שטר מכירת חמץ
נציב יום: לעילוי נשמת מרדכי בן סלם וג'ימה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן
קהל: אמן
שטר מכירה בפסח,
בשטר מכירת החמץ יש למלא את כל הפרטים בכתב ברור וקריא צריך לכתוב מי המוכר מקום המגורים המדויק ומה הוא מוכר ואין לעשות מחיקות ותיקונים בשטר ההרשאה אם היו כאלה תיקונים והכל צריך לכתוב שטר חדש או לחתום ליד התיקון כמו בצ'קים אם נשארו רווחים צריך למלא אותם בפס אחרת השטר נקרא: 'שטר שאפשר לזייפו' והוא פסול! תראו בחושן משפט סימן מ' סעיף ו' סימן מו' סעיף לב'.
לכתחילה ראוי ונכון לפרט בשטר המכירה את כל סוגי החמץ שמוכר כל מין ומין מהחמץ שיש בביתו ולא להסתפק במה שכתוב: 'כל דבר שיש בו חשש חמץ' זה נחשב כמוכר דבר שאין מינו ידוע.
באגרות משה באורח חיים חלק א' סימן קנ' אומר: שבשטר הרשאה שכותבים לרב לא חייבים לפרט את כל סוגי החמץ ומספיק שהרב מפרט לנוכרי את כל סוגי החמץ שנמכרו על ידו זאת אומרת הוא מקל הרב פיינשטיין.
אמנם בהרבה מקומות נהגו שגם בשטר הרשה לרב מפרטים את כל סוגי החמץ יש שמוסיפים לפרט גם את הכמויות של מוצרי החמץ.
בשטר ההרשאה יש לכתוב את התאריך של יום החתימה כדי שלא יפסל מדין: 'שטר מוקדם'.
בעל הקהילות יעקב היה מקפיד שבשטר הרשאה תהיה כתובה במפורש לשון שליחות ולא להסתפק בלשונות: שטר הרשאה, כוח ורשות וכל כיוצא בזה.
יש למלא את כל המקומות הריקים בשטר הרשאה כדי שלא יוכלו לכתוב דברים נוספים על השטר ולא יהיה מובן מתוך השטר מה מוכר מחר ומה נתוסף לאחר מכן מי שכותב בשטר המכירה: 'כל מקום שכתוב עליו מכור או כל המקומות המסומנים בסימן' אז צריך לשים לב בעת שהרב משכיר לנוכרי יהיו כל המקומות כבר מסומנים כי לא יועיל מה שהוא יסמן אחר כך.
אין לכתוב בשטר מכירת החמץ: 'שמוכר או משכיר את המקומות שסומנו' משום שלפעמים שוכחים לסמן את כל המקומות בזמן, נמצא שהמקומות שנשכחו אינם מכורים ואז יהיה לו 'חמץ שעבר עליו הפסח!' ואסור בהנאה, אלא צריך לסמן את המקומות לפני שהולך לרב לצורך מכירת החמץ.
החזון איש כתב בסדר מכירת חמץ שלו: 'שמוכר את החמץ הבלוע בכלים' יש כאלה שמוכרים את הכלים של החמץ זה לא טוב כי אחר כך צריך לעשות טבילת כלים! כי הם היו של הגוי ועכשיו לקחת אותם בחזרה מן הגוי אז זה כלים של גוי צריך טבילה אז מה כן מוכרים? את הבלוע בכלים.
אבל תקשיבו טוב! הסטייפלר הקדוש אמר: אף על פי שדעת החזון איש שמדינא אין צריך למכור את הבלוע אין צריך מכל מקום הוא הידר לעשות זאת! למה? למה?? כדי שלא ישאר ברשותו אפילו משהו של משהו של חמץ! והוסיף הסטייפלר: שאמנם לא שייך למכור בליעה שאין בה ממש אלא טעם בלבד איך אתה מוכר דבר שאין בו ממש? יש רק טעם אבל בכלי שבלע בו משהו של אוכל שאפשר שהיא תצא מהכלי על ידי בישול זה נחשב הבליעה כדבר ממשי ושייך למכור את זה אז לכן כשאתה כותב: 'שגם אתה מוכר את כל החמץ הבלוע בכלים' בין אם זה רק טעם בכל אופן אתה ברחת ממשהו של משהו זה טוב מאוד ואם היה שמה ממשות מה שיכולה לצאת בבישול אז המכירה היא בסדר גמור.
לכתחילה ראוי ונכון לבצע מכירת חמץ לכתחילה בבית דין ולא אצל רב, שכן בכוח בית הדין לפעול גם מדין זכיה. הסטייפלר נהג לעשות קניין על מינוי השליחות כדי לחזק את הדבר.
בעת מינוי השליחות למכירת חמץ מקובל לתת לרב סכום כסף וכן ראוי לעשות והתשלום לרב עבור מכירת חמץ יש לו יסוד בהלכה זאת אומרת שהוא יהיה פועל ולא שליח.
אין למכור חמץ לשני רבנים מכיוון שהם ימכרו בערב פסח לשני גויים ואין יודעים איזה גוי קנה ראשון ואין אחד מהם יכול לטול את החמץ! ואם ילכו לדינא דמלכותא לא יכירו במכירה כזאת שאינה יכולה להתממש!! אז זה לא מכירה ממש, צריך לעשות את זה על צד של כל הדינים של מכירה ממש.
לדעת הגאון הרב משה פיינשטיין והגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זכרונם לחיי העולם הבא: מי שסוגר את הדלת של הארון על ידי דבק זה מועיל כמו הצניע מפתח! מפני שגם על ידי כך הוא יבוא לזכור: שאסור לפתוח בפסח.
יש מקפידים לא לפתוח בשום אופן את המחסנים והארונות שנמכרו לגוי ואפילו לשם לקיחת דבר שלא נמכר. לדעתם, מי שלא מקפיד בכך הופך את המכירה ללעג! כי הוא משכיר גם את המקום ואיך אתה נכנס בלי רשות?! או איך מה מו???
יש מתנים: שהוא יכול להיכנס במידה... ויש כל מיני...
בשיבת ציון סימן י' תשובת הנודע ביהודה: אין להכנס כלל כל ימי הפסח למקומות שנמכרו לגוי! מאיזה ספק? שלא יבוא לאכול חמץ! הרי כל הזמן אנחנו אומרים שמא... לכן לא ימצא ולא יראה.
אבל בספר דינים והנהגות של החזון איש פרק יז' אות כג' מסופר: אברך השכיר מקום בביתו לגוי בפסח ושם היו כל דברי החמץ שהוא מכר, באמצע החג נצרך לבגד שנשאר בחדר החזון אש התיר לו להיכנס באופן ארעי כדי לקחת את הבגד שהוא לא נמכר לגוי. ואחר יום יומיים שוב הצטרך האברך חפץ נוסף שנשאר באותו מקום והחזון איש כבר לא הרשה לו להיכנס פעם נוספת למקום שמכר לגור!
המתגורר בבית משותף, בנין משותף והשכנים לא מעוניינים למכור את השטחים המשותפים! לא מוכנים למכור את השטחים המשותפים לגוי במכירה, יפקיר את חלקו לפני זמן איסור חמץ. אני הפקרתי בכלל! לא רוצה שום חלק, נגמר.
מי שיש לו מניות בחברה שיש לה חמץ, צריך להזכיר אותם בשטר מכירת חמץ: שהוא מוכר את חלקו בחברה שהוא יש לו מניות בו שיש בה חמץ!
בעל חנות מזון שמכר את החמץ כדין, אבל המשיך למכור חמץ בפסח - מכירתו חוכא ואיטלולא! צחוק... ואין לקנות ממנו לאחר הפסח. למה? שמא המוצרים הם חמץ שעבר עליו הפסח!
בעל חנות מזון, לפני פסח נכנס אליו חילוני לקנות כמות חמץ גדולה - שבוודאי היא תהיה מיועדת עבור פסח, כי יום יומיים שלושה לפני הוא קונה כזאת כמות, הוא לא יאכל אותם בשלושה ימים האלה - אסור למכור לו!
בעל חברת ביטוח צריך למכור את החמץ שהוא אחראי עליו!
שומר, שכרו אותו לשמור על בית חרושת שיש בו מוצרי חמץ, צריך להתנות עם בעל הבית: 'שהוא לא שומר על מוצרי החמץ'.
ויש עוד הרבה פרטים וכולי וכולי.
אז בעיקר הרבנים צריכים לדעת את כל הטפסיאדה (טפסים) שצריך למלא ואיך למלא והכל וצריך להשתדל... כמובן שצריך להפקיד את המפתח של הדירה שהגוי יכול להיכנס למקומות השכורים ולקחת את החמץ אם הוא רוצה! ואמרתי לכם שעשינו ככה לפני שנתיים אני זוכר גם לפני שנה כנראה אבל לא... לא... לא נודע לי, אבל לפני שנתיים הרב שמעון והגוי הלכו לשני בתים: שלום אני קניתי את החמץ אני רוצה להכנס לקחת! – הפתעה... אבל המפתח היה לו ביד הוא לא שואל אותם נכנס ולקח קצת ויצא שלום ביי' אם הם היו אומרים: 'הא הא...' - אז הם לא מכרו!
כן, אז זה בינתיים. מחר אנחנו נראה; מי סומך על המכירה? ומי לא? האם זה לכתחילה או בדיעבד?
ובינתיים אנחנו נודה להשם על שבוע חדש! 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''
פסח מתקרב! עוד יומיים 'ברכת האילנות' איזה שמחה גדולה! פריחה, ריח, משהו! אביב - ישתבח הבורא!