טוען...

קניין כ"ג - ובקבלת היסורים - חלק א'

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 20.05.2014, שעה: 07:47


קניין כג'- ובקבלת הייסורים- חלק א - מח' קנייני התורה

 

ארבעים ושמונה דברים שבהם נקנית התורה

רש "י אומר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ", אימתי בזמן "שמתורתך תלמדנו",

שהקב"ה מביא ייסורים של אהבה לעוסק בה להרבות שכרו לעולם הבא.

 

והחסיד רבי יוסף יעבץ אומר: כי לא יבעט בהם ויתלה אותם בעוונותיו, או בקיצורו בהחובות אשר על הבורא עליו, באומרם יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.

אז אם באים עליו ייסורים לא יבעט בהם, אלא יתלה אותם שיש לו עוונות, למה באו עליו? בגלל העוונות, או שהוא קיצר בחובות שמוטלות עליו מהבורא יתברך, וע"ז אמרו חכמים "יפשפש במעשיו", באו עוונות יפשפש במעשיו.

ופשפש ולא מצא: אין לו שום עבירה שהוא עבר, ואין לו שום מצווה שהוא החסיר, פשפש ולא מצא הכול בסדר, יתלה בביטול תורה, אתם שומעים? על ביטול תורה יכול אדם לקבל ייסורים, והוא לא יעלה בדעתו אפילו. לכן אם אין לו שום עוון וחטא אחר: יתלה בביטול תורה.

 

המדרש שמואל אומר: האדם אשר כל כך חשקה נפשו בתורה, עד שאפילו שיהיה נגוע בייסורים, מוכה אלוקים ומעונה, לא יטרידוהו הייסורים מלמוד בתורה מרוב אהבתו אותה. זה האיש יקנה קניין תורה.

ככה היו הסטייפלר והחזון איש ורבים רבים, שסבלו ייסורים כל ימי חייהם.

החזון איש זצ"ל אמר: היו כל הנתונים בשביל להיות עם הארץ, ייסורים, עוני, אין ילדים, וגם היתה לו אישה לדאבוננו לא מאה, והוא לא התגרש ממנה למה? היא איימה עליו שהיא תתאבד, אז כדי שהיא לא תתאבד: הוא נשאר איתה, עבר ייסורים ייסורים ייסורים ויצא גאון הגאונים.

זה מה שכתוב עליו ממש במדרש שמואל: האדם אשר כל כך חשקה נפשו בתורה, עד שאפילו יהיה נגוע בייסורים, מוכה במידת הדין ומעונה, לא יטרידוהו הייסורין מלמוד בתורה מרוב אהבתו אותה. זה האיש יקנה קניין תורה.

 

ואפשר שרמז על מה שכתוב פה במשנה: בקבלת הייסורין ולא אמר בייסורין שהתורה נקנית אלא בקבלת הייסורין להודיע שאינו מדבר על הייסורין שבאין עליו מן השמים, רק על הייסורין אשר אדם מקבל אותם על עצמו, ומביאה בבחירתו עליו, לא בייסורין  שבאים מן השמים אלא הוא אלא הוא מקבל על עצמו ייסורים, איך? על דרך כך היא דרכה של תורה: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה" הוא מקבל על עצמו  ייסורים, שאדם אשר יקבל ייסורים עליו לענות בצום נפשו: בזה נקנית התורה. ייסורים שמביא אדם על עצמו. אז זה הסבר נוסף למה נאמר: קבלת הייסורין",

כמובן שאפשר להסביר כמו שאמרנו קודם: שמקבל את הייסורין: באהבה, בהבנה, וזה לא גורע ממנו כמו: "אשרי הגבר אשר תייסרינו יה ומתורתך תלמדינו", והוא עדיין ממשיך ללמוד תורה, עם הייסורים. על זה נאמר: אשריו.

