מטרת העבדות....?! | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
נציבי יום,
יעל בצול מודה ומהללת ומשבחת לאבא הטוב שבשמיים,
שגילה ארך אפיים עד שתחזור בתשובה,
שעורר אותה ברחמים,
מילא את ליבה ברצון והתעוררות בהשגחה פרטית מופלאה,
שכיוון ולקח אותה לאמת, לארגון שופר,
למרות שבטמבלוויזיה היא התחילה בהידרדרות.
תודה שהשם מחזיק את ידיה שלא תיפול וששולח סיעתה דשמיא מורגשת ממש
והשם זיכה אותה לדבוק באמת ולא בשקר.
תודה לבורא להתברך ולשליחו הנאמן.
דוד חי
בן אסדנק
צביה
רפואה שלמה בגוף ובנפש
בכל האיברים והגידים ובפרט במוח.
יהיה רצון שכל עם ישראל יזכו ללכת בדרך האמת ולבטל את השקר מן העולם מהרה.
השם יזכה את עם ישראל לחזור בתשובה שלמה ונגאל בפסח הזה בחסד וברחמים אמן באמן.
בסדר התפילה קבעו לומר מקדש ישראל והזמנים.
הווי אומר,
כשם שהכניס הקדוש ברוך הוא קדושה בישראל
שבה ניתן להתקרב אליו יתברך,
כן נתן קדושה בזמנים
שבהם ניתן לזכות להתעלות ולהתעלות יתרה.
מי שיוצא רק ידי חובתו בעשיית מעשים,
מבלי להתבונן פנימית,
מאבד עשירות עצומה
שיכול לזכות בה.
חובה ללמוד
את הלימודים שניתן ללמוד מקדושת הזמן הזה ולקלוט את ההרגשות
הנובעות מכך.
אז כשאנחנו אומרים בסדר התפילה מקדש ישראל והזמנים,
הקדוש ברוך הוא גם מקדש את ישראל
וגם את הזמנים.
ומה המטרה שהקדוש ברוך הוא הכניס קדושה בישראל?
כדי שיוכלו להתקרב אליו.
והוא גם נתן קדושה בזמנים
שאפשר לזכות להתעלות יתרה, אז זמן גורם.
אז אם עושים מעשים ויוצאים ידי חובה בעשייתם,
אבל לא מתבוננים על הפנימיות של המעשים ולמה עושים,
מאבדים עשירות עצומה שיכולים לזכות בה.
לכן חובה ללמוד את הלימודים שניתן ללמוד מקדושת הזמן הזה,
כרגע אנחנו מדברים על פסח,
ולקלוט לתוכנו את ההרגשות הנובעות מכך.
ובכן,
כאשר בא בעל ההגדה
לסדר את סיפור יציאת מצרים,
אז הוא מעמיד את ההגדה בדרך של שאלה ותשובה.
למה צריך בדרך שאלה ותשובה? אפשר להגיד את הדברים ישר, בלי שאלות, בלי תשובות.
בוודאי שהדרך הזה של סיפור יציאת מצרים באופן של שאלה ותשובה
לא מועיל ולא מוסיף
לכאורה למעשה הסיפור.
אבל מה זה כן עושה?
זה גורם להתעוררות
שהמספר מתעורר על ידי הסיפור.
זאת אומרת, זה בא לעורר אותנו. יש שאלה,
יש תשובה.
או, זה מעורר. אבל אם זה מונוטוני, סיפור לאורך זמן,
לא נקלט.
אבל שאלה, תשובה,
זה מעורר את המספר.
ומכאן, שיש במצוות סיפור יציאת מצרים חובה להתבונן, להתעורר ולהרגיש.
זו המטרה.
אם נוסיף להתבונן,
נמצא שכל תמצית התשובה
על השאלה מה נשתנה הלילה הזה,
מה התשובה? מה התמצית של התשובה?
עבדים היינו,
עבדים.
ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו.
זאת אומרת,
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
התשובה בסוף בסוף,
עבדים היינו. למי?
לפרעה,
לבשר ודם,
ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו.
עכשיו אנחנו עבדים של השם,
אבל זה נקרא קירבנו לעבודתו,
כי המדרגה הכי גבוהה זה להיות עבד.
