http://live.shofar-tv.com/videos/2811
22-3-13
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". מנין ידעו כל הדורות כי אני ה'? מהניסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים, ניסי יציאת מצרים לא לשעתם בלבד נעשו, אלא מהווים יסוד לאמונת ישראל לדורות, זהו חלקו הראשון של הרכוש אשר נטלנו בצאתנו ממצרים. אז מאיפה ידעו? מאיפה ידעו? כל הדורות מאיפה ידעו? היום שואלים חילונים - מאיפה אנחנו יודעים שיש ה'? מאיפה ידעו כל הדורות כי אני ה'? מהניסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים. והם לא היו לשעתם בלבד, אלא הם היסוד באמונת ישראל לדורות. וזהו החלק הראשון של הרכוש שנטלנו בצאתנו ממצרים, זה עצם זה שאנחנו יודעים את ה', זה רכוש אחד שיצאנו, חוץ מהרכוש שיצאנו עם תשעים חמורים כל אחד מלאים כסף וזהב.
החלק השני שמחייבת אותנו יציאת מצרים זה קבלת עול עבדות, שנאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", שהיינו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבים שיהיה ה' הגדול והנכבד והנורא הזה לאלהים שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כתם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ז"א הקב"ה הוציא אותנו מעבדות עולם, מעולו של בשר ודם, מפרעה, שאילו לא הוציאנו היינו עד היום עבדים לפרעה במצרים, ואנחנו נכנסנו בעבדות לקב"ה. אז הדבר השני שיציאת מצרים מחייבת - כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.
בדברה הראשונה הונח היסוד של קבלת עבדות, הקב"ה הוציא אותנו מעול מלך רשע, מעבדות של בשר ודם לתת עלינו עול מלכות שמים. עצם השחרור מבית עבדים מחייב אותנו עבדותו יתברך, ככתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה", זה מה שנאמר למשה רבינו, כשיוציא את עם ישראל, "בהוציאך את העם ממצרים" מה המטרה - "תעבדון את האלהים על ההר הזה. וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים? דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל את התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים. הרי שקבלת התורה נקראת בלשון עבדות, "בהוציאך תעבדון את האלהים על ההר הזה" קבלת התורה נקרא עבדות. נו, וזה פלא, איזה מן עבודה יש בקבלת התורה? איזה מן עבודה יש בקבלת התורה?
פשר הענין נמצא בדברי הספורנו, אע"פ שאינם ראויים הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים בה', אע"פ שהם אינם ראויים, הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים בה'. קבלת עול מלכות שמים לכשעצמה, הקבלת עול מלכות שמים היא עבדות. וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, אז כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, היינו קבלת כל התורה כעול, לא מפני שכך נח לי או טוב לי, אלא כעבד שאיננו שואל את רבו מדוע אתה מצווה עלי כך, עבד לא שואל שאלות, למה עכשיו, למה אני, כמו הילדים, למה אני, עוד פעם אני?
אף אנו, עבדי ה', מוכנים ורוצים לקיים כל מה שהאדון ברוך הוא מצוה אותנו, הגויים שאלו, מה כתיב בה? וסרבו לקבל את התורה כיון שחלק ממנה לא התאים לאופי שלהם. גדולת עם ישראל היתה לא שאלו, לא שאלו אלא אמרו נעשה ונשמע. תחילה נקיים ורק אח"כ נשמע, דברים שאפשר לנו להבין, אח"כ נשמע את הדברים שאפשר להבין. קודם כל נקיים, מה כבודו רוצה, בבקשה, עכשיו נשמע מה אפשר להבין? קבלתה תורה קרויה עבדות, כי על כן טומנת היא בחובה קבלת עול מצוות, הם מוכנים לעבוד את האלהים אומר הספורנו, מוכנים לעבוד, מלשון עבדות.
הגר"י סלנטר במכתביו כותב דברים נוראים אודות התוצאות המתחייבות מהעבדות לה'. דברים נוראים.