גם אפשר למה שרמז למה שאמרו זיכרונם לברכה: כי שלושה דברים ניתנו ע"י ייסורים:

ואחת: זו התורה הקדושה, וכפי דרך זה ייסורין זה בהשגחה, נתונים מאת ה' מן השמים, ואינו בועט בהם, אלא מקבלם בסבר פנים יפות.

 

הדרך חיים מסביר, כי כאשר מקבל ייסורין ראוי לתורה, כך אמרו שלוש מתנות טובות ניתנו לישראל: וכולן לא נתנו אלא ע "י ייסורין.

התורה: דכתיב "אשר תייסרינו יה ומתורתך תלמדנו" כי התורה שהיא אינה מידה גופנית, ולפיכך אם אינו מגיע למעלה הבלתי גופנית רק בהתמעט הגופנית, הייסורין ממעטין הגופנים, עד שאפשר לו להגיע למדרגה השכלית כי הייסורין מסלקין פחיתות הגוף.

 

לחם שמיים מסביר, בייסורי הגוף כמיירי, שכן לא ניתנה תורה אלא ע"י ייסורין, שנאמר: "כי נר מצווה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר" , לפי שרוב הטובה והשלווה מביאין את האדם לבעוט כאמור.

לכן אמרו חכמים ז"ל "ביבמות" מז': שאין ישראל יכולים לעמוד ברוב טובה וביחוד לימוד התורה עלול לייסורין, שכן נקראת תושייה שמתשת כח, כי ייסורין ממרקין עוונותיו של אדם אומר הרוח החיים, ואם הוא חכם אינו ממתין עד שישלח הקב"ה עליו ייסורין, כי אם מקבל על מעצמו ייסורין ע"י עסק התורה, "במיעוט תענוג", והתמדת הלימוד, ועולה של תורה, שהיא מתשת כוחו, ירוויח בזה שגם הייסורין עצמם ייחשבו לו למצווה. לבד שהן ממרקין עוונותיו, שזה היה גם אם הקב"ה היה שולח עליו ייסורין אחרים.

 

ז"א: לאדם כדאי לבחור את הייסורים לבד, כי לכול אדם נקצב בראש השנה כמה ייסורים יהיו לו השנה, כמו שמזונותיו קצובים גם הייסורים קצובים, וחייב שיבואו עליו הייסורים שקצבו, אבל אם הוא מקדים ומחליט איזה ייסורין לקבל, אז זה יורד לו ממכסת הייסורים שהוא צריך לקבל.

 

עכשיו ייסורים שנקצבו לו מראש השנה אפשר שהוא לא יקבל אותם לכפרת עוון יכול להיות שהם ייסורים לעונש, וזה לא מצווה לקבל ייסורים, אבל אם הוא בוחר את הייסורים בדרך של מצווה, בלימוד התורה, בהתשת כוחו, בעמילות בתורה וכו' וכו',

זה ייסורים שהוא מסוגל לקבל כי הוא בחר בהם, הם יורדים מסך הייסורים שמגיע לו והם נחשבים למצווה וכפרת עוונות.

אז טוב או לא טוב? אז אל תחכה עד שיבואו ייסורים ואח"כ תחפש לך פתרונות ואז ישלחו לתורה וכבר יהיה מאוחר,

התפארת ישראל אומר: קבלת הייסורים ומידת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי ה' שומר מצוותיו דרך תומו, בשלמות בלי שום הרהור אחרי השכינה: זה נקרא שאדם זוכה לקניין התורה כשאין לו הרהור על קבלת הייסורים ויש מידת סבלנות ואינו מהרהר אחר דרכי ה'.

 

עד כאן זה ההגדרות ועכשיו למעשים לעובדות ולהבהרות וכו'.

