יציאת מצרים גם היום | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים

מאת אותותיי אשר שמתי בם וידעתם כי אני אדוני.

מניין ידעו כל הדורות כי אני אדוני?

מהניסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים.

ניסי יציאת מצרים לא לשעתם בלבד נעשו,

אלא מהווים יסוד לאמונת ישראל לדורות.

זהו חלקו הראשון

של הרכוש אשר נטלנו בצאתנו ממצרים.

אז מאיפה ידעו?

מאיפה ידעו כל הדורות? מאיפה ידעו? היום שואלים חילונים, מאיפה אנחנו יודעים כי יש אשם?

מאיפה ידעו כל הדורות כי אני אשם?

מהניסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים.

והם לא היו לשעתם בלבד,

אלא הם היסוד לאמונת ישראל לדורות.

וזהו החלק הראשון של הרכוש שנטלנו בצאתנו ממצרים.

זה עצם זה שאנחנו יודעים את השם.

זה רכוש אחד שיצאנו. חוץ מהרכוש שיצאנו עם 90 חמורים, כל אחד מלא עם כסף זב.

החלק השני

שמחייבת אותנו יציאת מצרים זה קבלת עול עבדות.

שנאמר,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

כשהיינו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה,

ואמר להם זה שהם חייבים

שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה לאלוהים, שיעבדוהו.

כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא הוציא אותנו מעבדות עולם, מעולו של בשר ודם, מפרעה.

שאילו לא הוציאנו היינו עד היום עבדים לפרעה במצרים.

ואנחנו נכנסנו בעבדות

לקדוש ברוך הוא.

אז הדבר השני שיציאת מצרים מחייבת,

כי לי בני ישראל עבדים עבדאים.

בדיברה הראשונה הונח היסוד של קבלת עבדות.

הקב' ברוך הוא הוציא אותנו מעול מלך רשע,

מעבדות של בשר ודם, לתת עלינו עול מלכות שמיים.

עצב השחרור מבית העבדים

מחייב אותנו עבדותו יתברך.

ככתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

זה מה שנאמר למשה רבנו

כשהוציא את עם ישראל, בהוציאך את העם ממצרים.

מה המטרה?

תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

וכששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים,

דבר גדול יש לי על הוצאה זו.

שהרי עתידים לקבל את התורה על ההר הזה לסוף שלושה חודשים שיצאו ממצרים.

הרי שקבלת התורה נקראת בלשון עבדות.

בהוציאך תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

קבלת התורה נקרא עבדות.

נו, וזה פלא, איזה מין עבודה יש בקבלת התורה?

איזה מין עבודה יש בקבלת התורה?

פשר העניין נמצא בדברי הספורנו.

אף על פי שאינם ראויים,

הם מוכנים לעבוד את האלוהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים באדוני.

אף על פי שהם אינם ראויים,

הם מוכנים

לעבוד את האלוהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים באדוני.

קבלת עול מלכות שמיים כשעצמה,

קבלת עול מלכות שמיים היא העבדות.

וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים.

אז כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים.

היינו קבלת כל התורה כעול.

לא מפני שכך נוח לי או טוב לי,

אלא כעבד שאיננו שואל את ריבו,

מדוע אתה מצווה עליי כך?

העבד לא שואל שאלות.

למה עכשיו?

למה אני?

כמו הילדים.

למה אני?

עוד פעם אני.

אף אנו,

עבדי השם, מוכנים ורוצים לקיים כל מה שהאדון ברוך הוא מצווה אותנו.

הגויים שאלו

מה הכתיב בה,

וסירבו לקבל את התורה, כיוון שחלק ממנה לא התאים לאופי שלהם.

גדולת עם ישראל הייתה, לא שאלו, לא שאלו, אלא אמרו נעשה ונשמע.

תחילה נקיים,

ורק אחר כך נשמע דברים שאפשר לנו להבין.

אחר כך נשמע את הדברים שאפשר להבין.

קודם כל נקיים.

מה כבודו רוצה? בבקשה.

עכשיו נשמע מה אפשר להבין.

קבלת התורה קרויה עבדות.

כי על כן תומדת היא בחובה קבלת עול מצוות.

הם מוכנים לעבוד את האלוהים, אומר אספוננו. מוכנים לעבוד,

מלשון עבדות.

