"ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה", הנה הענין שחייבים בסיפור יציאת מצרים ובכל עניני הספר, זה כמו שגילה לנו בעל ההגדה, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. זו מצות עשה, מצות עשה של יציאת מצרים אינה בכדי לספר רק מה שקרה לדור המדבר, אלא כמו שבעל ההגדה מורה לאדם שכל אחד יתעסק ביציאת מצרים שלו, ואילו לא הוציא אותנו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו עבדים לפרעה, עד היום אנחנו. צריך להרגיש כל אחד בעצמו את השעבוד בגופו ובנפשו, ושהוא בעצמו יוצא ממצרים, זה התכלית המכוון במצוה הזו. שנרגיש ממש שגם אנחנו  יוצאים ממצרים. לכל אחד יש את המיצר שלו, את המצרים שלו. זה שעבוד בגוף ושעבוד בנפש. שעבוד בגוף זה שאדם מסור ביד יצרו, ביד תאוותיו, רצונותיו, משועבד ממש קשור בשלשלאות, ובנפש, שהרוחניות שלו נמצאת במחוזות לא טובים, והוא לא יכול להשתעבד לקב"ה.

אותו עסק עצמו יש לנו עכשיו, כמו שהיה לבני ישראל במצרים, והתכלית שיצא לנו ביציאת מצרים בדור ההוא צריך שיתהוו גם אצלנו, מה שהיה אז צריך שיתהווה גם ה יום. כיון שאנו צריכים להיות ולהיעשות מיוצאי מצרים ממש, כמונו כמוהם.

ענין יציאת מצרים הוא להיות לכם לאלהים, למה הוציא אותנו ה' ממצרים? "להיות לכם לאלהים", להיות לו לעם נחלה, לצאת מרשותו של פרעה להכנס לרשותו של הקב"ה, זה התכלית של יציאת מצרים. הללויה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה ולא נבוכדנצר ולא ביבי ולא ש"ס.

"אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כתב רש"י, כדאי היא הוצאה שתהיו משועבדים לי, ז"א אנכי ה' אלהיך, רק אני, ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כדאי היא הוצאה שתהיו משועבדים לי. מי לא יסכים שמוציאים ותו  משעבוד עולם לחירות, מי לא יסכים להיות משועבד למי שמוציא אותו, ובפרט שהשעבוד הזה מביא לו את העולם הזה במלואו וגן עדן לאחריו, ועולם הבא בסופו, מי לא היה מוכן לתנאי שחרור כאלה? אז כדאי היא הוצאה שתהיו משועבדים לי, שזה שמכירים שהבורא יתברך הוא טוב ללא תכלית, ללא גבול, זה מחייב שנהיה מכירים טובה לבעל הטובה להיות לו לעבדים, וטעות היא במי שחושב שהתכלית של יציאת מצרים זה כדי שתצא מזה אמונה לבד, כי על ידי יציאת מצרים להאמין בה' יתברך, כיון שהוא הוציא אותנו ממצרים אז מעכשיו אנחנו מאמינים בו שיש כח עליון שהוא מוציא אותנו  מארץ מצרים, לא, לא לחשוב שהתכלית של יציאת מצרים שנהיה מאמינים, אי אפשר ולא ניתן לומר כן, שתכלית האמונה הוא גם שמזה תצא עבדות.

ראיה לדבר מבעל ההגדה עצמו, שאילו היה כל היסוד רק שיתאמתו אצלנו הניסים של יציאת מצרים, למה לא שיראה את עצמו כאילו הוא עצמו מיוצאי מצרים? למה צריך את זה שאדם ירגיש כאילו הוא יוצא מארץ מצרים? מספיק שאני מאמין, מספיק די, מה אני צריך עכשיו לחוות ולהרגיש ולצייר לעצמי יציאת מצרים  מחדש, אז אם כן זה לא התכלית רק האמונה.

והרמב"ן מנה את המצוה הזאת "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים",  מצות עשה של קבלת מלכות שמים.

