סוד גלות מצרים וחטא אדם הראשון א' | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב לכל המאזינים וכל הנוכחים כדי לעודד את אלה שנשארו ערים ויש פה בלי עין הרע כמה עשרות.

אנחנו נגיד לכם מהזוהר הקדוש,

זוהר החדש בראשית בקו הישר,

פרק יז מביא

רבי חנינה בן חכיני מלמדנו במשנתנו

שהנעור בלילה

ואינו עוסק בתורה אלא מפנה ליבו לדברים בטלים,

הרי זה מתחייב בנפשו,

מכיוון שהלילה הוא זמן טוב ויפה לעסוק בו בתורה הקדושה,

לא רק מפני שבו דומם גלגל החמה המנסר ביום

ושוקט שעון העולם,

אלא גם בגלל סגולה אחרת המובאת בזוהר הקדוש,

שכן מחצות לילה ואילך מטייל הקדוש ברוך הוא כביכול עם הצדיקים בגן עדן.

וכל צבא השמיים וחיות הקודש

אומרים שירות ותשבחות לשם יתברך,

וגם הצדיקים שבגן עדן.

וכשהאדם עומד באותה שעה משנתו ויושב ללמוד תורה,

שומע הקדוש ברוך הוא את קולו בגן עדן,

וגם כל הצדיקים מאזינים לקולו ושואלים את השם יתברך,

מיהו אותו אדם הלומד עכשיו שאנו שומעים את קולו?

והשם יתברך משיב להם ואומר,

זה קולו של פלוני בן פלוני,

היושב ועוסק בתורה.

ועכשיו אנו מאזינים לכל זה כיוון שהוא חביב יותר מכל השירות ותשבחות

שאומרים לפניי המלאכים ברכיח.

ואם כן,

מה יקרה שעה זו

שבה נעשה נחת רוח לשם יתברך?

ומה קטן ערך הצער כנגדה

על שמניח את השינה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו?

ובוודאי שמי שמתעורר באותה שעה וחושב על ענייני הבלים של העולם הזה,

ראוי לעונש גדול מאוד.

אז הנה, יש לכם קצת חדשות מהשמיים,

מה שמה אומרים על אלה שיושבים כאן ולומדים.

לפני שאנחנו נתחיל ללמוד את סוד הגלגולים של סוד גלות מצרים וחטא אדם הראשון,

נקדים משהו קטן.

בעל הישמח משה,

זכותו יגן עלינו, סח,

שהוא זוכר

את שהותו בארץ מצרים,

ועדיין זכור לו צורת דירתו שם,

סדר הכלים במטבח

וצורת התנור בבית הבשלות.

הוא הוסיף שזוכר גם את הנוגס שעינה אותו,

ואם יראה אותו היום בין אלפי גויים,

יכיר אותו.

שאל אותו, הייתב לב,

אם זוכר גם את יציאת מצרים?

בישיבו שבוודאי זוכר

שאספו את החפצים ויצאו בחיפזון,

וכן זוכר את מעמד מתן תורה ומחלוק את קורח ועדתו,

וסיפר שגדלות קורח הייתה כה רבה עד שבעם כרסם הספק

שמא הצדק עמו,

כשנשאל להיכן הוא צידד

והשיב שהוא לא השתייך

לשום פלג.

אז זה מופיע בשפע חיים, הלברשטיין, דרשות על חומש,

עמוד קפח.

מכל מקום,

הוא זוכר את הגלגול הקודם שלו, בקיצור.

טוב, אנחנו נכנסים עכשיו לסוד גלות מצרים בחטא הדם הראשון.

כפתיחה לנושא נבקש להתבונן בגלות מצרים מסיבותיה.

הגלות הזאת מעוררת מספר תמיהות שמצריכות התבוננות.

עם ישראל גולה למצרים.

במצרים פרעה משעבד אותם בעבודת פרך בבניית ערים מסכנות,

עבודה שמשברת גוף ונפש.

את התבן עליהם ללקוט.

ממנו להכין לבנים ולקובען בבניין

על פי כמות קבועה מראש.

מי שלא עמד במשימה

היה פרעה משקע את בניו כנדבחים בבניין.

אם לא די בכך,

פרעום יסרם בהטבעת בניהם ביאור,

ואף שוחט את בניהם ורוחץ בדמם.

אכזריות שעולה על כל דמיון.

כל הקורא זאת עומד ושואל מדוע?

במה חטאו אבותינו שזה עונשם?

דווקא העם הנבחר,

בין אברהם, יצחק ויעקב,

אוהבי השם.

העם שהיה אמור להיות מופלה לטובה,

מדוע הוא מופלה לרעה, סובל ומתייסר?

זה דבר ראשון.

דבר שני,

לגלות

קדמה הודאה מאת השם,

כמו שכתוב בראשית טו״א.

אחר הדברים האלה היה דבר אדוני אל אברהם במחזה לאמור.

ויאמר אליו אני, אדוני, אשר הוצאתיך מאור כשדים,

לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.

ויאמר,

אדוני אלוהים,

במה ידע כי ירשנה?

ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על אברהם, והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו.

ויאמר לאברהם, ידוע תדע,

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי.

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

השם מודיע לאברהם מראש

על העתיד לעבור על בניו,

ולמרבה הפלא,

אברהם לא מתפלל.

על סדום ועמורה הוא מתפלל,

ועל גזירה על בניו

ארבע מאות שלושים שנה

הוא לא מתפלל.

סדום, שהיו רשעים גדולים,

הרבה אברהם בתפילה.

ואילו כאן מדובר בבניו, מקבל זאת אברהם בשוויון נפש,

ולא מנסה לבטל את הגזירה הקשה.

דבר שלישי.

דבר נוסף, מוזר בגזירת גלות זו.

הגזירה הזאת, גלות מצרים, אינה תלויה בזכויות של עם ישראל.

זוהי גזירה מוחלטת.

לא נאמר כאן שאם הם ילכו בדרך השם,

ינצלו מן הגלות.

מדוע?

מדוע אין כאן התניה,

כמו בכל נבואות התורה,

אם בחוקותיי תלכו, ואת מצוותיי תשמרו, ועשיתם אותם,

ונתתי גשמיכם בעיטם, ואם בחוקותיי תמאסו,

ואם את משפטיי תגעל נפשכם וכולי. למה אין פה התניה? למה זה מוחלט שככה יהיה?

דבר רביעי,

השם מבטיח לאברהם

שלאחר הגלות יצאו ברכוש גדול.

נו,

וזה פיצוי,

זה פיצוי על מאות שנים בשעבוד ועבדות?

יצאו ברכוש גדול?

ומי יצאו ברכוש גדול?

רק הדור האחרון.

ומה עם כל אלה שבינתיים מתו?

איזה מין דבר זה?

ועוד,

האמנם יש בממון הזה לנחם את אברהם אבינו, שמעולם לא חשיב ממון?

ואמר, תן לי הנפש וארכוש כך לך, למלך סדום?

דבר נוסף,

על עשיו נאמר, ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו,

ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען,

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.

רש״י מפרש

מדרש אגדה,

מפני יעקב אחיו,

מפני שטר חוב

של גזירת כי גר יהיה זרעך,

שזה מוטל על זרעו של יצחק.

אמר, אלך לי מכאן,

אין לי חלק לו במתנה שניתנה לו הארץ הזאת,

ולא בפרעון השטר, שזה הגלות של 430 שנה.

אם כל כך פשוט וקל להתפטר מ...

משטר חוב זה?

מדוע גם יעקב אינו מתפטר ממנו?

