הבה נתחכמה לו פן ירבה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 23.03.2017, שעה: 20:18
השיעור לרפואת הנפש, משה בן מזל, ויכנס בו רצון ומשיכה למעשים טובים, נציב יום.
"הבה נתחכמה פן ירבה". המצרים מלמדים אותנו פרק בזועה של האנוכיות. הם חוששים מספק ושמא פן נרבה. זה מה שהם חוששים. לכן הבה נתחכמה לו. נטביע את הילדים שלו.
"והיה כי תקרנה מלחמה", מה עלול להיות? ואז מה? לפיכך, הם כובשים עם שלם לעבדים, מעבידים אותם בחומר ובלבנים, ממחמכים את הילדים שלהם בחומה ומטביעים ביאור, וכל מעיינם בעצמם ואינם חשובים כלל על הזולת. לא מעניין אותם. מפן ושמא הם כבר עושים את כל העוולות והזוועות הנוראיות כיון שהם דואגים לעצמם ולא לזולתם.
נלמד קטע מהגמרא בבא בתרא, דף ו', עמוד ב': מעשה בבית משתוף, אחד גר בקומת קרקר והשני גר בעליה, בקומה השנייה. יסודות הבית היו רעועים, הקרקע הייתה חולית והבניין שקע. אמר התחתון, השכן התחתון לעליון: "בוא ונבנה מחדש". אמר לו :"אני גר כראוי, תודה לאל יש פחות מדרגות עכשיו לעלות". אמר התחתון: "אהרוס את המבנה ואבנה אותו מחדש על חשבוני. מן המסד עם יסודות איתנים". אמר לו השכן: "לא. אין לי מקום לדור בו בינתיים". אמר לו התחתון: "אזכור לך דירה על חשבוני". ענה לו: "לא, זאת טרחה בעבורי. לפנות את הרהיטים, לעבור דירה". התחתון אומר לו: "אבל איני יכול לדור כך. התקרה שקעה לגובה מטר, חלל הדירה נהיה מטר". מה ענה לו? "אז תזחל פנימה ותזחל החוצה. על גחנך תלך ועפר תאכל כל מימי חייך".
אמר רב חמא: בדין מעקב העליון. העליון יכול לעכב את התחתון. זה הדין. הדין עמו. אבל הוא נבל ברשות התורה. לרגע אינו שם עצמו במקום חברו ואינו חושב מה היה קורה אם המצב היה הפוך. מצרי הוא.
"הבה נתחכמה לו פן ירבה". מדוע קבעו זאת באגדה? למה הפסוק הזה מופיע באגדה? למה אנחנו צריכים לדעת מה היה החשש של פרעה? למה אנחנו צריכים לדעת מה הסיבה שהוא שיעבד אותנו. די לנו בעובדה ששעבדו אותנו שיעבוד רע ומר וחשוב לגעת שה' גאל אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ומופתים, וקנה אותנו לעם עולה, עם סגולה.
אלא זה אחד הלקחים החשובים שעלינו להפיק. פרעה ועמו היו חייבים הרבה כל כך לישראל על שיוסף הציל אותם מרעב והפך אותם לאומה העשירה בעולם. והשעבוד היה תשלום רעה תחת טובה. מדוע? חשש רחוק. "פן", "שמא". ונוסף גם הוא על שונאינו.
אז התורה מלמדת אותנו שלא נהיה כמו פרעה ולא נחשב חשבונות העתיד. אמרנו את זה בעבר באיזה דרשה. אנחנו חוזרים על דברים. ולומדים את זה.
למה נסמכה פרשת פוטיפרה למעשה תמר? לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים. שראתה באיצטגננותה שעתידה להעמיד בנים מיוסף. ולבסוף הוא נשא את ביתה. כשם שתמר ראתה שממנה ומיהודה תצא שושלת מלך המשיח.
נשאלת השאלה אם כן, מדוע זו אמה של מלכות וזו מרשעת הזכורה לדראון? למה תמר? זכורה לטובה והיא השושלת של מלך המשיח, וזו מרשעת, אשת פוטיפר, זכורה לדראון. שהוציאו את תמר לשרפה, היא לא עשתה חשבון עתידי שהיא עומדת להיאבד עם שושלת המשיח שהיא ידעה ברוח ה קודש שתצא ממנה, ואם היא נשרפת? לא תצא שושלת המשיח. ולא הודיעה שיהודה הפקיד בידה את הסימנים וככה הייתה ניצלת משרפה.
