו שנים ותלמידים בגרו היו לאנשים, בתום שנה לאחר פטירת מר"ן שהופיע קובץ האיגרות מצאו באיגרת ד': כן צריכים לתת לב להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים, מן הסגוליים: שלא להקל בנטילת ידיים המבוארים בשולחן ערוך, ומאוד החמירו בזה כמבואר בשולחן ערוך "אור החיים" סימן ד': ומן דקדוק ההלכה שלא יהיה חציצה ושתהיה הנטילה למעלה מקשרי האצבעות, וזהו בכלל טהרה המביאה לידי קדושה, ולמעלה מפרק הזרוע של יד, ובכלל מקום המכוסה, אף הוא שמגולה כל היד בטלה דעתם.

 ז"א: כמו אנשים שלא שומעים לרב קנייבסקי והולכים עם חולצות קצרות, אז שלא יחשבו, כי מהפרק ומעלה אלה הם המקומות המכוסים, אז אם הוא נוגע בזרועותיו כך או כך בסופו של דבר שהוא מקבל טומאה, וזה מפריע לשיעור וללימוד ובגלל זה גם נרדמים, אז ממלא זה כתב החזון איש שנה אחרי שהוא נפטר, כן צריכים להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים.

 יש כל מיני דברים: לא לובשים שני מלבושים ביחד כי זה ח"ו לשכחה, וגם לא לשים מאכלים מתחת למיתה, יש כל כך הרבה של דברים שהם טבעיים וסגוליים שגורמים להפסדים בלימוד התורה, זה נקרא מפסידים טבעיים וסגוליים.

 אז אדם יכול להיות בעצם למדן עצום ומבין גדול, ויכול להפסיד את הכול בגלל שהוא לא הולך ע"פ ההלכה בדקדוק רב, לא נוטל נטילת ידיים כראוי זה כבר מפסיד גדול, נוגע במקומות המכוסים מפסיד גדול.

עכשיו: מי שמרגיש לדוגמא שהוא הולך לישון, הוא מפסיד גדול מאוד, אז מה נשאר זה כבר לא סגולי זה כבר נקרא מתאבד, למה? מתאבד לדעת, אדם שישן: זה מת נכון? זה נקרא מתאבד לדעת, אז מצווה של תחיית המתים, צריך להעיר אותו שלא ישן ומי שלא יודע: עשינו פה הרבה ברזים: שלוש כאן ועוד שלוש שם ועוד שתיים כאן ועוד שתיים בפנים מספיק ברזים בשביל לשטוף פנים עם מים צוננים ואז מי שרוצה להתעורר מתעורר.

 אייייי. האדמו"ר מצאנז קלויסנבורג היה אומר: מציאות ידועה היא שבעניינים גשמיים מסוגל אדם לעמול יומם ולילה, לשבת על המשאית ולהרים את המנופים ולא תהיה לו שום בעיה, אבל בדברי תורה אחרי שהוא אוכל חמין, הוא מחפש פינה בצד לישון אפילו שמעירים לו עובר קרוב הוא יושן בפנים, כאשר אדם אינו רוצה לעסוק בתורה לא יועילו לו משגיחים וגם איומים, אפילו אם ייסר אב את בנו המסרב לקבל על עצמו עול תורה יועיל הדבר לכול היותר לזמן מועט ואח"כ הוא ישוב לסורו, חסרון הרגשת המתיקות של התורה נעוץ בכך שהוא רחוק ממנה. אולם מי שמקדש ומטהר מחשבותיו מכול פגם וקרוב ברוחו אליה, מסייע לו ה' להרגיש את מתיקות התורה.

 בספר הישר לרבנו תם ובספר חסידים מובא, בתי כנסיות ובתי מדרשות, פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים: יויי! שמעתם? יבביי, תשמעו מה כתוב: בתי כנסיות ובתי מדרשות, הם פרדס לצדיקים, אתם יודים מה זה להסתובב בפרדס הפירות הריחות, ומאסר לרשעים!, בהכ"נ ובהמ"ד הוא מאסר לרשעים, הוא מוגבל, כבול, בשביל הרשעים זה מאסר ובשביל הצדיקים זה פרדס.

 כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד: אזי באופן טבעי, יויי מה כתוב פה אני לא מאמין, זה לא אני אומר זה האדמו"ר מצאנז מקלויסנבורג, כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד, יויי מה שכתוב פה, אני לא מאמין, אזי באופן טבעי נרדם מיד וראשו כבד עליו. זה האדמו"ר מצאנז מקלויסנבורג זה לא אני, כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד! מה מי בא בשעות כאלה ללמוד? אזי באופן טבעי נרדם מיד וראשו כבד עליו, על כל צעד ושעל יש לו בטלים כנגדו, וזאת! משום שחוסר הקדושה! והטהרה! מרחיק את האפשרות להרגיש את מתיקות ונועם התורה, ומאידך קדושה וטהרה: ממתקות, ומנעימות, ומענגות! את לימוד התורה על האדם, כיוון שעל ידן הוא מתקרב אליה.

 ואומנם: הקדושה והטהרה שרויות בקרב גדולי ישראל, ומקרבות אותם אל התורה ואהבתה, מעריבות עליהן, ערבות, ואגף כל מכשלות ומחזקות אותם שיוכלו לעמוד בתורה ללא לאות. אתם שומעים?.

