הכנות לפסח | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

חכמים, זיכרונם וברכה, הקדושים, הורון הוא גדול המצווה ועושה

ממי שאינו מצווה ועושה.

גמרא וקידוש היא ל.א.

התוספות מפרשים לפי שמי שמצווה דואג ומצטער יותר פן יעבור על ציווי השם,

מאשר מי שאינו מצווה,

שאם ירצה יניח המצווה ולא יעשינה.

אז התוספות נותנים לנו הבנה

שהמצווה דואג ומצטער יותר פן יעבור על ציווי השם, ממי שאינו מצווה.

כי מתי שירצה יניח המצווה ולא יעשינה.

למדים מזה,

כי קיום המצווה טומן בחובו גם את חלק העבודה של מעשה המצווה.

זאת אומרת, מעשה המצווה זה עבודה,

עבודה המקיפה את מעשה המצווה מבחוץ,

והעבודה ממלאת את מעשה המצווה מבפנים.

עבודה שבאה לידי ביטוי בתורה,

בדאגה,

בשעת הכנת המצווה.

עושה המצווה טורח ודואג בשעה שהוא מכין את המצווה בעבודה המתבטאת,

בחרדה וביגיעה בשעת מעשה המצווה,

למען תעשה המצווה במתכונתה הרצויה.

זה בדיוק

גדול המצווה ועושה.

לפיכך, גדול המצווה ועושה,

שהוא משקיע עמל ודאגה בנפש ובגוף,

לקיים המצווה בשלמות, מי יראה, פן ייכשל ויעבור על פי השם

ולא יקיים מצוותו באופן מושלם.

כך הם פני הדברים בחיוב העבודה שבכל מצווה ומצווה.

אולם במצוות של חג הפסח,

בא כתוב והורה בפירוש

על חיוב העבודה שבקיום מצוות החג,

וזהו הפסוק שאמר

ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה.

אז זאת אומרת,

יש פה אבוידה, מה שנקרא.

ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה.

יש מצוות,

מקיימים מצוות.

למה צריך לכתוב ועבדת את העבודה?

אלא כל מצווה זה עבודה.

והעבודה צריכה להיות בדאגה ובתורח ובשלמות.

וזה כל מצווה ומצווה, אבל בפרט בחג הפסח, מצוות החג

זה עבודה מיוחדת.

חיוב העבודה בקיום מצוות החג הוא

ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה.

מצוות ימי הפסח דורשים מן האדם עבודה אשר כל יהודי מבין את החיוב.

פרט לרשע.

הבן הרשע שואל ותמה, מה העבודה הזאת לכם?

מה העבודה הזאת לכם?

הרשע אינו מבין את סוד העבודה וחיובה, הוא גם לא מוכן לשמוע.

לעומתו החכם מתעניין

בפרטי העבודה הדרושה לקיום המצוות.

ואני תמה על אותם החפצים לקיים המצוות כתיקונם אבל בלי עמל,

בלי עבודה נדרשת.

ברצונם כי יעלה בידם לחשב בכלל מקיימי המצוות

בלי כל טורח.

הוא רוצה לקיים מצוות אבל בלי טורח,

בלי דאגה, בלי כלום, שהכל יהיה מוכן.

טעות גמורה לסבור כי אפשר לקיים מצוות בלי להשקיע עבודה על קיומן.

מבט טועה שכזה דומה לתמיהתו של הבן הרשע,

שתהו עיניו מראות בחיוב העבודה המחויבת

להתלוות אל מעשה המצווה,

באשר הוא עיקר גדול

בקיום כל מצווה ומצווה.

זה עיקר גדול.

הטורח,

לטרוח, להשקיע במצוות.

כמו היום בלילה, שיש מישמר,

מסטורחים ומכינים פה חמין לזכות הרבים, שיבואו ללמוד.

מצווה צריכה להיעשות בטורח, בחפץ, ברצון, בהשתדלות.

לא לבוא רק לאכול בסוף.

לטרוח.

ולא סתם עבודה חיצונית בעלמא,

כי אם עבודה של ממש,

בעמל וביגיעת הגוף,

להכין כראוי וכדעת את צורכי המצווה,

ולקיים את מעשי המצווה מתוך דאגה וחרדה לסדרה ככל משפטה וחוקתה.

שהיא תצא המצווה מושלמת מכל צדדיה,

מתוך מחשבה וכנות ורצון וטורח ודאגה לעשות אותה על כל ציציה ופרחיה.

אבותינו ידעו את סוד הדבר

והשכילו לעמוד על אמיתתו.

הם החמירו על גופם ועל נפשם ובכל מאודם, גם בכל מאודם,

בכל ממונם.

לנהוג בכל החומרות הראויות

בקיום המצוות.

כך בכל מצווה ומצווה, וכך במצוות הפסח ושמירתו.

כמו זהירות יתרה מתוך חרדה ממש

במצוות ביעור חמץ,

במצוות אפיית המצות.

לא כל אחד זוכה לעשות חבורה ועוד לזכות את הרבים, שיהיה להם בהכשר מהודר,

לא על מנת לעשות ביזנס ולהרוויח,

אלא על מנת

שיהיה לאנשים מה שבטוח להשיג.

והיום רואים אנו אנשים

הזונחים אחריהם את כל העבודה הזאת ובאים אל השולחן ערוך

בהשגת כל צורכי מצוות החג בקלות,

בלא טורח ובלא הגיעה.

נוהג שכזה גובל בקלות

במעלת יראת שמיים באהבת השם.

איפה המעלה של יראת שמיים?

הציפייה שנה שלמה על חג הפסח?

לזכות להיות בן חורין לפי מה שלמדנו בשיעור של הבוקר?

איי, איי, איי, איי, שיעור ששווה למעלה מ-100 מיליון דולר,

מי ששומע אותו.

נוהג שכזה גובל בקלות במעלת יראת השם,

באהבת השם.

נוהג שכזה מורה על היעדר מסירות לעבודת השם.

אבל לא כן הצדיקים האוחזים במעשי אבותיהם בידיהם,

עושים עסק רב בעבודת המצוות

לעשותן על שלמותן,

כמו העסק המתלווה להכנת מים שלנו

לאפיית המצוות.

ואולם יש הלומדים אשר יעלו שחוק על שפתותיהם ויטענו כנגד הצדיקים.

מה הרעש הגדול בקיום דין זה של הכנת המים?

והם אינם משכילים להבין את הרצון הפנימי אשר לצדיקים,

שרצונם לעבוד את עבודת השם באופן יותר נעלה מכפי המורגל אצל ההמון.

אדמו'רים יוצאים, חכמים יוצאים, צדיקים יוצאים,

להביא מים שלנו,

שלנו בלילה, לא שלנו,

ולהביא אותם לאפיית המצות

בערב חג הפסח,

כדי לעשות מצות

אחר חצות,

בערב פסח, שזו מצווה גדולה מאוד.

איי איי איי, ואני הייתי במאפייה וראיתי ששמה עושים מים שלנו ממי מעיינות,

לא שלנו, מהבקבוקים.

יש מים מעיינות של בקבוקים?

מבקבוקים של שתייה של מים.

בהשגחת רב ידוע לשמצה.

איי איי איי איי.

ואחר כך אנשים קונים את זה בהכשר של בדץ.

מלפנים בישראל,

כאשר עמד הבית על מכונו, בית המקדש

עמד על מכונו, והיו ישראל צריכים לעלות לרגל,

לעשות את הפסח בטהרה,

בלהיכנס אל דברי קודשו בקדושה.

הרי אז היה מעשה המצוות שלהם כרוך בעבודה נפלאה ונשגבה,

שדרשה מאיתם זהירות מופלגת בהלקות טומאה,

הם וביתם ובני ביתם.

מסופקני מאוד אם היינו יכולים לעמוד בכל זה.

בכך הם הראו בעליל את גודל אמיתת חוקי האלוהים בתורותיו.

והדבר נתבאר בספר הכוזרי במאמר שני נ״ו.

אחר שהכוזרים משפח את עבודת הפרושים שבשאר האומות

ומעמיד את מחשבותם

כעדות על היותם מקיימים את החוקה האלוהית,

מודיעו החבר,

שזה החכם היהודי,

כי כל המחשבות שאינן כרוכים במעשים אינן מוכיחים מאומה על עושיהן,

שאכן שוקדים המה על שמירת החוקה.

המחשבות הזכות

אשר המעשה מוכיח עליהן,

המה מעידים על אמיתת החוקה,

שכן על אף שהמעשים מכבידים על טבע האדם לקיימם,

בכל זאת הוא עושה המצוות מתוך תשוקה ואהבה עד קצה גבול היכולת,

בהוצאות ובטרחה ומתוך שמחה.

אז שם בספר הכוזרי הוא מברר לעצמו מה כל הדתות אומרות, וכשהוא מדבר עם החבר,

החכם היהודי,

אז הכוזרי,

מלך כוזר,

מלך גוי,

משבח את העבודה שיש באומות העולם אנשים שהם פרושים,

והוא מביא ראיה שהם פרושים שהמחשבות שלהם

הם עדות שהם מקיימים את החוקה האלוהית.

אז החבר היהודי, החכם היהודי, אומר לו

שכל זמן שמחשבות לא כרוכים במעשים,

זה לא מוכיח מאומה על העושים שאכן הם שוקדים על שמירת החוקה.

שמירת החוקה ניכרת

אם רואים שבמעשים שומרים עליה, לא במחשבות,

לא בהסכמות.

המחשבות הזכות אשר המעשה מוכיח עליהן

הם המעידים על אמיתת החוקה.

כשהמחשבות הזכות מצטרפות למעשה, זה מוכיח.

זה מעיד על אמיתת החוקה שהם באמת מאמינים בחוקת האלוקים ורוצים לקיימה.

שכן על אף שהמעשים מכבידים על טבע האדם לקיימם,

אנשים מעדיפים תמיד להתחמק מטורח ומעול.

בכל זאת הוא עושה את המצוות מתוך תשוקה,

מתוך אהבה,

עד קצה גבול היכולת

ומשחרר הוצאות

ובטרחה ומתוך שמחה.

זה מוכיח,

הרי זה מורה על היותם חוקי האלוהים ומצוותיו.

וכך הוא מבאר את מעלת עם ישראל,

שעולים אל בית השם שלוש פעמים בשנה לחוק שם בתכלית התשוקה

ואהבת השם,

והינם חסים על כל טורח והוצאה כדי לקיים מצוות הרגל

בכל הכרוך בה מתוך שמחה שלמה וטהורה.

כל זאת בהיות הבית בבניינו,

לראות

מאות אלפים משפחות עולים

על חמורים ברגל,

כולם לכיוון אחד לירושלים למשך שבועיים ימים לפחות,

הלוך וחזור והשהייה שבוע ימים במועד,

ולהיות שם, כמה הוצאות זה עולה להם,

מפקירים את הבתים

והולכים לירושלים בשמחה ובתשוקה.

איזה מראה זה היה.

ועדתש אחריו,

ואין לנו לא שלמי חגיגה ולא עולת ראייה,

לא קורבן פסח

ולא ראיית הפנים.

עלינו להתעסק לכל הפחות, לכל הפחות,

בכל החומרות של אפיית המצוד וביעור חמץ. לכל הפחות.

אך גם העבודה הזאת נעלמה מאיתנו,

כי הכול אנחנו כבר מוצאים מוכן ומזומן בתוך קופסאות מקרטון עם ניילון ומדבקה.

הרגתם את הכסף וסע הביתה מוכן.

על כן,

כדי שאף אנו נעמוד על אמיתות הדברים,

עלינו החובה לעסוק לפחות,

לפחות,

בלימוד המוסר, כמו שאנחנו עושים עכשיו,

כדי להכין את ההכרה והדעת,

להבין ולהשכיל את תוכן החג ומהותו.

ובזאת גם יעלה בידינו להפיק את התכלית שיש בסיפור יציאת מצרים.

אנחנו כבר חודש מדברים, כמעט בוקר וערב,

מתוכנו ומהותו של החג ומה צריך להבין וללמוד ממנו,

שזה העמקת האמונה וחיזוקה בתוככי ליבנו.

ולא נהיה כמי שנוהג בזה בהרגל,

כמצוות אנשים מלומדה,

בלא תוכן ובלא מהות.

יש לו כבר תוכניות, בחול המועד אנחנו נוסעים לפה,

נוסעים לשם,

לוקחים אוהל,

הולכים לשמה,

מתקרבלים, עושים זה, לוקחים שק שינה,

לוקחים מצות, נוסעים.

מה זה?

מה זה?

זה חג? איפה החג?

איפה החג?

מה זה, החופש הגדול?

בואו ראה את אשר תיקנו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

כמה וכמה עניינים בעשיית סדר ליל הפסח.

כדי שישאלו התינוקות

ויתעוררו להבין אל מהות מצוות החג

בסוד חיובן.

אך לא רק כדי שהתינוקות יבינו.

מה נשתנה עליי? לא רק זה.

לא.

אלא כדי שהגדולים גם ישכילו להבין.

אז לכן יש צורך

להקדים שאלה

לסיפור של הדברים בהגדתן,

כמו ששנינו בפסחים כט זן,

חכם בנו שואלו,

ואם אינו חכם

אשתו שואלתו,

ואם לאו

הוא שואל את עצמו.

ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעים בהלקות הפסח

שואלים זה לזה.

וכל כך למה?

כדי לאמת בליבנו

ולברר לנפשנו

את התוכן של דברי החג.

לא לקרוא טקסט, לגמור, יופי, אוכלים, יאללה, נטילת ידיים,

מדברים על הווה על דו ומה היה, שנה ומה היה, נפגשו כל המשפחה,

וכולם מקשקשים בענייני דיומא,

והלך הפסח והלך הכל, ולא מבינים שום דבר ממה שהתכלית

של כל המצווה הגדולה הזאת.

כל זה כדי לאמת בליבנו ולברר לנפשנו את תוכן דברי החג,

ולעורר בנו את דבר היום המחייב את כל סדר המצוות

של ליל הפסח,

לבל נהיה בכלל המקיימים את המצוות בגדר מלומדה.

אבל דא עקא,

תחת חיובנו להבין את משמעות המצוות

ולקיים אותן על אמיתותן,

עושים את סדר הפסח

כפי המודפס בהגדה,

ואין שואל ואין מבקש,

אלא הכל כמצוות אנשים מלומדה.

חובת היום היא

לעורר את עצמנו

לבירור

סיפור יציאת מצרים על כל הכרוך בה,

לשאול את עצמנו

ולהשיב על השאלות, לעורר שאלות,

לשאול ולברר

ולדרוש ולחקור

עד שנדע

מהי העבדות אשר הייתה נחלתנו בארץ מצרים,

ומהי החירות האמיתית

של עבודת השם. מה שלמדנו היום בבוקר

באריכות נפלאה,

שיעור ששווה למעלה ממאה מיליון דולר.

ועל כן הוראונו החכמים, זיכרונם לברכה,

לפתוח בגנות

ולסיים בשבח,

כדי להכיר את המצב שבו היינו שרויים בראשיתנו,

כדי שנבין היטב את סוד היציאה לחירות עולם

שזכינו לו לנצח נצחים,

ולא להיות שקועים בעבודת חומר ולבנים,

בגבס ושיפוצים כל ימי החיים,

אלא בעבדות לשם יתברך,

בעבודת שמיים בבית המדרש,

ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים,

להבין ולהשכיל

על דבר אמת,

ולהיות עבד נאמן לשם,

אמן באמן.

רבי חנן יאמר, אנשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ברוך הוא ישראל,

להביא כוח אל בואנים.