 

 

האיר רבי שמחה זיסל זיו, הסבא מקלם, מה זה בקבלת הייסורין? מה זה קשור לקניין התורה לקבלת התורה?: הוא אומר בקבלת הייסורין פירושו: ייסורין שאדם מקבל על עצמו בשביל קיום התורה, בין בשעת לימודה בין בשעת קיומה, זה נקרא שהוא קונה תורה, אז צריך אחד מהתנאים בקבלת הייסורין, יש מצוות כאלה בלימוד תורה בתנאים כאלה או אחרים שקשה לו, אז איך הוא יקנה תורה אם הוא אומר: עכשיו זה לא, זה קשה זה מצער אותו זה זה, זה זה, זה לא יעזור, לכן מוכרח שיהיה גם בקבלת הייסורין בשביל התורה, כדי לקיים תורה, ואז היא תתקיים בידו.

 

אמרו חכמים ז"ל: למה נקרא שמו בן בוזי? שביזה עצמו על דברי תורה,

ופירש זאת רבי אלחנן ווסרמן הי"ד: ח"ו שדברי תורה גורמים לביזיונות, אלא יחזקאל הנביא שהיה מיועד לביזיונות השתדל תמיד להתעסק בחפצי שמים, כך שבעת שיבואו עליו הביזיונות: יתרחש הדבר תמיד כשהוא עוסק התורה ובכבודה, לכן הוא נקרא יחזקאל בן בוזי.

 

בספרו הוסיף וכתב כשטורח וייגע לדבר מצווה או שמתבזה בשבילה: ינקו לו עי"ז מטורח וביזיון במקום אחר.

 

מעשה שבא רבי אלחנן ווסרמן הי"ד לבלגיה, בעניין ישיבת "אוהל תורה" בשלהי שנת תרצ"ז: וביקש מתלמיד חכם אחד ושמו רבי יהושע הלוי גרוספוגל שישב בהיידה, והצטרף אליו בביקורי בית אצל אנשי הקהילה להתרימם עבור הישיבה, חיכך האיש בדעתו אם לקבל הזמנתו, מכיוון שלא הסכים מימיו לעסוק בפעולות מעין אלה, מחשש שיסבול עלבונות.

 

מכיוון שרבי אלחנן הרגיש כנראה מה מתחולל בליבו פנה אליו בסבר ידידותי יידע מר אם זה גורלכם לספוג ביזיונות, סופו שיבואו הביזיונות לתוך ביתו, מכול מקום: מאשתו ומשכניו ובשום פנים לא ימלט מהם.

 

אם כן איפה, מוטב שיוכל לתלות שבאו עליו הביזיונות אם בכלל יבואו בגלל התורה.

אז כדאי לך שזה יהיה כבר בגלל התורה, שלכבוד התורה היתה מוכן להתבזות ממה שתתבזה בחינם,שלא לשום מטרה נעלה.

 

כמו שאמרנו כי מידת הביזיונות קצובה לאדם, ואם צריכים לבוא הם יבואו.

השאלה: האם הם באו בשביל כבודה של התורה או שיבוא עליך בלי שום קשר לשום

מצווה ומעלה.

כעין זה כתב בעל "הקהילות יעקב" באחד מאיגרותיו: אמרו חכמים ז"ל מדרש רבה פרשת "מקץ" צב', אמר רבי אלכסנדרי: אין לך אדם בלא ייסורין, אשריו לאדם שייסורין באים עליו מן התורה, כלומר: מנת הייסורין נגזר משמים לכול אחד, ואי אפשר

להינצל מזה, אשרי האיש אשר באים עליו ייסורין ע"י עסק התורה והמצוות, שאז כל הייסורין הם לזכות עצום ונורא, שסובל בעד כבודו של הקב"ה ובתורתו הקדושה, ואין קץ לשכרו עבור הרדיפות הללו, ואילו יזניח ח"ו עבודת הקודש? אזי הייסורין לא יעברו ולא יפחתו, ואז הם צרות צרורות בחינם ללא תועלת, כמו שאמרנו קודם.

זה אומר בעל "הקהילות יעקב" הסטייפלר זצ"ל.

