"וירעו אותנו המצרים". פירושו בו שעשונו רעים וחטאים. לא כתוב "וירעו לנו המצרים", שעשו לנו רע. "וירעו אותנו המצרים", שעשו אותנו רעים וחטאים. איך עושים כזה דבר? איך הופכים בן אדם להיות רע וחוטא?

זו לא שאלה, כי הפסוק אומר :"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". ורש"י מפרש: מגיד שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל האומות ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל. זאת אומרת ערות הארץ. שיא הטומאה היה שמה. גם הם מקולקלים ומעשיהם מקולקלים וגם המקום עצמו מקולקל.

ומי שנמצא במקום כזה, אומר הרמב"ם בהלכות דעת פרק ו', הלכה א': "דרך בריאתו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו".

זאת אומרת, מדרך הבריאה של כל אדם ואדם זה שהוא נמשך אחר הרעים והחברים, מתמזג בדעות, בתרבות, בהנהגה כמנהג אנשי מדינתו. אז אם אתה בא למקום של רעים, אתה תהיה רע, אתה תבוא למקום של טובים, תהיה טוב.

איך אמר שלמה המלך: "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע".

"הולך את חכמים"- הוא טיפש אבל הוא הלך את, איתם, עם החכמים, הוא יהיה חכם. מה הוא שומע כל הזמן? חוכמה, חוכמה. הוא יהיה חכם.

"ורועה כסילים ירוע"- אפילו הוא חכם אבל הוא יתרועע עם הכסילים, הוא יהיה רע בסוף. ככה השפעה. אז מה הפלא שהם החטיאו אותנו המצרים.

הלא נראה שלפני היציאה למלחמה, מכריז הכהן: "איש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו, ילך וישוב לביתו". ואמרו שחוזר אף על עבירה מדרבנן. מי שעבר עברה מדרבנן, פטור. משוחרר. לא הולך למלחמה. מה זה עבירה דרבנן? כגון ששח בין תפילין של יד לבין תפילין של ראש. אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לראש. והוא שח, דיבר, זה נקרא עבירת דרבנן. עשית עבירה כזאת? אתה לא כשר ומוכשר להיות במלחמה. אתה תלך הביתה, אתה לא נלחם. או שהוא מדבר בין "ישתבח" ל"יוצר".

הרי מדובר בצדיק גמור. חוץ מהדבר הזה, הדרבננצ'יק  הזה, אין לו כלום, הכל 100%, לא עבר מימיו עבירה מדאורייתא, יש לו רק דרבנן אחד. נו, אדם כזה חוזר. אז אלה שיוצאים אין להם אפילו דרבנן אחד! שלמים ומושלמים יוצאים למלחמה.

אז איך הוא חוזר עם גויה? יפת תואר. איך הוא חוזר עם גויה? שקצה. לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע. אבל כל חייו הוא התגבר על יצר הרע. לא עבר על שום עבירה. אז מה קרה עכשיו? יצר הרע לא הצליח כל ימיו להחטיא אותו. וכאן? אם לא נתיר לו אשת יפת תואר הוא יפול שדוד. מה הפלא?

אם פגע בך מנובל זה, מי זה קיבל א התואר הנפלא הזה? יצר הרע. מושכהו לבית המדרש. איך אבן הוא נימוח, איך ברזל הוא מתפוצץ. בין כותלי בית המדרש אפשר להיות צדיק גמור. אבל שיוצאים מבית המדרש עלולים לחזור כבר עם אשת יפת תואר.

שאתה כבר לא נמצא במסגרת, שאתה נמצא במלחמה בין הגויים, אתה רואה את כל מה שקורה וכל מה שעובר, אתה כבר לא תחת השפעת התורה בדיוק כמו בכותלי בית המדרש, אז כבר נאמר: "וראית וחשקת ולקחת". זה אם יוצאים מבית המדרש אפילו למלחמת מצוה!

