קניין כ"ג - ובקבלת היסורים - חלק ב'
0 seconds of 0 secondsVolume 90%
Press shift question mark to access a list of keyboard shortcuts
‏קיצורי מקלדת
Shortcuts Open/Close/ or ?
‏עצור/נגן‏מקש רווח
‏הגבר עוצמת שמע
‏הנמך עוצמת שמע
‏העבר קדימה
‏העבר אחורה
‏הדלק / כבה כתוביותc
‏יציאה ממסך מלא/מסך מלאf
‏הפעל שמע/השתקm
Decrease Caption Size-
Increase Caption Size+ or =
‏% העבר קדימה0-9
00:00
00:00
00:00
 

קניין כ"ג - ובקבלת היסורים - חלק ב'

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 20.05.2014, שעה: 20:16

הורדת MP4 הורדת MP3


אנחנו ממשיכים בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם ואנחנו בכ"ב קבלת היסורים, המשך.

בעל יסורים היה רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ר' חיים סטוטשינער, הוא היה נקרא העילוי מסטושין והוא היה ראש ישיבת מיר בשנחאי ואח"כ בירושלים, וראשי הישיבה היום הם חתנים שלו. מילדותו סבל, תקשיבו מסכת יסורים שעבר אחד מגדולי ישראל, מילדותו סבל מליקויי שמיעה, מילדותו סבל מליקויי שמיעה, ובמרוצת השנים אבד לו חוש השמע באוזן אחת ושמיעתו באוזן השניה נחלשה אף היא, עד שנזקק למכשיר שמיעה, כדי לקלוט וגם אז בקושי את הנאמר לו. באזניו רחש זמזום טורדני תמידי שהלך והתגבר עם חלוף השנים, ה' ירחם לשמוע זמזום כל הזמן באוזן מעבר למה שלא שומעים שום דבר מבחוץ כמעט, זה איום ונורא. ליבו נחלש, לחץ דמו עלה לגבהים ותדיר סבל ממיחושי ראש איומים. בנוסף לכל סבל ממחלה שגרמה לו מיחושים מציקים בכל גבו, באחד הימים לקה בשיתוק בגרונו ובפיו ועד סוף ימיו לא החלים כליל ממחלתו זו. מה אתם אומרים, אדם כזה יכול לעשות משהו בחיים? גאון, עילוי, ראש ישיבה, נותן חבורות ועדים, הכל. תשמעו, למרות חולשתו אמר את שיעוריו במסירות נפש עילאית, עד היכן הגיעו הדברים ועד כמה התאמץ שלא לבטל שיעור נוכל ללמוד מן המעשה הבא:

פעם איבד את הכרתו, רופא הובהל למיטתו והשיב את רוחו, כשהתעורר נזכר רבי חיים כי עליו לומר שיעור, ואולם הדבר נמנע ממנו בתקיפות. קונן רבי חיים לפני החברותא ששהה במחיצתו, 24 שנים אני אומר שיעורים, וזו הפעם הרביעית שאיני אומר שיעור באשמתי.

את יסוריו לא ניתן להביע במילים, ולעומתם את גבורת נפשו, כל כולם של יסוריו הצטיינו בחולשת גוף נוראה ומסוג תופעות טורדניות, זמזום, גירוי, כאבי ראש, סחרחורות, אשר בעצמתן ובצירופן עלולות להוציא בן תמותה משיווי משקלו. היו לו מיחושים וחלאים אשר בראש ובראשונה אמורים היו להשפיע על מנוחת הנפש ויכולת הריכוז על הלימוד, אך רבי חיים שמואלביץ במאמץ על אנושי התגבר כארי לעבודת הקודש, גם מי שלא ידע את גודל חולשתו ועוצם יסוריו עמד משתהה לנוכח גבורת הגוף והנפש שיחדה את יגיעת התורה שלו, אך אלה שידעו, אלה ששהו במחיצתו וראו אותו מתייסר ומתגבר לא היה קץ להשתאותם ולהתפעלותם. פעמים היה צונח בערפול חושים על מיטתו לחרדת הסובבים אותו. הסימן הראשון להקלת מה היה בכך שהיה קם ומתיישב ליד השולחן ללמוד, לשואלים היה משיב כי הוא חש ברע, אך גם הקלה פורתא די היה בה כדי להחזירו לתלמודו. לא אחת בעתות חולשה ניסו בני הבית להניאו מלומר שיעורים, חבורות, שיחות מוסר וועדים, אך רבי חיים לא אווה לשמוע. הזמן היחיד בו אני שוכח את יסורי הוא זמן השיעור, מה טעם אם כן להבטל ממנו? מסירותו לשיעוריו עמדה מעל המגבלות ולחוקיות הטבעים, בגבורה מופלאה עמד במלחמת הגוף ובגבורת נפש נצח במלחמת הרוח, במצבים שלא יאמנו לא הניח לנהר השוטף של יסוריו לסחוף אותו אל זרועות החדלון, לא עזרו השכנועים הנימוקים והטענות שאי אפשר, הוא היה אומר אין אי אפשר. כשחזר משיעור היה כולו הנאה, היה טוב רואים אתם? אפשר היה לומר את השיעור.

בשנותיו האחרונות התקשה ללכת, במאמצים כבירים עלה במדרגות אל הישיבה, על הבמה לא זכר שום זכר לחולשתו ולכאביו, כאילו יסוריו תלושים מהווייתו. אהבת התורה שלו שבאה לידי ביטוי חסר דמיון במאמץ ההתמדה שלו ליותה אותו בכל רגע שמוחו מסוגל היה לחשוב. פעם התמוטט ואיבד את הכרתו, כמחצית השעה חלפה מרגע שהתעורר עד שניתן היה להחליף איתו מספר מילים, לא היה לי מה לעשות, הספקתי להכין את השיעור אמר, בחצי שעה הזו.