וזה לשונו: וטעם, מה טעם שהזכיר בפסוק מבית עבדים? אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים מה הטעם? שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה, ואמר להם, זה שהם חייבים שיהיה ה' הגדול ונהכבד והגדול והנורא הזה להיות להם לאלהים, שיעבדוהו כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כטעם "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", אשר הוצאתי מארץ מצרים, וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו - קבלת מלכות שמים. כי המידות האלה אשר הזכרתי הם במלך כנגד העם. ז"א, למה מזכיר את הטעם מבית עבדים? אם אתה היית שבוי לפרעה והקב"ה פדה אותך מעבדות מצרים, אז חייבים שה' הגדול הנכבד והנורא הזה יהיה להם לאלהים שיעבדוהו, ככתוב "עבדי הם, למה? "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". זה נקרא קבלת מלכות שמים. זה אוטומט, היציאה הזאת מחייבת מלכות שמים.

וכך אמרו במכילתא, לא יהיה לך למה נאמר? אם כתוב אנכי ה' אלקיך אז אנכי, ואין יותר, למה כתוב לא יהיה לך אלהים אחרים?

משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו, גזור עלינו גזרות, אמר להם, כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות, שאם מלכותי אין אתם מקבלים גזרותי היאך אתם מקיימים? מתי אדם יכול לקבל גזרות, כשהוא קיבל עליו את המלך כמלך, אם אתה מקבל אותו כמלך אתה מרצונך מקבל אותו כמלך, ממילא  תרצה להשמע לו, אבל כל זמן שלא קיבלת אותו כמלך אז הגזרות יכולות להיות טובות בעיניך תעשה, לא טובות - לא תעשה .

כך אמר להם המקום לישראל, אנכי לא יהיה לך, אני הוא שקיבלתם מלכותי עליכם במצרים? אמרו לו הן, כשקיבלתם מלכותי קבלו גזרותי. כלומר, אחרי שאתם מקבלים עליכם ומודים שאנו ה' ואני אלהיכם מארץ מצרים, קבלו מצוותי, אז לכן ולא יהיה לך אלהים אחרים, אין לך למי עוד לפנות, נגמר.

מבואר מדבריו שענין יציאת מצרים הוא קבלת מלכות שמים, לפי הרמב"ן יציאת מצרים זה קבלת מלכות שמים. ומה הענין? להיות לו לעבדים, שכיון שמכירים טובו וחסדו ללא גבול וללא תכלית של ה' יתברך, ושהוא שליט ואדון הכל, זה מחייב שתצא מזה עבדות, כי עבד ואדון הם משער המצטרף, כמו שאמר רש"י, וכדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי, שמההוצאה שיצאנו ממצרים צריך לצאת הכרת הטוב, והביאור האמיתי של הכרת הטוב הוא עבדות והשתעבדות לבעל הטובה.

רואים מפה כמה חיוב יש להכיר טובה, עד כדי שיעבוד ממש לבעל הטובה. הרי כבר אמרו חכמים, כל הפותח פתח לחברו נפשו חייב לו, ז"א זה לא פשוט, צריך מסירות נפש בשביל מישהו שהיטיב לך ופתח פתח לפניך, מסירות נפש, ואמרנו על זה דרשות שלמות שאליהו ואלישע החיו מתים רק מכח הכרת הטוב לאלה שארחו אותו, ותוך כדי מסירות נפש כי דיברו כלפי ה' בלשון הטחה, וה' לא העניש אותם, למה? כי הם ידעו עד כמה חייב אדם להכיר טובה למי שהיטיב לו. ז"א, הביאור האמיתי של הכרת הטוב הוא עבדות והשתעבדות לבעל הטובה.