יצאנו מעבדות מצרים ונכנסנו לעבדות תחת הקדוש ברוך הוא.
כמו שאומר הכתוב, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.
במקום להיות עבד לעבד,
שפל בנבזה,
אז להיות עבד להשם יתברך.
ומצאנו שהעניין הזה של עבד השם
הוא התואר החשוב ביותר.
ניתן למשה רבנו.
עבדות
הוא עניין שכל אחד ואחד עומד בו.
כמו שאומר בחובת הלבבות, אין בן אדם שהוא לא עבד.
יש עבדים לביבי דיקי, יש לביליה דבילי.
אבל גם אם לא, או שאתה עבד בעבודת אלוהיך או בעבודת יצרך.
אבל אתה עבד, אתה לא בן חורין.
או שאתה עבד לקדוש ברוך הוא, או שאתה עבד לייצר הרע.
תחליט, למי אתה רוצה?
עדיף להיות עבד למלך מאשר עבד לעבד.
איפה אנחנו מוצאים פעם ראשונה מציאות של עבד?
פרשת נוח.
ארור כנען,
עבד עבדים יהיה לאחד.
ומאז הפך כנען עבד לדורי דורות.
כדי שנוכל להבין את פשר הקללה הזו,
למה הוא קילל אותו בקללה כזאת?
נעתיק את דברי המדרש.
אמר רבי ברכיה,
הרבה צער נצטער נוח בתיבה,
שלא היה לו בן קטן שישמשנו.
אמר לך שאצא,
אני מעמיד לי בן קטן שישמשני.
כיוון שעשה לו חם אותו מעשה,
כידוע סרס את אביו,
אמר אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני,
לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו
שהם עבדים לי.
אז הוא יהיה עבד לעבדים שלי.
הצער של נוח
טעון ביאור,
וכי הבנים הגדולים שלו,
שם חם יפת,
לא יכולים לשמש אותו.
הם היו בגיל קרוב למאה.
ומה שכתוב
במפרש,
שאין דרך להשתמש בגדולים,
זה טעם שאינו מספיק.
שהרי היו לו גם בני בנים.
ועוד מצערו של נוח אנחנו מבינים
כי הרצון הזה שיש בבני אדם שישמשו אותם הוא רצון טוב.
זאת אומרת, זה לא כאילו, מה אתה רוצה שהוא יהיה חבץ שלך? מה אתה רוצה שהוא זה?
דווקא כשאדם רוצה שמישהו ישמש אותו,
זה רצון טוב.
אבל לכאורה זה בסתירה לשונא מתנות יחיה.
למה אתה צריך שישמשו אותך? זה בבחינת מתנה.
הרי אין ספק שנוח איש צדיק היה שונא מתנות.
ומאחר שעל אף כל זאת נצטער נוח שלא יהיה לו בן קטן שישמש אותו,
אז ודאי שהרצון הזה יש לו מקום בעבודת השם.
שיהיה לאדם מישהו שישמש אותו.
מאיפה נובע הרצון הזה
שישמשו אותו?
זוהי תוצאה מכוח השפעה המונח באדם.
לכל אדם יש כוח של השפעה.
מהי השפעה? השפעה לאחר
ממה שיש בו.
אדם רוצה להשפיע את מה שיש לו לאחרים.
לכן, אתם רואים שתמיד אדם רוצה להסביר את עצמו, שיקנו את דעתו,
יעתיקו אותו,
ילכו בדרכיו, רוצה להשפיע.
עכשיו, הצינור המקשר בין המשפיע לבין מקפל ההשפעה,
מהו הצינור שגורם לזה?
השימוש.
על ידי השימוש
שאדם אחד משמש את השני
והוא עושה את רצונו
של המשתמש,
אז מתדבק המשמש אל המשתמש.
בגלל השימוש שהוא עושה לו, נהיה דיבוק ביניהם.
כמו שאדם משקיע עציץ, הוא נקשר לפרח.
אז ככה זה עובד.
והגמרא אומרת שהתקשרות מסוג זה עדיפה מתקשרות
יותר מקבלה של תלמיד מפי הרב.
זאת אומרת, אם אתה מקבל תורה מרב,
זה פחות דיבוק
מאשר אם אתה משמש אותו.
