חג המצות או חג הפסח | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אבי בן לוי, השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה וישלח לו זיווג הגון מהרה, אמן.

חג המצות או חג הפסח?

התורה קוראה לו חג המצות.

חכמים זיכרונם לברכה

קראו לו חג הפסח.

רבי יצחק מברדיצ'ב,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

על פי מאמר שלמה המלך מבאר,

אני לדודי ודודי לי.

הלב של כנסת ישראל פונה אל הקדוש ברוך הוא,

והלב של הקדוש ברוך הוא כביכול פונה לכנסת ישראל,

ויש דיבוק

וחיבור גמור.

עכשיו נבין

למה הקדוש ברוך הוא מכנה את החג, חג המצות,

בישראל קוראים לו חג הפסח.

הקדוש ברוך הוא קורא לזה חג המצות,

משום שהשם הזה מלמד את השבח של ישראל,

שהם צעדו אחרי הקדוש ברוך הוא במהירות ובחיפזון,

בלי שאלות, בלי עכבות,

ישר עד שהמצות לא החמיצו כל כך מהר.

יצאו ממצרים מבלי להכין צידה לדרך,

מיליונים עם תינוקות ופעוטות וכו',

ולא הספיקו לאפות את הבצק שכבר לשו.

אז החיבה הזאת של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל על מעשה זה,

כדברי הנביא ירמיה,

כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותיך,

לכתך

אחרי במדבר בארץ לא זרועה,

אין שום מציאות

שיצמח שמה משהו, אז איך אתם יוצאים?

אתם לא חוזרים כבר למצרים, אתם רק מתקדמים, והמדבר ענק.

אז איך תסתדרו בלי אוכל?

לא שואלים שאלות.

בצקם טרם נחמץ, כולם יוצאים. השם כל כך מתפעל מזה שקורא לחג הזה חג המצות,

כי זה מזכיר את החיפזון שיצאו בלי שאלות מתוך אמונה שלמה.

לעומת זאת,

כנסת ישראל מעלה את החביבות שיש להם אצל הקדוש ברוך הוא,

וקוראים לחג חג הפסח,

שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי בני ישראל בנוגפו את מצרים ואת בתינו הציל.

אז אנחנו קוראים לזה חג הפסח,

לזכור כמה השם אוהב אותנו, שפסח

מעל הבתים של ישראל ולא נתן למשחית להשחית.

יש עוד שם לחג הזה, חג החירות.

והשם הזה מבטא את החירות מהעבדות הנוראה שהייתה מנת חלקה במצרים 210 שנים.

וזה העניין העיקרי של החג.

ואנחנו אומרים זאת בתפילה, ותיתן לנו אדוני אלוהינו באהבה את יום חג המצות הזה, זמן חירותנו,

מקרא קודש.

כל הסדר הוא סביב החירות.

ופותחים את ההגדה עבדים היינו לפרעה במצרים,

ויוציאנו אדוני אלוהינו משם,

ביד חזקה ובזרוע נטויה.

ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים,

הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

אבל יותר ממה שאנחנו חוגגים את החירות של הגוף,

אנחנו חוגגים את חירות הנפש.

לא רק מבחינה גשמית

היו משועבדים ישראל במצרים,

אלא גם הנפשות

היו כלואות במצרי הטומאה,

בארץ מלאה כישופים, גילולים, בכל מיני טומאות, ערוות הארץ היא נקראת.

אין מקום יותר טמא

ממה שהיה במצרים,

עד שהגיעו אבותינו למ״ט שערי טומאה.

זה לא היה במקרה,

השעבוד

זה היה מתוכנן.

כל השעבוד הגשמי לא הייתה מטרתו לשעבד את ישראל בגוף.

לא בשביל לבנות את פיתום ואת רעמסס,

ולא בשביל להרוויח כסף ולחסוך כסף,

ושיהיו עבדים שיבנו את מצרים וישפצו ויתקנו ויעשו.

לא, לא.

פרעה הרשע

רצה לשבור את ישראל מבחינה גשמית,

אבל המטרה הייתה להכניע את הרוח,

שיאבדו את המעלות ואת הסגולות שלהם ולטמא אותם בטומאת מצרים.

כמו פה,

רוצים לשעבד

את החרדים.

מה הכוונה?

להכניס אותם בעול העבודה,

להכניס אותם לצבא, להכניס אותם לכל המסגרות

ששם היו משעבדים פיזית להשיג חומר, גשמיות,

קידום,

הבנה, תוארים וכולי.

מפתים אותם בפה רך ואחר כך בפרך.

כדאי לך, תרוויח 17,000 שקל במקום 2,000 בכולל. תרוויח זה, תהיה אקדמית, תהיה זה.

תראו את כיכר השבאב, איך מעודד את זה,

איך כל האתרים של החרדים,

איך הם עושים את זה בשביל שמא? יצאו מהתורה ויסגלו את התרבות של השמאלנים האלה

שעשו את ביבי פרעה עכשיו.

הם פרעונים עוד לפניו.

הם בבונים חופשיים.

אבל נדבר, נראה כמה זה דומה, כל מה שקרה פה עם פרעה,

למה שקורה פה היום.

אז השעבוד הגשמי לא הייתה מטרתו סתם,

אלא להרוס את הרוחניות של ישראל,

לערבב אותם עם המצרים.

הוא ידע, פרעה, מה כוח קדושתם של ישראל.

הוא רצה לאבד אותם ולהכניע את כוחם על ידי פגיעה בקדושתם ובטהרתם.

והוא ידע

מה מקור הכוח של ישראל.

והוא אמר ליועציו,

הנה עם בני ישראל,

רב ועצום ממנו.

מה זה רב ועצום?

רב

בעם

ועצום ברכוש.

עם,

ומזה מפחדים החילונים.

תהיה פה מדינת הלכה, תראה איך הם מתרבים,

תראה איך הם שורצים ומשריצים,

תראה, תראה כמה ילדים יש להם.

הם ישלטו פה במדינה.

עוד בזמני שהתחלתי ככה, כמו שאומרים בתשובה, כבר היו מופיעים אלה, השמאלנים האלה היו מופיעים

מדינת הלכה, הלכה המדינה,

מדינת הלכה.

את כל הרוסים העלו בשביל לאזן דמוגרפית

את מה שהחזרתי בתשובה.

עשינו מיליון בעלי תשובה, הביאו מיליון רוסים.

למה? שבבחירות

תמיד יישאר המאזן לטובת החילונים.

כן,

עמי אילון אמר שאני מהווה איום למדינת ישראל,

לכל מדינת ישראל, יותר מהטרור.

כי הטרור כמה לוקח?

עשרות, נגיד, בחודש כמו עכשיו, רחמנא לצלן.

אבל הוא

לוקח מאות אלפים, מעביר מצד לצד.

זה איום יותר קשה מהטרור.

אתם שומעים?

עוד פירוש,

מה זה רב העצום?

רב בחוכמה

זה עם חכם, ועצום בגבורה.

ומה זה רב העצום? ממנו.

יש דגש במ',

יש דגש בנ'.

ממנו.

למה?

מהיכן הם פרים ברבים?

ממנו.

מהאלוקים שלהם. הוא ההצלחה שלהם.

כי פרעה אמר, פן ירבה,

מה אמר השם? כן ירבה.

