קריעת ים סוף - וידעו מצרים כי אני ה' | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אריאל בן בתיה, חזרה בתשובה וזיווג הגון השנה.

קריעת ים סוף

וידעו מצרים כי אני ה'.

השם יתברך גל את ישראל ממצרים בשני שלבים.

השלב הראשון היה בעיקר היציאה הפיזית-גופנית מארץ מצרים בטו בניסן,

שבאה בעקבות מכת בכורות וכתוצאה ממנה.

ככתוב, ויאמר משה, כה אמר ה',

כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים.

וירדו כל עבדיך אלה אליי והשתחוו לי לאמור,

צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחריך נצא.

אך עדיין

לא הייתה זו גאולה שלמה,

מפני שכל עוד היו פרעה ומלכותו קיימים,

הייתה קיימת הסכנה שפרעה ינסה בכוח הזרוע

להחזיר אותם למצרים ולשעבד אותם שוב,

כפי שאכן קרה.

כמו שנאמר, ויוגד למלך מצרים כי ברח העם

ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדינו.

וירדוף אחרי בני ישראל.

והרדיפה הזאת הכניסה פחד בלבבות.

ככתוב, ויסעו בני ישראל את עיניהם ובני מצרים נושא אחריהם וייראו מאוד.

והיא הביאה אף חלק מבני ישראל למסקנה שעליהם להיכנע לפרעה ולחזור למצרים.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, במכילתא,

ארבע קיטין נעשו

עוד על הים.

אחת אומרת לשוב למצרים.

השלב השני של הגאולה, הראשונה אמרנו זה הגאולה הפיזית,

לצאת ממצרים.

השלב השני של הגאולה היה בקריעת ים סוף,

כאשר השם יתברך הטביע את כל המצרים הרודפים,

ככתוב, וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים.

לכל חיל פרעה באים אחריהם בים, לא נשאר בהם עד אחד.

על ידי זה נסתלקה מעליהם הסכנה שיוכרחו לחזור לבית העבדים,

וכדי להפיק מליבם של ישראל את כל החששות והפחדים,

פלטן הים את המצרים על שפתו,

כדי שלא יאמרו ישראל, כשם שאנו עולים מצד זה,

כך הם עולים מצד אחר,

רחוק ממנו,

וירדפו אחרינו.

על ידי זה הייתה גאולתן שלמה, הן במעשה והן בהרגשת הלב.

אז הקדוש ברוך הוא דאג שהמצרים יושלכו

לשפת הים.

כל מצרי ששעבד יהודי נחת

לרגליו כדי שיראה שהנה הוא מפרפר פרפור אחרון,

כדי שיהיה ברור שהכל בסדר, לא נשאר מהם עד אחד.

יש לבאר מדוע הוצרח השם יתברך לחלק את הגאולה לשני שלבים.

מדוע לא גאל אותם מיד ביציאתם ממצרים גאולה שלמה בכך שהיה מאבד כבר אז את המצרים,

במצרים,

מבלי להביא אותם לים,

לקרוע את הים ולהטביע אותם בתוכו

בנס גדול כזה.

ועוד יש להבין,

כתוב ואומר, וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם,

והיא כבדה בפרעה ובכל חילו,

וידעו מצרים

כי אני אדוני.

מה העניין להודיע למצרים כי אני אדוני ברגע האחרון לפני שהם מתים?

וכי רק לאחר הניסים של קריעת ים סוף

למדו המצרים לדעת את מציאות השם?

לפני כן לא ידעו.

עליהם ראו,

הם ראו ממש וחזו את כל ניסי המכות וניסי היציאה ממצרים.

האם הם לא היו סיבה מספקת ומחייבת להאמין ולדעת את השם?

כדי לבאר את זה עלינו להקדים שאלה נוספת.

כאשר באו משה ואהרון לראשונה בשליחות של המקום אל פרעה, נאמר,

ויאמרו אל פרעה, כה אמר אדוני שם הוויה,

כה אמר אדוני אלוהי ישראל שלח את העמים,

יחוגו לי במדבר.

על כך ענה פרעה, מי אדוני אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל?

לא ידעתי את אדוני וגם את ישראל לא אשלח.

הנה לאחר מה שאמר פרעה, אומרים משה ואהרון בקשתם שוב, אבל בסגנון שונה.

ויאמרו אלוהי העברים נקרא עלינו,

נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה.

פן יפגענו בדבר או בחרב.