לכן אמרו חכמים, גדול שימושה יותר מלימודה.
ומה גדול?
שהדיבוק ביניהם, בין הרב לתלמיד,
הופך להיות דיבוק יותר קרוב.
וכפי שהוא משמש,
הוא רואה חשיבות לעצמו בזה שהוא משמש את ריבו,
באותה מידה הוא יכול לקבל השפעה מריבו.
אז ככה הוא נהיה יותר מקבל.
אנחנו מוצאים
כי אנשים חסוכי בנים
חשים עצמם אומללים,
כי היעדר בנים הוא מעצור בעד כוח ההשפעה הקיים באדם.
ההורים האלה רוצים להעניק לילד
את כל מה שיש להם,
אם זה בחינוך, דוגמה אישית וכו' וכו'.
ואנחנו מצווים להשתמש במידה הזו ולנצל אותה לרוחניות,
את כוח ההשפעה.
ההשפעה של אב על בן צריכה להיות בעניין ושיננתם לבניך ודיברת בם. אתה צריך
להשפיע ממה שיש לך,
להוריק את הברכות שיש בך לילד.
וכמו שכתוב באברהם אבינו, שעל זה אהב אותו הקדוש ברוך הוא,
למען יצווה את בניו ואת ביתו אחריו,
ושמרו דרך אדוני לעשות צדקה ומשפט.
מה עשה אברהם כל ימי חייו?
השפיע.
מה הוא השפיע?
את הדרך האמיתית
לשמור את דרך השם ולעשות צדקה ומשפט.
זה הדרך
להיות משפיע.
מידה זו של ההשפעה
הקשורה בשימוש של המושפע,
אז היא נוהגת גם
בין אב לבין,
וגם בין רב ותלמיד,
וגם בין דור לדור שמשפיע.
אבל התוקף של המידה
נוהגת
התוקף שלה
בנוגע לאב ובן קטן.
דווקא ההשפעה של האבא היא יותר גדולה על הבן הקטן.
למה?
הקטן משמש את אביו
ומקבל מה שאביו מצווה עליו באופן של התבטלות מוחלטת.
אבל כאשר גדול משמש את אביו,
הוא עושה את זה לשתי מטרות.
מילוי רצון האב וקיום מצוות כיבוד אב.
הוא רוצה למלא את רצון האב,
והוא מקיים בזה מצוות כיבוד אב.
המטרה השנייה זה לא למען האבא, אלא למען הבן עצמו.
אבל קטן, אין לו אלא מטרה אחת.
מילוי רצון האב.
זאת אומרת, הוא לא עושה את החשבון,
יש לי בזה שכר אריכות ימים, כיבוד אב ואם וכו' וכו'.
הוא עושה את רצון האב בלי שאלות, בלי מטרות.
כמובן, זה מדובר על ילדים שהם שומרי תורה ומצוות, כן? אצל האחרים, נחמנא לצלן.
אז לאחר שעמדנו על כוח ההשפעה
שעל ידי השימוש
כמדרגה הגדולה ביותר בקרבה בין האבא לבן,
כל זה,
כל זה,
כדי שילמד מזה האדם בעצמו, האבא,
את אופן הקרבה שלו בעבודת השם.
כמו שאתה רוצה שהבן שלך הקטן
יעוות אותך בהתבטלות והכנעה,
בלי שאלות, ללא שום מטרות,
אז תלמד, אתה הבן של הקדוש ברוך הוא, בנים אתם
להשם אלוקיכם.
אז גם אתה צריך לשמש את הקדוש ברוך הוא, בדיוק
אותו דבר.
המדרגה העליונה ביותר בעבודת השם,
שאדם יכול לעבוד את הבורא, זה כמו בן קטן.
בלי שאלות, בלי קושיות, בתמימות.
פני הכרובים
היו פני ילד.
כי ההתקרבות הגדולה ביותר היא זו
של כי נער ישראל באוהביהו.
הקדוש ברוך הוא קורא לעם ישראל כי נער ישראל.
בגלל שהוא נער אני אוהביהו, אני אוהב אותו.
למה? כי הוא עובד אותי כמו בן קטן,
בלי שום מטרות,
בהתבטלות והכנעה.