אתה רוצה למעט?

אני אוסיף. כל אישה תלד לא אחד, שש.

שישה

מקרס אחד.

אתם מבינים איך זה עובד?

הקדוש ברוך הוא בצד שלנו.

הוא פחד מזה מאוד מאוד.

אז הוא עמד על מקור כוחם,

וממילא יובן, כי הוא רצה להכניע את ישראל

ולנתק אותם מפתיל חייהם ולהתרחק מהבורא.

לכן החליף את המלאכות.

הוא מחליף את המלאכה של הגברים לנשים ושל הנשים לגברים, שכל אחד לא מסוגל לעשות מלאכת השני.

אז אם הוא היה רוצה להרוויח

ולשכלל את מצרים על חשבון השעבוד הפיזי,

לא היה נותן לאלה שלא מיומנים לעשות מלאכות, נכון?

לא, הוא רצה להתיש אותם

ושיהיו עייפים

ולא יוכלו להביא ילדים, והרחיק אותם.

בכל אופן, הנשים היו צדיקות, צדקניות,

בזכותן נגלו ישראל, היו הולכות אחרי יום עבודה כזה, שהיו מענים אותן,

מתייפות והולכות איפה שנמצאים הזה ותחת התפוח וכולי.

כמו שכתוב במדרשים.

על פי אותו יסוד, מבאר הכלי יקר

באופן שונה קצת, כי פרעה אמר שישראל רב העצום ממנו יתברך.

למה?

אמרו חכמים,

אמר הקדוש ברוך הוא, אני מושל בכל.

ומי מושל בי?

הצדיק,

שנאמר צדיק מושל יראת אלוהים.

אני גוזר גזירה,

והצדיק

מבטלה.

כלומר, כשעם ישראל צדיקים יש להם כוח לבטל גזרות

של הקדוש ברוך הוא,

אז בוודאי

שאי אפשר לשלוט בהן.

אז מה הדרך להכניע אותם?

להכשיל אותם מחטאים,

שלא יהיה להם סיוע מן השמיים.

כלשון הכלי יקר,

בוודאי עיקר כוחם ועוצם ידם בעבור שהם דבקים במצוות ובתורה.

אז הבה נתחכמה לו,

ניתן רווח בין הדבקים,

כי על ידי שנעשה אותם רעים וחטאים לשם, יסור כוחם.

ועל זה כתוב בפסוק,

וירעו אותנו המצרים ויענונו.

מה זה, וירעו אותנו, הפכו אותנו להיות רעים?

לא כתוב, וירעו לנו,

אלא וירעו אותנו, הפכו אותנו לרעים,

על ידי

עוונות וחטאים, ולכן הצליחו ויענונו.

האלשך הקדוש מבאר.

פרעה ראה שיש בעם ישראל ארבעה דברים

שבהם הם יכולים לנצח כל עם בעולם.

דבר ראשון זה אחדות.

כמה אחדות חשובה. תראו עכשיו שהם רואים כל הגויים מסביב,

שיש פה פירוד

עם מה שקורה פה עם כל ההפגנות והכול,

אז כל החזיתות התעוררו.

הם חיכו לזה שיש התפוררות פנימית, ואין אחדות, ויש סרבנים, ויש את הכול,

ואז הם מעיזים פניהם לירות מכל מקום, אפילו שלא עשו זאת 17 שנה. טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק, בודקים את השטח.

דבר ראשון שהוא הדבר החזק לנצח במלחמות זה אחדות.

עם.

סיבה שנייה זה כשיש עליהם השגחה שמימית.

וסיבה שלישית שיש להם חוכמה ועצה.

והסיבה הרביעית שהם חזקים וגיבורי כוח.

כל אלה נמצאו בישראל,

מזה חשש פרעה,

ולכן אמר, שימו לב,

הנה

עם

בני ישראל

רב

ועצום ממנו.

עם, זה אומר שהם באחדות, עם.

בני ישראל,

זה רומז שהם הבנים של ישראל, של יעקב אבינו, שיש לו השגחה בניסים ונפלאות מן השמיים.

הרי כשהוא הגיע למצרים, הסתיים הרעב.

וכשנכנס לבית של פרעה,

הפתח גבה,

שלא יצטרך להתכופף.

סייעתא דשמיא בכל מה עושה, הנילוס בא לקראתו.

והם בני ישראל, אלה הבנים של ישראל, זה זה שהוא מושגח מהשם.

ועלך גם עלו, הבטיח השם לו. אני אעלה את עם ישראל, הבנים שלך, אל תדאג ממצרים. אני אעלה אותם.

המילה רב

זה הסיבה השלישית, הם חכמים.

עם ישראל חכמים, רב בחוכמה.

כמו שכתוב בפסוק בהכר, רבטי בגויים.

רבטי מלשון חכמים גדולים מאוד מכל הגויים.

והמילה בעצום,

זה החשש של פרעה מהחוזק הפיזי וגם מן הריבוי שלהם, שהם מתרבים יותר מדי.

בנוסף, גם הוא על שונאינו ועלה מן הארץ.

כל זה הוא אמר, את כל ארבעת הסיבות,

ומה שהוא אמר ליועצים.

הנה,

עם

בני ישראל,

רב ועצום ממנו.

פרעה חושש,

ולכן אין עצה אלא לחטיא אותם,

לטמא אותם,

כדי למנוע מהם את ההשגחה המופלאה.

על פי היסוד הזה,

הם ביקשו לאבד את ישראל, את המעלה הרוחנית.

ואת זה מבאר האלשייך הקדוש למה השתנה לשון

מיחיד לרבים.

בהתחלה נאמר, ויאמר אל עמו,

הנה עם בני ישראל, רב ועצום ממנו.

הבה נתחכמה לו,

פן ירבה,

והיה כי תקרנה מלחמה,

בנוסף גם הוא על שונאינו,

ונלחם בנו

ועלה מן הארץ.

וישימו עליו שרי מיסים

למען ענותו בסבלותם.

ויבן ערי מסכנות לפרעה,

את פתאום ואת רעמסס.

וכאשר יענו אותו,

כן ירבה וכן יפרוץ.

ויקוצו מפני בני ישראל.

פתאום אומר הכתוב

לשון רבים.

ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך,

וימררו את חייהם בעבודה קשה,

בחומר ובלבנים,

ובכל עבודה בשדה.

כל עבודתם

אשר עבדו בהם בפרך.

כותב האנשייך הקדוש,

כל עוד שעם ישראל היו דבוקים

בקונם

הרי הם מאוחדים תחת שם אחד,

ישראל.

והקדוש ברוך הוא משגיח עליהם

שלא כדרך הטבע.

ומכך פחדו המצרים.

עוד פעם,

האנשייך הקדוש כותב,

כל עוד ישראל דבקים בקונם,

הרי הם מאוחדים תחת שם אחד, ישראל.

והקדוש ברוך הוא משגיח עליהם לא כדרך הטבע.

מכך פחדו המצרים.

הם ידעו כי הקדוש ברוך הוא יבוא עימהם חשבון

על כל צר שגרמו לבניו אוהביו עושה רצונו.

זו הסיבה שהכתוב נוקט בלשון יחיד.

כי בהתחלה,

טרם השעבוד,

היו דבוקים בבורא ועושים רצונו.

