דיני שריפת חמץ | הרב אמנון יצחק

דיני שריפת חמץ

מי הוא השורף ביום י"ד בבוקר, זה היום, ישרוף את עשרת פתיתי החמץ שנמצאו בבדיקה, אלה שנוהגים לשים עשרה פתיתים לפי האר"י הקדוש, אז הוא שורף את עשרת פתיתי החפץ בתוספת לכל החמת שנשאר לו, וכל מה שהיה בבית וכל מה שמצא בבדיקה, לקיים את מצות "תשביתו שאור מבתיכם".

הרא"ש היה משתדל לשרוף את החמץ בעצמו. דהיינו, לא שולח שליח בשביל לשרוף, אלא מקיים את המצוה בעצמו.

ישרוף את החמץ עד שלא יהיה ראוי לאכילה כלל. זאת אומרת, צריך לדואג שהחמץ ישרף כליל. לא יהיה רק שחור מבחוץ, אלא כל כולו.אז לכן טוב ועדיף, אם יש לו פיתה או משהו, לפרור את זה, זה נשרף יותר מהר וכו'.

ויש להקפיד במיוחד בכיכרות לחם וכדומה, שלפעמים נשרף הלחם מבחוץ בלבד ובתוכו הוא עדיין ראוי לאכילה. לכן יחתוך את הלחם לפני השריפה כדי שישרף היטב.

גם הנשים חייבות במצות ביעור חמץ, ולכן אם אין האיש בביתו או שהאשה לא נשואה או גרושה או אלמנה, תבער האשה את החמץ בבוקר. והבעל יבטל את החמץ בכל מקום שהוא נמצא. אז אם הבעל לא נמצא והוא לא יכול לבער את החצץ, היא תבער את החמץ והוא יבטל. כי הוא הבעלים וזה שלו. צריך לבטל את שלו.

גם האשה תבטל את החמץ ביום י"ד אחר הביעור ותאמר: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי או ברשות בעלי שראינוהו או שלא ראינוהו שבערנו אותו או שלא בערנו, יהא בטל וחשוב כאפר הארץ". אשה אשכנזייה לנוסח הביטול "והפקר" גם.

זמן השריפה זה היום בערך זה רבע לתשע כמו שאמרנו קודם, לא רבע ל-11. החמץ מותר בהנאה שעה זמנית אחרי שליש היום, מותר למוכרו אז לגוי. וצריך לשרוף את החמץ ולבטל אותו כל זמן שהוא מותר בהנאה. אחר כך החמץ אסור גם בהנאה ולא מקיים מצות ביעור. את המצוה עצמה הוא לא מקיים, אבל אף על פי כן הוא חייב לבער. אבל הוא הפסיד את מצות הביעור בזמנה.

טוב לשרוף את החמץ בשעה מוקדמת ולא לחכות לסוף הזמן. טוב לא לשפוך נפט על החמץ לפני שהחמץ נשרף, כדי לקיים מצות ביעור חמץ ע"י שריפה ולא ע"י הנפט, כי הנפט מבטל אותו גם כן מאכילה, אכילת כלב.

מה אומרים בשעת השריפה? בשעה שבא לשרוף את החמץ טוב שיאמר תחילה "לשם ייחוד" שכתוב באגדות או בסידורים, ואינו מברך על הביעור כיון שברך בלילה. אז על ביעור חמץ שאמרנו אתמול זה כבר גם בשביל היום. אז לכן לא מברכים על הביעור ברכה.

נוהגים לשרוף את החמץ ורק אח"כ לבטלו ולומר שלוש פעמים "כל חמירא וחמיעא" שמופיע בסידורים או במחזורים. ואם לא מבין ארמית יאמר: "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו שבערתיו ושלא בערתיו יהיה בטל וחשוב כאפר בארץ". והאשכנזים מוסיפים לנוסח הביטול "והפקר".

