18/06/2014 - קניין מ' - מעמידו על השלום – חלק ג' - מח' קנייני התורה

המשך מעמידו על השלום

כיצד כיוון הסבא מסלובודקה את תלמידו למידת האמת?

שקידתו התמדתו ויגיעתו בתורה, של רבי יחיאל יעקב ויינברג בעל "השרידי אש" בעת לומדו בישיבת סלובודקה היו לשם דבר, השקידה, התמדה, היגיעה בתורה של בעל "השרידי אש" שלמד בסלובודקה היו לשם דבר. כל כולו היה שקוע בלימוד ושוכח עולם ומלואו, לפעמים גרם הדבר ששכח להתפלל תפילת מנחה, הדבר העיק עליו עד כי החליט ללכת לרבי נפתלי, רבי נפתלי אמסטרדם שהיה מגדולי תלמידי הגאון רבי ישראל סלאנטר לבקש תיקון על כך וכה היה מספר: פעם שאלתי אותו את רבי נפתלי לתת לי עצה וסגולה נגד השכחה,

"מה אתה שוכח?" שאלני

עניתי: "אני שוכח לפעמים להתפלל מנחה"

נעץ בי שתי עיניים תמהות ומבטו היה כל כך איום ואמר בחרדה: "לגמרי שוכח אתה להתפלל, או בציבור אתה שוכח להתפלל"?

מרוב פחד ממבטו החודר מיהרתי לענות "אני רק שוכח להתפלל בציבור"

נרגע קצת ואמר: "שעבד עצמך להתפלל תמיד בישיבה"

דהיינו ישיבה שלומדים בה, בבית הכנסת ישיבה,

באתי והתוודיתי בפני הסבא על כך,

גער בי הסבא ואמר לי: "שקרן! הונית דעתו של אדם גדול וצדיק! לך לרבי נפתלי והודה על האמת!"

סירבתי בכל עוז מרוב פחד ממבטו של רבי נפתלי שישמע שלא אמרתי את כל האמת, אבל הסבא גזר עלי באם שלא אציית לו- אסור לי לדרוס על מפתן ביתו.

קבלתי את גזרתו ונכנעתי לפני הסבא והלכתי לרבי נפתלי ככלי מלא בושה, הליכה עד לקלויז של רבי נפתלי היתה ארוכה מהלך של שעות רבות בדרך המושלגת,

בטרם הגעתי סמוך לפתח ביתו השיגני תלמיד מישיבה ובפיו בקשתו של הסבא- שאחזור מיד,

אמרתי לו: "המתן עד שאכנס אם הגעתי עד הלום"

אמר לי: "לא! הסבא ביקש שתכף ומיד תחזור"

קיימתי את רצונו וחזרתי,

כשבאתי אל הסבא אמר לי: "לא רציתי לגרום לך בושת פנים, רק רציתי לזכותך ולנקות ממך את זוהמת השקר, ומכיון שראיתי שהיית מוכן ללכת במסירות נפש, אזי די בזאת".

רבי יחיאל יעקב ויינברג היה מסיים: "זו היתה דרך החינוך של סלובודקה".

שמעתה ראית מה הצליפו בו שני גדולי ישראל? כי הוא הסתיר, הוא התבכיין כאילו יש לו שכחה, מה שכחה? אתה זוכר את כל התורה ומרוב שאתה זוכר את כל התורה אתה שוכח להתפלל מנחה, את זה הוא לא סיפר לו, הוא רק אמר לו שהוא לא מתפלל מנחה, שוכח,

אז הסבא מסלובודקה צועק עליו: "שקרן! מה אתה מונה את הגדול בישראל אתה אומר לו חצאי דברים וכו' מעלים ממנו?"

הוא מהענוה לא רוצה להגיד שהוא לומד כל כך וכו' וכו', אז הוא אמר רק את הפרט אתה מבין, אבל מתוך המכלול זה כבר משהו אחר לגמרי.