 אנשים רואים סרט פששששש. איך הם דרוכים, תנסה להפריע לו: שששששששששש. לא עכשיו, לא עכשיו, שש. הוא רואה סרט איזה דמיון של איזה מפגר מארה"ב שעשה בהוליווד איזה משהו פש.פש.פש. וכולם יו, יו, יו, והתרגשות והתפעלות, והכול חריט עוד שעתיים זה נגמר, הוא עשה את הכסף, ואתה מלאת את ראשך קש ופחמים.

אבל זה שייך לטומאיי, לטומאיי יש לה אינטרס שתהיה ער, אבל כשאתה מגיע למקום של קדושה היא צריכה להרדים אותך, מה פתאום: הרי על כל מילה תקבל תרי"ג תרי"ג תרי"ג, כפול האנשים הנמצאים בשיעור, אז מה פתאום שהיא תיתן לך? תישן מותק אתה עייף תישן מאמי. אייי. זה לא אני אמרתי זה האדמו"ר מקלויזנבורג אמר.

הרב:הרב קורה לבחור בשם יניב: יניב, יניב בא רגע! תקרא מה כתוב פה? כשנמצא רשע בבית המדרש ורוצה ללמוד! אזי באופן טבעי נרדם מיד וראשו כבד עליו.

זה לא אני אמרתי שלא תחשבו שאני מוסיף מילים, אלא המילים של האדמו"ר,

ובכן רבותיי אתם רואים? זה נקרא ע"פ הרב האדמו"ר מצאנז קלויסנבורג רשע. איך מזהים רשעים?: ישנים בבית המדרש, מגיעים זה מאסר לרשעים.

מגיעים: אם התורה היתה מתוקה אז הם היו ערים, אין דבר כזה, היו מחזיקים את העיניים פקוחות בכח, אבל אם השינה יותר מתוקה, המוות נעים {אתם איזה טוב לישון בקבר, סוף סוף לא הולכים לעבודה איייי.}, ועוד אם יש מישהו שמנגן אומר איזה ניגון דברי תורה ברקע: "נפשו בטוב תלין", איייי.

 אומר רבי יוסף חיים זוננפלד, מעולם לא סבלתי ממידת הקנאה כי מעולם לא קנאתי באיש, אף פעם לא עלה על דעתי לקנא בזולת: אין צריך לומר שהוא לא קינא באדם שזכה ביתרונות חומריים כגון: עושר וכבוד וכד'. אלא אפילו באנשים שזכו ליתרונות או הישגים רוחניים לא קינא, ואם אמרו חכמים ז"ל: "קינאת סופרים תרבה חוכמה", זה כדי לטפח מידה זו אמרו, אלא לגלות דרך כיצד להפנות את מידת הקנאה שהיא מוטבעת באדם לאפיקים רוחניים ולנצל אותה לשם שמים, וכוונת חכמים להוכיח: שיכול בן אדם לנצל את כל המידות הרעות בכדי להתחזק בעבודת ה', אבל עדיף מאילו הוא הגבר אשר יתרחק תכלית ריחוק מכול מה שקשור למידה זו מגונה זו שהיא אב הטומאה, הקנאה, לכול המידות הנפסדות, ואם נתחזק בעבודת ה' לימוד התורה, די להתעמק באמירות הטהורות של חכמים ז"ל שמלאים מוסר ותוכחה לאדם, שיתרחק מהבלי העולם ויתקרב לעבודתו יתברך.

 במי אני כן מתקנא אמר רבי חיים זוננפלד? פעם אמר לבני ביתו, אני מתקנא ברבי אריה לייב: מי זה רבי אריה לייב? בעל "שאגת אריה", זצוק"ל ועליו מסופר: שהגיע עת פטירתו והשמועה פשטה בעיר מינץ, שגאון הדור מרה דאתרא שעותיו ספורות התאספו בחדרו חברי בית הדין, פרנסי הקהילה ופרנסי הציבור, הגאון שכב על מיתתו וכוחותיו הולכים וכלים, מידי פעם בפעם, תקשיבו: ביקש מסכת אחרת לעיין בה, גומר לדפדף בה ומבקש אחרת, והנה רמז אחד מפרנסי הקהילה לשמש שהגיש לו את הספרים שבמקום מסכת יעביר לידי המרה דאתרא את הספר "מעבר יבוק" זה ספר שמכונסים בו כל הדינים של: אדם חולה של גוסס, של מת של נפטר, של דינים מה שקורה אחר העולם הזה מה הדינים שדנים וכו', אז שיגיד וידוי ואת התפילות לפני יציאת הנשמה.

 כשהרגיש הגאון שהחליפו לו את המסכת במעבר יבוק, החזיר את זה לשמש באומרו בהארת פנים בעושר עילאי: לא מבעיה של לעבור עבירה ממש לא היה לי זמן, אלא אפילו להרהר על עבירה כל שהיא, לא היה סיפק בידי, כי כל ימי טרוד הייתי במשנתי ובתלמודי, ומתי יכולתי לעשות עבירות. על זה אמר רבי חיים זוננפלד זצ"ל, בוידוי כזה אני מקנא.

אתם שומעים: הביאו לו "מעבר יבוק", שיגיד וידוי לפני שהוא נפטר שמתחרט על כל מה שהוא עשה בחיים וכול מה שלא בסדר ושמצטער וכ"ו וכ"ו שיעשה וידוי, אז הוא החזיר להם את הספר והוא אומר: לא מבעיה של לעבור עבירה ממש לא היה לי זמן, אלא אפילו לערער על עבירה כל שהיא, לא היה סיפק בידי, כי כל ימי הייתי טרוד במשנתי ובתלמודי ומתי יכולתי לעשות עבירות? על מה וידוי? אתם שומעים זה היה הוידוי. נו יש במי לקנא אה? אייייי.

