גילוי אליהו

- - - לא מוגה! - - - 

מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי עובד אבי עד שיגמור כל הפרשה.

כל הפרשה כולה.

גמרה פסחים.

כבר ביארנו שלא למזכרת

אנו חוגגים את המועדים

אלא חוזרים אנו בהם לתוכנם המקורי,

לאותה קדושת הזמן שנשפעת גם עכשיו

כמו בעת ההיא.

אמר מורנו ורבנו, זכר צדיק וברכה, כי לא הזמן עובר על האדם,

אלא האדם נוסע בתוך הזמן.

למשל,

בשבת הראשונה כאילו נקבעה תחנה

ששמה שבת. זו הייתה התחנה הראשונה.

בשבת הראשונה.

ובכל שבוע ושבוע מגיע האדם לאותה תחנה עצמה של השבת הראשונה.

ממש אותה השפעת הקדושה עצמה של שבת בראשית.

כל שבת.

וכן במועדים בכל שנה ושנה חוזר האדם ומגיע לתחנת גאולת מצרים,

שבזמן ההוא אפשר להשיג השפעת הגילוי של חירות זמן חירותנו ממש.

ממשילים את זה להר.

ובהר יש תחנה פה, תחנה פה, תחנה, ואתה הולך וסובב, וכל הזמן אתה חוזר על אותן תחנות.

בהגדה של פסח

אומרים

מתחילה עובדי העבודה הזרה היו אבותינו.

תרח

אבי אברהם ואבי נחור.

וזה על פי המשנה בפסחים מתחיל בגנות

ומסיים בשבח.

יש להבין מה תועלת בזה שמזכירים את העבודה הזרה של אבותיו של אברהם אבינו.

הלוא אברהם אבינו נעתק לגמרי ממקורו הראשון והתחיל ייחוס חדש לגמרי.

אז מה לנו בלילה הזה ליל החירות לשוב ליחסו אל המוצא הראשון שלו?

אך דווקא זאת רוצים ללמדנו

שנתאר לעצמנו

את אמיצות דעתו של אברהם אבינו,

שקם ועמד נגד אביו,

נגד ביתו,

נגד כל משפחתו,

נגד כל העולם כולו,

ונלחם

למען אמיתת ייחודו יתברך

על האמת שהשם אחד, יחיד ומיוחד, ואין בלתו ואין זולתו.

הרי כל אחד מאיתנו יודע,

כל אחד מאיתנו יודע,

כל אחד מאיתנו יודע כמה קשה הדבר

לשחות כנגד הזרם,

נגד הכלל,

אפילו בסביבה שמתנגדת רק מעט לדעותינו כמה זה קשה.

על אחת כמה וכמה למישהו יחיד ובודד בתוך סביבה

שהיא כולה מתנגדת בהחלט.

הרי לנו ציור למידת האמיצות שיצטרך לאברהם אבינו כדי לעמוד כנגד תרבות של עבודה זרה,

מושרשת

ויציבה מדורי דורות.

עשרים דורות.

מהאדם הראשון

עד נוח עשרה דורות, מנוח עד אברהם עשרה דורות.

לעמוד נגד תרבות של עבודה זרה מושרשת ויציבה מדורי דורות אין זאת אלא קשיות עורף ממש אבל לצד הטוב.

כשהעורף אמיתי היה אברהם אבינו אבל לצד הטוב.

ואי אפשר להגיע לזאת אלא בהחלטה מוצקת כברזל

לא להיכנע בשום פנים ואופן.

ואם הצד שכנגד לא בא בחשבון כלל,

אין לייצר הרע אחיזה.

אתה לא נותן פתח לייצר הרע, אין ויתור.

כשהעורף עד הסוף לא מתפשר,

פשרנות קטנה זה הכניסה של יצר הרע.

אין פשרות.

ואז אין אחיזה על יצר הרע. כמו שכתב הגרשז, זכר צדיק וברכה שם, מתחיל לחשוב שהניסיון קשה כבר הגביר על עצמו את היצר הרע.

לפני כחודש וחצי

אמרתי לראש הכולל,

אמרתי לו שבשביל מה לעבוד

חודש אם אפשר לעבוד שבועיים, הקדוש ברוך הוא שולח את הכול?

מה דעתך ללמוד שבוע ולעבוד שבוע?

אמר ישר, אתה יודע מה? מתאים.

אתה בטוח?

כן.

אם היה אומר זה קשה,

לא היה קורה כלום.

למה?

כשמתחיל לחשוב שהניסיון קשה,

הוא כבר הגביר עליו את היצר הרע. כבר נתנו לשבת עליו. נכון, נכון.

נכון, זה לא פשוט.

תשמע, יכול להיות ככה, ככה, ככה.

