שרפת חמץ
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום, השם ישלח לרותי בת נחם, הרפואה שלמה בגוף ובנפש,
בריאות איתנה ואריכות ימים,
תזכה לשמחה,
שמחה בלב,
בתשובה שלמה, אמן באמן.
אמן.
וינחס בן חממה,
יהי רצון שיזכה לזווג הגון,
הצלחה, בריאות, פרנסה בשפע,
יבנה בית נאמן בישראל על דני התורה והיראה,
ולראות דורות ישרים ומבורכים בתוך כלל ישראל מהרה, אמן.
אמן.
ספיר בת אסתר, תזכה להשלים הריון תקין,
חובר בריא ושלם,
לידה קלה על דרך הטבע,
כתורנה רולת,
וידיים מלאות בתוך כלל ישראל, ואמרו אמן.
אמן.
עינוי שכינת עוזנו, נשיאתה דשמיא,
מרחמים גדולים, נצא מאפינה נאורה, מגלות לבולה שלמה,
חי ישקל ובמהרה, אמן.
אמן.
שרפת חמץ
מעת שמגיע זמן שרפת חמץ,
אסור לעסוק בעניינים שאינם של פסח,
מחשש שמא ישכח מחובת השרפה.
הרוצה להימלט ממחלוקת,
ישרוף את החמץ בתוך השעה החמישית
ולא קודם לכן,
משום איסור בל תשחית,
שכן עד שעה חמישית החמץ ראוי לאכילה,
ואם שורף קודם שעה זו,
נמצא מאבד בידיים אוכל הראוי לאכילת אדם,
כמשמעות
דברי המנחת חינוך במצוות ט',
שמצוות תשביתו היא מצווה בקום ועשה,
ולכן יש לקיימה דווקא בזמנה ולא קודם.
אז כל אחד יראה בלוח מתי זה חל,
וישרוף באותה שעה.
לכתחילה ראוי ונכון למהר לשרוף את החמץ בתחילת השעה החמישית,
כדי שהחמץ יספיק לעשות פחם,
ולאחר מכן צריך להגיד את הנוסח לבטל את החמץ.
ואם לא מזדרזים,
לפעמים קמים מכשולים ועיכובים,
וגם קיימת סיבה נוספת למהר לשרוף את החמץ,
מיד לאחר תחילת השעה החמישית,
שכן צריך לשרוף את החמץ לפני שבדין מוכרים את החמץ לגוי,
כי חמץ שנמכר לגוי לא צריך ביעור,
ולכן יש למהר לשרוף בתחילת השעה החמישית,
שאז בית הדין
מתחיל את המכירה ועושה את הקניין הראשון.
אולם לאחר השרפה
יש להמתין
ולא לבטל מיית החמץ,
אלא להמשיך להתעסק בביעור,
עד ש...
וודאי נעשה לפחות הקניין הראשון,
ורק
לאחר מכן יבטל את החמץ.
כיוון שיש לבטל את החמץ
אחרי המכירה
שמכרו בה בבית דין את כל החמץ,
ולאחר שביטל והפקיר את החמץ,
אין טעם למכירה.
ומכל מקום יש טעם גם לביטול אחרי המכירה,
דחיש אינן שהמכירה היא הערמה.
אם חלילה
החשש שהמכירה היא הערמה,
אז זה מועיל.
גם אחרי המכירה נמהר.
שרוף אל בעיר.
צריך שגם שרפת החמץ וגם הביטול
יהיו בתוך השעה החמישית,
כיוון שאחרי שעה חמישית החמץ נאסר בהנאה,
וכבר אי אפשר לבטלו.
זה בשולחן ערוך סימן ת״לו״
ת״לד.
לכתחילה ראוי ונכון לקיים מצוות שרפת חמץ בכזית שלם.
לא בחתיכות חמץ
שמצטרפות לחמץ.
נכון לפורר את החמץ
לחתיכות קטנות
כדי שיתכלה מהר על ידי האש,
אבל להותיר, כמו שאמרנו, חתיכה אחת בשיעור כזית, לקיים בה מצוות דעור בשרפה.
וזה מביא האור לציין.
לשיטת הרמב״ן והגאון
אין חובה להשבית אלא חמץ הנמצא ברשותו.
וכששורף את החמץ ברשות הרבים
אינו מקיים את המצוות.
פששש.
זה לדעת
הרמב״ן והגרם.
ולכן יש מהדריים
לקיים את המצווה לכו לעלמא ומניחים את החמץ בתוך כלי שלהם.
בשורפים.
אז זה נקרא שהוא משבית את החמץ ברשותו כי הכלי זה שלו.
והוא משבית את החמץ
כשזה ברשותו. ואם זה ברשות הרבים
אז זה כבר לא ברשותו.
אז לכן הם מקפידים על זה.
אז המהדרים עושים זאת.
גם בשרפת חמץ
מצווה בו יותר מבשלוחו.
מצווה בו
יותר מבשלוחו.
אבל אם הוא לא יכול בעצמו מסיבות חולה ואחרות שהוא לא יכול לשרוף בעצמו
אז נכון לשלם לשליח שיהיה כמו פועל אמרנו.
ואז אינו צריך לשאול את השליח האם ביצע את שליחותו.
וגם לא אומרים בפועל מצווה בו יותר מבשלוחו.
מי שאין לו חמץ בערב פסח
אכלת הכל
שלא ישירתו.
לכתחילה ראוי ונכון שיקנה כזית חמץ
ויקיים בשרפה את המצווה תשביתו
תשביתו סור מבתיכם.
אז הוא יוצא אליבא דכולי עלמא.
כי יש סוברים שמצוות תשביתו היא בקום עשה
שצריך להשבית את החמץ
ואין די בכך
שאין חמץ ברשותו.
אז לכן
ידאג שיישאר לו, מי אם אין לו יקנה
ושיהיה לו שיעור כזית וכולי.
אם אין לו אמצעים יכול לקנות ביתה
לחצות אותה לחצי
כל הארבע ולתת לה עוד כמה שאין להם אמצעים.
ויהיה לכל אחד, אם אין להם ולא נשאר להם,
שיעשו העיקר שיהיה שיעור כזית.
כמובן שזה מקצת מן הדברים רק לעורר, והשאר בפוסקים.
ושבת התקרבהו.
ואנחנו שמחים.
ישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שומרי שבת וכורי עונג שמתי.