הרב: יש כאלה שמקנים פה אולי, אולי אני סתם אומר בכוונה בשביל לעורר את אלה שמקנים אולי בכאלה שהם מעיזים לישון בפרצוף שלי ככה בפניי וגם היו רוצים אבל ככה לא נעים להם ויש להם עוד קצת דרך ארץ להחזיק מעמד.

 פעם בעת לימוד שיעור הפליג בעל "האבני נזר" מסוכצו'ב בשבחו של רבי עקיבא איגר: שהוא מוסיף מקילוסו כי ניקר הדבר שמעודו לא עבר מחשבתו אפילו נדנוד הרהור רע ח"ו, שמעתם?: האבני נזר", מסוחצו'ב בשעת לימודו שיבח את רבי עקיבא איגר והוסיף שמלימודו ניכר הדבר, שמעודו לא עבר מחשבתו אפילו נדנוד של הרהור רע ח"ו, שמעתם על שליטה כזאת על המח? שלא נכנס כלום, כי ראש שמלא בחוכמה, לא יכול להיכנס בו דבר עבירה. זה נקרא ללמוד בטהרה.

 דרכו בקודש של רבי אלחנן ווסרמן ה.י.ד., היתה לברור את המעות שנותנים בידו עבור "ישיבת ברנוביץ": אישה אחת משארי משפחת גולדינג זו היתה משפחה בניו יורק שגדולי תורה נהגו לשהות בצל קורתה בביקורם בארה"ב, אותה אישה התנדבה ברצון טוב לארגן נשף בנוסח אמריקה, שההכנסות תהיינה מוקדשות לישיבה, הדבר נודע לרבי אלחנן באקראי, כאשר נזדמן לו לראות את הכרטיסים שהכינו עבור משתתפי הנשף ונתבקש לאחל שתשרה עליהם ברכה: שיצא מזה משהו, הוא שאל בתמימות: מה טיבו של נשף נוסח אמריקה? כי כתוב זה נשף נוסח אמריקה, כששחו לו כי מדובר במופע חגיגי ועליז עם מחולות מעורבים ומשתאות, עמד וקרע לגזרים כרטיס אחרי כרטיס, שהוא שואל בעיניים מתחננות: העל אלה יכולים לבנות תורה!? וכאשר באה לפניו האישה המתנדבת וסיפרה בצער איזה סכום גדול היה צפוי להיכנס לישיבה מההכנסות הנשף, חזר על השאלה: נניח שהסכום היה גדול אך כלום היה לבנות בזה תורה?

אפשר מכסף כזה שבא מסירחון כזה לבנות תורה?

 הרב: נו אז עכשיו תגידו לי אתם: מחתונה מעורבת אפשר לבנות בית יהודי? בליל הכלולות בליל הקידושין בשעה שמתפוקקין עוונותיו של אדם והוא חולל במחולות כן, והכול לעיני כולם בפריצות נוראה בתזמורת מקולקלה, בזמרים פסולים וכול הדברים, איך יבנה בית כשר? החפץ חיים אומר שספק גדול שאפשר לברך שבע ברכות לחתן ולכלה, במקום כזה אין שכינה שרויה.

 אז איך אפשר לבנות תורה מכספים שבאים מנשפים כאלה? אז הוא העדיף שלא, ורקע את כל הכרטיסים. היו יכולים להביא הון עתק ולחיות בשקט, לא, המקור הוא לא טוב, ואם המקור לא טוב זה לא טוב.

 הרב: איייי. למה אתם חושבים "שארגון שופר" הצליח יותר מהרבה ארגונים אחרים? למה? ובכסף קטן של תפרנים, תפרנים אנשים שאין להם כלום, איך זה יכול להיות? כי הוא לא לקח פרוטה מהציונים, יכולנו לקחת מיליונים, מיליונים כל שנה, אבל זה בא ממקור טמא, איייי.

 כשנשאל בהזדמנות אחרת שאלה דומה השיב רבי אלחנן וסרמן: מקרא מלא הוא בתורתנו "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך", אם רוצים בקרבת אלוקים, הרי זה

רק בלא ערוות דבר, אם רוצים בערוות דבר! זה בהכרח קשור בסילוק השכינה. ז"א: אתה מעדיף ערוות דבר משכינה.

ואיך יכולים להעלות על הדעת צירוף משונה כזה?: דוחקים את רגלי השכינה כדי להחזיק ישיבה של תורה, עושים נשף פסול, בשביל להחזיק ישיבה, איך אפשר?.

 ובהזדמנות אחרת כשנכנס אל ביתו של נדבן מסוים, הוא הבחין שמשחקים שם בקלפים, ביקשו הנוכחים להציע לו את הרווחים של המשחק שעמדו בו לטובת הישיבה, והוא סירב: "אני לא זקוק למעות כאלה", אז העירו לו: הלו במקום פלוני נטלתם התחלחל רבי אלחנן וקרא: האומנם!, ומיד הלך וביקש הלוואה מידית כי את הסכומים שקיבל נהג לשלוח ללא דיחוי "לברנוביץ", ונחפז להשיב את התרומה שקיבל מאותו בית, אינני מקבל מעות שנרווחו במשחקי קובייה.