איך אמרו בני ישראל למשה רבנו? "לא עשינו שום מעשה אסור חס ושלום! אבל מידי הרהור לא יצאנו". ולשלוט על ההרהור, בפרט שרואים, רואים! אתה יוצא מבית המדרש אתה רואה גויה, עכשיו היא לא יכולה לעשות כלום, אתה הגיבור, אתה השולט, אתה מנצח בקרב, ויצר הרע עובד, אומר: "או! הוא עבר עכשיו לצד שלי, הוא בצד שלי עכשיו. שמה הוא פיצץ אותי, מחה אותי, אבל אני מחכה לו שהוא יצא מבית המדרש".

איך אמר היצר הרע שרבי את רבי מתיה בן חרש בתוך בית המדרש ואש מלחכת מסביבו ולומד, אומר: "אפשר שזה לא חטא? אני אשאיר אחד שלא חטא?!". ישר בא והזדמן לו כמו אשה יפה. ניצח אותו אבל רבי מתיה בן חרש. סיפרנו את הגלגול שלו, כן, אתם זוכרים?

אז כמה יש להיזהר לא לצאת מן התיבה אל המבול. מהי מה שמא שלא לצאת אל המבול? הגמרא אומרת שלדעה אחת בארץ ישראל לא היה מבול. שנאמר: "לא גושמה ביום זעם". ככה אומר יחזקאל הנביא פרק כב' שארץ שיראל לא גושמה, לא ירד בה גשמים, ביום זעם, ביום המבול.

והרי כתוב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו". אז התורה אומרת שלא נשאר שום אדם ביקום על כדור הארץ חי. כל מה שהיה בחרבה מתו. אז מה זה מועיל שלא היה ... לא דומה ביום זעם? אז אם לא היה שמה מבול למה לא נשארו שמה אנשים?

אז הגמרא אומרת: משום הבלה. המבול היה ברותחין והוא העלה אדים רעילים. והם חלחלו גם לארץ ישראל ורק בתיבה נשאר אוויר זך ואפילו הראם, כמו שאומרת הגמרא בזבחים קיג' ששייט מחוץ לה, הכניס ראש חותמו לתיבה שיוכל לנשום. מה רוצה הגמרא לומר? שאויר צח וזך יש רק בתיבה,. ואוהלי התורה והיראה שמה יש אויר זך וצח.

אתמול היו פה שניים, אחד חסיד ואחד מתחזק. שבאים מהרצליה ללמוד פה. אומרים: "יש פה אווירה מאוד מיוחדת. אני לא יודע למה, אבל יש פה אווירה מאוד מיוחדת. מכל בתי כנסת של בני ברק אנחנו באים רק לפה ללמוד". כנראה שהם מריחים אויר זך. צח. 

שיוצאים, אומר רבי יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא, שיוצאים גם אם לרחובות עיר חרדית, גם אם אין שם מחזות פריצות ומראות מקוממים, ההבל מחלחל והאוויר מורעל. 

רוב הרחובות הם תרבות הגויים, כמו שדברנו על הנצרות הפרוטסטנטית ונדבר גם בשבוע הבא ביום שלישי בשעה 8, יהיה פה הרב דב ברקוביץ שוב. ביום ראשון בשעה שמונה יתברך.

אז תקשיבו טוב! אמת, זה כבר אמר הרב יעקב גלינסקי, הגויים והתרבות הגויים הם המחטיאים. בגינם המבול וההבל. ועל כן נאמר: "שעיר עליו את כל עונותם". והמדרש אומר: השעיר זה עשו, שנאמר: "איש שעיר". "את כל עונותם" זה עוונות של איש תם. מי זה איש תם? יעקב אבינו. אז "ונשא שעיר עליו", אדום יקבלו את החביט חביט של העונות של איש תם.

תמה הגאון רבי יונתן אייבשיץ, זצ"ל, בתפארת יהונתן: מה ראשו של עשו זה פח אשפה של עונות של יעקב? אבל משפטי ה' אמת, כי הוא האשם בהם. בעטיו הם חוטאים. וכמו שנאמר בתהילים סט': "תנה עון על עונם, הוסיף את עוני על עונם".

