טוען...

שיעור בין מנחה לערבית

 בית כנסת מקדש מעט, בני ברק
 תאריך פרסום: 24.03.2013, שעה: 17:39


http://live.shofar-tv.com/videos/2815
24-3-13
"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא". בשבת הגדול מפטירים "וערבה לה' מנחת יהודה" מהטעם שכתב הלבוש, כי הפסוק "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" אומר את בשורת משה על גאולת מצרים. ומזה רואים שבחודש של גאולה מוטל עלינו לא רק להרגיש ולתאר לעצמנו גאולת ישראל ממצרים, אלא להכין את עצמנו גם לגאולה העתידה. שורשיה של הגאולה האחרונה נעוצים בגאולה הראשונה, כמו שדרשו חכמים ז"ל על הפסוק "אז ישיר משה" שר לא נאמר אלא ישיר, השירה על גאולת מצרים נאמרה בלשון עתיד, משום שלא קמה השירה ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף אלא תמשך כשנגאל משעבוד מלכויות. אז למה מפטירים "וערבה לה'"? משום ששם כתוב "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני יום בא ה' הגדול והנורא" וזה מבשר את הגאולה, אז כיון שאנחנו עסקינן עכשיו בגאולת מצרים, שבת הגדול, יציאת מצרים, ומשה בישר את הגאולה שעומדים לצאת ממצרים, אז מביאים גם את הבשורה שתהיה לעתיד מה שיהיה בדורנו בעזרת ה', אז יהיה הבשורה של אליהו הנביא. לומר לך שהגאולה האחרונה נעוצה בראשונה, והשירה אז ישיר נאמרה בלשון עתיד, שעתידה להאמר גם בגאולה האחרונה.
שומה עלינו, שעוסקים בזכר גאולת מצרים לזכור גם את המצב שלנו הנוכחי, ולהבחין האמנם אנחנו מוכנים בעצמנו לגאולה? האם קיימנו בעצמנו כראוי משחו וקחו לכם לפי מה שפירשו חכמים, משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות, האם משכנו את ידינו מעבודת האלילים כמו כל התרבות של הגויים שמחוברים אליה כל היום וכל הלילה? על כן תיקנו הקדמונים בהתקרב חג הגאולה לקרוא את התוכחה של הנביא מלאכי, כדי שמרוב טרדות הכנות לחג לא נתעלם מהעיקר, הוא המידה השניה אנחנו בעצמנו ראויים להגאל, אחרת עלולים להיות חלילה כמו הבן הרשע, שגם הוא עורך את הסדר, אבל אילו היה שם לא היה נגאל. ז"א צריכים למשוך את ידינו מעבודה זרה וממה שדומה לה.
הדבר הכי בולט בדברי מלאכי הוא מה שאינו מוכיחם על עבירות שבידם, אלא על היותר גרוע מן העבירות. הנביא מתמרמר על גישתם השלילית לעבודת ה' באופן כללי, על זה שהם חושבים שאין דין וחשבון, שהם אומרים שוא עבוד אלהים, נרפו ידיהם בראותם את ריבוי המכשפים והמנאפים והנשבעים לשקר ועושקי אלמנה ויתום וכדומה ולא נענשים, שוא עבוד אלקים, בחנו אלהים וימלטו, הנה עושים מה שרוצים ולא קורה להם כלום, ז"א בן אדם מסתכל בדור, הרבה רשעים, עושים כל העבירות, לא קורה כלום. וזה הטענה של מלאכי, הוא לא מדבר על עבירות מסוימות, הוא מדבר על זה שכבר מיואשים, גישה שלילית לגמרי לעבודת ה', חושבים שאין דין וחשבון, שוא עבוד אלהים. יאוש כללי פקד אותם בראותם את הצלחת הרשעים, בשעה שהטובים נמצאים בשפל המדרגה, עד שהנביא מוצא לנחוץ לעודד את רוחם שעדיין חיבתם קיימת לפני המקום, והוא מבטיח להם שעוד יגיע הזמן שעוד תערב מנחתם לפני הקב"ה כימי עולם שירדה אש מן השמים בימי שלמה, שיגיע אותה העת, אותה שעה יבשרו כל עושי עוולה. ועל שיפור המצב החומרי מבטיחם הנביא שאם יקפידו על המעשרות תשרה ברכה במעשי ידיהם.
הנבואה הזאת של אחרון הנביאים נאמרה לחזק את ידיהם של הגלויות שלא יפול רוחם מהמצב הירוד, ולא יתייאשו מן הגאולה ומן הפורענות לרשעים, תהיה גאולה לצדיקים ותהיה פורענות לרשעים, שלא יתייאשו מזה. ובעיקר נאמרה לדור שלפני ביאת המשיח. הנביא חזקה מראש את הטשטוש הגדול שיחול אז בבחינת שוא עבוד אלהים, עד שאין מקום להוכיחם על פרטי המצוות אלא על נטישה של המערכה כליל. בשעה טרופה כזו של "בחנו אלהים וימלטו", שכדי לשמוע איזה מילה שלא מונה מוכרחים יראי אלהים להמתיק סוד איש על רעהו, מעודד אותם הנביא שגבוה מעל גבוה שומר ולא תאבד פעולתם, אלא הכל רשום לפניו, הכל רשום לפניו.