מהם התוצאות שמתחייבות מעבדות לה', הלא נודע כי אדם לעמל יולד, ללחום מלחמת מצוה. כל החיים זה מלחמת מצוה, לקיים את המצוות, מלחמה לדחוק ולדחות את היצר הרע ולעשות מצוות. הוא מנסה לא לתת ואתה לוחם בו לעשות מצוות. לא רק מה שטבעו מניחו מעצמו, ומה שהוא כבדות להזניח, כי בזה האופן אין האדם עובד את ה', וכותב העושה את שלו, מה שנח תמיד אנחנו עושים, מה שלא - לא עושים, ויכול להקרא חלילה פורק עול, כאשר לא יתן שום יגיעה לעבודת ה' יתברך, זה קשה לי, אתה קם בבוקר בנץ - זה קשה לי, הא, פורק עול? הא, זה קשה לי? אה אז אתה עושה רק מה שקל לך, אז אתה עושה רק מה שהטבע מאפשר לך, אז איפה עבודת ה'? אז מה שנח אתה עושה, מה שלא - אתה לא עושה, יכול להקרא פורק עול. כי לא יתן שום יגיעה לעבודת ה' יתברך, רק מה לשמור? מה שאין עליו עול, וזה היסוד מעבודת האדם לבוראו יתברך שמו, לשמור ולעשות גם מה שאין ליבו חפץ. כמו שעבד עושה הכל, אם יאמר העבד לרבו הכל אני עושה חוץ מזה, כבר פרק עול אדוניו מעליו, כי אם אתה בעלים לומר פעם אחת אז אתה אדון, אז אין עליך אדון. אז לכן, עבדות פירושו לעשות גם מה שאין ליבו חפץ, מי רוצה לתרום? מעדיפים לא לשמוע מהענין הזה, כשאני מדבר על תרומות בד"כ אנשים מנמנים, אבל אני מעיר אותם. מכל מקום, זה הראשון שקנה ברוך ה', כמו תמיד, ראשון חלוץ קנה את המטר הראשון בבית כנסת, מניה אלף דולר, זכה. יסוד בית הכנסת התחיל.
אז ככה זה, גם מה שאין לבו של האדם חפץ צריך לתת בעבדות לה' יתברך. כי אם לא ישים האדם לבו ונפשו לעשות נגד רצון לבבו, הרי הוא עלול לכל עבירות שבתורה רח"ל, אם הוא לא יעשה נגד רצון לבבו, רק מה שלבבו רוצה, אז לבבו מה רוצה - הוא יעשה עבירות בסוף.
גם אלה שהוא לא עובר עליהם מצד הרגלו וטבעו הוא עלול לעבור כי ההרגל והטבע מתחלפים מסיבות צדדיות כאשר יליץ אותם הכח המנוגד לזה, איש המתמיד בלימודו מצד ההרגל והטבע, ונגיד יש לו כח נסתר שעוד לא נחשף אליו, שמשתוקק לכסף, והכח אינו ניכר יען כי אין לו דרך לזה, כי מצבו ותהלוכתו אינו דרך המסחר ולא ראה כסף מימיו, ממילא אין לכח לפוטנציאל שלו נושא במה להאחז, כי הכוחות שבאדם כל זמן שאין להם דבר חושי במה להאחז, נסתרים המה בפנימיות של הנפש, בל יראו החוצה בל נודעו. דוגמא, בחור ישיבה אין לו השתוקקות לכסף, הוא לומד, בן תורה, בן תורה, לומד, אבל אם היה לו חיתון עם מחותן עשיר, והוא מציע לו שגם יכנס קצת לעסקים, שיהיה לו קצת זה וזה וזה, ופתאום הוא מחליט שכן, כי הוא ראה מה זה בית רחב וגדל וזה וזה וזה, אז הכח הנסתר שהיה בפנים מתגבר על הטבע וההרגל ללמוד. כי יש לו עוד טבע, אבל הוא כמוס כרגע, כי אין לו במה להאחז, מה, הוא לא חושב שהוא יכול להיות נדל"ן, לקנות בנינים, הוא יודע ללמוד, הוא לא יודע בנינים בנינים, אבל אם הכניסו אותו לזה הוא יכנס לזה, ואם הוא יכנס לזה הוא יכול להאבד לגמרי. למה? כי יש עוד טבעים באדם, רק לא כולם מתבטאים בשלב זה בחיים.
אכן כאשר יהיה איזה סיבה שיצטרך לאחוז מה למסחר בטרף ביתו וכיוצא, יוכל להתפרץ הכח הזה של בקשת הכסף עד שיזניח כמעט תלמודו לגמרי מחמת הכח הלזה, יש כאלה בכלל לא חוזרים, אשר לא היה מאמין על עצמו בשום אופן איך יוכל להיות שיזניח כל כך את הלימוד. וכן בכל הכוחות והענינים הטובים שבאדם, יוכלו להיות מופרים מכוחות מתנגדים אשר בסיבה קטנה יתעוררו להפר כל נתח טוב. נגיד אדם יושב שלו תמיד נינוח הכל וזה, תמיד, אף פעם לא רואים אותו במצב אחר, יכול להיות שיהיה איזה משהו פתאום, מישהו עשה לו איזה עקיצה או איזה משהו, ופתאום מגלים פה בן אדם אחר לגמרי שנשתומם נגיד מה, זה הוא? לא יכול להיות, זה הוא? לא יכול להיות, לא יכול להיות. או כמו הסיפורים ששומעים היום בחדשות וכו'.