הם דיברו בלשון מכובדת,

פן הוא יפגע בך, בדבר, אבל בשביל לא לפגוע במלכות אמרו פן יפגענו בדבר ובחרב.

יש להתבונן בשינויים הרבים בין אמירת משה הראשונה לאמירה השנייה.

בראשונה הוא הזכיר שם הוויה.

זאת אומרת, הוא השתמש בשם ויאמרו אל פרעה, כה אמר אדוני אלוהי ישראל.

בשנייה הוא כבר אמר אלוהי העברים.

השמיט את שם הבעיה.

בראשונה הוא אמר שלח את עמי.

דהיינו שחרור מלא בלי הגבלת זמן.

ואילו בשנייה אמר נלך הנה דרך שלושת ימים בלבד.

שינוי שלישי

בשנייה אמרו לפרעה שאם לא ימלא את בקשתם הוא מסתכן פן יפגענו, פן יפגע בך.

היו צריכים לומר לו ככה אומר רשי,

בדבר או בחרב.

ואילו בתחילה לא הזכירו שום איום בבקשה.

מההבדלים האלה נראה כאילו משה ואהרון נבהלו מהתשובה הפסקנית של פרעה,

ולכן מיתנו את הבקשה שילכו רק לשלושה ימים.

וכדי לשכנע את פרעה שכדאי לו למלא את משאלתם,

הוסיפו לו נימוק על הסכנה שבסירוב.

ויש להבין האם באמת זו הסיבה או שמא יש טעם אחר בדבר.

העניין התבהר על פי דברי הרמב״ן

שמפרש את מאמר פרעה.

פרעה אומר לא ידעתי את אדוניי.

המשמעות

אלוהים אני מכיר.

וכן כתב

והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלוהים ומודה בו,

אבל לא היה יודע את השם המיוחד.

ולכן ענה לא ידעתי את אדוניי שם אביה.

והם נזכרו וחזרו ואמרו לו אלוהי.

העיוורים נקרא עלינו.

לכאורה דברי הרמב״ן אינם מובנים.

אם אכן האמין פרעה באלוהים,

מדוע לא שילח את ישראל?

מה זה לא מספיק?

הרי הוא רואה את המכות.

זאת ועוד,

מה ההבדל אם פרעה מודה במציאות

השם כאלוהים או כהוויה?

לגבי הנכונות לשמוע בקולו.

התשובה טמונה בתוכן שני השמות הללו של השם יתברך.

שם הוויה הוא השם המיוחד שפירושו המילולי היה הווה יהיה.

זה כולל במשמעותו בעומק העניין

שהשם יתברך הוא המציאות

ההכרחית

והאמיתית היחידה.

ומציאות כל הנבראים

וקיומם

בכל עת

תלויים בו.

כמו שהרמב״ם העריך בלקות יסודי התורה פרק א'.

לפי זה נכלל בשם הוויה שהוא מהווה את כללות הבריאה בכל רגע.

נמצא אם כן שאפס זולתו אין שום כוח וגורם בעולם חוץ ממנו.

כלומר,

אין בבריאה שום כוח

ובעל כוח עצמי עצמאי מבלעדי השם יתברך.

זה הפירוש של שם הוויה.

המובן של השם אלוהים

הוא בעל הכוחות כולם, הוא בעל כוח.

ואפילו מי שמאמין שהקדוש ברוך הוא בעל כוח יותר גדול מאחרים,

אבל הוא לא שולל מלהאמין שיש עוד בעלי כוח אחרים.

בסדר, הם פחות ממנו, אבל יש.

כמו שאיתרו אמר גדול,

השם מכל האלוהים.

זאת אומרת, יש אלוהים, יש להם כוחות, אבל הוא גדול מהם.

זה השם אלוהים,

אכן נקרא אלוהי האלוהים וכו'.

אבל שם הוויה זה שם שאומר שאין שום כוח זולתו ואין עוד מלבדו.

את זה אומר פרעה שהוא לא מכיר.

הוא מכיר?

בסדר, יש לו כוחות, הוא יותר גדול מכולם, אבל יש עוד כוחות.

זאת הכוונה של הרמב״ן.

פרעה לא האמין

שהשם יתברך הוא הוויה בעל הכוח היחידי המבאת הכול,

אלא הוא האמין וידע שהשם יתברך הוא אלוהים בעל כוח ושליטה.

ייתכן אפילו שהוא יותר חזק גדול מאלוהי מצרים,

אבל עם כל זאת,

האלוהים האחרים הם גם בעלי כוח

והם לא בטלים לעומת השם יתברך.