אז כמו שילד אינו שואל שאלות,
כי הוא מבוטל לחלוטין לרצון אביו,
כך על ישראל להתדבק
ולהתבטל כליל
כלפי הקדוש ברוך הוא,
בלי לשאול שאלות, בלי לדאוג.
כשם שבן קטן חש חשיבות כשהוא ממלא את רצון אביו,
כך על ישראל לחוש חשיבות שהוא ממלא את רצון הקדוש ברוך הוא.
אז כמו שבן לא דואג
אם אבא ישתכר החודש,
יעלו לו את המשכורת או לא,
הוא סמוך ובטוח שתמיד יהיה לו מה לאכול, יהיה לו איפה לישון,
הכל יהיה בסדר.
ומתי ילד קטן שואל את אבא, מה המצב הפיננסי?
אז למה אנחנו שואלים את הקדוש ברוך הוא, שזן ומפרנס את כל העולם כולו,
וחוששים, איך אני אוכל ללמוד
בלי לעבוד?
וכשהיית ילד קטן אצל אבא,
אתה עבדת בשביל לאכול, בשביל להתפרנס? לא.
אז אבא שלך,
שתלוי בקדוש ברוך הוא כמו כל המיליארדים,
סמכת על הבעל השיבר הגדול שנותן לכולם
את היכולת להתפרנס.
אתה לא סומך?
רק על אבא בשר ודם?
עם משכורת זעומה?
אף פעם לא שאלת שאלות. מה קרה שאתה שואל שאלות עכשיו?
לכן הצטער נוח שיהיה לו בן לשמש אותו,
שהרי מבן גדול לא היה יכול לקבל את הלימוד
בנוגע לעבודת השם כפי שניתן לקבל מבן קטן.
זאת אומרת, כשאבא
יש לו בן קטן שעושה כל דבר שהוא אומר, איך הוא מאושר,
איך הוא מאושר והוא שמח.
ואז יש לו התבוננות.
תראה כמה נחת רוח הוא עושה לי, הבן הזה.
כל מה שאני אומר לו הוא עושה.
מיד הסתכל בעצמו,
יש לו כלי עכשיו ללימוד.
אז אני גם בן קטן, קטן של הקדוש ברוך הוא.
אז כמה אני צריך לעשות לו נחת רוח שהוא יהיה מרוצה כמוני,
כמוני לפחות,
כמוני שאני מרוצה מהבן שלי ששומע לי.
אז רק מבן קטן ניתן ללמוד את זה.
שכן
הבן של הבן הוא גם קטן, הנכד,
אז אולי ממנו תלמד?
לא, אבל הנכד לא משמש את הסבא
כמו את האבא.
לא אותו דבר.
עכשיו, מפני שחם נטל ממנו את העניין הזה,
שיוכל להתקרב יותר לקדוש ברוך הוא על ידי לימוד מהבן הקטן
שהיה אמור לשמש אותו,
אז הוא קילל אותו במידה כנגד מידה,
שיהיה בשפל המדרגה.
עבד לעבדים.
כולו יהיה נתון תחת השפעה של בשר בדם,
ושיהיה מקושר לעבדים.
לא קשר סתם,
אלא קשר של עבד לעבדים.
זוהי המדרגה הרחוקה ביותר מעבדות אל השם.
אתה מנעת ממני להתקרב לשם.
גרמת שאני לא אוכל להביא בן קטן שישמש אותי,
וממנו אני אלמד איך לעבוד את השם.
ואני אשמח שמחה גדולה כשאני רואה אותו משמש אותי, וככה אני אעשה לבוראי.
אז אתה ריחקת אותי כאילו מהקדוש ברוך הוא,
מהאפשרות הזאת.
אז הכללה היא שאני מרחק אותך לגמרי מעבודת השם,
ותהיה עבד לעבדים מחובר אליהם לבשר ודם,
ולא לקדוש ברוך הוא.
למדנו
שהשורש של העבדות
זה התבטלות מוחלטת.
והשורש הזה מצמיח שתי קצוות.
קצה אחד זה עבד לשם,
קצה שני זה עבד לעבדים.
אנו, אנו, אנו,
עבדו דקודשו בריחו,
אנו, אנו, אנו,
לו, וו, וו, עבדו לעבדו.