נו, אז אחרי כל הקושיות האלה אנחנו צריכים לחזור לשחר ההיסטוריה

כדי לבדוק איך הכל התחיל להתקלקל.

זה סיפור מתח עכשיו.

השם ברא את אדם הראשון והניחו בגן עדן.

וציווהו שלא לאכול מעץ הדעת.

הנחש פיתה את חווה

וחווה הכשילה את אדם הראשון.

בעקבות החטא

נפל האדם ממדרגתו העצומה

ונהיה כאחד האדם,

כפי שהוא כיום.

קודם לחטא

היה אדם במדרגה רוחנית עצומה,

יותר קרוב למלאך מאדם.

הוא יכל לעבור מגן עדן התחתון,

שבו הוא שהה פה בעולם הזה,

לגן עדן העליון,

כאדם שעולה מבית לעלייה.

לאחר החטא הדבר ייתכן

רק לאחר שיניח וישיל את גופו העכור בארץ.

ולא כל הצדיקים עולים לגן עדן עליון.

קודם לחטא

לא היה לו יצר רע.

הכוח המפתה יצרו היה חיצוני לו,

הוא הנחש.

לאחר החטא

נתערב באדם רע בטוב,

וכיום היצר מפתה אותנו מבפנים, יותר מבפנים, עד שאדם חושב

שכשהוא אומר, אני רוצה, אני,

בא לי, אני מתאווה, זה כאילו הוא אומר.

זה לא הוא,

זה יצרו הרע אומר.

וזוהי הבחינה של עץ הדעת.

שדעת זה לשון חיבור,

כמו שכתוב, וידע אדם את חווה אשתו.

זה החיבור, כן?

הדעת זה הכוח השכלי לחבר בין דברים.

כוח זה אינו לבעלי חיים.

עץ הדעת, טוב ורע, נקרא כן, מפני שלאחר האכילה ממנו נתחבר באדם הטוב והרע.

והוא אינו כמו שהיה קודם טוב מושלם

והרע חיצוני לו,

אלא עתה הוא גוף שבו מאוחדים מעורבים הטוב והרע ביחד.

קודם לחטא היה ניסיונו של האדם במושכלות.

מה זה?

להבחין ולבחור בין אמת לשקר.

לא הייתה בו תאווה ותשוקה לגשמיות בהמית.

שום משיכה לא הייתה לו לשום דבר גשמי.

כל הניסיון היה במושכלות.

להבחין ולבחור בין אמת לשקר.

לאחר החטא

נכנסה בו התאווה,

ובעקבות כך אף הכיר בזה שהוא ערום.

קודם הוא לא הרגיש שהוא ערום.

קודם לחטא,

ולא התבוששו, לא היה בושה בכל העניין של הגוף.

והיה כל עניינו במושכלות

ללא משיכה תאוותנית.

אחרי החטא,

נתערב בו הרע הכוח המתאווה,

המשיכה הגשמית,

הארצית,

החומרית,

ואפילו גופו הפך מגושם בארצי,

חלף גופו הרוחני שהיה לו קודם.

קודם הוא היה רוחני,

שזה כבר היה שהמלאכים טעו בו וחשבו שהוא האלוקים.

חכמים זיכרונם לברכה מגדירים זאת

בשעה שבה נחש על חווה הטיל בה זוהמה,

זוהמה שדבקה בה,

ובכל המין האנושי אשר נוצר ממנה.

חוץ מעיבוד מעלתו הרוחנית

נענשו אדם בחווה בעונשים נוספים.

בזיעת אפיך תאכל לחם.

וארורה האדמה בעבורך.

קוץ ודרדר תצמיח לך.

והאישה,

הרבו הרבה עצבונך וערונך.

בעצב תלדי בנים.

והוא ימשל בך.

אבל הנורא מכל,

בעקבות החטא גורש האדם מגן חדן,

מחשש פן ישלח ידו ולקח

גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם.

ונקנסה מיתה על כל המין האנושי.

אם הוא היה אוכל מעץ החיים,

לא היה לו תיקון לעולם.

התיקון זה המיתה.

ונקנסה המיתה על כל המין האנושי.

לא ניתן יותר להגיע לזיכוך מוחלט ולהתדבק בו יתברך בגוף הגשמי העכור,

כי לא יראה אני האדם בחי

על הנשמה להיפרד מן הגוף

כדי להיענות מהזיו האלוקי בגן עדן העליון.

זה המצב שנגרם בעקבות החטא.

בעקבות החטא אדם הראשון עושה תשובה.

מובא במסכת עירובין, י״ח,

אמר רבי ירמיה בן אלעזר,

כל אותן השנים שהיה האדם הראשון בנידוי,

שהרי הקדוש ברוך הוא גער בו וקילל אותו,

כל אותן השנים שהיה האדם בנידוי,

הוליד רוחין ושדין וללין,

שנאמר, ויחי אדם שלושים ומאת שנה,

ויולד בדמותו כצלמו,

משמע שעד עתה, לפני גיל מאה שלושים,

הוא ילד שלא כצלמו,

אלא רוחין ושדין וללין.

וזה מקרי שהיה רואה.

מקשה הגמרא, היו מתחככות בו

שתיים ידועות, ל״י ונ״ע.

מקשה הגמרא על רבי ירמיה מדברי רבי מאיר.

היה רבי מאיר אומר,

אדם הראשון

חסיד גדול היה.

כיוון שראה שנקנסה מיתה

על כלל העולם על ידו,

ישב בתענית 130 שנה.

האמת ש-130 שנה הוא ישב בתענית, זו הייתה התענית החמורה שהוא קיבל על עצמו.

הוא היה נמצא בתוך נהר גיחון,

והיו עליו זרזי תאנים,

חגורות של תאנים,

והוא היה בצער גדול מאוד.

אבל למעשה הוא טענה כל ימי חייו.

האדם הראשון חי תתקל שנים.

תתקל זה 930 שנה.

בגימטריה, תענית.

930 שנה הוא יתענה.

ופירש מן האישה 130 שנה.

ועלה זרזי חגורות עינים על בשרו 130 שנה.

הרי שפירש מאשתו,

וכיצד אמר רבי ירמיה שהאדם הוליד מאשתו באותן שנים שדין.

מתרצת הגמרא,

אכן באותן שנים פירש אדם מאשתו.

ומה שאמרנו שהוליד רוחין שדין מללין,

היה זה על ידי שכבת זרע שראה לאונסו.

קרי,

שיצא ממנו לאונסו,

וממנו נבראו אותן רוחין שדין מלילין.

עד כאן דברי הגמרא בתרגום.

אני יכול לכנס אתכם לדקדוקים יותר מדהימים,

אבל בינתיים אני לא עושה זאת.

העולם הולך ומידרדר.

מכאן ואילך העולם הולך ומידרדר ומוסיף קלקול על קלקולו.

תחילה היו אלה אנשי דור המבול.

הארץ נשחטה לפני האלוהים ותמלא חמאס.

אחריהם דור אנוש הכעיסו את השם עד שהציף עליהם מאוקיינוס,

צונאמי של היום.

בעקבותיהם דור הפלגה שממשיך את ההידרדרות.

הם בונים מגדל של ראשו בשמיים במטרה לעשות מלחמה עם השם.

אחריהם אנשי סדום רעים וחטאים לשם מאוד.

עד שבשנת 1948 לבריאת העולם ציון

קם אדם שקוראים לו אברהם העברי.

אברהם הוא הראשון שהחל לחפש את בעל הבירה לבקש את השם.

הוא נלחם כנגד עובדי העבודה הזרה,

מנתץ את אלילי טרח אביב,

מתעמת עם נמרוד הרשע ומושלך לכבשן האש בעבור אמונתו.