 

משבאו להתלונן בפני מרן בעל החזון איש שהמצב הכלכלי בישיבה פלונית קשה עד מאוד: אמר מקנה אני בכם שאתם מקיימים את התורה מתוך עוני, וסיפר על החפץ חיים שאמר לרבי שמואל גריינמן: שייסורים הבאים ע"י עסק מצווה: זכות רבה היא ועצומה עד מאוד, אף כאן אם סובלים אתם בגלל קיום הישיבה, שמצבה הכלכלי קשה עד מאוד: מקנה אני בכם. הרי כל מצווה שמקיים בצער מקבל פי מאה גם, השכר הוא ללא גבול ממש, אז מי שיושב פה ואין לו פרנוסה ולומד תורה, ודוחק את כל הבעיות: אייייי. מה גודל שכרו זה נקרא לומד מתוך הדחק!, זו המעלה בכי גדולה.

 

מה הן ייסורים? אתם חושבים כאבים, ניתוחים, עניות, טעות רבותי, טעות.

ייסורים פירושם כשלומדים גמרא או רמב"ם או רשב"א ולא מבינים בשום אופן זה ייסורים לא מבינים זה ייסורים. מה זה ניתוחים מה זה כאבים? מה זה עניות? קשקושים, לא מבינים רמב"ם ורשב"א איייי. זה ייסורים!, ורצים בחדר ורצים באולם הישיבה, רצים והזיעה ניגרת מכול הגוף ועדיין לא מבינים.

 

מספר אחד התלמידים: פעם נכנסתי לביתו של מרן הגרא"מ ש"ך אומרת הרבנית: הוא מרגיש רע היום, אי אפשר לדבר אתו, הוא חולה, נבהלתי, מה יש לו? אינני יודעת עונה הרבנית, הוא רץ הלוך וחזור מהבית לישיבה ומהישיבה לבית, ומשני המקומות הוא נראה ירוק וצהוב, הוא אינו יודע מה נעשה אתו, הוא רץ הלוך וחזור ונאנח, הולך התלמיד אחד מכמה מאות המסורים לחפש את רבו, והוא לא נמצא, חוזר לביתו, והרבנית אומרת בשמחה: הוא מרגיש ברוך ה' יותר טוב, מה הוא לקח שואל התלמיד?

 

לא ראיתי שהוא עולה על כיסא מוציא ספר מסתכל פעם או פעמיים: וראיתי שחזר לו הצבע האנושי, אפילו חייך וגם טעם משהו, הרי הוא כבר לא אכל, הוא נעשה בריא, רבי אלעזר בריא ורענן, פניו האירו, למה יקירי? להכיר את התויירה זה החיים, ולא להבין זה ייסורים שקשה לשאת אותם, מה פירוש לא להבין? לא להבין: איך אפשר לחיות! איך אפשר לאכול! איך אפשר לישון! כשהתוייפס מסתיר לך את העיניים! כמו ענן ענק מעל הראש! אלה החיים, אלה כל החיים!, בשבילי: אין אלה חיים מוכרחים לחלות, אי אפשר לחיות בלי להבין את התוייספס, או את הרשב"א. שמעתם? ממש כמונו לא?.

משמו של רבי חיים מוולוז'ין הובא שאמר, זאת לא הייתי רוצה: להזמין עלי מיוזמתי ייסורים של אהבה, חוששני שלא אעמוד בהם לקבלם באמת באהבה, אולם שעה שכבר באים עלי ייסורין וסובל אני מחמתם: אינני מוכן לבטל על שכרם!,בעד שום הון שבעולם, שמעתם? להזמין אותם אני לא במדרגה כזאת כי אני לא בטוח שאקבל אותם באהבה, אבל אם הם כבר באו! אני לא מוכן לוותר על השכר שלהן בעד שום הון שבעולם.

יגידו לו קח מיליון דולר תוותר על הייסורין הוא לא מוותר.