אגריס אלנטר במכתביו כותב דברים נוראים אודות התוצאות המתחייבות מהעבדות לשם.

דברים נוראים.

מהם התוצאות?

שמתחייבות

מהעבדות לשם.

הלא נודע כי אדם לעמל יולד

ללחום מלחמת מצווה.

כל החיים זה מלחמת מצווה, לקיים את המצוות.

מלחמה, לדחוק ולדחות

את היצר הרע ולעשות מצוות.

הוא מנסה לא לתת, אתה

לוחם בו לעשות מצוות.

לא רק מה שטבעו מניחו מעצמו,

ומה שהוא כבדות, להזניח.

כי בזה האופן אין אדם עובד את השם.

רק הטבע עושה את שלו, מה שנוח תמיד אנחנו עושים, מה שלא נוח לא עושים.

ויכול להיקרא חלילה פורק עול.

כאשר לא ייתן שום הגיעה לעבודת השם יתברך, זה קשה לי.

אתה קם בבוקר בנט, זה קשה לי.

אה? פורק עול.

מה?

זה קשה לי?

אה, אז אתה עושה רק מה שקל לך.

אז אתה עושה רק מה שהטבע מאפשר לך.

אז איפה עבודת השם?

אז מה שנוח אתה עושה, מה שנוח אתה לא עושה.

יכול להיקרא פורק עול.

כי לא ייתן שום הגיעה לעבודת השם יתברך.

רק מה? לשמור מה שאין עליו עול.

וזה היסוד מעבודת האדם לבוראו.

יתברך שמו. לשמור ולעשות גם מה שאין ליבו חפץ.

כמו שהעבד

עושה הכל.

אם יאמר העבד לריבו, הכל אני עושה חוץ מזה,

כבר פרק עול אדונם מעליו. כי אם אתה בעלים להגיד לו פעם אחת,

אז אתה אדון.

אז אין עליך אדון.

אז לכן,

עבדות פירושו לעשות גם מה שאין ליבו חפץ.

מי רוצה לתרום?

מעדיפים לא לשמוע מהעניין הזה.

כשאני מדבר על תרומות, בדרך כלל אנשים מנמנמים.

אבל אני מעיר אותם.

מכל מקום,

זה הראשון שקנה, ברוך השם, כמו תמיד. ראשון, חלוץ.

קנה את המטר הראשון בבית כנסת.

מניה אלף דולר. זכר.

מסוד בית הכנסת התחיל.

אז ככה זה.

גם מה שאין ליבו של האדם חפץ,

צריך לתת בעבדות לשם יתברך.

כי אם לא ישים האדם ליבו ונפשו לעשות נגד רצון לבבו,

הרי הוא עלול לכל העבירות שבתורה, רחמנא לצלן.

אם הוא לא עושה נגד רצון לבבו. רק מה שלבבו רוצה, אז לבבו מה רוצה? הוא יעשה עבירות בסוף.

גם אלה שהוא לא עובר עליהם מצד הרגלו וצבעו.

הוא עלול לעבור כי ההרגל והטבע מתחילים.

מחלפים מסיבות צדדיות כאשר יאלץ אותם כוח אחר המנוגד לזה

איש המתמיד בלימודו מצד ההרגל והטבע

ונגיד יש לו כוח נסתר שעוד לא נחשף אליו שמשתוקק לכסף

והכוח אינו ניכר יען כי אין לו דרך לזה

כי מצבו ותהלוכתו אינו דרך המסחר ולא ראה כסף מימיו

ממילא אין לכוח לפוטנציאל שלו נושא במה להיאחז

כי הכוחות שבאדם כל זמן שאין להם דבר חושי במה להיאחז

נסתרים בפנימיות של הנפש, בל ייראו החוצה, בל נודעו

דוגמה

בחור ישיבה

אין לו אשתו ככות לכסף, הוא לומד, בן תירא, בן תירא, לומד

אבל אם היה לו חיתון

עם מחותן עשיר

והוא מציע לו שגם ייכנס קצת לעסקים, שיהיה לו קצת זה וזה וזה

ופתאום הוא מחליט שכן, כי הוא ראה מה זה בית רחב וגדול וזה וזה וזה

אז הכוח הנסתר שהיה בפנים מתגבר על הטבע והרגל ללמוד

כי יש לו עוד טבע, אבל הוא כמוס כרגע

כי אין לו במה להיאחז

מה?