 באחת הימים הראו לו מכרים כרטיס כניסה לנשף עם משחקי קלפים, שמחירו דולר אחד ורשום עליו שהתמורה מוקדשת למפעל של מעות חיתין, שאלו אותו כיעלה ויבוא זה הדולר לפני פמליה של מעלה איך ידונו עליו?: האם בתורה מצווה של צדקה למעות חיתין, או בתורת עבירה של המשחק בקוביה? נתחייך רבי אלחנן והשיב: מי יודע אם דולר כזה יבוא בכלל בפני פמליה של מעלה?, איייי.

טהרה טהרה, צריך טהרה. צריך ללמוד בטהרה.

 פעם שח רבי לייב ציוויג המנהל האדמיניסטרטיבי של מדרש גבוה הוא שח לרבי אהרן קוטלר, גדול הדור של אמריקה: שהוא שמע שאומרים בשם האדמו"ר בעל "השפת אמת" מגור: אם ראית אברך לומד בהתמדה ותורתו אינה מתקיימת בידו, יתכן שחותנו המסמיכו אל שולחנו גרם לו, אם את כספו לא הרוויח בכשרות.

בכסף לא כשר אין התורה מתקיימת!

אז השיב לו רב אהרן קוטלר: אמת! יש מקור בזה בירושלמי והזוהר הקדוש.

 אתם שומעים: החותן לקח את החתן סמך אותו על שולחנו X שנים, אתה תלמד על חשבוני אתה רק תעסוק בתורה, בסדר, אברך מצוין למדן שקדן כל המעלות ולא מצליח בלימודו, תורה לא מתקיימת בידו, מה הסיבה אומר בעל "השפת אמת": הוא אומר כנראה שהכסף של החותם לא הושג בכשרות, ובכסף לא כשר אין התורה מתקיימת, והרב אהרן קוטלר חתם על זה ואמר שזו אמת לאמיתה שזה כתוב בירושלמי ובזוהר הקדוש.

 באירוח דברים אלה מופיע בספר "אגרא דפירקא", לרבי צבי אלימלך מדינוב, אמר האדמו"ר מרימינוב: על מה שאנו רואים שהילדים הולכים בקטנותם הולכים לבית רבם ומתמידים בלימוד תורתם ומתפללים בכוונה, ואח"כ כשהם גודלים ומתהפכים ח"ו ומבטלים תורה ותפילה, מאין התהווה זה?: הוא אומר בגלל שאבותיהם האכילו אותם ממון גזל, שסיגלו ע"י משא ומתן שאינו באמונה.

 אתם שומעים מה זה?: עכשיו תחשבו אנשים שהולכים לחתונה ולא מעניין אותם באיזה השגחה הבשר והעופות ואוכלים והעיקר שיש מה לאכול, נו איך יצא מזה משהו? אם הוא מטמא את עצמו במאכלים מסופקים? מה איכפת לו העיקר הבטן מלאה, עכשיו הוא שבע וחושב שהוא ילך ללמוד ויבין, איזה יבין? הוא הולך לישון, מה קרה?.

רבותיי!, צריך להבין: שצריך טהרה בשביל ללמוד תורה.

 אייי. אנשים לא מבינים אפילו מה לומדים פה, אתם יודעים עכשיו אנחנו לומדים מפתחות וכלים איך לזכות לתורה, מי שנרדם בשעה כזאת מאבד מפתח רציני שאם הוא לא ידע אותו, הוא יכול להגיע בחיים שלו למצב אפילו שהוא יפרוש מהעבודה והכול וישב ללמוד, ובסוף הוא לא ישיג אורחות חיים. למה? כי הוא לא יודע. והנה

אנחנו לומדים פה מה הם הדברים שמונעים מן האדם להשיג תורה. דברים שהוא לא חלם אפילו.

מה אני לא מבין: אם אני אוכל על שולחן של חותני והכול בכשרות והכול, ואומר כן, יש גם כשרות של הבשר והעוף, כן יפה, אבל יש גם את הכשרות של הכסף שקנה את העוף, וזה היה בכשרות? אם זה לא היה בכשרות אז זה ידפוק לך את הראש כמו שאומרים, ולא תוכל ללמוד תורה כמו שצריך, ותלמד, ותקבל שכר על הלימוד, אבל השאלה: האם היא תתקיים בידך? אתה תעלה עם זה? אתה תתקדש? זאת הבעיה, שאנשים לא יודעים מה העצות שמקבלים פה.

 במסגרת מסעו לארה"ב לגיוס כספים אמרנו איייייי. עבור הישיבה בברנוביץ,

{מי נסע? הרב שואל הקהל, מי אמר? יפה מאוד יש בן אדם מקשיב},

במסגרת מסעו לארה"ב לגיוס כספים עבור ישיבתו בברנוביץ בשנת תרח"צ, התארח רבי אלחנן ווסרמן א.י.ד.א. כל ימי שהותו בניו-יורק אצל משפחת גולדינג, באשר תמיד התארחו גדולי תורה וצדיקים, נהגו לשהות בצל קורתה בביקורם בארה"ב, אתם זוכירם את משפחת גולדינג? אלא שרצו לעשות את הנשף ולתת את הכול לצדקה לישיבה, וכשבאו אליו הוא קרע את הכרטיסים, אז הוא היה שמה, ויהודי כשר בשם רבי שרגא בלוק, התנדב להיות הנהג שלו באותו מסע, יום אחד נכנס לבית משפחת גולדינג וסיפר בהתרגשות רבה: גילוי שכינה ראיתי היום!!.

