לצאת ממצרים

- - - לא מוגה! - - - 

אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים,

הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

הנה כל עניין וכל דבר יש לו תוכן פנימי.

והמסתכל על פי המבט הפנימי

הוא רואה בכל בעיקר את התוכן הרוחני של הדברים.

כל דבר יש לו תוכן פנימי

ומי שמסתכל על פי המבט הפנימי

הוא רואה בכל דבר את התוכן הרוחני של הדברים.

העניין של גלות

נראה לאדם החיצוני בעיקר

כגלות הגוף.

תשאל אדם מה זה גלות.

כמו צרפת.

עכשיו הודיעו לי שבצרפת חוקי המס אוסרים על יהודים לעלות לארץ ישראל.

זוכרים שאמרתי שיכול להגיע רגע שלא ייתנו להם לצאת?

הנה עכשיו חוקקו חוק בצרפת

לא עיינתי בזה אבל שלחו לי כבר

שלא יכולים לעלות לישראל.

אז אדם חיצוני רואה בעיקר בגלות, את הגלות של הגוף שהוא מוגבל עם הגוף לתנועע ממקום למקום.

אבל האדם הרוחני הפנימי

רואה שהגלות הגופנית היא רק המסובב.

הסיבה האמיתית

זה גלות הנפש,

שהפירוש הוא שהוא תחת ממשלת יצר הרע.

על הדרך הזה דיברו חכמים זיכרונם לברכה בעניין הגלות.

כשאמרו לנו את ברכת אשר גאה לנו בהגדה של פסח

אנו אומרים על גאולתנו ועל פדות נפשנו.

אז העיקר העיקרים זה פדות הנפש ולא הגוף.

גלות מצרים הינה בחינה מיוחדת בגלות הנפש,

שהיא שליטת היצר.

וכבר אמרו חכמים זיכרונם לברכה, ריבי מאיר דייק בשמה.

ריבי מאיר היה מדייק

בשמות.

כל שם ושם

זה מביע את האופי של הבן אדם.

והעניין הוא

שמן השמיים מסבבים

שיקרא אדם בשם שהוא על פי תוכן מידותיו ואופיו.

כך בלי ספק

גם בשמות שנמסרו לנו בתורה ובשאר כתבי הקודש.

לדוגמה שם מצרים

הוא נגזר מהשורש מצר

במובן שלו דוחק,

מצר לו,

דוחק אותו,

כמו מן המצר קראתייה.

וגם מצר זה לשון גבול.

דוחק וגבול.

ידענו שמעולם לא ניתן היה לברוח ממצרים.

הייתה כולה מלאה כשפים

שאף אחד לא יכול לצאת ממנה בלי רשות.

וזה הסימן על גודל הדוחק וחוזק הגבול שלהם

של מצרים.

כמו שאמרו חכמים, מצרים מתחילה במ' פתוחה

ומסתיימת במ' סתומה.

להיכנס למצרים אפשר.

כמו המ' הפתוחה שאפשר להיכנס.

לצאת ממצרים אי אפשר כי זה מ' סתומה בסוף.

הרי שבמצרים

הוא המקום

לגלות

בדרגה יותר כבדה,

וכן הוא בגלות הנפש.

כי טומאת מצרים חזקה עד מאוד.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה,

ששרו של מצרים, השר, לכל אומה יש שר בעולם העליון,

השר של מצרים הוא שר גיהינום.

השר של גיהינום זה השר של מצרים, עוזה.

ידוע ששר של אומה זה התוכן הפנימי של האומה.

מצרים זה גיהינום, עלי האדמות.

מבואר במהר״ל

מה זה גיהינום?

המהר״ל מפראג מסביר מה זה גיהינום?

גיהינום זה העדר הגמור מן הרוחניות.

היעדר גמור מרוחניות זה גיהינום.

וידוע שהמצרים כפו שלטונם

גם על הנפש של ישראל, לא רק על הגוף,

לא רק שעבדו אותם בגוף,

אלא גם כפו אותם בנפשם.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה,

שהגיעו למ״ט שערי טומאה. זה לא קשור לגוף,

זה בנפש שלהם.

ולו שהו עוד מעט ישראל במצרים,

לא היה להם תיקון חס ושלום עולמית.

המלך של מצרים,

פרעה,

ובחינה מיוחדת בפחיתותה.

העניין

מרומז במעשה העגן.

העניין של מצרים מרומז בעגן.

גם זה נמשך

מעוצם טומאת מצרים.

כמו שנקראת מצרים,

עגלה יפפייה מצרים.

ככה הפסוק קורא לה.

וכמו כן,

כתוב, וירמשה את העם כי פרוע הוא,

כי פרעו אהרון לשמצה בקמיהם.