עכשיו, לא אומרים את הנוסח "כל חמירא וחמיעא" לפני שנשרף לגמרי החצץ שזרקת. יש כאלה באים למקום ששורפים, זורקים ועומדים בצד מתחילים לומר את הנוסח. זה עדיין לא נשרף. אתה צריך קודם שישרף לחלוטין ואחרי זה לומר.

השארת חמץ בבית, טוב לא להשאיר בבית חמץ ממש על דעת למוכרו לנוכרי. אלא אם כן יש לו חנות ובה הרבה חמץ, אז אין לו ברירה, הוא משאיר את החמץ ומוכר לגוי ומשתמש לאחר מכן אחרי זה. אבל בסתם אם זה חמץ מועט ודברים כמו בבית וכו', טוב לא להשאיר חמץ ממש. חמץ בעין זה, זה נקרא, על דעת למוכרו לנוכרי. אפילו שאתה תמכור אותו לנוכרי. אלא אם כן, יש לו חנות ובה הרבה חמץ.

והחכם עיניו בראשו, יראה כבר מראש חודש ניסן, הכוונה שנה הבאה, כי השנה אתה חנג'ורי בסטרי, אז יראה כבר מראש חודש ניסן לאכול או לחלק את כל החמץ שיש בבית, כדי שיגמר עד ערב פסח ולא יצטרך לעמוד בפיתוי האם להשאיר, לא להשאיר וכו'. וכמובן, שלא יקנה יותר מוצרי חמץ עד שיגיע הפסח כדי שלא להיתקע כמוש אמרנו, ולהיכנס לשאלה כן להשאיר, לא להשאיר, חבל, לא חבל וכו'.

אומנם היות טוב נוהגים למכור את החמץ אף על פי שאין מניחים בביתם חמץ ידוע, שמא נשאר באיזה מקום בלאו הדעתא. יש בן אדם שהוא לא עושה מכירת חמץ כי הוא יודע שהוא לא השאיר חמץ, אבל נוהגים גם למכור חמץ אע"פ שלא מניחים בבית חמץ ידוע. למה? שמא נשאר באיזה מקום ולאו הדעתא. אז בכל מקרה...

היו מקרים שסיפרנו בעבר שאנשים ניקו את הבית, הכל מצוין ושכחו שבפריז' הם שמו להקפאה פיתה.  אז זאת אמר, אנשים טועים לפעמים בחוסר שימת לב. יש מקרים שלפעמים אתה משאיר פסטה ואתה חושב שהשארת משהו אחר, כי הקופסא היא בצבע דומה למשהו אחר. ויש כל מיני בלבולים. ולפעמים בלחץ של כל ההכנות והטרדה והניקיונות והכל, לפעמים גם שמים על דעת להוציא אח"כ ושוכחים. לפעמים שמים לארוחה של הבוקר היום נגיד מששהו ואח"כ לא שמים לב ולא אכלו את זה, חשבו שאכלו את זה. יש הרבה בעיות. אז לכן שמא נשאר באיזה מקום ולא הדעתא.

זריקה באשפה, זה דבר חשוב מאוד שלא הרבה שמים לב או לא יודעים או נכשלים.  קודם זמן איסור חמץ יכול לזרוק את החמץ באשפה ציבורית ברשות הרבים. לא בפחים של הבניין. באשפה ציבורית, בצפרדעים של העירייה, שמה לזרוק את החמץ. כל זה מדובר קודם זמן איסור חמץ. אבל לאחר זמן איסור חמץ, חייב לשרוף ממש. חייב לשרוף ממש.