אברהם מפיץ את האמונה באל אחד בכל מקום אליו הגיע,

ועושה נפשות ומגייר את האנשים.

ואז בעל הבירה, השם יתברך, נגלה אליו,

ומגלה לו שהוא השליט על העולם.

השם מנסה את אברהם בעשרה ניסיונות

ועומד בכולם בהצלחה.

אברהם הוא הראשון שמתחיל לתקן את שקלקל אדם הראשון בחטאו.

אומנם היו צדיקים לפני אברהם,

נוח, מתושלח, שם ועבר,

אולם הם לא פעלו בקרב הבריות להפיץ את אמונת השם.

הקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם בברית בין הבתרים וקוראת עמו ברית.

באותה הברית הוא מבטיחו שיוציא ממנו בן שיירשנו,

ומבטיחו את ארץ ישראל,

ואף מבטיחו על הגלות העתידה במצרים,

ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם,

בשל צדקותך ומסירות נפשך על מצוותיי,

אני מבטיחך שממך יצא העם הנבחר.

העם שיזכה לתקן את חטאו של אדם הראשון

ולהסיר את הזוהמה שדבקה במין האנושי,

על ידי הנחש הקדמוני.

ממך יצא העם שיזכה לקבל תורה מסיני,

ובכך יגיע להזדככות מוחלטת מזוהמת הנחש

ולתיקון עולם במלכות שדי.

העם שיזכה לחזור למצבו של אדם הראשון קודם החטא.

זה העם שיצא ממך.

נו, איך מתקנים את חטא אדם הראשון?

ההזדככות לא תהיה קלה.

על מנת להזדכך מתאוות גופניות,

שזה היה אופי החטא של אדם הראשון,

אז הם יצטרכו לעבוד עבודת פרך,

לשבר את הגוף שנזדהם.

התרופה לתאוות הגופניות זה ייסורי הגוף.

לכן אנו מוצאים שמצרים מכונה בכתובים בשם כור הברזל.

ואתכם לקח אדוני ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים,

להיות לו לעם נחלה כיום הזה.

מבאר הרדק,

כמו שצורפים את הכסף בזהב, בכור,

כן נצרפו במצרים בעבודה קשה.

בכור הצורפין מפרידים תסיגים את הפסולת מן הכסף הזהב.

מצרים גם נקראת ערוות הארץ.

הארץ היא כדמות אדם.

לארץ יש ראש,

יש לה עיניים,

ידיים,

רגליים וגם ערווה.

כמובן בכתובים,

ראש עפרות תבל,

בארץ רחבת ידיים,

טבור הארץ,

עין הארץ.

וכמו שבגוף האדם יש חילוקי דרגות בין עבר לעבר,

כך בארץ.

והמקום הטמא והשפל ביותר

זו מצרים, ערוות הארץ.

ומצרים מהווה מקום הזיקוך

והזיקוך

צירוף ובירור.

כשאדם עובד עבודת פרך, גופו שבור,

ואין ליבו ומחשבתו פנויים למחשבת זימה או תאווה.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים שאפילו לנשותיהם לא יזדקקו במצרים.

אלמלא נשים צדקניות שהן עודדו את בעליהן

וקיימו בהן תחת התפוח עוררתיך.

אף דור המשך לא היה להם,

מרוב שגופם היה מותש.

ורק לאחר ההזדקקות הזאת במצרים הם יהיו ראויים

לעמוד למרגלות הר סיני ולזכות לקבלת התורה.

לאור זאת נבין עכשיו מדוע לא די שאין אברהם מתפלל על ביטול הגלות,

אלא החכמים אומרים שאת היוזמה של הגלות

הציע בעצם אברהם אבינו.

כמו שדרשו חכמים, זיכרונם לברכה, בסוטה יא,

את הפסוק הנאמר ביוסף,

וישלחהו מעמק חברון,

מעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון.

למה הוא שלח את יוסף יעקב אבינו אל אחיו?

מעמק חברון.

מה זה מעמק חברון? חברון זה לא עמק בכלל, זה הר.

אז איך אתה אומר עמק?

ללמד

מעומק העצה של זה שקבור בחברון הוא אברהם אבינו.

הוא שבחר בגלויות,

או כמו שמפורש במדרש ששאל הקדוש ברוך הוא את אברהם,

מה אתה מעדיף, שיתוקנו בניך בגיהינום

או בגלות?

בחר אברהם בגלות

כדי שיזדככו בגלות מכל זוהמה ויזכו לחזות בנועם השם.

אז אחר שראינו בקווים כלליים כיצד גלות מצרים משמשת כתיקון לחטא של אדם הראשון,

עכשיו נרד לפרטים

ונרצה ללמוד כיצד נעשה אותו תיקון,

ומיהם הנפשות הניתקנות,

כמו שנתבהרו הדברים בארוכה בדברי המקובלים.

תוצאות הקרי שראה אדם הראשון.

ראינו לעיל שבאותן 130 שנה,

ומעתה נקרא להם קל שנים, קל שנים, 130 שנה.

ובכן, אחר שראינו שבאותן קל שנים שפירש אדם הראשון מחווה אשתו,

אמרנו שהוא הוליד לילין שדין ורוחין משכבת זרע,

טומאת קרי שראה לאונסו.

במדרש מבואר ממי הוליד אדם הראשון.

אמר רבי סיימון, כל 130 שנה

שפרשה חווה מאדם,

היו רוחות הזכרים

מתחממים מחווה והיא יולדת.

ויהיו רוחות נקבות

מתחממות מאדם ומולידות ממנו.

זהו שנאמר בשמואל בית זן,

אשר באה אבותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם.

מי הם נגעי בני אדם?

בניו של אדם הראשון,

הלילין והרוחין

והשדין שנולדו מהקרי של אדם הראשון. הם נקראים נגעי בני אדם.

הם הבנים של אדם הראשון.

מבואר בכתבי הארי זיכרונו לחיי עולם.

שאותן ניצוצות קרי שיצאו מהאדם הראשון,

תקשיבו טוב,

היו של נשמות עליונות קדושות,

ונקראו נגעי בני אדם,

משום שהיה האדם הראשון מתענג בהוציאם,

בסוד שאמר קהלת ב' ח',

ותענוגות בני אדם שידה ושדות ושידות.

שידה ושידות זה מלשון שדים,

והן

ל' י' ול' יותיו, זה שם של אחת מהן,

ונ' וע' ומ' וא' זאת השנייה,

שמהן היה אדם מתחמם ורואה קרי,

וחלף עונג הפך להיות נגע,

נגעי בני אדם.

את ניצוצי הקרי הללו לקחו הנקבות של הקליפות,

הל' י' והנ' ע',

והן נצטיירו בגופם

והולידום,

והן שדין ורוחין ולילין על שמה של ל' יוד.

נשמות עליונות וקדושות אלו

צריכות גלגולים רבים לצרף אותם וללבן אותם

עד שיזדככו מחלאתם וזוהמתם

בתום הגלגולים והצירופים הרבים.

יש פסוק בישעיה שאומר,

שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח,

והיא על שם לילה שהיא מזדמנת בלילה לאנשים,

וגם לשון יללה.

עוד יש לדעת

שהאדם הראשון חטא בנוסף לאכילתו מעץ הדעת,

ועבר על שבע מצוות בני נוח.

למעשה, נצטווה בשש.

עבודה זרה,

איסור עבודה זרה, איסור ברכת השם, הכוונה הפוך,

איסור שפיכות דבים, גילוי עריות, גזל,

וצריך להעמיד דיינים,

ואיסור אבר מן החי נוסף מנוח.

