http://live.shofar-tv.com/videos/2837
25-3-13
"...ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי". ה' יתברך אסר עלינו בשבעת ימי הפסח את אכילת החמץ וציוונו לאכול מצה, ועלינו להתבונן במהות החמץ והמצה כדי שנלמד מהם יסודות באמונה. מהחמץ והמצה אנחנו לומדים יסודות באמונה.
חמץ הוא תוצאה של תהליך, של חימוץ עיסה קשור בהתפתחות הנעשית ע"י גורמים טבעיים חיצוניים, המחמיצים ומנפחים אותה במשך זמן מסוים, ז"א מערבבים את העיסה עם שמרים וזה גורם לה להחמיץ ומנפחים אותה במשך זמן מסוים. נמצא שהחימוץ מתהווה בדרך טבעית של סיבה ומסובב. אם כן, החמץ מסמל את הנהגת הטבע המסתירה מהאדם את הסיבה הראשונה של ה' יתברך. כיון שזה הולך בדרך טבעית, בדרך של מסובב ומסובב, פעולה ועוד פעולה יוצרים פעולה שלישית וכו', וכך הטבע הוא פועל בהנהגתו הטבעית, ממילא הטבע מסתיר את הסיבה הראשונה ה' יתברך, כי מאז זה כבר השתלשלו דברים והם נעים בסדר של סיבה ומסובב כל הזמן. אז החמץ הוא מסמל לנו את הנהגת הטבע שמסתירה את הסיבה הראשונה - את ה' יתברך. לעומת זאת המצה מצותה שתיעשה במהירות כדי שתיראה כאילו נוצרה בפתאומיות למעלה מן הזמן, ונצטוינו בה כדי לזכור את החפזון של המהירות של יציאת מצרים, כתיב ואילו יצאנו ממצרים כאמור, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אז גם אכילת לחם עוני שנעשה במהירות וגם להזכיר לנו את החפזון שיצאנו מארץ מצרים, שאז לא הורשינו לקחת חמץ.
המצה מלמדת אותנו על הנהגת ה' הישירה שמעל לטבע, בלי סיבה ומסובב, ובלי המשך של זמן, והיא באה לידי ביטוי ברור בחפזון שהיה בצאתם ממצרים. ומשם נתברר ונלמד שתמיד ה' יתברך הוא המנהיג אותנו אלא שיש מסך המסתיר זאת, הוא הטבע. אז החמץ מסמל את הטבע והמצה מסמלת את השגחת הבורא יתברך את הסיבה הראשונה שפועלת מאחורי הטבע. החמץ מסמל טבע והמצה מסמלת את הנהגת הבורא המיידית הישירה הבלתי אמצעית.
היסודות האלה מקורם מדברי המהר"ל, המהר"ל מפראג בגבורות ה' אומר, כי מה שהיו יוצאים בחפזון בלי המשך זמן, למה היו צריכים לצאת בחפזון ממצרים בלי המשך זמן, לא לאט לאט תוך כמה ימים, מורה שיצאו במדרגה ובמעלה עליונה, זה בא להורות שעם ישראל יצאו מארץ מצרים במדרגה ובמעלה עליונה, והפועל שבא משם נעשה בלי זמן, לא כמו דברים טבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן, אבל כאן היתה גאולתם שלא בטבע ולכך היה בחפזון בלי זמן, אז ז"א כל דבר שנעשה בחפזון בלי זמן, ולא בדרך פלאית של השתלשלות של משך זמן, זה מורה על מדרגה ומעלה עליונה. מכאן אפשר להבין שגם מי שחוזר בתשובה בבת אחת, זה מדרגה עליונה, מעלה עליונה. מי שצריך לקחת לו זמן זה מדרגה טבעית.