בשנות הגלות חלה במחלת הטיפוס, ומסיבות ידועות נבצר ממנו ללמוד. ניחם אותו אחד התלמידים, אונס רחמנא פטרי, והוא נחרד ונרעש איך אפשר לומר כך על הלימוד רחמנא פטרי? לא ליבו החלש, לא הכאבים שלפתו את ראשו כבצבת אדירים, לא הזמזום שהדהד בחלל ראשו כמכונה רעשנית טרדנית, לא הגירוי המציק בגוו המיוסר ולא גרונו הניחר יכלו לתלמודו. המח הגאוני לא רפה, היה לו זכרון פנומינלי, כשהוא הגיע לשנחאי הוא הכתיב ספרים שלמים מהזכרון, כי לא היה להם ספרים, הוא הכתיב ספרים מהזכרון. המח הגאוני לא רפה, הלב הספוג באהבת התורה לא נחלש, והנפש חדורת העצמה הרוחנית לא הרפתה ולא נסוגה. כוחות ריכוז והתמדה שעבודה רוחנית מחודשת וצריכה להם בכל יום ויום פיעמו בו בכל עוז ולא הניחו מקום כלשהו להיסח הדעת. לא אחת היו כוחותיו אוזלים מתוך מאמץ הלימוד, עיין בדבר היה פונה לתלמידו, אני הולך לשמוע מה הכר אומר. היה קם, סר לחדרו, נח קמעא שבע שמונה דקות וחוזר לשולחן בכוחות עלומים כאילו שופע רוח נעורים ומחדש את הלימוד. לא כוחותיו הם שקבעו את הכמות, הכמות היא היא שהפיחה בו את הכוחות. אהבת התורה ותחושת האחריות עמדו אצלו מעל כל מגבלה שהיא, קושי הדיבור בגין הליקוי בגרונו ומספרם הרב של החבורות והועדים היו נטל בל יתואר על ישותו המתייסרת, אך רוחו הגדולה עמדה בפרץ ונחלה נצחון מזהיר. אתם שומעים באיזה תנאים יהודים למדו, אתם מבינים בכלל?! זה מחייב כל יהודי ויהדוי, ה' ירחם תשמעו איזה דברים.

באמצע אחד משיעוריו לפני התלמידים התמרמר פעם החתם סופר ואמר כי חותנו רבי עקיבא איגר סובל יסורים נוראים שבעת עסקו בעבודת התפילה ובלימוד תורה ברבים הוא מרגיש בקמיצת הלב שגורם לו בטול עבודת ה'. מרוב צער ואנחה אחז החתם סופר בבגדו שכנגד הלב וצעק בקול יללה ובבכי רב, הקדוש והטהור הזה סובל יסורים והוא בוכה. החתם סופר על חותנו רבי עקיבא איגר.

מנעוריו ועד זקנה ושיבה סבל רבי עקיבא איגר יסורים גדולים, מחלות וחולשות שונות תקפוהו בתדירות, אך היו אלה יסורים של אהבה שאין בהם לא ביטול תורה ולא ביטול תפילה. ועד היכן הדברים מגיעים, שמתוך יסוריו הקשים הוכרח לפעמים להניח ראשו בין ברכיו, גנוחי גנח וילולי יליל, אך מלימודו לא הפסיק. ולא יפלא אפוא שמידה זו היחידה שבין מידותיו שהתיר רבי עקיבא איגר להזכירה בהספד לפני מיתתו. ולא להזכיר, ככה הוא ציוה בצוואה, ולא להזכיר שום שבח זולת זה, אשר מגיל ט"ו או ט"ז עד היום למדתי עם תלמידים ביסורים גדולים, זהו, זה הדבר היחידי, זו עובדה אותה ניתן לציין, מעבר לזה שום שבח לא להגיד.

ומהיא טעמא הוא נטרד ולא יכל להאריך בתשובותיו, וככה הוא מצטט: כי אני בעוונותי מדוכא ביסורים, וקשה עלי הכתיבה למאד כי זה איזה שבועות איני בקוטב הבריאות, או כתב כך: הכתיבה קשה עלי למאד וזה שבוע ימים שאני כלוא בבית, ולכן יותר אי אפשר לכתוב מחמת כאב ויסורים לא עליכם ירפאני ה' במהרה ברוח וגוף.

סיפר רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, שבא יום אחד אל מרן החזון איש זצ"ל במעונו ומצא אותו עוסק בתורה כשהוא סובל ממיחושי אזניים ומתפתל בכאביו, כיון שהבחין בו אמר לו, החזון איש אמר, מיום שמלאו לי שמונה עשרה שנה הריני חולה מסוכן, אתם שומעים, החזון איש לא יוציא שקר מפיו ולא גוזמא, הוא אומר שמגיל 18 שנה הריני חולה מסוכן, אני מדוכא ביסורים תמיד, כך מעיד הרב שמואל הלוי וואזנר ששמע מפיו.

מובא שביום פטירתו של בעל חידושי הרים, ועל אף יסוריו הנוראים עד כדי כך שהרופאים נדהמו מכח סבלנותו את יסוריו, והפטירו שזאת תופעה יוצאת מגדר הטבע, למרות הכל, מדובר על היום האחרון ביום פטירתו, קרא לנכדו ואמר לו להביא מסכת גיטין ולמד עמו, עם כל היסורים שהרופאים לא מאמינים שבר אנוש יכול לסבול, ביום האחרון הוא קורא לנכד, תביא מסכת גיטין ולמד איתו. אייי, אני אומר לך המדינה הזאת עם כל הציונים הם מדליקים משואות, קשקושים וכל מיני דברים, העיקר להדליק, ללמד מושגים, מה זה יהודים, מה זה מסירות נפש בשביל להעמיד את כל העולם כולו, משואות הם קוראים לזה, משואות, עכשיו לקחו את הנשים להדליק משואות. איזה מושגים, איפה אנחנו נמצאים ואיפה הם נמצאים.

יסורים קשים סבל רבי שמואל רוזובסקי ראש ישיבת פוניבז' בימיו האחרונים, עם זאת מידי לילה שבלילותיו האחרונים ביקש בטרם עצם עיניו שיאמרו לו כמה דברי תורה שמא לא יתעורר למחר. כששאלוהו כיצד מסוגל ללמוד בשעה קשה זו, השיב אדרבא, במצב זה הלימוד הכרחי, בלעדיו אי אפשר לעמוד ביסורים.