למה? כי שאתה זורק בצפרדע, זה הפקר. ממלא זה כבר יצא מרשותך, זה לא שלך ושזה יצא לפני הזמן. לני זמן הביעור. אבל לאחר זמן איסור חמץ, כבר חייב לשרוף ממש. ואם  זורק אותו קודם זמן איסור, אז גם טוב לזרוק בלילה שיספיקו עובדי העירייה לפנות את זה קודם הפסח.  ואם זה לחם, טוב לעטוף בנייר מפני כבוד הלחם. כל שיעור של כזית ויותר, שזה חשים ביותר, אז עוטפים בשני ניילונים ואז משליכים את זה לאשפה. אז טוב לעטוף בנייר מפני כבוד הלחם.

ואם החמץ נשאר באשפה אפילו לאחר זמן איסורו, אין צריך לבערו, כיוון שהוא כבר מופקר, והוא שם אותו במקום של הפקר. אבל לא ישליכנו בחצרו. לא ישליכנו בחצרו ואפילו לא בפח האשפה פרטי שבחצרו. בפחים הירוקים, מה שאצלנו בבני ברק. למה? כי כל שכן יש לו חלק בפח, כי הפח שייך לבניין ואתה דייר בבניין ויש לך חלק בפח. אז בפח שלך נמצא חמץ.

מי שגר במקום שאין מכלים ציבוריים לאשפה, כמו שאמרנו צפרדעים וכו', יפקיר את חלקו באשפה שבה הוא וזרק ואח"כ יזרוק את החמץ שם. זאת אומרת אדם עומד ואומר "אני מפקיר את חלקי בפח האשפה או בפחי האשפה הנמצאים בבניין". ואז ממלא זה לא שייך לו, הוא הפקיר את זה.

אותו דבר נכון לעשות בגינה. יש גינה בתוך הבניין ולכל אחד יש חלק בתוך הגינה. אז גם כן, כיון שלא בודקים במקומות מסוימים בכלל את הגינה, יש כאלה סומכים על ציפורים שאוכלות ויש כאלה ככה, בכל אופן ייתכן שזרקו תכף לפני הכניסה של החג, זאת אומרת לפני זמן הביעור ועדיין זה לא התבער וזה ברשות שלך נקראו ולא ביערת, אז טו ב להפקיר את החלק שלך בגינה בשביל שלא תתחייב חלילה.

פח אשפה שמשותף לכמה דיירים ויש דיירם כמו גויים או חילונים וי שדיירם שיזרקו בה חמץ בפסח, זאת אומרת, הם לא מקפידים החילונים והם יכולים להחזיק חמץ והם יכולים לזרוק בתוך האשפה שאתה חלק מתוך הבניין הזה, או גויים נמצאים שמה, אז לכן חייבים היהודים להפקיר את חלקם בפח ההוא. כי אם במשך החג יכולים הדיירים שנמצאים בבניין להשליך שמה חמץ ואתה שותף בפח, לכן חייב להפקיר את חלקו בפח.

אבל לאחר זמן איסורו, אם כבר עבר הזמן של האיסור, חייב לשרוף ממש. לא יועיל מה שאתה הפקרת, אלא כיוון שעבר זמן האיסור, כבר חייב לשרוף ממש.  

שריפה ע"י שליח- אדם משום מה לא יכול לשרוף בעצמו, אז הוא ממנה את בנו או את אשתו או שליח אחר שישרפו לו את החמץ והם גם מבטלים אותו בשבילו, הוא מינה אותם גם לבטל אז הם צריכים לומר בביטול: "כל שאור וחמץ שיש ברשות פלוני", להיגד את שמו של פלוני ששלח אותו, אז אומרים "כלך שאור וחמץ שיש ברשות פלוני שראינו אותו אנו או פלוני או שלא ראינו שביערנו ולא ביערנו יבא בטל וחשוב כאפר בארץ". והאשכנזי מוסיף "והפקר".

מי שנמצא בחו"ל והחמץ שלו בישראל, יש לו דירה פה והוא לא טיפל פה והוא נמצא עכשיו בארה"ב, אז מה הוא עושה? יכול למנות שליח שישרוף לו את החמץ בשעה הנכונה והוא, הבעל הבית של הדירה הזאת שבישראל שנמצא עכשיו בחו"ל, יבטל אותו שמה במקומו אח"כ.