אייי, יש ברבינו בחיי מעשה שאחד אסף תינוק מהמדבר, אסופי, הביא אותו הביתה וגידל אותו וכו' וכו' וכו', וגידל והלביש והכל הכל, כמו ילד, כמה משקיעים בילד, אין סוף, כל הנצרך והנדרש, וכשהתבגר יום אחד הגיע איזה עני בפתח, וראה אותו אביו המאמץ, והכניסו לביתו והשקהו והאכילו ורחץ אותו ונתן לו שינה וליוה אותו ונתן לו עוד כסף לזה, והבן הזה האסופי האומר לו מה זה, זה בא פתאום ואתה נותן לו ככה וזה ואני בא אתה לא נותן לי ככה וככה, ואני צריך לפעמים לבקש אבא אתה יכול לתת לי כסף, אבא אתה יכול לתת לי, היום אין לי ויש לי... זה נתת לו שחררת אותו ככה וככה, הוא רואה את הטובה עכשיו של החד פעמי, אבל הוא לא מרגיש את כל עשרות השנים שאבא שלו גידל אותו והשקיע בו מיליונים! כי זה הוא מבין שמגיע לו כאילו, כבר שכח בכלל שהוא היה אסופי, אם לא היה אוכל אותו זה בעל חי. ככה זה בעלי התשובה כפויי הטובה, הוצאת אותם מהבוץ, הוצאת אותם מהגיהינום והיום הם לא מכירים אותך, מי זה האיש הזה, אפילו מדברים נגדך, אין להם שום בעיה עם זה, בכלל שכחו, אין להם שום התחייבות. אנשים האלה זה כמו עמון ומואב, לא מכירים טובה, על עמון ומואב, על 400 שנה לפני שאברהם הציל את סבא של הסבא של הסבא שלהם את לוט, והם נולדו  מלוט, עמון ומואב, הם צריכים להכיר טובה כי הם קיימים בזכות זה, והם לא הכירו, מה לא הכירו? בס"ה לא קידמו את ישראל בלחם ומים, ולישראל היה חסר לחם ומים? לא, הם אוכלים מן ויש להם בארה של מרים, הם לא צריכים, אבל לפחות הפוזה להראות שאתה מכיר טובה, לפחות תראה ככה שופוני. גם זה לא, לא יבוא בקהל ה' עד עולם, מי שאין לו הכרת הטוב זה בעיה כי ה' טבע בטבע של הבן אדם, טבע בו טבע להכיר טובה למיטיב, וזה נקרא כפוי טובה, הוא כופה על הטובה, לא רוצה להתבונן בה, לא רוצה להזכר בם, לא חייב לאף אחד שום דבר, כופה על הטובה, זה נגד הטבע.

אתם יודעים, יש מישהו שקילל אותי כלב בן כלב, בישיבה שלו, קוראים לו רובי, הוא קילל אותי כלב בן כלב, הוא בכלל לא מבין שהמעלה של הכלב יותר משלו. למה? כי כלב מקבל הנאה אפילו פעם אחת פעמיים הוא נהיה נאמן למי שנתן לו והוא כבר רודף אחריו כל הזמן והוא ישמור עליו ועל השני והכל, למה כולו לב, הכלב כולו לב, והוא נאמן הופך להיות, אתה נותן לו - הוא הופך להיות נאמן לך, אז זה ללא מבינים אפילו לכלב, אם היו זוכים במדרגת כלב לא היו מדברים כך. שלחתי אליו מאות ואלפים בעלי תשובה, והוא לא מכיר טובה, לא רק זה, הוא עוד אומר לבעלי ה תשובה אצלו בישיבה שאני הייתי אצלו בישיבה ולמדתי שמה עם כמה פרחחים, לא היה ולא נברא, לא מיני ולא מקצתי, ולא שום דבר, איך יכול אדם להגיע לשפל המדרגה, משה רבינו של הדור, ככה משקר משה רבינו של הדור? בושה וחרפה. אוי ואבוי. אבל זהו, אין הכרת הטוב, כפויי טובה זה נקרא.

וכן מפורש בחובת הלבבות, שתיכף אחרי שער הבחינה, יש לו שער הבחינה מיד אחריו שער עבודת האלהים, מיד הוא סמך זה לזה, למה? אחרי שיבחין האדם ויבין טובו גודלו וחסדו של הקב"ה, ממילא תצא מזה עבדות והכרת הטוב לבורא יתברך, כמו שמבאר הוא עצמו בפתיחתו לשער עבודת האלהים, כי כל מיטיב חייבים אנו להודות לו, וכי זהו בבחינת כל נברא שהוטבע בטבעו להודות ולשעבד עצמו לבעל הטובה.