סיפר לי חכם אחד על רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר, שבשנתו האחרונה תשכ"ד בהיותו מאושפז בבית החולים שערי צדק אחרי התקף לב, בא לבקר אותו בלילה וראה אותו יושב ליד שולחן עם גמרא ושקוע בעיון. זה בשנה האחרונה, אחרי התקף לב, בלילה, יושב על שולחן ולומד גמרא בעיון. אמר לו, אסור לרדת מהמיטה כלל אחרי התקף לב, הסתכל עליו רבי אליעזר יהודה פינקל בפליאה גדולה ואמר לו, שכחתם רמב"ם מפורש בהלכות תלמוד תורה, שאפילו בעל יסורים חייב בתלמוד תורה, וכך נפסק בטור ובשו"ע בהלכות תלמוד תורה ללא כל חולק. זה הלכה אז הוא לומד. כתוב בשו"ע והרמב"ם והטור.

כאשר תקפה מחלה אושפז רבי נחום פרצוביץ בבית חולים, זה חתנו של הרב חיים שמואלביץ, ושם מצאוהו שקוע בסוגיות הסבוכות שבמסכת יומא, והסביר, סבי זקני, רבי שלמה הכהן מוילנא העיד על עצמו כי ידע את סדר עבודת הכהן הגדול על בוריה, אם יבוא משיח יוכל מיד לגשת ולשרת בקודש. וכי אני לא חייב בכך? שמא תאמרו חולה אנכי, לא ולא, הרי הרמב"ם פוסק כי כל אדם מישראל חייב בתלמוד תורה ואפילו הוא בעל יסורים, שמא תאמרו שבעת המחלה כדאי לעסוק בענינים קלים יותר, הרמב"ם לא חילק בכך, משמע כי אותו החיוב של כל אדם הוא הוא חיובו של בעל יסורים. ז"א שצריך ללמוד בעיון.

ועוד מסופר עליו, קשה מנשוא לראותיו היה בשנותיו האחרונות, ספר תורה שרוי בצער, לא אחת השתררה דממה בשיעור, רבי נחום היה מנסה ליטול ספר מן השולחן וידיו לא צייתו לו, הדממה היתה מעיקה, רבי נחום חזר וניסה שוב ושוב, ולא הסכים שאחרים יטרחו עבורו, והתלמידים היו מסבים את פניהם שלא להסתכל, כי המראה היה קשה, קשה עצוב ומדכא. בין עשרות שהצטופפו בחדר היה רק אדם אחד שלא שם לב ליסורים של רבי נחום, זה היה רבי נחום עצמו. כאשר תקפה אותו המחלה בשנת תש"ל לא ידעו מקורביו על כך דבר, גם החברותא הקרוב אליו לא ידע משך תקופה ארוכה מאד, לא ניכר בו כל שינוי, מעולם לא נשמעה מפיו מילת צער, התאוננות על המחלה הקשה וחשוכת המרפא שתקפה אותו כבר בגיל כה צעיר, רק כאשר ראוהו מתקשה בהליכה נודע הדבר לכל, ואז ידע על כך גם החברותא. באותה תקופה צריך היה לומר שיעורים בנושאים עליהם לא עבר מעולם. השיעורים נאמרו כסדרם בלהט ובהתלהבות ולא היה צל של ענן שהעיב עליהם.

בעת שרבי יוסף רוזובסקי היה מוטל על ערש דווי חסר הכרה, רק נשמתו באפו ותו לא, עמד רבי שמואל רוזובסקי אחיו ליד מיטתו לראות ולפקח על פעולת האוטום ונוכל לשער את גודל ועומק הצער של רבי שמואל ברגעים אלו. באותו זמן אמר רבי שמואל, הבה ונאמר תורה משמו של רבי יוסף, החולה המוטל. בסוגיה של זה נהנה וזה לא חסר, ישוב בדברי הרשב"א, והוא פתח בדברים כשכולו זורח באור התורה, והרצה אותם עם כל העמקות וההבנה שבענין. רגע קודם הוא מלא צער, לפתע כולו זורח ביופי וגדלות ומדבר דברי תורה כאילו לא ארע דבר. יתר על כן, לפתע התעורר ספק אם אחיו אמר כך או כך ורבי שמואל אומר בואו ונשאל אותו, הוא יענה, הוא צריך לענות. שמעתם?

מסופר על רבי חיים פרידלנדר, כאשר למד עם בנו ויסוריו תקפו עליו, התפתל במכאוביו והמשיך ללמוד. בנו הציע לו להפסיק את הלימוד, והמשגיח רבי חיים פרידלנדר השיב, ללמוד לא מפסיקים כשקשה, ללמוד מפסיקים כאשר אי אפשר עוד. כשקשה עוד ממשיך ללמוד, רק כשאי אפשר אז לא לומדים.

כאשר שב מחו"ל מעונה ומתיסר נסע לישיבת הנגב לפקח ולהשגיח, לתמיהת ראשי הישיבה הסביר, כל זמן שאני יכול לעמוד על הרגליים חובתי להמשיך בתפקידי, וחובתו עד כמה, כאשר שב מחו"ל ביום שישי בבוקר בעשרה לשבע היה בתפילת שחרית בישיבה, והמשיך בתפקידו כאילו דבר לא ארע. ובחו"ל גופא תוך כדי סדרת טיפולים בלתי פוסקת אמר סדרת שיחות. הרבנית מחתה בו, והוא בשלו, כל זמן שה' נותן את הכח לדבר הריני בתפקיד. אתם שומעים מה זה קנין התורה בקבלת היסורים?! אה.