עבודה זרה וברכת השם, הוא עבר אדם הראשון,

שהוא כפר בעיקר.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים שהאדם הראשון מין היה כופר,

וסבר שהעולם קדמון.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לא חידש את העולם, מאין?

אלא כאילו העולם קדמון. איך הוא הגיע לזה?

והשם כביכול אכל מעץ הדעת

וברא את העולם,

ואם גם הוא יאכל, יהיה אף הוא כלוקים.

מי לימד אותו?

הנחש.

הוא אמר,

וייתם כאלוהים,

יודעי טוב ורע, הוא סיפר לך מה?

איך את חושבת שאלוקים ברא את העולם?

הוא אכל מהעץ הזה וברא את העולם.

זאת אומרת שהעולם היה קיים,

היה קדמון.

העץ כבר היה קודם,

מהעץ שהוא אכל הוא ברא.

למה הוא לא רוצה שתאכלו?

כדי שגם אתם לא תבראו עולמות.

ככה הוא חרטט אותה.

והאדם הראשון בלה את זה.

אז לכן הוא היה כופר.

בברכת השם,

שזה כלול גם בעבודה זרה,

בקילל אפשר לעשות איזה לשון קלון.

ועוד דבר,

למה הוא עבד עבודה זרה, או נחשב לעבודה זרה?

כיוון שהשתחוו לו כל הברואים.

והוא היה כצלם בעבודה זרה, הם טעו בו.

חשבו אותו אלוקים.

והוא לא מחה בהם.

אז הרי זה עוד דבר שעבד עבודה זרה.

גילוי עריות.

זה היה עוון השחתת זרעו שניתן בל' י' ונ״ע,

שהן נקראות עריות.

בהיה ערווה יהי ל' י׳, כתוב בזוהר.

הן נקראות עריות.

ועוד דבר, אתם יודעים מה הוא עשה?

הוא שימש עם חווה ביום

ובחול.

הרי עונת תלמידי חכמים זה בשבת,

והוא שימש בחול.

הוא בפרהסיה,

ולא המתין לשבת.

וראה הנחש את אדם מחווה עסוקים בתשמיש,

ונתעבה לה והחטיאם.

מזה שהוא ראה אותה

בשעת תשמיש, כיוון שהוא עשה את זה ביום,

והוא עשה את זה ביום חול,

והוא עשה את זה בפרהסיה,

יכול היה נחש לראות את המעשה בנתעבה בחטיאם,

כי הוא רצה בעצם לקחת את חווה לעצמו.

עוד דבר שהוא חטא, שפיכות דמים,

כיוון שנגזרה בעטיו הגזירה שכל העולם ימות.

וגם שהשחית את זרעו, שזה נחשב כרוצח.

גזל,

הוא גם עבר,

כיוון שנטל מפרי עץ הדעת ללא רשות השם,

שהוא בעל הגן,

וגזל לקדוש ברוך הוא.

והוא עבר גם על הדינים,

שעבר על הדינים שנצטווה עליהם,

כי בני נוח,

מצווים להעמיד להם דיינים על מנת שידונו את

העובר על מצוות אלה

והוא עבר עליהן.

אז כל אלה החטאים הנוספים שחטא האדם הראשון.

עכשיו צריך לתקן את הכול.

עכשיו צריך לתקן את הכול.

התחלת התיקון

בדור המבול, הפלגה וסדור.

אותן נשמות

קדושות מהקרי של האדם הראשון

ירדו תחילה באנשי דור המבול

על מנת לתקנן.

אבל היות שמקורן היה רע,

המקור של הנשמות היה רע,

לכן היו מורדים וכופרים בשם.

עיקר חטאם של אנשי דור המבול היה בהשחטת זרעם על הארץ.

ככתוב,

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ,

והם שבו על קלקולו של אדם הראשון.

רק הוא ראה את הקרי לאונסו,

והם היו מזידין.

בעקבות חטאי אנשי דור המבול נאמר, ויינחם אדוני כי עשה את האדם בארץ.

כי עשה את האדם

בא לרמוז כי הם בחינת בני אדם הראשון עצמו,

שהם יצאו בהשחטת זרעו באותם 130 שנה.

ועוד נרמז זאת בפסוק,

וירא אדוני כי רבה רעת האדם בארץ. עוד פעם הוא נרמז האדם.

ונודע כי המשחית זרעו הוא נקרא רע.

כמו שכתוב, ויהי ער בכור יהודה רע בעיני אדוני כי היה משחית זרעו.

ונמצא כי דור המבול שיצאו בהשחטת הזרע מהאדם הראשון

נקראים רעת האדם.

כיוון שהם היו רעים,

דהיינו משחיתים את זרעם.

ומסיים הפסוק,

וכל יצר מחשבות ליבו רק

רע כל היום.

כי כל התגברות יצרם נבעה מחמת השחטת זרע הנקרא רע,

לפי שמשם הם נמשכו בעקבות מעשיו של האדם הראשון.

לכן מה אמר השם?

אמחה את האדם

אשר בראתי.

לרמוז

שהם בחינת...

נשמות השחטת זרע האדם הראשון בעצמו,

אשר בראתי שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

ולכן עונשם של אנשי דור המבול, מה היה?

נמחה גופם במי המבול ברותחין.

מידה כנגד מידה,

תמורת טיפת הרותחין של השחטת זרעם על הארץ.

וכמו שאמרו חכמים במסכת ראש השנה יב,

ברותחין קלקלו וברותחין נידונו.

הם השחיתו זרעם ברותחין,

ולכן הם נידונו ברותחין.

ועוד,

הם גם נידונו במבול ברותחין וצוננין,

כדין הגעלה.

להגעיל ולהפליט את הזוהמה שדבקה בהם,

כפי שבהגעלת כלים יש להטביל ברותחין,

ואחר כך בצוננין.

לדור המבול היה חטא נוסף.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים לא נחתם גזר דינם, אלא

על הגזל.

סנהדרין כח.

כיוון שהם היו בניו של אדם הראשון,

הם המשיכו ואחזו מעשה אביהם בידיהם,

וגם הם חטאו בגזל.

הרי הוא אכל מהעץ.

בלי רשות, זה גזל.

גם הם חזו בגזל ציון.

שני עוונותיהם נרמזו בפסוק זה.

כתוב,

ותשחט הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס.

ותשחט הארץ זה השחטת זרעם,

ותמלא הארץ חמס זה גזל.

בגלגול הזה אותן נשמות

אינן זוכות להגיע לתיקונן,

אבל הן מזדככות

ומתלבנות במי המבול.

אותן נשמות עצמן

שנמחו בדור המבול,

שבו והתגלגלו באנשי דור הפלגה

על מנת להשלים תיקונן.

אנשי דור הפלגה

חוטאים בכפירה,

מבקשים לבנות מגדל שראשו מגיע השמיימה,

בואו נראה מה כתוב בפסוקים.

ויהי בנוסאם מקדם,

וימצאו בקעה בארץ שנער ויישבו שם.

ויאמרו איש אל רעהו,

הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה,

ותהי להם על לבנה לאבן,

והחמר היה להם לחומר.

ויאמרו,

הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה לנו שם.

פן נפוץ על פני כל הארץ.

וירד אדוני לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם.

ויאמר אדוני,

הן עם אחד ושפה אחת לכולם,

וזה אכילם לעשות.

ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.

הבה נרדה ונבלה שם שפתם,

אשר לא ישבעו איש שפת רעהו.

ויפץ אדוני אותם משם על פני כל הארץ,

ויחדלו לבנות העיר.

