אתם רואים מה זה זה רבי יחיאל מיכל רבינוביץ בעל "אפיקי ים" מגדולי רבני ליטא.

על רבי ישראל סלנטר מסופר עול הרבנות לא קיבל עליו מימיו מטעמים כמוסים שהיו לו: אומנם לא הראה הדבר הזה לתלמידיו, הנה בד"כ החזיק בדבר ההוראה בדורנו חיי יסוד דת התורה, וכן כתב באחד בכתבו זה דבר העומד ברומו של העולם האמתי לתת לב לחזק מצב ההוראה בישראל אשר יסוד הדת נשען עליו, להורות לעם המעשה אשר יעשון בדרך התורה אשר יכלו בה, עד כאן לשונו.

וכן בפרט היה מדריך לגדולי תלמידיו לשום לב להשתלם בלימודים לדרכי ההוראה להיות נכונים לעת מצוא.

ז"א: לא להשאיר את העולם ללא קברניט, רק לעיין ולעיין ולעיין ולעיין ולהתפתח בלימוד, בלי להגיע לתכלס להלכה, ולדעת לענות באופן מידי על כל דין ודין.

הוא בעצמו אבל, לא רצה לקבל עול הרבנות מטעמים כמוסים למה לא, אבל הוא לא הלך עם המהלך שלו לגבי תלמידיו, להם דווקא האיץ בהם לא שילכו דווקא לרבנות אבל שילכו וישתלמו בדרכי ההוראה להיות נכונים לעת מצוא.

אחדים מגדולי תלמידיו אשר היתה ברוח דמיונם כי יהיה לאל ידם להבליג על כל עמל ותלאה ולהקדיש מהם קודש לה' מבלי לקבל עליהם עול רבנות, שאלו לו על דבריו ועצתו הזה תהיה תורה לשמה ללמוד לתורת הרבנות? האם זה תורה לשמה להיות רב ברבנות? כאילו מה? שכרה בצידה מקבלים משכרת? מקבלים דירה מקבלים ואת כל התנאים זו המטרה זו תורה לשמה?

ענה להם רבי ישראל במתק שפתיו: אין לשמה גדול מזה, הן שגיתן בדמיונכם, אל תטעו עצמכם בשווא נטעי, כי תוכלו לעמוד בניסיון, הן כאשר ידחק לכם חלילה השעה תצטרכו הפרנסה לבני ביתכם, כל חוכמתכם והצעתכם תתבלע.

מה יקרה אם תגיעו למצב של פרנסה, שהפרנסה תהיה קשה ולא יהיה לכם להביא אוכל

לפי הטף, מה תעשו? כל חוכמתכם והצעתכם תתבלע. היום אתה לא מרגיש אבל מה יקרה אחר כך? ואז לא די שההכרח יביא אתכם לקבל עליכם עול ההוראה, הן גם אם לא תהיו עדיין שלמים ומתוקנים למלאות כל דרכי ההוראה, לא יבצר מכם להכניס עצמיכם בעול הזה של ההוראה ואז תכשלו, גם שלא תהיו מוכשרים וראויים ועדיין לא שלמים בהוראה תקבלו את התפקיד בגלל הפרנסה.

כמו שהיום הרבה אנשים מקבלים על עצמם הוראה ורבנות, אפילו שהם לו ברי הכי לפסוק הלכות ולא כלום, הם יודעים אבל לא בשביל לפסוק בכל עניין, גם רבנים שנחשבים גדולים בעיני הציבור כאילו שלא מבינים כלום כן, אז גם כשהם מגיעים לשאלות אמתיות, הם הולכים לרבנים הגדולים בכדי לשאול ולהתייעץ איתם מה להגיד ומה לעשות וכו'.

אבל פעם הוא אמר להם תשלימו את עצמיכם גם בהוראה לעת מצוא, מה זה לעת מצוא?: אם תזדקקו ליום מן הימים גם אם תאלצו לקחת תפקיד כזה של רבנות, אבל, אתם תהיו שלמים בהוראה ולא תכשלו ולא תכשילו אחרים, אבל אם לא תעשו כעצתי: אם חלילה אתם תגיעו לזה, אתם תחטפו אח"כ את התפקיד בשביל לחיות ולא תהיו שלמים.