אז זאת אומרת, בעון הגויים אנחנו מושפעים, ואתם יודעים שהיום מדברים כולם שצריך להיות כמו תרבות המערב, וצריך להיות פתוח. אתם שומעים את המושגים "תפסיק להיות סגור", "תפסיק להיות נעול", "תפסיק להיות קיצוני". מה כולם מעודדים אותך? שתפתח. למי להיפתח? למי? לתרבות המערב! לנצרות הפרוטסטנטית! תפתח! תהיה פתוח!

עכשיו הודיעו היום שצה"ל החליט להוסיף עוד גדודים מעורבים. עוד. מה? חיילים וחיילות ביחד, בטנקים, לוחמים ביחד, שומרים ביחד, הכל ביחד. לא נשואים, לא זוגות נשואים, כן, הכל ביחד. תהיה פתוח. תהיה פתוח. הכל פתוח. פתוח זה עשו. איש ציד, איש שדה. פתוח. יעקב ,איש תם יושב אוהלים סגור. לא מעניין אותי העולם! אני נמצא בעולם! זה העולם! עולם התורה זה העולם! מפה את המציץ לכל העולם בלי לצאת החוצה. אתה יודע בדיוק מה מי מו. הכל אתה יודע. אבל צריך לדעת שיש השפעה. יש רעלים בחוץ. רעלים, מלא! מלא רעלים!

 סיפר לי יהודי קשה יום על שאלה: היה לו עגלה וסוס והוא סובב ברחובות למכור חלב, זה בזמנו, כן, הפרנסה של פעם. הבן שלו למד בישיבה ועבר משבר. הפסיק ללמוד. חשב אם בין כה הוא לא לומד אז שיבוא יעזור לי לפחות בפרנסה הלך ושאל את מרן החזון איש זצ"ל וענה לו: "בדורנו חייב אדם למסור נפשו שבנו ישב בישיבה אפילו אינו לומד בה".  

רק יושב שמה. זה החזון איש הבין. היום ראשי הישיבות לא מבינים ככה. הם כל מי שלא לומד, אפילו כמו שלא צריך, אז הם מעיפים אותו החוצה לרחוב. אז זה בעיה. ואח"כ מה הם הולכים? ללמוד שמה באקדמיה. ואח"כ מה הם נהיים? שונאים. ואז הם מרעילים עוד יותר, ואז הם באים ואומרים כמה כייף שמה וטוב שמה וכמה מרווחים שמה. וככה מעלים רעיונות. וזה גלגל הולך וחוזר.

בעניין השפעת החברה, הגמרא במכות ט: שאלו מדוע נקבעו שלוש ערי מקלט בעבר הירדן? כאשר בכל ארץ ישראל, בכל ארץ ישראל, יש שלוש ערי מקלט? אז תירצו שבגלעד שכיחים רוצחים, דהיינו, מצויים הרבה רוצחים. ונצרכות שמה ערי מקלט רבות. ותמוהה הרי ערים מיועדות לקלוט רוצחים בשגגה, אז מה לנו מצויים שמה רוצחים רבים במזיד? התשובה היא שבחברה בה מצויים רוצחים רבים, יש זילות בחיי אדם. וממילא אין נזהרים. ומתרבים מקרי רצח בשוגג. למה? לא חסים כבר על חיי אדם.

בעיתונים "החרדים" לא מפרסמים מקרים של רצח או דברים ברוטלים אחרים וכו', והסיבה ברורה: אם תכניס את זה תהיה כהות חושים וזילות לחיי אדם.