חכמים, זיכרונם רכה, דרשו בנוסעם מקדם,

זה הסיעו עצמם מקדמונו של עולם,

מהקדוש ברוך הוא.

אמרו, אי איפשי,

אי איפשי לא בו ולא באלוהותו.

אנחנו לא יכולים יותר עם הקדוש ברוך הוא, לא יכולים איתו.

אז נעשה לנו שם.

מה זה שם?

עבודת כוכבים.

אמרו, כל הימנו לבור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים.

מה הם אמרו?

הם אמרו, תשמע, אתה לא קובע.

לא הכל ממנו,

לא כל הימנו.

לבור זה לברור.

לברור.

לברור לו את העליונים ולתן לנו את התחתונים. אנחנו לא רוצים קשר איתך. אל תעשה לנו טובות, לא כלום.

אתה תשאר שם, אנחנו פה נסתדר בלעדיך. זהו.

באו.

בואו ונעשה לנו מגדל.

ונעשה עבודת כוכבים בראשו,

וניתן חרב בידה,

ותהא נראית כאילו עושה עימו מלחמה.

אז מדברי החכמים, זיכרונם לברכה, אנחנו לומדים שהחטא של בני דור הפלגה היה כפירה ועבודה זרה.

דור הפלגה הם ניצוצות שיצאו מהאדם הראשון,

וגם הם ממשיכים בקלקולו.

כמו שהוא חטא בכפירה ועבודה זרה, כך גם הם חטאו בזה.

וירד אדוני לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו מי?

בני האדם.

לרמז שהם בעצמם בני האדם הראשון.

ואיך זה נרמז שהם בני האדם?

לא כתוב שהם בני חב״ה.

שהם היו מהטיפות, מהניצוצות האלה של הקרי של האדם הראשון.

הם היו בניו.

והנה הניצוצות של הקרי של האדם הראשון

עדיין אינן זוכות להגיע על תיקונן באנשי דור הפלגה,

אבל הן מזדככות ונצרפות

במה שהפיץ אותם השם ובלל את שפתם,

והפך חלקם לקופים, משם הגיעו הקופים

של דרווין,

ורוחין שדין ולילין.

אבל לכדי תיקון הם לא הגיעו.

והנה,

אותן נשמות שוות ומתגלגלות באנשי סדום.

גם כעת הם מרשיעים,

ואנשי סדום רעים וחטאים לאדוני מאוד.

רע, כמו שלמדנו, זה מרמז על השחטת הזרע.

כי הם באו מאותה מידה שנקראת רע,

מהשחטת זרעו של האדם הראשון.

אמרנו שהאדם הראשון חטא בכך שעבר על הדינין, נכון?

שהוא נצטווה עליהם.

כנגד זאת, אנשי סדום

הרשיעו במידה זו והעמידו עליהם דיינים רמאים.

זה נקרא חוקי סדום.

איך הם קראו לדיינים הרמאים שלהם?

שקריי,

שקרורי,

זייפי ומצליי.

מטים את הדין.

אלה השמות שהם בחרו לדיינים שלהם.

מחריט, רמאי, שקרן,

ככה הם קראו להם.

וזה מובא במדרשים, גודל שחיתותם ואיזה משפטים בל ידעום הם היו עושים.

אז הם עברו על הדינים

כמו שהאדם הראשון עבר על הדינים.

כתוב, ואנשי העיר,

אנשי סדום,

נשאבו על הבית.

מה זה הכפילות?

אנשי העיר,

אנשי סדום,

נשאבו על הבית.

אלא בא ללמדנו

שאנשי סדום

הם אנשי העיר.

הם אלה שאמרו, הבה נבנה לנו עיר.

הם גלגול של דור הפלגה.

אז לפני שהשם משמיד את סדום, הוא אומר,

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?

ואברהם, היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ.

כי ידעתיו למען אשר יצווד בנווט ביתו אחריו,

ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט

למען אביא אדוני על אברהם את אשר דיבר עליו.

בעקבות הדברים,

אברהם עומד ומתפלל ומתחנן בעד אנשי סדום.

אולי ימצאו חמישים צדיקים,

ואין תפילתו עושה פרי ציון,

וסדום מושמדת באש וגופרית.

והדבר טעון באור.

מה תועלת בגילוי לאברהם שמגלה לו הקדוש ברוך הוא ואומר, המכסה אני מאברהם?

את אשר אני עושה?

הרי גלוי וידע.

מדוע לפניו יתברך

שאין די צדיקים בסדום,

והרי לא תועיל תפילתו של אברהם אבינו.

ועוד תמוה,

אברהם אבינו התפלל כל כך הרבה,

ושבה תפילתו ריקה,

כזה צדיק, מוציא יקר מזולל, כפי תהיה.

מה קורה פה?

ובכלל יש להבין,

מדוע התורה מספרת לנו כל זאת, אם ממילא לבסוף לא יצא מכך מאומה?

אלא כוונת השם בהודיעו על מהפכת סדום,

היא נבעה מתוך רחמנותו הגדולה על הנשמות הללו שהן יאבדו בלא תיקון.

והשם לא רצה שהן יאבדו בלא תיקון.

השם אומר,

המכסה אני מאברהם,

אתם יודעים מה זה המכסה?

המכסה זה גימטריה קל.

מה זה קל?

130 שנה.

לרמוס שמקורם משורש אותם הנשמות

שהוליד אדם הראשון בקל שנים

שפרש מאשתו.

לכן הוא ביקש, השם,

שאברהם יתפלל עליהם ויוציא אותם מתוך הקליפה.

לבלתי יידח מהם נידח.

ואכן,

הועילה תפילתו של אברהם אבינו

שהנשמות האלה באו בגלגול נוסף

על מנת להשלים את תיקונם.

עכשיו נראה לבאר לאור זאת את הפסוקים הנוספים

שלכאורה נכתבו ללא צורך או קשר לעניין.

מה כתוב בהמשך?

ואברהם,

היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברחו בו כל גויי הארץ.

כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו,

ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט

למען אביא אדוני על אברהם את אשר דיבר עליו.

וכי משום שאברהם יהיה לגוי גדול,

צריך לספר לו?

היה יותר הגיוני

אם היה כתוב שהשם מגלה לאברהם

משום שאברהם הוא האבי,

או משום שאברהם הוא צדיק,

והקדוש ברוך הוא מגלה סודות לחסידיו.

למה? בגלל שהוא היה יהיה לגוי גדול וכו'.

ולאמור הדבר יובן כמין חומר.

השם מבקש להודיע לאברהם

כדי שיתפלל על אותן הנשמות,

משום שאברהם עצמו הוא היה יהיה לגוי עצום ורב,

ואותו הגוי העצום יצא מאותן הנשמות הללו עצמן,

והן יתוקנו לבסוף.

שהרי אברהם יצווה את בניו

ושמרו את דרך השם

ובניו הם בני ישראל,

הם אותן הנשמות לכשיתוקנו.

אז אברהם בתפילתו גרם

שאותן נשמות של סדום ועמורה,

איך אמר פעם יוסי שריד שרי?

כי סדום היינו, לעמורה דמינו,

והוא לא ידע שהוא קלע.

כי הוא היה אחד מהדיינים שנקרא שכריי.

שהנשמות ההן נתגלגלו בזרעו של אברהם,

כי רק הוא יכול לעשות את התיקון להם.

או,

לפי זה אנחנו מחדשים הערב חידוש.

לכן היה צריך אברהם לאסוף אותם ולהפוך אותם לגרים,

ולהכניס אותם תחת כנפי השכינה.

