מהי הגאולה האמיתית? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

כנרת בת בתיה בנייה שהקדוש ברוך הוא יסיר מעליה כל חולי ושלא תזדקק לניתוחים וטיפולים כלל אמן

תורתנו תורת אמת

פוקחת את עינינו לראות את המושגים באור אמת

רגילים לחשוב

על גלות ועל גאולה במונחים של מקום ושלטון.

גלינו מארצנו

ובאו ציון ברינה.

באו פריצים וחללוהה.

באו בניך נדביר ביתך.

זאת אומרת,

מה זה גלות?

שאתה לא נמצא בארצך.

זה נקרא גלות. ככה מבינים.

גלינו מארצנו.

וגאולה זה ובאו ציון ברינה, חוזרים בחזרה לארץ ישראל. זה כאילו גאולה.

באו פריצים וחללוהה. רואים שהשלטון לא יכול לעמוד נגד הגויים

והם שולטים בנו ולא אנחנו בהם. אז זה נקרא גלות.

ככה מבינים.

באו בניך לדביר ביתך.

פירושו ששלטון חזר וחזרנו בחזרה לשלוט במצב.

אז נחזור.

התורה היא תורת אמת.

והיא פוקחת את עינינו לראות מושגים באור האמת.

כי הרגילים לחשוב על גלות וגאולה במונחים של מקום

בשלטון.

גלינו מארצנו

זה גלות.

באו ציון ברינה זה גאולה.

באו פריצים מחללוהה זה גלות.

באו בניך לדביר ביתך זה גאולה.

אבל כשנתבונן נראה שזה לא מושגי התורה.

הרמב״ן כותב בהקדמה לספר שמות.

שהספר הזה נקרא ספר הגאולה, ספר שמות.

הוא פותח בירידת בני ישראל למצרים.

כל הספר מתחיל מירידת ישראל ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.

ומסיים בהקמת המשכן.

והספר הזה נקרא ספר הגאולה.

ללמדנו שהגאולה היא לא ביציאה מעבדות לחירות.

עבדים היינו לפרעה במצרים.

הגאולה היא לא ביציאה מעבדות לחירות,

אלא כששבו למעלת האבות,

שהמשכן,

שהשכינה שורה בו תמיד,

כמו שהיה בבית האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,

שהיה נר דולק בו מחרב שבת לערב שבת,

כמו נר המערבי שהיה דולק במשכן ובמקדש.

וענן קשור על האוהל כמו על המשכן.

זאת אומרת שזה מראה ששכינה שורה.

ורק אז נקראו גאולים.

גאולה זה אם חוזרים למעלת האבות,

לא אם יוצאים משטח לשטח,

כי הם נקראו גאולים במדבר, הם לא הגיעו לארץ ישראל.

וגם לא היציאה מעבדות,

משעבוד פיזי לחירות פיזית,

זה לא נקרא גאולה.

אלא, אומר הרמב״ן,

כששבו למעלת האבות,

אז יש לנו מושג חדש, אבל אמיתי,

מה זה גאולה.

שהרי הגלות התחילה מלידת יצחק,

ואף אחד עוד לא נעקר ממקומו.

אז איך זה נחשב כגלות לספור משם ארבע מאות שנה?

אף אחד לא זוז ממקומו.

ומכל שכן,

כאשר ירד יעקב למצרים תחת יד פרעה,

ומשמיענו הרמב״ן,

שאוהל האבות היה אור וחירות,

ולא תיתכן גלות במקום שאור השכינה שורה.

כל מקום שהשכינה שריה,

אי אפשר להגיד במקום הזה גלות.

ולהפך, כאשר יצאו מתחת יד פרעה, ביד רמה,

לא נקרעו גאולים,

עד שלא הקימו את המשכן.

ובני ישראל ידעו זאת,

ועשו כולם בעבודת המשכן.

כולם השתתפו בעבודת המשכן.

כמו שנאמר, כן, עשו בני ישראל את העבודה.

וכמו שפירש שם הרמב״ן,

שלא הייתה להם שום מלאכה

אלא עבודת השם.

כמו שנאמר, ואותו תעבוד.