הוא לא חושב שהוא יכול להיות נדלן, לקנות בניינים?

למכור בניינים? איפה זה? הוא יודע ללמוד, הוא לא יודע, בניינים, בניינים

אבל אם הכניסו אותו לזה

הוא ייכנס לזה

ואם הוא ייכנס לזה, הוא יכול להיעבד לגמרי

למה?

כי יש עוד מים באדם, רק לא כולם מתבטאים בשלב זה בחיים

אכן כאשר יהיה איזה סיבה שיצטרך לאחוז מה במסחר לטרף ביתו וכיוצא

יוכל להתפרץ הכוח הזה של בקשת הכסף

עד שיזניח כמעט תלמודו לגמרי מחמת הכוח על הזה, יש כאלה בכלל לא עוזרים.

אשר לא יהיה מאמין על עצמו בשום אופן, איך יוכל להיות שיזניח כל כך את הלימוד?

וכן מכל הכוחות והעניינים הטובים שבאדם

יוכלו להיות

מופרים מכוחות מתנגדים

אשר בסיבה קטנה יתעוררו להפר כל נתח טוב.

נגיד אדם יושב שלב תמיד, נינוח הכול וזה,

תמיד, אף פעם לא רואה אותו במצב העניין.

יכול להיות שיהיה איזה משהו, פתאום מישהו יעשה לו איזה עקיצה או איזה משהו,

ופתאום נגלה פה בן אדם אחר לגמרי שמשתומם ונגיד מה זה הוא? לא יכול להיות. זה הוא? לא יכול להיות. לא יכול להיות.

או כמו הסיפורים ששומעים היום בחדשות וכל זה.

אני ממש מתפחל מאיזה אברך שהכרתי

שהחליט לצאת לעסקים בשביל לקנות רק דירה.

ובאמת הוא יצא לעסקים בתקופת מה? עשה דירה, פססס, חזר בחזרה.

כשהעסק היה מרוויח בגדול.

העסק שהוא פותח עם שותף

התחיל להרוויח בגדול. עד היום העסק קיים,

ורק השותף השני, כאילו, הוא נשאר לבד בעסק.

מכר את החלק שלו, לקח את הכסף,

בנה לו את הדירה, וחזר ללמוד. מאז, אולי לפחות 15 שנה כבר הוא לומד.

מילה-מילה.

גבורה,

נשתעה, והיה הרבה כסף הוא רביע.

מהר.

מהר.

אגריס מגלה טפח מכוחות הנפש של האדם.

ייתכן לקיים תורה ומצוות.

אמנם אם יבדוק הטבע עצמו יגלה שעושה רק דברים שטבעו מניחו.

אבל כשיזדקק לדברים הדורשים ממנו ויתור כלשהו,

אם זה ויתור על הנאה,

או ויתור על הגבלה כלשהי,

או שעליו לכבול את מידת הקנאה וכדומה,

אם בזה איננו מסוגל לעמוד,

הנה כל מעשיו אם רק בגדר טבעו הרגיל,

וכל ההשתדלות שעושה מסביב לכך,

הכל נכנס רק תחת גדר זה ותו לא, שזה טבע.

והחובה היא להתייגע בכל כוחו לעבודת השם, ולא רק מה שטבעו מניחו.

מי שאיננו מתאמץ מעבר לגבולי הטבע שלו,

אלא נעצר מכל דבר הדורש מאמץ,

יוכל להיקרא חלילה פורק עול.

למה?

כי כל מה שהוא מרגיש שבשבילו זה עול,

הוא פורק מעליו, זה אני לא יכול.

לא יכול.

אני אומר לך את האמת, לא יכול.

יש דברים שאני יכול, דברים שאני לא יכול.

מה אתה אומר לי בעצם?

אתה אומר שכל מה שאתה עושה, תורה ומצוות, זה מה שהטבע מאפשר לך. מה שהטבע לא מאפשר לך,

אתה לא יכול.

לא יכול, פירושו.

אתה פורק את העבדות. עול מצוות, עול תורה ומצוות, אתה חייב לקיים. קיבלנו עלינו עול תורה ומצוות.

אתה פורק את העול, הוא אומר, זה לא יכול.

לא יכול.

זה נקרא פורק עול.

מקיים מצוות.

אתה תראה אותו יושב, לומד, הכול, מקיים מצוות, מדקדק, קם בנץ, עושה זה, פיץ', הכול.

אבל אומרים לו כמה מצוות שצריכים לעשות בזמנים כאלה ואחרים,

זה היה נכון.

רבי ישראל מן סלנט אומר, זה

פורק הון.

זאת ועוד, אם נוהג רק לפי טבעו והרגליו,

הרי הוא בסכנה גדולה ועלול לו להגיע לכל העבירות שבתורה.

כי אפילו שהוא הולך כעת בדרך הישרה,

זה מכיוון שהוא מצוי בחברה ובסביבה שמאפשרת לו לנהוג כך.

אבל אם יגיע למקום אחר שבו אין הטבע מניח אותו לשמור,

ואין מי שישמור עליו,

שוב מסוגל הוא להגיע לידי כך שעבור על כל העבירות שבתורה.

למה? הוא עושה רק מה שטבעו מאפשר לו.

והוא הגיע לסביבה אחרת שהטבע הכול לא מאפשר לו.

והפוך, הטבע השני שהוא לא היה ידוע לו, התגלה לו.

ואז מה קרה עכשיו? הוא יכול לעבור עבירות.

ולכן חייב האדם לתרגל מעשים הנוגדים מטבעו

שלא בעת ניסיון.

מענידי כן, כשיבוא הניסיון,

הוא יוכל לעמוד כנגדו.

וכפי שידוע,

בצבא מקדישים זמן רב לאימונים שונים.

באימונים האלה מתרגלים החייבים לשלוט בעצמם,

לא לפעול רק לכפי שנוח להם.

למה? לתרגל את המצבים הכי קשים

שיורים עליך ואתה בשוחות ואתה בלילה ואתה עם ציוד ואתה ככה ואין מים ואתה לא שותה ואתה גם לא אוכל ולא כלום ואלונקות ואתה צריך לקחת,

קורעים אותך.

אבל במציאות אין כלום עכשיו.

הוא אומר לא, אבל אם תבוא המציאות אתה צריך להיות מוכן, אתה צריך להיות מוכן, אתה צריך להיות מסוגל,

אתה צריך לדעת שאתה תעמוד מול סכנה,

טטטטטטט יורים עליך ואתה צריך להסתער, אתה צריך להתקדם.

אין כזה, זה לא אדוני, תן לי צעדה, אני מוכן,

צעדה ללכת, לסחוב, אני מוכן לסחוב, אני משאריות, אני הולך הביתה.

זה חייל צעצוע, מה זה?

אז זאת אומרת, אנחנו גם כן, חילו של הקדוש ברוך הוא, צריכים להיות מתורגלים למצבים שלא נוחים.

שלא נוחים.

אני רק מתפלא, בדור הזה באמת, הדור הזה חזק מאוד.

יש בדור הזה אנשים חזקים, חבל על הזמן.

למעלה מאלפיים איש, אני יודע,

קיבלו על עצמם תענית ארבעים יום. מאז ממשיכים אנשים בכמויות.

איפה נשמע דבר כזה, ארבעים יום לטענות?

איפה נשמע דבר כזה? מי העז לבקש מבן אדם לצום חוץ מחמש צומות?

גם את החמש אמרו, תשמע, אם קשה לך,

תעשה שאלת רע.

אתה מבין?

אפילו הדתיים רק מגיע, כבר מוכרים להם צום קל, כבר מוכרים להם כל מיני קשקושים, אתה מבין?

כבר סחרחורת יומיים לפני.

ארבעים יום, אנשים ונשים, חופשי על הבר, מה זה?

אנשים חזקים, מתרגילים.

יש כאלה שעשו שלושה ימים רצוף.

שלושה ימים רצוף, כמה פעמים.

שלושה ימים, הכוונה עם לילה, כן? יום ולילה, יום ולילה, יום ולילה, לא אכלו ולא שתו.

שמעתי ממורנו ורבנו, הגאון הצדיק רבי אבא גרוסברד,

זכר צדיק לברכה, את המשל הידוע בחבורה של אנשים שישבו לשמוח יחד.

עם תום המסיבה חזבו כל הקרואים לביתם

מלבד אחד שנשאר רתוק למקומו.

הייתה מסיבה,

כולם שמחים,

נגמרה המסיבה,

כולם הלכו הביתה,

אחד נשאר רתוק למקומו.

למה?

התברר שרגליו כרוטות,

והוא מצפה שאחרים יובילו אותו הביתה.

הנה בישיבה בצוותא,

הם נראו כולם ללא הבדל, בדיחות, דברי תורה, הכל בסדר.

אבל כשקמו ללכת, התברר שהוא לא ככל האנשים.

מה הנמשל?

הנמשל,

חיי ישיבה.

הם דומים למסיבה.

מסיבה.

בנרים כולם לומדים בשווה.

אבל לאמיתו של דבר ישנם...

כאלה שאינם מנצלים את הזמן כראוי,

לא חושבים על העתיד שלהם,

לא מתלמדים לעמוד בכוחות עצמם,

מעולם לא קיבלו על עצמם עול תורה,

אלא עשו רק מה שנוח להם.

על כן בבוא הזמן כשיצטרכו לעמוד ברשות עצמם,

יוודא כי אינם מסוגלים לכך.

יבוא יום, יאלצו להתמודד מול ניסיונות חדשים,

במסגרת הבית, המשפחה או הכולל,

ואז יתגלה מי יתרגל לקבל עול עוד בהיותו בישיבה ומי לא היה מוכן לכך.

אתם יודעים כמה בחורי ישיבה אמרתי להם, רצו זיווג, אמרתי להם שעתיים בתחנית דיבור כל יום, שלושה חודשים, אומרים לי תן לי משהו אחר.

אתה נמצא שם 17 שעות,

שעתיים רצו וואל, אתה לא יכול ללמוד רצו?

לא, קשה לי.

מה קשה?

סתום את הפה.

קשה לדבר.

סתום את הפה.

קשה לי.

אין משמעת עצמית.

אין משמעת עצמית. אדם לא יכול להכריע את עצמו ולשלוט בעצמו אפילו שעתיים לסתום את הפה. אין משמעת עצמית.

זה לא קשה.

מה זה קשה לשתום?

אתם שותקים.

אני מדבר ואתם שותקים.

מה בעיה לשתום?

אבל לגזור על עצמו דבר כזה זה עול.

זה שלושה חודשים כל יום, שעתיים לשתוק?

אתה יודע מה זה כל שעתיים לשתוק?

מילא היית אומר לו יום אחד בשנה,

הוא היה עושה מעמד.

שלושה חודשים כל יום?

איי, איי, איי, איי, שלמה המלך היה חכם גדול.

דוד המלך אמר לו, תדע מה לעשות עם שמעי בן גרה.

תדע מה לעשות איתו.

מה אמר לו?

אתה לא יוצא מירושלים.

זה, זה הכול.

שלוש שנים הוא הצליח להחזיק מעמד.

אחרי שלוש שנים

היה חייב לצאת,

ברח לו על חמאל.

הלך אחריו, נגזר על המיתר.

אפילו מגבלה, כל ירושלים.

תטייל כל היום, תלך, תעזור את זה.

אי אפשר לבן אדם למסגר אותו, הוא לא רוצה להיות מוסגר.

אתה רואה? אנשים, יש להם כדור הארץ, עוד לא היו בכול, כבר יוצאים למאדים,

כבר יוצאים, לא יכולים להישאר מקום אחד.

חייבים.

היום אמרו שעברו כבר את הגלקסיה של השמש, כבר 18 מיליארד.

כבר עברו 18 מיליארד קילומטר.

כבר עברו. עכשיו

וייג'ר, וייג'ר. כבר טסה להם באוויר.

מחפשת ג'וקים.

איי, איי, איי.

לא יכולים להיות ממוסגרים.

איפה זה? אתם יודעים איפה זה?

חלק אלוקה ומעל. הוא בלתי מוגבל.

בלתי מוגבל.

לא יכול להיות זאת.

והעבודה שלנו להיות בעבדות.

בעבדות, במסגרת.

גם הקדוש ברוך הוא כביכול עשה מסגרת.

עשה מסגרת של חוקים, עשה מסגרת של זה, עשה מסגרת.

הוא יכול לנהל עכשיו, לא, עשה מסגרת.

עשה לעצמו אפילו מסגרת.