ועוד כתב שם, דע כי אי אפשר שיצאו ישראל מן השעבוד כי אם ע"י הקב"ה בעצמו, ולא מצד המזל ולא בשום צד זולת זה, ולפיכך לא יצאו ישראל ממדרגה שיש בו זמן, רק במדרגה שאין בה זמן, כי כל צד שהיה צריך להוציא את ישראל ממצרים באופן טבעי, בין אם זה ע"י מזל או באופן אחר, זה לא יכול להיות בפתע פתאום, כי בדרך טבעית צריך משא ומתן עם המלך או איזה מלחמה או איזה מרד או איזה משהו, לא הולך פתאום קמים והולכים, ולפיכך לא יצאו ישראל במדרגה שיש בה זמן רק במדרגה שאין בה זמן, לכך אסר להם החמץ שהוייתו נעשה בזמן, לכן גם ביציאתם אסר להם את החמץ, כי מה החמץ מורה? הויה שנעשית בזמן, זה היפך ממה שהם יצאו שלא בזמן. וציוה על המצה שהווייתה בלא זמן, כי ישראל יצאו לחירות במדרגה אלהית שאין בה זמן. וכיון שהם יצאו במדרגה אלהית שאין בה זמן, אז גם הם יאכלו מצה שמורה על השגחה אלקית שאין בה זמן, דהיינו מעל הטבע.
הלימוד מאיסור החמץ ומצות המצה הוא, להתבונן ולהכיר שבאמת אין הנהגת הטבע באופן עצמאי בבריאה, כמו שיכולים להגיד זה תהליך טבעי, כאילו מה אתה יכול לצפות, כן, זה לוקח זמן, אדוני זה לוקח זמן, הזמן יעשה את שלו, כל מיני מושגים כאלה. אבל אנחנו צריכים להתבונן ולהכיר שבאמת אין הנהגת הטבע אלא שכל הנעשה הוא פעולת ה' יתברך, כמובן שיש דרגות רבות בהכרה הזאת עד להשגה של המדרגה בשלמות, אבל ראשית ההכרה היא בהתבוננות באיסור אכילת החמץ. למה נאסר עלינו לאכול חמץ? כי החמץ מסמל את הנהגת הטבע שמסתירה את ה' יתברך שהכל ממנו, ונאסר עלינו לאכלו בפסח, כדי שנשריש בליבנו שהמחשבה שהכל מתנהג בטבע מבלי יד ה' המכוונת בכל רגע זה פסול. מחשבה זאת היא פסולה, ושלמות ההכרה הוא ע"י מצות אכילת המצה לאכול מצה שזה מורה על הנהגה הניסית הגלויה שהיא שוברת את גדרי הטבע, כפי שבא לידי ביטוי ביציאה בחפזון ממצרים, שה' יתברך הכריח את המצרים לשלח את בני ישראל.
אז ז"א, כיון שהטבע כביכול מסתיר את הנהגת הבורא והשגחתו בכל עת ובכל רגע ושהכל הוא פועל יוצא ממנו, והוא סיבת הסיבות לכל מה שמסתובב סביבנו, בפסח שיצאנו לחירות במדרגה עליונה, במדרגה אלהית בפתע פתאום, בחפזון, שה' הראה שהוא שולט בעולם והוא המנהיג ואין טבע, והוא שבר את הכל והראה שהוא הבורא הוא המנהיג הוא הגואל, לכן הוא אמר לנו שנצא בחפזון שנראה מדרגה זו וגם שנאכל אוכל של חפזון, שבה כאילו בפתע פתאום נהיה מצה, ז"א זה מורה שאין זמן, ואין זמן מורה שהסיבה הראשון זה האלקים, אין טבע, אין תהליך.