 

מסופר על רבי חיים מוולוז'ין: באו והגיעו ימי הזקנה, ורבי חיים נחלה במחלה קשה, ייסורים קשים ועזים נכפו עליו ותקפוהו, והנה מתברר חששו כחשד שווא, צהלת הפנים ומאור העיניים הסגירו את צפונות הלב ורכשיו, וכמאה עדים העידו בו, אשר גם ניסיון הייסורין לא יכל לו, השמחה של מצווה שליוותה את קבלתם הוכיחה בעליל כי צפייה ארוכה קדמה להם, והכנה מתמדת הכשירה אותם מבחינת: "מתי תבוא לידי ואקיימנה", כאילו בכפייה מלמעלה באו, כאילו רק בהזמנה ובהשתוקקות נפש עמוקה, ייסורים של אהבה כשמם.

מעיד בנו רבי יצחק: מאז ומעולם היו ענייני הגוף בכללם כדבר נבזה ונמאס בעיניו, עד שלאפס ותוהו ייחשבו, מבלי הרגיש לא עונג ולא נגע, ובתענוגי הגוף אף למעוטא דמעוטא היה חושש שלא יהיה לו תענוגים, כך נהג מעודו: מתאמץ ומשתדל בעצמו שלא יחוש בתענוגות העולם הזה כלל, ואף כי הגיעו ימי הזקנה שנתייסר בייסורים של אהבה, במאודו ובנפשו קיבלם בשמחה ובצהלת פנים מבלי להוציא אנחה, כמאמר חכמים ז"ל בברכות סב': קבולי דיסורי שתיקותי, קבלה של הייסורים: שתיקה.

ז"א: המסורת אומרת שייסורים זה בשתיקה, קבולי דיסורי שתיקותי.

 

משך מספר שנים סבל רבי חיים מהייסורים, מספר שנים!, סבל מהייסורים, כל אותה תקופה היתה דעתו בדוחה עליו, מה זה בדוחה? שמח, מספר רבי איצל: רק על זאת היה מצטער ודואב מאוד כי מפאת מחלתו נאלץ לטפל בגופו ולכלכלו, ובתוך כך לבטל מלימודו. ואף גם עוגמת נפש זו לא היה חושף ומפגין לעיני כל קהל המבקרים או אף המקורבים, רק היה מצפין וטומן צערו בליבו לשעת הכושר.

ז"א: כמו שאומר חובת הלבבות "דאגתו בליבו וצהלתו על פניו",

רק היה מצפין וטומן צערו בליבו לשעת הכושר, לשעה שנותר עם בנו אהובו לבדו, ובמסתרים היו עיניו יורדים טיפ טיפ, ואם כי ליבו היה דווי על זה, היה שמח בייסוריו הממעטים לו הרגש התענוג, עד שלא שם ליבו לא לעונג ולא לנגע.

 

על השכר של הייסורים מאן רבי חיים לוותר, ואף עמד בהם לקבלם באהבה גמורה, אבל בזה לא תם ולא נשלם פרק המרטיט והנורא בחייו, כי בה בשעה שגדשה מנת הייסורים וגופו הטהור והקדוש נכתש במכתש הסבל, על עמל התורה לא וויתר מכול וכול.

ומספר רבי שאול קצנלנבוגן מגדולי הגאונים בדורו: שגם לעת זקנותו ייסורים שלא ישנים זה ייסורים שממרקים עוון, גם לעת זקנותו שנתייסר בייסורים ר"ל, ועד יום העלותו מאתנו היתה שעשועיו בעיון תורת ה' בליבון הלכה לאמיתה.

 

 הרמב"ם פוסק שאפילו אדם זקן עד יום מותו חייב בלימוד התורה.

לכאורה תגיד מה צריך עכשיו ללבן הלכות נגיד עוד כמה ימים אתה יוצא מן העולם, איזה הלכות אתה הולך לקיים מה יש לקיים? אתה כבא בדרך החוצה, עד הרגעים האחרונים אתם שומעים?