אדם הנמצא למשל באמריקה ומינה שליח לשרוף את החמץ שבא"י, צריך להיזהר לבטל את החמץ בשעה שבישראל עדיין לא הגיע זמן איסור חמץ. כי יש הפרש 7 שעות. אז אם הוא ישרוף לפני השעה שלו שמה, פה כבר עבר הזמן. פה יכול להיות שנכנס החג כמעט. על כן אפילו שבאמריקה בבוקר עדיין לא הגיע זמן איסור חמץ, אי אפשר לו כבר לבטל את החמץ שבישראל, כי כבר שם חל איסור חמץ. ולכן צריך לבטל מוקדם יותר קודם זמן האיסור שבישראל.

גם במוצאי החג אדם שמכר את החמץ בא"י ונסע לאמריקה במוצאי החג, יזהר שהרב העושה את קניין החמץ מהגוי במוצ"ש, יקנהו עבורו בזמן שגם באמריקה כבר עבר הפסח. כי אם לא, הוא קנה לו את החמץ שלו בחזרה בתוך זמן האיסור שלו.

עכשיו, אכילת חמץ- בערב פסח מותר לאכול חמץ רק עד שליש היום. היום נחשב כמובן מעלות השחר עד צאת הכוכבים, שזה 18 דקות אחר השקיעה. תלוי. יש 20, יש 13וחצי וכו'. ומותר בהנאה עוד שעה זמנית אחת. לנוהגים בדר"כ, כגאון או כשלוחן הערוך, הרב יבררו מה הזמן לשיטתם. במקומות בחו"ל שבים השמשות מתארך צאת הכוכבים ומתי שאפשר לראות את הכוכבים בפועל.

 אכילת מצה-אסור לאכול מצה בערב פסח. היום אסור לאכול מצה. כתב הרמב"ם: אסור חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב. ומי שאכל מצה בערב פסח, מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו. יש כאלה שאינם גורסים עד שתצא נפשו, אבל זה הנוסח בהרמב"ם.

מכיון שלדעת הרמב"ם הלכה זו חמורה ביותר, צריך להתרחק מכל האופנים של אילת מצה בערב פסח. ולכן אין לאכול מצה מבושלת בערב פסח אם ניכרת צורת המצה. רמב"ם הלכות חמץ ומצה, פרק ו', הלכה י"ב. ובשולחן ערוך תע"א, סעיף א'.

מצה מבושלת שצורתה אינה ניכרת, כגון לבביות או תבשיל אחר מקמח מצה, מותר לאוכלה. וכן עושים בערב פסח שחל בשבת. יש מחמירים גם בזה.

שרוצים לאכול בערב פסח, היום, תבשילים העושים במקמח מצה, יש מקפידים לטחון אותם לפני ליל ערב פסח. לפני אתמול. שלא היה עליהם שם מצה בערב פסח. וטוב לבשל אותם לפני ערב פסח.

יש נוהגים לא לאכול מצה 30 יום קודם הפסח, יש נוהגים מראש חודש ניסן, אך מין הדין לאכול מצה הוא רק בערב פסח ביום ונוהגים לאסור אכילת מצה מהלילה מזמן בדיקת חמץ.

אז דין האיסור הוא ביום, אבל נוהגים גם לאסור את אכילת המצה מהלילה מזמן בדיקת חמץ.

אסור לתת לילדים ולילדות שמבינים את סיפור יציאת מצרים לאכול מצה בערב פסח. אז גם לילדים לא נותנים מצה לאכול, אלה שהם מבינים את סיפור יציאת מצרים.