ולא מדברים על רבנים של היום, מדברים על כאלה שהיו דבוקים לרבי ישראל סלנטר, כי ההכרח שולט על הכל, וכאשר זה יהיה על כל פנים, נמצא כי מטרת הלימוד אינו לשם תורת הרבנות.

אז הוא אומר להם אם זה מה שחששתם אם זה תורה לשמה ללמוד בשביל רבנות?: הוא אומר מה פתאום? מה שאתם חוששים זה לא הכוונה, כאשר זה יהיה על כל פנים נמצא כי מטרת הלימוד אינו לשם תורת הרבנות, רק כאשר זה יהיה בהכרח! בן יהיה מתוקן להוראה או לא! הנה התיקון לדרכי הוראה תוכל להיות לשמה, למען לעת מצוא כי ייאכף עליו ההכרח אז הוא לא יכשיל את הרבים חלילה, ולא יהיה מה שאמרו חכמים ז"ל חלילה כי רבים חללים הפילה, זה לתלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, לכן אין לשמה גדול מזה.

הרב: ז"א אתה לא לומד בשביל להיות רב, אתה לומד על מנת לדעת את דיני התורה עם היכולת להורות, לא בשביל להיות רב. אבל: אם יקרה מקרה שאתה תגיע למצב כמו ששמענו, שלפני המלחמה היה מצב טוב במלחמה הפסיד את כל הכסף לא נשאר לו כלום אין לו למחיה, אז היה צריך לקחת תפקיד רבנות, ומה לקח? לא לקח דווקא איפה שיש בו את המשכרת הגדולה, לקח את מה שיהיה לו לקיום על מנת שלא יהיה לו טרחה של ציבור, ועם כל זה הוא אומר: שזה גרע בספר השני יותר מהספר הראשון.

אז רבי ישראל סלנטר מפתיע אבל מה הוא מפתיע?: הוא לא אומר רבנות, אבל אומר: אדם צריך להיות מושלם גם בידיעת התורה להלכה עד דק כדי שיוכל להורות לרבים, בין אם זה יהיה בהתנדבות בין בהכרח על מנת לקבל שכר.

והרבה מגדולי ישראל- אולצו- אולצו ולקחו פרנסה מהקהל והורו הוראות לרבים, וזה מהלך שהקב"ה דואג לו, כי אם הם יישארו עם כל החוכמה שלהם ובסוף הם לא יורו את הרבים בסוף יהיו כאלה שלא יהיו ראויים להוראה ויחטפו את המשרה והמשכורות ויורו לרבים, אז מה עושה הקב"ה: עושה אותם עניים, ושאין להם ברירה, ואז הם מקבלים ואז הציבור מרוויח את הגדולים והמיתיים כדי שיוכלו להורות, זה היה בדורות קודמים אבל, אלה הם השמות המפורסמים שאנו מכירים.

אבל בימינו: אם יש לך חבר, קונקשן, אתה מקבל חתימה: יורה יורה ידין ידין ויאלה סע, הרי כל הרשלצי"ם שעשו בדיקה לפני הם לא נבחנו כמו כולם כדין, אבא שלהם בחן אותם והכשיר אותם,

יצחק יוסף: אבא שלו בחן אותו לא היה לו כושר בכלל, מועמד לראשון לציון ואין לו כושר, אז הכושר היה אמרו בע"פ אח"כ תיקנו לו ואמרו שאין לו כושר אתם יודעים איך זה.

דוד לאו גם כן אמר אבא שלו כן בחן אותו לא בחן אותו אח"כ, כן ערערו לא ערערו, לא נפקא מינה.