לפי האמור יש להבין מדוע חייבה התורה לאכול מצות רק בלילה הראשון, לא חייבים לאכול מצות כל השבעת ימים, ואילו את החמץ אסרה כל שבעת ימי הפסח. למה לאכול מצות חייבים בלילה הראשון, ואם לא תאכל מצות ואח"כ תאכל רק תפוח אדמה אין שום בעיה, אבל חמץ שבעת ימים אתה לא יכול לאכול. למה זה? לשניהם יש מטרה זהה, לחזק בליבנו את האמונה שה' יתברך לבדו מנהיג ופועל הכל, אנחנו צריכים לחזק אצלנו בלב את האמונה שה' יתברך לבדו מנהיג ופועל הכל, ויש לבאר את הדבר על פי מה שאמור בהגדה. מה אנחנו אומרים בהגדה? מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, שנאמר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים", הכל טמון פה, הכל כתוב. למה? בשביל להראות שזה בפתע פתאום שזה הנהגה אלקית עליונה ולא בדרך של טבע. אז לכן מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, למה צריך לאכל מצה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. למה הוא לא הספיק? ה' אסר עליהם, כי אם הם צריכים לצאת בחפזון אז לא מספיק להחמיץ, וזה מה שהוא רצה שלא יחמיץ. למה שלא יחמיץ? שנאמר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ, כדי שלא יהיה חמץ, כי גורשו ממצרים, כי זה הולך עם המדרגה של גורשו ממצרים, כמו שמצרים היציאה היתה בחפזון, גם המצה צריך להיות בחפזון כי זה אותו מדרגה, על טבעית, שמורה שהנהגת הבורא שולטת בבריאה ולא בדרך של טבע והסתר ובדרך של סיבה ומסובב, שהיו תהליכים שקדמו לפני כן, והמורדים פעלו בשביל להוריד את אסאד וכאילו הם הורידו את אסאד וכו' וכו' וכו'. היה יכול הקב"ה לתת לו בראש אבל הם לא ראויים להנהגה כזאת ניסית כמו שעם ישראל זכה לצאת ככה לחופש, אז לכן הקב"ה ציוה אותנו לאכול את המצה.
אם כן, לפי הפשט מצות המצה באה להזכיר לנו את הגאולה שהתחילה בכך שגורשנו ממצרים, וראשיתה בליל הפסח. וכמו שכתוב, מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב. כך אומרת הגמרא בברכות ט', לכן מצותה בערב הראשון של פסח, שפרעה קם באמצע הלילה ואמר קומו צאו מתוך עמי, מה זה, מלך מגרש עם שלם מיליונים מפסיד כח עבודה כזה בשניה, קומו צאו, כל כך הרבה מכות קיבלת עד עכשיו ולא שחררת, לא העלית על דעתך לשחרר, החזקת אותם, כשהגיע רגע הגאולה שקבע הקב"ה לפני ששהו במ"ט שערי טומאה, אז קם פרעה ואומר קומו צאו מתוך עמי. אז ז"א הגאולה מתי התחילה? מבערב, אז לכן אנחנו חייבים לאכול מצה בליל פסח, למה דוקא - כי שמה זה מורה בדיוק שהגאולה היא ע"י הקב"ה לבדו, אני ולא אחר, אני ולא מלאך, אני ולא שליח, אני הוא. זה מה שזה בא להורות.
ועוד יש לבאר בעומק הענין, הגירוש ממצרים שבו ה' יתברך פעל לבדו במהלך טבעי, והכריח בפתאומיות את המצרים לגרש את ישראל כנגד רצונם, מלמד באופן גלוי וברור על שלטון ה' על הבריאה בצורה ישירה בלי סיבות טבעיות, וכן המצה מביאה אותנו להכרה השלמה בשלטון ה', הן בכך שהיא מזכירה לנו את הגירוש ממצרים, למה אנחנו אוכלים מצה? כי כשגורשנו ממצרים בצקם טרם החמיץ, לא יכול להחמיץ מפאת המהירות, אז זה מזכיר לנו את הגירוש ממצרים, ואמרנו שהגירוש מה הוא בא להגיד, הנהגה אלקית בפתע פתאום, לא בדרך טבעית, והן בכך שהוייתם בלא זמן, אז לא רק מזכירה לנו את הגירוש ממצרים שהיה על ידי הקב"ה שפרעה סייע לו, אלא היא גם מזכירה לנו שההוייה שלנו, אין מהוים מצה - בלי זמן, זה מסמל את ההנהגה הניסית, אין זמן. כי בתהליך טבעי אם אדם יחכה ולא יקרה לו נס הוא יכול למות, מתי מביאים לו נס? כשאין מקום לטבע להמתין, אם תמתין על פי טבע ולא יכנס הנס הרגע - לא יהיה בן אדם. מתי נזקקים לנס? מתי שהטבע אם יתרחש לפי טבעו הלך הבן אדם. רק נס יכול להציל, אז ז"א, המצה מורה בלא זמן את הוויית הנס. את ההנהגה הניסית.