אני ממש מתפעל מאיזה אברך שהכרתי, שהחליט לצאת לעסקים בשביל לקנות רק דירה, ובאמת הוא יצא לעסקים לתקופת מה, עשה דירה פסססס חזר בחזרה, כשהעסק היה מרויח בגדול, העסק שהוא פתח עם שותף התחיל להרויח בגדול, עד היום העסק קיים ורק השותף השני נשאר בעסק, מכר את החלק שלו, לקח את הכסף בנה לו את הדירה וחזר בחזרה, מאז אולי לפחות 15 שנה כבר הוא לומד, מילה - מילה, זה גבורה, נשתהה והרבה כסף הוא הרויח, מהר, מהר.
הגרי"ס מגלה טפח מכוחות הנפש של האדם, יתכן לקיים תורה ומצוות, אמנם אם יבדוק היטב בעצמו יגלה שעושה רק דברים שטבעו מניחו, אבל כשיזדקק לדברים הדורשים ממנו ויתור כלשהו, אם זה ויתור על הנאה או ויתור על הגבלה כלשהי, או שעליו לכבול את מידת הקנאה וכדומה, אם בזה איננו מסוגל לעמוד, הנה כל מעשיו הם רק בגדר טבעו הרגיל וכל ההשתדלות שעושה מסביב לכך הכל נכנס רק תחת גדר זה ותו לא שזה טבע, והחובה היא להתייגע בכל כוחו לעבודת ה' ולא רק מה שטבעו מניחו, מי שאיננו מתאמץ מעבר לגבולי הטבע שלו אלא נעצר מכל דבר הדורש מאמץ, יוכל להקרא חלילה פורק עול! למה? כי כל מה שהוא מרגיש שבשבילו זה עול - הוא פורק מעליו, זה אני לא יכול. לא יכול, אני אומר לך את האמת, לא יכול, יש דברים שאני יכול יש דברים שאני לא יכול. מה אתה אומר לי בעצם? אתה אומר שכל מה שאתה עושה תורה ומצוות זה מה שאתה מאפשר לך, מה שהטבע לא מאפשר לך לא יכול, אתה פורק את העבדות, עול מצוות, עול תורה ומצוות אתה חייב לקיים, ק יבלנו עלינו עול תורה ומצוות, אתה פורק את העול, אומר זה אני לא יכול, לא יכול, זה נקרא פורק עול, מקיים מצוות אתה תראה אותו יושב לומד הכל, מקיים מצוות קם בנץ עושה זה זה הכל, אבל אומרים לו כמה מצוות שצריכים לעשות בזמנים כאלה ואחרים, זה אני לא יכול. רבי ישראל מסלנט אומר - זה פורק עול.
זאת ועוד, אם נוהג רק לפי טבעו והרגליו, הרי הוא בסכנה גדולה ועלול הוא להגיע לכל עבירות שבתורה, כי אפילו שהוא הולך כעת בדרך הישרה, זה מכיון שהוא מצוי בחברה ובסביבה שמאפשרת לו לנהוג כך, אבל אם יגיע למקום אחר שבו אין הטבע מניח אותו לשמור, ואין מי שישמור עליו, שוב מסוגל הוא להגיע לידי כך שיעבור על כל עבירות שבתורה, למה הוא עושה רק מה שטבעו מאפשר לו, והוא הגיע כבר לסביבה אחרת שהטבע כבר לא מאפשר לו, והפוך, הטבע השני שלא היה ידוע לו - התגלה לו, ואז מה קרה עכשיו? הוא יכול לעבור עבירות.
ולכן חייב האדם לתרגל מעשים הנוגדים את טבעו שלא בעת נסיון, ועל ידי כן כשיבוא הנסיון יוכל לעמוד כנגדו.