אלא ידעה מה חובתה בשעה זו. בשעה זו. לא "פן", לא "שמא". מה הייתה חובתה? "נוח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". זה ממנה נלמד. והיא הבינה שזה הדין וככה הדין. "נח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". והיא זכתה בזכות זה לדורות עולם.
אבל אותה מרשעת כדי לקיים חזון איצטגנינותה, עשתה ליוסף צרות צרורות עד שהשליכה אותו לכלא! וזכורה לדראון עולם.
באותו עניין, בשעה שנשא שלמה המלך את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה סרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי. שבסוף רומי החריבה את בית המקדש. תקשיבו טוב! שלמה המלך התאווה להנות את בית המקדש, מה שאביו לא זכה, ובסוף הוא גרם לחרובנו. בגלל "פן" ו"שמא".
מה היה "פן" ו"שמע" מדוע באמת נשא שלמה את בת פרעה? כי דוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש, משום שהיה איש מלחמות ושפך דם רב. ככתוב בדברי הימים א', כב'. אז חשש שלמה שהמלכים מסביב יבואו עליו למלחמה וגם עליו יאסר לבנות את בית המקדש, לפי כך, הקדים ושנא בנותיהם, כדי לבצר את השלום עמהם. איזה מלך ילחם נגד הבת שלו? אז כל זה "פ" ו"שמא" יבואו וילחם ואז הוא ילחם ואז הוא יהיה מנוע מלבנות בית המקדש. והואיל והוא עשה חשבון עתיד ומשום כך נהג בהווה באופן שאינו מושלם, הראו ממרום שמחשבונות עתידיים לא מרווחים, ובאותה שעה הונח היסוד לחרבון הבית. מאותה שעה כבר הונח היסוד שתקום מלכות רומי והיא שתחריב את בית המקדש.
וזה לקח לדורות עבורנו. שעלינו לעשות את שלנו והעתיד אינו מענייננו. בלי "פן", בלי "שמא", מה שנכון לעשות עכשיו, עושים.
בעניין הזה, מה היה חסר ללוט? היה לו צאן ובקר ואוהלים ומניין? משום שהוא הלך עם אברהם. וגם רוחניות הייתה לו. היה אחיינו ותלמידו של אברהם אבינו. וגם עושר רב. אבל הוא ביקש מקום להתפתח. להיות עצמאי. לא ברוחניות, אלא בגשמיות. זה מה שעניין אותו. והוא ביקר את כיכר הירדן שכולה משקע. אה, אורבות שמה סכנות רוחניות, אבל אפשריות העושר הכריעה את הכף. והוא התנתק ועקר.
זאת אומרת, הגשמיות משכה אותו יותר מהרוחניות, ואמר: "אי אפשי באברהם ובאלוקיו". נתן תירוץ כמובן משביע את רצונו והלך לו. לבסוף נשבה במלחמת המלכים עם כל רכושו ואברהם אבינו היחיד שבא להצילו והחזיר לו את רכושו. נו? בסופו של דבר היה צריך עוד פעם לחלץ אותו מסדו ושוב בזכות אברהם אבינו. אם לא היה אברהם אבינו הוא היה נשרף איתם. אבל הפעם כיון שהוא לא למד, אז כל רכושו כבר אבד, אשתו נספתה, ספה חרפה משתי בנותיו, ידוע מה עשינו איתו. וככה כל מחשבותיו ותוכניותיו נגוזו ושם דבר לא התממש מכל חישוביו, מ"שמא" ו"פן" ועצמאי ולבד ואי אפשי וכו'. לא נשאר לו מאומה! אבל אם היה נשאר עם אברהם אבינו היה מרוויח. גם ברוחניות וגם בגשמיות.
מה אנחנו זוכרים מלוט? מה זוכרים? אתם יודעים מה זוכרים מלוט? שיכור כלוט. מה שנשאר מלוט זה השיכור המפורסם שבנותיו באו עליו. זה שיכור כלוט. נו, זה באמת שיכור! לעזוב את אברהם אבינו?