מדובר בתקופה שיסודי הדת עומדים בסכנת טביעה תחת הכפירה בשכר ועונש, כל יסודות הדת עומדים בסכנה של טביעה, וכל זה בגלל כפירה בשכר ועונש, עד שהנביא מדגיש שכל מילה של אמונה יקרה מאד בעיני הקב"ה ונרשמת לפניו בספר מיוחד. בשעת חירות כזאת אשר האמונה שומרים רק בהאמצות רבה, היה אפשר לחשוב שכמה שיעשו למען כבוד שמים מוטב, ולא ידקדקו מן השמים על הפרטים, אולם באותה נשימה אומר הנביא שהסוף יהיה שישובו לראות בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. ופירשו בגמרא, שעובד אלהים זה השונה פרקו מאה פעמים ואחד, ואשר לא עבדו זה השונה פרקו מאה פעמים, לא רק שידקדקו על פרטי המעשים אלא מי שהיה יכול לחזור פעם נוספת ולא עשה כן נקרא לא עבדו, כאן אנחנו רואים גודל השכר על כל פעולה ואפילו דיבור טוב, ומצד שני עומק הדין על כל התרשלות קלה בעבודת ה', אפילו במצב של חושך ואפילה רוחנית שצריכים מאמץ רב לשמור על השיווי משקל מבלי ליפול לתוך יאוש, אפילו אז מדקדקים כחוט השערה על הזריזות והשקידה של כל אדם ואדם בפועל. ז"א שהנביא אפילו לא מתעסק באמירות שלהם, בהנהגה על רפיון גמור, שאנשים חלושי אמונה לא רואים שכר ועונש, אז שמא תאמר לא ידקדקו איתם כל כך על המצוות, העיקר שמי שיגיד דברי אמונה הוא יחשב, הוא אומר לא, תדע לך, גם ידקדקו על כל התרשלות קטנה ביותר שתהיה, עד כדי שמי ששונה פרקו מאה ולא מאה ואחד זה נקרא לא עובד אלקים.
חכמים ז"ל אמרו, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. איזה תועלת תצא מכל הסדר וסיפור יציאת מצרים אם הלב שלו בל עמו והוא עושה את כל המצוות העיקר לגמור את הסדר ולאכול, מצות אנשים מלומדה, אתה מחכה לאחד מי יודע וזהו, נגמר הסיפור, גמרנו את סדר פסח. אם אדם לא עושה את הסדר וליבו בל עמו, הוא עושה מצות אנשים מלומדה, איזה תועלת יש בזה?
גם אם יצליח לתאר במחשבתו את המצב של אבותינו במצרים, ולדמיין את כל תהליך גאולתם משם, אם הוא בעצמו לא משך את עצמו כראוי מהעבודה זרה שבידו כיום, איך יוכל זכרון הגאולה לפעול עליו כראוי בשעה שהוא במצב כזה, שאם עכשיו הי תה מתרחשת הגאולה הוא לא היה נגאל. בשביל מה אתה אומר את הסדר אם אתה לא מבין בכלל את המשמעות, והוא בבחינת הבן רשע שמודע לכל מצוות הפסח, בכל זאת שואל מה העבודה הזאת לכם.
אם האדם ע"י אורח חייו האישיים מוציא את עצמו מן הכלל, איזה ערך יש במה שזוכר את גאולת מצרים שהתרחשה לפני הרבה שנים. כדי שזכרון מצריים ישמש חוליה נוספת בשרשרת הגאולה שהתחילה מיציאת אבותינו ממצרים ושתסתיים בגאולה האחרונה, מוכרחים אנחנו בראש ובראשונה לראות היטב במכמני ליבנו, אם אמנם האמונה היא בריאה ושלמה אצלנו, ולא סייג של ספיקות. עלינו להפוך בה ולנפוח בה רוח חיים, לנקות את האמונה שלנו מהמבט של השפעות שליליות שנדבק בם במשך כל השנה, מהסביבה הרעה שצווחת "שוא עבוד אלהים" אין טעם כאילו, רק אחרי שהתחזקה האמונה והתבער השאור שבעיסה, היצר הרע שמושך אותנו בעל כרחנו להבלי העולם ושקריו, רק אחרי שהתעוררה כראוי מהתרדמה שנופלת בם במשך השנה מעומס הכפירה הסובבת אותם, רק אז יכולים אנו לגשת אל מצוות הפסח ברגש של התרוממות וקדושה.
