שירה מתוך שלימות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת שמעון בן מסעודה ושבנו עמרם בן שרה יזכה לזיווג הגון מכפז מהרה אמן

אנחנו ממשיכים להשלים

מהרב חיים פרידלנדר

את הנושא של שביעי של פסח של השירה וכל העניינים

ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח בסנחריב גוג ומגוג

כלומר

השם יתברך רצה שזו תהיה המלחמה האחרונה

וחזקיהו ינצח בה ויהיה למשיח

ותבוא הבריאה לשלמותה

אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו

שניצל מסנחריב ונתרפא מחוליו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח

יש להבין מדוע אכן לא אמר חזקיהו שירה

מצינו בחכמים זיכרונם רוחם שעמדו על כך וכך אמרו בזוהר בראשית קצח

כל מנדיו חתי בין נחתין דדש בו ברגלוי

לא ידע בהו ודחיל תדירא

כל מי שחוטא באלו החטאים שדש בהם ברגליו

ואינו יודע בכלל שחטא בהם

אך מכיוון שחטא

יש עליו פחד מידי

מבלי לדעת את סיבת הפחד

דוד מלכה

הווה הסתמר תדיר מחוויני לן

וכתבה נפיק לקרבה

הוה מפשפש לו

ועלדלו דחיל להגחה עם מהון קרבה

דוד המלך היה נשמר תמיד מהעבירות האלה שאדם דש בעקביו

וכאשר היה יוצא לקרב

היה מפשפש במעשיו

לבדוק היטב

אם הוא נקי מהעבירות הקלות

ומכל שמץ של חטא

כדי לשוב בתשובה

כמו שבאר המסילת ישרים פרק ג',

הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים

ולהתבונן בו

הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם הולכים על פי מצוות ה' וחוקיו

כי כל אשר

ימצא מאלה יבערה מן העולם

ולכן הוא לא פחד לפתוח במלחמה על אויביו

כאן אנחנו רואים דוגמה וציור מגדלותו של דוד המלך

כי מה היו ההכנות שלו לקרב?

לימוד מוסר

מעמיק

וחשבון נפש במדרגה של פשפוש בחיפוש העבירות הקלות ותיקונן בפועל

שהרי לאחר מכן

לא פחד לפתוח במלחמה

ואילו אנחנו אפילו כאשר אנחנו בודקים ומפשפשים במעשינו

איננו מוצאים

ואיננו מרגישים אפילו בחטאים גדולים

מפני שהורגלנו בהם ונעשו לנו כתר

אז לפני מלחמה

הוא לא מכין את מערך הכוחות

בודק כמה צבא כמה זה כולם במוכנות מלאה וכולי

הוא בודק את עצמו

אם יש לו איזה משהו שהוא דש בעקב

שזה יכול להכריע את המלחמה

עכשיו אנחנו נמצאים במלחמת הקורונה

פלא גדול

אף אחד מגדולי ישראל לא אומר מילה

שהלכות בעניין, בלכוד תחנית, אומר הרמב״ם

שאם באה צרה על ישראל

באחד מהדברים כגון דבר, מפולת, כל מיני דברים

הצריכים לתקוע בחצוצרות, צריכים לעשות תשובה

ואם לא עושים כך זו מידת אכזריות

ואם אומרים זה מקרה שקורה בעולם, הנה כל העולם זה אותו דבר וזה וזה

זה שאומר שהוא יבוא עלינו בחמת קרי

בגלל שאנחנו אומרים שזה מקרה

איפה הרועים? איפה ההדרכה? איפה המעשים? איפה הקבלות?

פלא פלאות.

אבל דוד המלך לפני שיוצא למלחמה בודק ומפשפש

האם יש לו משהו?

איך אמר יונה? בשלי היה סער,

לא טלבה אחרים,

בשלי היה סער, בגללי הייתה סערה בים וכו'.

גדלותו של חזקיהו במעלת הביטחון.

חזקיהו מלך יהודה

ופאחי נמי אמר,

ענה לו יחלנה לא לזמרה ולא למרדף

ולא להגחה קרבה בגין דתחיל מלן חווין דקאמרן.