שום מלאכה שלא קשורה לעבודת השם הם לא עשו.

כל מה שהם עשו זה עבודת השם.

אז כל המלאכות שהם עשו זה לצורך המשכן.

זאת אומרת,

כמו שבקהילות פז חלק מן האנשים הנמצאים כאן עוסקים רק במלאכת הקודש,

בשכינה שריעה

ואת מקדש מעט.

אין גלות.

מה שקורה ברחובות, מה שמדברים בחדשות,

מה שקורה בעולם, תמיד זה מעניין בכלל.

אתה נמצא באוהל השם,

אתה עובד השם,

אתה מקיים באותו תעבוד.

שום דבר אחר אתה לא עובד, רק אותו תעבוד.

זה נקרא גאולה.

עלינו לראות,

ממש כמו בחוש,

את המציאות הנפלאה הזו,

איך אבותינו שכנו במדבר,

האוהלים שלהם סדורים לפי השבטים,

כולם תחת מחסה של ענני כבוד,

כולם ניזונים מן המן

לחם אבירי מחליש,

כולם שותים מי באר

שימחכים עד פתי.

וסוד אלוהו

על אהוליהם,

והם הם המרכבה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא משרה ומחנה את שכינתו

בתוך ישראל.

אז זה כמו רוכב שעולה על מרכבה,

שרגלי הרוכב הם על המרכבה.

אז הן הן רגלי המרכבה שנושאות כביכול את השכינה.

אם אתה

הופך להיות כזה שהשכינה מוכנה להידבק בך,

אתה נקרא רגלי השכינה.

כל זה מבואר בארמב״ל.

היו שם אבותינו במדבר נבדלים מחומריות.

שום ענייני חומר וגשמיות לא עניין אותם שם.

והיו עוסקים במושכלות.

ארבעים שנה עובדים ולומדים רק

עניינים שכליים, רוחניים, שמימיים.

מחנה קדושה וטהרה.

וכולם כאחד עסוקים במלאכת המשכן.

למה? כי הם ידעו את הסוד

שהגאולה תלויה בהשראת השכינה.

אומרת הגמרא בברכות זן,

משה רבנו ביקש שתשרה שכינה בעם ישראל לעולם,

והובטח לו הדבר.

ועל כן אנו יכולים לומר,

ויוצא את עמו ישראל מתוכם

לחירות עולם.

ובכל מקום ששם השם מוזכר,

להשראת השכינה.

אפילו אחד

יושב ועוסק בתורה,

שכינה עמו.

ואין לגלות

כל מקום לחול במקום שיש שכינה.

ואין היא גלות,

אין היא אלא הסתר פנים.

הגלות זה לא המציאות,

זה הסתר פני השם.

מקום שיש הסתר פנים,

זה נקרא גלות.

אבל אם שכינה מצויה, זה הארת פנים.

אז אין גלות במקום ששכינה שורה.

כמו שאמר ישעיה הנביא,

בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך.

אבל כל זה עניין של רגע, כמו שאומרים.

בימי ההיסטוריה זה רגעים, כמו שאומרים.

אז בשצף קצף, כשהקדוש ברוך הוא קוצף

על עם ישראל ומעשיו,

שמתרחקים או מתחברים לעבודה זרה או לתרבות הגויים, נצרות פרוטסטנטית וכו',

אז הסתרתי לפניי כמה? רגע.

ברגע שאדם חוזר בתשובה,

הכל חוזר למקומו,

מסלק תא אסתר פנים, זוכה לגילוי, יאר ה' פניו אליך ויחונק.

בואו ראה

שבארץ הקודש,

אשר עיני ה'

אלוהיך בא מראשית שנה עד אחרית שנה,

ניתנת רשות לטמאים הללו לטמא כל קודש.

יש טמאים,

שמחפשים כל דבר לטמא,

כל דבר שבקדושה הם רוצים לטמא, לחלן אותו, לעשות אותו חילוני.

מה זה?

איך זה יכול להיות?

הרי עיני ה'

בא בארץ הזאת מראשית עד אחרית שנה.

אין זה אלא הסתר פנים,

הסתר פנים נורא.

אבל כמו שכתוב אצל ירמיה הנביא, הן-הן נוראותיו.