פעם שהיה מלחמות נגד ניתוחי מתים והמדינה עשתה כבשלה, כל גופה שהגיעה לידה פירקו אותה לחלקים. הוציאו את העניים, שמו במקרר, הוציאו את זה, הוציאו איברים, הכל והכל, והיו מחזירים הכל ככה משהו שאין בפנים כלום. אז כמה אמיצים הגיעו לאבו כביר, שמה זה היה, ופרצו שמה והסריטו בתוך המקררים חלקים של בני אדם. והם פתחו במקום אחד מקרר אחד כולו עיניים! משדהו מפחיד! והכל זה לניסויים והשתלות וכל מיני דברים. והביאו את זה לרבנים פה בבני ברק והראו להם את הזוועה. אז הם אמרו לא לפרסם את זה! למה? אם אנשים יראו את זה כבר לא יהיה להם ערך לחיים. ברגע שאדם רואה.. תראו מה קורה בדאעש, מה קורה בכל העולם, גמרנו! ברגע שהתפרסם ששוחטים אנשים והכל, כולם קפצו. מאירופה גם אני רוצה לשחוט, גם אני רוצה לשחוט, כולם הולכים! כולם שוחטים, כולם עם גרזנים, כולם עם זה.

עכשיו בשגב שלום היה עכשיו שמה קטטה בין בדואים לבין זה לבים שמה, כולם צינורות, טאח טיח טאח! למה? רואים. אתם רואים מקרה אחד התאבד, אחרי זה אתה שומע עוד אחד התאבד,עוד אחד התאבד, עוד אחד התאבד... אתה רואה אחד זרק את הילד מהזה ההוא זורק גם כן, ההוא זורק ההוא זורק. אחד עשה ככה וזה וזה... כל מה שעושים, מה שמתפרסם הכל חוזר וחוזר וחוזר. אז העיתונים לא מפרסמים. אבל האתרים? האתרים החרדים...

אתמול היה פה מקרה, אתם יודעים שבא קצת לא 100 ורצה פה לתקוף וכל מיני דברים, כולם צלצלו מה היה. רוצים תגובה, רוצים תגובה. החזרנו עשרה אנשים, עשרים אנשים, שלושים אנשים בתשובה, אף פעם לא צלצלו. 40 שנה לא צלצלו. לא מעניין אותם. חזרו בתשובה, לא חזרו, עם ישראל מתקרב לגאולה, לא מתקרב, לא! אם אדם נשך כלב או! חדשות! מה? מה? איך נשכת אותו? מאיזה צד? למה. איך זה.. כלב נשך חמישה אנשים, מה זה! זה פשוט, כליבם נושכים, מה.. ככה העובד! זה התרבות של המערב! זה התרבות של הנצרות הפרוטסטנטית.

אז לכן כל מקום שיש רוצחים, יש זילות חיי אדם. אז ממילא צריך הרבה ערי מקלט. הרווחנו מזה פשט בדברי המשנה, המשנה אומרת: אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד (יש אומרים זה היה אליהו הנביא) ונתן לי שלום. והחזרתי לו "שלום". אמר לי: "רבי, רצונך שתדור עמנו ואני נותן לך אלף אלפים דינרי זהב". אמרתי לו: "אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם, איני דר אלא במקום תורה".

יש להבין, מה הבעיה? תיקח אלף אלפי דינרי זהב, תייסד שמה ישיבות וכוללים לאברכים. מה הבעיה?! כן, אבל זה יהיה חוסר אחריות להביא בחורים ואברכים שאינו מקום של תורה! זה אחריות גדולה מאוד! עשו כזה וולפסון, שלקחו אברכים מפה, מבני ברק ומכל מקומות חרדים, ולקחו אותם לת"א ולכל מיני מקומות שילמדו שמה עם כל מיני וכו'. מה התוצאות? נו, לא שמענו דברים גדולים כל כך. אבל צריך אחריות, מה קורה אח"כ. והרגילו אותם לאלף דולר. כל אחד קיבל אלף דולר בשביל זה. אבל פתאום הפסיקו. והמסכן הזה אחרי שספג את כל מה שספג בת"א צריך לחזור ואין לו לחזור. וכל מיני דברים כאלה. אחריות. יש אחריות, צריך אחריות. אז רואים שהוא לא רצה.