חזקיהו מלך,

מלך יהודה,

אמר כך

אינני יכול לא לזמר

ולא לרדוף

ולא לפתוח במלחמה

מפני שהוא פחד מהעבירות הקלות הללו שאמרנו

וחזקיהו היו יטיב בבטה

ושכיב בערסה

בקודשא בריחו קטילון.

חזקיהו יושב בבית,

ישן במיטה,

בה הקדוש ברוך הוא הרג את צבא סנחרם.

מבאר מורנו רבי אליהו דסלר, זכר צדיק וברכה,

שחזקיהו היה במדרגת ביטחון גדולה כל כך,

שהיה יכול לישון במנוחה

כשהעיר מוקפת אויבים 370 מיליון,

ובטח בשם יתברך שיילחם בהם.

כמו שנאמר בתורה על אברהם אבינו,

בישכם אברהם בבוקר לעקדה,

ומסבירים על כך שיש לראות מזה גודל מדרגתו של אברהם אבינו,

שישן בלילה לפני העקדה,

כדי שיוכל לקיים מצוות העקדה בשלמות הכוונה במעשה מתוך ערנות,

ולא הופרע משנתו על ידי המחשבות

שמחר ימות הבן היחיד.

כך גם יש בצד הרע.

זה בצד הטוב.

בצד הרע מצינו גם כן שלוות נפש כזו,

אצל מי? אצל פרעה הרשע,

שנאמר ויקום פרעה ממיתתו לילה.

מתי?

במכת בכורות.

אף על פי שהיה ברור לו שהתקיימו דברי משה,

כמו ביתר תשעת המכות,

ובפרט שגם הוא היה בכור, והוא שמע שהקדוש ברוך הוא הולך להכות כל בכור.

ואם כן הדבר גם נוגע לו אישית.

ואם כל זה לא דאג כלל,

שכב לישון במנוחה מגודל רשעו וכבדות ליבו.

אז יש, אתם רואים, גם זה לעומת זה עשה אלוקים.

נמצאנו למדים.

גודל ביטחונו של חזקיהו המלך בשם יתברך.

אבל אף על פי כן לא הגיע למדרגה

של שירה.

למה?

בגלל שהוא היה דחילמי לן חובין.

היה פוחד

מאלה החטאים שהאדם דש בעקבו.

בער מורנו ורבנו, זכר צדיק ברוך הוא, שפחד

שלא יוכל לפשפש כל כך בסתרי לבבו,

ולהיות בטוח שבעת אמירת השירה לא תתגנב לליבו

הרגשה כלשהי של כוחי ועוצם ידי,

שגם לו יש חלק בניצחון,

שהרי בזכות אמירת השירה,

השם יתברך משמיד את האויבים,

ולכן לא אמר שירה.

בדבריו מבוארים דברי הזוהר המדברים על אמירת שירה לפני השם יתברך,

שעושה את הישועה

ובעת שעשה אותה.

אבל,

בלשון של הגמרא, ביאור קשה.

הגמרא מבארת שהתביעה על חזקיהיה מדוע לא אמר שירה לאחר הניסים, לא לפניהם.

פה למדנו עכשיו שאם הוא היה אומר את השירה לפני,

אז היה יכול להיות משיח.

ולמה הוא לא אמר לפני?

בשביל שלא ייכנס לו אחר כך חשש שאולי בזכות השירה שהוא אמר,

אז יש פה כוחי ועוצם ידי, אני הגורם גם לניצחון.

אבל לפי הגמרא,

השירה שלא נאמרה אחרי הניצחון, היא גרמה שהוא להימשיח.

ולכאורה בשירה של לאחר הנס אין חשש

שיטעה לחשוב כוחי ועוצם ידי,

אלא נראה לבאר שחשש חזקיה שבגלל עבירות קלות שבידו,

שאינו יכול לתקן אותן בשלמות,

הוא לא ראוי לומר שירה לפני השם יתברך.

בחזקיה הוא צדק בכך שלפי הרגשתו,

אינו במדרגה ראויה לומר שירה.

אם עדיין הוא לא הצליח לפשפש ולהגיע לבירור,

אם נשאר לו משהו.

אבל התביעה עליו הייתה, למה לא התעלה יותר?

ואז היה ראוי לומר שירה.

