אז ישיר משה, לעתיד לבוא | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אמר רבי עקיבא,

בשעה שאמרו ישראל אז ישיר,

לבש הקדוש ברוך הוא חלוק של תפארת

שהיו חקוקים עליו

כל אז שבתורה.

כל הפסוקים שיש בהם אז בתורה חקוקים על החלוק הזה של התפארת.

מתי הקדוש ברוך הוא לבש אותו?

רבי עקיבא אומר, בשעה שאמרו ישראל אז ישיר משה.

אז ישיר משה,

אומר המדרש,

עד ההוא דכתיב נכון כסאך מאז.

אמר רבי ברכיה בשם רבי אבהו,

אף על פי שמעולם עדת

לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה.

לכך נאמר, נכון כסאך מאז.

ממתי שאמרו ישראל אז ישיר משה ובני ישראל. מאז, מהשירה הזאת.

משל למלך

שעשה מלחמה וניצח.

אמרו לו,

עד שלא עשית מלחמה היית מלך.

עכשיו,

אסינוך אגוסטוס.

מה יש בין מלך לאגוסטוס?

המלך עומד על הלוח,

ואגוסטוס יושב.

כך אמרו ישראל.

עד שלא בראת עולמך היית אתה.

ומשבראת אותו אתה הוא.

אלא כביכול עומד,

שנאמר עמד וימודד ארץ.

אבל משעמדת בים

ואמרו שירה לפניך באז,

נתיישבה מלכותך וכסאך נכון.

הווה?

נכון כסאך מאז.

ואז ישיר.

עד כאן המדרש.

יש לבאר את הדברים.

מי יש

ללהבין מה זה נתיישבה מלכותך.

עניין מלכות השם

זה נקרא אצלנו מידת ההשגחה של הקדוש ברוך הוא

והממשלה הניכרת בהנהגת העולם.

אז רואים שהוא מונח בעולמו.

ומפני שעד קריעת ים סוף

לא נודע כל כך שם השם וגבורתו בעולם,

ועל ידי הניסים שנעשו במצרים ועל הים

נודעה יותר מלכותו וממשלתו,

שהוא מושל גם בעל כורחם,

בעל כורחם,

אז זה נקרא שנתיישבה מלכותו.

הדוגמה שאמרנו במדרש עמד וימודד ארץ

זה כמו מלך

שהוא עומד עם הכידון והוא עדיין צריך להילחם.

אבל כשמתבססת מלכותו זה אחרי שהוא ניצח את כל האויבים,

אז הוא יושב על הכיסא,

זה נקרא נתיישבה מלכותו.

אז הגוסטוס זה כמי שנתיישבה מלכותו

לפני כן זה היה כאילו עומד,

עדיין לפניו המלחמות שהוא צריך להילחם,

ואחרי הניצחונות

זה נקרא נתיישבה מלכותו.

מתי זה היה? באז ישיר.

כי לפני כן, בסדר, אז אתה הצלחת להוציא את ישראל ממצרים.

יפה מאוד.

אבל המצרים הרשעים המרעים נשארו בחיים.

אז האויבים עדיין קיימים.

אבל אחרי שהקדוש ברוך הוא משך אותם

לים והטביע את כולם, לא נשארו אויבים.

עכשיו זה ברור שהניצחון הוא מושלם וגמור. אין יותר אויבים.

נגמר.

זה נקרא נתיישבה מלכותך.

קודם לא ניכר לגמרי,

ועכשיו ניכר לגמרי.

אז זה לא רק היכולת של השם לעשות אותות ומופתים לשנות את הטבע,

הוא יכול גם למגר את האויבים לגמרי.

אך המשל ממלך באגוסטוס,

שזה עומד על הלוח וזה יושב,

זה כמו אנדרטה,

כאילו, בציור של אנדרטאות שרואים היום מחוץ לארץ,

אנדרטאות של גיבורים עומדים עם כידון או עם חרב וזה וזה וזה.

ויש אחד יושב ככה, כמו

נשיא יונייטד סטייטס אוף אמריקה, לינקלן,

שיושב שם על הכיסא כאילו.

זו

דוגמה אחרת, כן?

העניין של הבחינות האלו לא נדע,

ומפני מה נקרא כביכול מקודם עומד ואחר כך יושב,

גם לא מובן מה שאמרו חכמים,

שנתיישבה מלכותך משעה שאמרנו שירה לפניך באז.

איזה עניין וחשיבות יש במה שאמרו שירה באז?

ואם לא היו אומרים באז, אז זה לא חשוב השירה?

מה חשוב שהם אמרו את השירה באז?

אז.

שעל זה נאמר נכון כסאך מאז.

ועוד,

הרי לא התחילו את השירה באז בכלל.

התורה רק מספרת שאז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאמור.

השירה לאדוני מתחיל השיר.

אבל לפני כן זה סיפור של התורה שמספרת מה היה.