וזה נאמר, ויקוצו מפני בני ישראל.

זאת אומרת,

בגלל שהם בני ישראל, הולכים בדרך ישראל סבא.

הם עבדים של השם מרעים מפניו.

והפחד הנורא מפני העונש,

המצרים פחדו, גרם להם ייסורי נפש עזים.

מה עשו?

זממו להכשיל אותם בחטאים ובפשעים,

ועבידו אותם בפרך,

בעבודה רוחנית נוראה.

הכתוב אומר, וימררו את חייהם.

מה השורש

של החיים של ישראל, כי הם חיינו באורך ימינו.

החיים של ישראל זה עבודת השם, התורה והמצוות, כי הוא חייכם.

ובזה מררו המצרים את חיי ישראל.

מנעו מהם ללכת בדרך השם, בתורה ובמצוות,

כדי שתתבטל מהם ההשגחה.

מה עשו?

העבידו את ישראל.

ומה?

את כל עבודתם.

מה זה את כל עבודתם?

מה זה העבודה של המצרים? זו עבודה זרה.

שעבדו המצרים את כל עבודתם.

וכיצד רדו בהם?

בפרך, בפרך.

הם לא רצו שבני ישראל

יחשבו אנוסים שעובדים עבודה זרה בכוח ובאונס.

לכן עשו הכל כדי לגרום לישראל לעבוד עבודה זרה מרצון

ומבחירה,

כדי שבזה ימוגו זכויותיהם מלפני השם.

לכן פיתו אותם בכל מיני פיתויים.

זאת אומרת, אם אתה תשתחווה לפסל,

אני אוריד לך קצת בעבודה.

אם אתה תעשה זה וזה, שישתלם להם

בפי רך לפתות אותם.

והמזימה צלחה.

במהלך שנות השעבוד הנורא במצרים נטמאו ישראל בטומאת מצרים והידרדרו

אל עברי פי פחת

לתחתית 49 שערי טומאה.

עד שניצב השר של מצרים

וטען כשיצאו ממצרים, מה נשתנו אלו מאלו?

הלא הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

מה פתאום, ריבונו של עולם, אתה פותח להם את הים

ומעביר אותם ואתה משקע את צריהם בים. למה?

הם בדיוק אותו דבר.

אם כן, המצרים השתעבדו בנשמה של ישראל לא רק בגוף.

הגוף זה היה תירוץ לשעבוד הנשמה.

ומתרץ הכלי יקר קושיה ידועה.

מדוע מנע הקדוש ברוך הוא מפרעה מעבדיו את היכולת של הבחירה?

למה הכביד את ליבם עד שלא יכלו גם אם רצו לשוב בתשובה

ולשלח את ישראל?

אומר הכלי יקר,

הם שעיבדו את הנשמות של ישראל במצרים.

וכתוב שמחתיאי הרבים אין מספיקים בידיהם לעשות תשובה.

פרעה,

עבדיו,

הם לא רק שעבדו אותם בגוף,

כי אם בנשמה,

והם החטיאו אותם והכשילו אותם, לכן נמנעה מהם התשובה.

כי מחטיאי הרבים אין מספיקים בידיהם לעשות תשובה.

הקדוש ברוך הוא גזר

ואמר לאברהם אבינו

שעם ישראל יהיו

וארץ לא להם ועבדום ועינו אותם.

זו גזירה מן השמיים.

נו, אז למה המצרים צריכים לסבול? הם רק קיימו את הגזירה שהשם קבע מראש.

כן, הוא קבע שיש שעבוד גופני.

אתם עשיתם להם שעבוד רוחני. זה לא אמרתי לכם.

זה לא התכוונתי.

זה אתם עשיתם מהרעות שלכם.

לכן אתם תקבלו את העונש ותטבעו בתוך ים סוף.

השעבוד העיקרי של ישראל במצרים,

לא היה אלא השעבוד הרוחני.

וכך כותב הפנים יפות.

כל עיקר גלות מצרים היה בנשמתם.

זה שכתוב, וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם

אשר עבדו בהם בפרחת.

הם מררו את חייהם של ישראל

במה?

בחיות הקדושה שבהם.

וככה יכלו לשלוט גם בגופם

ולשעבד אותם בחומר ובלבנים

ובכל עבודם בשדה.

לכן המצרים לא הצליחו לשעבד את שבט לוי.

כי שבט לוי אחזו בדרך אבותיהם ושמרו את מצוות השם.

וכיוון שלא שלטו בנפשם של שבט לוי,

לא שלטו גם בגופם.

מי שמחזיק בקדוש ברוך הוא ולא עוזב אותו,

לא יכול שום שעבוד לחול עליו.

שום דבר.

וזו הסיבה שפרעה לא גזר על התינוקות הנקבות להשליך אותן ליאור.

על הזכרים כן,

עליהן לא, משום שהנשים לא שייכות לא במצוות מילה ולא בתלמוד תורה.

אז איזה מצוות הוא יבטל מהן?

הוא לא יכול לבטל מהן מצוות, כי אין להן את המצוות האלה.

והן לא מחויבות.

לכן לא יכול היה לשלוט בהן, לגזור עליהן גזירות שעבוד ושמט גופני.

אז רואים מפה ששעבוד הגוף במצרים נבע משעבוד הנפש.

כמה שהם הצליחו להחטיא את ישראל ולהרחיק מדרך האבות,

יכלו להשתעבד בגופם יותר.

בכל מקום שלא הצליחו להשפיע ולקלקל מבחינה רוחנית,

נמנעה מהם היכולת

להשתעבד באופן גשמי.

הנה אתם רואים אנחנו בתקופה

שהיה חיסולים

ואנשים נפלו כי הם משועבדים.

למה? הם מקשיבים.

לרדיו, לטמפלוויזיה, הם מאמינים לכל אלה, לכל אנשי התעמולה

של השלטון, של הדיפ סטייט,

והם מקשיבים ומאמינים להם ולוקחים ברצינות את מה שאומרים ולא חושדים בהם

שהם רשעים ארורים שמתכוונים לעשות דילול אוכלוסין לפי השיטה של הדיפ סטייט האמריקאי.

והתמימים האלה שמאמינים לפרעונים, לבבונים ולכל השאר,

נפלו.

ויש כאלה גם רעבנים שהם מאמינים להם.

והם אומרים שמה שהם אומרים צריך לעשות.

ממתי מאמינים לרשעים, מחללי שבתות, פועלי נידות,

אוכלי נבלות וטרפות וכו' וכו'. ממתי הם נאמנים?

כשמשועבדים כבר רוחנית

ומאמינים להם,

כאילו הם הרבס הגדולים שילמדו אותנו מה נכון ומה לא,

נופלים אחר כך בשעבוד גופני ומתחסלים.

ואכן על כך שהשעבוד הגשמי נבע מהשעבוד הרוחני, כותב אספורנו,

וימררו את חייהם.

ככל שהוסיפו בני ישראל לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שמעיד הנביא יחזקאל,

יד שריהם התגברה עליהם.

מה היה התוקף הנורא של הגלות הרוחנית במצרים?

נוכל להבין מדברי ריבותינו.

מי זה השר של מצרים?

זה השר של גיהינום.