כאמור ההכרה הנלמדת מהמצה היא פסגת השלמות והאמונה. המצה מורה לנו על פסגת השלמות והאמונה. שאין עוד מלבדו, ההכרה הזו שנלמדת מהמצה היא פסגת שלמות האמונה, שבעצם אין טבע כלל, והלכ הוא ברצון ה' בכל רגע, ואין עוד מלבדו, ולכן כאשר ניגשים לעבודת האמונה שלשמה נועדו ימי הפסח, מוטלת על האדם החובה בראשונה לברר לעצמו את ההשקפה הנכונה והשלמה. מהי ההשקפה הנכונה והשלמה? השקפה הנכונה והשלמה שאליה צריכים אנחנו לשאוף ולהגיע ולחיות על פיה תמיד זו השקפה שאין עוד מלבדו והכל ברצון ה' בכל טבע ואין טבע בכלל, ומטעם זה נצטוינו מיד בתחילת חג הפסח "בערב תאכלו מצות", כי על ידה נקנית המבט האמיתי על הנהגת ה' בבריאה, על ידי זה שאנחנו אוכלים מצות בערב אנחנו קונים בזה את המבט האמיתי על הנהגת ה' בבריאה.
וכן אמרו חכמים ז"ל בזוהר פרשת תצווה דף קפ"ג. כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי עיקרא ורזא דמהימנותא, כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים את העיקר והסוד של האמונה. אמר קודשא בריך הוא, איתעמון ישראל אסבתא, אמר הקב"ה יטעמו ישראל את הרפואה, ואה דיכלון אסבתא דא לא יתכלי ליהון מיכלי, ועד שהם יאכלו את הרפואה הזו, לא יראה להם לאכול שום מאכל אחר. כיון דאכלו מצה והיא היא הסבתה, כיון שהם אכלו את המצה שהיא הרפואה, למעל ולממדא דרזא דמהימנותא, אוכלים את המצה זוכים לעלות ולגעת בסוד האמונה, ע"י אכילת המצה זוכים להבין את הסוד ולעלות ולדעת את סוד האמונה. המצה היא הרפואה למחלת חוסר האמונה, בן אדם שאיןלו אמונה תגיד לו תסתכל על המצה, אתה רואה? הנה פה סוד של כל האמונה בכל העולם, למה צריכים לאפות את זה מהר? למה מהר? למה מהר? תהליך רגיל, משרים שיתפח הבצק אח"כ תעשה, לא, זה טבע, זה כולם יודעים, סוד המצה לא כולם יודעים, סוד המצה זה לעשות מיד כהרף עין פתאום זה מוכיח לחם נהיה מיד, תעלה למאפיה פה פחות מעשר שניות יש לך מצה, עשר שניות. שמים את הבצק בתנור טססס עשר שניות הם מוציאים, אם לא הן שרופות לגמרי. עשר שניות יש לך מצה. יש לך לחם מי עושה דוקא מצה? עשר שניות למה זה? להראות לך שהקב"ה פתאום יכול לעשות הכל בפתאום, פתאום, פתאום יגיע האדון אל היכלו, פתאום, הכל פתאום. פתאום יוצאים ממצרים, מי חולם 210 שנה עבדות, פתאום בארבע הלילה מעיר את כולם, יאלה יוצאים לאן יוצאים? הלו מה קרה? יוצאים, מי עשה מה קרה מה התהליך מה דיברו מה ההסכמים היה הסכם לא היה, שום דבר אדוני יוצאים, פרעה יצא עם פיג'מה אמר קומו צאו מתוך עמי. מי משחרר - מי שלא רוצה לשחרר. איך יכול להיות דבר כזה, מי שלא רוצה לשחרר משחרר? ופרעה הקריב- הקריב את עם ישראל בתשובה. פרעה.
בקיצור יהודים יקרים, המצה זה סוד האמונה, זה בא להראות שיש הנהגה אלוקית ניסית, בפתע פתאום, בן רגע לא טבעית לנו כאן, זהו, אכילת המצה זה הסוד שיש במצה, המצה היא הרפואה למחלת חוסר אמונה, כי כאשר מתבוננים בעת אכילתה, כשמתבוננים אבל, בעת אכילתה במהותה, מה המהות שלה, בעשייתה, אופן עשייתה, אז מהותה זה בא להראות לנו את יציאת מצרים ממצרים שיצאו בחפזון, זה בא להראות על הנהגת הבורא יתברך לא טבעי, ואופן עשייתה שזה במהירות להראות גם כן את אותו ענין, כשמתבוננים בשעה שאוכלים את המצה ומה היא באה להזכיר לנו מקבלים מיד את הראיה הבריאה והנכונה, שכל מה שנראה לנו כמתנהג מאליו בדרך הטבע, על פי האמת ה' יתברך הוא הוא המנהיג הכל.