רבי שלמה עדני בעל המלאכת שלמה על המשניות, היה בעל יסורים גדולים. בעת שעשתה המשפחה את דרכה מתימן לארץ ישראל בין הרים ומדברות נפטרה האם, כעבור כמה שנים והוא בן 15, שיכל את אביו, בין לבין נפטרו גם אחיו בזה אחר זה. פטירתו של האב היתה מכה ניצחת על שארית משענו של רבי שלמה עדני, שוב לא היה לו מקום לחסות, לא פרנסה ולא לחם לאכול. הוא עשה את ימיו ברחובות של העיר ומחוצה לה, עיתים ישן באשפתות, עיתים במדברות, כך שנתיים וחצי סבב לו נער בודד גלמוד בלא אבא ובלא אמא, בלא אחים ואחיות ויוותר רק הוא לבדו. לרבי שלמה נולדו בנים, אך אסונות שפקדו אותם הותירו אותו בודד. בן בגיל 13 נפטר בתשעה באב, שני בנים נוספים נפטרו באותה התקופה, גם בנותיו, האחת בגיל עשר ואחת בגיל שבע נפטרו בחייו. אח"כ זכה שנולד לו בן והוא תלה בו את נחמתו אך גם הוא בעודו בן שנתיים ימים מת בקדחת החום. עוד בת שנולדה לו אח"כ אף היא לא הוציאה את שנתה ומתה בחולאים רעים ובצמא. לעת זקנותו שוב נולד לו בן אך גם הוא לא חי זמן רב ונספה במגיפה. הוא מזכיר גם כי אשתו הראשונה נפטרה בהיותו בן 33 היא ושתי בנותיה, וכך הוא מתאר את מצבו:

ואימלטה רק אני לבדי מידי השטן, ואעפ"כ חשובים כמתים מוטלים ברעב ובצמא, בעירום ובחוסר כל מאומה, בלא משען ולא סומך, ולא עוזר ולא תומך, בלא עצה ללא לימוד ללא פרנסה, שכמו שתי שנים ומחצה הייתי נע  ונד כציפור נודדת מקינה, שכמה לילות באשפתות היתה התנומה, ואעפ"כ שהיה לי כל זה הצער והבושה והחרפה בלתי ארוכה למחלתי ותרופה מימי חרפי מקדמוני, וגם אחרי נישואי כל ימי חיי שני עם כל זאת מגמת פני שמתי ועל ליבי נתתי והסכמתי להיות תמיד תורתי אומנותי ואל שדי בעזרתי, וכולי האי שלא להתבטל אפילו שעה אחת מעסק התורה.

בתקופה זו לא היו לו ניירות לכתוב בהם הגיגי תורה, חידושים שנתחדשו לו, ולכן כתב על שולי ספר המשנה שהיה לו, הוא היה מעתיק גם מספרי הראשונים לזכרון, מתוך חשש שמא יגיע הזמן והספרים לא ימצאו תחת ידו. הכל נכתב בקיצור נמרץ מחוסר מקום, עד כדי כך היה הקיצור עד שלאחר זמן לפעמים אף הוא לא יכל להזכר על מה רומזים הדברים. כל ימיו היו צער ומכאובים, וזאת נחמתו בעניו, שזכה להאיר את העולם בספרו הגדול מלאכת שלמה כנצר יחיד ובודד מכל משפחתו ביקש להנציח את שמו על ספרו זה.

ודבר מדהים יש ממנו, מרבי שלמה עדני, באותה שעה שהוא היה כותב את ספרו מלאכת שלמה על המשנה, באותה שעה כתב תוס' יום טוב את ספרו על המשנה, והגיע לידו ספרו של התוס' יום טוב, והוא ראה שמתנבאים בסגנון אחד, אז הוא אמר, אם כבר הוציא בעל תוס' יו"ט את מה שהוציא אז אני אכתוב רק את מה שהוא לא כתב, ז"א המלאכת שלמה זה רק מה שלא כתב התוס' יו"ט שכתב כמוהו, כמו שהיה עם הרמ"א ומרן, שהרמ"א גם כן ראה שמרן כבר חיבר את הספר ויצא לפניו, ואז הוא כתב גם בסגנון דומה למרן, ואז הוא אמר שהוא יכתוב רק את ההגהות דהיינו לא את מה שהוא כתב מעיקרא אלא רק את ההשלמות שלא הופיעו אצל מרן, איזה ענווה, אחרי עבודה של כל החיים, בתנאים כאלה לוותר על עיקר הספר שכתבת מדעתך, כי יש כבר ספר, אז רק לכתוב את ההפרש. אתם מבינים איזה גדלות של אדם?!

ואני זוכר שהייתי לומד משניות בהתחלה, הייתי לומד מלאכת שלמה, התוס' מקצר, והוא מרחיב, פותח הרבה יותר דברים, זה משהו לא יאומן, ללמוד אותו את המשנה עם מלאכת שלמה לא יאומן כי יסופר. בהיר ונהיר. אבל באיזה תנאים הם עשו את זה, זה  יאומן? זה כמו לשבת בגיהינום ולכתוב, ולא לאבד שעה, לא לאבד שעה.

נו, אנחנו צריכים להבין, כל זמן שעוד יש לנו אפשרויות צריכים לנצל את הזמן, צריך לנצל את הזמן. אתם יודעים שבעולם האמת הלל ואליעזר בן חרסום ויוסף הצדיק הם דנים את כולם, מה תגיד שאתה עני, מה תגיד שאתה עשיר, מה תגיד שאתה בעל עבירה? הנה, אלה עמדו בתנאים הכי גרועים הכי קשים ועם כל זה, לא יהיה פתחון פה. אדם צריך לנצל כל רגע ורגע שיש לו להתעלות במה שרק אפשר, תורה ויראת שמים, מצוות וחסד בלי הפוגה, בלי הפוגה, שום דבר שלא יעסיק את הראש של הבן אדם חוץ מזה, כל השאר זה הבלים ודמיון וצריכים אח"כ לשלם על זה תבין ותקילין. אומר הגאון מוילנא שאח"כ יש דין וחשבון, דין על העבירות וחשבון על הזמן שאיבדת בשעה שעשית את העבירה ויכלת לעשות מצוה. אז צריך לנצל עד כמה שאפשר, עד כמה שאפשר, עד כמה שאפשר. בהתחלה אולי זה קשה להתרגל לשבת הרבה אבל אין ברירה,  יותר טוב לשבת פה בתנאים האלה מלשבת אח"כ שם במקומות לא כל כך סימפטיים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.