הן-הן נפלאותיו.

זה שהקדוש ברוך הוא מסוגל כאילו לעצום עיניים,

זה נוראות, הרי ברגע הוא יכול להכניע את כולם.

אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו ניסיונות שנעמוד בבחירה ונזכה

שלמרות החשיכה אנחנו באורה.

מסביב חושך עצום,

אף אחד לא מבין מה קורה, אוכלים נבלות וטרפות וחושבים שהם דתיים וחרדים.

ובתוך זה יש אורה,

יש קבוצת יהודים

שאכפת להם מהקדוש ברוך הוא ממצוותיו,

ונזהרים מכל דבר שלא לקשל,

כדי שתשרה שכינה ולא יהיו מטומטמים שנטמאים בטומאת המאכלים,

בשקצים והרמסים.

ועלינו להתאמץ

ולהתאזר בהכרתנו

שחירותנו, חירות עולם,

בדיוק כמו דור המדבר, שהקימו את המשכן,

ושהם ראו עין בעין את כבוד השם חופף על המשכן כל היום.

עלינו להרגיש כך ולא להתפעל במאומה מהסתר פנים.

גם אין שאלות, אז למה? אז למה אם ככה? אז למה אין שאלות?

למה אין שאלות? כי זה הניסיון.

אז מה חשבת? אם נהיה כבר גאולים סופית,

פירושו שהשם יתגלה לעיני כל ויסיר את ההסתרה,

אז מה יקרה?

אין בחירה.

אבל זה יכול לבוא רק בזמן שהקדוש ברוך הוא יביא את הרגע

שלא כולנו מצפים, כי בזכותנו בינתיים לא הצלחנו לארגן את זה.

אנחנו מנסים להיות כנישתא חדא,

אולי אנחנו נצליח לעשות את זה עם הכנישתא חדא.

עם קבוצת אנשים שאכפת להם מהקדוש ברוך הוא.

יהי רצון.

אבל בינתיים

אנחנו נמצאים עם שכינה.

אנחנו בתוך האורה.

חשיכה זה לאחרים. הם לא רואים כלום. ממטר הם לא רואים.

כלום הם לא רואים. לא רואים אפילו שהם נטמעים בטומאת המאכלים.

הם לא רואים. מול הצלחת שלך יש נבלות וטרפות, ואתה מבסוט.

עלינו לדעת

שיש לנו לעמוד עם אבותינו

לפני השם

באמונה טהורה ורוממה,

ולהיות עסוקים

ברוחניות

כאילו אנחנו דרים במרום כבר.

מה יש לנו לעשות בחיים פה? זה רק מלאכת הקודש, עבודת הקודש,

קיום התורה והמצוות.

זה מה שיש לנו שם. מה יש לנו לעשות אחר?

כל השאר זה הבלים,

וזה רק אמצעים.

אמצעים שבעזרתם לפעמים צריך לעשות איזה מעשים גשמיים.

זה רק אמצעים כדי לקיים את מלאכת השם, את עבודת השם.

אם לא היה הכרח והאונס שלפעמים צריך לעשות משהו שהוא גשמי,

למה שנעשה?

למה להתעסק בדבר שהוא הבל וריק,

וריק שלא נשאר ממנו שום דבר לטובתנו,

לא בעלמא עדין ולא בעלמא דעתה.

לא יישאר כלום מכל זה.

רק דבר אחד נשאר לך,

כל מה שפעלת עם השם.

על זה יבוא אותך חשבון ליתן שכרך מושלם.

אבל כל שאר הדברים ישאלו למה בזבזת זמנך ולא ניצלת אותו למלאכת שמים.

אז עלינו לדעת שיש לנו לעמוד עם אבותינו לפני השם

באמונה טהורה ורוממה,

להיות עסוקים ברוחניות

כאילו דירתנו בשמי מרום.

וכשאנחנו רואים

אוכלוסייה של גויים, מיליונים אנשי חיל,

חמושים בכל זיונם בתוקפם,

במטוסים, בשריון וכו',

עלינו לומר בלב שקט ובטוח את הפסוק בירמיה הנביא

בושה עמכם

מאוד חפירה יולדתכם.