ההשקפה המתבררת מאכילת המצה היא השיא של שלמות האמונה, ההשקפה המתבררת, אם זה יתברר לך וזה כבר מבורר לך הדבר, ואתה מביןע כשיו את כל הסוד שאמרנו פה, השקפה שמתבררת באכילת המצה, למה צריך בכלל לעשות מצה, לאכול מצה ובלילה הראשון, זה השיא של שלמות האמונה, ועלינו לבין זאת בשכלנו כבר בתחילת העבודה, כדי לשאוף ולעמול בהדרגה להגיע לחיות עמה בלבבנו ובמעשינו בתמידות ברום סולם עבודה, עבודת האלקים, אבל אין באפשרותינו להחזיק בפסגה הזו בכל מעשינו בתחילת העבודה מידה ולתמיד, נו, עכשיו כבר הבנו את זה, אז בן אדם יכול לחיות כל הזמן שהוא מרגיש שהכל זה אין טבע והכל זה מאיתו תברך, הכל בנס ובהשגחה והקב"ה בכל רגע הוא המחולל את הדברים? אז לכן כיון שזה קשה לאנשים בתחילת העבודה, עבודה ה', מיד ולתמיד כבר שההכרה הזאת תכנס, לכן אכילת המצה היא חובה רק בלילה הראשון, בתחילת העבודה אתה חייב שיהיה לך ההכרה הזו, אחרת לעולם לא תגיע לזה, אז לפחות בהתחלה אתה יודע את זה. ואח"כ עלינו לעבוד בהדרגה ע"י זה שנמנע מאכילת החמץ ומההתבוננות באיסורו, אתה לא אוכל שבוע ימים חמץ, ואז אתה מתבונן, רגע אז למה אסור? למה אסור לאכול חמץ? ואם המצוה לאכול בלילה הראשון אז למה בשבעת הימים יש איסור לאכול חמץ? אנחנו לא יכולים להכריח אותך שאתה תהיה בדרגה של הבנת המצה כמו שלמדנו מכאן ולהבא עד היום האחרון שלך, אנחנו יודעים שיהיה לך קשה, אבל אתה יודע מה, את המצה תאכל בשביל שתכיר מה זה ה-בחפזון ומה זה עשייתה, אחרי שאתה מכיר אם יהיה לך קשה להמשיך עם ההכרה הזאת בכל דבר אז אנחנו נמנע ממך את אכילת החמץ ואז אתה תתבונן באיסור, למה אסור חמץ? כי החמץ מורה על טבע, על תהליך טבעי, אסור לנו להבין שהעולם הזה מתנהג באופן טבעי ואין בו משגיח ואין בורא שהוא הסיבה הראשונה לכל דבר, אז אם אתה לא יכול להיות ברום המדרגה כבר מהתחלה, לפחות תדע שהמניעה היא בגלל שאתה חושב שהעולם הוא רק בטבע, וזה אתה צריך לסלק מעצמך, גם אם אתה לא יכול לחיות ברמה של מצה כל החיים כמו שאומרים, אז לפחות שתדע מה איסורו של החמץ. וכל זה כדי להתרגל במבט שלא הטבע מנהיג את העולם אלא הל רצון ה' בלתי אמצעי, בלי שום אמצעי, זה מה שאתה רואה שיש כאילו אמצעים מתערבים והכל, זה נקרא הסתר, זה ההסתר שיש בטבע, זה ההסתר.