אכילה בכלל- שלשו שעות זמניות לפני השקיעה בערב פסח אסור לאכול אפילו תבשילים מקמח מצה וכדומה כדי לאכול בלילה מצה לתאבון. אכילת המצה בליל פסח היא דאורייתא וחייב לאכול כזית. חייב לאכול כזית. כביצה עוד יותר טוב. אנחנו כמובן אוכלים יותר, אבל יש כאלה צריכם להתאמץ, אפילו קשה לו מסיבות כאלה או אחרות, צריך להתאמץ לאכול, כי זה דאורייתא.

אם האדם רעב מה יעשה בשלוש שעות שלפני כניסת החג? אז יאכל מעט פירות או בשר או דגים, אבל יזהר לא למלא את קרסו מהם. ניקוי השיניים- יש לנקות את השינים ולהדיח אותם היטיב בערב פסח, היום. אחרי שגמר לאכול את החמץ. מי שיש לו שיניים תותבות צריך לרחוץ אותם היטיב במים חמים, אבל לא רותחים, כדי שלא יתקלקלו מחמת החום. ולנקות היטב כדי שלא יישאר בהם חמץ אפילו בחורים ובסדקים. ואח"כ יערה עליהם מים חמים לפחות מכלי שני.

שימו לב- המנקה שיניו בקיסמי עץ אם הם משוחים בשמן. יש כאלה שהם משוחים בשמן ואם הם משוחים צריך לבדוק אם השמן שנמשחו בו כשר לפסח. וקיסמים המשוחים בשעווה מותרים.

 יש מקומות שלא נוהגים לא לעשות מלאכה בערב פסח, אפילו לפני חצות היום. שולחן ערוך תס"ח. מלאכות מותרות מחצות היום ואילך אסור בעשיית מלאכה. מותר לעשות רק מה שמותר לעשות בחול המועד, כגון דבר האבד או מלאכה שאינה מעשה אומן ויש בה צורך הפסח. וכן פועל עני שאין לו מה לאכול, יכול לעבוד אחר חצות. וכן מותר למכור ולקנות אחר חצות. וטוב להחמיר גם בדברים אלו סמוך לכניסת החג משעת מנחה קטנה ולמעלה. דהיינו, שלוש שעות לפני צאת הכוכבים.

מותר לצחצח נעליים בערב פסח אחרי חצות. מותר לגהץ או לתקן בגד שנקרע קצת, לצורך החג. תגלחת ותספורת נוהגים לא להתגלח אחר חצות, ערב פסח או חג, במכונת גילוח הפועלת על חשמל. למה? שמא תהיה הפסקת חשמל ויהיה מגולח רק חצי. ואם המכונה פועלת על סוללות מותר.

ונוהגים להקל בדוחק גם בחשמל,נוהגים להקל גם בחשמל, ועל כן טוב להתרגל בערב שבת וגם בערב חג להתגלח קודם חצות.

צריך להסתפר ולקצוץ את הציפורניים קודם חצות היום ואם שכח, יכול לקצוץ ציפורניו גם לאחר חצות. אבל להסתפר אחר חצות היום יהיה מותר רק ע"י גוי.

ע"י גוי נהגו להתיר לעשות את המלאכות בערב פסח אחר חצות, זה יהיה מותר ע"י גוי.

וערב פסח שחל לשבת, זה לא נוגע אלינו עכשיו.

שקונים בשר, מה שאין, ברוך השם, שמכינים או קונים  בהמה לשחיטה לצורך החג, אסור לומר "בשר זה לפסח", שנראה כאילו מקדיש אותו לקורבן פסח, אלא יאמר "בשר זה ליום טוב". צריך להתרגל תמיד להגיד "ליום טוב". ואפילו אינו קונה בהמה שלמה, אלא בשר במשקל, אסור. שנראה כאילו הקדיש אותו מחיים.

ויש מחמירים שלא לאמר כן על כל דבר הצריך שחיטה, אף על פי שאין בו קורבן, כגון: עופות. אומנם בשאר דברים שאין בהם קורבן, כמו: דגים או מרור וחרוסת וכדומה אין חשש לומר שזה לפסח. וטוב שירגיל אדם עצמו לומר על כל מצרכי אוכל שהם לפסח באופן הזה שהם ליום טוב.