אז השירה לא התחילה באז.

אז מה זה נכון כסאך מאז?

וגם בשאר המדרשים של חכמים,

משמע ששירה נאמרה באז.

וזה תמוה.

טוב, נקדים עוד מאמר של חכמים במחילתא בשלח.

דבר אחר, שר משה לא כתוב כאן,

אלא אז ישיר משה

לעתיד.

שר משה לא כתוב.

שר משה ובני ישראל את השירה הזאת. לא שר.

ישיר לעתיד.

מכאן

נמצאנו למדים תחיית המתים מן התורה.

שעתיד משה לקום

בתחיית המתים ולשיר.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת.

מבואר

שלכן נאמר בלשון ישיר לשון עתיד,

ולא שר בלשון עבר.

כאילו נאמר

שלעתיד לבוא ישיר משה ובני ישראל,

ומכאן לתחיית המתים מן התורה,

שיהיה משה עימהם.

והפשט של הדברים תמוה.

להגיד שזה נכתב על שם העתיד.

הלא אמרו ממש משה וישראל שירה על הים.

וכמו שנאמר באותו פסוק, ויאמרו לאמור

ויאמרו

ויאמרו לאמור. אז הם אמרו.

אמרו את השירה.

השיר על אדוני כי גאו גאה, סוס ורוחמו רמה בים.

אמרו.

אז איך אומרים שזה לעתיד?

גם זה צריך באותו.

ועוד מאמר של חכמים נקדים, עוד הקדמה.

במדרש.

דבר אחר.

אז ישיר משה.

זהו שאמר הכתוב.

פיה פתחה בחוכמה,

בתורת חסד על לשונה.

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

ועד שאמרו ישראל על הים,

לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא,

אלא ישראל.

ברא את אדם הראשון,

לא אמר שירה.

הציל את אברהם מכבשן האש

ומן המלכים,

ולא אמר שירה.

וכן את יצחק מן המאכלת,

הציל אותו, ולא אמר שירה.

וכן יעקב ניצל מן המלאך,

וגם ניצל מעשיו,

וגם מאנשי שכם,

ולא אמר שירה.

כיוון שבאו ישראל לים,

ונקרא להם,

מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא,

שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל.

וזה פלא.

אבות העולם,

גדולי העולם,

ראו הרבה ניסים,

פלאים,

נגד הטבע, לא אמרו שירה.

היה להם להתרגש מהישועות של השם

ולהביע את רחשם בהודאה ושבח לקדוש ברוך הוא.

הבעיה היא שתוכן

ומהות השירה אינם מבוררים די צורכם בעולם.

סוברים

שאפשר שיהיה משורר גם אדם קטן,

כמו יניב מרחיק משיח וכאלה, קטנים כאלה.

סוברים שגם שפל אנשים שיכור ובעל תאווה.

קוראים לו משורר עממי.

יש אחד,

קורא לעצמו אינסטלטור והוא אומר שהוא ישיר בבית המקדש כי הוא לוי.

יש כל מיני כאלה.

רובם הם שותים אלכוהול כי אחרת אין להם

אומץ לשיר וגם הקול שלהם לא יוצא טוב אז הם שותים אלכוהול ובסוף הם נראים כאלה נדנד.

אבל באמת עניין השירה הוא דבר נעלה רם ונשגב.

ומשורר באמת

צריך להיות אדם גדול, חכם ונבון

ובעל נשמה גדולה וטהורה.

רק איש כזה יכול לומר שירה.

מה שאנחנו רואים שקוראים ומכתירים שורר,

אנשים בעלי רוח נמוכה ושפלה,

זה מראה את שפל המצב, הירידה הגדולה של הדור.

איך האוזניים יכולות לסבול אנשים ריקים ופוחזים כאלה,

שבסך הכול נתנו להם קול נעים,

והם משתמשים בו רק למלא את תאוותם ושל הקהל וכו'.

איך אפשר שהאוזן תסבול אנשים שמכעיסים את השם, מחללים שם שמיים,

מופיעים במעורב נגד ההלכה, נגד הכול, איך אפשר להקשיב להם, איך אפשר לשמוע?

זאת אומרת, אנשים המקשיבים להם, אין להם שום רגש אלוקי, שום דבר, שום חיבור לבורא. לא מעניין אותם שהבורא אומר לא, אבל אל תשמע.

נתנה עליי בקולה, על כנסת נטייה.

פסוקים רבים.

התורה חוגרת שק עליהם.

בדורות הקודמים

היו המשוררים בבני עמנו

אנשים גדולים, רמי המעלה, חכמים וצדיקים,

כמו הרמחל,

רבי משה חיים לוצטו.

הוא היה משורר גדול.

ומה גם בדורות קודמים?

מי זכה לשם משורר?

רבי שלמה אבן גבירול.

כל מי שרואה את שירתו בכתר מלכות,

מתפעל מחוכמתו, צדקתו,

מהקדושה הנסוכה שם.