וכן הוא בענין כיבוד אב ואם, הגם שהם עושים זאת גם לטובתם, רבינו בחיי אומר, חמישה סוגים של בני אדם שכל מה שמטיבים לזולת זה בשביל עצמם. אינטרסנטים, והוא אומר הראשונים זה האבא והאמא, שהם מביאים ילדים לעולם לטובתם. הם רוצים שימשיכו את זרעם, הם רוצים להשתעשע בהם, ישמעו בקולם וכן הלאה. אז הוא אומר, וכן בענין כיבוד אב ואם, הגם שהם עושים זאת גם לטובתם, בכל זאת מן התורה ומן השכל הוא להכיר להם טובה.

התורה אומרת, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" אז התורה מבקשת שתכבד את ההורים שלך, היא מצוה אותך בציווי וזה מצוה מן החמורה שבחמורות, והתורה יודעת את מה שרבינו בחיי אומר, שההורים  מכוונים לטובתם, ואעפ"כ אתה לא יכול להגיד, מה אתה נהנית יותר ממני, אתה רצית ילדים, אתם בכיתם שלא היה לכם שנתיים שלש ארבע חמש ילדים, כי אתם רוצים כמו שיש לכולם וכו' וכו', לפעמים זה רק מקנאה להם להם יש ולנו אין. אומרת התורה, אפילו שהם מכוונים גם לטובתם אז תדע לך שאתה חייב בכבודם, ז"א צריך להכיר טובה להורים אפילו שאתה יודע ככה.

וכן העבד לאדון, הגם שהאדון עושה הכל רק לטובת עצמו, מי שקונה עבד זה כאילו הוא קנה בהמה, הוא רוצה שהבהמה תשרת אותו והעבד יעבוד אצלו ויעשה כל מה שהוא אומר לו, קנין כספו, אז ז"א, גם שהאדון עושה הכל רק לטובת עצמו בכל זאת העבד מחוייב להכיר לו טובה. יש לנו מצוה שהיא קשה להשגה, קשה להבין דבר כזה, אבל תראו עד איפה התורה הולכת בהכרת הטוב, זה לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר. לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, אתם מאמינים דבר כזה? איך לא לתעב עם של רוצחים שרצחו את בני ישראל הכניסו אותם לתוך היאור, שיקעו אותם בטיט, רחצו בדמם של תינוקות, דאעש, יותר גרוע מדאעש, נו, איך יכול להיות שאתה אומר לי רבונו של עולם, לא תתעב מצרי, שעבדו את ישראל, הפכו להם את כל התפקידים, מה לא עשו להם, ואתה אומר לי רבונו של עולם, לא תתעב מצרי, למה? כי גר היית בארצו, מה גר, כשאני הייתי גר בארצו הוא הרויח, כי יוסף כלכל את מצרים ארבעים שנה, וכשהמשפחה שלו באה אז העשירו, והנילוס עלה על גדותיו, שבירך את פרעה וכו' וכו', וכל הטובות האלה והרווחים היו בזכות היהודים האלה שהיו שמה, אז למה להחזיר להם רעה ככה נגד הטובה שהם נתנו? אומר הקב"ה לא משנה, הם נבלות, אבל אתה, אתה יהודי, אתה יהודי ואני מבקש ממך להתנהג אחרת, אתה לא תתעב אותנו כי גר היית בארצו, גרת בארצו. איפה הם שמו אותך? במקום שהם לא רצו בעצמם לדור, ואתה צריך ככה, נו אתם מתארים לכם כזה דבר, שעל זה צריך להכיר להם טובה? גר היית בארצו, שלא תתעב אותו. לא יאומן כי יסופר. אז מי שמביא בן אדם לחיי עולם הבא, איך יכול להיות שאתה מתעב אותו? אתה מתעב אותו, זה יכול להיות דבר כזה? גרוע ממצרי! גרוע.