מתחיל לתת לו משא ומתן עם כל הסביבה, מה יקרה, מה יגידו.

מה יהיה? לך תריב עם זה עכשיו, לך תסביר לי את זה.

אין לי כוח לזה, עזוב אותי. תן, אני חי ככה, אני אעבוד שיעור פעם ועזוב אותי.

אז החוכמה זה,

לא לחשוב שהניסיון קשה, אלא לקפוץ,

כמו נחשון בן עמי נדב.

ולא רק שאתה קופץ ואתה פותח לעצמך דרך וקורע את ים סוף,

כל עם ישראל הולכים אחריך.

ראש הכולל, איזה דבר.

איפה יש ראש כולל כזה? עוד לא היה כזה.

ובכוח זה קיבל אברהם אבינו,

עליו השלום,

הבטחה בגדר ברית

שלא יכלה זרעו.

בכוח זה קיבל אברהם אבינו הבטחה בגדר ברית

שלא יכלה זרעו.

כמו שכתוב, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

הפירוש,

שהנקודה הקדושה הטמונה בליבו של כל אחד מישראל לא תתבטל לעולם.

כמו שלמדנו אתמול כמה נקודות חשובות, אפילו פרשה הכי גדול יש, אם אתם זוכרים.

בחינת שבועתו התברך

בניגוד לשאר ההבטחות

שאינן אלא על תנאי.

יש הבטחות שהשם נותן, אבל הן על תנאי.

אם בחוקות הייתה לכו, אז יהיה כך, ואם לא,

אז יהיה אחרת.

יש הבטחות על תנאי, אבל זאת הבטחה בלי תנאי.

לא יעזור, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

תמיד יש נקודה קדושה בכל יהודי שממנה אפשר להוציא אותו.

וזוהי עצם הקביעות המוצקה שלא שייך בה כל שינוי וערעור.

בעולם הרוחני כל דרגה שמשיגים וקונים נעשית למציאות קיימת.

זהו.

קנית משהו ברוחניות?

אם קנית את זה בקניין,

זה נשאר שלך לעד ולעולמי עולמים.

כמו שכתוב וכמו שאמרו, זיכרונם לברכה,

אפרו של יצחק צבור ועומד לפניי על המזבח.

מאז שהוא קנה את המעלה של בעל העקדה,

של הנעקד,

אז האפר הזה צבור לפני הקדוש ברוך הוא

על המזבח.

לכן כאן הנקודה הקדושה שירשנו בנשמותינו,

מהי הנקודה הזאת?

זו הנקודה של האמיצות של אברהם אבינו, עליו השלום ממש,

שהמשכה בזרעו,

הובטח על ידי הברית.

אין עוד עם שמסר את נפשו על תורתו, על אמונתו, כמו עם ישראל.

לגויים אין בעיה להתמזג,

בשנייה מתמזגים עם משהו אחר.

אבל עם ישראל או יהודי או צלוב.

אברהם אבינו, עליו השלום,

זכה להגביל את כוח הסטרא אחרא.

הוא לא רק זכה להגביל,

הוא גם חטף מהסטרא אחרא את הנשמות

של הגרים, להכניס אותם תחת כנפי השכינה.

אברהם אבינו זכה להגביל את כוח הסטרה האחרה עד שלא תוכל להתקיף את הנקודה האחרונה

של מציאות קדושה בלב ישראל.

זאת אומרת, הסטרה האחרה מוגבל בגלל אמיצותו של אברהם אבינו,

שהיא לא תוכל לתקוף

את הנקודה האחרונה של מציאות הקדושה בלבו של ישראל.

וכתוב שאברהם אבינו עליו השלום לא ניתנו לו ילדים עד גיל מאה

בשביל

שהוא יהיה פנוי לגייר גרים.

ולשרה אימנו לא ניתן אפילו בית ולאד,

רחם.

למה?

שלא מספיק שהיא עקרה,

שלא יהיה לה גם רחם.

כי אם היה לה רחם היא הייתה מחפשת חצות

איך להראות.

אבל כשאין גם בית ולאד,

אז אין על מה לחפש, אז היא פנויה גם כן לגייר נשים.

כמה הייתה חשובה עבודתו של אברהם אבינו אצל הקדוש ברוך הוא,

שהוא מוכן לעכב את יצחק כשיבוא לעולם

בשביל שיהיו עוד כמה גרים מעובדי עבודה זרה,

מהסתומים ביותר שהיו בעולם.

ושבעוד שני דורות לא יישאר מהם כלום.

היה כדאי.

ולעכב לפחות בשישים שנה את לידתו של יצחק.