קדושים כאלה וטהורים.

רבי יהודה הלוי,

אלה היו משוררינו.

והשירה שלהם נשמרה בעם.

ועכשיו חושבים שאפשר לאדם גס,

בעל נפש שפלה להיות משורר, אחד שבשביל שתהיה לו תמונה אז הוא שם שפתון ורוד.

ישראלה.

אם רק יש לו איזה כוח הדמיון

ויש לו איזה כישרון לבטא דבריו בסגנון יפה,

או בלשון מדבר גדולות,

הוא כבר נקרא זמר, משורר.

אבל באמת, באמת אין זו שירה אלא צל של חיקוי של שירה.

זה לבוש חיצוני

שנראה דומה.

גם מה שחורזים חרוזים בסגנון של שירה,

זה לא שירה.

מה זה שירה?

שירה זה מה שיוצא מהלב.

לא אחד יושב,

בוא נעשה חיבור, נגיד ככה, אחר כך נעשה חרוז ככה, נגיד ככה, נעשה ככה, נעשה ככה, יאללה, תמכור את השיר, יאללה.

אחד יביא לחן, אחד יביא זה, אחד יעשה זה, ויאללה, ביחד

נהיה שיר.

צריך כל כמה חודשים להוציא

תקליט חדש, מה שנקרא.

צריך להספיק, יש תחרות בשוק.

איפה הלב? איפה פה? סתם.

שירה זה שירת הנפש שיוצאת מלב מלא רגשות נעלים.

שירה כזאת מרוממת את נפש האדם

וממלאת את כל חלל הלב.

לזה קוראים שירה.

אבל רק אדם נעלה,

גדול המוח והלב מסוגל לזה.

אמנם, כפי מה שאנו רואים בתורה הקדושה

ומחכמים,

עניין השירה האמיתית

הוא עוד יותר רם ונישא מהמושגים שלנו בשירה.

זכות מיוחדת דרושה לאדם להגיע אליה,

ורק הארה אלוהית

מכתירה ומסגלת אותו לומר שירה.

רק הארה אלוהית.

אתם יודעים, העולם מתפעלים ממוצרט.

שאלו אותו פעם איך הוא כותב את היצירות שלו.

הוא אומר שהוא מקבל הארה

את כל המוזיקה הוא שומע בבת אחת ואחר כך הוא יושב וכותב אותה.

זה אצל הגויים.

אבל זה מנגינות שם.

והם מבסוטים אנשים, אסור לנשום. יושבים ושומעים, אסור לנשום.

אפילו יתושים מתחשבים בקונצרטים שלהם.

לא נכנסים.

לא נכנסים לאולם.

או שהם לא סובלים את המוזיקה הזאת.

מכל מקום,

אבל זה עדיין לא שירה.

מובא במדרש

ויאמינו בדבריו

ישירו תהילתו.

אמר רבי אבו, אף על פי שהאמינו,

עוד כשהיו במצרים, כמו שכתוב היה, יאמן העם,

מה קרה אחר כך? חזרו ולא האמינו.

שנאמר, אבותינו במצרים

לא השכילו נפלאותיך.

אבל כיוון שבאו על הים

וראו גבורתו של הקדוש ברוך הוא, איך הוא עושה משפט ברשעים,

מיד ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.

ובזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש, וכולם אמרו שירה.

לא היה מי שילמד אותם את המילים,

לא את המנגינה.

כולם פתחו ביחד ואמרו את אותה שירה, כמו שאנחנו קוראים בסידור.

ואמרו עוד חכמים במדרש,

תשורי מראש אמנה.

בשביל האמונה

שהאמין אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא,

שנאמר, והאמין באדוני,

זכוי ישראל לומר שירה על הים.

תשורי,

תשירי,

מראש אמנה, בזכות ראש המאמינים שהיה אברהם אבינו, שנאמר, והאמין באדוני.

הרי מבואר שמעלת רוח הקודש הייתה דרושה כדי שיאמרו שירה.

ולזכויות מיוחדות היו זקוקים

כדי להגיע למדרגה כזו, שהיא מדרגת השירה.

כתוב שבעולמות העליונים

עולם השירה הוא צמוד לעולם התשובה.

מעולם השירה אפשר להגיע לעולם התשובה.

אמרתי פעם, אם השם היה נותן לי קול נעים

והייתי שר, הייתי מחזיר בתשובה יותר מדיבורים.

כי את מה שאני רוצה להגיד,

אם הייתי יודע על השיר, אוו, הייתי מוציא את זה חבל על הזמן.

אבל לאבא שלי הוא נתן קול נעים ונתן קול צרוד.

שיהיה קשה לחקות אותי קצת.

ובכן, שורש השירה הוא ממקום גבוה וממקור קדוש.

והנה עניין שירה

בא מההתפעלות של הנפש,

שהיא באה לרוב על ידי התחדשות.