מה קרה?: נסעתי במכונית עם רבי אלחנן שאינו מסתכל מחוץ לארבע אמותיו, ואיננו מכיר את ניו-יורק, אך הנה נזדמן לנו לעבור ביעף את ה- 24 סטריט, {ST.24 TH}

איזור ידוע לשמצה בניו-יורק כמרכז הבידור הקלוקל, ופתאום התעוותו פניו של רבי אלחנן כמי שהקישו נחש וזעק ופנה אליי: "צחנה עולה באפי להיכן אתם מוליכים אותי! הלו כאן הטומאה בוקעת ועולה!" ולא יכול היה להירגע עד שיצאנו מ-24 סטריט, שמעתם?.

בהמשך הנסיעה חקר ודרש מיפי המלווה מה טיבו של הרחוב הזה ומדוע הבאיש?:

אז המלווה הסביר: זו היא התופת, כאן בוערת האש של הגיהינום של העם האמריקני, כאן מחמם את הבריות לדבר עבירה, רבי אלחנן שקע בהרהורים לשעה קלה, פניו הרצינו עוד יותר, ובסוף הפליט קצרות: "נשגב מבינתי איך בעיר זו עצמה יש מציאות ללמוד תורה וללמדה?", אחרי שיש בעיר הזאת כזאת טומאה, איך אפשר בכלל ללמוד תורה וללמד. זה נשגב מבינתי, אתם שומעים מה זאת הקדושה.

 פעם עבר הסבא מקלם בלוויית חתנו רבי צבי ברוידה: דרך אחת העיירות כשעברו בשוק ראו יהודי אחד שסוחב תבן בעגלה של נוכרי, הסבא התעצב מאוד על ליבו על המקרה הזה ופניו היו נפולות כל היום, חתנו חשב שאינו בקו הבריאות ולא שאל מאומה,

לעת ערב שראה שרוחו טרם שווה אליו שאל סיבת הדבר, הסבא תמה על שאלתו ואמר:

איך אפשר לחיות במנוחה אם רואים כה הרבה חטא בעולם.

מה הוא ראה?: יהודי שסוחב תבן מעגלה של נוכרי, אומר: איך אפשר לחיות במנוחה אם רואים כה הרבה חטא בעולם.

 סיפר רבי מרדכי גיפטר: סיפר לנו רבנו רבי מרדכי פגרמנסקי שעקב יגיעתו הרבה והבלתי פוסקת בעיון המחשבה, נחלשה בריאותו והוא נאלץ לנסוע לווינה, שם היו גדולי הרופאים והבקיעים בפסיכולוגיה לדרוש בהם אודות מצב בריאותו, כשנפגש עם הרופאים ודיברו ביניהם יצאו מגדרם מרוב התפעלות, כל ידיעה ורעיון שהציגו לפניו, בחן רבנו בזוך שכלו והיה, אם מצא מקור נאמן מדברי רבותינו ז"ל או מן המקראות היה מאשר להם את הדברים ואומר: אכן כך קבעה תורתנו הקדושה, ואילו לא תאמו הדברים את דברי חכמים ז"ל, היה פוסלם על האתר וסולל להם נתיב נאמן ע"פ דרך התורה.

שמעתם לאן הוא הלך?: הוא נחלש לבריאות נסע לווינה גדולי הרופאים והבקיעים בפסיכולוגיה לדרוש בהם אודות מצב בריאותו, והם השתגעו ממנו, הם אומרים לו כך וכך וכך כל מיני דרכים ברפואה, והוא בוחן הכול ע"פ התורה ואומר להם זה כן זה לא זה כן, יצאו ממנו בהתפעלות גרנדיוזית.

 באחת השיחות הציגו בפניו הרופאים בעיה פסיכולוגית סבוכה כאשר הרעיונות שמשמיעים לו לא תאמו את דרך התורה, רבנו ביטל את דבריהם פתח בפניהם נתיב חדש לפתרון הבעיה שמבוסס על דברי הגמרא "בנדרים", פתרון הבעיה היה נראה כה פשוט ובהיר עד שפה אחד הסכימו לדבריו, הם ביקשו ממנו להעלות את דבריו על הכתב בשפתם ובסגנונם על מנת שיפיצו את זה ברחבי תבל, אצל הרופאים והמומחים העוסקים בתחום זה להאיר בפניהם את הדרך.

במשך כיומיים הסתפק בשאלה: האם להסכים לבקשתם, ובכך התקדש שם שמים ותרום קרנה של התורה, או, שמא אין זה מן הראוי שייפול דבר אחד מדברי חכמים ז"ל הקדושים והטהורים בין ספריהם המלאים וגדושים דברי כפירה ומיון, לאחר העיון המעמיק החליט רבנו שאין זה מן הראוי להוזיל את קדושת התורה מקור החוכמה. ולא כתב להם את מה שהם רצו שיהיה לכול הרופאים בעולם. למה? כי אין לפרסם דברי תורה אפילו לצורך מטרה נעלה במקום שאינו כשר. שמעתם?

אז מה עם העיתונים שמפרסמים דברי תורה?.