אז אברהם אבינו זכה להגביל את כוח הסטרה אחרה, עד שהיא לא תוכל לתקוף את הנקודה האחרונה

של מציאות קדושה בלב ישראל.

אולם משה רבנו עליו השלום הרחיק לכת עוד יותר מאברהם.

הוא התפלל כמה מאות תפילות שיזכה להיכנס,

שיזכה להכניס את ישראל לארץ.

תקטו תפילות,

וית חנן,

חמש מאות חמש עשרה תפילות,

תפילות,

תפילות. אנחנו, במקושי יש לנו סבלנות לתפילה עד שלוש ארבע דקות,

חמש מאות חמש עשרה תפילות של משה רבנו.

עם הכוונות ועם כל פעם

פיתוי אחר, בקשה אחרת, בצורה אחרת. זה לא לחזור על אותו דבר.

ואת העניין הזה בערב הזוהר בפרשת פנחס,

ר' כ',

שאילו משה הכניס את ישראל לארץ, לא היה שייך

חורבן וגלות.

אם היה מכניס, אין חורבן,

אין גלות.

פירוש של משה רבנו עליו השלום בהכנסתו את ישראל לארץ ישראל,

היה מצמצם את הגבול של היצר הרע

עד שלא יכלול את הניסיון לעבודה זרה.

עם ישראל לא יכולים לעבוד עבודה זרה אם היה מכניס אותם משה רבנו. הוא היה מגביל את יצר הרע,

שלא יוכל לפתות אותם לעבוד עבודה זרה.

ובזה לא היה נוצר מקום לחורבן של בית המקדש

ולכל הגלויות.

דבר זה היה מתאים לבחינת

פנים בפנים שלו.

היה לו דרגת פנים בפנים.

וזה היה מתאים לבחינה הזו.

פירוש שהדעת

קבועה ומתמדת בדבקותה לה' יתברך.

כשהדעת

היא קבועה ומתמדת בדבקות לה' יתברך היא עוקרת את השורש של עבודה זרה.

אם אתה דבק בשם, איך אתה יכול להיות מחובר באיזשהו משהו לעבודה זרה?

אז זה עוקר את הבחינה הזאת לגמרי, את השורש.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה,

אל תפנו אל האלילים.

לא מסתכלים על מסגדים, לא מסתכלים על כנסיות,

לא מסתכלים על דברים כאלה.

אל תפנו אל האלילים, אל תסתכלו על הטלוויזיה.

אל תפנו.

אל תפנו. אפילו שא את פני רשע לא טוב,

אפילו להסתכל על רשע לא טוב.

כשבן גורגור היה אצל החזון איש, צריך להם להסתכל לו בפנים.

שאית פני רשע לא טוב.

אל תפנו אל האלידים. מה דרשו על זה החכמים?

אל תפנו אל מדעתכם.

אם אתה פונה רגע פנייה, אתה כבר פינית את האל מדעתך.

זאת אומרת, כשאדם לא מפנה דעתו מהאל,

אז הוא ודאי לא אומר,

אל תפנו לאלידים.

משה רבנו, שהיה במדרגה הזאת, שהיה תמיד דעתו קבועה ומתמדת בדבקות לשם,

היא עוקרת את השורש של עבודה זרה.

כמו שאמרו זיכרונו לברכה, אל תפנו אל האלידים,

אל תפנו אל מדעתכם.

אך דורו לא היה ראוי לכך.

אם הדור היה ראוי,

היה יכול להכניס אותם לכאורה,

ואז היו בלי חורבן ובלי גלויות.

ויהושע הוצרך לבחינת מלאך,

בחינת שליח,

כי כבר לא זכו לפנים בפנים.

הוא לא זכה לדבר עם הקדוש ברוך הוא כמו משה רבנו פנים בפנים, רק על ידי שליח, על ידי מלאך.

כי כבר לא זכו למדרגה של פנים בפנים.

כמו שנאמר, המלאך אמר לו, עתה באתי.

אני הוא שבאתי בימי משה, ריבך ודחה אותי.

אצלו, אצל משה רבנו, זה היה פנים בפנים, לא על ידי מלאך.

אבל אצלך אין את הדרגה הזאת, לכן עתה באתי.

הנהגה זו משקפת את מציאותם האמיתית של ישראל,

שזה בחינת מלאך ולא פנים בפנים,

עד ביאת המשיח במהרה בימינו אמן.

רגע, זה לא הסתיים?

מצה זו,

שאנו אוכלים,

משום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.

עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם.

דבר זה מרמז,

שעם ישראל היו במ״ט שערי טומאה במצרים.

ועל כן מיהר הקדוש ברוך הוא לגאול אותם

טרם יחמיץ בצקם,

פחות מ-18 דקות, פחות מחיר גין.