אנחנו חיים בתקופה של עקבתא דמשיחא, שבה יתקיימו דברי הנביא מלאכי במלואם. העולם כולו מתעלם מכל שמץ של קדושה, מכל שמץ של התעלות, מטיפים כל יום מה בצע כי שמרנו משמרתו, כל מה שיותר מפתחים מכשירים מתוחכמים בכל שטחי המדע, יותר משתפרים ההישגים שלהם יותר כופרים בערכים, ונתקיים בנו תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. בזמן קשה מאד קשה להשתחרר לגמרי מדעות כוזבות, ובעיקר מהטענה המסוכנת של מה יהני לן רבנן, מה אנחנו מקבלים תועלת מהחכמים, יושבים עוסקים לומדים לעצמם, תראה את העולם מתפתח, המדע תראה איך מקדם את האדם, מה מה, מישהו אומר את זה הוא אפיקורס שאין לו חלק לעולם הבא, אפיקורס אין לו חלק לעולם הבא, מאי יהני לן רבנן, זה מה שהוא אומר, מה מועילים החכמים. אשר כל מי שנתפס לטענה הזאת, הכריתו אותו חכמים ז"ל מחלקו לעולם הבא.
על כן קבעו לנו הקדמונים לקרוא את נבואת מלאכי בשבת הגדול, כדי שנתחזק באמונה ונטהר את עצמנו מהשפעות זרות, וכבר אמרו חכמים ז"ל, שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה, ואין הגלויות מתכנסות אלא בשכר האמונה. אז מול כל הקדמה והמדע וההתפתחות וכו', צריך להשאר אדם עם האמונה התמימה, למרות שהוא רואה כביכול הפרש גדול בין דור קודם לדור עכשיו, אדם יצטרך להתחזק באמונה כי זה תעתועי יצר הרע.
אכן, יש התקדמות, אבל זה התקדמות שחטף אותה הסתרא אחרא לפני 150 שנה שהיתה אמורה להיות חכמה שתרד לחכמי התורה והסתרא אחרא חטף את זה למדע, כמו שכתוב בזוהר הקדוש בפרשת נח משנת 600 לאלף השישי תרבה החכמה בעולם, ואז התחיל הכל להתפתח במהירות וכו' וכו', ואת כל זה לקח הסתרא אחרא. אז לכן צריכים לדעת, אדם צריך להתחזק באמונה, יהיו הרבה מכחישים לאמונה, יהיו הרבה דברים שאדם יראה בעיניים ועם התורה זה לא מסתדר לו, המובחר שבו כמו שבגאולת מצרים שהיתה מעצמה עליונה והכי מפותחת גם במדע, גם בכישוף בכל תחומי החיים, בנו פירמידות שעד היום לא יודעים לחקות אותם, עשו דברים, חרטומים היו להם, ידעו לחנוט מה שהיום לא יודעים כל כך, רק בפטנטים מסוימים, בקיצור וזה היה כאילו עולם לכאורה לא מפותח, והיה מפותח יותר ממה שאנחנו מבינים, אבל לאור כל זה והמעצמה והיכולת והכוחות והכסף והזהב שהיה שמה וכו' וכו'. עם שהיה מדוכא ומשועבד והכל, היה צריך להאמין שיבוא זקן בן שמונים ויגאל אותם שם, איך זה יכול להיות? מול המעצמה שמי שנכנס למצרים סגור ומסוגר לעולם, איך יכול להיות שיבוא אדם למצרים ויכנס אל פרעה ויגיד לו שלח את עמי ויעבדוני ואם לא אני אתן לך סדרת חינוך, זה יכול להיות דבר כזה? צריך להאמין. כתוב "ויאמן העם" בזכות האמונה ניצלו, ויאמן העם, ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ויאמינו, בזכות האמונה, עזוב אותך, מה אתה עזוב תן לנו איפה שאנחנו נמצאים, תן, אם לא היו מאמינים לא היה פועל כלום משה רבינו. "ויאמן העם" אחרי שהאמין העם הוא הלך לפרעה. לא אחרי שהלך לפרעה הוא האמין, קודם האמין בשליחות שלו ואז התחיל כל הסדרת חינוך.
גם עכשיו למרות שלא נראה ולא הגיוני, אמריקה וכל העולם ואירופה ופפפ פשששש מצרים, הכל זה חרית, יבוא יום אחד מישהו ויגיד רבותי אנחנו נגאלים, הגיעה עת גאולתכם וזהו, המאמינים יזכו האחרים לא יזכו, שמונים אחוז לא יצאו ממצרים. לא רצו, לא האמינו - לא יצאו. עשרים אחוז האמינו ויצאו וזכו. ככה יהיה, "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית", הכל יהיה בדומה. אז לכן צריכים להתחזק מאד באמונה ואז נדברו כל איש את רעהו ויקשב ה' וישמע ליראי ה' ולחושבי שמו, אז יהיו מעטים שיחזיקו באמת.
אז לכן נשתדל שאנחנו נהיה מאלה שכתוב עליהם אז נדברו איש את רעהו, רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה ה' לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

 מי זה האפיקורוס?   העיקר הלב - חלק ב 

הודעות ועדכונים

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578