סיפרתי לכם בזמנו שאחד מתלמיד החכמים בכולל חזון איש, שישב שמה ואתם יודעים אברך צעיר זה בן 60, 65, 70. והוא אברך צעיר, אבל הגיע לפרקו כמו שאומרים, שכבר רצו אותו ראש ישיבה בצרפת ויתנו לו כמובן את כל התנאים, דירה ומכונית וכסף ומשכורת חודשית והכל, מסודר, הכל יפה, רק בוא תנהל את הישיבה ותהיה ראש ישיבה וכו'. הוא לא הסכים. אפילו שהוא היה זקוק מאוד לכסף. ופה זה לחם צר ומים לחץ. לא הסכים. שאלו אותו למה? גם זיכוי הרבים, גם זה, לא חסר כלום, גם גשמיות, גם רוחניות, להעמיד דורות ישרים וכו, כל הסיביות. אמר להם אני לא מסכים! אמרו לו למה? אומר: אני אוותר על הגן עד של העולם הזה, אני נכנס כל בוקר ואני רואה את הרב קנייבסקי ורואה את הרב קרליץ, ורואה את רבי יודל, ורואה את הרב הזה ואת הרב הזה ואת כולם, בין כל גדולי עולם אני יושב פה ולומד, כל בוקר ויש לי שאלה אני ניגש אליהם ואני זה. ומסתופף בצילם של החכמים, זה כמו בישיבה של מעלה. אני בעולם הזה נמצא בגן עדן. אני אוותר על הדבר הזה בשביל ללכת, לך ספק תצליח, לא תצליח, יצא לא יצא, מה יהיה, יעמדו במילתם, לא יעמדו, כל מיני שיקולים, לא משנה. אבל לא, לא מוותר על זה. ולא וויתר ונשאר. אז זאת אומרת, לא רק רבי יוסי בן קיסמא, יש כאלה שגם בימינו מבינים את הערך של מקום תורה. מקום תורה.

ועד היכן חברה רעה יכולה להשפיע? עד כמה השפיעו המצרים? עד כמה עשו אותנו רעים? "וירעו אותנו המצרים". עד כמה? נראה מה אמר משה רבנו לפני פטירתו. לפני פטירתו, 40 שנה אחרי יציאת מצרים, הוא אומר לעם ישראל: "כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים. ותראו את שקוציהם ואת גלליהם". איך קוראת להם התורה? שקצים, גילולים, גללים. שמות מאוסים, שכבר השם עצמו עושה איכס.

והוא אומר למרות כל זאת מזהיר את עם ישראל פן, פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט שלבבו, רק בלב בינתיים, לא בחוץ, לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו, מה עולה בלבבו? ללכת לעבוד את אלוהי הגוים ההם.

אתם שומעים? עברו 40 שנה, מה קרה בינתיים? בינתים ראו את כל המכות שמצרים קיבלו, את השפטים שעשה באלוהיהם, ראו את זה בעיניים,ראו שאין בהם שום ממש, עברו קריעת ים סוף, מתן תורה, אכילת המן, בארה של מרים, ענני כבוד, שכינה.. הכל ראו! אפשר עוד לחשוב על עבודה זרה? מלפני 40 שנה שראו?

זה השפעה. זה השפעה של חברה רע. אז תאר לך מי שרוצה טמבלויזיה או מי שמשוטט בפלאפון בכל מיני מקומות, רחמנא ליצלן. אז מה נשאר מבן אדם כזה? איזה לחלוחית של קדושה יכולה להיות בו. איזה עליה, איזה שאיפה, איזה, איזה, מה? מה? הרי כל המחשבות טסות. כהרף עין.

ויותר מזה אנחנו נראה למרות שעם ישאל נקראו "דור דעה" ולא היה עוד דור כזה רבי שמעון בר יוחאי, ולא יהיה כזה! אבל בואו תשמעו עד איפה השפעה של ראיה, סביבה, כמה יכולה להשפיע!

עשו נשא נשים בהיותו בן 40. "ותהנה מורת רוח ליצחק ורבקה". הנשים שהוא לקח גרמו למורת רוח ליצחק ורבקה. ליצחק יותר מרבקה. לפי שרבקה הייתה רגילה באביה ובאחיה שהיו עובדי אלילים. אתם שומעים?

נתבונן: רבקה הייתה בת שלוש בנישואיה והיא צדקת ולא למדה ממעשיהם, כעבור 20 שנה היא ילדה ועשיו היה בן 40 שנה בנישואיו. ומה שראתה 60 שנה לפני כן השפיעה עליה שלא הזדעזעה כל כך. לא כמו יצחק. רצם שומעים? והיא כשושנה בן החוחים! היא גדלה שמה ולא למדה ממעשיהם ולא כלום! אבל להזדעזע זה כבר לא כמו מי שלא היה בדבר כזה, לא רגיל בזה וכו'.

וסיפרנו את מה שסיפר החפץ חיים על עצמו: שפעם אחת הוא הלך ופעם ראשונה בחייו הוא ראה חילול  שבת. בדרך לישיבה. והא בא לישיבה ובכה ובכה ובכה, לא יכול לדבר! ואחרי דקות רבות הצליח לדבר וגמגם את מה שהוא ראה ומה עובר עליו ואיך ולמה מן השמים הראו לו כזה דבר? והתחיל מה זה ועש התשובה ומה... אחרי כמה שבועות הוא עוד פעם עבר ועוד פעם ראה חילול שבת. ועוד פעם הוא בכה ובכה וחזר אותו תסריט. אבל בסוף הוא אמר להם: "הפעם זה לא היה כמו בפעם הראשונה. כבר לא. זה לא אותו הדבר". זאת אומרת זה כבר נהיה כהה. אז אם בן אדם רגיל כמה פעמים למשהו, גמרנו! אבוד! לך תוציא את זה. איך תוציא?

אז לכן אנשים אומרים לך: "מה? אתמול אתה היית ככה פתאום נהיית לי צדיק קדוש, פתאום זה...". כן! כן! הפוך, צריך בגלל שהייתי  ככה! בגלל שבאתי משם להסתגר כמו שאומרים, להיכנס לאוהל, להיות סגור ומסוגר. לא לתת עוד פעם להשפעה חיצונית לחלחל  ולתפוס מקום שביתה.

אצלנו? נו, מה לעשות, אתם יודעים איך אומרים אנשים , כל דבר, "נו, מה לעשות? ככה זה הילדים היום",  "נו, מה לעשות? ככה זה, נו, אתה יכול לשנות את זה? אין מה לעשות. אין מה לעשות". אין מצב שאנחנו אומרים ככה זה! אין ככה זה! אין ככה! אנחנו משנים ונשנה! אין! אנחנו לא מסכימים! מה שלא טוב על פי התורה, לא מעניין אותנו אם יש הסכמה של כל הציבור. אנחנו לא מסכימים. גם אם נהיה אברהם העברי. מעבר אחד וכל העולם בעבר השני. מה זה עניין את אברהם אבינו? מה הוא עשה הצבעה? יש לו רוב, אין לו רוב, את מי זה מעניין!

אמרנו הרש"ר הירש שהיה תלמיד חכם עצום והוא נלחם ברפורמים ובכל הלאומנים והלאומיים וכל מה שהיה שמה, הייתה לו קהילה גדולה מאוד! יחסית. 11 איש בלבד! כל הקהילה של הרש"ר הירש היו 11 איש. אתם שומעים? באירופה. ג'נבורי! נו, אז הוא אמר :"בואו נאסוף עוד, נגיד להם כמה דברים יפים פה, שמה, נתמתן פה, נעגל פה, לא! 

כמה היו לאברהם אבינו? 318. בני ביתו. זה הכל. כמה התלוו לדוד המלך 600 איש. כמה אמרו שיכולים להישאר בסופו של דבר? 7,000 שלא קראו לבעל. 7,000 מכל ישראל לא קראו לבעל. ויש מצב שגם 300 וזהו! והקב"ה לא מחפש כמות, איכות הוא מחפש.

אבל מי שמחובר לגויים, שידע, יש להם שליטה עליו. מי שלא מחובר לגויים, לא תהיה שליטה עליו. וזה כתוב בספרים הקדושים. בגוג ומגוג לא תהיה שליטה לגויים על מי שלא נהנה מן הגויים, לא משתתף בתרבותם, לא מתחבר אליהם ולא כלום. לא תהיה להם שליטה. אבל מי ששייך אליהם במשהו, יש להם אחיזה בו.

אז לכן צריך לדעת. "וירעו אותנו המצרים", זה בכל מקום. איזה סביבה שאתה נמצא היא משפיעה עליך. אז אם אתה מתחבר באחד הצינורות אליהם, זה רדיו, טמבלויזיה או פלאפון או כל דבר או עיתונות, לא משנה מה! אפילו  קריאת מודעה שלהם בחוץ. כל דבר שזה, זה משפיע. אין דבר שלא משפיע! זה נשאר לך שמה, למטה, למטה, למטה, ויום אחד זה יצוף.

כמו שהיה פה בן אדם אחד, הגיע לא 100 כל כך אבל הגיע. והחליט שהוא רוצה להתחזק והכל פה וזה ופה ושם. והתחזק וגידל זקן ודיבר וזה והתפעל והכל ופה ושם. ופתאום הוא החליט לא! הוא עובד רק את האלוקים לא אנשים ולא כלום ולא שום דבר, לא רוצה לשמוע רבנים, הם אומרים מה שהם רוצים, אני רק מה שהתורה אומרת! יותר גרוע מקראי. הוא רק מה שהתור האומרת. מה אתה יודע מה התורה אומרת?

זה כמו אחד אומר: "אני לא מאמין יותר לרופאים! אני רק מאמין למה שהרפואה אומרת". ומה הרפואה אומרת? לא יודע, אני אקרא ומה שהיא אומרת אני.. אז אתה לא תלך לרופא יותר אף פעם, למה? כי אחד יאמר לו את הצריך תחבושת, השני אומר אתה ניתוח, אתה אין לך סיכוי, אתה תגמור עוד כמה חודשים. אתה צריך כימו, אתה ככה, אתה לך הבית, אין טעם, אתה קם.. מה זה? מה הוא מחליט? מה הוא אלוקים? מה הוא מחליט? הוא מחליט מה שהוא רוצה? אחד מכניס אותו לניתוח, אחד אומר לו ככה, אחד אומר לו ככה.. מה זה הדבר הה? אני לא שומע לו! מי הוא בכלל! אני שומע רק לרפואה. אין קוקו יותר מזה.

אז הוא שולל את הסמכות של רבנים, רבנים לא יכולים להגיד. מה הם חושבים שהם אלוקים? זאת אומרת מי שאומר מה שהורה אומר הוא אלוקים, אסור לו להגיד. רק אלוקים ידבר איתו אישית, ירים לו טלפון, יגיד לו: תשמע מר חנג'ורי, אני אומר לך היום לעשות ככה וככה.

יש מעופפים, אתם יודעים? יש מעופפים נכנסים בחוץ יושבים לך על הצלחת, טועמים קצת מבסוטים והולכים. יש כאלה ככה נכנסים לבית המדרש סופגים קצת, פתאום מחליטים אני חוזר להיות יתוש והולכים. ואחרי זה בחוץ הם עוקצים ואומרים... זהו.

אז אם כן רבותיי, צריך לדעת שיש השפעה רעה מסביבה רעה. אבל יש נאשים שהם רעים ונכנסים לסביבה טובה, גם נשארים רעים. כי הם לא מוכנים להשתנות. הם "מאן דאמר". אז ממלא זה בעיה. מכל מקום אדם לא יסמוך על עצמו, על כוחו, לא יחשוב "שאני לא, ואני מסוגל להתמודד עם כל מצב, אני מבין, כן, אל תדאג". אין דבר כזה! אין דבר כזה! אדם מושפע.