 מאיר רבי דוד פוברסקי ראש ישיבת פונוביז' ובעל "הישועות דוד": ישנם ספרי פילוסופיה מחכמי האומות שעוסקים גם כן בענייני מוסר, והם באמת ספרים יעילים שהם מהחכמים שלהם, עם זאת רואים שמהספרים שלהם גם אם ישב האדם ויעיין בהם, ואפילו אם יבקש לעורר בהם את נפשו ע"י שהיה לומד בהם בניגון מוסרי, לא ישפיעו עליו כלום. כי אין בהם שום קדושה, ולא ישיבו את נפשו מדרכי תולדות גוש עפר, ולא יכרתו הרעיונים מסרעפיו, סגולה זו נמצאת רק בספרי קודש שדבריהם דברי אלוקים חיים, ובלימוד בהם יש שום זכירת הבורא וכדברי רבנו יונה: "והיה לך זיכרון משיב נפש".

הרב: אני לא הבנתי את זה בהתחלה, הרגשתי את זה אבל לא הבנתי את זה, היו ספרים, בהתחלה, שהייתי קורא והייתי מתמגנת אליהם לא יכול להפסיק, והיו ספרים שלא קולט

מה מדברים בכלל, לא נתפס, שום דבר חוזר חוזר לא מבין, היום זה מובן.

הספרים של הראשונים הם ספרים של קדושה, והנשמה נמשכת אליהם, כמו הזוהר לדוגמא, אדם קורא לא מבין, נמשך לזה, כי זה קדושה עליונה, רבנו בחיי לקרא: אתה לא יכול להפסיק, זה קדוש עליון, רבנו יונה,

אבל יש ספרים של כל מיני אנשים כותבים זה לא מתחבר, לא מתחבר, תלוי מי הכותב, תלוי באיזה תנאים הוא כתב, תלוי לאיזה מטרות הוא כתב, כח הפועל בנפעל.

 כח הפועל בנפעל: כוח הפועל זה שכותב זה שכתב כוח הפועל בנפעל. אותו דין אומרים במלחינים של השירים: כוח הפועל בנפעל אם המלחין הוא חילוני כופר משוקץ מתועב, אפילו שישירו מילות קודש וכול מיני הדברים: זה יפעל טומאה בבן אדם ולא קדושה לפי המילים, כוח הפועל בנפעל.

כוח הזמר: אם הזמר טמא אפילו ישיר שיר השירים עם סלסולים, טומאה תכנס לך מחשבות זימה יכנסו לך, כוח הפועל בנפעל.

אז מי שכותב ספר אפילו יהיה חכם גדול יכתוב ותלמד זה בניגוד חסידי והכול, לא ייקלט שום דבר.

 הרב: מזלי היה שאני פתחתי את הספר של הרב גנצפריד, קיצור שולחן ערוך ולמדתי ממנו, אם זה לא היה אדם קדוש, שזה לא סתם סייעתא דשמיא יש לו שהוא כתב: שכל המילים שלו אין לך הפסק, אתה לא רוצה להפסיק, כאילו יש לפעמים שאתה קורא יש מילים מיותרות או פחות או מצומצמות, זה כאילו נתקע לך, ה' סידר לו בדיוק שהכול יהיה כתוב בצורה כזאת שאתה נמשך ונמשך ונמשך ומסתקרן בתור חילוני, אתה קורא ספר חוקים, דינים, הלכות, שולחן ערוך, קיצור שולחן ערוך אתה לא יכול להפסיק, אתה לא יכול להפסיק, והלכה רודפת הלכה ואתה לומד, אני לא הכרתי אותו לא ידעתי מי זה בכלל, אבל לא יכולתי להפסיק. אם הייתי מפסיק יותר לא הייתי קורא ספר הלכות, מי יודע מה היה?

ובסוף התברר לי שהספר הזה נפוץ בכול תפוצות ישראל, הוא זכה שהספר שלו התקבל בכול הסמינרים בכול המוסדות בכול המקומות בעולם למדו את הספר שלו. אפילו אצל ספרדים היו לומדים את הספר שלו, הרב גנצפריד, שלמה גנצפריד.

נו, כיוון שהוא כתב בקדושה, והוא היה אדם קדוש, אז הדברים משפיעים, כוח הפועל בנפעל. וזה באמת הספר הראשון, השני שהוצאתי מהספרייה זה היה רבינו בחיי "חובת הלבבות", השלישי זה היה "החינוך" שהוצאתי, קראתי את ההקדמה שלו, תקראו בחינוך את ההקדמה שלו, את "הרמב"ן פירושי התורה", כל אלא היו מתנות ספרים שקבלתי

לבר-מצווה, אייי. אני לא חושב שהיה עוד משהו שניצל את הספרים שקיבל מהבר-מצווה ככה. ואיך זה התחיל שחשבתי מעניין מי אלה שנתנו ספרים במקום צ'קים, איייי. איייי. ומהסקרנות כך פתחתי בא נראה: כתוב בהתחלה מי תרם מי נתן, איייייייי. אם לא, לא היינו בשעה כזאת לומדים. כנראה שהמטרה שלהם היתה אמיתי כי אחרת זה לא היה פועל.

 כותב מר"ן בעל "החזון איש", ואם היו בני תורה עמלים בתורה לאמיתת, תקשיבו טוב: היו מצילים ילדים הרבה ואנשים הרבה מהרהורי כפירה וכי"ב בשפע קודשם בהשתפך רוח טהרה בעולם.

אם היו בני תורה, עמלים בתורה לאמיתת, מה המסוגלות של לימוד כזה?: היו מצילים

ילדים הרבה ואנשים הרבה מהרהורי כפירה וכי"ב, ע"י מה? בשפע קודשם שהם לומדים תורה לאמיתה, בהשתפך רוח טהרה בעולם.