אמר מה שבית דין של מטה קובעים,

בית דין של בעל המקבלים.

עשה מסגרת לעצמו כאילו, כביכול.

אנחנו צריכים להיות ממוסגרים, צריך להיות בעבדות.

בעבדות. עול, עול, עול, עול.

כי שאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים

אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם

ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים. זו התשובה.

עבדים היינו.

האבא לא נכנס לפרטים, לא מפרש כלום.

תשובה כללית על הכל יש כאן.

אנו עבדי השם יתברך

אחרי שיודעים שאנחנו עבדי השם, אין מקום לשאלות.

נכנסים תחת עולו של הקדוש ברוך הוא, מקיימים כל מה שמצווה.

ולא רק את החוקים אנו מקיימים בגדר עבדים,

אלא גם את העדות והמשפטים

המובנים לנו בשכלנו.

כל זה בגדר עבדים. לא בגלל שאנחנו מבינים, ואני מבין למה צריך לעשות את זה, אני עושה,

אלא כמו שאנחנו מקבלים את החוקים שזה גזירת מלך ולא מבינים.

גם העדות והמשפטים אנחנו עושים, אפילו שמבינים,

עושים כלא מבינים.

בגלל שהשם ציווה.

ויצווינו אדוני לעשות את כל החוקים האלה.

גדר קבלת עול הוא לקיים גם דברים שאין מבינים.

אומר הראשר הירש.

וצדקה תהיה לנו כי נשמור.

הוא קרא את גמול המצוות צדקה.

כי העבד הקנוי לריבו,

שהוא חייב לעבוד אותו,

אם ייתן עוד שכר בעבודתו, צדקה יעשה לו.

הוא חייב את העבד קנוי.

אז אתה צריך לעשות ללא שכר.

ואם הוא עוד נותן לו שכר, זו צדקה.

וצדקה תהיה לנו

כי נשמור.

לכן, אם נעשה כדי לקבל שכר,

יחסר בקבלת עול עבדות, השם יתברך.

אם אדם מצפה לשכר, פרשו של דבר שהוא לא עבד.

כי עבד, מה פתאום שהיא תצפה לשכר?

לכן, לעולם,

אנטיגנוש ייסוחו אומר, אם הוא משמשים את הרב, שלא על מנת לקבל שכר.

שלא על מנת לקבל שכר.

או בגלל שהצדוקים והבייטוסים חשבו שצריך לקבל שכר.

לכן הם נהיו כת שפרשם היהדות.

נמצאנו למדים.

תכלית יציאת מצרים,

תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

כל התכלית של יציאת מצרים, תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

הכוונה היא קבלת עול מלכות שמיים.

זוהי המטרה של קושי השעבוד בגלות מצרים.

מסורים ומופקרים לעריצות של פרעה,

כדי לתת לעם ישראל מושג של עבדות מהי.

לפי זה נבין היטב את החיוב בסיפור יציאת מצרים להתחיל בגנות.

אפילו שבאופן טבעי לא רוצים לזכור את הצרות ומעדיפים להיזכר בגאולה מהצרות.

כאן נצטווינו להעמיק גם בגנות,

כדי לשוב ללמוד צורתו של חבד מהי.

לאכול שוב את המרור,

להיזכר בטעמו המר,

כי גם זה לימוד. יש אנשים מתבכיינים על המרור,

אפילו חסה זה אמר להם.

וזה רק ביס אחד, כמו שאומרים.

אתה יודע מה זה?

שמונה עשרה שעות מרור,

חבית על הגב,

חבית על הגב,

סחוב אבנים,

באבק של מצרים, חול, ג'יפה,

הכל יום אחרי יום, יום אחרי יום,

עשרות שנים.

ואדם בליל פסח, מרור,

עבדים היינו, עבדים היינו.

עבדים.

יום מפונקים, מה זה מפונקים?

משה רבנו,

שזכה להיקרא עבד נאמן,

מלמד אותנו את הממד הנכון של עבדות שלמה.

כמו שהתורה מעידה עליו,

לא כן עבדי משה,

בכל ביתי נאמן הוא.

עבדי משה.

הוא עומד תמיד מוכן ומזומן לפקודת ריבו לקבלת נבואה בכל רגע.

במיטתו הוא זכה לתואר הנעלה ביותר,

עבד השם,

שנאמר.