אז היה צריך כן לפשפש והיה צריך לחזור בתשובה,

כמו שעשה דוד המלך,

מתעלה יותר, ואז ראוי לומר שירה.

על זה הייתה עליו תביעה.

המהרל מפראג מביא פירוש נפלא, שלא נגיד אותו היום,

מי שירצה יעיין בנצח ישראל.

אבל הוא מביא דבר מדהים.

כשהוא לא אמר שירה, אז הארץ אמרה שירה. למה זה נעשה ככה? דברים מדהימים.

טוב,

משמע שכבר היו שירות קודם לזה.

אלא שעתה ישראל שרו שירה חדשה.

שירה חדשה שבחו גאולים.

וקשה.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

עד שעמדו ישראל על הים,

לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל.

כיוון שבאו ישראל לים ונקרא להם,

מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

אם כן, אין זו שירה חדשה,

אלא שירה ראשונה.

נראה לבאר.

הנה מבריאת העולם

אומר הטבע ונבראיו

שירה.

כמו שפרטו חכמים זיכרונם לברכה בברייתא דה פרק שירה.

אך יש להבין מה הכוונה שהחיות

והצמחים

אומרים שירה.

וכי הם בני דעת לומר שירה?

וכך הגשו מפרשי הפרק שירה, מביט ויעבץ.

ותרצו לפי דרכם.

שירה

לשבח השם יתברך

נובעת מהכרת גדולתו וחסדו יתברך

ושלמות הנהגותיו ומעשיו

ומבטאת אותה.

זה שירה.

מאין היא נובעת?

מהכרת גדולתו וחסדו יתברך

וגם

מהשלמות של ההנהגות והמעשים שלו.

והשירה מבטאת אותה.

אם כן, כאשר הנבראים עושים את רצון קונם

ומתפקדים בקביעות

ובלי שינוי

כפי החוקים

והסדר

שברא וקבע היוצר יתברך,

וכך נראה לעין כול חוכמת הבורא,

יופי מעשיו

ושלמותם,

וזוהי שירתם.

מה שאנחנו קוראים בלשוננו, הרמוניה.

אפיל הרמונית.

היא עושה את הכול בהרמוניה.

כל צליל וצליל, הכול מתחבר לשירה גדולה.

זה שהבריאה מתפקדת

בהרמוניה, בשלמות,

כל הזמן בשלמות, כל אחד עושה תפקידו, לא גורע מתפקידו ועושה.

זאת שירת הבריאה.

יתרה מזו,

בני אדם המתבוננים בנבראים

משוררים לו יתברך בפועל,

כמו שבאר הרדק בתהילים,

קמח זן.

ומה שאמר

הללו את אדוני,

כל גויים שבעו כל אומים וכולי וכולי, בסוף הוא אומר, תנינים בכל תהומות,

אומר הרדק, אבל אלה אינם בני דעה.

אז מה זה הללו את אדוני,

כל גויים שבעו כל אומים?

אלא רוצה לומר שבני אדם יהללוהו מנפלאות האל,

הרואים בהם

ומשכילים בהם.

זאת אומרת שהם, בני האדם, רואים את התנינים ואת כל התהומות ואת הכול, בני האדם

מהללים לקדוש ברוך הוא.

נמצא שעת קריעת ים סוף

נאמרה שירה

מעצם הסדר והמשטר הקבוע מבריאת העולם

של חוקי הטבע.

אולם בים סוף,

כאשר ראו בני ישראל את הניסים המופלאים

שביטלו את החוקיות של הטבע,

הכירו את יכולת ושליטת השם

למעלה מהטבע שאין מונע בעדו מלשנות הטבע כרצונו.

מכך הבינו שגם חוקיות הטבע קיימת בנס.

רק רצונו יתברך בלבד,

כי הנס הגלוי

מגלה לנו רק

שרק רצון השם לבדו שולט בבריאה.

אך לא רק כאשר הוא שובר את הטבע

זה נס,

אלא גם כאשר העולם מתנהג על פי הטבע.

הקב' ברוך הוא המנהיג אותו בכל עת.