  •    שיתוף   

הרצאות קרובות

היום!

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 30.03 14:10

    שבוע טוב וחודש טוב כבוד הרב!! לפני בערך שלושה חודשים אמא שלי קבלה אבחנה שיש לה סרטן מסוג לימפומה ובשלב מאוד מתקדם (ל"ע) במקביל לאבחנה ב"ה הוספנו ברגע האחרון את השם שלה להרצאה שעשינו (גם להבדיל לעילוי נשמת חמי ז"ל) אמא שלי עברה 3 טיפולים מאוד מאוד אגרסיביים שבמהלכם נשר לה השיער והגוף והנפש שלה מאוד נחלשו (ל"ע). ב"ה כבר תקופה ארוכה רציתי לקחת על עצמי כיסוי ראש, ולפני כחודשיים החלטתי לעשות את הצעד לכיסוי ראש מלא ואמרתי: 'שזה גם לרפואתה!'. בשבוע שעבר אמא שלי עברה בדיקה כדי לגלות אם הטיפולים בכלל עוזרים, וב"ה היום קבלה תשובה שהלימפומה האגרסיבית נעלמה!!! יש עוד נגעים קטנים אך לא משמעותיים, וממשיכים עוד את הטיפולים... אבל כל הנגעים המשמעותיים פשוט נעלמו!! אני מתרגשת ומאמינה על הנס!! תודה לקב"ה על הנס המדהים!! ולכבוד הרב על הברכות בהרצאה.

  • 30.03 13:13

    שבוע טוב חודש מבורך🌹 ביום חמישי בלילה הייתי ב: 'אושר עד' חיפשתי דגים שיהיה כשר לפסח בהשגחת בד"ץ העדה החרדית (קשה מאוד למצוא את זה) התחלתי לחפש והיו שם גם בהשגחות אחרות... חיפשתי וחיפשתי לבסוף נזכרתי: לשיר "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) התחלתי לשיר בכל המרץ (לא בקול) וב"ה בפינת המקרר היה שם מלא דגים בהשגחה מהודרת מלאת יחד עם בעלי כמה שקיות (היה לידי חרדי עם 2 ילדיו מחפשים ולא מוצאים מסתכלים עלי: 'איך היא מצאה?!'😵) "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) ב"ה כמה שזה עובד, הודתי לאבינו שבשמים ואמרתי: "מזְמוֹר לְתוֹדָה" תודה לך הרב שמדריך אותנו רק לפי התורה הקדושה יה"ר שהשי"ת ישמח אותך ויתן לך בריאות בגוף ונפש ויאריך ימיך בטוב ובנעימים, שמחה ונחת יהא מנת חלקך אכי"ר המשך יומבורך (אמן) (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).

  • 30.03 13:02

    מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן זיע"א - זה עליך: 'הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כִּי אֵין בּוֹ שׁוּם תְּפִיסָה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִשִּׂכְלוֹ רַק עַל יְדֵי אֲנָשָׁיו הַמְקרָבִין אֵלָיו, יוּכַל לְהָבִין מַעֲלַת הַצַּדִּיק כִּי עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֲנָשָׁיו, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים וּבָהֶם יֵשׁ לָהֶם תְּפִיסָה וְהַשָּׂגָה כִּי הָעוֹלָם אֵינָם רְחוֹקִים עֲדַיִן מֵהֶם כָּל כָּך כְּמוֹ מֵהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת אֶפְשָׁר לוֹ לֵידַע מַעֲלַת הַצַּדִּיק עַל יְדֵי אֲנָשָׁיו'.

  • 25.03 14:59

    הרב, חייבת לספר... ישתבח הבורא יתברך בכל מעשיו. ב"ה ניקינו את המקרר לפסח, אני ואבא שלי, אחרי שסיימנו, הכנסנו בחזרה למקומו וכשרצינו להפעילו - לא עבד (ל"ע). אז התחלנו לשיר: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) אך עדין לא עבד... אחרי הכל התיישבתי לנוח וב"ה נזכרתי שאתמול כשנכנס הכסף - תודה להשם יתברך, אך עדין לא העברתי לארגון: 'שופר' להקמת הבית כנסת (קמפיין שופר גדול) ולפני העברה, קוראת את תפילת רבי מאיר בעל הנס ומבקשת מבורא עולם יתברך שיגן על עם ישראל (אמן) והעברתי . הילד שלי התחיל להתעייף וכמובן נרדם רק עם השיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" אבל שאתה שר... אז שמתי את השיר והתחלנו לרקוד ולשיר איתך. והנה אחי סיפר שהיה ניסיון לפיגוע (רח"ל) בכניסה למעלה אדומים ומביתנו רואים את הכניסה למעלה אדומים... התקשרנו לאמא שלי שעובדת בביטחון העיר וסיפרה: שב"ה המחבל גוסס ואין נפגעים - תודה להשם יתברך! לפי מה שדיווחו בקשר... ובנוסף, המקרר חזר לפעול! אז אמרתי: ישתבח הבורא יתברך! לתת צדקה להקמת בית כנסת עם רב אמיתי ולשיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" - כמה כוח יש לדברים הללו לבטל גזרות קשות! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096 לקמפיין שופר גדול shofar.tv/donations/51).

  • 24.03 12:07

    שלום עליכם מורנו ורבנו שליט"א! רצינו לומר תודה גדולה על כל העצות, הברכות, המוסר והדרך חיים האמיתית שכבוד הרב נותן לנו ללא שום גמול וב"ה זכינו גם לחזק אחרים ממה שהרב לימד אותנו ובפרט בענין הכוונה במצוות שֶׁיִּדַּעְנוּ אנשים על זה וחילקנו ספרים של: 'כאשר ציווה השם' (shofar.tv/articles/14749) וכשדיברתי עם אחד האברכים בכולל הוא אמר: שבספר 'מעלות התורה' לרבנו אברהם אחי הגר"א מונה כיותר ממאה מצוות בתלמוד תורה (ספרתי רק בהתחלה 72 מצוות)...