אתה תראה אדם ניגש אחד, נגיד כופר נגיד וניגשו אליו כמה דתיים ואמרו לו :"או! שלום עליכם, שלום עליכם", הוא כבר לא יכול להחמיץ פנים ולהסתכל עליו ככה כאילו הוא כועס על זה שהוא אפיקורוס ופה ושם, יעשה כזה חצי פרצוף כזה חמצמץ, לא כזה, אבל כבר הוא... כי הוא ראה שכבר כמה ניגשו אליו, מה הוא יצא כאילו הפוך על הפוך? קשה! קשה לבן אדם. זה צריך להיות בן אדם משהו מיוחד! משהו מיוחד! אם אתה לא מיוחד מיוחד מיוחד, זה לא..

אז לכן צריך להתרחק מכל דבר שעלול להשפיע נגד התורה. נגד מה שאתה צריך ללכת על פי התורה. אם התורה אמרה ככה, זהו! זה מוחלט! שלום!

אמרנו על נח, נח היה נוח לה' ונוח לבריות. "נח, "נח". כתוב פעמים. נוח לשמים ונוח לבריות. אבל נח שהיה נוח לבריות הוא היה תמיד במקום שהיה נוח לבריות ונוח לה', הוא היה נוחל לה'. לכן הוא היה הצדיק היחיד שניצל. כי הוא לא נמשך אחרי בני דורו. אתם יודעים איזה גבורה זאת! כל הדור ההוא חוטאים בכייף! בכייף! עושים מה שהן רוצים! "את האלוקים התהלך נח". "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח". "אלה תולדות נח. נח איש צדיק היה תמים בדורותיו את האלוקים התהלך נח". "אלה תולדות נח, נח, נח, נח, נח. לבריות ונח לה'.

אבל שהיה שאלה, עכשיו זה מתנגש. יש חתונה, צריכים ללכת לחתונה, להיות נח לבריות. מצד שני יש נח לה'. האם החתונה היא כשרה ב-100% או אלא? אז צריך להחליט. "את האלוקים התהלך נח". כשיש שאלה כזאת, אז הוא הלך עם הצד של האלוקים. מה ה' רוצה שאני אלך או שאני לא אלך? שיראו אותי שמה או לא יראו אותי שמה? מה יגידו שהייתי שמה ולא זה? מה אני אוכל להגיד לאחרים שאח"כ הייתי שמה ולא זה?  "את האלוקים התהלך נח". אז גם נח שלא הצליח להחזיר אחד בתשובה, אבל דבר אחד כן: לא ללמוד ממעשיהם הוא הצליח.

חנוך גם לא למד ממעשיהם. חנוך היה צדיק גדל חנוך. אבל ה' פחד שהוא יתקלקל, הוא עמד להתקלקל. אז לקח אותו ה' לפני שהתקלקל. לקח אותו. "כי לקחו ה'" לקח אותו. והוא היום שר, מ"ט, הוא הפך להיות מלאך. למה שמו אותו שמה מלאך? כי מלאך לא יכול להבין מה שקורה פה, אם הוא לא היה פה. אז לקחו אחד שהיה פה ועשו אותו מלאך, עכשיו הוא מבין מה קשה פה לאנשים שנמצאים פה. אז יותר קל למלאך הזה להמליץ על אלה שנמצאים פה. אז לקח אותו ה'. את ירבעם לא לקח ה'. הוא רצה לקחת גם את ירבעם, אבל המלאכים אמרו: "יש לך אדם כזה גדול, כולם כעשבי השדה לידו". אז הקב"ה אתם יודעים שהוא נמלח במלאכים ונמלח והוא לא לקח אותו. ומה יצא ממנו? מחטיא הרבים הכי גדול.

אז זאת אומרת השפעה של חברה זה דבר שאין מה לעשות! הרמב"ם קובע במסמרות ואומר שככה הוא המצב, שמדרך בריאתו של אדם להיות נמשך, כמו מגנט, אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשים מדינתו. לכן צריך להיזהר להיות צמיד רק בחברה טובה. אמן!