רש״י מפרש,

זיכרונו לברכה,

כי פרוע הוא מגולה.

נתגלה שמצו בקלונו.

אז העם זה ערב רב שעלו ממצרים.

הם היו פרועים מגולים.

הרי שהבחינה של הנהגת הטומאאה שבמצרים

היא הייתה פתיחת הגבול ליצר הרע.

זאת אומרת,

הטיה, סגירה ליציאת הגוף

ופתיחה

בשביל

היצר הרע.

שיוכל יצר הרע להיכנס ולהתפשט כאוות רצונו.

וזהו הטעם הפנימי

למה קראו לכל המלכים שלהם בשם פרעו.

כי פרוע הוא. כי הם נתנו שחרור מבחינה רוחנית

לכל המידות והתאוות הרעות והנמבזות.

והנה שבעים פנים לתורה.

התורה מתפרשת לכל אחד ואחד על פי השורש הפנימי שלו.

לפי החלק שלו במידות של הקדושה.

בשבעים פנים הם שבעים בחינות במידות הקדושה.

וכל זה על פי שורשי הנפשות של בית ישראל.

אבל כנגד שבעים פנים, שבעים מידות של קדושה

שיש בצד של הקדושה,

כנגד יש גם שבעים בחינות במידות הטומאה.

והם בחינות של שבעים האומות ושריהן למעלה.

בין אלה מצרים עם היותר גרועות.

בשבעים מידות של פחיתות שיש.

כי כל עניין הנהגתה זה לפרוץ פרצות בנפש

שישלוט בה יצר לחלוטין.

ללא כל אפשרות גאולה ויציאה משעבודו.

ובמדרגה האחרונה,

במ״ט שערי טומאה,

אשר עוד מעט והייתה רוחניות נפסדת לגמרי,

ברגע הזה הוציא הקדוש ברוך הוא אותנו מתחת שליטת הטומאה בחיפזון.

ב... ואילו יוסונו ממצרים.

במהירות בחיפזון.

וזה המאמר

אילו הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים,

הרי אנו משועבדים.

ובנינו בני בנינו לפרעה.

כי לצד משעבוד של טומאה,

שהיא בחינה של פרעה ומצרים,

לא היה אפשר בלי חסדו הבלתי בעל תכלית של הקדוש ברוך הוא.

גם פרעה שהם פרועים לשמצה לעשות

כל מה שהם רוצים

מבחינת היצר הרע

וגם כלואים במצרים.

חזריים שלא יכולים לצאת מהמצר וכולי.

גדר קביעת זמן מיוחד

מן השמיים לכל עניין,

כל עניין שיהיה, יש בו דברים עמוקים.

לכל זמן, יש לכל זמן, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

הכל זה הולך עם נקודות זמן

כל הזמן.

יש שעה טובה, יש שעה רעה,

יש זמן, לכל זמן, עשרים ושתיים זמנים,

עת,

עיתים,

קובע שלמה המלך עליו השלום.

אבל גדר הקביעה של זמן

הוא מיוחד מן השמיים לכל עניין שיהיה,

ויש בו דברים עמוקים.

המהרל

מפראג ותפארת ישראל קפה אומר,

מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה, לכל זמן,

זמן היה לאדם הראשון

שייכנס לגן עדן,

וזמן היה לו שייצא ממנו.

זאת אומרת, הכל זמן. זאת אומרת, פוטנציאל הזמן

הוא או לכניסה או ליציאה וכן הלאה.

אתה יכול לעבור בנקודות זמן ולפספס את התוכן

של הזמן.

אתה יכול לפספס.

זאת אומרת, אבל יש תחנות של זמן.

אם אתה יודע לנצל את הזמן לפי העט,

אתה תופס מה שאתה לא יכול לתפוס כל החיים.

כי זה הזמן.

אם לא תפסת את הזמן,

איבדת.

ואיבדת לתמין.

לכל זמן, זמן היה לאדם הראשון שייכנס לגן העדן, וזמן היה לו שייצא ממנו.

ולפי זה עניין זמן חירותנו, כשאומרים זמן,

חירותנו.

זו השפעה מיוחדת של חירות

שניתנת לכל נפש מישראל בזמן ההוא.

זאת אומרת,

בזמן חירותנו, כשמגיע הזמן הזה כל שנה, כל שנה,

אדם יכול לצאת לחירות ממש ברוחניות

וגם בגשמיות.

אבל גם בפשטות נבין

שכאשר מגיע היום

שבו יצאנו לחירות

ניתנה לנו ההזדמנות לצייר היטב בלב

איך יצאנו לחירות מממשלת טומאה יתרה כזאת,

כמו בבחירות האחרונות שיצאנו

מטומאת הבחירות

והצלחנו להתעלות

ולצאת לחירות.