וכפי שידוע בצבא, מקדישים זמן רב לאימונים שונים, באימונים הללו מחייבים את המתאמנים לשלוט בעצמם, לא לפעול רק כפי שנח להם, למה? לתרגל את המצבים הכי קשים, שיורים עליך ואתה בשוחות ואתה בלילה ואתה עם ציוד ואתה ככה ואין מים ואתה לא שותה ואתה גם לא אוכל ולא כלום, ואלונקות ואתה צריך לקחת וזה וזה, קורעים אותך, אבל במציאות אין כלום עכשיו, אומר לא, אבל אם תבוא המציאות אתה צריך להיות מתורגל, אתה צריך להיות מוכן, אתה צריך לדעת שאתה תעמוד מול סכנה טטטט יורים עליך, אתה צריך להסתער, אתה צריך להתקדם, אין כזה זה לא אדוני אני תן לי צעדה אני מוכן צעדה ללכת זה לסחוב אני מוכן לסחוב, אבל אם יש יריות אני הולך הביתה, מה זה חייל זה צעצוע, מה זה?
אז ז"א אנחנו גם כן חילו של הקב"ה, צריכים להיות מתורגלים למצבים שלא נוחים. שלא נוחים.
אני רק מתפלא בדור הזה באמת, הדור הזה חזק מאד, יש בדור הזה אנשים חזקים חבל על הזמן, למעלה מאלפיים איש שאני יודע קיבלו על עצמם תענית ארבעים יום, מאז ממשיכים אנשים בכמויות, איפה נשמע דבר כזה ארבעים יום להתענות, מי העיז לבקש מבן אדם חוץ מהחמש צומות, גם את החמש אמרו שמע אם קשה לך תעשה שאלת רב. אתה מבין? אפילו הדתיים רק מגיע כבר מוכרים להם צום קל, כבר מוכרים להם כל מיני קשקושים, אתה מבין, כבר סחרחורת יומיים לפני. ארבעים יום אנשים ונשים חופשי על הבר, מה זה?! אנשים חזקים, מתרגלים. יש כאלה עשו שלשה ימים רצוף, שלשה ימים רצוף כמה פעמים. שלשה ימים הכוונה עם לילה, כן, יום ולילה יום ולילה יום ולילה לא אכלו ולא שתו.
שמעתי ממורנו ורבינו הגאון הצדיק רבי אבא גרוסברד זצ"ל את המשל הידוע בחבורה של אנשים שישבו לשמוח יחד, עם תום המסיבה חזרו כל הקרואים לביתם מלבד אחד שנשאר רתוק למקומו, היתה מסיבה, כולם שמחים, נגמרה המסיבה, כולם הלכו הביתה, אחד נשאר רתוק למקומו, למה? התברר שרגליו כרותות, והוא מצפה שאחרים יובילו אותו הביתה. הנה בישיבה בצוותא - הם נראו כולם ללא הבדל, בדיחות זה דברי תורה הכל בסדר, אבל כשקמו ללכת התברר שהוא לא ככל האנשים. מה הנמשל? הנמשל - חיי הישיבה, הם דומים למסיבה, מסיבה, בה נראים כולם לומדים בשווה, אבל לאמיתו של דבר ישנם כאלה שאינם מנצלים את הזמן כראוי, לא חושבים על העתיד שלהם, לא מתלמדים לעמוד בכוחות עצמם, מעולם לא קיבלו על עצמם עול תורה, אלא עשו רק מה שנח להם, על כן בבוא הזמן כשיצטרכו לעמוד ברשות עצמם, יוודע כי אינם מסוגלים לכך. יבוא יום יאלצו להתמודד מול נסיונות חדשים במסגרת הבית המשפחה או הכולל, ואז יתגלה מי התרגל לקבל עול עוד בהיותו בישיבה ומי לא היה מוכן לכך. אתם יודעים כמה בחורי ישיבה אמרתי להם רצו זיווג, אמרתי להם שעתיים בתענית דיבור כל יום שלשה חדשים אומרים לי תן לי משהו אחר. אתה נמצא שמה 17 שעות, שעתיים רצופות אתה לא יכול ללמוד רצוף? לא, קשה לי. מה קשה? סתום את הפה, קשה לדבר, סתום את הפה. קשה. אין משמעת עצמית, אין משמעת עצמית, אדם לא יכול להכריח את עצמו ולשלוט בעצמו אפילו שעתיים לסתום את הפה, אין משמעת עצמית, זה לא קשה, מה זה קשה לשתוק? הנה אתם שותקים, אני מדבר ואתם שותקים, מה הבעיה לשתוק? אבל לגזור על עצמו דבר כזה זה עול, זה שלשה חדשים כל יום שעתיים לשתוק, אתה יודע מה זה כל יום שעתיים לשתוק. מילא היית אומר לו יום אחד בשנה הוא היה עושה מאמץ, שלשה חדשים כל יום. איייי.