אז אם כן, אנחנו רואים שאגדה אומרת לנו את הפסוק הזה כדי שנלמד לא לחשוש מה"פן". תראו איזה רשעות הגיעו המצרים ופרעה בראשם בגלל "פן" ו"שמא". עד כדי עינוי של עם שלם ושעבוד כזה שלא נשמע כזה כמוהו. רחמנא לצלן! להכניס תינוקות להשלמה! אבל זה הפטנט, זה הפטנט של אלה שהם חושש ים, ולכן בואו נראה עוד דוגמה:
מה הפטנט? זה לא פטנט של פרעה סתם. פרעה, הרמב"ם לימד אותו זה יצר הרע, אבל בואו תראו: רבותינו דורשים על הפסוק: "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ורעמסס". רבותינו דורשים: פיטום- שבנו על פי תהום. נתנו להם לבנות ערי מסכנות, אוצרות, על פי תהום.
זאת אומרת, הקרקע היא בולענית. והמבנים שוקעים. מי הולך לבנות לכתחילה במקום כזה? למה שיתנו להם לבנות במקום כזה? רעמסס, לבנות את פתום ורעמסס. מה זה רעמסס? שהלבנים והלבנים היו מתרוססים לרסיסים. הכך מתפרק.
אז מה הביאור? למה אמרו להם "ויבן ערי מסכנות לפרעה"? כל העוסק בבנין מתמסכן, אומרת הגמרא. למה את פיטום ורעמסס? כי רצו להעביד אותנו לריק. לריק! לא תוצאה הייתה בראש מעייניהם, אלא עצם השעבוד הקשה. עצם השעבוד. לשעבד זה המטרה. המטרה לשעבד. שלא יהיה להם מרווח זמן, כל הזמן שיהיו עסוקים, עסוקים,יבנו, יהרסו, ישקעו, יפלו, אין בעיה, העיקר לעבוד. למה? כי הם פחדו "פן" ו"שמא" מהמרידה של ישראל. לכן העבידו אותם בפרך שלא יהיה להם פנאי לחשוב ולהתעשת. כמו שאמר פרעה: "תכבד העבודה על האנשים ואל ישהו בדברי שקר".
המסילת ישרים בפרק ב' אומר שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח כלל, שלא יתנו לב או ישימו עצה נגדו. והיה משתדל להפריד ליבם מכל התבונות בכח התמדת עבודה בלתי פוסקת. כך היא ממש עצת היצר הרע על האדם. לתת לך להיות טרוד כל הזמן בכל מיני עניינים.
אתם רואים אנשים מה זה טרודים! "אין לי זמן, אין לי זמן". מה אין לך זמן? מה קרה? תעמוד רגע, תשמע מה מדברים, אין לי זמן, אין לי זמן, ביי, ביי.
דברי הרמח"ל, קודש הקדושים ומקורם טהור, שהרמב"ן באגרת לבנו כותב שפרעה רומז ליצר הרע. פרעה רומז ליצר הרע. ובהלכות תשובה מה כתב? שתקיעת השופר רמז יש בה. לומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצון מתרדמתכם וזכרו בוראכם וחיזרו בתשובה". רואים אנחנו שאין אנו זקוקים לדבר. אלא להתעורר מהשינה! לעצור את שטף החיים ולפקוח עיניים לערוך חשבון נפש ולהפיק לקחים.
פעם אומר יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא, נכנסתי אל הרב מפונוביז' זצ"ל, ואמר לי: "אשאל אותך שאלה: אדם חלם שנכנס ליער עבות והתנפלו עליו אריות, נמרים, דובים וזבים מכל עבר ועוד רגע טורפים אותו. במה אפשר לעזור לו? אגלה לך? תעורר אותו והחלום יעלם". אתה מבין? אנשים כל כך אומללים, הם גודלים בחלום אימים, נתונים באין ספור לחצים, אבל הכל חלום. הכל חלום.