עכשיו, לפי היסוד האמור, נזכיר את הפסוקים הנזכרים.

בתחילה משה ואהרון אמרו לפרעה, כה אמר אדוני שם הוויה אלוהי ישראל,

כפי האמונה האמיתית של ישראל שהוויה הוא המהווה את הכול בכל רגע,

ואין שום כוח היכול לעמוד נגדו.

ולכן אתה פרעה שלח את עמי

בלי מגבלה,

יחוגו לי במדבר מבלי הגבלה של זמן.

מכיוון שבאו בהנחה שפרעה מודה באמת הזאת,

אם כן אין שום צורך לאיים עליו להפחיד אותו בעונש

על מנת שיוציא את בני ישראל כציווי של הקדוש ברוך הוא.

על כך ענה להם פרעה, לא ידעתי את ה' שם הוויה.

כלומר, אני אמנם מודה שהשם יתברך הוא אלוהים בעל כוח,

ולו יהא אפילו שהוא בעל כוח גדול.

אבל אני איני מכיר בכך שהוא הוויה,

שהוא הבעל כוח היחידי המהווה את הכול.

כי אם היה מודה באמת הזאת,

היה אומנם משלח את ישראל כפי שביקשו ממנו משה ואהרון.

ולדעתו של פרעה,

גם אלוהים מצרים הוא בעל כוח.

לכן הוא אמר, וגם את ישראל הוא השלח.

מכיוון שראו משה ואהרון שפרעה אינו מודה,

הוא מכיר באמת האמיתית,

שאין עוד מלבדו,

והוא רק מכיר בכך שהשם יתברך הוא אלוהים בעל כוח.

ניסו לשכנע אותו לפי אמונתו שישלח את ישראל,

ולכן שינו ואמרו אלוהי העברים נקרא עלינו,

ואתה הרי מאמין שהוא בעל כוח גדול וחזק,

ואולי אף יותר מאלוהים מצרים משיטתך.

ואם כן, למה לך לסרב לבקשתו להוציא את בני ישראל לשלושה ימים בלבד?

ובמיוחד כאשר המטרה היא כדי לסבוח לאלוהים הזה קורבנות.

ועוד,

אף לפי האמונה שלך אתה מסתכן

שמא אלוהי העברים הוא בעל כוח גדול יותר מאלוהיך,

והוא יעניש אותך במוות על ידי דבר או חרב.

על כל פנים נמצאנו למדים שהאמונה באלוהים

בעל כוח

והאמונה בהוויה זה שהכל תלוי בו ואפס זולתו, וזה שני דברים נפרדים.

כי יש המאמין באלוהים אבל לא מאמין בהוויה, כמו פרעה.

זאת אומרת,

כמו נגיד המדינה שלנו,

וכל מדינות העולם עתה במשבר הזה,

הם מאמינים שיש אלוקים, אומרים צריך להתפלל, וזה יפה, אבל אנחנו צריכים לפעול, ואנחנו נצא מההסגר, ואנחנו נעשה,

ואנחנו נביא תרופות, בסוף המטוס לא מגיע, אנחנו נביא את הזה, והמכונה בסוף נופלת ונשברת, אנחנו נביא זה,

והקדוש ברוך הוא צוחק עליהם. למה?

הגזירה צוחקת להשתדלות.

אם יש גזירה מלמעלה,

שלא יגיע, וכן יהיה, יהיה מתושים, לא יהיה מתושים, יהיה טשטושים, מה שאתם רוצים.

מה שהגזירה נקבעה, זה מה שיהיה,

והיא צוחקת הגזירה, מסתכלת מהצד על כל ההשתדלות.

מוסד, וצהל, ואנשים, וכולם, והכל ביחד,

בסוף מה שנגזר משמיים, זה מה שיהיה. לכן אין להתיירא משום דבר, צריך לדעת

לבטוח בשם, להתדבק בו, כמו שלמדנו בשערים קודמים, וזה הכול. מי שדבוק בשם, אתם הדבקים באלוהים,

חיים כולכם יהיו.

אז זאת אומרת, אך לא פרעה בלבד האמין כך, אלא זו הייתה אמונת העם המצרי והחכמה בכלל.

ולכן אמר השם יתברך בעת קריעת הים,

אני עכשיו עושה להם שם תרגיל, וידעו מצרים כי אני אדוני. לא, לא, לפני שהם ימותו, אני חייב להודיע להם

שזה לא, יש אלוהים, יש לו כוח יותר מאחרים. לא, לא, לא, אין עוד מלבדו.