שמואל אליהו גם כן אמרו שאבא שלו בחן אותו בלי כל זה ו.......וכל אלה רבנים רבנים, יורה יורה ידין ידין אבל, בתכלס לא עברו את המבחנים כמו כולם, זה מה שהתפרסם אנחנו לא בדקנו עד דק, אבל ככה הם פני הדברים מה לעשות, שלא נדבר על רבני שכונות וכו'.

סיפרנו שגם שמענו שמועות של אלו שהוכשרו להיות רבני ערים והכל גם אם היו עוזרים לכשרות מסוימת ומביאים מפעלים כדי שיקחו על עצמם את הכשרות המסוימת, וכיוון שהיה קשרים בשלטון אז דאגו שיהיה רב העיר ורב וכו' וכו'.

וידענו וגם ידענו שהיו כאלה שלא היו רבנים בכלל וקבלו גם טרררררם טם.

רבי ישראל סלנטר אומר: שצריך ללמוד וצריך ללמוד גם בשביל לדעת להורות, כמו שאומרים: מה אכפת לך ללמוד סתם, כתיבת ספרי תורה ומזוזות: תלמד, - תלמד ואם יום אחד תזדקק, אז תוכל לשבת ולכתוב אז יהיה מקור ולפרנוסה, אם אתה לא בר הכי להיות דיין, טוב יש גם עוד עצות, אבל בן אדם לפי רבי ישראל לא יודע מה יהיה אתו וגם לא יודע מה תהיה מדרגתו בביטחון, האם יוכל לתלות את כל ביטחונו בה' יתברך, לא כולם מגיעים לדרגה גבוה כזאת- יחידים, הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, אז לכן טוב שיהיה.

בשנת תרפ"ו עת למד מר"ן בעל "הקהילות יעקב בישיבת לובהרדוק בביאלוסטוק: הציע לו הגייבה דלקטש מחבר שו"ת "משיב שלום", שהיה מגדולי הפוסקים דאז לשידוך, את ביתו היחידה של אחד הרבנים לאותה תקופה.

אז הציעו לסטייפלר את הבת היחידה של אחד הרבנים באותה תקופה.

תשובתו של הסטייפלר להצעה זו כפי שמצוטטת באיגרת שהחזיר לו הגאון מלקטש חושפת בפנינו טפח מהלך רוחו הטהורה ושאיפות גדלותו בתורה כבר בגיל צעיר של הסטייפלר. וכך כתוב באיגרת:

והנה על דבר הנכבדות שהצעתי לפניו להתקשר בשידוכין עם בת הרב הגאון המיוחס אז פלוני אלמוני, אשר כיוונתי בזה אושר להצלחת שני הצדדים, שכבוד תורתו ימצא מנוחה על התורה בעבודת רבנות בבית הרב הנ"ל, אשר לו בת יחידה צנועה ומשכלת, ונוצר תאנה כבתי די הוא רב ותנא יאכל פריה פרי קודש הילולי, בכבוד אכסניה של תורה ויעמוד במקום גדולים, וגם הרב ד- רכים ומוקיר רבנן שזה הוא כל חפצו ומגמתו, ואליו הוא נושא את נפשו, אבל מי הוא השיב דברים קשים כגידים למאס עניין זה, ולקיים: ושנא את הרבנות!.

הסטייפלר לא הסכים בשום אופן, ואמר לו: אני אהיה בבית כזה ויתנו לי אח"כ תפקיד של רבנות והכל, צ' צ' צ' צ', ושנא את הרבנות!, וכתב: אוי לדור ששופט את שופטיו! ואשמם בראשיהם! וכאלה וכאלה הביא כל מיני מקורות למה לא! ובסוף דבר ובשום אופן שאינינו מסכים להיות רב ומורה הוראה ורק להיות ראש ישיבה כל חשקו וזו היא תקוותו.

זה הסטייפלר עוד בהיותו צעיר, כבר יש לו את המהלך של החיים לפניו, שום פיתוי לא עומד בדרך שום דבר, ושאלו אותו פעם למה הוא לא פוסק? גאון עצום: אמר צריך סכינה החריפה, אני לא לוקח אחריות על דברים כאלה, להיות פוסק: צריך סכין חריף, אין בערך.