ובסביבות בעל תורה אמיתי הדבר ניכר לעינינו, השפעה המרובה על אנשים הרבה. אדם שהוא בעל תורה אמיתי: הוא משפיע הרבה על אנשים הרבה, מה שכול השתדלות מעשית לא תשיגנה.

כלומר: בסביבתו של בעל תורה אמיתי, מושפעים אנשים הרבה מה שאי אפשר אפילו בכול השתדלות מעשית להשיג תוצאות כאלה.

 וכמו כן, יש רשמים דקים על הרחוקים שאין עין הרואה מרגשת בהן לדקותם.

ז"א: יש רושם דק על רחוקים, אין לך שום קשר אליהם, הם רחוקים לא ממרחק פיזי אלא מתורה, שאין עין הרואה מרגשת בהן לדקותם, אבל יש בהם אבל יש שם הרהורים שנותן לו האדם מכח התורה של מי שלומד באמת.

 זה מה שרוצים להגיד הרבה ולומר, שהחזון איש אומר: שאלה שלומדים תורה מחזירים את האנשים בתשובה, לו יהי!.

אבל זה מדובר בבני תורה שעמלים בתורה לאמיתת!. שיש שפע קודשם!, בשפע קודשם בהשתפך רוח טהרה בעולם.

 כמו החזון איש: כשהחזון איש הגיע לבני ברק היו פה פחות ממניין משפחות, וכול העיר הזאת כמה סביבו, היום יש פה 140\150 אלף תושבים, רק פה חוץ מאלה שבניהם יצאו כבר החוצה, והכול התחיל בגלל שהצדיק הזה הגיע לפה ולמד תורה לאמיתה סביבו נתקבצו עוד ועוד ועוד ועוד וכך נתרחב הכול עד שנהיה עיר ואם בישראל. זה מה שהוא מדבר,

שבני תורה שעמלים בתורה לאמיתת, מצילים ילדים הרבה ואנשים הרבה, מהרהורי כפירה וכי"ב בשפע קודשם, בהשתפך רוח טהרה בעולם.

ובסביבות בעל תורה אמיתי הדבר ניכר לעינינו, השפעה המרובה על אנשים הרבה. מה שכול השתדלות מעשית לא תשיגנה.

וכמו כן, יש רשמים רבים על הרחוקים שאין עין הרואה מרגשת בהן לדקותם.

הבנתם? מה אפשר לפעול?.

 סיפר אחד מתלמידיו של רבי אריה לייב בעל "קצות החושן": כשמורי ורבי נחלה

ונחלש בסוף ימיו, זכיתי פעם אחת לשמשו באותה שכב ברבי אין אונים, עד שהוצרכתי

להלבישו את הגרביים וכך הווה: והיה וגמרתי להלבישו נזדעזעתי לשמוע את החלש הזה שבקושי היה יכול לנענע את שפתיו שואג בקול גדול: "אשתכט אשתכט! זה דוקר זה

דוקר!

ואני התלמיד אומר מתוך הלם חשבתי לתומי: שבאמת דוקרים לו הגרביים, שמא הצמר מצידו הפנימי של הגרב אינו נקי כל כך מסיביו אז הפכתי אותם לצד השני, והפעם שוב אך גמרתי להלבישו נשמעה אותה שאגת אריה: אשתכט! אשתכט!, ששמעתי זאת סיפר התלמיד נצנץ במוחי שהרעיון שהמדובר כנראה לא מדקירה גשמית אלא מדקירה רוחנית, מסתמא הגרביים הם שעטנז! וכך היה!.

מיד שהתחלתי לבודקם נתגלה לעיניי שאכן גרבי הצמר תפורים בחוט פשתן, כזה גוף

קדוש וטהור היה "קצות החושן" סיים התלמיד, עד שמרוב קדושתו הנוראה הרגיש מיד בדקירה רוחנית אפילו שנתון היה אפילו במצב של חולשה גדולה, שהוא שכב אין אונים, וזה היה בסוף ימיו כשהוא שכב חולה וחלוש.

אתם שומעים מה זה? אשתכט, אשתכט אתם תזכרו את זה כן.

 נהוג היה שאחרי סעודה שלישית באו לדבר עם ברוך לייב לייבוביץ בלימוד ולאחר מכן רוחו היתה טובה עליו, והיה מספר סיפורים על הרבי, רבי חיים מבריסק,: באחת השבתות תוך כדי סיפור על הרבי, בא יהודי מחוץ לעיירה וסיפר שהיה חזן אצל הרבי רבי חיים, קרא רבנו לרעייתו הרבנית וביקש ממנה לתת לו סעודה והוסיף בהתלהבות: "דסרביס חזן", זה החזן של הרבי, והוסיף ובנו לספר על גדולת משפחת הרבי רבי חיים מבריסק.

רבי יוסף בר אביו של הרבי היה נוהג לטייל מחוץ לעיר עם מלווה, פעם אחת אמר למלווה בא ונחזור לעיר, שאלו המלווה מפני מה הוא מבקש לחזור? השיב לו רבנו "הבית הלוי", אני מרגיש ריח של דבר אחר, ואמר לו המלווה שהוא איננו מרגיש, כשחזרו ביררו את הדבר ומצאו: שלא היה דבר אחר בקרבת מקום, אלא במרחק רב שאי אפשר להבחין באו בחוש הריח, שאלו את רבי יוסף בר: האם ידיעה זו היתה אצלו ברוח הקודש? ענה להם רבנו "בית הלוי" זו לא רוח הקודש, אלא מידה בטהרת הנפש.