לכל אומה יש שר בשמיים,

והשר מסמל את התכונה של האומה שהוא ממונה עליה.

מה המהות של שר מצרים?

ממנו אפשר ללמוד מה המהות של האומה המצרית.

כותב המהר״ל הקדוש,

הגיהינום הוא מקום היעדר רוחני.

בעולם הנשמות,

הנשמה ניזונה מאור הקדוש ברוך הוא.

המקום הנורא ביותר, בלי זיק של רוחניות,

זה מקום צייה, חושך וצל מוות.

הנשמות חשות רעבון נורא ואכזרי,

ייסורי תופת וצמאון,

שאין מי שירבנו, זה הגיהינום.

מכאן נותר לנו לחשב חשבונו של עולם. אם הגיהינום

הוא מקום היעדר הרוחניות,

והשר של מצרים הוא השר של גיהינום,

אז מצרים היא גיהינום עלי אדמות.

מקום נעדר מן הרוחניות,

מקום רק של טומאה ושליטת הסטרה אחריו.

במקום הזה היו אבותינו 210 שנה.

תחת האומה המצרית

התענו והשתעבדו בשעבוד רוחני נורא ואכזרי.

מצרים כל כך הייתה מסוכנת,

תהום עכורה וגיהינום רוחני עלי אדמות,

עד שכתוב ועברתי בארץ מצרים.

אני ולא מלאך, אני ולא שליח,

אני השם, אני הוא ולא אחר. למה?

למה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו?

למה?

בספר צרור אמור לרב סבח,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

הוא אומר, מצרים הייתה טמאה כל כך, עד שהקדוש ברוך הוא חשש שאם ירד מלאך, יטמאו אותו המצרים וייכשל בשליחותו.

אמר, אני לא שולח מלאך, רק אני ממכון שבטי אהרוג אותם

ולא אכנס עם הטמא.

אני נודע ביהודה,

בדרושי הצלח, מתרץ את הקושי הידועה.

למה אם נענשו המצרים,

אם הקדוש ברוך הוא גזר בין הבתרים, שהיו משועבדים ומכונים תחת יד עם אחר?

אמרנו,

בגלל שהשעבוד היה צריך להיות בגוף,

אבל הם בהימררות חייהם.

בהימררות חייהם. מי זה חי?

רק צדיקים נקראים חיים, רשעים בחייהם נקראים מתים.

אז וימררו את חייהם של הצדיקים שהיו שם וגרמו להם לחתור ובזה ניצחו אותם

בשעבוד הגופני.

הקדוש ברוך הוא כשגאל את ישראל שתי גאולות,

גאולת הגוף וגאולת הנפש.

והוציא את אבותינו מארץ הטמאה וניער מעלינו את הקליפות שדבקו בהם

ורומם אותם עד שנמצאו ראויים לקבל את התורה,

לשמוע את הקול היוצא מפי הגבורה ולחזות בסביב השכינה,

ממש

מבור עמוק להר גבוה.

הכלי הקר אומר,

ועתה

לך והשלחך אל פרעה

והוצא את עמי בני ישראל ממצרים.

לא מדובר ביציאה פיזית שמצווה הקדוש ברוך הוא את משה,

אלא יציאה רוחנית

להתנתק מהטומאה

של המצרים ותועבותיהם.

לך תורא להם לשוב בתשובה ולנטוש גילולי מצרים.

בא אומר אליהם, אומר יחזקאל הנביא, איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו אני אדוני אלוהיכם.

והוצאת עמי בני ישראל,

אף על פי שנטמאו בטומאת מצרים אני קורא להם עמי,

כי ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא.

המשימה קשה למשה רבנו.

הוא יודע שכבר כמה פעמים נתבקשו לשוב בתשובה ולעזוב ולנטוש גילולי מצרים ולעשו חן.

ואז הוא אומר להשם, מי אנוכי כי ילך אל פרעה וכי יוציא את בני ישראל ממצרים?

איך אני אגרום להם את זה?

אומר לו, בוא הוציאך את העם ממצרים,

תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

תדע לך,

עתידים ישראל לצאת ממצרים

ולקבל תורה על הר סיני,

שם תתבטל זוהמת החטא,

והם יעלו ויתעלו למדרגה רמה ונשגבה.

זוהי התקווה הגדולה של ישראל,

שהם יודעים שיבוא היום ויתקדשו ויטהרו

ויעזבו לגמרי את גילולי מצרים.

אז שתי גאולות משני שעבודים,

שעבוד הגוף והנפש וגאולת הגוף והנפש.

בפרקי רבי אליעזר.

ויאמר אליו,

אדוני, מה זה מידיך?

ויאמר מטה,

ויאמר, השליחהו ארצה,

והשליחהו ארצה, ואי לנחש, וינוס משה מפניו.

ויאמר השם לו,

עוד,

הבה נא ידך בחיקך,

ויאמר ידו בחיקו, ויוציאה,

והנה ידו מצורעת כשלג.

ויאמר, השב איתך אל חיקך,

ויישב ידו אל חיקו,

ויוציאה מחיקו, והנה שבה כבשרו.

למה הקדוש ברוך הוא רבי משה את הנחש שרף במטה?

למה לא הראה לו דבר אחר?

אלא מפני שהנחש נושך וממית לבני אדם.

כך פרעה ומצרים היו נושכים וממיתים את ישראל.

למה הראה לו משה בדבר טמא אות את פרעה,

ולא הראהו בדבר טהור?

אלא מה מצורע טמא ומטמא,

כך פרעה ועמו טמאים ומטמאים את ישראל.

אבל אחר כך חוזר ונטהר,

ואמר לו הקדוש ברוך הוא, כך יטהרו ישראל מטומאת המצרים.

המטה נהפך לנחש ומסמל את הרעה הגשמית

שהראו המצרים לאבותינו כמו נחש, נושך וממית.

והאות של הצרעת

ממינה הטומאה מסמל את התכלית

של ההרעה של המצרים לישראל כדי לטמא את ישראל

בטומאת מצרים ולאבד מהם את קדושתם.

אבל השם הראה לו גם שמיד הם יכולים לטהר בבת אחת מטומאת מצרים,

כי ככה שבה ידו של משה למצב הראשון מיד,

וזה סימל את האפשרות לחזור למצב הראשון, לחזור לקדושתם.

ארבע לשונות של גאולה נאמרו למשה.

לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם,

וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם,

והייתי לכם לאלוהים, וידעתם כי אני ה' אלוהיכם המוציא אתכם מתחד סבלות מצרים.

ארבע לשונות

והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי

ארבע כוסות כנגד הלשונות האלה.

ויש התייחסות לשני שעבודים ושתי גאולות

שעבוד הגוף וגאולתו, שעבוד הנפש וגאולתו.

ו‫הוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים‫זו גאולה של הגוף שהשתעבד מתחת סבלות מצרים.

והצלתי אתכם מעבודתם, זו עבודה זרה שלהם, זו גאולת הנפש מעבודת האלינים שהמצרים היו אדוקים בה.

וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, זו הגאולה של הגוף שנעשתה בכוח ובגבורה בשינוי איתני הטבע.

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים,

זה גאולת הנפש,

להפוך את ישראל לעבדי השם.