אתמול למדנו: שאחד מהגדולים עומד למות, בשעות האחרונות שלו שואלים אותו שאלה, שאלה שהוא כבר דן בה ופסק, אמר שאלה קשה אני צריך לעיין בזה, שעות לפני שהוא הולך למות, שעה לקח לו לחזור על כל לימודו בכדי להחזיר תשובה, צלצל ואמר את התשובה ואחרי שעות נפטר. איפה הם? איפה הם כל אלו?.

סיפר רבי איסר זלמן מלצר שכאשר הוצעה לו רבנות סלוצק והיה אז עדיין צעיר לימים, פנה אל החפץ חיים לקבל עצתו: כאשר שמע החפץ חיים שספקותיו הם מפני יראת ההוראה ענה לו: וכי מה אתה רוצה שיהיו לנו רבנים שאינם יראי הוראה?

הוא אמר לו שהוא ירא להיות כמורה הוראה, אני לא.... אמר לו: אז מה אתה רוצה? אם לא תהיה אחד שלא ירא מההוראה מי יהיה אחד שלא יראי מן ההוראה, שהוא יורה? אוי ואווי שנהיה מסורים ביד אנשים כאלה!, אדרבא צריך להיות ירא הוראה!,

{הרב: אני אומר זאת בקול שלא דיבר החפץ חיים, רק בכדי להמחיש את זה}.

כאשר נאלץ היה רבי איסר זלמן מלצר בהיותו רבה של סלוצק לסדר גט, הוא היה חולה כתוצאה מכך חודש לפני כן וחודש לאחר מכן: בנו רפאל צבי יהודה סיפר שזכור לו שהיה חולה ממש באותם ימים, וביום גט עצמו היה צם!, הואיל והיה שבור מצער ומעוגמת נפש על הרס משפחה בישראל!, וכן מתוך פחד וחשש לכשרות של הגט, אוי ואיווי אם הגט לא כשר, אז אתה משחרר אשת איש, ה' ירחם, ויהיה ממזרים, וכך מתוך פחד וחשש לכשרותו של הגט, ושמא חלילה לא נערך לפי כל הדינים והחומרות, ככל חוקתו ומשפטו, ומסיבה זו לא היה מסוגל לאכול, חודש חולה לפני וחודש אחרי וצם באותו יום, הן מהצער והן מהחשש.

איפה יש אנשים כאלה? לנשק אותם זה ספר תורה מהלך.

תגובה בקהל: ואם בזמננו היה צם?

הרב: איזה בזמנינו היה צם, תביא כסף אני מסדר לך גט, בחוץ לארץ תפסו חבורה שהיו עושים גיטין, אונסים גט כפוי, היו תופסים בן אדם, לוקחים שוקר חשמלי, כופתים אותו ונותנים לו מכות לא אגיד באיזה איברים, מכות חשמל עד שהוא חותם על הגט, כנופיה, בנדה, עכשיו תפסו אותם כן עכשיו כולם במשפט, אתה מבין מה הולך פה?.

שאלה: דתיים?

הרב: מה? חרדים עם רב!!. חרדים ברב רב מפורסם, שכול הגיטין המעוכבים שיש מעוכבי גט של הבעלים שלא רוצים לתת גט, היו מצלצלים לכנופיה של הדתיים האלה,

והיו עושים את זה תמורת תשלום תביא X כסף אין בעיה: טז טז תחתום שלום, האף בי אי תפס אותם.

שאלה בקהל לא שומעים

הרב עונה: מה? תודה רבה, כסף מטהר ממזרים.

מה גיורים בכל מיני מקומות מה אתה חושב מה עושים? תביא חמשת אלפים דולר הגויה נהיית יהודיה, צ'ק צא'ק, אתה יודע בכמה מקומות יש דברים כאלה? אם זה לא בתי דין מפורסמים יראת שמים והכל שהגט נעשה שם אחרי כל החקירה ו...... אי אפשר לסמוך, היום העולם מקולקל, מקולקל, תאוות הבצע והממון עברה כל גבול.