לאחר החורבן הנורא כתב רבי אליהו אליעזר דסלר בעל "המכתב מאליהו" לבנו את האיגרת הבאה, הכוונה אחרי החורבן אחרי מלחמת העולם השניה רבי אליהו אליעזר דסלר בעל "המכתב מאליהו" כתב לבנו איגרת.

"לדעתי הדלה בשעה כזו צריך כל אחד שיש לו לב לפנות עצמו מכל עסק ומכל מחשבה, אודות עצמו ועתידו הגשמי, ולהפקיר את עצמו ממש לפעול למען הרבצת תורה בתוך כלל ישראל".

אז בשעה כזאת אחרי החורבן צריך כל אחד שיש לו לב, לא כל אחד יש לו, יש כאלה שיש להם לב של אבן, יש כאלה שיש להם לב חי ונושם, אז כל מי שיש לו לב לפנות עצמו מכל עסק ומכל מחשבה, אודות עצמו ועתידו הגשמי, ולהפקיר את עצמו ממש לפעול למען הרבצת תורה בתוך כלל ישראל.

"הן כל כך הרבה נחרב בעוונותינו הרבים, ואם כן הלוא ברור עלינו החובה לבנות, כי הלוא לא רק גופים איבדנו מאחינו בית ישראל {הכוונה גופות} אבל נפשות קדושות עזבונו, ומקומות התורה רבים נעקרו ונחרבו, ואם לא נתחזק לבנות בכל המרץ האפשרי ועוד יותר ממנו הלוא ימצאנו עוון. אם יש בידו של האדם לבנות את התורה, ולא,

הרי כבר כתוב בתורה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" זה במצב של שלווה, ובמצב של חורבן –על אחת כמה וכמה. חלקים ענקיים לעולם הבא מתגוללים עתה כאבנים בחוצות ואין מי שיבין להגביהם".

זאת אומרת: יש הרבה יהודים שבורים ורצוצים שאפשר להרים אותם, כמו אבנים שמצויות בכל מקום שאתה הולך, כך נשמות מתגוללות שאפשר להרים אותם והביא אותם לגן עדן. וכל אחד לבצעו פונה- כמו דברנו בהרצאה האחרונה בנתניה, כל אחד לכסף לממון לעתיד שלו הוא דואג, ואף אחר כל החורבן הנורא שראינו כל אחד חושב עתידו פרנסתו, במקום לחשוב על כלל ישראל.

תראה שלושה בנים נחטפו כל ישראל, כמעט הלואי, מרוכזים בזה, במאמץ הזה לעשות לאל שבידם, "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם השם נזכיר". ואנחנו עושים מה שאפשר לכל אחד, אם שלושה בנים של הקב"ה מצליחים ללכד את כולם-איך יכול להיות שעל כל החילונים הרחוקים לא כל החרדים מתחברים יחד להחזירם בתשובה ולעוררם לאביהם שבשמים, אז אם שלושה זה ככה זה לימוד גדול להבין כמה אנו מחויבים לעשות בשביל כלל ישראל, ואם היו עושים את זה מזמן לא היו לנו שום חטופים לעולם, היינו חוטפים את כל העולם כולו תחת האכסניה שלנו והעולם היה מגיע לגאולה.

איך הוא בכל העמים? האם בשעת הסכנה רשאי היחיד להתעצל מלעשות למען הצלת העם בשביל חייו הפרטיים? ולמה נגרע אנחנו עם ישראל? למה כטובים שבאומות לא נעשה? לעינינו נחרב כל כך הרבה ואנחנו מחשים.

תראה ישראל- יש משהו שם היה טייפון היה הוריקן שם היה צונמי ופה היה הוריקן פה היה שריפה שם היה ככה, שולחים נציגות לעזור, בואו נעזור לעצמינו גם, גם, בואו גם, לעולם עוזרים ומה פה? מלחמת אחים, למה? להיראות יפה בעיני האומות, אומות העולם שומעים שיש שם בעיה- שולחים אנשים, מה אבל הם מפקירים את החיילים שלהם הם יכולים למות כמו שהיה בעיראק אפגניסטן ומכל מיני מקומות, נו למה הם עושים את זה? זאת אומרת, מקום שיש חורבן מבינים פחות או יותר שצריכים לעזור, להתלכד סביב הבעיה לעזור!