אנחנו עבדים לשם ולא עבדים לעבדים.
עכשיו מתפרש לנו
פרשה בתורה.
כששאל אברהם אבינו את הקדוש ברוך הוא, במה אדע כי יירשנה?
איך אני יודע באיזה זכות או במה אני יורש את הארץ?
באיזה כוח יכלו בניי לזכות
בארץ ישראל?
מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.
בא עבדום.
הם יהיו עבדים שם.
ועינו אותם.
ארבע מאות שנה.
באיזה זכות הם יזכו?
בארץ ישראל, בזכות העבדות.
עבדו, לא לביבי,
לקדוש ברוך הוא. לא רוצים לקדוש ברוך הוא, אז לביבי.
על ידי שיאבדו ישראל את כל העצמיות שבהם.
עבד, אין לו שום דבר עצמי.
עד שהתבטלו כליל כלפי המצרים.
משעבדים, מענים אותם, עושים בהם מה שהם רוצים.
אין פה אישיות כבר.
עד כדי כך
שעל יציאת מצרים נאמר לקחת לו גוי מקרב גוי.
זאת אומרת בטל ומבוטל לגמרי למצרים.
מה זה גוי מקרב גוי?
מקרב מלשון קרביים.
כמו עובר
במעי אמו.
בטל ומבוטל לאימא. הוא לא עצמי.
הוא מבוטל. והשם לקח גוי, עם שלם, גוי זה עם,
מקרב גוי, מהקרביים שלו. הוציאו אותו כמו תינוק שהיה עובר,
ואין לו שום אישיות.
שום דבר.
ככה הוציאו אותנו ממצרים.
עכשיו,
אחרי שעברו ישראל את הגלות של מצרים
והתבטלו לעבודת המצרים,
עד כדי כך שבא משה לגאולם,
לא שמחו אל משה.
מקוצר רוח ומעבודה קשה.
כל כך שעבוד שכבר לא יכולים לשמוע שום דבר, אבל אני רוצה להגיד לכם דברים טובים, באיסור הגול,
לא יכולים לשמוע כבר.
אחרי
שעברו את גלות מצרים והתבטלו
לעבודת המצרים,
עד שלא יכלו לשמוע את משה מרוב
עבודה קשה.
עכשיו היה סיפק בידם,
עכשיו אין אפשרות לעבור מעבדות מצרים לעבדות השם.
כל זה היה תרגולת
בהכנה והכשרה
לקראת המעבר לעבדות לשם.
וכתוב, אחרי כן יצאו ברכוש גדול.
מה הרכוש הגדול?
רכוש העבדות,
שבו נהפך הטבע שלהם לטבע של עבד.
זה רכוש גדול.
הכנעה
בהנהגה של עבד.
אם לא היה להם את כוח העבדות
שהם קנו אותו במצרים, לא היו ישראל עומדים על עומק החיוב לקיים את ציוויי השם יתברך.
כי היו פורקים עול.
מה אני, מה זה, מה?
לא ארצה, לא בא לי, מה?
אבל אחרי שקנו את מדרגת העבדות לבשר ודם, שפל שבשפלים,
שהוא עשה הכל רק לתועלת עצמו,
וכולם שימשו אותו לתועלת עצמו,
לא לטובתם ולא להנאתם,
עכשיו לעבור לעבודת השם, שזה עבדות,
אבל עבודת השם,
שהכל לצורך עצמך,
זה לפרנס אותך,
לא לצורך הבורא,
לצורכך.
בזה אתה קונה את העולם הזה והעולם הבא,
בכל הברכות שהקדוש ברוך הוא מרעיף למי ששומע בקולו.
אז הוא כל כך רצה שנצליח במשימה שצריך היה את כל מאות השנים הללו,
להכשיר את עם ישראל
שיהפכו לנפש של עבד,
כדי שיהיה להם קל
לעבוד את השם,
שזה לא עבודות כפיים בבתית ובתבן ובלבנים,
זה מצוות, תפילים, ציצים,
פסח, סוכות, איי, איי, איי.
אבל לעשות את זה מתוך עבדות,
בהכנעה, בהתבטלות, כמו קטן,
ששומע לאבא, בלי שאלות, בלי קושיות, בלי כלום.