אמרתי כבר מס' פעמים, העולם נידון בזעם:

2000 שנה כל העולם היה זנות, דור המבול סדום ועמורה= זנות

2000 אח"כ היה בעבודה זרה,

2000 אחרונים זה ממון,

זה זע "ם: זנות, עבודה זרה, ממון.

עכשיו זה ניסיון הממון בכל העולם {אתם רואים כולם נתפסים בדרך לכלא בגלל ממון}.

מעשה: רבי איסר זלמן מלצר שישב פעם בביתו בשעת שיעור עם קבוצת תלמידים ולפתע נכנסה אישה ובידה עוף עם שאלה:

{היום אין שאלות על העוף יש חותמת ואודרוב כולם בולעים}, לפתע נכנסה אישה ובידה עוף עם שאלה: לכתחילה סרב לענות, האישה הפצירה שיפסוק הואיל והיא ממהרת מאוד והואיל ואין כרגע רב אחר בסביבה שיאמר לה: האם העוף כשר אם לאו?: רבי איסר זלמן מתוך טוב לב אופייני לו, הסכים לבדוק את העוף, לאחר שעזבה האישה את הבית המשיך ללמוד עם תלמידיו אולם כעבור דקות ספורות התחיל להרהר בקול: אניני יודע אינני בטוח יתכן שפסקתי לא נכון בעניין כשרות העוף, ביקש את סליחת התלמידים, הפסיק לזמן קצר את השיעור והתחיל להרהר האם פסק כדין, לאחר ששקל את הדבר בדעתו אמר זה בסדר זה בסדר, והמשיך בשיעורו, לאחר שעברו עשר דקות נוספות התנצל בפני התלמידים שאינו יכול להמשיך וללמוד הואיל ועניין זה מטרידו ביותר וישב זמן מה והרהר על הצדדים השונים בשאלת כשרותו של העוף.

אתם שומעים כמה בן אדם...... אבל היו כאלה שהתגלגלו בגלל העוף, זה לא פשוט. זה לא פשוט, זה רבי איסר זלמן מלצר.

למדנו לפני מס' ימים שבאו לאחד החכמים {הרב שואל אם יש כיפה נוספת, ואמר: תביאו לו כיפה}, באו לאחד החכמים בשאלה של עוף, אז הרב אמר לאשתו תקני את העוף מהאישה הזאת שנביאה את העוף, והרבנית קנתה את העוף ואח"כ אמר: תתני את העוף הזה לבעלי חיים, אמרה לו מה עשינו קנינו בשביל לתת לבעלי חיים? אמר לה: כתוב בהלכה, שבמקרה הזה של השאלה "המחמיר תבוא עליו ברכה", עכשיו, להחמיר על השני ולהגיד לו, שע"פ דין זה כשר, אבל המחמיר בכל אופן יש כאלה שפוסקים שיש מקום להחמיר אז המחמיר תבוא עליו ברכה, אבל להחמיר בממון של השני זה לא פשוט, לכן אמר תקני את העוף אני יכול להחמיר על עצמי ועלי תבוא הברכה.

ולמה הוא לא נתן לשני שתהיה לו ברכה? אולי הוא יחמיר? הוא ידע שהוא לא יחמיר,

ואז הוא יוכל את העוף כמות שהוא, והראוי זה שהמחמיר תבוא עליו ברכה ז"א שההלכה נוטה יותר להחמיר, במקום שאדם מסוגל ויכול להחמיר יזהר ויחמיר, לכן הוא עשה זאת.

זה כמו דוד המלך עליו השלום שלפעמים היה פוסק והיה מחייב את העני, כי כך הדין, מחייב את העני ולעני לא היה מה לשלם, אז הוא היה משלם בשבילו. הדין הוא דין, מי שצריך לשלם צריך לשלם, ואם אין לו לשלם אז הוא היה משלם, איפה הם? איפה הם!?.