הגריז מבאר את נוסח הברכה המיוחדת שאומרים בליל הסדר על גאולתנו ועל פדות נפשנו.

על גאולתנו זה גאולת הגוף ועל פדות נפשנו זה גאולת הנפש.

מה מבין הגאולות שחוו אבותינו במצרים?

גאולת הנפש

היא הגאולה העיקרית.

שהשתחררו מטומאת מצרים ונעשו ממלכת כהנים וגוי קדוש,

ומאז, תדעו לכם,

לא נס לך מאז ועד עולם.

כמה שעברו ישראל את כל הצרות הכי גדולות שהיו בעולם,

לא עזבו את הדת.

זה מכוח גאולת מצרים.

ולקחתי אתכם לי לעם.

זהו.

כמה ניסו, אינקוויזיציה ושואות ודברים, לא הצליחו. הנה, עד היום אנחנו יושבים פה ולומדים תורה בכל העולם.

התורה עולה ועולה ועולה ועולה עם כל הגזרות שעבר עם ישראל, וחשבו למחוק אותן.

כל מה שמכוונים החילונים, ימין ושמאל,

זה להמשיך את מה שפרעה התחיל.

זה לא סתם עשו לו פרצוף של כאילו הוא פרעה.

אתם יודעים שהוא היה סוחר היהודים בשקורונה וכן הלאה.

כולם רוצים אותו דבר, שלא יהיה הרבה חרדים.

זה עם השם, החרדים. זה עם השם. זה אלה האחרונים שמחזיקים עדיין בתורת השם.

בלעדיהם העולם בכלל לא יתקיים.

וכולם רוצים להכרית את הענף הזה.

הזוהר של טהרת אבותינו בצאתה ממצרים לא הועם מעולם, וזו הסיבה לכך שכל זמן, בכל מצב, בין היותנו מעונים מדוכאים,

לא פסקנו מלהודות לבורא על גאולתנו ממצרים, וכל שנה יושבים ועושים פסח.

עבדים היינו לפרעה במצרים וכו'.

כל שנה, אפילו שבגלות, אפילו בשואה,

ישבו אנשים ועשו פסח,

ואמרו את אותם לשונות.

תמיד אמרו, ויוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם.

כאשר נאנקו וטענו על ידי צוררים ארורים, הודו ושיבחו לשם על חירות הנפש מתחת ציפורני הטומאה,

והחירות הזאת היא לעולם ולעולמי עולמים. לכן זה נקרא חג החירות.

פה קיבלנו את החירות לעולמים מבחינה רוחנית.

יהודי,

שיהיה הכי משועבט תחת יד נוכרים, נפשו אינה משועבדת.

בנפש הוא בן חורין.

אין ביכולת הגוי לטמא נשמה ולכבות את גחלתה.

אתם זוכרים את המעשים הנוראים עם יקום איש צרורות ויוסף משיטה,

שוירח את ריח בגדיו,

אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו,

שהבוגדים אפילו, שיש בישראל, הריח שלהם ריח גן עדן.

מי שלא מכיר את הסיפורים, לא נאריך כי הזמן קצר, אבל יבדוק.

ויראה שאנשים אפילו בשפל המדרגה,

ברגע אחד נדלק הניצוץ, וזהו.

עוזרים להיות יהודים בני חורין.

כל מה שאנחנו עושים

בליל הסדר,

אומר השלוע הקדוש,

זה חירות הנפש, נגאלנו מהקליפות,

היו שקועים במ״ט שערי טומאה.

כולם זה שמחה גדולה שיצאנו משם.

ונכנסים לקדושת הפסח, מבערים את החמץ שהוא הקליפה,

ובל ייראה ובל יימצא בבתינו,

ונכנסים בקדושה עליונה,

יציאה מאפלה לאורה.

במצרים אמרנו, נשתעבדו שני שעבודים, גוף ונשמה.

ביציאתם נגאלו פעמיים, גוף ונשמה.

עכשיו עלינו לדעת, החמץ האסור באכילה בשבעת ימי הפסח,

הוא רומז לשעבוד הנפש

תחת טומאת מצרים.

והמצה שאנחנו אוכלים בליל הסדר ובשבעת ימי החג,

זה רומז לגאולה של הנפש שנגאלו אבותינו ממצרים.

החמץ רומז ליצר הרע.

מסמל את שעבוד הנפש תחת יצרנו הרע,

זה היצר של מצרים.

המצה היא ההפך הגמור של חמץ,

זה חירות

מיצר הרע.

בצק תפוח ומוחמץ,

זה יצר הרע שמנפח את האדם, נותן בו גאווה ושטויות והבלים ונמשך אחרי כלום.

המצה נטולת חמץ,

מסמל את חוסר שליטה של היצר הרע.

היא אמת לאמיתה,

מים וקמח ותו לא, בלי נפיחות, בלי כלום.

זה מה שיש.

וזה מבער את היצר מן הלב.

אז שפתי האמת

מבער יותר מכך, המצה אינה מסמלת רק כהיעדר של היצר הרע,

שזה רמוז בחמץ,

הרבה יותר מכך.

המצה היא מציאות חיובית מצד עצמה של חירות הנפש והגאולה.

מסמלת את הקדושה של הנפש היהודית והחירות.

והוא אומר, מצה

זה כשלא נשתנתה עיסה,

לא פעל בה חימוץ.

בני ישראל לא נשתנו בגלות.

כתוב שהם לא שינו את שמם לבושם ולשונם.

מהות המצה לשמור מצב ראשון.

עיסת הקמח והמים לא טבחו,

ולא איבדו את הצורה המקורית.

גם בני ישראל,

עם כל הצרות והשעבודים

שהיו בגלות,

הנשמה נשארה טהורה בצורה המקורית בלי שינוי כלל ועיקר.

לכן המצה מסמלת את חירות הנפש

באופן ברור ומובהק.

חירות הנפש במצב הראשון בטהור כמו שהמצה לא קיבלה שינוי.

הרעיון הזה של השפת אמת הוא עמוק ונשגב.

הוא סיכם אותו במשפטים קצרים,

אבל יש מאחורי זה עניין יקר ונעלה.

ונקדים,

כשהוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים והיכה את המצרים והשפיל אותם עד עפר,

באו המלאכים בטענה, ללא עובדי עבודה זרה וללא עובדי עבודה זרה.

מה מקום לאבד אלו מפני אלו?

מה עדיפים הישראלים על המצרים?

מה השיב להם?

הם לא שינו את שמם, לשונם ולבושם.

מה זה מועיל שבן אדם חיצונית

לא שינה את השם שלו,

ולא שינה את הלבוש,

ולא שינה את הלשון, אבל הוא עובד עבודה זרה ובמ״ט שערי טומאם, מה זה משנה?

תשמעו מה אומר הקדוש ברוך הוא, מה הוא אומר?

הוא אומר, תראה, אתה יודע מה ההבדל ביניהם? הם לא שינו.

מה זה אומר?

אוי אוי אוי אוי אוי, מה רצה? מה רצה פרעה? רצה, אמרנו,

להוריד אותם ממעלה רוחנית, נכון?

מה כתוב בשירת הים?

אמר אויין,

ארדוף אשיג,

אחלק שלל,

תמלא אמו נפשי,

אריק חרבי,

תורישם או ידי?

אמרי מבעלז, זכר צדיק לברכה,

מה הוא אמר? מה הוא רוצה?

מה הוא רוצה?

אמר אוי, אברדוף אשיג, אחלק שלל. איזה שלל?

איזה שלל?

200 שקל, איזה שלל?

איזה שלל?

יפה, 200 שקל.

רצה שלל, מה רצה? להפריד מהם את השם?

שם?

לשון?

לבוש.

שלא שינו.

את זה הוא רצה.

המילה שלל, שם לשון לבוש.

מלמדת שהוא רצה להשיג ולאבד מישראל את השלוש מעלות האלה שלא שינו שמם לשונה מול בושה.

מיידע פרעה כי אם רק יצליח בכך, ישלוט בהם שליטה מוחלטת, ואז תמלא אמו נפשי,

אריק חרבי, תורישם או ידי?

אבל לא צלחה.

בני ישראל נשארו בקדושתם,

קדושת השם, הלשון והלבוש.

לכן פה הציונים דואגים להחליף שמות, כל מיני שמות בצבא, מחליפים לאנשים,

ומחליפים את הלבוש, שילבשו כמו הגויים,

ומחליפים את הלשון, גם מדברים הכל באנגלית.

תראו פרסומות,

כותבים באנגלית, רוב הציבור לא יודע את האנגלית הזאת, לא אכפת להם. תתרגל, תלמד. אתה לא תלמד, לא תדע.

וככה מכניסים לאנשים שישנו את השמות,

את הלבוש ואת הזה. אתם רואים למה אני עם לבוש כזה?

אותי לא הצליחו לשנות,

אתכם הצליחו,

אני לא הצליחו.

למה?

לא לשנות את השם,

לא את הלשון.

בגלל זה כשהתימנים הגיעו, נתנו להם בגדי חאקי ישר קצרים, ושרוול קצר, ורקדו איתם הורה, וזה, ועשו להם ככה וככה ישר, קודם כל להוריד את הלבוש.

לא להיות שייכים לעבר.

משהו חדש עכשיו הם רוצים להמציא. תרבות המערב קוראים לזה.

תהיה קאובוי, קאובוי.

איי, איי, איי, איי, רק רגע.

טוב,

שמירת הלשון, תקשיבו מעשה שהיה.

הרבנית שטרן.

הרבנית שטרן.

אשתו של הגאבט של שכונת גבעת שאול בירושלים.

בחודש אדר תשנת, בגיל שיבה מופלג, היא נפטרה בת 96 שנים

ב-96 ימים.

ופעם היא סיפרה למה היא זכתה לאריכות ימים.

כשהיא הייתה ילדה בסי גייט בהונגריה,

הבנות התחילו ללבוש כובע מודרני.

ואז היא הייתה נערה צעירה, ביקשה גם ההורים.

היא רוצה להיות כמו כולן.

והם ראו שזה פריצת גדר, לא הסכימו.

היא לחצה והם התעקשו.

הגיעו להסכמה שילכו לשאול את בעל עצי החיים, שזה היה אח של האדמו״ר,

רבי יואל מסתמאיר, זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

שהוא יכריע בדבר.

עלו לפניו, שטחו את הבעיה,

וכך הוא אמר לה, בתי,

דעי לך שיש עניין גדול בשימור הלבוש המסורתי.

אם תעמדי בניסיון הקשה ותוותרי על הכובע המחודש,

מבטיחך

לאריכות ימים מופלגת.

הסכימה הנערה, ויתרה על הכובע,

ונשארה בלבוש המסורתי.

בהבטחתו התקיימה 96 שנים ו96 ימים.

העידו על כך כמה חשוב הלבוש היהודי.

לא יאומן כי יסופר.

אבל צריך להבין,

לשון ושם ולבוש חשובים ויקרים.

אבל אם שקועים ב-40 שערי טומאה וסיאוב, מה זה מועיד?

לכאורה לא עמדו ישראל במצרים בקדושה הראשונה,

והם נפגעו רוחנית פגיעה אנושה.

שאם היו נשארים עוד רגע אחד לא היו יוצאים.

אז איך זוקפים את העובדה שהם לא שינו את שמם, לשונם ולבושם,

כשזו מעטפת חיצונית

והפנימיות פגועה?

תקשיבו,

יישוב של התמיהה טמון בכך שהשם הלשון והלבוש זה לא זכויות בפני עצמם,

אלא זה סימנים שמעידים על קיום מציאות רוחנית ברובד עמוק בהרבה.

האמת,

אף על פי שישראל שקעו ב-49 שערי טומאה,

שורש נשמתם היה טהור וקדוש, לא נפגע בכלל.

הטומאה עטפה אמנם את ישראל,

הקיפו אותם בקליפות חיצוניות,

אולם היא לא ביטלה את המציאות של הקדושה.

כמו יהלום,

שנופל לבוץ והוא נראה כמו כל חלוקי האבנים בסביבה,

אבל אם שוטפים אותו, הוא חוזר להיות יהלום.

מה אמר הקדוש ברוך הוא למלכי השרת?

למראית עין דומים ישראל למצרים, הללו עובדי עבודה זרה והללו.

אבל, שתדעו לכם, זה רק כלפי חוץ, שחורה אני ונבע.

אל תראוני שאני שחרחורת,

ששזפתני השמש.

זה הכל שיזוף חיצוני, מה שאני עושה.

זה בגלל ההכרח והאונס.

בגלל השעבוד, בכלל כל מה שעשו. בלית ברירה הם גדלו ככה.

הם גדלו לתוך החיים של המצרים.

הם גדלו באמריקה, ב-United States of America,

אז הם נהיו אמריקאים.

הם לא מבינים משהו אחר. כמו שמי שגודל בגרמניה,

אז הוא מדבר כמו גרמניה וחושב כמו גרמניה.

ולכן ראוי לאבד את המצרים ולא את היהודים.

אז זה כתוב.

רבי צדוק מלובלין אומר,

הייתה טעות ביד השר של מצרים.

זה שהוא טען שהם גם עובדי עבודה זרה, זה רק למראית עין בחוץ.

בפנימיות מעולם לא עבדו.

ולכן מעיד הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב.

זה שהם לא שינו את השם ואת הלשון ואת הלבוש, זה...

עדות עצומה על פנימיותם שנותרה בטהרתה.

דלותי ולא יושיע אף על פי שאני דלה במצוות

לך אני ולי נאה להושיע ולי יושיע גם כלפי חוץ שנראים דלים מן המצוות.

אפילו עובדי עבודה זרה בתוך תוכם קדושים וטהרים

בליבם לבורא

ונאה להם הישועה.

כותב האל שייח כי הבטחת הקדוש ברוך הוא ליעקב אנוכי ירד עמך מצרימה

ואנוכי אה עלך גם עלו שגם ישראל במצרים תשרה בה עם השכינה כנשר יאיר כנו על גוזליו ירחף וטומאת מצרים לא תשלוט בעצמותם.

על כן אפשר לבאר את דברי ריבותינו בהגדה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו אדוני אלוהינו משם מיד חזקה וזרוע נטויה

ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו בנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

קשה מניין לנו אולי היינו נגאלים טיפה יותר מאוחר

אולי עוד כמה חודשים.