וכן העבד לאדון, הגם שהאדון עושה הכל רק לטובת עצמו בכל זאת העבד מחוייב להכיר לו טובה, שזה מוטבע בתכונת הנבראים להכיר טובה לבעל הטובה ולקבל עבודתו. וזהו שצריך לצאת לנו מיציאת מצרים, ששם הכירו ישראל את יכלתו וטובו של הקב"ה, והתכלית שצריך להתקבל משם הוא הכרת הטוב, שיעשה מזה עבדי הם. אז זה פשוט שאם יצאת מבית עבדים ויש לך משחרר וגואל שהוציא אותך משם ה' יתברך, איך לא תהיה עבד תחתיו?!

וכמה יש להשתומם על גדלותו ורוממותו של הבעל חובת הלבבות רבינו בחיי הקדוש, שענין כל כך רם ונשא כקבלת מלכות שמים שבשביל זה צריך היה לעשות לנו  יציאת מצרים ממש, אצלו יצא החיוב הזה משער הבחינה ממש, מעצם זה שיתבונן האדם איך הקב"ה גידל אותו  מהבטן ואיך הוציא אותו ואיך טיפח אותו ונתן לו שאמא שלו תוכל להניק אותו ויהיה לה את החלב ושהוא יוכל לגדול וכו', ושם אותו ביד הורים נאמנים שיגדלו אותו והכל, איך אדם לא יהיה עבד? משער הבחינה.

וכמו שבדור ההוא יוצאי מצרים באותו דור התכלית שיצא להם זה קבלת עול מלכות שמים להיות לו לעבדים, כמו כן המצוה, מצות עשה של סיפור וזכירת יציאת מצרים אצלנו הוא גם כן על הדרך הזה, כיון שנתבאר שתכלית העבודה הוא שיעשה האדם מיוצאי מצרים, שאין זה גאולה לאבותיו אלא יציאה עצמית שלו, גם אנחנו יוצאים כל יום מן המיצר, כל יום נראה לנו קשה ואיך נעבור את היום והנה עברנו כבר עשרות שנים וה' פדה אותנו מכל הצרות ומכל היסורים ואנחנו ממשיכים, זה לא יציאת מצרים יום יום? משום זה קיום המצוה הוא שיצא התכלית והוא הכרת הטוב, שנכיר טובה לבעל הטובה ונשתעבד לו. מזה תצא קבלת מלכות שמים.

ובאמת מבהיל מאד גודל עבודת האדם בזה שחיובו הוא להיעשות מיוצאי מצרים. אדם חייב להרגיש ממש כיוצא מצרים.

לפי זה מתבאר מהים, שהעבודה אינה כאן על ידי חכמה וידיעה, אלא היא אחרת לגמרי, עבודת האדם בזה היא מידות מה שלא מבינים את זה רבים. מתפעלים זה חכם, זה גאון, הגאון הגדול, הגאון הגדול, הגאון הגדול, יש פה בן אדם מאחורי הגאון הזה או שיש פה בעל מידות מושחתות שמקלל כל היום מהבוקר עד הערב כל מי שלא מתאים לו, מידות מידות, העבודה הזאת זה מידות. עבודת האדם זה מידות, לא להיות כפוי טובה! וזה תכלית מצות היום, שיצא מזה קבלת מלכות שמים, לא להיות כפוי טובה. מישהו היה מעיז להגיד על הרב פירר, מה הוא חושב את עצמו, נגיד שהוא היה רוצה לעשות מפלגה, מה הוא חושב את עצמו, אם פעם אחת הוא קרא איזה פתק רצפט של איזה רופא אז הוא חושב שהוא יכול כבר לפתוח  מפלגה? או שהיו אומרים על הרב חנניה צ'ולק, היו אומרים עליו, מה הוא חושב לו, שאם פעם אחת הוא הסיע מישהו באמבולנס אז הוא יכול לפתוח מפלגה, זה ס"מ, פלוני זה, מה הוא פותח מפלגה? שמעתם פעם דברים כאלה? לא יאומן כי יסופר. לא מבינים דבר כזה.