אבא אמר, אני עושה.
לעשות רצונך, חפצתי.
והכל צריך לעשות בהכנעה וענווה.
עבדות וענווה זה עניין אחד.
על משה רבנו כתוב שהוא היה הענו מכל האדם,
ועליו נאמר שהוא היה עבד השם.
אז רואים שענווה ועבדות
היינו אח.
אז מי שמפחד מהמילה עבד,
זה המעלה הכי גדולה, כי זה הענב הכי גדול, הוא מתבטל.
ענב, אין לו גאווה להגיד, אה, רגע, מה זה?
למה? למה עכשיו? למה אני? למה דווקא אני? למה זה? יש פה עוד.
זה נקרא ענווה.
וזה הכוח שנתן לעם ישראל להחזיק
אלפיים שנה בגלות, עד עכשיו
עם קיום המצוות,
והכל זה בזכות כוח העבדות.
לצערנו הרב,
יש כאלה שהם אמרנו, כבר אמר חובת הלבבות, או שאתה עבד לבורא או שאתה עבד ליצרכה.
אז אתם רואים, יש עבדים לביבי,
הולכים איתו,
יחסל אותם, יעשה מה שיעשה.
הם עבדים שלו, קוראים לו ביבי המלך.
זהו.
העבדים, קוראים לו מלך.
במקום נמליחך מלך,
ממליחים טמבל,
שעושה להם רק רעות,
ועושק אותם את העבודות ואת הפרנסות ואת הכול.
וכל המגפה הזו פוליטית, כמו שמתבטאים עכשיו סדצקי וסימן רע וכולם וכולם וכולם.
הכול מתגלה עכשיו, כל מה שאמרנו מההתחלה, הכול מתגלה.
אבל מה למדנו פה?
נחזור להתחלה.
הקדוש ברוך הוא אמר, מקדש ישראל והזמנים. זה אנחנו אומרים בתפילה, בחג.
אז הקדוש ברוך הוא הכניס בנו קדושה אשר קידשנו במצוותיו.
אנחנו עושים את המצוות של השם, אנחנו מתקדשים.
וכל זה בשביל לקרב אותנו אצלו.
קדושים תהיו, כי קדוש אני.
בשביל להתקרב אליי, אתם גם כן צריכים להתקדש. אז אני מביא לכם מצוות שתתקדשו.
ואז אתם מתקרבים אליי.
אז הוא גם נתן לנו קדושה בזמנים מסוימים, במועדים.
ואז אנחנו בזמן, בזכות הזמן שהוא קדוש, כמו שאנחנו מרגישים כבר את האווירה של ערב פסח.
אז
צריך שהאדם יזכה להתעלות בהתעלות היתרה של הזמן.
אבל זה
לא יצא אם אתה רק תעשה את המעשים טכנית.
אם לא תתבונן כמו שהתבוננו עכשיו לדוגמה,
למה אנחנו בעצם שואלים מה נשתנה הלילה הזה?
התכלית היא שאמרנו שכל מה שאנחנו בעצם
עוברים בלילה הזה זה להזכיר לנו שעבדים היינו לבשר ודם,
טיפש מטופש, שפל שבשפלים, פרעה רשע.
ועכשיו קירבנו הקדוש ברוך הוא לעבודתו.
אז עכשיו אנחנו עבדים לקדוש ברוך הוא שזו העבודה
הגדולה ביותר שנובעת מענווה בהכנעה והתבטלות.
אז כשמתבוננים בזה מרוויחים את הזמן.
הזמן נותן לנו התעוררות להתבונן.
מה בעצם הקדוש ברוך הוא רצה מאיתנו?
כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם
אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.
למה הוצאתי אתכם מארץ מצרים?
למה הכנסתי אתכם בכלל לארץ מצרים?
בשביל שתתרגלו את העבדות שתהיו מורגלים,
שיהיה לכם קל.
כשתבואו אליי, למרות שזה פי אלף אלפים יותר קל
מהעבדות במצרים,
אבל המטרה היא בהכנעה התבטלות בלי שאלות, בלי קושיות,
כילד קטן
שמשמש את אביו.
רבי חנניה ברגל שאומר,