אנחנו אומרים "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם" אז אנחנו אומרים ברוך אתה - זה נוכח, אלקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו, מדברים עכשיו בנסתר, מצד אחד אומרים אתה בנוכח מצד שני אומרים נסתר, למה? משום שזה תמיד בעולם הזה יש גלוי ונסתר, הנס זה הגילוי של הקב"ה, וכשאין את הנס הברור שניכר לעין אז הכל נסתר. גם מצוה, מצוה זה שם ה', חצי ראשון נסתר, חצי שני גלוי, מצוה מ' צ', וו' וה', הו' והה' זה שם ה', מה חסר לנו? התחלה של שם ה', מ' וצ' בא"ת ב"ש זה י' וה'. אתם יודעים מה זה א"ת ב"ש? א ות', האות הראשונה והאחרונה בא' ב', ב' וש', ג' ור', ד' וק', זה נקרא את ב"ש אם אתה עושה בא"ת ב"ש מ' זה י' וצ' זה ה', אז מה יש לנו? י' וה' וו' וה' - שם ה', אבל חצי נסתר וחצי גלוי. כל מצוה יש צד הנסתר ויש צד הגלוי. ז"א אנחנו צריכים לעבוד להכיר את הדבר הזה והמצה עושה לנו את זה, היא סוד האמונה, שמראה שאנחנו גורשנו פתאום בבהילות במהירות בחפזון להראות שאין טבע, אין השתלשלות, ה' עושה ומיד, זה גילוי. החמץ מראה תהליך, אז לכן צריך לאכול מצה ולא לאכול חמץ, ז"א אבל אם לא יכול אדם בדרגה זו הראשונה ולהמשיך הלאה ברום המדרגה אז לפחות שלא יאכל חמץ ואז כל הזמן יזכיר לו, למה לא אוכלים חמץ? כי זה תהליך טבעי, ותהליך טבעי מורה שיש טבע וכאילו אין סיבה ראשונה, אז אתה לא, אתה צריך להתרגל, תתחיל להתרגל, תתחיל להתרגל כל הזמן, לכן איסור חמץ הוא שבעה ימים, כדי לקנות שלבים את ההכרה הנכונה בשלטון ה' לבדו בבריאה, שהוא שולט לבדו, ואין בלתו, וע"י העבודה המעשית בשבעת ימי הפסח, שזה סיבוב שבועי שלם, נשריש בלבבנו לכל ימות השנה שכל הקורה עמנו בכל שעה הוא פעולת ה' לבדו.
יוצא מזה מה שלמדנו בפסוק, "כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי", אדם שאוכל חמץ, אדם שעכשיו לפי מה שהבנו הוא חושב שהעולם הוא טבע ואין מי שמנהיג את הבריאה ונכרתה הנפש ההיא, אדם כזה נכרת מהעולם הבא כי הוא לא מאמין שאלקים מנהל את העולם, חושב שהכל טבע. זה היוצא, בפועל אסור לאכול חמץ, אבל מה זה בא להורות? זה בא להורות שאם אתה אוכל חמץ אתה אומר הכל הולך בתהליכים טבעיים, אין פה השגחה אין פה אלקים אין פה סיבה ראשונה, אחד כזה ענשו חמור ביותר, אין לו שום חיבור לקב"ה, הוא נכרת, במקום להיות דבק - הוא נכרת. והמצה שאדם אוכל ומכיר ומתבונן ורואה מה שאתם יודעים היום, לא הרבה אנשים יודעים, מה שאתם יודעים היום זה ההבנה הכי גדולה, זה סוד האמונה שבמצה והיא נקראת על פי הזוהר הקדושה רפואה, הרפואה, מצה זה רפואה, רפואה לאמונה, מי שחסר אמונה תן לו לאכול מצות, תסביר לו מה מדובר, זה הרפואה שלו. עם שלם לא יכול לצאת ממצרים בן רגע, אין בן רגע, זה תהליכים, אתם רואים, כל המהפכות שהיו מסביב ועדיין ממשיכות תהליכים, אבל שאנחנו נגאל יחביבי. הכל פתאום, פתאום יבוא האדון אל היכלו, פתאום. זהו. ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר, ראשון לציון - המשיח יבוא הנה הנם, עם עשרת השבטים עם הכל פתאום, הם יהיו חוץ לעיר אף אחד לא ירגיש אפילו שהם התקדמו, מיליונים מיליונים מיליונים, פתאום הנה הנם, אה, מאיפה באתם, ראשון לציון הנה הנם. המצה היא מגלה לנו את הסוד הגדול הזה. חג שמח.