אפילו כולנו חכמים, שהעבודה אינה כאן ע"י חכמה וידיעה אלא אחרת לגמרי, עבודת האדם בזה היא מידות, לא להיות כפוי טובה, אפילו אם מישהו לא נהנה ישירות מהרב פירר או מהרב חנניה צ'ולק, כל ישראל לא צריכים להיות חייבים ליהודים האלה שמסרו את נפשם בשביל להציל יהודים ולעזור להם שחלילה לא זה, ולך תדע, אולי יום אחד יצטרך אותם מישהו מאלה שמזלזלים. איך אפשר? אנשים שעושים בשביל כלל ישראל טובות, איך אפשר לזלזל? מה אתם עשיתם במסירות נפש כמותם בשביל עם ישראל שתוכלו לדבר עליהם. אבל זה לא יאומן כי יסופר, גבהות הלב, היוהרה מביאה את האנשים למצבים כאלה שהם לא רואים את האנשים בכלל, בשבילם הם נמלים, נמלים, לא יאומן כי יסופר.

וזה תכלית מצות היום, שיצא מזה קבלת מלכות שמים, והנה כל סדר ההגדה הוא על פרשת ארמי עובד אבי. מה זה הפרשה של ארמי עובד אבי? זו קריאת הביכורים, כשאדם עולה לירושלים עם הבכורות שיצאו לו מן הפירות, אדם המתין שלש שנים, והוא הולך לירושלים, הוא קורא שמה את הפרשה ארמי אובד אבי מה שאנחנו אומרים בהגדה, שמה ענינה של הפרשה הזאת? כל הקריאה של פרשת ביכורים, אומר רש"י בפרשת כי תבוא, לומר שאינו כפוי טובה. ה' נתן לך פירות, אדם חומד את הפירות הראשונים, הוא כבר תאב לקחת את הפרי הראשון הבשל, את המנגו, לקחת את הפירות הטובים ולאכול, אומרים לו לא, יש מצות ביכורים. ראשית זה לה', אז תקח את זה עכשיו ותעלה לירושלים עם הטנא ותביא את הביכורים לפני ה' ותגיד שאתה לא כפוי טובה, קיבלת, נכון? תראה כמה יש לך בעצים, ראית? בא תתן משהו קודם כל למי שהיטיב לך הוא הראשון שצריך לקבל, ותגיד שאתה לא כפוי טובה, ואחרי זה תוכל להיות מותר לאכול בפירותיך. ולמה סמך את זה בעל ההגדה כאן? מה זה קשור עכשיו ביכורים לענין הגדה של פסח? אלא תכלית שניהם, גם יציאת מצרים וגם הביכורים אחד הוא, לא להיות כפוי טובה ולהכיר טובה לבעל הטובה, לתכלית הזה הינם כל מעשי הסדר שמתאימים מאד להכרת הטוב. כל זה הכרת הטוב, להכיר טובה לבורא ולהכנס תחת עול מלכותו להיות עבדים משועבדים לו בכל.

למשל, אדם שזקוק להלוואה, ומחפש עליה כל היום, אתה יכול להלוות לי לא, אתה יכול להלוות לי? לא, אתה יכול להלוות לי? לא, ואחרי קשיים רבים מוצא את מבוקשו, הרי שהכרת הטוב שהוא מרגיש למלווה גדולה מאד, מתי? בעוד שזה לנגד עיניו הקושי הגדול שהיה לו להשיג זאת. מתי הוא זוכר עד כמה הטובה? מתי שלנגד עיניו כמה היה קשה לו להשיג, והרוצה לזכור את מטיבו לעולם, הדרך לזה הוא שראשית כל יניח לפניו מרור, ואח"כ צריך להסבר שהרי רווח לו ויצא מן המיצר, ואז גם ישתה ארבע כוסות, והכל בכדי לזכור את הטובה, וכשהוא עושה כן אז באמת הוא יזכור ויכיר טובה למטיבו, אבל אם לא יעשה כן ורק בזכרון דברים בעלמא יכיר לו טובה אין זה ולא כלום.