עונים המפרשים ביניהם החסד לאברהם

ישראל היו שקועים ב-49 שערי טומאה סכנה איומה ונוראה אם לא היו יוצאים באותו רגע

היו שוקעים בשער חמישים לא יכולים לצאת.

49 שערי טומאה ששקעו בהם אבותינו זה היה קלקול חיצוני אבל אם היו נופלים לשער החמישים

לא יכולים לצאת זה הייתה כבר פגיעה בנשמה ואז היו מלאכי השרת צודקים בטענה הללו והללו.

רמז מופלא לכך

על קדושתם של ישראל בעוד חמש דקות מנחה

בשעה שבא ואמר משה לישראל בחודש הזה אתם נגאלים

אמרו לו משה רבנו איך ניגאל וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו?

אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם

אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא מדלג על ההרים

ואין הרים אלא עבודת כוכבים כי כל עבודת כוכבים הייתה על ההרים.

עם ישראל חשו ריקנים ומנוערים מצוות והם סברו שאין הבדל ביניהם לבין המצרים

ולא ראו שהם ראויים לגאולה.

משה רבנו אמר השם חפץ בגאולתכם

ולא מביט בעבודת כוכבים.

אמר רם שפירא בדרשותם מבאר באופן נפלא למה השם לא הביט?

למה ביקש לגאולם?

כי אף על פי שחטא ישראל ובפנימיות הלב בקדושתו עומד.

איפה רמז לו הקדוש ברוך הוא למשה את זה? בסצנה.

הוא רואה שיח קוצני,

בוער באש והקוצים לא נשרפים

וקוצים נדלקים מהר.

מה מראה?

ויאמר משה אסור עניו ירא את המראה הגדול הזה מדוע לא ייבר הסצנה?

וירא אדוני כי שר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסצנה ויאמר משה משה

ויאמר אנכי אלוהי אביך

ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אליי ועתה לך ואשלחך

אל פרעה והוצאת עמי בני ישראל ממצרים.

אף על פי שהם כמו קוצים יבשים מנוערים מן התורה מצוות

ולכאורה אין בהם שום ערך,

אני השם חופה עליהם את שכינתי כמו שאתה רואה עכשיו שהאש חופפת על הסצנה ולא מכלה אותו כך קדושתם חופפת עליהם בכל מצב ובכל זמן

ולא שרה מהם ולא נפרדת מהם

ואומר לו ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצאת עמי בני ישראל ממצרים.

אז זאת אומרת בפנימיות ישראל קדושים בחוץ הם מקולקלים ופגומים

וזה מה שאמר בשיר השירים שחורה אני ונבע באותה שעה שאני שחורה כלפי חוץ אני נבע מבפנים

ודרשו ריבותינו שחורה אני במצרים ונבע אני במצרים

שחורה אני במצרים

כתוב הימרו בי ולא אהבו לשמוע עליי אבל גם נבע אני במצרים

בדם הפסח בדם המילה

ואיעבור עלייך ואיראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי זה דם פסח

ואומר לך בדמייך חיי זה דם מילה

הנחמד למראה על דברי ריבותינו במדרש אומר שתי המצוות האלה נועדו לגלות את טהרתם וקדושתם של ישראל למרות שהיו במצרים תמין

ביקש הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל עמדה במידת הדין כתרגה

מכיוון שגם ישראל עובדי עבודה זרה כמו המצרים אין הצדקה לגאול אותם

אבל ישראל עבדו מתוך טירוף הדעת לא מרצון ומדעת

ולכן ציווה אותם לשחוט את הסט האלוהים של מצרים לקורבן פסח

להוכיח שהם כופרים בעבודה זרה ובזים לאלוהים של המצרים אתם מבינים 210 שנה עובדים עבודה זרה

ויום אחד מקבלים ציווי לשחוט את האלוהים ולאכול אותו לעיני המצרים שהם יכולים לשחוט אותם המצרים

והם עושים את זה בן רגע איך יכול להיות בן אדם שמורגל לאיזשהו דבר

ופתאום ברגע עושה הכל הפוך נגד כל מה שהוא מורגל וככה הוא חונך וגדל משהו קטן

אבל כדי שלא תטען מידת הדין שזה לא הוכחה למסירות נפש

היות והמצרים מפחדים

מהיהודים למה כי הם רבים יותר מהם וגם גיבורים

מה עשה הקדוש ברוך הוא? מילת מנחה למנצח אתם רוצים לדעת הנה שישראל הם באמת באמת

אמיתיים וקדושים?

אני מצווה אותם לעשות ברית מילה

ברית מילה מחלישה אותם

מחלישה אותם

אדם אחרי ניתוח הוא יכול להילחם

בהיותם כואבים כמו שכתוב שם אצל

חמור

בן חמור

שהרגו אותם שמעון ולוי בהיותם כואבים אחרי הברית מילה לא יכולים לזוז

הנה תראו הם שוחטים את האלוהים שלכם

והם חלשים לא תגידו שעכשיו המצרים לא יאכלו עליהם הנה והם לא מפחדים

והם עושים את זה למה?

מסירות נפש לשמוע בכל השם כי הם קדושים בפנים הם קדושים

הם שומעים את הציווי האלוקי ואז הם מוכנים להיות חלשים ולסכן את חייהם ולשחוט את האלוהים של מצרים לעיני כולם ובזה ניכר

בדמייך חיי בדמייך חיי בזכות שני הדמים האלה דם פסח ודם מילה

עם ישראל זכו לצאת ממצרים כי יראו שהם קדושים בפנימיות שלהם

וברגע אחד הם נערו את הקליפות החיצוניות

ואת הכל ואני אסיים בסיפור יפה תקשיבו טוב זה קצת ארוך אני אנסה לקצר כי הזמן הגיע

במדינה אחת חי בן מלך עם מידות טובות ולב זהב

והיה רגיל לפשוט תגלימה מלכותית ללבוש בגדים פשוטים להסתובב בעיירות ובכפרים להאזין לרחשי הלב של התושבים ללמוד על המצוקות והקשיים

באחד הסיורים

הגיעה לכפר של עניים פגש בת עניים בת עני בן עני בנו של בן בן בן בן עני

הבת הייתה לבושה בפשטות אבא שלה דל ואביון

הנסיך אבל מצא בה עושר רוחני רב מידות טובות ונאצלות

טוב לב שאין כדוגמתו חוכמת חיים נפלאה

וגמלה בלבו החלטה

בת העניים תהיה אשתי

מיהר לשוב לארמון בישר לאבי מצאתי את המיועדת אני רוצה לשאת אותה מי היא?