ולכן הוא לא ויתר על אף אחד.

והוא הפך אותם

להיות גוי עצום.

זאת אומרת, אברהם אבינו הכניס אותם תחת כנפי השכינה,

וגם מהם התגיירו רבים,

ואחר כך מזרעו עצמו,

כמו שנראה בהמשך.

אדם הראשון, כזכור, קלקל בעבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים,

ועליו להתגלגל כדי לתקן את העוונות הללו.

לצורך זה הוא התגלגל בשלושת האבות.

כל אחד תיקן עוון אחד.

כתוב שעל החוטא בתשובתו לעשות שינוי השם,

שינוי מקום

ושינוי מעשה.

באבות הקדושים השלים אדם הראשון את שלושת התיקונים הללו.

אברהם

מתקן כפירה ועבודה זרה.

בתחילה התגלגלה הנפש של אדם הראשון באברהם,

וחווה התגלגלה בשרה.

זה נעסוק בהמשך.

אברהם זוכה לתקן את חטא הכפירה

בעבודה זרה של אדם הראשון.

אז פה אני נכנס קצת לביאור.

בתיקוני הזוהר כתוב שהקדוש ברוך הוא מביא לאדם בגלגול שלוש פעמים.

כמו שכתוב, הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עמגבר.

וזהו שינוי מקום,

שינוי השם ושינוי מעשה.

באברהם

הוא הצילו מסם המוות,

מהחוף של אדם, מחטאו של אדם,

מגיהינום,

מנחש,

מאשת זנונים,

שנאמר

לא תנאף.

ביצחק

הצילו מאל אחר,

שנאמר לא תרצח.

ויעקב

מצא מקום אחר

לנוק

או לנקות את בניו,

וזה שינוי מקום,

ואין אחד מהם שלא נכלל בשלושה לקיים, הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עמגבר.

הרי של תיקוני הזוהר,

אברהם תיקן

גילוי עריות,

יצחק שפיכות דמים,

ועניין עבודה זרה לא הזכיר כאן כלל.

וכן בביאור לחי רועי

לרב הצדיק שפירא ממומקדש בארש אברהם, אכן תיקן הגילוי עריות,

ועל לא תנאף כפשוטו,

שזה מדובר על גילוי עריות.

אולם מצאתי בפירוש בנייהו על תיקוני הזוהר,

שפירש את הלא תנאף שתיקן אברהם לעניין עבודה זרה,

וסמך על דבריו על ספר יחזקאל שמביא כמה פסוקים,

שבהם מדבר על עבודה זרה בלשון ניאוף.

ועוד מצאתי בבנייהו שמבאר ששינוי השם היה באברהם,

שינוי מעשה היה ביצחק,

שהרי הקריבה איל תמורתו,

שינוי השם באברהם, שהוא היה בהתחלה אברהם ואחר כך אברהם,

שינוי מעשה ביצחק, שהקריבה איל תמורתו, שזה היה חליפתו,

וזה שינוי מעשה,

ושינוי מקום ביעקב, שיעקב גלה למצרים.

אז אם כן, אנחנו רואים

ששלושת התיקונים האלה נעשו על ידי האבות הקדושים.

אברהם זכה לתקן את חטא הכפירה ועבודה זרה של האדם הראשון,

לכן היה משבר את העבודה זרה.

למה אברהם אבינו צריך לשבור את הצלמים?

מספיק, שכנעת את האנשים? למה אתה שובר את הצלמים?

כדי לתקן את חטא אדם הראשון.

אז צריך לשבור את הטמבלוויזיון.

חייבים לתקן.

וגם,

כנגד הכפירה,

הוא הפיץ את האמונה באלוקים מכל העולם, אברהם אבינו.

בזה הוא תיקן את העבודה זרה ואת הכפירה של האדם הראשון.

כשחטא האדם הראשון בעבודה זרה וחשב לעשות עצמו כאלוה,

הוא חשב שהוא יהיה אלוה.

למה?

מה הסיבה שהוא אכל מעץ הדעת

והיתם כאלוהים?

וכן, כאשר השתחוו לו כל הברואים,

הוא החיל על עצמו בזה שם של פסל.

אז היה לו דין של פסל,

ועבודה זרה.

מה הדין עם פסל? אתם יודעים מה הדין עם פסל?

פסילי אלוהיהם

תשרפו באש.

לכן אברהם משליק עצמו לכבשן האש

על מנת להסתרף.

ובזה הוא מקיים באדם הראשון,

פסילי אלוהיהם תשרפו באש.

אדם הראשון נקרא חלתו של עולם.

הלכה היא,

חלה שנטמעה

טעונה שרפה.

לכן נידון כעת בגלגולו באברהם לשרפה בכבשן האש.

גם הסיבה הזו שהוא נקרא חלתו של עולם.

וחלה שנטמעה היא טעונה שרפה.

בהשלכתו לכבשן האש,

נתלבן ונצרף ככסף.

השיגים הופרשו ממנו

ונותר מזוקק ומצורף.

את הפסולת והזוהמה שנשארו שיגי עבודה זרה מוציא אברהם בישמעאל.

ישמעאל מקבל את כל השיגים שנשארו מעבודה זרה

של אדם הראשון.

יש אומרים גם מתרע.

כתוב, וטרס שרה את בן הגר המצרית,

שזה ישמעאל, אשר ילדה לאברהם מצחק.

דרשו חכמים זיכרונם לברכה, אין מצחק,

אלא לשון עבודה זרה.

על הפסוק

בשם חברון לפנים,

קריית ארבע, האדם

הגדול בענקים הוא.

על מי נאמר?

על אברהם אבינו. מי אומר? יהושע בן נון. איפה פרק י״ד ט״ו?

אומר המדרש,

האדם הגדול בענקים זה אברהם.

למה קורא אותו גדול?

אתם יודעים למה הוא נקרא גדול?

כיוון שאברהם אבינו היה ראוי להיברק קודם אדם הראשון.

אלא אמר הקדוש ברוך הוא,

שמא יקלקל

ואין מי שיבוא לתקן תחתיו.

אלא הריני בורא את האדם תחילה,

שאם יקלקל, יבוא אברהם ויתקן תחתיו.

אברהם גדול יותר מהאדם הראשון.

לכן הוא נקרא האדם,

האדם, שומעים?

האדם, האדם, האדם הראשון.

מי גלגלו בו את האדם?

האדם הגדול בענקים.

הרי לנו שאברהם בא לתקן את האדם הראשון.

מפורש.

ועוד מפורש במדרש, שאברהם נקרא האדם

שהוא עצמו גלגול של האדם הראשון.

אברהם הוא גם אותיות

אבר מה.

אבר מה.

מה זה גימטרי האדם.

הוא אבר אדם.

הוא חלק מהאדם הראשון.

אבר מאברם.

ואברהם

זוכה אדם הראשון לשינוי השם.

ככתוב, ולא יקרא עוד שמך אברהם,

והיה שמך אברהם.

השם רומז לאברהם, גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

היות ואתה, אברהם, גלגול, אדם הראשון,

וזרעו של אדם הראשון שנפגם במאה שלושים שנים הינו אפוא זרעך,

אז יהיה גר במצרים עד שיגיעו לדרגת ישראל.

גר יהיה זרעך אם יצטרכו גרות במצרים, בערוות הארץ,

כדי לתקן

את

זרעו של אדם הראשון שנפגם במאה השלושים שנים.

אדם הראשון חטא בברית העין,

ככתוב, כי תאווה הוא לעיניים,

וכעת אברהם מתקן זאת ככתוב עליו בפרקי אבות, שהיה בעל עין טובה.