באגרות מציין ומביא הרב הסטייפלר כמה פעמים את יראתו מן ההוראה, כמה הוא ירא מן ההוראה ומפחד מן הפסיקה, וצוינו כמה מקורות, הוא אומר ב- קריינא דאיגרתא ב' צד': ויש לי קפידה גדולה על מי שאומרים בשמי הלכות, כך כותב הסטייפלר {ה' ירחם- מי שמקפיד עליו הסטייפלר} יש לי קפידה גדולה על מי שאומרים בשמי הלכות, במכתב אחר הוא כותב: ואני עני מיראי הוראה אנוכי, ואם יש לפלוני אלמוני איזה ספר ממה שחברתי תודה לה' יתברך יראה שלעולם אינני עוסק בהלכה למעשה, רק בביאור דברי הפוסקים כל אחד לשיטתו, שמה מופיע ב- רמה'.

וכל מכיריי יודעין שאני בכלל לא מורה הוראות ואפילו בדברים המבוארים בשולחן ערוך, שם בעו'.

במקום אחר הוא מציין: במכוון איחרתי מכתב התשובה, כי אינני רוצה להורות הוראה למעשה, שם בדף צ'. {מישהו שאל אותו איזו הלכה אז הוא עיכב את התשובה, כי בינתיים הוא ידע שהוא יהיה חייב לשאול מישהו אחר}.

ומאוד מפחד אנוכי מהוראה למעשה, ובשאלה פרטית, הנני נזקק לפעמים שיש איזה הכרח, אבל בשאלה כללית שאם ח"ו אטעה יהיה זה מכשול לרבים, הרי הרבה פעמים אין מספר הנני יראי הוראה מאוד מאוד. דף קכג'.

{יש אומרים שהרב אלישיב עד שנהיה פוסק ונהיה גדול דור כמי שהוא פוסק הדור, לפני כן הוא היה מקל מאוד בהלכה, שאלו אותו מה השינוי? אומר היום כולם תולים בי- מחמיר. אם חלילה הוא יקל במקום שלא- כל חטא הרבים יהיה עליו. זה לא פשוט}.

ידוע לכל שאני אינני מושיב הלכה למעשה ומייעץ לפנות לגדולי תורה, וכך התנהגתי גם עם כבודו, אולם אחרי שהלך מעלת כבוד תורתו ונתיישבתי ומאחר שזה נוגע לרבים הייתי צריך להגיד: גם הנראה לפי עניות דעתי.

אז לפעמים הוא הביע דעה לא פסק, שיקחו את זה כמשקל אבל שישאלו את גדולי הדור, דשם בעמוד סג'.

ואני בעוניי לא הגעתי להוראה בעוונותינו הרבים כי מעולם לא עסקתי בהלכה למעשה אלא בלימוד הישיבה. וכשהיו לוחצים עלי על כל פנים למי לפנות? הייתי מפנה אותם לגאון רבי יוסף הלוי ז"ל אב בית דין דיפו. שם בחלק א' שנב'.

לא מיהרתי להשיב מפני שבעוונותינו הרבים אינני בעל הוראה{ הרב בוקע בצחוק בלתי נשלט} ואינני בקי בשולחן ערוך בפוסקים, מי שעבר מאוד פעמים על זה "אינני בקי בשולחן ערוך בפוסקים", כי מעודי היתה עבודתי בעבודת הקודש בהרבצת תורה בישיבה. שם חלק ב' קח'.

הקטע הבא מוסיף לנו ממד חדש: כן דרכם של תלמידי חכמים להיות מיראי הוראה

אז דרך של תלמיד חכם: זה יראי מן ההוראה, לא מורה הוראות, הרב ש"ך לא היה מוראה הוראות, היה גדול הדור ולא מורה הוראות, הרב שטיימן לא מורה הוראות, וזה שם מופיע ב- קלד'.