כי טרם יגיעו לשער החמישים, שהוא הכיליון הגמור, חס ושלום.

הכיליון הרוחני,

שהוא גם הכיליון הגשמי.

וזוהי באמת אותה ההבטחה שאמרנו בהתחלה,

לא מאסתים

ולא גאלתים לכלותם.

אם היה מניח לעם ישראל להגיע לשער החמישים, לא הייתה מתקיימת ההבטחה, לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם, כי היה כיליון.

ובזה מתבהרים לנו גדרי החמץ בפסח.

שמי שאוכל חמץ בפסח הוא בכרת.

כרת זה בגיל בין חמישים לשישים,

ומת ערירי,

ואומת ערירי.

ומצוות השבתה.

ולא ייראה,

ולא יימצא.

כל אלה הם גדרים של חמץ בפסח.

כי חמץ בפסח מרמז

על הסכנה להגיע לשער החמישים.

וידוע שהחמץ זה רמז ליצר הרע, כן?

ועל כן צריכים לבער אותו מכל וכול כנגד מחיית

זכר עמלק.

בילקוט

שמעוני

סוף מלאכי מובא.

אם אין ישראל עושים תשובה,

אין נגאלים,

אין גאולה בלי תשובה.

אם אין ישראל עושים תשובה,

אין נגאלים.

ואין עושים תשובה,

שימו לב,

אלא מתוך צער

וטלטול

ומתוך שאין להם מחייה, כמו עכשיו,

ואין עושים תשובה עד שיבוא אליהו.

שנאמר, הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא.

מה כתוב אחריו?

‫השיב לב אבות על בנים.

‫יוצא שאליהו מסתובב בינינו ‫כבר הרבה זמן.

‫והשיב לב אבות על בנים ‫ולב בנים על אבותם.

‫פירוש שהייסורים מבטלים ‫את השאיפות הגשמיות,

‫והרע מתבטל.

‫כשבאים ייסורים על הבן אדם,

‫אז כל השאיפות הגשמיות מתבטלות.

‫נגיד אחד, יש לו כאבים, כאבי תופת.

‫אומרים לו, בוא, בוא נלך טיין, ‫נעשה קצת קבב, נעשה שישליק. ‫עזוב, בחייאת, עזוב, תן לי רק ‫שאני אוכל לנוח, ‫שאני ארגיש את הראש,

‫שאני ארגיש את האיברים. ‫עזוב אותי, מה אתה מבלבל? ‫גשמיות עכשיו, מה אתה מבלבל? ‫הייסורים מדכאים את כל הרצונות ‫והשאיפות לגשמיות.

‫ואז ממילא הרע מתבטל.

‫הרע מתבטל. הפוך, הוא מחפש,

‫מה אני עושה? תגיד, מה אני עושה? ‫אם תלמד שעתיים תעני דיבור, ‫תעשה ככה, תעשה ככה.

‫בסדר, נו, בעזרת השם זה יעזור.

‫הוא מוכן, מוכן, עכשיו הוא מוכן, ‫עכשיו הוא פנוי, עכשיו הוא פנוי.

‫ואף על פי כן נשאלת השאלה, ‫אז מי יעורר אותנו ללמוד מן הייסורים?

מי ילמד אותנו איך להתעורר מהייסורים?

‫במצרים היה משה רבנו, עליו השלום.

‫אבל בדור שכולו חייב,

‫שהכול בבחינת רוב עוונות,

‫שכמעט כולם הם רוב עוונות,

‫לא נשארת אל הנקודה האחרונה לבד.

‫מי יוכל לעורר את הדור?

ועל כן אמרו, זיכרונם לברכה,

‫שאין עצה אלא גילוי של אליהו זכור לתוך.

‫ומן השמיים יעוררונו ויכניסו אל ליבנו ‫ניצוצות והרהורים של טהרה ותשובה,

‫ואין זמן מסוגל יותר לזה מחג הפסח,

‫שזאת התחנה של החירות?

‫שכל שנה מתחדשת השפעת החירות ‫מיצר הרע וביטולו,

‫שלא יהיה אפילו במשהו.

‫אז צריך לנצל את התחנה הזאת השנה,

‫אולי בעזר השם ניגען סוף-סוף,

‫מכל הבלגנים, מכל המחלוקות, ‫מכל הצרות, מכל האיסורים,

‫מכל הדברים הקשים שאנחנו עוברים,

‫ונראה באור בהיר ‫את האמת מתנוצצת על ראשנו.

אמן.

רבי חנניהו בן אגשיוא אומר,

‫ראשו הקדוש ברוך הוא קודם ישראל,

‫שנה אמור אדונו בצמא על סבגר דלתרום יא אדיר.