וימות שם משה עבד השם.

זהו עבד ערוך ונכון בכל עת לעבדות שמיים.

עד היכן מגיע החיוב של עבודת השם?

עכשיו זה החלק שנוגע אלינו, רבותיי.

רפאל,

עכשיו זה החלק הנוגע אלינו.

עד היכן מגיע חיוב עבודת השם?

כותב הרמב״ן,

ואותו תעבוד.

נאמר, כן?

לעשות, אומר הרמב״ן, ככל אשר צוויך,

כעבד שומר מצוות אדוניו,

שימו לב,

שתהא מפנה עצמך לתורה ולמצוות,

ולא יהיה לך עבודה אחרת,

שתהיה לו בכל עת כעבד הקנוי,

המשרת לפני אדוניו תמיד,

שעושה מלאכת ריבו עיקר בצורכי עצמו אראי,

שיבוא מזה משהו.

אמרו,

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים,

שאפילו צורכי גופו לשם עבודת האל יהיו,

יוכל,

ויישן,

יעשה צלחיו,

כדי קיום הגוף לעבודת השם.

זוהי עבדות.

עבודה בלעדית לשם יתברך בכל תנאי

ובכל מצב,

אפילו נגד רצונו וטבעו.

זה הציווי של קבלת התורה, קבלת עבדות.

רק מה?

החלפנו עבדות של בשר ודם,

ללא שכר, ללא תמורה,

רק בצלים ושומים,

באבטחים,

זהו, ומכות כל היום,

ובזיונות וחרפות.

והחלפנו את זה בעבדות השם, שאנחנו בני מלאכים,

בעם הנבחר,

ושכר בעולם הזה,

ושכר לעולם הבא.

ומה זה עבדות?

לא עובדים בטורייה, לא סובבים אבנים.

יושבים ליד ספר ונהיים חכמים וגאונים.

מסועדים שלא סועדות בשבת, ויש חגים, ומזמורת תהילים, ותפילות,

ותזמורת,

ותפילין, ובראש, ביד, וטלית מתעטפים,

וברכות.

זה העבדות.

זה העבדות.

נו, מה קשה?

לא היה כדאי להחליף את פרעה הקטנצ'יק

בקדוש ברוך הוא,

ולקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא.

אנשים עובדים בטרקטור, עובדים בפיח, עובדים בכבשן, עובדים כורי פחם, עובדים, אני לא יודע מה, כל העבודות הזה.

אה?

אפילו נהג טקסי, שיש לו טקסי שלו,

עושים לו ככה, הוא עוצר.

עושה לו ככה, הוא עוצר.

קח אותי לשם.

הוא אמר, לא, סליחה, אני טעיתי, קח אותי לשם.

אין בעיה, קח אותי לשם.

תחכה לי רגע, אני יורד לקנות ביסקוויטים ואני חוזר. חכה לו,

לוקח אותו,

תמתין פה, תמתין פה, אומר, אני עולה, אני אביא לך כסף. לא מוציא אותו להתראות.

והוא לא מחליף מקצוע.

פה אתה יושב, כל מילה תראי מצוות. כל מילה תראי מצוות, כל מילה תראי מצוות. כל מילה תראי מצוות. תראו איזה יופי, איזה אווירה.

זה עבדות.

עבדות.

לא טוב.

לך לבתי סוהר, תגיד להם, בואו, נחליף זה בזה.

אז יש כאלה, מגיעים לבית הסוהר, הולכים לכלא,

איפה? לאגף של התורני.

יש כבר אגף תורני.

‫שם היו מוכנים ללמוד.

‫אם היו לומדים בחוץ, ‫לא היו מגיעים משם ללמוד.

‫אולי היו מזמינים אותם כמרצים,

‫להגיד להם למה כדאי ללמוד.

‫אבל ככה זה... זה העבדות, זה העבדות.

‫אבל חייבים להיות עבדים לשם יתברך. ‫כי אם בני ישראל עבדים, עבדיים.

‫והתואר הכי נכבד שיכול להיות, ‫זה להיות עבד השם.

‫בימות שם משה, עבד השם.

‫בכל ביתי נאמן הוא.

‫ובלי חנין יאמר כאשר הוא אומר.

‫רצה הקדוש ברוך הוא זכות, ‫לפיכך ארבעים תרמתו.