אז אני דואג שוידעו מצרים, כי אני אדוני, איך?

בי כבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו.

נו, מה יותר בטוח פרעה שהוא רודף אחרי עם ישראל?

יש לו צבא גדול, ויש לו רכב, ופרשים, והכול.

אין דבר כזה שהוא לא תופס אותם, הם בורחים רגלי.

הוא בא עם רכבים, טנקים, מטוסים, פאפאק.

בטוח שהוא לוקח אותם בקטנה.

אבל הקדוש ברוך הוא מכין לו את המלכודת.

בוא, יא חביבי, בוא, אני אלמד אותך מי זה אדוני שאמרת, אתה לא מכיר אותו? בוא נעשה היכרות.

בכבוד, בוא, בוא, קדימה, רוץ, רוץ, דן, דגדן, דגדן, קדימה. יופי.

והקדוש ברוך הוא מביא אותו עד לים.

זאת אומרת, עד עכשיו האמינו המצרים רק באלוהים.

וכדי שהמצרים ישתכנעו ויאמינו שהשם יתברך הוא הוויה בעל הכוח היחידי.

היה עליהם לראות את ניסי קריעת הים שעל ידם התברר והתגלה לעיני כל שהשם יתברך הוא הוויה השליט הבלעדי.

זה מה שאני מבין שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא את העולם עכשיו,

לגלות להם שאין עוד מלבדו.

אתם תכרעו ברך, התקופה הזאת תימשך שנה, שנתיים.

העולם לא יהיה,

ביבי הודיע, יש סדר עולמי חדש.

מי יסדר אותו?

אתה?

הבונים החופשיים? מי יסדר אותו?

איזה סדר?

עשינו עכשיו אגדה של פסח

וראינו איזה סדר הקדוש ברוך הוא עשה.

מההתחלה היינו עבדים ונראה שאין תקווה לעם הזה והכל, ובסוף יצאנו לחירות וקיבלנו את התורה ונהיינו עם סגולה.

יש סדר בבריאה, לא אתה ולא אף אחד קובע את הסדר.

הסדר העולמי החדש זה הקדוש ברוך הוא מסדר את הכל בדיוק לקראת הגאולה.

אז אל תתלהבו ואל תתחנג'רו ותחשבו שאתם הולכים לשנות משהו ולסדר והכל והכל.

אז היו מוכנים לגילוי של הוויה.

אם חשבתם רק יש אלוהים,

תדעו מהיום שיש הוויה.

עכשיו,

יש לבאר מה מיוחד בנישאי קריעת הים שבהם התברר ייחוד השם, והתגלה והתפרסם כבודו, התברך עד למדרגה הזו, שאפילו המצרים ידעו כי אני אדוניי.

על זה כתב בית הלוי

על התורה בפרשות ויגש, בביאור הפסוק, ואנוכי אעלך גם עלו.

וזה לשונו.

כאן באה לו הבטחה ליעקב אבינו,

הבטחה גדולה שבכל ההבטחות שיהיה נקרא שמו על ישראל.

והכוונה בזה דלעולם לא יפרסם שם כבודו בעולם על ידי מעשה היוצא חוץ מדרך הטבע,

רק באמצעות צורך ישועתן של ישראל,

ועל ידי ישועת ישראל יתפרסם שם כבודו בכל העולם. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר,

אני לא עושה ניסים חוץ לטבע,

רק בשביל כבודם בישועתם של ישראל.

זאת אומרת,

באמצעותם,

וככה ידעו כל העולם שאתם אהובים וחשובים אצלי.

כמו שכתוב בתפילת המועדים, בשמך הגדול והקדוש עלינו קראת.

כלומר, רק על ידי הניסים הגלויים שהשם עושה לעם ישראל,

מתפרסם שמו הגדול בעולם.

וזה שבח גדול לישראל,

שכבוד שמיים תלוי בכבודם ומתגלה על ידם.

וזהו, ואנוכי אעילך גם עלו.

כשאהיה מעלה אותך,

אז על ידי עלייתך יתפרסם גם שמי בכל הגויים, ויהיה עלייה לכבודי.

זהו גם כן כוונת חכמים זיכרונם לך בירושלמי בתעניות פרק ב' הלכה ו'.

רבי שמעון בן לוי, בשם

רבי ינאי,

שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל,

ונתנו משל על זה

למלך שהיה לו מפתח קטן.