כשהנפש טהורה מרגישים דבר אחר.

 אתם יודעים מה זה דבר אחר? יפה מאוד כל הכבוד לכם, מה שקוראים פה בארץ הקודש "בשר לבן", כשהם הולכים בדרך הוא אומר אני מריח פה דבר אחר, תיקח אותי בחזרה מפה אני לא רוצה לעבור ברחוב הזה, ואח"כ בדקו זה לא היה שם באזור אלא בהרבה יותר רחוק, אי אפשר בחוש הריח להריח, אז איך הוא, אז הוא אמר זה: מידה בטהרת הנפש. אתם שומעים מה זה טהרה? איייי.

 זהו, זה אחד מהכלים שאיתה זוכרים את התורה באמת, יהי רצון שנזכה לטהר את עצמנו אנחנו אומרים לפעמים או שרים אפילו, הרב שר: " וטהר ליבנו לעובדך באמת" וטהר ליבנו לעובדך באמת" וטהר ליבנו לעובדך באמת" וטהר ליבנו לעובדך באמת" אי אי אי אי וטהר ליבנו לעובדך באמת"... מוחים כפיים בקהל ושרים ביחד עם כב' הרב.

איפה שרים בשעה כזאת: " וטהר ליבנו",

ובכן רבותיי: מה זה וטהר ליבנו? שהלה שלנו יהיה מטוהר מכול המידות הפסולות מכול התאוות מכול השטויות, מכול ההבלים מכול הדמיונות והלב יהיה טהור, מה זה טהור? פנוי לעבודת ה' יתברך, כדי שנוכל "לעובדך באמת", זה נקרא באמת, באמת זה 100% בשבילך, אין משהו אחר אין שום סיבה שאנחנו עובדים אותך: לא בשביל להרוויח מזה כבוד ולא פרסום ולא שם ולא שום דבר לא כסף לא כלום, כלום, כלום, אלא לעובדך באמת אז בשביל זה צריך טהרת הלב ולכן נשוב ונאמר: הרב שר שוב עם כולם: וטהר ליבנו לעובדך באמת".......

איזה מילה אתם צריכים לזכור, איך אומרים ביידיש?: אשטכט! אשטכט! זה דוקר, שתשמעו זמר פסול תצעקו: אשטכט!.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 06.11 18:11

    כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!

  • 03.11 14:23

    שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).

  • 03.11 10:22

    כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.

  • 03.11 10:17

    שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.

  • 31.10 19:09

    הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).

  • 31.10 17:44

    שלום! רציתי להודות לרב אמנון יצחק, לפני כחודשיים (29.9.2018) שאלתי את הרב לגבי הבן שלי: 'האם לאשפז אותו בכפייה בגהה?'. בעקבות עישון סמים הוא נכנס למאניה פסיכוטי (ל"ע) הרב אמר: 'לשאול את הרב קנייבסקי' וברך אותו. הבן היה חודש ושבוע בגהה וב"ה חזר לעצמו. (זאת פעם ראשונה שזה קרה ו מקוה שאחרונה).

  • 31.10 11:18

    בוקר טוב רציתי להודות לרב, השבוע ראיתי בהרצאה שהרב דיבר על תולעים בסלמון. ב"ה בדקתי את הדג סלמון... -ומצאתי בו תולעים לבנות תודה לרב שמציל את משפחתי מאכילת תולעים בשבת. מש' ג. מושב ברקת. (לכתבה: בדיקת חרקים ותולעים במאכלים shofar.tv/articles/12056).

  • 31.10 11:04

    ישר כח! רבנו על כל הלימוד, המוסר, החסד והנתינה במסירות נפש עילאית! לעם ישראל ללא תנאי וגבול אשרינו שזכינו שבורא העולם ברחמיו הרבים שתל בדורנו את כבוד הרב אמנון יצחק שליט״א.

  • 31.10 11:03

    רבנו הקדוש בוקר טוב. ב"ה אני מורה בצהרון חב"ד, בשעת צהרים הילדות לקחו את האוכל שלהם וילדה אחת שלא לקחה, שאלתי אותה: 'אם היא לא רעבה?' ענתה: 'שכן, אבל אסור לה לאכול את האוכל הזה בגלל הכשרות!' כל כך שמחתי ואמרתי לה בשקט: 'איזה יופי! איזה ילדה צדיקה את!!' (ילדה בכיתה א) הבאתי לה את הפירות שלי והתקשרתי לאמא לראות: איך זה קרה? כי זה נדיר בבית ספר חב"ד נתיבות והאמא אמרה: 'אנחנו אוכלים שחיטה פרטית בלבד!' שאלתי: 'של כבוד הרב אמנון יצחק?' ענתה: שכן ,:) יה"ר שיפוצו מעיינותיך אמן! ברוך השם. (הרב מרדכי גלאי - "השחיטה של הרב אמנון יצחק מפוארת, הכי טובה שאני מכיר!" shofar.tv/videos/11139).

  • 31.10 11:00

    מתפללי קפז בכותל המערבי על מאור בן משה גוזי בדרך לכתל מבני ברק🚍 אין על קפ"ז🥰😍 עם ישראל חי איזה מרגש בהתראה של רגע לעזוב הכל וללכת להתפלל על יהודי יה"ר שיהיו בשורות טובות אכי"ר הנשים הצדקניות בכותל לרפואת מאור בן משה (shofar.tv/videos/17470).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 [email protected]

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים