27-3-15

"כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי". ה' יתברך אסר עלינו בשבעת ימי הפסח את אכילת החמץ, וציוונו לאכול מצה, ועלינו להתבונן במהות החמץ והמצה כדי שנלמד מהם יסודות האמונה. מהחמץ והמצה לומדים יסודות אמונה.

חמץ, תוצאה של תהליך, כי חימוץ עיסה קשור בהתפתחות הנעשית ע"י גורמים טבעיים חיצוניים, שמים שמרים וזה מתפיח, הם מחמיצים ומנפחים אותה במשך זמן מסוים, נמצא שהחימוץ מתהווה בדרך טבעית של סיבה ומסובב, ז"א אתה שם את השמרים אחרי לישה וחונג'רי נהיה טורנטו. אם כן זה מסמל את הנהגת הטבע המסתירה מהאדם את הסיבה הראשונה שזה ה' יתברך. יש פה פעולות אדם שמתוספת עם גורם שלישי, והגורם השלישי מביא להתפחה והוא גורם לחימוץ אז יש לנו חמץ, אז יש תהליך שמשתלשל והוא מסתיר את הסיבה הראשונה, הסיבה הראשונה זה ה' יתברך.

לעומת זאת המצה מצוותה שתיעשה במהירות, כדי שתיראה כאילו נוצרה בפתאומיות למעלה מן הזמן, אנחנו ברוך ה' שעושים מצות תימניות, אז לעשות מצה לוקח לנו בערך חצי דקה ארבעים שניות, מקבלים עיסה ביד, שמים אותה ובלי לרדד וכו', עם הידיים תקתקתקתקתק ככה מותחים צ'יק  צ'יק צ'יק נהיה כמו פיתה מותחים אותה קצת, צ'יק ישר לתנור, חצי דקה ארבעים שניות, אפילו פחות לפעמים, זה במהירות ובפתאומיות. ונצטוינו בה כדי לזכור את החפזון המהירות של יציאת מצרים. כאמור, "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים", אז המצה מלמדת אותנו על הנהגת ה' הישירה שהיא מעל הטבע בלי סיבה ומסובב ובלי המשך זמן, שבאה לידי ביטוי ברור בחפזון שהיה בצאתם ממצרים, ומשם אנו מתבוננים ולומדים שתמיד יתברך הוא המנהיג אותנו, אלא שיש מסך מסתיר זאת, קוראים לו הטבע.

אז מה ראינו, ראינו שחמץ נעשה בתהליך ומסתיר את הסיבה הראשונה, ומצה מראה את הסיבה הראשונה עקב הפתאומיות, הזריזות, החפזון, שהוציא אותנו ה' מצרים בלי שום גורם מתווך, אלא בבהילות יצאנו ממצרים.

יסודות אלה מקורם מדברי המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה' פרק נ"א, וכך הוא אומר: כי מה שהיו יוצאים בחפזון בלי המשך זמן מורה שיצאו במדרגה ובמעלה עליונה, והפועל שבא משם נעשה בלי זמן. לא כמו דברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן, אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע ולכך היה בחפזון בלי זמן, כמו נס, נס שקורה הוא לא הולך בתהליך, נס זה פתאומי, בלתי צפוי, היפך הטבע, גם יציאה בחפזון אחרי 210 שנה של שהיה במקום פתאום טרר לצאת מהר מהר, זה לא טבעי, זה לא תהליך טבעי, תהליך טבעי משחררים אנשים לאט לאט, רושמים אותם ביציאה ובכניסה וכו' וכו', לוקחים ת"ז, בודקים מי יוצא לאן יוצא וזה פפפם, יש לך חובות אין לך חובות מה את הזה, לאט התהליך, תהליך שחרור, אתם רואים אפילו עוזבים ארץ מדינה בדיקות אווווו עד שאתה יוצא לוקח לך שעות. ופה עם שלם יוצא בחפזון, זה מדרגה עליונה. אז לכן, אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע לכך היה בחפזון בלי זמן, ועוד הוא כתב בפרק ל"ו, דע כי אי אפשר שיצאו ישראל מן השעבוד כי אם על ידי הקב"ה בעצמו, ולא מצד המזל, ולא בשום צד זולת זה, רק ע"י עצמו יתברך, לפיכך לא יצאו ישראל במדרגה שיש בה זמן רק במדרגה שאין בה זמן. כי כולם נופלים תחת הזמן, כל הנבראים הם נופלים תחת הזמן ברואים, וברואים הם תלויים בזמן, אבל הבורא אין לו זמן, הוא מעל הזמן, אז ממילא הם יצאו במדרגה שאין בה זמן, ולכך אסר להם את החמץ, למה אסור חמץ - כי הווייתו היא בזמן, כדי להוות חמץ צריך זמן, זמן תפיחה עד שזה יהיה חמץ. וציווה על המצה שהווייתה שלא בזמן, כי ישראל יצאו לחירות במדרגה אלוהית שאין בה זמן. עד כאן דברי המהר"ל מפראג.

הלימוד מאיסור החמץ ומצות המצה הוא להתבונן ולהכיר שבאמת אין הנהגת הטבע באופן עצמאי בבריאה, אין הנהגת הטבע באופן עצמאי בבריאה. אנשים סוברים ובטוחים שהנהגת הטבע היא עצמאית, הנה עובדה שהדברים ממוחזרים, חוזרים על עצמם, השמש והירח והכוכבים וכל המערכת, ארבעת העונות וכו' וכו', אנשים בטוחים שהטבע עובד באופן עצמאי, אבל לא! לא! צריך להתבונן ולהכיר שבאמת אין הנהגת הטבע באופן עצמאי בבריאה, אלא שכל הנעשה  הוא פעולת ה' יתברך. שהרי במכת חושך במצרים הוכח שיש פתאום מצב שסותר את הטבע ברור, מי השתלט על הטבע פתאום וחסם אותו? ביטל אותו? מנע אותו? רק מי שברא אותו, מי שברא את הטבע - האלהים. הטבע זה גימטריא אלקים.

כמובן שיש דרגות רבות בהכרה הזאת, עד שאדם יכול להשיג אותה בשלמות, וראשית ההכרה זה להתבונן באיסור של אכילת חמץ. זה המסמל את הנהגת הטבע המסתירה את ה' יתברך שהכל ממנו, ונאסר עלינו לאכלו בפסח. פסח זה חג של אמונה, כדי שנשריש בליבנו שהמחשבה שהכל מתנהג בטבע מבלי יד ה' המכוונת בכל רגע, מחשבה זו היא פסולה. ושלמות ההכרה היא על ידי מצות אכילת המצה, אז לא רק שאתה צריך להרחיק ממך את החמץ שהוא מעיד על הסתרה דרך הטבע, אלא אתה מחויב לאכול מצה שהיא מורה על ההנהגה הניסית הגלויה שהיא שוברת את גדרי הטבע, כפי שבא לידי ביטוי ביציאה בחפזון ממצרים בלא זמן, שה' יתברך הכריח את המצרים לשלח את בני ישראל. לפי האמור יש להבין, מדוע חייבה התורה לאכול מצות רק בלילה הראשון, בלילה הראשון יש חיוב לאכול מצות, כל ימי הפסח אם אדם רוצה לאכול בלי מצה יכול לאכול בלי מצה, או לאכול תפוחי אדמה או דברים אחרים, אבל ביום הראשון יש חיוב, ואילו את החמץ היא אסרה כל שבעת ימי הפסח. אז להכיר שה' הוא המנהיג של הבריאה, זה אוכלים מצה, כי זה נעשה בחפזון וזה מראה שיש סיבה ראשונה, זה הבורא יתברך, זה בלילה הראשון, בשאר הימים הקפידא היא לא לאכול חמץ, ז"א לסלק מעלינו את דרך הטבע שלא נראה את המציאות הזאת שהטבע, אז למה לא נמשיך, למה לא מחייבים אותנו להמשיך לאכול מצה? הרי שניהם, גם המצה וגם החמץ יש להם מטרה זהה, לחזק בליבנו את האמונה שה' יתברך לבדו מנהיג ופועל הכל, ז"א בזה שלא אוכלים חמץ ואוכלים מצה שניהם מטרה זהה. מה המטרה אמרנו? לחזק את האמונה שה' יתברך לבדו מנהיג ופועל הכל.

יש לבאר את הדבר על פי האמור בהגדה, אז שאלנו למה ביום הראשון חיוב לאכול מצה ולא בשאר הימים, לזה יש לנו הסבר ביאור מההגדה עצמה. אנו אומרים בהגדה, מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, שנאמר, "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים". ז"א עוגות מצות כי לא חמץ, מה פירוש כי לא חמץ? זה לא החמיץ, לא הספיק להחמיץ, למה? כי גורשו ממצרים, אז זה היה בחפזון בבהילות. אם כן לפי הפשט מצות המצה באה להזכיר לנו את הגאולה שהתחילה בכך שגורשנו ממצרים וראשיתה בליל הפסח. וכמו שכתוב, מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב, הגמרא בברכות ט', לכן מצוותה בערב הראשון של פסח, כי משם התחילה הגאולה.

עוד יש לבאר בעומק הענין, הגירוש ממצרים שבו ה' יתברך פעל לבדו במהלך על טבעי, והכריח בפתאומיות את המצרים לגרש את ישראל כנגד רצונם של המצרים, מלמד באופן גלוי וברור על שלטון ה' על הבריאה בצורה ישירה בלי סיבות טבעיות, וכן המצה מביאה אותנו להכרה השלמה בשלטון ה', כמו שהסברנו, הן בכך שהיא מזכירה לנו את הגירוש ממצרים, והן בכך שהוייתה בלא זמן, זה מסמל הנהגה הניסית. אז עצם שגורשנו פתאום, בן אדם אם תראה אותו יש לו מאה מיליון שקל ופתאום הוא מקבל קריזה, ועולה על בנין גבוה וזורק את כל הכסף לרחוב, זה דבר טבעי? זה אומרים משהו השתבש אצלו, לא יכול להיות שהוא פעל באופן רצוני, בן אדם עולה ואת כל הכסף שלו זורק פתאום לכולם ונשאר בלי כלום? זה לא יתכן. זה הרבה יותר רחוק מזה שפרעה קם באמצע הלילה ומגרש את כל היהודים, זה לא מאה מיליון, זה לאין ספור מיליארדים, כי כמה שווה כל עבד שעובד אצלו 210 שנה? עם שלם של עבדים אתה יודע כמה זה שווה בכסף? והוא זורק פתאום את הכל, איך זה יכול להיות? זה מהלך טבעי? זה נורמלי? הרי הם התעשתו אח"כ ואמרו איך שילחנו אותם פפפם, והתחילו לרדוף, אז זה ברור שזה מהלך ניסי, זה מהלך שהם לא יכלו להתנגד לו אפילו, הם פעלו שלא ברצונם.

זה מזכיר לנו המצה, כי לא חמץ, היא לא הספיקה להחמיץ, זה היה בבהילות, בזריזות, בחפזון, במהירות. המצה מביאה אותנו להכרה השלמה בשלטון ה', הן בכך שהיא מזכירה לנו את הגירוש ממצרים, והן בכך שהווייתה בלא זמן, בזה מסמלת את ההנהגה הניסית.

אם כן ההכרה הנלמדת מהמצה היא פסגת ושלמות האמונה. מי שמתבונן במצה -  פסגת השלמות והאמונה, אין סיבות נוספות חוץ מהסיבה הראשונה, שבעצם אין טבע כלל, והכל הוא ברצון ה' כל רגע, ברצון ה' כל רגע.

לכן כאשר נגשים לעבודה, עבודת האמונה לשמה, אז נועדו לנו ימי הפסח, ומוטלת על האדם החובה בראשונה לברר לעצמו את ההשקפה הנכונה והשלמה, שאליה אנחנו צריכים לשאוף להגיע ולחיות על פיה. מטעם זה נצטוינו מיד בתחילת חג הפסח, "בערב תאכלו מצות" כי על ידי זה קונים את המבט האמיתי על הנהגת ה' בבריאה, ויש חיוב שכל אחד יאכל כזית מצה. זה חיוב דאורייתא, בערב תאכלו מצות. וזה מיד בהתחלה, בתחילת חג הפסח, כדי שנקנה מבט אמיתי על הנהגת ה' בבריאה.

אנחנו עוד עם השאלה, למה ביום הראשון ולא בשאר הימים יש חיוב, למה בשאר הימים רק להמנע מהחמץ ולא זוכרים, כבר אנחנו מגיעים.

וכן אמרו חכמים ז"ל בזוהר פרשת תצווה בדף קפ"ג, כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי עיקרא ורזא דמהימנותא, כשיצאו אבותינו ממצרים לא היו יודעים את העיקר והסוד של האמונה, לא ידעו את העיקר והסוד של האמונה. אמר קודשא בריך הוא, יטעמון ישראל אסבתא, יטעמו ישראל רפואה,  ועד דיכלון אסבתא דא לא איתחזון לון מחרא אחלא, אבל עד שהם יאכלו את הרפואה הזו לא יראו אפילו לאכול שום מאכל אחר, רק זה, הכוונה היא כמובן למצה, כיון דאכלו מצה דאי היא אסבתא, כיון שהם אכלו את המצה שהיא הרפואה, היא הרפואה, כיון דאכלו מצה דהיא אסבתא למעל ולמינדא ברזא דמהימנותא, כדי לעלות ולדעת בסוד האמונה. אז איך לומדים את סוד האמונה? זה ע"י אכילת המצה. וזה נקרא הרפואה, איזה רפואה זה? מה זה רפואה? מישהו  חולה? אומר המצה היא הרפואה למחלה שנקראת חוסר האמונה, חוסר האמונה. הרי אמרנו כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים את עיקר וסוד האמונה, ומה היה הרפואה? המצה בלי לאכול אוכל אחר היא הרפואה לחוסר האמונה, שזה מחלה חוסר האמונה, כי כאשר מתבוננים בעת אכילתה במהות של המצה ודרך עשייתה, ומה היא באה להזכיר לנו כי גורשנו בחפזון וכו'? מקבלים את הראיה הבריאה והנכונה שכל מה שנראה כמתנהג מאליו בדרכי הטבע על פי האמת ה' יתברך הוא המנהיג הבלעדי, יש מנהיג לבירה, שום דבר לא זז מבלעדי רצונו.

ההשקפה המתבררת, ההשקפה המתבררת לאכילת המצה היא, השיא, השיא של שלמות האמונה, ועלינו להבין זאת בשכלנו כבר בתחילת העבודה, כדי לשאוף ולעמול בהדרגה להגיע לחיות עם מה? עם האמונה הזאת שהכל זה מסתובב מאיתו יתברך, הוא הסיבה הבלעדית שמביאה לכל מה שאנחנו רואים מול עינינו, ואז שואפים ועמלים בהדרגה להגיע לחיות עם שלמות האמונה הזו בלבבנו ובמעשינו בתמידות ברום סולם העבודה, אבל אין באפשרותנו להחזיק בפסגה הזו בכל מעשינו בתחילת העבודה מיד ולתמיד, זה הבעיה שלנו, מה הבעיה? הבעיה שאדם יכול להגיע להכרה לפרק זמן קצר, אבל אחרי זה הוא דש בהויות העולם ושוכח שוב פעם. מישהו ממשיך כרגע את ההרגשה של חג הסוכות, חג האמונה גם כן שאתה יושב ובענני כבוד, ששכינה נמצאת איתך, מישהו מרגיש את ההרגשה הזאת? מישהו מרגיש כרגע את ההרגשה של ראש השנה? מישהו מרגיש עכשיו יום הכיפורים? יש לנו רגעים ושיאים שאנחנו יכולים להגיע להחזיק בהם מעט ואחרי זה פפ, בן אדם, בן אדם זה בן אדם, הא? אבל בתחילת העבודה אנחנו יכולים, לכן אכילת המצה היא חובה רק בלילה הראשון, זה חובה ודאי אחרת לא עשית שום דבר, אחר כך עלינו לעבוד בהדרגה, בהדרגה על ידי ההמנעות ואכילת החמץ וההתבוננות באיסורו, אח"כ עובדים עובדים בהדרגה, כל השבוע, ע"י שנמנעים מאכילת החמץ, אז גם אם אתה לא יכול להיות בדרגת מצה כל השבוע, אז לפחות המנעות, חיוב ההמנעות מאכילת חמץ, ולהתבונן לפחות מה האיסור, למה אני לא אוכל חמץ, אם אתה אוכל חמץ חזרת לגדר הטבע, וגדר הטבע זה שאתה פועל בעולם ואתה מזיז ענינים, תראו איך אנשים רצים במוצאי חג הפסח, איך רצים להביא את הלחמניות ואת הזה יבבי חוזרים לטבע איזה כיף. כדי להתרגל במבט שלא הטבע מנהיג את העולם, אלא הכל ברצון ה' בלי שום אמצעי, לכן אוכלים מצה בלילה הראשון חובה, כי התורה יודעת מה כוחו של האדם, הוא לא יכול להשאר במדרגה אחת תמידית כל הזמן, אלא אם כי הוא יעבוד על זה במשך זמן עוד ועוד טיפה עד שיגיע לפסגת השלמות, כמו רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת עד ערב שבת. לא כל אחד יכול להגיע למדרגה הזאת, אבל לפחות התחילה והראשית, שזה חיוב דאורייתא לאכול מצה שזה העיקר לדעת למה אתה יושב פה בפסח, אם לא היינו יושבים עדיין עבדים במצרים. ז"א אתה צריך להבין את הדברים האלה היטב היטב היטב. לכן איסור חמץ הוא שבעה ימים, כדי לקנות בשלבים את ההכרה הנכונה בשלטון ה' לבדו בבריאה, על ידי העבודה המעשית בשבעת ימי פסח שהם סיבוב שבועי שלם. סיבוב שבועי שלם.

ככה משרישים בלבבנו לכל ימות השנה שכל מה שקורה עמנו בכל שעה הוא פעולה של ה' יתברך לבדו ואין עוד בלתו ואין שום סיבה נוספת חוץ מה' יתברך, וזה צריכים לזכור כל הזמן ועל זה הצטוינו במצות המצה, שהיא בחפזון והיא זכר למה שגורשנו ממצרים.

טוב, זה הקטע שאנחנו רצינו ללמוד בענין המצה והחמץ ומהותם, ועכשיו אני רוצה להקריא לכם משהו מתוך ההגדה של פסח של הרב שך זצ"ל.

בהגדה אנחנו אומרים "שהרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". אילו לא הוציאו הקב"ה את אבותינו ממצרים היתכן שהיינו משועבדים לפרעה עד היום הזה? הלא פרעה אבד כבר בתהום הנשיה, נשתכח  מליבותם של ישראל, והעם שלו התערב כבר בין האומות, וסדרי העולם השתנו, והעבדים שוחררו בכל קצוי תבל, אז מה זה הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה אילו לא הוציא אותנו הקב"ה ממצרים?

אלא הרב שך זצ"ל אומר בשם גדולי תנועת המוסר, אילו לא הוציאנו הקב"ה בכוחו הגדול, אלא פרעה היה נאות לשלחנו, אז היינו משועבדים לפרעה, במה היינו משועבדים? בהכרת הטוב היינו משועבדים לו בהכרת הטוב לנצח נצחים. אה, הוא שחרר אותנו, אם הוא שחרר אותנו זה הוא שחרר - אנחנו נהיה חייבים לו הכרת הטוב לנצח נצחים, והיינו משועבדים לו אנו ובנינו עד עולם. תראו מה זה הכח של הכרת הטוב. אז אם מישהו החזיר אותך בתשובה, לא שחרר אותך רק מעבדות, אתה חייב לו לנצח נצחים, לא לעולם ולעולמי עולמים, לנצח נצחים. זה נקרא הכרת הטוב, כי הכרת הטוב משעבדת, כבר אמרנו את זה בשיעורים האחרונים כמה פעמים. כי אין חובה גדולה כהכרת הטוב, אומר הרב שך זצוק"ל.

ועכשיו תשמעו מה שנוגע לבחירות, לא יאומן, לא יאומן אתם זוכרים שאני הייתי הראשון שאמרתי שיש חובת הכרת הטוב שדיברתי עם הרב יעקב יוסף? הוא אמר ודאי שיש חובה רק אני לא יודע להגיד אם זה על פי הלכה שזה מחייב עד כדי כך, אז הנה בואו תשמעו את הרב שך אומר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר. אח"כ הרב עובדיה גם אמר את זה.

ובכן כידוע, כאשר הקים מרן זצ"ל ראש הישיבה הרב שך את תנועת דגל התורה בשנת תשמ"ט, הוא חרד מאד להצלחת הרשימה שכשלונה יגרור חלילה חילול שם שמים והתמעטות כבוד התורה, והוא קבע כי אם תשיג הרשימה נציג אחד בלבד, יחשב הדבר לכשלון, וגם נציג זה לא היה מובטח. בסופו של דבר הושג נציג שני, שני ח"כים, על חודם של כמה עשרות קולות, ודגל התורה קיבלה שתי מנדטים. באותה תקופת מתיחות שלפני הבחירות בא לפני מרן זצ"ל אדם שעומד בראש ארגון עולים חרדים דוברי אנגלית, שנעזר רבות על ידי עסקן בכיר באגודת ישראל, ז"א, האדם הזה שעמד בראש הארגון של עולים חרדים דוברי אנגלית שעלו מחו"ל לארץ, הוא נסתייע במשך שנים רבות לא על ידי דגל התורה אלא על ידי עסקן בכיר באגודת ישראל. והוא סיפר, אז לא היו מחוברים אגודת ישראל ודגל התורה, והוא סיפר שעולים אלה משתייכים ברובם למגזר הליטאי, אז אם הם שייכים למגזר הליטאי אז הם צריכים לכאורה להצביע למי? לדגל התורה שזה ליטאים, אגודת ישראל זה חסידים, אז הוא בא בשאלה לרב שך, מה השאלה? הם שואלים אותו כיצד להצביע, והוא עצמו ודאי שיצביע לדגל התורה, האדם הזה שמארגן אותם, אבל מה עליו לומר להם, הוא שואל את הרב שך. אז הוא ענה לו, אחרי שיקול דעת, שקל הרב שך ואמר, הכרת הטוב קודמת לכל! הכרת הטוב קודמת לכל. אם נעזרת בהקמת הארגון באיש אגודת ישראל אינך רשאי להורות להם להצביע לדגל התורה. אינך רשאי, אתם שומעים? איייי.

אז למי צריכים להשמע כל אלה שאמרתי להם לשמוע לי? נו, עכשיו זה ברור, לא? אז גם אם יגידו להם אחרים כך וכך וכך, הנה, מנהיג הדור הקודם, הרב שך זצ"ל שחרד מאד שדגל התורה לא תעבור אפילו את אחוז ה חסימה של מנדט אחד, ובסוף זכו בנציג שני בעשרות קולות בלבד, אז מאות הקולות של העולים האלה שעלו היו יכולים להכריע את הכף ולמנוע את חילול ה' שהוא פחד ממנו שהם לא יצליחו לעבור, אך תהיה זו מצוה הבאה בעבירה אם היא תיעשה בניגוד להכרת הטוב. זה נקרא מצוה הבאה בעבירה. שמעתם? לא כמו שבעדני אמר, שמי ששומע לי זה מצוה הבאה בעבירה, אם כן את כל מי שהוא שכנע הוא נתן לו לעבור עבירה כששמע לו, והוא היה תלמיד אצל הרב שך, והוא עבר על דברי רבו, כי הרב שך אומר הפוך ממנו, הרב שך היה נקי מנגיעות, ולא היה לו שוחד בחירות, ולמרות שהוא רצה כי הוא הקים את דגל התורה, אבל הוא אמר שמע, יש דינים, והכרת הטוב היא קודמת, ואם עושים אחרת זה מצוה הבאה בעבירה. אז כל מי שפיתה שיצביעו ש"ס או אחרים נגד מה שאמרתי מכח הכרת הטוב, הם שסייעו לדבר עבירה והם גרמו להם לעבירה על הכרת הטוב. אתם שומעים מה אני אומר? וזה בהגדה של פסח של הרב שך, למה? אילו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים היינו משועבדים  לפרעה אנו ובנינו ובני בנינו עד עולם, כי הכרת הטוב  משעבדת עד עולם, ומי שרוצה להניא אתכם לא לשמוע להכרת הטוב הוא מחטיא אתכם ומסייע לדבר עבירה ועובר עבירה וכו'. הנה יש לכם דעת תורה צרופה וברורה מעוגנת של מנהיג הדור הקודם, שכל הדור הזה היו כפופים לו. אבל בעלי אינטרסים מעכלים דינים והלכות ומשקרים את הציבור. אשריו של מי שדבק באמת, באנשי אמת, בחבורת אמת, ומתרחק מן השקר תמיד, ועל ידי זה הוא זוכה להיות גאול ונגאל במהרה בימינו אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.