אם אומות העולים יודעים את זה אנחנו לא מבינים את זה? אנחנו עם החסד, גומלי חסדים רחמנים. איך יעז כל אחד לחשוב על דבר לענייניו הפרטיים? רק מורד יעשה ככה! ובוגד יקרא! בשעה שהוא יכול להעמיד בעם ישראל, ספרי תורה חיים שרופים לעינינו, ואנחנו לבבנו יחשוב על דבר פת לחם? אוי לאותה בושה. האם לא נדע כי אם ככה נעשה לבהמות דמינו! התורה צווחת וקוראת אל בניה, הושיעוני! הושיעוני! התורה צווחת נתעלה למעט, נעשה את עצמינו לבעלי מעשה לשם שמים, ואז מובטח לנו שנצליח בוודאי.

הדברים יצאו מעומק הלב ואז ברור שיכנסו ללבבות, אין העם שומע אלא בראותו מעשים גדולים, ולאשר יעשו מתוך מסירות נפש, נזרוק הלאה את ההרהורים לדבר סידור הגשמיות שלנו, ומה גם על דבר ימים יבואו, נדבק נא בעבודה של למען התורה בכל נימי נפשנו, זו היא עכשיו עבודת הפרט ועבודת בכלל גם יחד, נהיה נא מהולכי דרך אבותינו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו אמר עליהם "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" והנה רק אחר זכות של "וצידה לא עשו להם" כשיצאו ממצרים, וצידה לא עשו להם, ואחרי הזכות הזאת, זכות לא לחשוב על עצמך, זכות של וצידה לא עשו להם, זכו אבותינו לגאולה ולמתן תורה. וגם אנחנו דווקא על דרך זה נזכה להיבנות שהרי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן אשר לא יחשבו ליום מחר. כך אמרו לנו חכמי התורה הענקיים.

הרב שליט"א: במאמר מוסגר אני מכניס אשריהם של אלה שקבלו תענית 40, או שלושה ימים רצופים, למען החטופים להצלתם! זה בדיוק מה שאנחנו אומרים "וצידה לא עשו להם" לא דואגים לאכילה שלהם דואגים לגאולתם של אחרים, ודאי שיתקיים בהם שהם יהיו מאוכלי המן, הקב"ה ישפיע עליהם מן של פרנסה ושפע וכל טוב.

ממשיך מכתבו: "ואשר לא תמצא בו מסירות נפש זו- מה חלקו בתורה? ומי יוכל להיות טיפש כזה שלא יבין, כי אם בשעה כזאת יפנה לגשמיות- בוגד הוא ממש בשם אלוקי ישראל! אומנם נתחזקה, לא יהיה חלקנו עמהם! נעשנה ובעזרת השם נצליח בודאי.

והנה אחרי השואה, כל מי שפעל, תראו הוקם עולם תורה גדול וגדל לאין שיעור יותר ממה שהיה בחוץ לארץ לאין ערוך, וזה רק בזכות אלה שלקחו על עצמם על כתפם את משא העם להרים את השבורים ואת הרצוצים והביא אותם אל איתן התורה".

זה מכתב שכתב "המכתב מאליהו" לבן שלו אחרי החורבן.

אתם שומעים, מי שיכול לפעול ולא פועל- מורד הוא, בוגד הוא, כי הנשמות כמו אבנים נמצאים, רק תרים, רק תרים!

בדור הזה שהוא לכאורה חלש מיליון וחצי בעלי תשובה, רק תרים, רק תרים! רק תרים תהיה חכם תרים.

משעזב רבי חיים ברלין את כהונת הרבנות בעיר קוברין, באו אליו נציגי שלוש ערים גדולות.