אמר המלך, אם אני מניחה כמות שהיא, אבדה היא.

כלומר, יש עכשיו, משום שהמפתח כל כך קטן, ילך לאיבוד.

אלא הרי אני עושה לה שלשלת.

שאם אבדה, שלשלת

תהיה מוכחת עליה.

הכוונה שפרסום שם כבודו שיתף,

שיהיה רק על ידי ישועה של ישראל.

וזה ביטחון גמור,

שלא יאבדו חלילה, כמו שכבודו יתברך.

לעולם לא נאבד, ככה אנחנו לא נאבד לעולם.

אנחנו מחוברים אליו, כמו השלשלת, למפתח.

שהרי גילוי כבוד השם ופרסום שמו,

זוהי כל מטרת הבריאה, ככתוב, ולכבודי ברטיב.

אם כן, מכיוון שתלה השם ומתברך את פרסום שם כבודו בעם ישראל,

בזה מובטח קיומם הנצחי.

וזאת הכוונה במה שכתוב, ידעו מצרים כי אני אדוני,

ומוכרח

דעד עתה לא ידעו עדיין את אדוני.

מכיוון שישראל נצרכו אז לישועה,

באה התביעה לתבוע על המצרים בפרסום הנס הגדול,

ועל ידי זה התפרסם שם כבודו יתברך, ורק אז

אף המצרים עצמם למדו לדעת כי יש הוויה המהווה הכל לבדות תמין.

זאת אומרת, כל המהלך

מהשעבוד עד לגאולה הזאת, כולל חיסול המצרים,

כל זה רואים שזה הכל בייחוד השם יתברך, מתוכנן, יש מטרה, יש תכלית, והכל הכל מסודר פיקס למטרה שהשם ייעט, שהעם ישראל יצאו מצרים וילכו אל ההר ויעבדון את האלוקים

על ההר ההוא,

בהר סיני.

אז זאת אומרת, הכל הכל זה ייחוד השם יתברך, הכל באחדותו הגמורה, שום דבר לא יוצא משליטתו,

מרצונו, והכל מתקיים

כפי מה שהוא רוצה.

עכשיו, אבל עדיין יש להבין מה התגלה שם הוויה בקריעת ים סוף יותר מאשר בעשרת המכות,

ובפרט במכת בכורות.

התשובה היא שאף על פי שבוודאי עשה הקדוש ברוך הוא ניסים גדולים ועצומים בליל יציאת מצרים,

כמו שמבואר בחכמים זיכרונם לברכה,

מי שלא יודע, הקדוש ברוך הוא הטיס את כל ישראל לעשות קורבן פסח בירושלים,

והחזיר אותם בחזרה,

ואחר כך קיבץ אותם תוך שעה קלה מכל רחבי מצרים, מיליונים ליציאה,

שזה דברים מעל הטבע.

אז התשובה היא שאף על פי שבוודאי עשה הקדוש ברוך הוא ניסים גדולים ועצומים בליל יציאת מצרים, כמו שמבואר בחכמים זיכרונם לברכה,

הן במכת בכורות,

והן משאר הניסים שנעשו בלילה הזה,

שמהן למדו גם מצרים את רוב כוחו וגבורתו של השם יתברך,

ובמיוחד שבאותו הלילה הקדוש ברוך הוא הכה את אלוהיהם

עמהם,

מי שהיה לו אלוהים של עץ היה נרכב, מי שהיה לו של אבן היה נמס,

של כסף ושל זהב ושל נחושת הטיח אותם,

וכל אלילים שבעולם אבדו,

ובוודאי על ידי כך הכירו כולם במלכות השם

ובשלטונו על הכוחות שבבריאה,

אבל עדיין,

עדיין היה חסר בשלמות ההכרה שהשם יתברך הוא בעל הכוח היחידי,

ואין שום כוח עצמאי מלבדו,

שאחריהם הכת בכורות ביציאת מצרים,

שהקדוש ברוך הוא עשה באלוהים שפטים,

נשאר אליל אחד של מצרים, בעל צפון, קיים.

השם השאיר אותו בשביל להטעות אותם,

בשביל שיחשבו שאין לו כוח גמור,

אבל זו הייתה הטעיה.

ובו טעו המצרים,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לפני בעל צפון,

הוא נשאר מכל אלוהי מצרים כדי להטעותן,

שיאמרו קשה יראתן, או,

זה אלוהים רציני,

הוא לא יכול עליו.