  • 24.03 12:06

    שלום כבוד הרב ב"ה רוצה לשתף אותך בנפלאות הסגולה של הרב בשיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". בני בן ה-15 שכח באוטובוס את התפילין היקרות שלו (ל"ע), שעלו לנו 4 אלף שקל! ממש רגעים ספורים אחרי הירידה מהאוטובוס הבן קלט את העניין וישר התקשר למחלקת אבדות של אגד בתקווה שיעזרו לאתר את הנהג שעדיין על האוטובוס. מחלקת אבדות לא עזרו הרבה רק פתחו קריאה על אבידה... הבן התקשר לבעלי וביחד החליטו שמנסים לאתר את נהג באוטובוס. העניין מורכב מכיוון שהאוטובוס 'עירוני' ולכן מספר הקו קיים בתדירות גבוהה אבל לא הנהג שחיפשו. בעלי ובני רדפו אחרי אוטובוסים 3 שעות עד שמצאו את הנהג והאוטובוס. ולמרבה האכזבה הנהג טען: 'שלא ראה שום תפילין!' וגם כשהבן עלה בעצמו לבדוק באוטובוס אכן התפילין לא היו במקום ששכח אותם. חזרו מאוכזבים הביתה. החלטנו: שאין יאוש! מתחילים לעשות את סגולת הרב לשיר כל יום: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" עם החידוד הנפלא שהרב חידד בהרצאה האחרונה ברחובות (10.02.2025) שממש להאמין שכל מה שהשי"ת עושה זה לטובתי! ולקבל את הכל בשמחה!! אציין: שעל התפילין לא היו שום פרטים של בני; לא שם מלא. לא מספר טל'. רק רקום על התיק האותיות הראשונות של השם ושם המשפחה. וכל יום במשך 5 ימים שרים: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" ומאמינים שכל מה שהשי"ת עושה זה לטובה. וברצונו התפילין יחזרו גם בלי פרטים מזהים. ואולי יתרכך לב הגנב. ואולי זכינו שמישהו מניח תפילין בזכותינו... וכל הזמן רק שרים ושומעים את השיר המוקלט של הרב. פתאום השי"ת נתן בלב בעלי מחשבה: 'אולי יש מצלמה בתוך האוטובוס?'. הפנו אותנו לתלונות הציבור של אגד. שם אחרי בירור זריז התגלה שאכן מותקנות מצלמות בתוך האוטובוס. לאחר יומיים מהשיחה עם תלונות הציבור. התקשרו ממחלקת אבידות ובישרו שהתפילין נמצאו - 5 ימים אחרי האבידה! "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו, א) תודה לרב שמחזק אותנו באמונה ומחזיר לנו את השמחה שכל מה שהשי"ת עושה הכל לטובה ואין יאוש רק להאמין שהכל אפשרי. תודה. (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).

  • 24.03 12:01

    אהבת תלמידי חכמים שלום וברכה כבוד הרב אני רוצה להגיד לך שוב תודה רבה על כל מה שאתה בשבילנו בפרטי ובשביל כל מה שאתה עושה בכללי לעם ישראל תודה רבה לך על הכל אין מילים פשוט תודה רבה רבה רבה אני אוהב אותך מאוד ולא יפסיק לעולמי עד "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל השם אלוקינו השם אֶחָד" (דברים ו, ד) פשוט תודה תודה תודה אתה מכניס אור לחיינו פשוט בן של מלך❤️❤️.

  • 24.03 12:00

    כבוד הרב, ב"ה שיעור בוקר יפיפה על כוחו של הניגון משמח ומחזק🌹 (לכתבה כוחו של ניגון ע"פ הספר פורים דיליה shofar.tv/articles/14959).

  • 24.03 11:59

    'היזהרו בממון חבריכם - א'' (shofar.tv/videos/4448) ב"ה שיעור שכל פעם ששומע בדיסק און קי - מתפעם מזהירותו של החפץ חיים זצ"ל זיע"א בענייני ממון. וזה גורם לבדוק עצמי בכל עניין ממוני ב"ה 🙏 תודה רבה לכבוד הרב שמאיר את עינינו בכל מקצועות התורה.

  • 18.03 10:34

    שירת האמונה שפתחה את הדלת: הילדה הקטנה נעלה בטעות את דלת הבית בלי אפשרות להכנס, הציר של המפתח לא הסתובב וב"ה שרו "עבדו"... ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) כ-10 דקות שרו וגם הילד קיבל על עצמו להתנהג יפה בתלמוד תורה וב"ה הציר הסתדר והדלת נפתחה מודה להשי"ת ולכבוד הרב שליט"א. התקשרה ל: 'שופר' לספר. (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים

ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב
",e=e.removeChild(e.firstChild)):"string"==typeof o.is?e=l.createElement(a,{is:o.is}):(e=l.createElement(a),"select"===a&&(l=e,o.multiple?l.multiple=!0:o.size&&(l.size=o.size))):e=l.createElementNS(e,a),e[Ni]=t,e[Pi]=o,Pl(e,t,!1,!1),t.stateNode=e,l=Ae(a,o),a){case"iframe":case"object":case"embed":Te("load",e),u=o;break;case"video":case"audio":for(u=0;u<$a.length;u++)Te($a[u],e);u=o;break;case"source":Te("error",e),u=o;break;case"img":case"image":case"link":Te("error",e),Te("load",e),u=o;break;case"form":Te("reset",e),Te("submit",e),u=o;break;case"details":Te("toggle",e),u=o;break;case"input":A(e,o),u=M(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"option":u=B(e,o);break;case"select":e._wrapperState={wasMultiple:!!o.multiple},u=Uo({},o,{value:void 0}),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"textarea":V(e,o),u=H(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;default:u=o}Me(a,u);var s=u;for(i in s)if(s.hasOwnProperty(i)){var c=s[i];"style"===i?ze(e,c):"dangerouslySetInnerHTML"===i?(c=c?c.__html:void 0,null!=c&&Aa(e,c)):"children"===i?"string"==typeof c?("textarea"!==a||""!==c)&&X(e,c):"number"==typeof c&&X(e,""+c):"suppressContentEditableWarning"!==i&&"suppressHydrationWarning"!==i&&"autoFocus"!==i&&(ea.hasOwnProperty(i)?null!=c&&Ie(n,i):null!=c&&x(e,i,c,l))}switch(a){case"input":L(e),j(e,o,!1);break;case"textarea":L(e),$(e);break;case"option":null!=o.value&&e.setAttribute("value",""+P(o.value));break;case"select":e.multiple=!!o.multiple,n=o.value,null!=n?q(e,!!o.multiple,n,!1):null!=o.defaultValue&&q(e,!!o.multiple,o.defaultValue,!0);break;default:"function"==typeof u.onClick&&(e.onclick=Fe)}Ve(a,o)&&(t.effectTag|=4)}null!==t.ref&&(t.effectTag|=128)}return null;case 6:if(e&&null!=t.stateNode)Ll(e,t,e.memoizedProps,o);else{if("string"!=typeof o&&null===t.stateNode)throw Error(r(166));n=yn(yu.current),yn(bu.current),Jn(t)?(n=t.stateNode,o=t.memoizedProps,n[Ni]=t,n.nodeValue!==o&&(t.effectTag|=4)):(n=(9===n.nodeType?n:n.ownerDocument).createTextNode(o),n[Ni]=t,t.stateNode=n)}return null;case 13:return zt(vu),o=t.memoizedState,0!==(64&t.effectTag)?(t.expirationTime=n,t):(n=null!==o,o=!1,null===e?void 0!==t.memoizedProps.fallback&&Jn(t):(a=e.memoizedState,o=null!==a,n||null===a||(a=e.child.sibling,null!==a&&(i=t.firstEffect,null!==i?(t.firstEffect=a,a.nextEffect=i):(t.firstEffect=t.lastEffect=a,a.nextEffect=null),a.effectTag=8))),n&&!o&&0!==(2&t.mode)&&(null===e&&!0!==t.memoizedProps.unstable_avoidThisFallback||0!==(1&vu.current)?rs===Qu&&(rs=Yu):(rs!==Qu&&rs!==Yu||(rs=Gu),0!==us&&null!==es&&(To(es,ns),Co(es,us)))),(n||o)&&(t.effectTag|=4),null);case 4:return wn(),Ol(t),null;case 10:return Zt(t),null;case 17:return It(t.type)&&Ft(),null;case 19:if(zt(vu),o=t.memoizedState,null===o)return null;if(a=0!==(64&t.effectTag),i=o.rendering,null===i){if(a)mr(o,!1);else if(rs!==Qu||null!==e&&0!==(64&e.effectTag))for(i=t.child;null!==i;){if(e=_n(i),null!==e){for(t.effectTag|=64,mr(o,!1),a=e.updateQueue,null!==a&&(t.updateQueue=a,t.effectTag|=4),null===o.lastEffect&&(t.firstEffect=null),t.lastEffect=o.lastEffect,o=t.child;null!==o;)a=o,i=n,a.effectTag&=2,a.nextEffect=null,a.firstEffect=null,a.lastEffect=null,e=a.alternate,null===e?(a.childExpirationTime=0,a.expirationTime=i,a.child=null,a.memoizedProps=null,a.memoizedState=null,a.updateQueue=null,a.dependencies=null):(a.childExpirationTime=e.childExpirationTime,a.expirationTime=e.expirationTime,a.child=e.child,a.memoizedProps=e.memoizedProps,a.memoizedState=e.memoizedState,a.updateQueue=e.updateQueue,i=e.dependencies,a.dependencies=null===i?null:{expirationTime:i.expirationTime,firstContext:i.firstContext,responders:i.responders}),o=o.sibling;return Mt(vu,1&vu.current|2),t.child}i=i.sibling}}else{if(!a)if(e=_n(i),null!==e){if(t.effectTag|=64,a=!0,n=e.updateQueue,null!==n&&(t.updateQueue=n,t.effectTag|=4),mr(o,!0),null===o.tail&&"hidden"===o.tailMode&&!i.alternate)return t=t.lastEffect=o.lastEffect,null!==t&&(t.nextEffect=null),null}else 2*ru()-o.renderingStartTime>o.tailExpiration&&1t)&&vs.set(e,t)))}}function Ur(e,t){e.expirationTimee?n:e,2>=e&&t!==e?0:e}function qr(e){if(0!==e.lastExpiredTime)e.callbackExpirationTime=1073741823,e.callbackPriority=99,e.callbackNode=$t(Vr.bind(null,e));else{var t=Br(e),n=e.callbackNode;if(0===t)null!==n&&(e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90);else{var r=Fr();if(1073741823===t?r=99:1===t||2===t?r=95:(r=10*(1073741821-t)-10*(1073741821-r),r=0>=r?99:250>=r?98:5250>=r?97:95),null!==n){var o=e.callbackPriority;if(e.callbackExpirationTime===t&&o>=r)return;n!==Yl&&Bl(n)}e.callbackExpirationTime=t,e.callbackPriority=r,t=1073741823===t?$t(Vr.bind(null,e)):Wt(r,Hr.bind(null,e),{timeout:10*(1073741821-t)-ru()}),e.callbackNode=t}}}function Hr(e,t){if(ks=0,t)return t=Fr(),No(e,t),qr(e),null;var n=Br(e);if(0!==n){if(t=e.callbackNode,(Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));if(lo(),e===es&&n===ns||Kr(e,n),null!