אז הוא סיפר לו בת עניים טובת לב וכולי יעלה ויבוא לא יקום ולא יהיה

אתה רק הנסיך ירום הודו התחתן עם בנות אצולה ממשפחת בני מלוכה

המבט בעיניים של הנסיך הבהיר לאבא המלך שהוא נחוש בדעתו

הוא סלד

מגינוני עושר וראהבתנות שהיו בארמון

והמלך ידע זאת

לא בחינם הוא היה משנה את מלבושו והוא הולך לשוטט בערים ובכפרים

אבא

אמר לו מעולם

ידעת שאני לא אשא אישה בת עשירים מפונקת וגסת רוח

אני אתחתן רק עם בת חכמת לב וטובת נפש אצילה במידות ונאה במעשים ומצאתי כל זאת

בנערה הזאת אותה אסלישה

אומר לו המלך שומע אני את דבריך ומוצא בהם טעם אבל אל תבייש אותי תעשה טובה תאזין לדבריי תמתין כמה חודשים

אני בינתיים אתן להם כסף שיהיו משפחה מכובדת

אתן להם שדות וקרקעות ואושיב אותם בבית אבן נעים ורובח

ארכוש להם בגדים הדורים הפקידים ילמדו אותם בינה

איך מתנהגים במשפחת מלוכה ואצולה

אחרי כן תישא את הכלה בלב שלם מנפש חפצה

ואז יהיה לי כבוד לא אתבייש

היה משוכנע שהבן יקבל את ההצעה והופתע לא

כמו סלע אבא לא רק שאני לא מוכן להמתין חודשיים או חודש

היום אני מתחתן

בא זה האבא ממש נשוך נחש התמוטט כמעט ארצה תגיד אתה רוצה לעשות לי כזה התקפת לב

אומר לו אני חפץ להוכיח לכולם שלחיצוניות אין ערך והשפעה ואני רוצה להתחתן רק עם הכלה כשהיא עוד ענייה ולהוכיח לכולם שרק מידות טובות בעדינות נפש עומדים נגד עיניים

אם קשה עליך הדבר אין בעיה אבא

אני אלך לרחבת הכפר ואני אערוך שם את השמחה

וואי וואי וואי האבא תופס את הלב עומד להתפלץ

לא יודע מה לעשות לשים בארמון לעשות בזה התאושש ואמר טוב טוב טוב

בני נערוך את החתונה היום כרצונך בארמון מלוכה אבל תרשה לי לרתום את כולם למשימה מיד הבהיל את כולם יאללה תכינו חלות בצוד בזה בתה תתי תתה שולחנות הכל יקבים תביאו את כל המאפים תביאו את כל הזה את כל היין

טרדות טרדות בלה בלה בלה בלה בלה בלה וככה כולם יצאו דחופים כולם עושים הכל עגלות טעונות

הביאו כל מיני מזון והביאו והביאו והביאו והביאו והביאו אבל הלחמניות לא יצאו טוב כי לא הספיקו להחמיץ מרוב המהירות מהירות רוצים להביא כמויות כמויות אלפים אלפים אלפים

יצא להם מצוק יצא להם מה יצא להם לא יצא להם זה לחמניות זה

בקיצור

מתחילה חתונה ונעשה הכל כמו שזה אני מקצר

והנה,

דבר איום ונורא קרה.

איך שגמרו להתחתן והכול,

פתאום העכלה מושיטה את היד לשולחן ולוקחת חתיכת מצה כזאת,

לא אפויה,

שמה במפית ושמה בכיס.

וואו,

מה את עושה?

גער בה החתן.

את רוצה להצדיק את הטענות של המתנגדים שלי?

למה את לא מתרוממת מדרגת בת עניים לנסיכה בת מלכים?

למה את אוחז את מעשי אבותייך, צוררת לחמניה בכיסך,

קבצנית ותיקה?

הלוא את בת מלכים עכשיו,

ועושר אדיר מובטח לך כל חייך.

מה היא עונה לו?

אל תחשוד אותי במנהגי עניות,

אני יודעת היטב,

כי אין לי צורך לדאוג לפרנסה.

אני אחיה בעושר.

אבל יש לי חשש.

אולי יום מן הימים נריב.

ואז אתה תזכיר לי את עווני ותגיד לי, הלוא את בת עניים.

אני נעלתי אותך מאשפות דלותך. מי את שתעיזי להעמיד פנים נגדי?

והוא מאזין למה שהיא אומרת. היא אומרת, באותה שעה שאתה תטיח בי דברים קשים,

התשובה שלי תהיה ערוכה עימי.

אני יוציא מכיסית הלחמניה האפויה למחצה שצררתי עתה במפית, ואני אציג אותה לעיניך, ואני אזכיר לך את הרצון העז שלך לשאת אותי לאישה,

תכף ומייד להראות לכולם שהפנימיות המושלמת היא גרמה לך לקחת אותי עם רצון עז כל כך שאפילו שהלחמניות שהגיעו לסעודה לא היו אפויות.

המהירות והפעילות להתחתן איתי יזכירו לך גם בעתיד שהעיקר זה לא ייחוס ולא עושר של משפחה,

אלא טוב הלב והעושר הפנימי והרוחני,

ואז לא תוכל להתגאות עליי בעושרך וביחוסך.

ככה סיימה קלה את דבריה,

והחתן הבין עד כמה היא חכמה.

מה נמשל?

כשישראל יצאו ממצרים היה עליהם נער מעצמם,

הררי טומאה נוראה שדבקה 210 שנה,

לקלף את הקליפות של החטא והעוון שהחטיאו אותם המצרים בעבודה זרה.

הדבר צריך היה לארוך זמן רב,

כי זה לא דבר של מה בכך,

לרומם עם משועבד מבחינה רוחנית לדרגת קדושה וטהרה,

שתאפשר לקבל את התורה ולשמוע קול יוצא מפי הגבורה,

אולם לא,

זה נעשה בזריזות אדירה ברגעים ממש.

בני ישראל נצטוו לקום בבת אחת,

לנטוש את מצרים עם הטומאה העזה.

בבת אחת למשוך ידיהם מעבודה זרה להידבק בבורם.

מי יישכו וקחו לכם?

מי יישכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן?

זה אפשרי?

אם לא הייתה להם פנימיות?

זה בלתי אפשרי.

הזריזות והמהירות והבועילות והחיפזון העידו כאלף עדים שהפנימיות לא נפגמה כהוא זה,

הסממן של המהירות המופלאה.

זה המצע.

בני ישראל נדרשו לצאת לבזריזות רבה עד שאפילו הבצק שעל כתפם לא הספיק להחמיץ.

הם לא הספיקו לאפות חמץ כי היא מצעה.

המצע היא עדות שנותרה לדורות עולם על עושר רוחני שהיה קיים בנפש של ישראל גם כאשר כלפי חוץ שקועים במצולות החטא ובתהומות הטומאה.

כמו אותה כלעניה,

לשמור את הלחמנייה הבלתי אפויה כעדות על רצונו של החטא נשאת אותה משום מעלותיה הנשגבות.

וכך אנחנו שומרים את המצע.

לזכור את מעלת נפשנו גם במצרים במ״ט שערי טומאה.

לא שינו את שמם, לשונם ואת מלבושם.

אמר הקדוש ברוך הוא, זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

לכן קורא הקדוש ברוך הוא לחג הזה, חג המצות!

כי אתם הספקתם לצאת במהירות אפילו שהבצק לא החמיץ.

זה רק בגלל שאתם קדושים הייתם בפנים ורק בחוץ שחורה אני אבל נבע מבפנים אמן באמן.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים. רבי חנניהו בר אשי אומר עשו הקדוש ברוך הוא זו קדוש ישראל

לפי כוכר בעולם תורה ומשוות

שנא אמור אדונאו בסלמאן סיד גויח דלתורו יא אדיר. הרי אני מכוון לומר עשרים וארבע מצוות שאנחנו מקיימים עכשיו בקדיש.

שקט! רגע!