יתבונן האדם במהלך החיים ויראה שהנסיון  יורהו באמת ששוכחים ואין מכירים טובה. אחד אומר לשני, אתה זוכר שאני הלויתי לך? כן כן, נכון נכון, כן נכון, זהו. מה, ככה? המאה שקל ה יו כשאתה נתקעת לפני שבת ולא היה לך כסף לנסיעות ואתה עם כל הסלים בדרך לחמיך, ואין לך כסף, ואתה אם לא נותנים לך עכשיו את המאה שקלים שתקח מונית אתה תקוע פה לשבת והכל, וביקשת מההוא טרמפ וביקשת מההוא כסף ביקשת מזה ביקשת מזה ביקשת מזה, ואף אחד, והזמן עובר ונוקף אתה עומד להתקע, ובא בן אדם ברגע האחרון, אנחנו היינו קוראים לו אליהו הנביא, ונתן לך את המאה שקלים, אז מה אתה זוכר את כל הסיפור, מה נתן לי, מאה שקל, כולה מאה שקל, אבל מה היה הצער, מה היה יכול להיות אם לא, ועוד אם נתקעת ליד חברון בין הכפרים הערבים ואתה תקוע שמה לפני שבת, אתה לא יכול לנסוע, וקיבלת את המאה שקל ברגע האחרון שעוד תספיק לצאת משם וכו', אתה אומר מה נתן לי, מאה שקל, בשביל זה אניצריך להכיר לו טובה להשתעבד לו? יכלת למות רח"ל, ואם לא היך היית עושה שבת שמה, איזה פחד היה לך כל הזמן, כל מונית שהיתה עוברת כל דבר, מה, אדם לא רואה כלום, רואה בסוף את המה נתת לי, מה נתת לי כלום, מה נתת לי.

איי, אתם יודעים כמה יהודים, אלפים אלפים של יהודים חזרו בתשובה מקלטת שנתנו להם, מה נתת לי, בנסיעה מצאתי את זה, אתה לא נתת לי את זה בכלל, מצאתי את זה, מי טרח? מי יגע? מי הכין? מי עשה? מי חילק בחינם מיליונים בשביל שתמצא אחת כזו ותוכל לחזור בתשובה, מה נתת לי, לא נתת לי כלום, נכון, רק את החיים ואת העולם הבא, זה הכל, לא נתת לי כלום. ככה אנשים כפויי טובה, זה לא יאומן כי יסופר.

וכן אין עצה ואין תבונה להיות כאילו יצא ממצרים בזכירה והתבוננות לבד, זה לא מספיק, לזכור ולהתבונן בלבד זה לא עצה וזה לא תבונה כדי להרגיש שיצאנו ממצרים גם אנחנו, ואפילו כולנו חכמים וכולנו נבונים, אבל בלי כל הסדר, בלי כל הסדר לא יצא התכלית ולא נכיר טובה, כדי להיעשות יוצאי מצרים שנרגיש מוכרחים לסדר ולדיניו, ארבע לשונות של גאולה, ואפילו עני המחזר על הפתחים צריך להסב ולשתות  יין, שלכאורה מוזר הוא, אבל לפי המתבאר הוא פשוט, כי באופן אחר אי אפשר להגיע לידי דרגה של יוצאי מצרים.

מבקשים מבן אדם שהוא עני, שכל ימיו הוא מחזר על הפתחים, לך תאסוף כסף בשביל שיהיה לך לעשות את הסדר כראוי ארבע כוסות ומצה וכו', ומרור, אם אתה לא עושה כן תמכור את הכסות שלך אפילו, אבל אתה חייב לעשות את הסדר, ולהרגיש בן חורין, זה נקרא להרגיש בן חורין? ללכת להתבזות לדפוק בדלת תן לי בבקשה יין, תן לי בבקשה מצות, תן לי בבקשה זה, תן לי בבקשה, והוא לא משיג לא משיג, איזה בזיונות, כשישב בן אדם כזה בסדר, הוא יודע שהשכן שלו עשיר ולא נתן לו כלום, והוא צריך לכתת את רגליו, הוא יושב לו בסדר ככה, איזה בן חורין הוא מרגיש, ממה, שהוא ליקט לו כמה דברים וכל זה לא שלו בכלל, והוא יושב ואוסף והוא ירגיש בן חורין? זה נקרא בן חורין? ככה מבקשים. ועוד אם הוא מכר את הכסות גם אף אחד לא נתן לו ומכר את הבגד שלו בשביל שיהיה לו לעשות, זה ירגיש בן חורין כדי שיעשה בן חורין?

אלא אנשים לא מבינים בן חורין זה לא הפוזה שיושבים ושוכבים וזה פה ושם, אין יותר בן חורין מעני כזה, למה? משום שהוא שבר את המידות שלו, לשבור את המידות זה להיות בן חורין אמיתי. אבל אם אתה נשאר עם המידות ה מגונות של הכבוד והגאוה הסרוחה שלך והכל, אתה הרי לא יכול להשתעבד לבורא יתברך, אתה לא יכול להיות עבד, התכלית זה עבדות, אתה לא יכול, אתה לא בן חורין, אתה עדיין תפוס בידי המידות שלך, לא השתחררת, אתה רק עושה פוזה של בן חורין. העני הזה שעשה את כל הבזיונות כמו שהתורה חייבה אותו הוא יצא מעבדות לחירות, הוא ביטל את כל המידות שאומרות לו אל תעשה, אל תתבזה, לא עד כדי כך וכו', זה הבן אדם המשוחרר, הוא בן חורין, המידות כבר לא שולטות בו, הוא שולט במידות. הוא מרגיש בן חורין אמיתי.

מזה הטעם שוב לא ייפלא בעינינו למה הוזקקה התורה לכל כך הרבה אזהרות ביציאת מצרים, כי לפי מה שלמדנו הלואי והלואי שיתקבל התכלית אחרי כל האזהרות. תכלית יציאת מצרים לפי מושגינו מאז נקלו, אבל מכיון שעבודת האדם היא לא הזכירה, היינו להאמין שהיו ניסים, אלא שניעשה יוצאי מצרים, אם כן מובן עד כמה קשה העבודה בזה. נקודה זו שאדם יעשה עצמו לעבד, כל הקושי הזה הוא בעבודת האדם הוא קושי גדול, אבל הכל אפשר לפעול אצל האדם, להאמין בכל הניסים על צד היותר טוב, אבל להיעשות עבד זה לא עולה במחשבתו, לתכלית זה צריך עבודה אחרת לגמרי, מחכמה והתבוננות, לכן צריך לכל מצוות הפסח, שאך ורק ע"י מעשה המצוות ייעשה לעבד.

אז רואים כמה צריך לדקדק בפסח, כמה צריך להתרחק משאור, כמה צריך מכל שהוא חמץ, עבודה שהיא עבדות. לא בכדי למרות שלא מחויבות הנשים, בכל עבודות הבית שהן עושות לחפש אבק באיזה חלון או אני יודע מה באיזה תריס, מכל מקום כבר הושרש בישראל נושא העבדות שמתחילות חודשיים לפני בטרחה והן מרגישות ממש עבדות, רק צריך לכוון את זה לשמים, לא לבית, צריך לעבוד את ה', גם כשעובדים עבודה כזאת עם הכוונות הטהורות שלא יימצא שום שמץ, לא רק של חמץ גם  לכלוך הן לא רוצות שיהיה, אבל צריך לכון לשמים שאנחנו עושים את זה משום שה' רוצה שנהיה עבדים לפניו, ולואי שאדם יזכה להמשיך ככה כל ימות השנה ולהכיר בזה שאנחנו עבדים של ה' וזו הדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול להיות, כמו משה רבינו, שהיה עבד ה', ובכל ביתי נאמן הוא. לא כמו אלה של היום, כן?

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.