מתלמידי אברהם,

עין טובה.

ועוד דרשו חכמים, זיכרונם לברכה,

בתשב בפתח עיניים,

בפתחו של אברהם אבינו.

מקום שכל עיניים צופות לראותו.

עד כאן גלגול אדם הראשון באברהם בקצרה, כי יש על זה הרחבה.

אדם הראשון חוזר שוב ומתגלגל ביצחק,

והפעם לתקן עוון שפיכות דמים.

בעקבות כך מתנשא יצחק בניסיון העקדה.

הוא נח סכין על צווארו,

והוא מתקן את הרוח של אדם הראשון

מעוון שפיכות דמים.

ונבררה פסולת מיצחק וניתנה בעשיו.

עשיו,

אדמוני, שופך דמים.

הוא הפסולת של אדם הראשון.

ישמעאל מצחק עבודה זרה. הוא הפסולת של אדם הראשון בעבודה זרה שיוצא מהמראה.

עשיו הוא הפסולת

של שפיכות דמים, הוא יוצא מיצחק.

וכנגד שפיכות דמים,

יצחק מוכן לשפוך את דמו על המזבח לתקן את הדם הראשון.

ולכן גם כאשר זקן יצחק,

מתכנה עיניו מרעות

כדי לתקן את הנאת הראייה מעץ הדעת,

שהיה נחמד למראה.

ובעקבות אכילתו כתוב ותפקחנה עיני שניהם.

לכן עתה קהו עיניו של יצחק

לתקן את העיניים של אדם הראשון.

הבן הראשון של יצחק,

שהוא אדם,

מרבקה,

שהיא גלגול חווה,

הוא עשיו,

שמתנאה כמו הבן הראשון בגלגול הקודם קין,

שהיה שופך דמים.

להבדיל מאברהם,

שהוליד את עשיו מהגר,

שהיא הייתה למד יוד, למד יוד תו,

ולכן גירשה שרה את האמה

ואת בנה,

כיוון שהיה בה למד יוד, למד יוד תו.

ביצחק נעשה שינוי מקום,

וכך שלא יצא לחוץ לארץ. ומקשים פה למה?

איך זה יכול להיות שינוי מקום אם הוא לא יצא?

אז אמרתי לומר שאצל יצחק היה שינוי מקום.

כתוב שבעקדה פרחה נשמתו,

אז הוא יצא מזה העולם וחזר אחר כך.

אין לך שינוי מקום יותר גדול מזה.

אדם הראשון חטא בברית הלשון,

ויצחק תיקן זאת בכך שלא יצא מארץ ישראל ששם מדברים לשון הקודש.

אז חטא ברית הלשון

תוקן על ידי יצחק שנשאר בארץ הקודש.

לא כתוב ולא מפורט מה היה החטא בלשון,

ייתכן שהכוונה באכילה משותפת ללשון,

שהלשון לאשה,

אך נראה יותר שהכוונה לדיבור שהוא כפר בטובה ואמר,

האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי באוכל,

ואולי גם בגלל שאמר, אכלתי באוכל עוד.

זאת אומרת,

חטא הלשון תוקן על ידי יצחק.

עשו בנו,

שידע שאבי מתקן את סוד הלשון היוצא מהפה,

היה מרמה אותו באמרי פיו.

למה? כי הוא שייך לאדם הראשון ומהשיאים שלו.

אדם הראשון שב ומתגלגל ביעקב.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

שופרד יעקב אבינו מעין שופרד האדם הראשון.

יעקב מתקן את הנשמה של האדם הראשון.

אברהם את הנפש, יצחק את הרוח, ויעקב את הנשמה.

ורמזו את זה חכמים באומרם שופרה,

שזה לשון תיקון ושיפור.

יעקב אבינו

היה שיפורו ותיקונו של אדם הראשון.

יעקב עשה עצמו עבד ללבן מרצונו

כדי להוציא מביתו את שתי הטיפין שזרק אדם הראשון

בשתי הרוחות שהזדווגו עימו,

למד י' ונ״ע,

במשך המאה ה-30 שנה

שהוא פירש מאשתו.

אותן שתי הטיפין

ניתנו בבית של לבן.

יעקב מוציא את אותן הטיפין מלבן הארמי,

שלבן הארמי הוא בחינת הנחש שהחטיא אותו,

שתי הטיפין הם רחל ולאה.

אני אכנס קצת פה למשהו.

אוסיף בלב אריה,

שלכן אף דוד,

שהיה גלגולו של אדם,

כשל בזאת.

הגם שהייתה בת שבע ראויה לו מששת ימי בראשית,

מכל מקום אכל פגע.

אכלה פגע. זאת אומרת, טרם הזמן, הוא הקדים.

וזה היה מכוח האדם הראשון.

פירוש, בטרם זמנה, כמו חטא אדם הראשון.

ועוד ביאר שם, לפי זה, דברי יעקב לעשו.

יעקב אומר לעשו, אם לבן גרתי ואיחר עד עתה,

שהוא התכוון לרמוז לו שהוא תיקן את החטא של עריות של אדם הראשון,

ומה הראייה?

שהוא הוכרח להתעכב עד עתה,

שאם לא כן, היה נושא אישה מיד.

ומרמז לו, שלכן אין הוא ירא ממנו,

לא מעשיו ולא משרו, שהוא הסמך, ממו הנחש,

שהפעם יכל לו.

לפי זה אמרתי לבאר את דברי יעקב ללבן, תכף נגיע לזה.

יעקב מוכתר היה בכתר הקדושה.

אינו מקלקל בקרי כאדם הראשון.

יעקב לא ראה קרי עד גיל 84, ציון.

עד גיל 84, כשהוא התחתן, הוא לא ראה קרי.

כפי שהעיד בעצמו ראובן, בכורי, עתה,

כוחי בראשית עוני.

אדם הראשון קלקל

בכך ששימש עם חווה בחול וביום,

הוא בפרסום, ולא המתין לזמן הראוי לשבת קודש.

כולה עד הערב.

כמה שעות?

פחות מ-12 שעות.

ראה נחש את האדם מחווה עסוקים בתשמיש ונתעבה לה וחטיא.

כעת יעקב מתקן זאת.

לא נושא אישה עד גיל 84. לא בוער לו, כי הוא צריך לתקן את האדם הראשון.

ואף שהוא מסכם עם לבן על משכורתו,

הוא לא מבקש לשאת את רחל מיד,

אלא בסוף עבודתו, בעוד שבע שנים.

למה לחכות כל כך?

לתקן את החיפזון

של אדם הראשון.

נמצא שוב שיעקב מתקן את פגם אדם הראשון במידת הקדושה.

עכשיו אפשר לבאר את דברי יעקב ללבן.

הבה את אשתי ואבואה אליה.

בעיין רשישה, אפילו קל שבקלים אינו אומר כן,

אלא להעמיד תולדות אמר כן.

ולאור האמור יובן שהנה יעקב הוא תיקונו של אדם הראשון, ומעין שוב רד האדם הראשון.

באדם הראשון קודם החטא כתוב, ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו.

שעסקי תשמיש לדידם היה ככל מצווה כמו הנחת תפילין או אכילת מצה.

וכך היה גם אצל יעקב.

לכן לא היה בזה שום פחיתות שדיבר כן, שהרי מי יש לו כוח לשמור על עצמו 84 שנים ועוד שבע שנים?

זה בעל תאווה.

אז כשהוא אומר לו,

הבה לי,

אהבה את אשתי ואבוא אליה,

בשבילו זה כמו הנחת תפילין.

אם כן,

כתוב שיעקב איש תם.