שלמה המלך היה חכם גדול, דוד המלך אמר לו שתדע מה לעשות עם שמעי בן גרא, תדע מה לעשות איתו, מה אמר לו? אתה לא יוצא מירושלים, זה הכל, שלש שנים הוא הצליח להחזיק מעמד, אחרי שלש שנים היה חייב לצאת, ברח לו, הלך אחריו - נגזר עליו מיתה. אפילו מגבלה כל ירושלים, טייל כל היום תלך, אי אפשר לבן אדם למסגר אותו, הוא לא רוצה להיות ממוסגר. אתה רואה, אנשים יש להם כדור הארץ עוד לא היו בכל כבר יוצאים למאדים כבר יוצאים, לא יכולים להשאר במקום אחד, חייבים. היום אמרו שעברו כבר את הגלקסיה של השמן כבר, 18 מיליארד, כבר עברו 18 מיליארד קילומטר כבר עברו, עכשיו וויג'ר וויג'ר טסה לה באויר, מחפשת ג'וקים. לא יכולים להיות ממוסגרים. מאיפה זה אתם יודעים מאיפה זה? חלק אלוקה ממעל, הוא בלתי מוגבל, בלתי מוגבל, הוא לא יכול לעצור, והעבודה שלנו להיות בעבדות, בעבדות, במסגרת.
גם הקב"ה כביכול עשה מסגרת, עשה מסגרת של חוקים, עשה מסגרת של זה, עשה מסגרת, הוא יכול לנהל איך ש, לא, עשה מסגרת, עשה לעצמו אפילו מסגרת, אמר מה שבית דין של מטה קובעים בית דין של מעלה מקבלים, עשה מסגרת לעצמו כביכול. אנחנו צריכים להיות ממוסגרים, צריך להיות בעבדות, עול עול עול.
"כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלהינו אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים" זו התשובה - עבדים היינו. האבא לא נכנס לפרטים, לא מפרש כלום, תשובה כללית על הכל יש כאן, אנו עבדי ה' יתברך, אחרי שיודעים שאנחנו עבדי ה' אין מקום לשאלות, נכנסים תחת עולו של הקב"ה ומקיימים כל מה שמצוה. ולא רק את החוקים אנו מקיימים בגדר עבדים, אלא גם את העדות והמשפטים המובנים לנו בשכלנו, כל זה בגדר עבדים, לא בגלל שאנחנו מבינים ואני מבין למה צריך לעשות אז אני עושה, אלא כמו שאנחנו מקבלים את החוקים שזה גזרת מלך ולא מבינים, גם העדות והחוקים אנחנו עושים אפילו שמבינים עושים שלא מבינים בגלל שה' ציוה. "ויצנו ה' לעשות את כל החוקים האלה" גדר קבלת עול הוא לקיים גם דברים שאין מבינים, אומר הרש"ר הירש. וצדקה תהיה לנו כי נשמור, קרא את גמול המצוות צדקה, כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה לו, הוא חייב? אתה עבד קנוי, אז אתה צריך לעשות ללא שכר. ואם הוא עוד נותן לו שכר זה צדקה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור, לכן אם נעשה כדי לקבל שכר יחסר בקבלת עול עבדות ה' יתברך. אם אדם מצפה לשכר פירושו של דבר שהוא לא עבד, כי עבד מה פתאום שיצפה לשכר? לכן לעולם אנטיגנוס איש סוכו אומר הוו משמשים את הרב שלא על מנת לקבל שכר ובגלל שהצדיקים והביתוסים חשבו שצריך לקבל שכר לכן הם נהיו כת שפרשה מהיהדות.
נמצאנו למדים, תכלית יציאת מצרים "תעבדון את האלהים על ההר הזה" כל התכלית של יציאת מצרים - תעבדון את האלהים על ההר הזה. הכוונה היא קבלת עול מלכות שמים, זוהי המטרה של קושי השעבוד בגלות מצרים, מסורים ומופקרים לעריצות של פרעה כדי לתת לעם ישראל מושג של עבדות מהי.