אומר הרמב"ם: "עורו ישנים". זה כל העניין. "אורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם". ויציאתכם משעבוד מצרים היא תהיה שלכם, גאולה פרטים. מצרים זה מלשון "מצרים". אדם יש לו צרות צרורות ויש לו כל מיני שמות לכל מיני מצבים, אבל הכל, הכל זה חלום. חלום.
דוגמה: אדם פתאום נפל למשכב, מבהילים אותו לבית חולים, ושמה הוא נתקע חודש. מה עם כל הצרות? מה עם כל הבעיות? מה עם כל החובות? מה עם כל הדברים. מה עם הסידורים? מה עם הפגישות? מה עם הזה? מה עם מה שקבעת? לא מעניין אותו כבר כלום! רק איך אני יוצא מפה. מהחלום ההוא הוא התעורר, עכשיו יש לו א החלום החדש, שהוא נמצא בבית חולים, אבל הוא עובר מחלום לחלום. אבל אם אדם מפוקח ויודע שהכל מאיתו יתברך, אז הוא יודע שגם אם הוא יקבל יסורים וסבל וכל מיני עניינים, זה ניסיונות שמורידים לו.
יש דוגמה נפלאה: היה אחד שלווה כספים, אבל סכומים, סכומים! חבל על זה! מיליונים, מיליונים. טוב. ואת המיליונים האלה הוא אמר שישקיע וירווחו וזה .. כמובן כמו כל הסיפורים של כל אלה שאומרים שירווחו בשבילך וזה וזה, וזה מובטח לך והכל, אז זה בטוח שלא יצא כלום, ואז זה שהשקיע נפל בסכום של 8 מיליון. בא אליו אומר לו "מה עם החוב". "אין לי. גם אני נפלתי. אין לי". זהו! לא ידע מה לעשות, חוורו פניו, כל חסכונות של כל החיים הלך לטמיון, מה יעשה? הלך התייעץ עם מי שהתייעץ, והבן אדם אמר תשמע: "אין מה לעשות! הדבר היחידי זה ללכת לפרק לו את העצמות".
ישבו המשפחה, טיכסו עצה והחליטו לפרק אותו. וכמה? במספר הם החליטו, 20 מכות, אבל כל מכה מכה חבל על הזמן. נכנסו חבורה אליו לתוך הבית, הוא נבהל. "אין ל! אין לי כסף! תאמי לי! אין לי כסף". "לא, לא, אל תדאג, לא באנו בשביל הכסף". "אז למה באתם?". "באנו לפרק לך את העצמות!". מה זה יועיל?", מה זה זה... "תשמע, כסף אי אפשר לקבל, אז לפחות נפרק לך א העצמות". אז הוא אומר: "רק רגע, ואז אני פטור מהחוב?". אמרו לו :"כן! חוב אי אפשר לקבל, אז לפחות תקבל מכות". "כמה מכות תתנו לי?", אמרו לו: "עשרים". אמר: "בסדר". בום! נתנו לו מכה. הבן אדם צוחק, מבסוט. ירד חצי מיליון. בום! עוד.. אני כבר לא חייב מיליון. טאח! ככה גמר את החוב. היה מבסוט! אתה יודע מה זה כל החיים לסחוב חוב של 8 מיליון וירדפו אחרייך ויגידו לך וישפילו אותך בכל מקום ויעשו לך ומי יודע מתי איך זה יגמר. הוא אומר ייאלה, 20 מכות, מפורק, לא משנה, בית חולים חודש, בסוף לא חייב את הכסף, זהו, יוצא לחופשי.
בורא עולם לפעמים נותן לבן אדם יסורים, לחצים פה, שם, זה, זה, השאלה כמה ירד מהחוב. ודאי שיורד מהחוב. עד היכן תכלית יסורים? אפילו מכנסי את היד לתוך הכיס ומוציא שני מטבעות במקום שלוש, גם זה יסורים, מורידים לו מהחוב. זאת אומרת, אדם צריך לראות שמכל החלומות האלה של "פן" ו"שמא" והדאגות והחלומות וזה פה ושם, תרגע זה לא.. תתעורר! הכל מחושבן, הכל בסר, תנסה לנצל את הזמן ההווה, מה יש עכשיו לפני לעשות, תעשה. בלי חלומות, בלי דמיונות. בוקר טוב!