מה זה איש תם?

מיתתו שלמה.

מיתתו שלמה.

אין בו פסולת כלל.

והוא מתקן בשלמות את חטא אדם הראשון

ללא שיגים היוצאים ממנו, וכל בניו

לימודי השם.

בגלגולו ביעקב מתקיים באדם הראשון שינוי מעשה,

כפי שמצינו שציווה יעקב בבני ביתו, והתטהרו והחליפו שמלותיכם.

ולכן כשנשאל יעקב, תקשיבו טוב, לשני ימי חייו,

תקשיבו טוב,

אל תפלו מהכיסא.

לכן כשנשאל יעקב לשני ימי חייו,

הוא משיב לפרעה,

ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה.

מעט ורעים היו ימי שני חיי.

יעקב חי חיים רעים במשך מאה שלושים שנה.

ובייסורים שהוא עבר הוא תיקן את שפגם אדם ראשון במאה שלושים שנה.

אז היה לו שני ימי,

כי השבע עשרה שנים האחרונות היו טובות

כשהוא פגש את יוסף במצרים.

לכן הוא נקט רעים, אתם זוכרים על מה זה רעים?

תיקון השחתת הזרע של אדם הראשון,

שהעוון שלו נקרא רע.

וזה גם הרמז, תקשיבו טוב,

הקול קול יעקב.

איך כותבים הקול? בליבם.

לרמוז לקל שנים שפגם אדם הראשון,

בתיקון על ידי קול יעקב.

למה?

כי ברית הלשון וברית המאור הם קשורים יחדיו.

אדם הראשון חטא בברית,

ויעקב אבינו תיקן אותו.

זאת ועוד, יעקב זוכה לתקן

גם את שתי הבריתות הראשונות, ברית העיניים וברית הלשון.

וזה נרמז בפסוק.

לא הביט אבן ביעקב

ולא ראה עמל בישראל,

אדוני אלוהיו עמו ותרועת מלך בו.

רומז על שלמות יעקב בשלושת המעלות הללו.

כנגד ברית העין אמר, לא הביט אבן ליעקב.

יעקב לא פגם בעיניו

ולא ראה שום אבן.

כך נרמז גם קדושת הברית.

אין אבן ביעקב ואבן מרמז לאון.

לפגם ברית המעור, ככתוב בראובן ראשית, אוני.

כנגד ברית הלשון אמר ולא ראה עמל בישראל.

נרמוז שהוא לא פגם בלשונו,

שעמל קשור לפה,

שנאמר, כל עמל האדם לפיהו,

בחיים ומוות, ביד הלשון.

ונרמז בפסוק הזה שלמותו של יעקב בשלוש בריתות הללו.

ראשי תיבות של עמל,

עין,

מאור, לשון,

שבהם פגם אדם הראשון.

איך זה רמוז? אדם

לעמל

יולד

שעל האדם הראשון

להיוולד ולהתגלגל בשנית לתקן את הפגם

של עמל עין מאור לשון.

זאת אומרת,

אדם חזר בגלל עמל,

אז הוא יולד עוד פעם לתקן את זה אצל יעקב אבינו.

לאור זאת נבין מה שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה.

ביקש יעקב לשב בשלווה,

קפץ עליו רוגזו של יוסף.

למה ביקש לשב בשלווה?

כי סבר יעקב שכבר תיקן את חטא הדם הראשון

בעניין גילוי עריות.

אולם אז קפץ עליו רוגזו של יוסף, שגרם ליעקב, מה לעשות?

להתאבל עליו ימים רבים.

כל אותם שנים, אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

היה יעקב פרוש מנשיו,

ולא קיים מצוות עונה.

ובדבר הזה עצמו תיקן את חטא הדם הראשון בעניין העריות.

לאחר שתיקן יעקב את עוון הדם הראשון בקל שנים,

הוא יורד למצרים.

מה יש במצרים?

שם מצויות

אותם הנשמות שנוצרו מן הקרי של האדם הראשון,

כמו שהתבאר בהמשך.

ואז כתוב, ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כמניין טוב.

אחר שבקל שנותיו נתקן הרע,

כעת היה לו שבע עשרה שנים טוב ולא רע.

לאור זאת נבין

מצינו בחכמים שדוד המלך לא נגזרו עליו שנים,

שצריך היה להיוולד נפל.

האדם הראשון אמור היה לחיות

אלף שנה.

והעניק לו לדוד שבעים שנה מחייו.

לכן חי תשע מאות שלושים שנה.

ולמה האדם הראשון היה צריך לתת שבעים שנה לדוד?

משום שאדם זה ראשי תיבות, אדם דוד משיח.

אדם חייב לתקן את העולם, להחזיר את העולם לתיקונו. איך יגיע העולם לתיקונו? אתה קלקלת, אתה צריך לתקן.

וכיוון שדוד צריך להיות מלך המשיח,

אז צריך שיהיה דוד.

אבל הוא גזר מיתה בעולם.

דוד היה צריך להיות נפל.

אז הוא נתן לו את השבעים שנה.

מאידך בזוהר הקדוש ראינו בבראשית קסח,

שדוד קיבל שבעים שנה מהאבות,

מאברהם, יעקב ויוסף.

מה זה?

יצחק חי את שנותיו במילואן

180 שנה

ולא נתן משנותיו מאומה, רק אברהם, יעקב ויוסף נתנו.

אברהם חי 175 שנה,

חמש שנים

פחות מיצחק.

כתוב שכל בן אדם שחי בעולם,

אבא שלו

צריך לדאוג חמש שנים לפני שהוא מגיע לגיל של אבא שלו שנפטר.

אם הוא עבר את הגיל, אין לו לחשוש.

אבל בחמש שנים סמוך הוא יכול למות באותו זמן.

כי בדרך כלל,

בן

חי באורך שנים של אביו.

יצחק חי

180,

אברהם חי 175. חסרות לו

חמש שנים. אנחנו נלמד אחר כך את הסיבות.

אז יוצא שחמש שנים הוא תרם לדוד.

יעקב חי 147 שנים.

28 שנים פחות מאברהם.

אז גם זה הוא תרם לדוד.

יוסף חי 110 שנים.

37 שנים פחות מיעקב.

אז גם זה הוא תרם.

חמש ו-28 ו-37, 70 שנה.

והדבר תמוה, אם כבר קיבל דוד 70 שנה מהאדם הראשון,

למה צריך עוד 70 מהאבות?

אבל על פי מה שלמדנו כעת, הדבר יובן. היות ומעבר לכך

שעל האדם הראשון נגזרה מיטה ושנותיו כמי שאינן,

למדנו שכעת שנותיו של האדם הראשון היו פגומות,

ותעונות תיקון.

לכן היה צריך דוד לשוב ולקבל אותם מהאבות,

שהם תיקונו של האדם הראשון.

ואז קיבל דוד את ה-70 שנה כשהן שלמות ומתוקנות.

לאור זאת נבין מדוע המושג של אומה

ובני ישראל החל דווקא מיעקב אבינו.

קודם לכן נקראו האבות עיוורים.

הנשמות שירדו עד אז היו פגומות

ומעורבות בקליפות.

אבל רק לאחר שנתקל חטאו של האדם הראשון בשלושת האבות,

יכלו לרדת נשמות

שהתחילו תיקונן להתברר ולהזדכך במצרים.

עד כאן

אנחנו נחזור להבין את השנים האלה,

ואחרי הצ'ונט

נלמד איך האימהות הקדושות תיקנו את חווה אימנו.

חונג'רי.

רבי חנניהו בן אדשיוא אומר,

דפיקו חרבונו נתון לנוסחו.