כי אנשים חושבים שהעולם נגמר פה, הוא מתחיל עכשיו, במה שהספקת לאסוף: אתה ממשיך, אדם שנובע לחו"ל פתאום נזכר בעוד משהו והוא מכניס למזוודה, עוד משהו  מכניס למזוודה, למה? הוא נוסע מה שהוא לוקח אתו זה מה שיהיה לו, מה שהוא שוכח פה לא יקח.

 

 

רבי שאול מזכיר עובדת שקידתו בתורה עד כדי עיון מעמיק וליבון ההלכה למעשה אפילו בשכבו על ערש דווי, ובידינו לאשש זאת השתי דוגמאות: שאלה בוערת אחת הועלתה על הפרק בעניין צדקת רבי מאיר בעל הנס, צדקה שנותנים לרבי מאיר בעל הנס וסוגיית עניי עירך: תשובתו ניתנה על ידו כי יומיים קודם ששקעה שמשו לשקוע לזרוח בארצות החיים, חתם על זה בחתימת ידו ממש, יומיים לפני שהוא נפטר הוא חתם תשובה, כלשון רבי שלמה הכהן אב בית דין אורלי, בחתימת ידו ממש דייקה, משום שחתימת ידו בשעה ההיא אומנם ריבותא היא.

 

והראייה: שתשובה נוספת בשכבו על ערש דווי מצינו שנכתבה ע"י בנו רבי יצחק דווקא, וזה סיים האיגרת המשפט החותם בפקודת מר אבא הגאון נרו יאיר.

גם גילויים הם מעוררי צמרמורת ממצב בריאותו החמור אותה שעה נכללו בדברי התשובה ההיא, כאשר החתים לבנו וכך הכתיבו:

אינני אומר קבלו דעתי, כל שכן לעת כזאת איייי. דאינטלי רחמנא ליצלן יד ורגל מאיתי, כשניטלו ר"ל יד ורגל מאיתי וודאי דלא פלט גם כל הגוף והמוח מחלישות ותשות כוח ר"ל, החונן העליון יתברך שמו יחזירני לאיתן בריאותי, אין לך אות ומופת מזה לקבלת ייסורים באהבה מאשר גילוי כל נפלא של עמל התורה ביגיעה ובישוב הדעת עד כדי הכרעה הדין והלכה סבוכה להוראה על המעשה.

קטוע יד ורגל! אתם שומעים? קטעו לו יד ורגל, יומיים קודם הסתלקותו, עדיין ימי עלומיו היו שעשועיו בעיון תורת ה' בליבון הלכה לאמיתה.

 

 

תלמידו השביל נאה מזכיר את עניין המחלה בהספדו: והנה אף ששמענו פעמים שהצדיק חלה,ויחזק ולא התפעלנו מאומה, כי אמרנו: "ושב ורפא לו ויחי עוד", כעת ידעתי שהמכה היתה נחלה מאוד, חשבתי כי חולי קל הוא ויוכל להירפא עוד, ואומנם, שמע מחלתו הזעיק והפחיד את התפוצה כולה, וקהילות ישראל נקבצו לתפילות לשלומו ולתרופתו, אך מצבו הלך והחמיר.

 

נתמרק ונזדקק הצדיק מן הבדילים והפסיגים משרידי החומר והגשם שאפשר ודבקו בשולי מעילו של איש קדוש עליון זך וטהור, בן כך ובן כך העיד בנו רבי יצחק כל ענייני הגוף מאוסים היו בעיניו כבר מימים ימימה, והנה אך מתוך ייסורים חולאים קשים וייסורים קשים נפשו ומאודו לא היו נתונים אלא לעמל התורה.

 

רבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל תלמידו המובהק של הגאון מווילנא.

 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

הרצאות קרובות

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת