הכבוד להיות עבד

- - - לא מוגה! - - - 

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני

כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.

צריך להבין את העניין של יציאת מצרים לא

במושגים שאנחנו מורגלים להם עד עתה.

כל תכלית יציאת מצרים

היא אמונה במציאות הבורא והשגחתו הפרטית,

ושהבורא יתברך הוא הכל יכול.

משום זה ניתנו לנו כל הניסים.

בשביל מה ניתנו לנו כל הניסים?

כל התכלית של יציאת מצרים היא אמונה במציאות הבורא,

השגחה פרטית,

אז לא רק שהוא מצוי אלא שהוא משגיח גם על כל פרט ופרט,

ושהבורא הוא הכל יכול.

הוא יכול לשנות ברגע את הטבע ולעשות בו מה שהוא רוצה.

בשביל זה ניתנו לנו כל הניסים במצרים.

אי אפשר להבין כן.

אי אפשר להבין כן.

אם אנחנו מבינים כן,

זה מה שאנחנו מורגלים להבין,

שכל הניסים ותכליתם היה שנאמין בשם, שנדע שהוא משגיח באופן פרטי,

ושהוא הכל יכול.

ומשום זה ניתנו לנו כל הניסים.

אי אפשר להבין כן.

דאם נאמר שהתכלית היא אמונה,

כל מה שיוצא לנו מיציאת מצרים זה אמונה?

אם כן, מה זה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים?

למה חייב?

לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים?

הלא דיו במה שנתעמת ונתברר לו העניין שהיה יציאת מצרים.

למה חייב אדם להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים. אני מאמין, הייתה יציאת מצרים.

אם זה התכלית להאמין שהקדוש ברוך הוא הכל יכול, משגיח וכו',

אני מאמין.

למה אני חייב להרגיש שאני בעצמי יצאתי ממצרים?

וזה יהיה מספיק אם אני מאמין.

למה צריך לראות את עצמו ממש

כאילו הוא יצא ממצרים? מה הנקודה הזאת?

כאילו הוא יצא ממש ממצרים.

רצינו הרבה מצוות שהן זכר למעשה בראשית.

ולא נזכר שיצטרך להיות כאילו הוא עצמו נברא כמו האדם הראשון.

לא, לא חייבו אותנו כאילו הוא. מה זה כאילו?

זכר למעשה בראשית

אין כאילו.

למה בזכר ליציאה ממצרים צריך כאילו הוא יצא?

לא מספיק שהוא היה יציאת מצרים ואני מאמין.

דרק אם יתעמת אצל האדם חידוש הטבע מהבורא יתברך,

מספיק בכדי להיות מאמין גמור.

אם אצלך זה מאומת שהקדוש ברוך הוא חידש את הטבע יש מאין,

זה מספיק להיות מאמין גמור.

בכלל, צריך להבין

שמבט כזה על יציאת מצרים, כמו שהיינו חושבים שכל יציאת מצרים בשביל שנאמין

כעל מופת וראייה על האמונה,

זו לא דרך התורה ואסור לומר כן.

דחלילה להבין שכמו שלאריסטו היו ראיות ומופתים על אמונתו,

כמו כן,

אנו יש לנו מופתים מיציאת מצרים לאמונתנו ומצינו שגדולי הראשונים חיברו ספרים

שעניינם היה לאמת בראיות אמיתיות את האמונה,

ולא היה רוח רובם של חכמי הדור נוחה מזה.

אנחנו לא נכנסים לוויכוח פילוסופי, כן, לא פה, שם, למה מזה יכול להיות בעיות?

אומרים, לא לקרוא את שער הייחוד של רבנו בחייה,

חי לפני אלף שנה.

לא כל מוחה סביל דף, וכל אחד יכול להבין ככה, להבין ככה, תלוי כמה הוא מגושם,

ככה הוא יכול להסתבך.

מורה נבוכים של הרמב״ם, לא מומלץ לכל בן אדם, לא כל בן אדם יכול לקרוא מורה נבוכים של הרמב״ם.

ועוד ראשונים שכתבו שאלות ותשובות שהיו

וויכוחים של הרמב״ן עם הנוצרים ועוד כל מיני.

אבל מכל מקום, לא היה נוח,

לא היה כל כך נוח לרוב חכמי הדור מזה שכותבים ספרים שעניינם הוא זה.

במקום אחר ביארנו שיסוד יציאת מצרים,

בכל תכלית מכוונו, זה שיצא מזה עבדות.

כל המטרה של מצרים

זה שיצא לנו מזה עבדות.

על ידי יציאת מצרים זכו ישראל לדרגה שהם יקראו עבדים כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.

זה מה שיצא לנו ממצרים, זה מה שיצא לנו ממצרים, עבדות.

כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים

כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

למה הוצאתי אותם מארץ מצרים?

כדי שיהיו עבדי.

כי לי בני ישראל עבדים

ולא עבדים לעבדים.

שכל המכוון של התורה והמצוות,

כל המכוון ממה שאנחנו לומדים תורה, מקיימים תורה, עושים מצוות,

זה כדי שיצא לנו מזה עבדות,

שנהיה עבדים של הקדוש ברוך הוא.

מצוות לאו ליהנות ניתנו.

מצוות לא ניתנו ליהנות,

לא ניתנו להנאה. אז למה הם ניתנו?

לעול,

עול מלכות שמיים,

עול תורה ומצוות.

מצוות לא ליהנות ניתנו,

אלא לעול.

זהו כל המכוון של הבריאה ויצירתה.

שאדם יזכה לדרגה זו להשתעבד

עד כדי שיוכל לקרע עבד.

לכן הקדוש ברוך הוא הכין אותנו 210 שנה בעבדות להתרגל,

שנהיה מושרשים בעבדות לבשר ודם,

שיהיה לנו קל אחר כך להשתעבד לקדוש ברוך הוא.

שזה נקרא בן חורין.

העבדות הזאת זה בן חורין.

ומה זה עניין העבדות?

מה זה עניין העבדות?

מה זה עבודה בפרך? המטרה לשעבד אנשים,

שיהיו כל הזמן דפוסים בעבודה?

מה זה העבדות הזאת? מה המטרה של העבדות?

העבדות הזאת היא הכרת הטוב.

הכרת הטוב.

אחד שהציל אותך ממאסר, אתה לא מרגיש שאתה רוצה להיות מי שעובד לו. מה אתה רוצה? מה שתרצה? מתי שתרצה?

באיזה שעה שתרצה, כמה שתרצה, תצלצל אליי. אם לא, אני אנמק בכלא בתא שחור עם אנשים שחורים, אני נמצא שם קבור לעולם.

הוצאת אותי החוצה, מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, אני איתך.

זה הכרת הטוב.

אם אני הופך להיות עבד למשחרר, לגואל שלי, זה הכרת הטוב.

אם אני לא הופך לזה, אני כפוי טובה.

עניין עבדות זה הכרת הטוב,

ועבדות זה בא מעדנות.

יש אדון ששחרר אותך,

בא ופתח לך את השערים,

התגבר על כולם, התגבר על החוק, התגבר על הממשלה, התגבר על כולם,

פתח, אמר, צא לחירות.

אתה צריך להיות עבד, לבד.

הוא לא צריך לבקש ממך, זה פשוט.

מי לא היה מוכן לצאת מהכלא ולהיות נהג בוס?

אבל נהג בוס, אתה צריך להיות צמוד אליו. הוא עולה לפגישה, אתה מחכה למטה, אתה הולך לשם, הוא שואל אותך, לך תביא לי בינתיים, זה הוא עושה לך ככה.

אבל זה נקרא נהג בוס, אחלה ג'וב זה. כולם מחפשים להיות נהג בוס.

בפרט אם הוא מביא לו את המכונית גם,

ומשאיר לו אותה לאחר כך.

מי לא מבסוד?

זה נקרא עבד?

כן, זה נקרא עבד.

התורה לא מתביישת להגיד את המילה עבד.

אנשים מפחדים מהמילה, נרתעים. עבד, אני עבד? אני של מישהו? מה אתה חושב שאני עבד שלך?

מה אתה חושב שאני עבד שלך?

משה עבדי זה הדרגה הכי גבוהה שהגיעה אנוש.

משה עבדי זה הדרגה. דוד עבדי, אברהם עבדי!

זו הדרגה הכי גבוהה שיש, הכרת הטוב.

עבדות באה מהאדנות.

במה שהוא מקבל ממנו טובה,

הוא מכיר טובה בעד זה, הוא משתעבד למשפיע שהשפיע לו.

בכל מה שתגדל הטובה,

תגדל ההשתעבדות.

בכל מה שהאדנות גדולה,

תגדל העבדות.

מי שפותח פתח לחברו,

נפשו חייב לו.

מי שפותח פתח.

אחד הכניס אולחים,

פתח פתח לחברו, הכניס אותו אצלו.

נפשו חייב לו. מה זה נפשו?

מסירות נפש הוא צריך לתת בשביל הבן אדם הזה, שפתח לו את הפתח,

הכניס אותו הביתה.

נפשו חייב לו.

משה רבנו לא מסכים.

ללכת בציווי השם,

אחרי שבוע שהוא כבר נתרצה, בסוף הוא נתרצה.

אבל הוא אומר לקדוש ברוך הוא, רגע, אני עוד לא יכול ללכת למצרים כי אני חייב ליטול רשות מיתרו.

הוא פתח לי פתח, הכניס אותי אליו, אני לא יכול ללכת בלי רשות.

אני נכנסתי ברשות, אני צריך לצאת ברשות.

הוא פתח לי פתח.

הקדוש ברוך הוא כועס עליו על מה שהוא אמר?

לא.

אבל בינתיים מתעכבים שם, מקבלים מכות בני ישראל, הצלפות מהמצרים.

כל רגע שעובר, עוד הצלפות.

כן, אבל חייבים.

דרך ארץ.

הוא פתח לי פתח.

את הנפש אני חייב לו.

אז אם בן אדם החזיר בן אדם בתשובה,

למה הוא חייב לו?

איפה זה?

ניסט גור, ניסט.

מה, אני עבד של מישהו?

אתה לא עבד?

תקפו איתו ב...

זאת אומרת,

כיוון שמהטובה,

מי שפותח פתח לחברו נפשו חייב לו שמטובה הכי קטנה צריך שתצא השתעבדות והכרת טובה.

מהטובה הכי קטנה,

הכי קטנה צריך שתצא השתעבדות והכרה טובה,

עד כדי שיהיה מסור נפשו וגופו לאדוניו.

עבד גמור, קנוי קניין הגוף לאדוניו.

וכיוון שמהטובה הכי קלה צריך שתצא בחינת עבד,

אם כן, מעליה עומדת השאלה,

למה צריך לכל כך ריבוי בהשפעת הטובה בלי גמול?

למה הקדוש ברוך הוא השפיע כל כך הרבה טובות על עם ישראל ונתן כל כך הרבה מכות למצרים ועשה כל כך הרבה ניסים?

הרי על הטובה, הטובה האחת, חייבים כבר השתעבדות.

הקלה.

אז למה צריך ריבוי?

מה, לא מספיק שהוא ברא אותנו? גם זה מספיק.

אם הוא ברא אותי,

אז אני משועבד לו כל ימי חיי בעצם שהוא ברא אותי. הרי ברגע הוא יכול להפסיק את זה, בשנייה אחת.

וכל רגע הוא מחזיק אותי בחסד ולא בזכות.

אז לא חייב להיות עבד שלו?

בלי עוד טובות נוספות.

עם חובות, עם בעיות, עם איסורים,

עם צרות, עם שכנים רעים,

עם אישה קשה, עם ילדים.

לא נוחים. אם ככה, עם הכל, אתה צריך להודות לו ולהיות עבד עבדים.

בלי כלום, עוד בלי שום טובות.

בלי שום טובות.

הרי מאשר בראתיך לבד היה מספיק כדי להגיע לידי דרגה זו של עבד.

האם עניין אשר בראתיך הוא בשביל שנתענג ונבלה את הזמן בנעימים? בשביל זה הוא ברא אותנו?

הלא זו מחשבת שטות

אשר בראתיך עניינו עבדות.

שבראנו לכבודו.

ולמה צריך לכל ריבוי היצירה ולריבוי הניסים בכדי להגיע לדרגת עבד?

הרי לדרגת עבד צריך להגיע לידי טובה אחת בלבד.

ובראשי, כדאי היא ההוצאה מבית עבדים שתהיו משועבדים לי.

רק עצם ההוצאה, זה הכול, בלי אותות, בלי מופתים, בלי כלום.

אנחנו אומרים על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים

הטובות שעשית עימנו ועם אבותינו.

כל הטובות שאנחנו נעשה לקדוש ברוך הוא, כל מה שנחזיר,

כל מה שנפעל,

כל השירות,

כל השבחים, כל מה שנגיד,

הכול זה אפילו לא על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עימנו ועם אבותינו.

מי לפנים, ממצרים גאלתנו וכולי.

ואידך זיל גמור.

וחייבים לקדוש ברוך הוא שירות ותשבחות על כל שירות ותשבחות של דוד בן ישי.

אנחנו צריכים להוסיף שירות ותשבחות מעבר לכל התהילים של משה רבנו,

בשביל להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עימנו.

קול הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה ומודלו.

אם תחסר לך נשימה אחת אתה איננו.

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו,

כי במה נחשבו? הנשמה באפו,

סתום לו את הנשימה,

דקה הלך הבן אדם.

זה קול הבן אדם, שיהיה באיזה גובה שיהיה,

סתום לו את האב,

ביי.

אז על כל נשימה ונשימה צריך להיות מודלו.

המתבאר מזה שבאמת מאשר בראתיך לבד זה מכריח כבר את האדם להיות עבד.

לא צריך לגעה לצד מצרים אפילו.

כל אדם בעולם צריך לשעובד לקדוש ברוך הוא בשעבוד גמור גמור גמור על עצם זה שהוא נברא.

וזה שניתנה לנו לתכלית זו יצירה גדולה כזו של הבריאה כולה בכל עניין, יציאת מצרים עם ריבוי גדול כל כך של גילויים ומופתים,

כל זה הוא משום שבאמת

כל מעשי השם הם על אופן זה

שמעשי השם ניתנים בריבוי גדול עד מאוד,

בכדי שהתכלית הדרוש יהיה בטוח בכל מאות האחוזים שמכל תכלית הבריאה תצא מזה עבדות.

לכן הטביע הבורא יתברך בבריאה שפע כל כך גדול של טובה.

מיליארדים וביליונים של כוכבים וגלקסיות וביליונים של שנות אור ומרחקים,

אין ספור, ועכשיו במקום הכי רחוק שהצליחו לראות, במרחק מיליארדי שנות אור, כמו שכתוב עכשיו,

ראו כוכב ורוד.

הצבעים התחילו עכשיו עם מיליארדים, עד שמה זה שחור לבן.

עכשיו נהיה צבעוני,

אחרי מיליארדים שנות אור, ולך תדע מה אחרי הצבעים יש.

אבל זה הם רואים עם הטלסקופ הגדול,

אהבל, אהבל.

יש להם טלסקופ גדול שאיתו הם רואים.

מה צריך את כל זה?

שיצא מזה העבדות

שאפילו הפחות שבפחותים, הסתום שבסתומים,

הוא יהיה עבד.

כי הוא אומר, איזה אדון, אני עבד לאדון כזה,

שיש לו זה וזה וזה.

מי זה האדון שלך? זה השגר פה בצריף.

אה, זה? את העבד של אחד כזה?

לא אני אדון, אדון שלי יש לו ארמון. לא אני אדון שלי יש לו מדינה. לא אני אדון שלי יש לו יבשת.

לא אני יש לי אדון שהוא על כל, לא אני יש לי אדון על כל הכוכבים בגלקסיות ואני העבד שלו. זה לא כבוד?

זה לא כבוד?

כל הריבוי הזה,

כדי שהפחות שבפחותים יעשה עבד.

אם כן, כל תכלית יציאת מצרים,

והבריאה כולה,

כדי שתצא מזה עבדות.

בדרשת הרן כתב שביציאת מצרים ניתן ריבוי כל כך גדול של אותות ומופתים

משום שניתן אפילו לפחות שבפחותים.

יש מסבירים,

כי אין זה, למה צריך עשר מכות? מכה אחת, אין לו מכת בכורות,

הרי זה מה שהכריע אותו, ודיי.

הוא אומר, לא, יש אחד מתפעל מדם. יואו, הכול דם, אתה יודע מה קורה שם הפעם? יש אחד מקנים, יש אחד...

מערוב, יש אחד מברד, יש אחד, כל אחד, אתה יודע, זה אומר, לא, זה לא נראה לי, זה ככה, זה אפשר להסביר ככה, זה אפשר ככה.

קיבלו מה שאי אפשר יותר לסתור.

אי אפשר.

כל הדוגמאות. מלמטה מעמקי התהום עד דרום השמיים,

הקדוש ברוך הוא שינה את הטבע איך שהוא רוצה.

וזה באמת הביאור בשאלתו של החינוך במצוות ט״ו.

למה הזהירה התורה כל כך הרבה פעמים ביציאת מצרים?

באמת הרי מטובה אחת יכול לצאת הכל, והיסוד,

יכול לצאת לנו כל העניין של העבדות, והיסוד הוא, מהו היסוד? למה כל כך הרבה?

היסוד הוא ריבוי, ריבוי.

הקדוש ברוך הוא עושה דברים בריבוי.

למה?

מה אנחנו אומרים?

אמת, ויציב, ונכון, הדבר הזה.

על הדבר הזה,

על הדבר הזה,

ניתן לנו כל כך הרבה עניינים.

אמת, ויציב, ונכון, וישר, ונאמן, והוא, וחביב, ונחמד, ונעים, ונורא, ועדין, ודגתם, דגתם, דגתם, דגתם. בשביל מה צריך את כל זה?

על הדבר הזה

צריך ריבוי.

זה לא מספיק, אם זה קצת.

דבר אחד לא מספיק.

זה סוד הריבוי.

שהבורא יתברך רצה שהדבר הזה יהיה בטוח לגמרי בכל האחוזים.

ולתכלית הזה נתן לנו את כל אלה.

לכן ניתן לנו יציאת מצרים בריבוי כל כך גדול,

בריבוי כל כך גדול,

כדי שבהכרח תצא התכלית של עבדות.

חכמים, זיכרונם לברוכה, קראו ליציאת מצרים קבלת מלכות שמיים,

שכל תכלית יציאת מצרים היא עבדות.

זהו עניין קבלת מלכות שמיים, שהוא עבדות.

כמו שהמוכר עצמו לעבד,

מכירתו גרידא,

הרי הוא כבר קבלת עבדות.

אם הוא מכר את עצמו, אז כבר במכירה בלבד

הוא הפך להיות עבד,

הוא קיבל עבדות.

המלאכה בפועל היא רק התוצאה מקבלה זו.

כשהוא החליט למכור את עצמו,

הוא הפך להיות עבד. כל המלאכה שהוא עושה זה תוצאה של זה.

שאחרי הקבלה שהוא קיבל על עצמו, העבודה היא רק בגדר כאילו עשה.

כאילו עשה.

כאילו עשה.

הקבלה זה כבר כאילו עשה.

ברגע שהוא קיבל על עצמו להיות עבד,

אז זה כאילו כבר עשה.

כי כל המלאכה שתבוא אחר כך היא תוצאה רק מהקבלה הזאת שהוא קיבל.

קבלת מלכות שמיים,

מעצם זה שאתה מקבל,

זה כאילו כבר ביצעת הכל.

זה כאילו כבר עשית הכל.

שאם נשאל על זה שקיבל עליו עבדות,

אם יעשה עבודת ריבו,

בוודאי שיעשה. בשביל מה הוא קיבל עליו עבדות?

קיבל עבדות בשביל לעשות את מלאכת ריבו בקבלתו הרי הוא עבד.

זהו מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על עם ישראל.

וילכו ויעשו.

כיוון שקיבלו עליהם לעשות

מעלה עליהם הכתוב כאילו כבר עשו.

זאת אומרת,

עצם זה שאתה קיבלת על עצמך לעשות,

זה נחשב כאילו אתה כבר עושה.

כשרק ישנה קבלה,

אז המעשה כבר בטוח הוא.

אם נשאל למישהו,

תגיד לי,

האם מאשר בראתיך אתה תעשה עבד?

זה מספיק לך שהשם ברא אותך בשביל שתעשה עבד?

ודאי, ודאי שיעשה.

וכן מיציאת מצרים, ודאי, וודאי שהוא יעשה.

כיוון שיש קבלת מלכות שמיים,

ודאי שהוא יהיה עבד.

מזה יוצא שחג הפסח

הוא החיזוק הגדול לאדם

לעבודת השם בקיום התורה ומצוותיה.

כיוון שעניינו של חג הפסח

הוא קבלת מלכות שמיים, שהכוונה קבלת

עבדות. עבדות. אתם מפחדים להגיד עבדות?

עבדות!

אם כן,

הרי זה לבד כבר כאילו עשה.

שזה מקבלת העבדות.

אז חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

מה פירוש?

כי אם אתה מקבל על עצמך עבדות,

אז זה כאילו יצאת ממצרים, כי מי שיצאו ממצרים קיבלו מלכות שמיים.

אם אתה מקבל בפסח עליך עול מלכותו יתברך,

הרי זה כאילו יצאת ממצרים וקיבלת עבדות מחדש,

ומהיום אתה עבד לשם יתברך,

וזה לא בושה,

זה הכבוד הכי גדול.

למה אתה לא בא לשם?

אני עבד.

מה זה עבד?

לא יכול.

יש לי אדון, והוא לא מרשה לי.

אני עבד, אני לא יכול ללכת בלי רשות.

אם תביא לי רשות בשולחן ערוך שהשם מרשה לי ללכת,

יש לי, כשאני התקבלתי לעבודה להיות עבד,

יש ספר הוראות.

כתוב מה מותר לי לעשות, מה אסור לי, מתי מותר, מתי אסור.

אם תראה לי בספר החוקים,

שאני מותר לי לעשות, למה לא?

אם האדון משחרר אותי, והוא אומר לי, אתה יכול לעשות?

על העין ועל הרסי.

אבל כל זמן שהוא אמר לי שלא,

אז אני מוותר על הטובות שאתה מציע לי.

אני עבד.

אני עבד.

אהבתי את אדוני.

אהבתי את אדוני.

לא רוצה לצאת חופשי.

במתים חופשי.

שמה חופשי.

פה עבד עולם לקדוש ברוך הוא ישתבח ויתעלה שמו. אמן.

רבי חנניהו ברגשיוא אומר,

מושג הקדוש ברוך הוא זה קדוש רואה.