במכתב לבעל משני הלכות כותב: ראשית כל הנני מן המודיעים שכל מה שכתבתי בספריי "קהילות יעקב", ליקוטים חלק ב' סימן כג': אינו כלל להוראה להלכה, רק כהצעה לתלמיד הדן בקרקע לפני ריבותיו, מה שיש לצדד בזה, על מנת שהם יחוו דעתם, וכן כתבתי שם בסוף הסימן: שלמעשה צריך לפנות בזה לבעלי הוראה, רק שאני מצטער שאני לא כתבתי באופן בולט יותר שכל דברי אינם להוראה אלא להעיר. "קהילות יעקב", עמוד יח'.

ובמכתב לבד"ץ: וקהל קדוש לונדון- מיום ה פרשת "משפטים" שנת תשי"ט הוא כותב: ולעניין הלכה אסור לי להורות, אפילו אילו הייתי ראוי לכך,

מכיוון שלא למדתי עכשיו!! בש"ס ופוסקים אשר שייכים לעניינים אלו, הריני תלמיד שלא הגיע להוראה בעניין זה.

שמעתם? בשביל לפסוק זה לפתוח את השולחן ערוך והופ...... בשביל לפסוק הוא צריך להתחיל מהתחלה, מהגמרא ולנתח את כל הצדדים טור, ראשונים ואחרונים, טרררררררר

מסקנה ואז להחליט. "ומכיוון שלא למדתי עכשיו! בש"ס ופוסקים אשר שייכים לעניינים אלה, הרני תלמיד שלא הגיע להוראה בעניין זה.

אתם שומעים?

שאלה בקהל: לא שומעים

הרב: אבל זה העניין שראשי ישיבות התחום שלהם שונה לגמרי מאלה שלומדים דיינות ופסיקה, אתה מבין? זה משהו אחר לגמרי: זה התרחבות והתרחבות, והתרחבות ושיטות וסברות והכל ולהקיף את העניין מכל צדדיו, ועכשיו לקחת את עכל זה ולהביא אותו למטה למטה{הרב מראה בידיו צורה של בלון גדול הפוך עד שידיו מגיעות למקום הכי צר בבלון}, עד שאתה חותך בסכין חריף את כל הדעות ולהגיע לזה יבביי אתה יודע מה זה? להחליט שלא הרשב"ה הריטב"א הר"ן לא פה ושם הרא"ש הרמב"ם הרי"ף .......... ובסוף להגיד: זהו!!. אתה יודע מה צריך בשביל זה? אבל היום - זמבורי בראנטו.

שאלה בקהל: לא שומעים

הרב: זה נקרא: שוטה רשע וגס רוח. "ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקי ותישא בריתי עלי פיך".

בחה"מ פסח תשי"ג בעת ביקור של חג שערכו רבי שלמה זלמן אויירבך ורבי בצלאל ז'ולטי הוא היה הרב הראשי של ירושלים, אצל רבי איסר זלמן מלצר, סיפר להם: כאשר הגיע לביתי משלחת של בעלי הבתים בסלוצק ובקשו ממני שאסכים לכהן כרבה של העיר במקום הרידב"ז שהתפטר מן הרבנות, הסתכלתי עליהם בהשתוממות ואמרתי: על מה מדברים איתי? מה לי ולרבנות? אין לי כל שייכות לכך, ואף "יורה דעה" לא למדתי כפי שצריך רב לדעת. כך הוא אומר להם כן. לי אין כל שייכות לכך.

עם תום שחתינו עזבו בעלי הבתים את ביתי, שתשובתי הנחרצת היא: שאינני מוכן לקבל עלי את עול הרבנות, אולם למעשה: חברי המשלחת אומנם יצאו מם הבית אבל הבעל דבר נשאר והתחיל לדבר איתי. {ז"א: הם הלכו אבל יצר הרע התחיל לבלבל את המוח},

באמת מדוע לא? רבנות סלוצק? מקום שבו כיהנו הגאונים הגדולים: רבי יוסף פיימן מבחירי תלמידיו של רבי חיים מבולוז'ין, רבי יוסף דב סלובייצ'יק, בעל "בית הלוי", רבי יעקב דב וליקובסקי הרדב"ז, מפרשו הנודע של הירושלמי, כל אלא שירתו פה בקודש בסלוצק, למה לא? אז השבתי לבעל דבר ליצר-הרע, מה אתה רוצה ממני הרי אין לי כל שייכות לכם מה לי ולרבנות? אבל בעל דבר לא מרפה ממני, מקים אותי מכיסאי מוליך אותי לארון ועוזר לי להוציא את השולחן ערוך יורה דעה, והוא נושא עבורי את הספר ואמני מתיישב ליד השולחן ומתחיל לעלעל בו,

והנה נושאים מוכרים לי, דומה שזה לא כל כך נורא, את הגמרות שנוגעים לעניינים האלה הרי למדתי, אף את הרא"ש והר"ן למדתי, אכן הנושאים מוכרים לי, גם הש"ך והט"ז נראים כמוכרים לי, הכל הוא אומר כמוכרים לי, ובהכל הוא בקי בהם ישר והפוך אבל הוא אומר "מוכרים לי", ומיד אומר לי הבעל דבר: נו!, אתה רואה שזה כלל לא נורא אין לך מה לפחד העניינים כולם מוכרים לך, ואני חוזר ומשיב לו ליצר-הרע: תגיד מה אתה רוצה ממני הלו כבר אמרתי לך שאין לי שום שייכות לרבנות, סגרתי את השולחן ערוך,ישבתי ללמוד את הסוגיה שהנני עוסק בה בישיבה כי עלי להכין את השיעור למחר.

אולם הבעל דבר איננו מרפה, מידי פעם הוא מזכיר לי: רבנות העיר סלוצק, רבנות העיר סלוצק, מן הראוי שתתחיל לעיין מידי פעם בשולחן ערוך, ואני אכן שמעתי בקולו, סידרתי לעצמי קביעות ללמוד הלכות טריפות, שחיטה, בשר וחלב ותערובות, עד כדי כך הצליח הבעל דבר בהטרדותיו שהתחלתי לחשוב: נדמה לי שלא נהגתי כהוגן בעת שיחתי עם חברי המשלחת, מפני מה מיהרתי להשיב בשלילה ובצורה פסקנית כל כך? מן הראוי היה עלי לשקול את הדבר, {הרב מגחך: יצר-הרע איייי. הוא אלוף העולם}, והוא הבעל דבר איננו מרפה, והוא ממשיך להופיע לפני תדיר ולהזכיר לי: רבנות סלוצק, רבנות סלוצק, ואני משיב לו בכל פעם: עזוב אותי נו, תרפה ממני כבר אמרתי לך שאין לי כל שייכות לעניין זה. והנה השיג את שלו הבעל דבר, לאחר שעבר זמן מה חזרו חברי המשלחת ובאו פעם נוספת, אולם הפעם אני כבר לא דברתי איתם- הבעל דבר דיבר איתם! יצר-הרע בעצמו ענה להם.

לאחר שסיפר זאת אמר רבינו, אצלי התקיים הפסוק במלואו:

"כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הורגיה", "כי רבים חללים הפילה": זה תלמיד שלא הגיע להוראה – ומורה, "ועצומים כל הורגיה": זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.

ממה נפשך אתה בבלגן: אם לא הגעת אתה בבלגן, ואם הגעת ואתה לא לוקח את התפקיד אתה בבלגן, ווי ווי ויי אני הגעתי לזה והתקיים אצלי הפסוק במלואו: בהיותי תלמיד שלא הגיע להוראה- כיהנתי כמורה הוראה! בסוף הוא הגיע לתפקיד של סלוצק יצר הרע דיבר במקומו לקח לו את התפקיד, וכאשר הגעתי לדרגה כמי שהגיע להוראה- הפסקתי להיות מורה הוראה! ומשאמר זאת זלגו מעיניו דמעות.

איפה היהודים האלה? נו תגידו לי? לנשק אותם, אה, איפה היהודים האלה,

רבי איסר זלמן מלצר. קדוש עליון.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.