כלומר, מכיוון שבעל צפון נשאר,

טעו לחשוב שהוא בעל כוח חזק,

שאותו השם יתברך לא היה יכול לאבד,

אם כן היה חסר עדיין בבירור ובהכרה שהשם יתברך הוא הווים,

הווה את הכול בכל עת לבדו ואין שום כוח בלתו.

זאת ועוד,

על אף המכות החזקות בכלל ומכת בכורות בפרט,

שבהן מתו רבים מהמצרים,

ואם כן, בוודאי הושפל

והוא תש כוחו של השר המלאך של מצרים,

כי כל נפילה וחולשה של עם בעולם,

בעולם הזה כמו עכשיו,

הוא רק תוצאה שהשורש והסיבה בהחלשת הכוח של המלאך של אותה אומה בעולם העליון.

זאת אומרת, השר של למעלה של כל אומה לא מצליח להגן עליהם מפני הקורונה.

אבל על כל פנים,

גם לאחר היציאה ממצרים עדיין היה כוח רב למלאך של מצרים במידה כזו שירד לרדוף אחרי ישראל כדי לאבד אותם.

כמו שאמרו חכמים, זכרונם לברכה, מיד

שרן של מצרים ירד לאבדם,

שנאמר, והנה מצרים נוסע אחריהם, לא המצרים,

מצרים זה השם של השר.

פרעה נוסע אחריהם לא נאמר,

אלא מצרים זה השר שלהם.

אז מה כתוב מיד? ויראו מאוד עם ישראל.

בוודאי גם דבר זה הבא...

מפריע ומונע מהכרה שלמה עדיין בייחוד השם יתברך

אצל המצרים וגם אצל ישראל.

רק לאחר שהשם יתברך איבד בים את השר של מצרים,

שהוא השורש הרוחני שלהם.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שאין הקדוש ברוך הוא מפיל אומה

עד שהוא מפיל את השר שלה תחילה.

כיוון שהשקיע הקדוש ברוך הוא את המצרים בים לא שיקע תחילה אלא את השר שלהם

והטביע את עיקר העם של מצרים ואף אחד לא ניצל.

ככתוב וישובו המים

ויכסו את הרכב את הפרשים לכל חיל פרעה

לא נשאר בהם עד אחד.

וגם אלה שנשארו במצרים

נענשו וסבלו באותו הזמן, כמו שנאמר,

כי ה' נלחם להם במצרים.

פרש רשי במצרים, בארץ מצרים,

שכשם שאלו לוקים על הים,

כך באותה מידה לוקים אותם שנשארו במצרים.

רק אז התברר למצרים בבירור גמור ייחוד השם ושליטתו הבלעדית בבריאה כולה.

לפי זה מובן מה שאמר הכתוב שעל ידי נשאי קריעת הים

וידעו מצרים כי אני ה' שם הוויה.

מפני שרק אז ראו המצרים בבהירות

שה' יתברך

מהווה את הכל

ואין לבסלים ולאלילים שלהם שום כוח כלל.

אם היה כוח

לאליל שהשאיר להם בעל צפון,

אז אכול עזה להם וכולם טבעו בים.

בהחלש במצרים הם קיבלו מכות.

אז ברור שאין שום כוח בעולם,

ואז המצרים הבינו וידעתם כי אני ה'

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שידעו.

אתם רואים מה זה פליטת פה?

אני לא ידעתי, לא ידעתי את ה' לא ידעת?

נכיר, אל תדאם, אנחנו נכיר.

ובשביל זה הוא הרג את כל העם שלו.

גם טראמפ אמר בהתחלה,

זה שפעת קלה, זה כלום, זה זה. בינתיים מתים לא שם יותר מכל העולם כולו. איפה? הבלורית והכול וזה. מה אתה עושה? מה אתה יכול לעשות?

שום דבר. לספור מתים.

זהו. מה אתה יכול לעשות?

מתי שה' יחליט,

אפשר יהיה להתגבר על זה, ואז כמובן כולם יטעו, הנה מצאו, ומצאו זה, וזה הכל חרטא,

הכל בגזירת אלוקים,

והקדוש ברוך הוא מתחיל לקחת את העניינים בידיים,

לעורר אותנו.

תתכוננו.

שלא תופתעו שפתאום

יבוא המשיח, צדקנו, לא תהיו מוכנים,

ואז חבל.

כבר אמרנו מה עלול להיות.

המשך בבוקר, אם ירצה השם, כולנו בריאים ושלמים.

אמן.

מועדים לסיבת.