כשרואה אדם איזה חידוש

שמביא אותו לידי התפעלות,

נוצרים בו רגשות של נפש שמתפרצים לצאת החוצה.

והנשמה שואפת

להיחלץ

והיא משתפכת בדברי שיר.

לפי זה מובן לנו שזה תלוי במידת גדלות האדם,

חוכמתו והבנתו.

כי רק חכם גדול ומבין מהות כל דבר וערכו,

הוא יכול לבוא לידי התפעלות נפשית נכונה ולהגיע למצב רוח שירי.

וגם אופן ההתפעלות ומידתה תלויים במידת חוכמתו והבנתו של האדם.

שבת אחת,

מן השמיים ירד לי שיר

על משה רבנו,

משה הרועה הנאמן.

ובשביל לא לשכוח את זה, כל פעם היה נבנה בית,

היה אלחנן למטה, הייתי צוחק לו, תשמע, תשמע מה אני אומר, תזכור גם אתה, שאם אני אשכח אתה תזכור, וככה.

והייתי צריך לזכור את כל השירים שהיו לי,

והוצאתי על דוד ועל נוח ועל אברהם ועל יצחק, יצחק עולה תמימה וכולי וכולי.

מדהים.

זה שזכרתי את זה,

זה שזכרתי, זה הרבה בתים.

לזכור את זה עד מוצאי שבת?

יא חביבי.

אבל מי שמכיר את השירים האלה, שמע אותם, יראה, כל זה מדרשים.

כל שורה זה מדרש, כל שורה זה מדרש, כל שורה זה מדרש, כל שורה זה מדרש,

משהו עולמי.

קראנו לזה דרש זמר, מדרשים בזמר.

דרש זמר.

רק שרו את זה זמרים פסולים, אז אנחנו לא משמיעים את זה כעת.

צריך עכשיו להחליף שמישהו אחר כשר ישאיר אותו.

ישנם הרבה דברים שאינם מביאים את האדם הקטן לידי התפעלות.

והחכם מוצא בהם חידוש רב,

ובא על ידי זה להתפעלות הנפש.

כמו כן, להפך, לפעמים יש דברים שאדם קטן מתפעל מהם הרבה יותר מהאיש החכם.

למשל,

ההמצאות בדורות האחרונים הפליאו את העולם

והביאו להתפעלות גדולה ועצומה,

כמו הטלפון,

שפתאום אדם יכול לדבר

מסוף העולם ועד סופו עם חברו.

פעם היית רוצה שחברך ידע משהו ממך, היית צריך יונה,

ונשים לה מכתב,

ושהיא תיסע,

תטוס,

היא תגיע ותמסור,

תעזור בעוד כמה שבועות וכן הלאה.

עד שהיה מגיע מסר ממקום למקום,

היום על השנייה, תיק, תיק, תיק,

יש לך קיצור דרך,

פוס, לוחץ על המקום, אתה מקבל את הבן אדם.

והיום יש כבר טלפון מתקפל!

מתקפל, פלאפון מתקפל.

נתגלו בבעיות עכשיו, אז אמרו שלא מפיצים אותו כרגע.

ומתקפל.

וכולם מתפעלים, מתקפל, מתקפל, טלפון מתקפל.

מה זה מקופלת?

מה זה מתקפל?

כן, הנה מתקפל, מתקפל לשתיים.

והוא דומה כמו לוחות הברית.

שני צדדים, מתקפל,

פותח נהיה אחת, טרררר,

מחובר, תמונה שלמה, הכל פיקס.

יפה או לא יפה?

זה נקרא המצאה

של הדור האחרון.

אז אני רוצה לחדש לכם חידוש שהרבה לא יודעים אותו בכלל.

לוחות הברית

היו מתקפלות.

הם היו מסן פרינון,

שזה מחצב של ספיר,

שזה אבן חזקה,

והיו נגללים.

הלוחות היו נגללים.

לא ידעתם.

אז הנה אני מודיע לכם שהחידוש

של הפלאפון הקטן,

חרטה ברטה.

מה היו המידות של הלוחות?

שישה טפחים על שישה טפחים.

60 סנטים נגיד, על 60 סנטים.

כן? הם לא היו ככה כמו שחושבים למעלה.

הם היו מרובעות.

לא היה למעלה כזה עיגול.

שישה טפחים על שישה טפחים בעובי שלושה טפחים.

בואנה,

30 סנטים על 60 על 60. זה בלאטה כזאת.

תסתכלו, אתם רואים פה שתי לוחות

ובעובי שלושה טפחים

וזה היה נגלל כמו ספר תורה. נגלל.

נגלל.

וזה סנפרינון.

חידוש.

אז איזה המצואה. מה אתם אמצאים?

וגם לא עובד.

וגם לא עובד.

עשו הכרזה, הכול לא עובד.

יפה.

מי שירצה, אני אראה לו את זה

בשיר השירים, זה כתוב.

ובכן,

אז יש כאלה מתפעלים.

יש המון עם שמתפעלים וחכמים לא. יש דברים שהחכמים מתפעלים והמון לא.

המצאות כאלה, כמו הפלאפון,

שהמציאו בעת ההופעה עשו רושם אדיר.

זה הביא את בני האדם להתרגשות והתפעלות.

בוודאי מי שמאמין התפעל מאוד וראה בזה את החוכמה של הבורא.

שהבורא תיקן עולמו בעניינים נפלאים כאלה, שיש גלים,

והגלים הם מעבירים את הכול, זה לא המצאה של בני אדם.

בני האדם רק המציאו את המכשיר

שמשתמש בגלי הקול.

אבל גלי הקול זה הקדוש ברוך הוא עשה.

אז אתה מתלבש על מה שקיים.

אז זאת אומרת,

מי שמתבונן

רואה

את הבורא יתברך בכל החידושים.

ואפשר שמצב כזה יכול להביא לרגע של רגש ושיר.

להבדיל, להבדיל, להבדיל

אלפי הבדלות,

אתם רואים אנשים טיפישים,

כשרואים משחק כדורגל או כדורסל, ויש

שם איזו הבקעה של גול או משהו,

והם צועקים, ופתאום הם מתחילים לשיר כולם, אז ישיר כל הקהל.

מה, הם שרים, או שהם מזכירים את השם של השחקן,

או שהם שרים מה,

אבל פתאום כולם שרים.

איך זה?

מרוב ההתרגשות שיש להם בלב, השמחה,

ויש גביע, ויש ג'דדים, וואו! כל הפשרים שרים, ואחר כך באוטובוסים,

ואחר כך ברחובות, ואחר כך מדינה שלמה יוצאים ומסתכלים.

מה קרה?

כולה נכנס כדור לרשת.

מה קרה?

איזה פעולה חכמה הייתה פה. מה היה הגילוי? מה הדבר? מה?

וזה, זה נותן להם, שיהיה להם שירים.

שרים, שירים.

ודורנו זכינו להרבה, להרבה חידושים והמצאות, מה שנקרא.

אבל לפני שהורגלנו בכל הפטנטים וההמצאות האלה,

אז

לא התפעלנו כל כך.

עכשיו, כשאנחנו רואים גם המצאות והמצאות והמצאות, כבר לא מתפעלים כל כך. כן, נו, זה פשוט. אם עשו את זה, אז גם יכולים לעשות את זה, ואם עשו את זה, אז ודאי שיכולים לעשות את זה, ואם זה, אז אתה יכול לעשות את זה, וזה, וזה, וזה, הכל בסדר.

אבל באמת חכם אמיתי מבין כל דבר לאשורו,

הוא לא רואה בזה, בכל הפטנטים והחידושים,

הוא לא רואה בזה יותר חידוש ממה שיש בטבע היצורים.

אתם יודעים, היום

הרבה מאומות העולם עושים רובוטים.

יש רובוט ששוטף כלים, יש רובוט שמחזיר לך את הדברים למקרר,

יש רובוט שהוא ממלצר,

יש רובוט שהוא ככה,

יש רובוט בצבא שהוא נושא מסעות, יש רובוט, כל מיני רובוטים. איך הם נראים? גועל נפש.

איך הם נראים?

משהו מפחיד, מעוות וכזה, גועל נפש.

אבל תראה, בן אדם,

כמו רובוט, אבל תראה, זה בלי כבלים, בלי רעש, בלי כלום.

בשניות מזיז עניינים תחתיך.

כמה שכל הטכנולוגיה מנסה לחכות קצת מהבן אדם, משהו, גזם מסכנה.

אז זאת אומרת, אם אדם מסתכל בבריאה עצמה,

יש שם עוד חידושים למכביר.

אדם שומע, מישהו בכלל קולא את העניין הזה? אדם שומע?

מה זה שומע?

אני עכשיו מדבר, נכון?

אז כשאני מדבר, מה קרה? מה? איך אתה שומע?

יש לך באוזן ממברנה.

עכשיו, כשאני מדבר,

תשימו את היד כשאתם מדברים. תגידו, אחת, שתיים, תגידו, נו, אחת, שתיים, תגידו, תגידו, תשים את היד, אחת, שתיים, אחת, שתיים.

אתה רואה שיש הדף, אתה הודף, אוויר, נכון?

האוויר הזה עכשיו מתפזר,

מתפזר,

והגלים האלה מוליכים אותו לכל הממברנות שיש לכם בתוך האוזן,

וזה עושה דרררר, כמו שראיתם ברמקולים,

דבאמבום,

דבאמבום, זה זז, כן?

דררררררר, וזה מתרגם לכם במוח למילים,

מה שאני אומר.

בעצם אתם לא שומעים את המילים,

אתם רק מקבלים את הגלים,

והגלים מתרגמים,

וכולם שומעים אותו דבר.

מה עשה השם בבבל?

שינה להם את התדר.

זה אמר תמיד פטיש, ההוא חשב ואמר לו מסמר.

הביא למסמר, התרגז, זרק אותו מהמגדל.

אמר,

שינה להם רק את התדר.

אז זה מופת שאנחנו כולם מתודרים

על אותו גל.

אבל אם לא,

אחד לא מבין את השני, איזה עצבים, מה הולך להיות?

אני מדבר איתך, אתה לא עונה לי? אתה עונה לי ככה?

אתה לא מתבייש?

תבלבלבל, תגידו לזה.

מלחמת העולם.

אז זה פלא.

פלא.

אני רואה אתכם, אתם רואים אותי.

התמונה בכלל מגיעה אלינו הפוך, והיא מסתובבת במוח.

למה זה ככה? למה זה צריך להיות ככה? למה לא שלושת...

בורא עולם החליט ככה.

מדהים.

שערות, יש לך שערות. לכל תעלה יש שטף.

שהיא מקבלת את המזון שלה בשביל שהיא תהיה שחורה.

ברגע שנסגר המעיין,

לבנה.

מי עשה את זה? איך עשה את זה? למה עשה את זה?

מסננים בתוך האף.

שלא יתמלא לך אף בטיט.

מרוב האבק כשאתה נושם,

הכל יתערבב לך שמה, יהיה לך...

צריך אינסטלציה אחר כך.

כן, קידוחים.

אז השם עושה לך קצת שערות ככה, שיהיה לך מסנן.

שם לך דונג באוזן.

למה? יעצור את כל מה שנכנס, שיישאר בחוץ.

שיידבק לדונג, לא ייכנס לבפנים. אוי ואבוי, אתה תשמע, שערות,

רוחות, בפנים. לא תוכל לחיות.

הכל מחושב, הכל מתוכנן, הכל מסודר, הכל זה, ואנשים מתפעלים מאיזה מכשיר כזה.

אדם גדול יש בכוחו להפשיט את עצמו מהמאסר של ההרגל,

אז הוא מתפעל ומתרגש מהמציאות של הכוחות שנמצאים בבריאה,

יותר מההמצאות שממציאים בני אדם.

כי כל ההמצאות זה לא המצאה, זה מציאה.

הם מצאו את הכוחות הנמצאים ביקום ומשתמשים בהם.

הם לא המציאו את הכוחות.

כל מה שמשתמשים זה במה שמצוי.

רק הם קוראים לזה בהטעיה המצאה.

לא המצאה, מציאה.

זה היה.

רק מצאת את זה עכשיו.

לא המצאת מאין.

זה מצוי תמיד.

רק היום אתה יודע להשתמש בזה, זה הכל.

ומה שמצאו עצם הכוחות ומציאותם זה דברים נפלאים לאין שיעור וערך.

חכם אמיתי מתפעל,

בא לידי שירה,

גם מענייני הבריאה שהוא רואה בכל יום ביום.

דוד המלך

היה נעים זמירות ישראל,

הוא התפעל מהשמש, הירח, הכוכבים,

שנראים לפנינו תמיד.

כי הוא לא נכנע להרגל,

ותמיד היו בעיניו כחדשים.

והוא היה מתפעל מהחוכמה של האלוקים בבריאה.

פתח ואמר,

אדוני אדוננו,

מאדיר שמך בכל הארץ.

אתם יודעים כמה בתוך הארץ יש חוכמה?

בחול, כבר דיברנו על זה בהרצאות.

אתם רואים את הזכוכיות האלה, אתם רואים את הנברשות,

אתם רואים את הזה, אתם רואים את המראות,

אתם רואים את המשקפיים,

הכל מהחול שאתה דורך עליו.

אז כמה חוכמה יש בחול?

אדמה.

איזה כוח יש לה להניב תנובה?

אתה שם בגרעין, שם קצת מים,

מוציאה לך אבטיחים,

מוציאה לך מילונים,

מוציאה לך אבוקדו,

מוציאה לך...

מה זה?

מה זה?

לא צריך להיות חכם גדול בשביל להכיר

את חוכמת הבורא.

העולם מכריז על הבורא, על היוצר, על המנהיג

ועל בעל הבירה.

הפסוק אומר,

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים,

ואשא אתכם על כנפי נשרים,

ואביא אתכם אליי.

הלא ידעתם וראיתם, כי ביציאת מצרים הגבעתי אתכם ממדרגתכם,

ואשא אתכם למדרגה עליונה יותר מכפי שהייתם ראויים.

ונסעתי אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אליי,

שתעמדו תחת ממשלתי, ממשלת שם הקדוש,

שם הביאה,

והייתם קרובים אליי.

וכך נעשיתם ראויים לקבל את התורה והמצוות.

אם כן,

אחרי שעמדתם כבר תחת ההנהגה הזו,

אז כל המצב שלכם תלוי בקיומה של התורה.

רבי יונתן

בן עוזיאל אומר,

ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי, לאן?

בערב פסח הקדוש, בליל פסח הקדוש ברוך הוא לקח את עם ישראל לירושלים על כנפי נשרים.

ראיתם?

המטוסים הראשונים שהיו בעולם.

והביא אותם לשם

להר המוריה,

עשו קורבן פסח והעזירו אותם וחזרה למצרים.

ואשא אתכם על כנפי נשרים. תראו את רבי יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה.

בלי מטוס.

והם מבסוטים, מטוס גדול, מטוס קטן, מטוס סילון, מטוס זמל. בלי מטוס!

בלי מטוס! מטיס אותם, ואשא אתכם על כנפי נשרים.

בני ישראל, כשראו את קריעת ים סוף,

וזכו להכיר את אור שם הוויה והכירו אותו ואת מציאותו במעלה העליונה,

ידעו ברוח קודשם

שהם הובאו למדרגה העליונה כדי לקבל תורה ומצוות.

ועל ידי זה הם יזכו לעתיד

למדרגה עוד יותר רוממה,

להיות תמיד מוארים באור השם, ויהיו דבוקים בו.

ואז לבש אותם

רוח הקודש,

ואמרו שירה.

כי שורש השירה

זה מה שהנפש משתוקקת לשורשה ולמקורה,

ומזה נשתלשל אצלנו כוח השירה.

יש שנמצא אדם במצב שירי

גם בלי אומר דברים.

הם ציירו לעצמם את המצב

איך תהיה כנסת ישראל לעתיד לבוא אחרי מתן תורה.

מצב נפש שהיא חושקת ומשתוקקת להתאחד עם הבורא,

ועל זה אמר שלמה המלך בשיר השירים

בדרך משל ומליצה

את תשוקת הרעיה לדודה,

שזוהי תשוקת כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא.

ונתמלאו נפשותיהם רגשי קודש והשתוקקות להתדבק בקדוש ברוך הוא, ואמרו שירה.

צריך לקרוא את כל שיר השירים עם התרגום ועם רשי,

ולראות מה הכוונות שם, משהו מדהים.

חכמים, זיכרונם לברכה, לפי עומק השקפתם,

ידעו מהו שורש השירה באמת,

ולכן ידעו כי כל עניין השירה ששרו בני ישראל על הים,

היה מכוח השירה שהם ישירו לעתיד לבוא.

כי רק מזה שהרגישו ברוח הקודש את שירת העתיד אשר תושר אז,

נתעלתה נפשם למדרגת השירה האמיתית,

ושירתם הייתה מהשירה שישירו לעתיד לבוא.

ולכן נאמר, אז ישיר משה ובני ישראל.

אז לשון עתיד.

וזה מה שאמרו חכמים, שהם אמרו שירה באז,

כי התחילו לשיר מאז ישיר.

ומפני שנאמר, אז ישיר משה ובני ישראל,

דהיינו שלעתיד לבוא גם כן ישיר משה,

אז למדו חכמים על תחיית המתים מן התורה.

עכשיו נבוא לבאר את המדרש שהתחלנו.

נכון כסאך מאז.

אף על פי שמעולם אתה תמיד אתה קיים, אתה נצחי.

אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך,

ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה.

היינו,

כי עד העת ההיא לא הייתה בעולם הכרה במידה האמיתית של הבורא ברוך הוא,

שזה הנהגת שם הוויה,

הוויה,

יוד והא וווהא.

כי מכל ענייני ההנהגות שנראו בעולם,

היה נראה שניתנת שליטה גם לכוחות שונים.

והיה אז הציור שנצטייר לנו ביחס הנהגת הבורא עם העולם,

כאילו הבריאה היא מהלכת על פי מערכת טבעיים שהוסדרו מבראשית.

והקדוש ברוך הוא כביכול

עומד ממעל

ומשגיח על הבריאה שתתנהג לפי התכלית המכוונת. ככה נראה היה.

אבל מעת שהכירו בני ישראל את ההנהגה של שם הוויה ואמרו שירה באז שהכירו את תוקף וכוח הנהגתו,

שרק הוא מניע את כל העולמות כולם והוא עושה בהם כרצונו,

אז נתיישבה מלכותו.

מאז ניתן מקום להנהגת שם הוויה שתגיע לידי תוקפה לעתיד לבוא.

והוכר כוח ממשלתו של הקדוש ברוך הוא בעולם ושכל ענייני הבריאה הם רק לפי רצון העליון

והוא השורש של הכל.

ולכן

מצטייר לנו עכשיו יחס הבורא עם הנהגת העולם,

כביכול יושב

בכיסאו נכון,

כי הוא שולט בכל והרצון העליון

הוא קובע,

ומלכותו בכל מה שעלה.

אז זה נקרא שעכשיו כולם ברור להם שהוא המלך היחידי השולט בכל העולמות כולם, אחרי שראו את הנהגתו במצרים ובקריעת ים סופו.

והנה לפי דברינו יש לבאר עכשיו

מאמר נפלא בילקוט.

אמר רבי עקיבא,

בשעה שאמרו ישראל אז ישיר,

לבש הקדוש ברוך הוא חלוק של תפארת,

שהיו חקוקים עליו כל אז שבתורה.

איזה אז?

אז תשמח בתולה.

אז ידלקה איל פיסח.

אז תפקחנה עיני עברים.

אז ידבר יהושע.

אז תראי ונהרת.

מה הביאור של הדברים?

ידוע על פי חוכמת האמת,

שכל ענייני הכינויים והשמות

שעל פיהם מתנהגת הבריאה,

הם נקראים משם לבושים כביכול השם ברוך הוא.

כי בהם הוא מתכסה,

דהיינו הרצון הפנימי של המאציל ברוך הוא, שהוא שורש כל המציאות.

וכל הכרתנו בבורא היא רק על פי השמות,

שזה על פי הפעולות באופן ההנהגה שנראים בעולם.

ורק לפיהם אנו מכירים את הבורא ברוך הוא ומכנים לו בשם.

שדית זה משדד מערכות, צבאות זה של המלחמות, כל שם

יש לו את הפעולות.

והנה הנהגת הבריאה,

לפי המערכת התמידית שנסדרה בעולמות לאין שיעור,

מצטיירת לנו כאילו הקדוש ברוך הוא כביכול מתלבש בכמה לבושים.

מכל מה שאנחנו מכירים יותר בבהירות את עצם הרצון הפנימי של הבורא

בהנהגת הבריאה,

הרי זה כאילו אנחנו רואים אותו כביכול בלבושים מעטים יותר ודקים יותר.

לכן,

לפי הכרתם של בני ישראל בשעה שאמרו שירה,

שהם השיגו את מציאות הבורא ברוך הוא,

ואת אופן ההנהגה שלו כבר באור העתיד לבוא,

שתהיה כל הנהגת הבריאה רק לפי רצון השם ברוך הוא, כמו שהם אמרו, אדוני ימלוך

לעולם ועד,

זה היה ברור להם מאותו רגע.

זה נקרא שהם ראו את הקדוש ברוך הוא בלבוש דק וטהור,

בחלוק של תפארת.

ובעקירה מהנהגה העליונה זו,

ראו ברוח קודשם מחזה הבריאה לעתיד לבוא בשעה שאור ההוויה יתפשט בעולם,

שאז תהיה כל הבריאה במצב אחר ועליון ורם.

ועל העת ההיא נאמרו הכתובים הנאמרים באז.

כי אז זה מראה על העתיד לבוא.

אז תשמח בתולה.

אז תפקחנה עיני עברים.

כי על כל הבריאה יאיר אור חדש.

וכל הבריאה תמלא הוד ושמחה.

וזה מה שאמר.

כי על חלוק של תפארת

זה חקוק.

כל אז שבתורה.

כי באופן ההנהגה העליונה זו,

כפי ההתאחדות של הבורש, תהיה עם הבריאה אז.

כל הייעודים

שנאמרו על העתיד יתקיימו

לעיני כולם.

וזה מה שאנחנו אומרים בליל פסח,

בברכה אשר גאה לנו על העבר.

ונודה לך שיר חדש

על גאולתנו

ועל פדות נפשנו.

מה זה שיר חדש?

היינו שאז,

כשנזכה כבר למצב הזה,

להיות בקרבה ודבקות עליונה תמידית,

שלזה ציפורנו.

ובני ישראל ורוח קודשם בשעה שאמרו שירה על הים.

אז נשיר שיר חדש.

היינו שאותה שירה ששרו אז במצרים,

ביציאה,

בקריעת ים סוף,

היא תהיה אותה שירה, אבל ביתר בהירות וחוזק.

ונשיר שיר חדש.

על גאולתנו, לגמרי,

לא רק גאולת מצרים.

על גאולתנו ועל פידות נפשנו.

ממה?

מכל הכוחות והשמות השונים שאנחנו מכנים עכשיו ללבושים של הקדוש ברוך הוא,

וחושבים שיש כוחות כאלה וכאלה שפועלים בטבע.

אז יהיה ברור הכול

שזה רק אחד.

הבורא יתברך מנהיג את כל העולמות כולם,

ואז נעמוד כולנו תחת אור ממשלתו, יתברך שם אביה ברוך הוא,

ונדבק בו,

ואתם הדבקים,

באדוני אלוהיכם,

חיים כולכם היום, אמן.

רבי חנניהו ברגע שאומר, עשו את הזמן וכל השרים.

לפי כוח, ארבוננו תורה ושמאללה.

אמן, יושב-ראש הישיבה.

אמן. אמן.