זה יותר גרוע, חפירה, זו עוד יותר בושה,

כאילו טומן ראשו.

הנה אחרית גויים,

מדבר צייה וערבה.

זאת אומרת,

גם כשהם מצליחים, לכאורה, גם כשהם מאיימים,

גם כשהם מתחמשים,

כל זה מצחיק אותנו.

למי? למאמינים.

ואומרים להם, בושה עמכם וחפרה יולדתכם.

נמה אחרית גויים?

מדבר צייה וערבה שממחק אתכם מן העולם כשאתם תהיו כמו המדבר.

הרב יעקב בריישא, בית דין דה ציריך, זיכרונו לחיי העולם הבא,

כותב באחת מדרשותיו,

איך עם ישראל שרד

במשך כל הדורות.

הרי עומדים עלינו לכלותנו בכל דור בדור,

בכל יום ביום.

איך שרד? זה לא סיפור מהגדה.

זה סיפור מהיום בבוקר, מאתמול בערב,

מאתמול בצהריים.

כל יום, אתם לא שומעים.

איראן מאיימת, חמאס מאיים, זה מאיים, כולם מאיימים.

שיחסלו וישמידו את ישראל עד דק.

אין להם קיום בכלל. ביטול גמור הם רוצים לבטל.

אז הוא שואל שאלה,

תמיד היו עמים גדולים

ותמיד היו עמים קטנים.

ובדרך כלל העמים הגדולים

בלעו את הקטנים.

בימות עולם בהיסטוריה, ככה זה היה.

כמו שאלכסנדר מוקדון יצא לכבוש את העולם, כמו שסנחריב יצא לכבוש את העולם.

כל הגדולים כבשו את הקטנים תחתיהם.

תמיד אף אחד לא יסתפק בפחות.

עכשיו, עם קטן,

כשבא עם גדול ואומר לו,

תשמע, יא חביבי, או שאתה מתבטל לי או שאני מחסל אותך,

אז עומדת בפניו ברירה.

או למסור את הנפש

עד טיפת הדם האחרונה,

או להתבולל, להתערבב עם העם הזה ולהיות חלק מן העם.

זהו.

לא יהיה יותר העם הקטן,

הוא הופך להיות כמו העם הגדול ושלום.

כמו שתרבות יוון

רצתה לחנף

מכל כנפות הארץ את כולם, תחתיה, תחת התרבות שלה,

ואכן הצליחה, בכל העמים הצליחה. תרבות המערב זה התרבות של יוון,

חוץ מעם ישראל.

עם ישראל לא הצליחו. כל אומות העולם רצו,

לא הצליחו. מה הסוד?

הרי הייתה ברירה, או להילחם עד הסוף,

או להתבולל.

אז איך נשארנו?

איך אנחנו אלפי שנים קיימים?

אומות העולם לא יודעות את הסוד הזה.

קוראים לזה סוד הביטול.

מה זה סוד הביטול?

אנחנו פשוט מבטלים את אומות העולם.

בושה עמכם מאוד,

וחפרה יולדתכם.

מי אתם?

כמר מדלי.

אבק פורח אתם.

מי אתם? אתם זמנים.

אתם רק ההסתר.

אנחנו יודעים, אנחנו לא הכי בסדר.

ואנחנו בהסתר.

מה ההסתר? שכאילו אתם חזקים, וכאילו אתם זה,

ושולטים באדונים, בהכול.

זה זמנית, עד שאנחנו נשוב.

אנחנו נשוב.

אל תראו אני אישה נשחרחורת.

זה רק שזפת נעשה מאש.

אז זאת אומרת, אנחנו יודעים בדיוק מה מצבנו. ותמיד כשצעקנו לשם, השם חילץ אותנו מכל צרה וצוקה.

אז הכוח שלנו זה כוח הביטול.

לא להתפעל מהגויים.

לא להתחבר אליהם.

לראות את הגנאי שבהם בתרבותם, במעשיהם.

כמו שהרב דוב ברקוביץ'

מביא את כל הראיות סדורות,

עם הוכחות

איך זה עובד פה במדינת ישראל ובכל העולם כולו.

