שיטת דרכיה דרכי נעם
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
מבושל במים
כי אם צלי אש
ראשו על קרעיו ועל קרבו
נצטווינו לאכול צלי דווקא
לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומותאם
ואנו שאוכלים הפסח
לזיכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש
ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושררה
מהעניינים המורים על חירות
גם מצוות שתיית ארבע כוסות
ואפילו אני שבישראל מצווה לחזר על הפתחים עבור כך
ואף על גב דבעלמא אמרינן
עשה שבתך חול
ואל תצטרך לבריות
מכל מקום בנוגע לארבע כוסות מצווה העני לחזר על הפתחים
הבה נשער בנפשנו
אדם הנזהר מליהנות מהזולת
אדם שעושה כל שבתותיו חול
הרי כשמגיע ערב הפסח מצווים עליו להתגבר על מידת הבושה שבו
לחזר על הפתחים
לצרף פרוטה לפרוטה
עד שיהיה בידו כדי ארבע כוסות יין
וכשיגיע לליל הסדר יחוש עצמו בן חורין משתיית אותו היין
שכל כך הצטער עליו
מאחר שחכמים זיכרונם לברכה גילו שעל ידי כך הוא יזכה לחירות
ודאי שזה אמת
אם חכמים אומרים משהו זה אמת לאמיתה
אבל עלינו למצוא היכן תהיה הרגשת החירות
באדם זה
בן חורין
ומישהו חופשי מייצר הרע
ייתכן שיהיה אדם עשיר גדול
והוא עבד ליצרו
לעומתו
העני המחזר על הפתחים
יהיה הוא הבן חורין
כי הבן חורין האמיתי הוא מי שיכול לעשות דברים שהם כנגד רצונותיו
זה בן חורין, בן חורין מיצרו
וכל כמה שהוא משועבד לרצונותיו
הרי הוא עבד גדול יותר אם הוא משועבד לרצונות של יצר הרע הוא עבד גדול יותר
עבד ליצרו לא עבד לקונו
עשיר שיש בידו מיליון ורוצה במיליון נוסף
הוא עני במיליון שחסר לו
עשיר
שהופך עולמות כדי להשביע את יצר הכבוד שלו
וכשאינו בעל סיפוקו הוא אומלל, אבל וחפוי ראש
כלום יש לך עני גדול ממנו
הוא זקוק לאחרים
שיכבדו אותו, אם לא יכבדו אותו, מה הוא שווה?
בשביל מה הוא עבד כל כך להיות עשיר?
שבסוף יכבדו אותו
ובסוף לא מכבדים אותו, לא סופרים אותו הוא סופר כסף,
אבל לא סופרים אותו
אז הוא ממש מרגיש אבל בחפוי ראש
וכן הדבר
בכל אחד שמבקש למלא את רצונותיו
אדם כזה חי תמיד בעצבות ובדיכאון
על משאלות ליבו שאינן מתמלאים
אדם כזה הוא עדיין משועבד למצרים
הוא עדיין במצרים, עוד לא יצא, הוא עדיין
עבד לפרעו
לעומתו
מי שחופשי מרצונותיו
גם אם הוא עני מרוד
שמוכן לבזות את עצמו
למען כבוד השם ולחזר על הפתחים
ויודע כי רצונו של הקדוש ברוך הוא
הוא שיעבוד אותו דווקא בדרך זו
שיהיה עני וילך לבקש מפתח לפתח עד שיאסוף כסף לארבע כוסות, ככה השם רוצה.
הוא הנקרא בן חורין
בן חורין מייצרו
ולמדנו מההלכה זו
כי מה שמבקשים מאיתנו להגיע להרגשה של חירות בפסח
אין לזה שום קשר לחירות
של השפה הגשמית
מה שהרגילים להגיד חירות זה עושה מה שבא לי
זה טעות
מה שמבקשים מאיתנו הרגשת חירות שנהיה בני חורין בפסח
זה בני חורין מייצר הרע
זה שנהיה מחוברים לרוחניות
שהגוף בכלל לא יפריע לנו גם אם נתבזה בשביל לקיים את המצוות
זה החירות
שאתה משוחרר מכל עכבה מלעשות את רצון אביך שבשמיים
וכל אדם
שהוא לפי מדרגתו משועבד לרצונותיו
זו ההזדמנות שלו בליל פסח
לצאת משעבוד הגוף
לחירות הנפש
להיות בן חורין אמיתי שהגוף בכלל לא בא בחשבון
הוא לא יכול לעכב אותי מלעשות מצוות צריך להתבזות, להתבזות, לבקש, לבקש, להתחנן, להתחנן
מה שצריך
למה?
זה נקרא בן חורין, אם לא זה עבד משועבד ליצרו
אמנם
כדי שנזכה אנו ליציאת מצרים
זאת אומרת אם אנחנו נגיע לליל פסח ובן אדם באמת טרח וחיכה והמתין וביקש והפציר שיעזרו לו שיהיה לו מה שצריך בשביל לקיים את הפסח כמו שצריך
הוא צריך להרגיש את הפסח כבן חורין אמיתי בעוד שעשיר
שאם יחסר לו אפילו משהו על השולחן ושכחו לקנות או לא הביאו כל הפסח יכול ללכת לו
למה?
כי הוא משועבד לעוד איזה משהו שהיה חסר בשולחן
אתם שומעים?
יש לו הכל כוסות כסף הכל זה מה זה משהו משהו וקנו בשפע אבל שכחו איזה משהו שהוא אוהב
ולא הביאו את זה
זה ירגיש משועבד ועבד ליצרו כל הפסח הלך לו
באחד שכל השבוע טרח וטרח לחפש, לחפש, לחפש
בסוף יש לו בצמצום את מה שצריך לליל פסח והוא ירגיש בן חורין
אמנם כדי שנזכה אנו ליציאת מצרים
עלינו להתבונן באיזה דרך זכו בשעתו לצאת מטומאת מצרים
באיזה דרך יצאו מטומאת מצרים?
חכמים אומרים על הפסוק ואת עירום ועירייה
רבי מטייא בן חרש אומר מפני מה הקדימה הקדוש ברוך הוא לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים?
הרי הוא אומר ואעבור עלייך.
הגיעה שבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שהוא גואל את בנם
ולא היה בידם מצוות שיעסקו בהם כדי שיגאלו.
אתם רואים בשביל לגאל צריך מצוות?
שנאמר ואת עירום ועירייה מן המצוות
ונתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות
מצוות פסח ומצוות מילה
שנאמר ואעבור עלייך ואעיראך
מתבוססת בדמייך
דם פסח ודם מילה.
לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים
לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה.
ההרגשה הראשונה שעלינו לקבל ממאמר חכמים זיכרונם לברכה זה היא הרגשה בכלל קיום המצוות
שכפי המבוהר
הרי ניתנו המצוות כדי שעל ידם יהיה לנו זכות
ונתינת המצוות לישראל היא אחת מן החסדים שעושה הקדוש ברוך הוא עם ברואיו.
אם נעמיק נמצא עוד כי החסד של המצוות
הוא חסד גדול יותר מכל החסדים
שמלבד עצם החסד שיש בידינו כוח לגרום זכות לעצמנו
הנה גם אופן השפעת המצווה לגרום זכות
הוא אופן של חסד.
בהיינו שהפעולות הגשמיות הנעשות כאן בעולם הגשמי
פועלות שלמות בעצמנו
על ידי כך שהם פועלים מקודם בעולם הרוחני.
אז מעבר לזכות
זה גם משפיע על עצמותנו.
כמו שכתב אספונו על הפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות שבת לדורותם ברית עולם.
ושמרו בני ישראל את השבת בעולם הזה לעשות את השבת ביום שכולו שבת.
שבכוח עשייתנו את השבת בעולם הזה נעשה שבת.
ביום שכולו שבת
והעולמות הרוחניים תלויים במעשים הגשמיים הנעשים בעולם הגשמי.
כמו שכתוב,
מי ייתן טהור מטמא.
אמרו חכמים,
מי ייתן טהור מטמא.
מי ייתן את העולם הבא מהעולם הזה?
לא אחד.
מי יכול לתת?
שנזכה לעולם הבא,
שזה עולם טהור,
מטמא, מעולם טמא, שזה העולם הזה.
מי יכול לעשות כזאת שמטמא יצא טהור?
הלוא טהור יוצא ממנו טהור, וטמא יוצא ממנו טמא.
אבל שיצא מטמא טהור,
מי יכול לעשות את זה? רק אחד,
רק הקדוש ברוך הוא.
מי יכול להוציא מטרח, אברהם?
מי יכול להוציא מטמא טהור?
רק אחד, הקדוש ברוך הוא.
וכן, יש כמה דוגמאות.
מכל מקום רואים
שמהעולם הזה הגשמי הטמא
מגיעים לעולם הבא.
עם קורבן מנחת סעורים בעולם הזה קונים עולמות.
מנחת סעורים זה כלום, כסף קטן מה שנקרא.
עם הנחת תפילין קונים חיים לנצח נצחים.
אם היה אדם מעריך את מעשיו הגשמיים,
היה מרגיש גם אחריות יתרה על מעשיו.
ומלבד החסד שבתיקון העולמות
וקניית השלמות שאדם קונה בעצמו,
יש במתן מצוות עוד חסד נוסף.
כי הנה מי שזכה ולמד סדר אחד בעיון
מרגיש אחר כך עונג רוחני שלא ניתן לעריכו בכסף.
הרי מלבד מה שקונה בעצמו עולם הבא,
ומלבד מה שהוא משפיע שלמות על עצמו,
הוא זוכה גם להנאה רוחנית
גם בעולם הזה.
והנה הזכות שהוזקקו לישראל לצאת ממצרים הייתה תלויה בשתי מצוות, דם פסח ודם מילה.
הקשר שבין שני העניינים האלה הוא שניהם בדם,
שזהו עניין של גילוי כבוד מלכות בעולם הזה.
מסוימת היא מצוות מילה בזה שבדרך כלל אינה באה לאדם על ידי עבודתו.
שהרי בהיותו בן שמונה ימים,
אין לו דעת והוא כבר נכנס לברית.
הברית של המילה היא לא רק החתימה בחותם הברית שבינו לבין הקדוש ברוך הוא.
זה לא רק החתימה הזאת בחותם הברית,
אלא קביעת העובדה שהוא חתום בחותם ברית.
בין אם ירצה,
בין אם לא ירצה.
דם ברית
חייב לפעול על האדם,
להשריש בעצמו את הידיעה.
הברית שבינו לבין הקדוש ברוך הוא היא ברית שאי אפשר לנתק.
ברית
אפשר לחלל,
אבל לא לנתק.
אדם שמדמה בעצמו כי על ידי שיפקיע עצמו משם ישראל,
יהפך לגוי,
יבוא אות הברית
ויגלה לו כי גוי איננו.
וכשם שאי אפשר לו לחי, בעל חי, לרדת לדרגת צומע,
כשם שאי אפשר למדבר אדם לרדת לדרגת חי,
ובביטול מדרגה אמיתית הוא הופך ללא כלום,
כך אי אפשר לו ליהודי לרדת לדרגת גוי.
ואומנם ישראל שמת מטמא ולא גוי,
כי לפי גודל המדרגה כך גודל ההפסד שבהיעדר המדרגה.
מצוות קדושים תהיו כי קדוש אני נאמרה לכל אחד מישראל
באיזה מצב שיהיה.
גם על לפיד זה נאמר.
שרי,
קדושים תהיו כי קדוש אני.
זה נאמר לכל אחד מישראל באיזה מצב שיהיה.
אדם המתרץ עצמו על התרשלותו,
כי לא כל אחד זוכה להיות החופץ חיים.
באה התורה ואומרת לו,
לא כי אלא קדושים תהיו כי קדוש אני,
וקדושת הקדוש ברוך הוא כביכול מחייבת כל אחד ואחד לקדושה.
כל אחד ואחד.
כל אחד ואחד.
דם פסח,
העבודה שנעשתה בדם פסח במצרים הייתה נתינתה על המשקוף ועל שתי המזוזות
לפרסם
לכל באי עולם
כי אנו כופרים בעבודה זרה.
גם לאחר הידיעה
על קדושת ישראל
יוכל אדם לדמות בעצמו שיש דברים נוספים מלבד התורה,
ועל זה באה הכפירה בעבודה זרה,
ששום כוח ושום תרבות אחרת אין בעולם.
איי, איי, איי, כמה בני ישראל לא מבינים את זה.
איי, איי, איי.
במסתרים תבכה נפשי מפני גאווה, אמר הקדוש ברוך הוא.
כביכול הקדוש ברוך הוא בוכה במסתרים מפני גאווה,
מפני שניתלה גאוותן של ישראל וניתנה לאומות העולם.
אומרים, כבוד הרב, זה פה, שם.
איי, אתה רוצה שהבן שלך יהיה רב?
איי,
הוא רוצה שהבן יהיה פרופסור.
הבן שלי דוקטור.
ניתלה גאוותן של ישראל וניתנה לאומות העולם.
זאת אומרת,
רוצים לחקות את התרבות של הגויים.
בזה מתהדרים.
אתה יודע מה הבן שלי? הבן שלי זה, והבן שלי זה, והבן שלי זה.
זהו.
הקדוש ברוך הוא בוכה על זה.
סגולת העמים אנחנו.
ממלכת כהנים וגוי קדוש.
עם קדוש.
עם נבחר, עם הכול, והולך לחקות את הגויים.
איי, איי, איי.
אז דן פסח בא להגיד
שאנחנו מפרסמים לכל באי עולם שאנחנו כופרים בכל תרבות.
יש רק תרבות אחת של עם ישראל.
זו התרבות שממנה למדו כולם, ואנחנו הולכים להעתיק מהחיקוי.
גם לאחר הידיעה של קדושת ישראל, נגיד שאתה יודע שאתה קדוש וצריך להיות קדוש, ואתה גם באמת כזה, נגיד.
אבל יכול להיות שאתה תהיה כמו נביאי הבעל.
אבל נביאי הבעל מאפשרים גם טמבלוויזיה.
הם אומרים, אפשר גם טמבלוויזיה, למה לא?
אפשר.
אפשר להביא גם זמרים פסולים, אפשר ככה.
חיזוק.
לקבל חיזוק מהפסולים.
לא לקבל חיזוק מהקדושים.
לא להראות את הקדושים בקדושתם.
לראות את הפסולים
שהם עוד שנה, שנתיים אולי ישמרו שבת.
זה צריך לחזק את האומה הישראלית,
שיש כאלה פסולים שממשיכים להיות פסולים,
ולהביא חיזוק מהם, שיספרו סיפור אישי,
איך הם הפסיקו עכשיו,
אחרי שנות אור,
סוף סוף להפסיק לחלל שבת,
ויופי, וכמה שבת יפה,
וממש כולם צריכים למחוא כפיים ולהגיד כל הכבוד על ההידרדרות
שאתם נותנים לנו לספוג ולהעריך ולעריץ את הטמאים והפסולים שהסכימו סוף סוף לשמור שבת.
כל הכבוד.
זה עם ישראל צריך ללמוד.
ובינתיים כולם הכניסו את הטמפלוויזיה הביתה, ועל הדרך כבר רואים את כל טומאת העמים והכול נפלא,
וכמובן ששם מדברים בשפת הרחוב, בשפה שלהם וכולי,
במקום לקדש את הבית בדברי תורה, חכמי המוסר,
ראשונים ואחרונים לפחות,
בזה שומעים איזה שטותניקים שיושבים ומספרים סיפורים,
ואיך עשית את זה, וכן, ומה היית קודם?
היית טמבלית, והיית ככה, ומופיעה ככה, ועושה ככה,
יופי, ועכשיו את פחות טמבלית, כל הכבוד לך,
ממש. אתם רואים?
אפשר להפסיק להיות טמבל גדול,
אפשר להיות טמבל קטן, ולאט לאט אפשר להשתפר.
אז דם פסח.
העבודה שנעשתה בדם הפסח במצרים הייתה נתינה על המשקוב ועל שתי המזוזות,
לפרסם לכל באי עולם,
כי אנו כופרים בעבודה זרה.
גם לאחר הידיעה על קדושת ישראל יוכל אדם לדמות בעצמו,
שיש דברים נוספים מלבד התורה.
על זה בא הכפירה.
בעבודה זרה, ששום כוח ושום תרבות אחרת אין בעולם.
הכפירה בעבודה זרה על ידי דם פסח נעשית באופן של פרסום.
אנחנו כופרים, לא רוצים, תזרוק את זה, תשבור את זה, לא להכניס לפה.
לא, לא רוצה, שום דבר, כלום.
יש לך אדם שחיצוניותו יפה מפנימיותו.
יש לך אדם שהפנימיות שבו עדיפה על החיצוניות.
הסביבה מונעת
בעד הפנימיות שלו לצאת אל החיצוניות. הוא מתבייש
שהוא יהיה דתי יותר מדי,
כזה חרדי וזה.
אז הוא הולך עם כובע קסקט כזה,
והוא עושה כל מיני פעולות כאלה לראות, כאילו, מה, חבר'ה, כאילו.
בפנימיות הוא חרד,
אבל בחיצוניות הוא לא רוצה להבליט, אתה מבין?
לא להיות יותר מדי שחור בעיניהם וזה ופה ושם.
הוא לא יכול.
ויש אחד שאצלו זה הפוך, כן?
כשם שהראשון הוא בעל מום
בנוגע לפנימיותו,
ככה שני בעל מום בנוגע לחיצוניותו.
שניהם בעלי מומים.
אתה צריך לראות שתוכחה יהיה כברך.
החוץ והפנים יהיו בדיוק אותו דבר. מה שיש לך בפנים, שירו בחוץ. ואם בחוץ אתה מראה משהו,
אז שיהיה גם בפנים ככה.
לא הצגות.
מה זה הצגות האלה?
ההוראה שבדם פסח,
כי האמונה באדוני,
בכפירה,
בעבודה זרה,
חייבים להיות בפרסום.
בלי להתפעל מסובבים אותו.
בלי להתפעל.
אתה לא צריך להתכופף.
אתה לא צריך להתכופף
בשביל להרים מישהו.
לא צריך.
לא צריך.
תעמוד במקומך,
תהיה כמו שאתה, ואין דבר שמרים את האנשים יותר מזה.
יש שמדברים על השיטה שלי.
קוראים לזה השיטה של אבנון יצחק.
מפחיד וזה ופה ושם.
אני מפחיד? אני לא מפחיד.
אני אומר את האמת, והיא מפחידה את כולם.
אבל אני אמרתי את האמת? הקדוש ברוך הוא יותר מפחיד ממני.
כל התורה מלאה קללות.
פרשת כי תבואו, פרשת בחוקותיי, פרשת האזינו.
כמה ברכות? קצת.
אמנם מאלף עד תו, אבל קצת.
מה יש יותר?
פרשת התוכחה.
ואיזה הפחדות, ואיזה... ככה מקרבים. ריבונו של עולם, הרי דרכיה דרכי נועם.
ספר להם סיפורים על גן עדן, ספר להם ככה,
ככה. תגיד, אני אתן לכם ככה וככה.
תרחיב!
תרחיב!
למה אתה לא עושה ככה?
הוא מכיר מה השורש של היהודי.
אם לא, תראה לו את המקל כמו שצריך.
חביבי, הבן אדם לא יזוז.
הרי עם האיומים הוא עוד לא זז.
אז אם דרכיה דרכי נועם, אתה רוצה שהוא ירדוף אחריך?
הרי אם אתה מראה לו את זה הכל יפה, אז הוא אומר, מה אתה רוצה? הרב אמר לי, זה בסדר, לאט-לאט, איזי-איזי.
אתמול שאלה אותי צרפתייה,
תגיד לי, כבוד הרב, אי אפשר לעשות תשובה לאט-לאט?
כאילו, זה לא לבוא בבום?
אמרתי לה, תגידי, את אוכלת ארוחת בוקר?
אמרה לי,
לא אוכלת.
את אוכלת ארוחת צהריים?
לא אוכלת.
רק ערב אני אוכלת.
אמרתי לה, ואת אוכלת את זה לאט-לאט,
או את אוכלת כמה זמן?
היא אמרה, חמש דקות.
אמרתי, מה דעתך שתאכלי חמש שעות?
לאט-לאט תאכלי. היא אומרת, לא כדאי לאכול בכלל.
אמרתי אז, גם תשובה לאט-לאט כבר יצאה טעם.
אין כבר טעם, איזה טעם?
מה זה לאט-לאט? זה לא תשובה.
תשובה זה שאני משתנה.
מה זה לאט-לאט?
מה זה לאט-לאט?
זה האמת? הבנת אותה עכשיו? למה אתה מחכה?
לא, קשה להתנתק מהשקר. תן לי עוד קצת, עוד קצת. איזה מין ארגיה שזה?
איך אתה יכול?
דבר שהוא אסור, התברר לך שהוא אסור. אתה יכול להגיד לאט-לאט אני אפסיק?
אחד היה רוצח.
היה רוצח עשרה אנשים בחודש.
הבין שזה מגונה.
החליט לרדת מזה, אבל הוא לא יכול בת אחת.
תשע אני ארד.
אחר כך שמונה,
אחר כך שבע, לאט-לאט.
אפשר דבר כזה? זה נקרא תשובה?
מה זה?
אתה יודע, אסור עכשיו לחלל שבת. מה זה לאט-לאט?
מה זה לאט-לאט? אני לא מבין מה זה לאט-לאט.
לעשות תשובה לאט? מה זה לאט-לאט?
לאט-לאט זה אתה לא תדע את כל המצוות כבר. זה ברור.
זה לא כאזמן
עד שתדע את כל המצוות.
אבל מה שאתה יודע שאסור, מייד אסור.
מה זה לאט לאט?
אבל לא יודע, זה שיטות של
דרכיה, דרכי נועם כזה.
זה כמו הסעות, דרכי נועם.
יש הסעות כאלה, לוקחים אותך לאט לאט לטיולים, לצפון, לדרום.
החיים זה לא טיול, חבר'ה, זה רציני.
וזה גם טיול קצר.
ועל ידי שיפרסם את האמונה בתקיפות,
תקשיבו טוב,
ועל ידי שיפרסם את האמונה בתקיפות,
יזכה,
והנלחמים כנגדו ייפלו תחתיו.
כמו שכתוב בפסוק, וראו כל עמי הארץ,
כי שם אדוני נקרע עליך ויראו ממך.
זה מדובר על תפילין של ראש.
הוא הולך עם התפילין על הראש,
ושם השם עליו.
למה צריך לשים את זה על הראש?
מספיק זה שביד, מתחת לשרוול, וזהו.
לא.
צריך גם מעל הראש שכולם יראו,
וראו כל עמי הארץ.
כי שם השם נקרע עליך ויראו ממך.
על ידי זה שמפרסם את שם השם בפרהסיה,
לעיני כל עם הארץ,
הנה, במקום שהוא יעורר על עצמו מלחמות,
הוא יזכה שהם מתייראים ממנו.
אז שתי מצוות קיבלנו.
ברית ופסח.
ברית זה קבלת עול מצוות,
וקורבן פסח זה להכחיש את כל האמונות,
את כל העבודה זרה, את כל התרבות האחרת,
בזכות זה נגאלים.
מי שמקבל עליו בתשובה,
מי שמקבל לקיים תורה ומצוות, ונכנס בבריתו של אברהם אבינו.
הברית זה מצווה אחת,
הראשונה שעושה יהודי.
כמה מצוות יש?
תרייג.
אחרי שהוא עשה אחת, כמה נשאר?
תרייב.
מה זה תרייב? ברית.
נשאר לו עוד ברית לקיים.
אז אם בן אדם
לוקח על עצמו להיכנס בבריתו של אברהם אבינו ולקיים את המצוות, זה לא מספיק.
צריך גם לבער
את כל התרבויות האחרות.
לזרוק מהבית הכול.
שהבית יהיה קדוש, שהמחנה יהיה קדוש,
שהמחשבות קדושות,
שהחבורה שאתה חי איתה קדושים,
שואפים לקדושה.
לא אנשים פרווה,
אנשים אמיתיים.
אנשים שעובדים שבוע ולומדים שבוע.
אנשים שרוצים להתקרב לבורא יתברך.
רבי חנניה אומר לך, שאומר.
עושה הגוז במרכז הקונס.
נביא כוח.