מה קורה אם אדם אמר על בשר הראוי לקורבן "בשר זה לפסח"? הוא  לא נאסר. מותר בדיעבד, אם פני שבודאי לא התכוון לקורבן פסח. אבל הרחיקו אותנו מו הצד הזה של הדמיון שאומרים את הדברים.

בדיני בדיקות אתם כבר בקיאים ויודעים, לא צריך לחזור עליהם.

וצריך לטבול אדם במקווה בערב חג, זה טוב שיטהר עצמו לרגל וטוב לכוון שתהא טבילתו אחר חצות יום או שעה קודם חצות היום. ואלה שלא עושים זאת, במקלחת פותחים את המים שיהי עליהם מים ברצף במשך דקות וזה ייחשב גם כן צד של טבילה. 18 ליטר בערך ברצף.

עכשיו, יסדר שולחנו מבעוד יום.  אצלנו ברוך ה' שולחן פסח כבר מאתמול בלילה, כבר מוכן הכל, ערוך, הכל מוכן. יסדר שולחנו מבעוד יומו וילך מוקדם לבית הכנסת. ויקרא שם "סדר קורבן פסח", וכן נוסח בקשה של רב שמשון מאוסטרופולי ומבית מסעות יש נוהגים. ויכול לקרוא אותם גם בביתו לפני מנחה ונהגו לקרוא "סדר קורבן פסח" אחרי תפילת מנחה.

תענית בכורות- מי המתענים? נהגו הבנים הבכורים לצום בערב פסח, בן בכור מאב ובן בכור מאם. אומנם בנות בכורות לא נוהגות להתענות. ויש הנוהגים להביא לבת בכורה עוגה מסיום מסכת. אכן דיי בזה לבכור זכר.

גם הנולד אחר הנפלים, צריך להתענות. זאת אומרת הוא לא בכור מרחם, אבל הוא בחכור ללידה, גם צריך להתענות לאלה שנוהגים בתענית בכורות. יש אומרים שכל זמן שהבכור קטן, האב מתענה במקומו. זה דעת הרמ"א בת"ו, סעיף ב'. והספרדים לא נוהגים כן. אלא נוהגים לחנך את הקטן שיסיים מסכת משניות או גמרא לפי כוחו או ילך לשמוע סיום מסכת.

"עננו"- בכור המענה אומר בתפילת מנחה "עננו". ואם הם כמה בכורים ומתפללים בציבור לא ירד בכור לפני התיבה, כי אין לומר "עננו" בחזרת התפילה בקול כיוון שהוא חודש ניסן.

סעודת מצוה- כיום נהגו להשתתף בסיום לימוד מסכת ואפילו סיום משניות עם פירוש וצריכים הבכורות להשתתף בסיום ולא שיביאו להם מהסעודה לביתם. זאת אומרת לא יהיו נוכחים ויביאו להם חלק מהסעודה וזה נחשב כאילו שהם יצאו בסיום. צריכם להיות נוכחים בסיום.

וישתדלו השומעים להבין הסיום, ולכל הפחות להשתתף בשמחה. ונהגו היום להקל לאכול כזית עוגה מסעודת סיום המסכת כדי להיפטר מהצום ולא עושים סעודה ממש. וגם אלו יקפידו להיות בסיום ולא לקחת מהסעודה לבכור שנמצא בבית. טוב שהבכור יסיים בעצמו מסכת, אם הוא בן תורה.

כל סעודת מצוה שהבכור משתתף בה, פוטרת אותו מתענית. ולכן אם הבכור משתתף בסעודת ברית, פדיון או שבע ברכות וכדומה, פטור הוא מהתענית. אומנם לא יאכל עד שיהיה בסעודת המצוה ויאכל שם כזית.