הכול זה לטמא את הקודש.

הכול זה נצרות פרוטסטנטית.

אבל

בתוך העם

יש כאלה שלא מקשיבים להם,

והם בודדים מאוד.

בקהילות פז לא מקשיבים,

לא מתפעלים.

לא מעניין.

אחרים נוגעים קצת פה, נוגעים קצת שם.

מאמצים קצת מהם פה, קצת משם. אקדמיה,

כל מיני זמרים, פסולים, מוזיקות פסולות.

כל הדברים של הגויים, הכול נכנס לציבור החרדי.

בודדים בלבד באמת עוסקים רק במלאכת שמיים,

בעבודת השם.

משתדלים להשרות שכינה ביניהם.

זו העבודה האמיתית שצריך. זה נקרא גאולים.

גם אם תבוא הגאולה לא ישתנה הרבה. גאולים.

רק שאז יראו את זה באופן כללי בכל העם ובעולם.

אבל מי שרואה את עצמו גאול כבר עכשיו,

מה ההבדל בין מצבו עכשיו למצבו אחר כך?

מה אתם חושבים, שאם

תבוא גאולה עכשיו,

אז הרב קנייבסקי ישתנה?

מה, הוא ילמד פחות?

מה, הוא ילמד יותר?

מה, הוא יצא לעבוד?

מה, הוא ילך לטייל?

מה ישתנה? שום דבר לא ישתנה. הוא גאול כבר עכשיו, שכינה שורה בביתו.

מה ישתנה? לא ישתנה שום דבר.

כל מי שלומד תורה באמת ועובד את השם בלבד, ואותו תעבודו,

הוא כבר גאול,

הוא כבר בגאולה. אז מה אם הוא לא ראה בינתיים את אליהו הנביא ואת המשיח?

אז מה?

גם התנאים לא ראו, אז מה הבעיה?

הנקודה של גאול זה לא שטח וזה לא שלטון,

זה שתהיה עליהם

שכינה חופפת,

כמו במשכן, שם הם נקראו גאולים.

וכשם שגם בגלות

אנו למעשה בחירות עולם,

כמו שאנחנו אומרים בתפילה,

כשאנחנו יצאנו מתוכם לחירות עולם, אנחנו בחירות עולם.

אז גם בגלות אנחנו למעשה בחירות עולם,

כי כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם.

והגלות היא רק הסתר פנים של ברגע קטון עזבתיך.

אבל כך לאידך גיסא,

אין הגאולה פירושה

שלא הורגים כבר יהודים,

או כשנאספים בארץ הקודש,

אלא דווקא כשזוכים

לברחמים גדולים אקבצך,

כשהתעלה העם כולו

לדרגה הרוחנית העליונה,

בהיות סוד אלוה על אהוליהם,

רק אז ייקראו גאולים.

וזהו סוד הגלות,

וזהו סוד הגאולה למי שמבין דבר.

זה הפירוש האמיתי,

הרמב״ן מסביר אותו,

ולכן ספר שמות הוא ספר הגאולה.

הוא מתחיל

בירידת ישראל למצרים,

ובהקמת המשכן בסוף הספר.

זאת אומרת,

לא צריך להתייאש,

לא צריך לייחל כל כך בפחד מתי, מתי יבוא גואל.

אתה יכול לגואל את עצמך הרגע.

תחליט שאתה מתחבר לבורא

בלי שום חציצה,

אל תעזוב אותו,

תדבק בו,

תעבוד אותו ורק אותו,

אין שום בעיה, אתה גאול כבר עכשיו,

והשכינה חופפת עליך,

וסיעתה דשמיא תלווה אותך בכל מעשיך,

אשריך ואשרי חלקיך.

ואם אתה לא יודע איך לעשות את זה, תגיע לקהילות פז,

ידריכו אותך.

ואז, בעזרת השם, תוכל להתנקות לפני המקום

מלהסיר את ההסתר פנים ולזכות לאורה.

רבי יחנניהו בן עגשיא אומר,

נושא הקדוש ברוך הוא וכל ישראל לפי כוך,

ירבונם תורו ומסמוד שנאמור אדם עומס למען סגדו יחדיל תורו יאדיר.