אם כן,

קריעת ים סוף

נתנה להם מבט חדש

על גדלות השם ושליטתו הבלעדית,

שעד כה הכירו רק

את שלמות מעשי השם

במה שברא בששת ימי בראשית

ומתנהל כסדרו כל ימי העולם.

עתה ראו את ייחוד שליטתו על חוקי הטבע,

שבידו לשנותם בכל עת שיחפוץ.

וגם כאשר הטבע מתנהג בלי שינוי,

אינו מתנהג כך מעצמו,

אלא רצון השם הוא המנהיגו,

ואף מחדש אותו בכל רגע.

כאמור, המחדש בטובו בכל יום תמיד

מעשה בראשית.

הקב' ברוך הוא מחדש בכל יום תמיד

בטובו את מעשה בראשית.

זה לא עובד אוטומט,

הוא נתן הוראיו, זה עובד. לא.

בכל רגע הקב' ברוך הוא מזרים חיות

ומחדש בכל רגע.

נמצא שהגיעו להכרה חדשה בשלטון השם בייחודו,

הן בהנהגה שמעל לטבע והן בהנהגה של הטבע.

לכן אמרו, שירה חדשה שבחו גאולים

אדוני ימלוך לעולם ועד.

זאת אומרת, הייתה שירה ישנה,

זו השירה של כל הבריאה שהיא משוררת לקב' בהרמוניה.

פרק שירה,

כולם אומרים שירה,

אבל עכשיו הייתה שירה חדשה.

השירה הקודמת זה שירת הטבע.

פה היה מעל לטבע, והתברר שהטבע הוא גם כן נס.

אז זאת הייתה שירה חדשה,

שירת אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדוני.

פירש רש״י.

אז

כשראה נס

עלה בליבו שישיר שירה.

אמר לו ליבו שישיר

שהיוד

על שם המחשבה נאמרה.

אז ישיר, לא שר,

אז ישיר שהיוד על שם המחשבה נאמרה.

כלומר,

היה קשה לרש״י

מדוע כתוב אז ישיר בלשון עתיד?

למה לא כתוב אז שר בלשון הווה?

על כך תראה את שעלה בליבו שישיר בעתיד,

אך עדיין קשה.

מדוע ציינה התורה את רצונם לשיר

ולא את השירה בפועל?

באר הגאון הצדיק, רבי אבא, גרוסברד,

זכר צדיק וברכה,

שעיקר חלקו ומעלתו של האדם

היא הבחירה בטוב.

מה שיש ברשותו של האדם זה הבחירה,

לא התוצאה, לא המעשה, רק הבחירה.

לא הוצאה לפועל.

זה כבר לא תלוי בו.

כמו שכתב בעל חובת הלבבות בשער הביטחון, פרק ד',

כי הבורא הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו.

מה הניח השם בידינו?

אנחנו יכולים לבחור

במה שהוא ביקש, או להמרות את דברו,

לא לעשות.

ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעבירה.

הוא לא השאיר בידינו את האפשרות האם המעשה יתקיים,

המצווה שהחלטנו לעשות או העבירה שרצינו לעשות,

אלא בסיבות שהן חוץ לנו, מזדמנות

בקצת העיתים ונמנעות בקצתן.

פעמים השם

מאפשר

שמה שרצינו לעשות במצוות או חלילה בעבירות יתקיים,

פעמים לא.

הכל לפי חשבון שמיים,

מה שראוי לפי

הידיעה של הקדוש ברוך הוא.

נמצא שמעלת ישראל בשירה

היה דווקא ברצון לשיר,

שזה היה תלוי בהם כבעלי בחירה,

אבל לא בשירה באופן מעשי.

לכן לא כתוב אז שר,

כאילו זה תלוי בו והוא ביצע את מה שהוא רצה.

לכן כתוב אז ישיר.

עד כאן דברי הגאון הרב גרוסברד, זכר צדיק לברכה.

יתרה מזו,

אף אם נאמר שיש לאדם הבוחר חלק גם במעשים,

הרי השירה הזאת נאמרה במדרגת רוח הקודש.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם רחב,

דרש רבי עקיבא

בשוחן שעלו ישראל מן הים,

ביקשו לומר שירה.

שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה.

באה הראיה,

שהרי כל ישראל אמרו ביחד את אותה השירה מילה במילה.

כמו שאמר רשי בסוטה למד,

שרתה רוח הקודש על כולם וכיוונו יחד את השירה ככתבה.

ומעלת רוח הקודש בוודאי אינה תלויה בבחירתו של האדם,

אלא היא מתנה מושפעת מלמעלה,

שקיבלו כאן

אותה כגמול וכסיוע להתעוררות שלהם לשיר.

אם כן, בוודאי שעיקר השבח שלהם הוא בכך

שעלה בלבם לשיר.

לכן, אז ישיר,

ולא אז שר.

חכמים, זיכרונם ברכה,

אומרים כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים,

רואים בראיית נשמה ובראיית הלב

ומכירים כבוד יוצרם

דומה להם, כאילו רואים בעיניהם.

ואפילו עוללים ויונקי שדיים

היו רואים כבוד יוצרם

ומראים אותו באצבע,

ואומרים זה אלי ואנבהו.

כלומר,

בהירות השגתם

את ייחוד השם יתברך ומלכותו,

הייתה בוודאות כזו

כאדם המראה באצבעו על דבר הסמוך לו.

נחזור.

חכמים אומרים במדרש,

מדרש שכל טוב בשמות טו״ב,

כשהקדוש ברוך הוא נגלה על הים,

הם זכו לראות בראיית נשמה, לא בעיניים,

ובראיית הלב

ומכירים כבוד יוצרם.

וזה דומה להם כאילו רואים בעיניהם.

ואפילו עוללים ויונקי שדיים היו רואים כבוד יוצרם ומראים אותו באצבע ואומרים זה אלי.

כלומר,

הבהירות של ההשגה שהם השיגו

את ייחוד השם יתברך ומלכותו,

הייתה בוודאות כזו

כמו נביא, נביא שהוא רואה, הוא רואה דבר אמיתי מאה אחוז,

אבל הוא לא רואה משהו ממשי.

זה בראיית הלב.

אז היה אצלם הוודאות כזו כמראה,

כמראה באצבעו על דבר הסמוך לו.

התוצאה ממדרגת זה אלי הייתה ואנווהו.

מה זה ואנווהו?

דרשו חכמים,

את נאה לפניו במצוות.

אעשה לו לאו נאה,

סוכה נאה,

ציצית נאה.

בקיצור,

כל מה שאני אוכל להתנאות במצוות לכבודו של הקדוש ברוך הוא.

אבא שאול אומר,

נדמה לו,

זה אלי ואנווהו הכוונה שאנחנו נהיה דומים לו.

זה אלי.

ואנווהו ואני הוא

מהו רחום וחנון

אף אתה רחום וחנון

פירש רש״י הביא דומה לו

בלשון ענווהו אני והוא

אעשה עצמו כמותו

להתדבק בדרכיו ללכת בדרכיו

דהיינו על ידי ההליכה בדרכי השם

במעשים הגשמיים בחיי היום יום

אנחנו נהיים אני והוא

כביכול דבוקים זה בזה

לא דווקא על ידי השגות שכליות גבוהות אלא ממש במעשים הוא חנון אני חנון הוא רחום אני רחום

הוא גומל חסדים אני גומל חסדים זאת אומרת המעשים שלנו שאנחנו עושים בדומה לו

כן זה אומר וענווהו אני והוא אני והוא כביכול דבוקים זה בזה

עכשיו יש לשאול מדוע יש צורך בענווהו להתנאות במצוות

וללכת בדרכיו

כדי להתקרב ולדבק בשם יתברך

הרי באמירת השירה

כבר הגיעו לרומא מעלה האפשרי בהשגה ובאמונה

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

בואו ראה כמה גדולים יורדי הים

משה

כמה נתחבט ונתחנן

לפני המקום

עד שראה הדמות

אמר לו הקדוש ברוך הוא לא תוכל לראות פניי

ובסוף הראה לו בסימן

בהשגה לא מושלמת

עוד יותר,

החיות הנושאות את הכיסא

אינן מכירות את הדמות

ועולה הים

כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה אלי ואנבאו, זאת אומרת השגתם של יורדי הים הייתה יותר משל משה רבנו

בשל החיות הנושאות את הכיסא

לא שיש שם דמות ממש אבל זה משל

ועוד

הגדלות אליה הגיעו בעת קריעת ים סוף הייתה

שלא לפי מדרגתם העצמית האמיתית

אלא מתנה על טבעית מהשם יתברך

ראיה לדבר מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה במחילתא

ראתה השפחה על הים

מה שלא ראה יחזקאל

בכל שאר הנביאים

ואין הכוונה בזה שתהיה מעלת השפחה בעניין ההשגה והחוכמה יתרה על השגת מעלת יחזקאל בן בוזי הנביא

אלא הכוונה שראתה שפחה על הים

דבר שלא ראה יחזקאל

זה דברי רבנו בחייה

בשמות טו״ב

כלומר

בוודאי מדרגת יחזקאל גבוהה יותר ממדרגת השפחה

אלא שבעת קריעת הים

קיבלה אפילו השפחה מתנה זמנית

של השגה עליונה יותר מיחזקאל

בעת קריעת הים

קיבלה אפילו השפחה מתנה זמנית

זמנית

של השגה עליונה יותר מיחזקאל

אם כן לכאורה ממה נפשך?

אין צורך במסקנות המעשיות

של וענבהו

כי אם מדרגתם בקריעת הים ניתנה להם במתנה גמורה בפנימיותם

אין צורך בעבודה מעשית

ואם הייתה זו רק מתנה לשעה

הרבה מעל למדרגתם

ולאחר מכן יחזרו למדרגתם הקודמת

אם כן לכאורה אין תועלת בחיזוק המעשים לבסס בקרבם

את המדרגה הגבוהה אליה הגיעו במתנת שמיים

אלא יסוד גדול למדנו כאן

שכל השגה רוחנית שאדם משיג

ובכל דרך שהיא

ואפילו במדרגות העליונות ביותר

צריך מיד ללמוד לקח

ולהסיק את המסקנות למעשה

להתבונן מה אני יכול ללמוד ולהגשים מזה

כמו שאומר הרמב״ן

באיגרת המוסר כאשר תקום מן הספר

חפש באשר למדת

אם יש בו דבר שתוכל לקיימו

מפני שאנו חיים בעולם המעשה שבו העיקר הוא לעשות לעשות את רצון השם

בתכלית הלימוד וההשגה

הוא המעשה

כמו שאמרו חכמים בקידוש נמי הם תלמוד גדול

שהתלמוד מביא לידי מעשה

אז זאת אומרת

אנחנו צריכים להגיע למעשים

ולכן והנביאו צריך ללמוד מהקדוש ברוך הוא

ולעשות מעשים

תלית נא סוכה נא

לעולם נאה

ולהתדבק במידות של הקדוש ברוך הוא

אז יתר על כן גם ההשגה עצמה

שאדם השיג מעלות אפילו בשירה היא עלולה להאבד מהאדם

אם לא יוציא אותה מהכוח אל הפועל במעשים

ורק על ידי המעשים

תתבסס בו השגה ותהיה לו לקניין

לכן אחרי שהגיעו למדרגת זה אל היא

הסיקו את המסקנה המעשית וענווהו

צריך להתנאות לפניו במצוות

ולהיות דומה לו במעשי החסד והרחמים

ועכשיו שאנחנו יצאנו מחג הפסח ומשביעי של פסח

אז אנחנו צריכים לבחר את החמץ עכשיו לכל השנה זה היצר הרע, צהור שבעיסר

ולהמשיך עם המצה

שהיא האמיתית

קמח ומים בלי תפיחה, בלי גאווה,

בלי מתיקות, בלי כלום.

נשאר נאמנים לשם

מבערים את החמץ,

מבינים את סיבת הקורונה,

עושים תשובה ולא היה פסח יותר טוב מהפסח הזה.

כל אחד, משפחתו,

עובד את השם,

יומם ולילה לא ישבותו, לימוד תורה, אין משהו אחר.

צריך להמשיך ככה.

אין יותר טוב

מאז סגר פסח שהיה,

שאדם יכול להתבונן עם הוכחה

וניצל את הזמן

וודאי שזה יכול להוביל אותו לדרך חדשה,

לשירה חדשה

בעבודת השם.

אמן.