==ts){var o=Ju;Ju|=Wu;for(var a=Yr();;)try{eo();break}catch(t){Xr(e,t)}if(Gt(),Ju=o,Bu.current=a,rs===Ku)throw t=os,Kr(e,n),To(e,n),qr(e),t;if(null===ts)switch(a=e.finishedWork=e.current.alternate,e.finishedExpirationTime=n,o=rs,es=null,o){case Qu:case Ku:throw Error(r(345));case Xu:No(e,2=n){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}}if(i=Br(e),0!==i&&i!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}e.timeoutHandle=Si(oo.bind(null,e),a);break}oo(e);break;case Gu:if(To(e,n),o=e.lastSuspendedTime,n===o&&(e.nextKnownPendingLevel=ro(a)),ss&&(a=e.lastPingedTime,0===a||a>=n)){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}if(a=Br(e),0!==a&&a!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}if(1073741823!==is?o=10*(1073741821-is)-ru():1073741823===as?o=0:(o=10*(1073741821-as)-5e3,a=ru(),n=10*(1073741821-n)-a,o=a-o,0>o&&(o=0),o=(120>o?120:480>o?480:1080>o?1080:1920>o?1920:3e3>o?3e3:4320>o?4320:1960*Uu(o/1960))-o,n=o?o=0:(a=0|l.busyDelayMs,i=ru()-(10*(1073741821-i)-(0|l.timeoutMs||5e3)),o=i<=a?0:a+o-i),10 component higher in the tree to provide a loading indicator or placeholder to display."+N(i))}rs!==Zu&&(rs=Xu),l=yr(l,i),f=a;do{switch(f.tag){case 3:u=l,f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var w=Ar(f,u,t);ln(f,w); break e;case 1:u=l;var E=f.type,k=f.stateNode;if(0===(64&f.effectTag)&&("function"==typeof E.getDerivedStateFromError||null!==k&&"function"==typeof k.componentDidCatch&&(null===ms||!ms.has(k)))){f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var _=Ir(f,u,t);ln(f,_);break e}}f=f.return}while(null!==f)}ts=no(ts)}catch(e){t=e;continue}break}}function Yr(){var e=Bu.current;return Bu.current=Cu,null===e?Cu:e}function Gr(e,t){eus&&(us=e)}function Jr(){for(;null!==ts;)ts=to(ts)}function eo(){for(;null!==ts&&!Gl();)ts=to(ts)}function to(e){var t=Fu(e.alternate,e,ns);return e.memoizedProps=e.pendingProps,null===t&&(t=no(e)),qu.current=null,t}function no(e){ts=e;do{var t=ts.alternate;if(e=ts.return,0===(2048&ts.effectTag)){if(t=br(t,ts,ns),1===ns||1!==ts.childExpirationTime){for(var n=0,r=ts.child;null!==r;){var o=r.expirationTime,a=r.childExpirationTime;o>n&&(n=o),a>n&&(n=a),r=r.sibling}ts.childExpirationTime=n}if(null!==t)return t;null!==e&&0===(2048&e.effectTag)&&(null===e.firstEffect&&(e.firstEffect=ts.firstEffect),null!==ts.lastEffect&&(null!==e.lastEffect&&(e.lastEffect.nextEffect=ts.firstEffect),e.lastEffect=ts.lastEffect),1e?t:e}function oo(e){var t=qt();return Vt(99,ao.bind(null,e,t)),null}function ao(e,t){do lo();while(null!==gs);if((Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));var n=e.finishedWork,o=e.finishedExpirationTime;if(null===n)return null;if(e.finishedWork=null,e.finishedExpirationTime=0,n===e.current)throw Error(r(177));e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90,e.nextKnownPendingLevel=0;var a=ro(n);if(e.firstPendingTime=a,o<=e.lastSuspendedTime?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:o<=e.firstSuspendedTime&&(e.firstSuspendedTime=o-1),o<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),o<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0),e===es&&(ts=es=null,ns=0),1u&&(c=u,u=l,l=c),c=Ue(w,l),f=Ue(w,u),c&&f&&(1!==k.rangeCount||k.anchorNode!==c.node||k.anchorOffset!==c.offset||k.focusNode!==f.node||k.focusOffset!==f.offset)&&(E=E.createRange(),E.setStart(c.node,c.offset),k.removeAllRanges(),l>u?(k.addRange(E),k.extend(f.node,f.offset)):(E.setEnd(f.node,f.offset),k.addRange(E)))))),E=[];for(k=w;k=k.parentNode;)1===k.nodeType&&E.push({element:k,left:k.scrollLeft,top:k.scrollTop});for("function"==typeof w.focus&&w.focus(),w=0;w=t&&e<=t}function To(e,t){var n=e.firstSuspendedTime,r=e.lastSuspendedTime;nt||0===n)&&(e.lastSuspendedTime=t),t<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),t<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0)}function Co(e,t){t>e.firstPendingTime&&(e.firstPendingTime=t);var n=e.firstSuspendedTime;0!==n&&(t>=n?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:t>=e.lastSuspendedTime&&(e.lastSuspendedTime=t+1),t>e.nextKnownPendingLevel&&(e.nextKnownPendingLevel=t))}function No(e,t){var n=e.lastExpiredTime;(0===n||n>t)&&(e.lastExpiredTime=t)}function Po(e,t,n,o){var a=t.current,i=Fr(),l=su.suspense;i=jr(i,a,l);e:if(n){n=n._reactInternalFiber;t:{if(J(n)!==n||1!==n.tag)throw Error(r(170));var u=n;do{switch(u.tag){case 3:u=u.stateNode.context;break t;case 1:if(It(u.type)){u=u.stateNode.__reactInternalMemoizedMergedChildContext;break t}}u=u.return}while(null!==u);throw Error(r(171))}if(1===n.tag){var s=n.type;if(It(s)){n=Dt(n,s,u);break e}}n=u}else n=Al;return null===t.context?t.context=n:t.pendingContext=n,t=on(i,l),t.payload={element:e},o=void 0===o?null:o,null!==o&&(t.callback=o),an(a,t),Dr(a,i),i}function Oo(e){if(e=e.current,!e.child)return null;switch(e.child.tag){case 5:return e.child.stateNode;default:return e.child.stateNode}}function Ro(e,t){e=e.memoizedState,null!==e&&null!==e.dehydrated&&e.retryTime