לפי זה נבין היטב את החיוב בסיפור יציאת מצרים להתחיל בגנות, אפילו שבאופן טבעי לא רוצים לזכור את הצרות ומעדיפים להזכר בגאולה מהצרות, כאן נצטוינו להעמיק גם בגנות כדי לשוב לראות צורתו של עבד מהי, לאכול שוב את המרור, להזכר בטעמו המר כי גם זה לימוד, יש אנשים מתבכיינים על המרור, אפילו חסה זה מר להם. וזה רק ביס אחד כמו שאומרים, יודע מה זה 18 שעות מרור חביט על הגב, חביט על הגב, לסחוב אבנים ואבק של מצרים חול, ג'יפה, הכל, יום אחרי יום, יום אחרי יום עשרות שנים. ואדם בליל פסח מרור, אני לא אוהב... "עבדים היינו", "עבדים היינו", עבדים. היום מפונקים, איזה מפונקים.
משה רבינו שזכה להקרא עבד נאמן, מלמד אותנו את המימד הנכון של עבדות שלמה, כמו שהתורה מעידה עליו, "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" עבדי משה, הוא עומד תמיד מוכן ומזומן לפקודת רבו לקבלת נבואה בכל גע, במיתתו הוא זכה לתואר הנעלה ביותר - עבד ה', שנאמר "וימות שם משה עבד ה'". זהו עבד הנכון והערוך בכל עת לעבדות שמים.
עד היכן מגיע החיוב של עבודת ה'? עכשיו זה החלק שנוגע אלינו רבותי, עד היכן מגיע חיוב עבודת ה'? כותב הרמב"ן, "ואותו תעבוד" נאמר, לעשות, אומר הרמב"ן, ככל אשר ציווך כעבד שומר מצות אדוניו, שימו לב, שתהא מפנה עצמך לתורה ולמצוות ולא יהיה לך עבודה אחרת. שתהיה לו בכל עת כעבד הקנוי המשרת לפני אדוניו תמיד, שעושה מלאכת רבו עיקר וצרכי עצמו עראי, שיבוא מזה מה שאמרו "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" שאפילו צרכי גופו לשם עבודת האל יהיו, יאכל וישן ויעשה צרכיו כדי קיום הגוף לעבודת ה'. זוהי עבדות. עבודה בלעדית לה' יתברך בכל תנאי ובכל מצב אפילו נגד רצונו וטבעו. זה הציווי של קבלת התורה, קבלת עבדות. רק מה, החלפנו עבדות של בשר ודם ללא שכר ללא תמורה, רק בצלים ושומים ואבטיחים, זהו, ומכות כל היום, ובזיונות וחרפות, והחלפנו את זה בעבדות ה' שאנחנו בני מלכים והעם הנבחר ושכר בעולם הזה ושכר לעולם הבא. ומה זה עבדות? לא עובדים בטוריה, לא סוחבים אבנים, יושבים ליד ספר ונהיים חכמים וגאונים. וסועדים שלש עודות בשבת ויש חגים ומזמורי תהילים ותפילות תזמורת, ותפילין בראש ביד, וטלית מתעטפים, וברכות, זה העבדות, זה העבדות. נו מה קשה? לא היה כדאי להחליף את פרעה הקטנצ'יק בקב"ה, ולקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא? אנשים עובדים בטרקטור, עובדים בפיח, עובדים בכבשן, עובדים כורי פחם, עובדים לא יודע מה כל העבודות הזה, אפילו נהג טקסי שיש לו טקסי שלו עושה לו ככה הוא עוצר, עושה לו ככה עוצר, קח אותי לשם, לוקח אותך לשם, לא סליחה טעיתי קח אותי לשם, אין בעיה לוקח אותו לשם, תחכה לי רגע אני יורד לקנות ביסקויטים ואני חוזר, מחכה לו, לוקח אותו, תמתין פה ממתין פה, אומר אני עולה לוקח כסף, לא מוצא אותו - להתראות. והוא לא מחליף מקצוע, פה אתה יושב - כל מילה תרי"ג מצוות, כל מילה תרי"ג מצוות, כל מילה תרי"ג מצוות. זה עבדות. עבדות. לא טוב? לך לבתי סוהר תגיד להם בואו, נחליף זה וזה, אז יש כאלה מגיעים לבית הסוהר הולכים לכלא, איפה - לאגף של התורני, יש כבר אגף תורני, שמה הם מוכנים ללמוד. אם היו לומדים בחוץ לא היו מגיעים לשמה ללמוד, אולי היו מזמינים אותם בתור מרצים להגיד להם למה כדאי ללמוד. אבל ככה זה, זה העבדות, זה העבדות, אבל חייבים להיות עבדים לה' יתברך, "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" והתואר הכי נכבד שיכול להיות זה להיות עבד ה', "וימות שם משה עבד ה' בכל ביתי נאמן הוא".
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...