והרי זה מחזק אותנו לעמוד נגד יצרנו ולהשתחרר מתחת עולו של יצר הרע וערב רב,

בסייעתא דשמיא.

נמצא כי הזמן הזה אינו תאריך היסטורי גרידא

לחוג בו חגיגת שמחה שעברה

אלא שמדי שנה בשנה זה זמן שבו מסוגלים ללחום

למען חירות נפשנו.

זאת אומרת,

הזמן, זמן חירותנו, פסח, זה לא שאנחנו חומרים,

חוגגים, זכר ליציאת מצרים.

אלא עכשיו זה הזמן שאנחנו יכולים להשתחרר

מעול היצר הרע ולהתעלות למדרגות שבקדושה.

כיצד היא היציאה לחירות?

הדבר הזה מפורש בדברי החכמים, זיכרונם ברכה.

אין לך בן חורין

אלא מי שעוסק בתורה,

שנאמר

חרות על הלוחות,

אל תקרה חרות, אלא חירות על הלוחות.

הוא כבר ידוע שבחינת הלוחות

היא גדר ליבם של ישראל,

שאל הלב צריך להחדיר את התורה,

ככתוב,

כותבם על לוח ליבך.

כל דברי התורה צריכים להיות אצלך בלב.

מה פירוש בלב?

לא בשכל, שאני אדע?

לא, בלב.

כי ממנו תוצאות חיים, מהלב.

אם זה והשאבות אל לבביך,

זה חקוק לך בלב,

אז זה הופך להיות אתה.

כל מה שבראש זה עוד לא אתה.

כל מה שהפנמת ונמצא אצלך בלב,

זה כתוב על לוח ליבך.

אי אפשר לך לעשות אחרת ממה שכתוב על לוח ליבך.

זה אומר שאתה יצאת לחירות.

הבחינה של העסק בתורה היא

שכל השאיפה של האדם

בכל המשא ומתן, בכל ענייניו,

צריכה להיות שאיפה לתורה.

לקיים את התורה, את רצון התורה, את רצון השם.

כל המשא ומתן, איך אני עושה שאני מתחבר לתורה, למה שהיא אומרת.

ובזה הוא נעשה בן חורין. ממה?

מכל השאיפות הגשמיות,

שהן העבדות ליצר.

העבדות ליצר.

הנה אנשים שלא הלכו לבחור, שמעו למה שאמרתי.

השתחררו מהיצר.

כי היצר נותן לך הרגשה של כוחי ועוצם ידי.

אני הולך לבחור, אני מכריע, אני עושה.

וככה אדם משתחרר מזה שהוא תולה הכל בכוחו.

מי חלם?

שביבי יגיע לשלושים מנדטים.

עוד בחצות חשבו שזה רק הפרש של

מנדט אחד.

אמרתי, זה גזור מראש השנה. אין טעם להשתדל.

מה שנגזר, נגזר. אם אנחנו לא בוחרים, מישהו אחר יעשה ככה.

והקדוש ברוך הוא נותן בליבו את האנשים מה שצריכים לעשות, ושלום מסוים.

אבל מי שהתגבר,

התגבר על יצרו ושמע מה עשה,

אשריו. זה יזכה לקבל פני משיח.

למה? הוא משוחרר מיצר הרע.

היו עליו לחצים מכל הזה, ותבוא, וכולי, וכולי, וכולי.

מי עמד בלחצים? עמד. לעמוד בלחצים

זה לחצים של יצר הרע.

תנו כוח לאדם.

מה שרו אתמול?

שרו אתמול לדור רעי.

אה, אריה, איפה מרן? נעלם מרן.

אה, זה לא מרן ניצח,

זה דור רעי. ומה היה ניצחון?

שהוא מהיום ייקרא מינוס ארבע.

כי היו אחת עשרה, והוא קלקל להם, הוריד להם ארבעה.

אז אין לו שבע שלו.

אלא אם כן הוא יגיד עכשיו שכל השבע זה רק שלו, ולמרן אין שום דבר.

ומה אם אבא בוכה מהשמיים ומסתכל עלינו?

אז הוא הסתכל ואמר, תרדו לשבע.

אז מה הוא אמר עכשיו?

הוא אמר שעכשיו הם נשארו סולת נקייה.

אחרי שהתפרדו מהם הרב מזוז ואלי ישי וכל הרבנים שיצאו נגדי ואמרו לי את כל מה שאמרו, והיום הם מקבלים שכר על הפרישה

כמו על הדרישה.

הפרישו אותם

מכלל עדת החרדים,

והיום הם שום דבר, גורנישט מת גורנישט.

אז הוא אומר שהם נשארו סולת.

אז אריה,

אפשר לעשות מכם קוסקוס.

סולת.

עם שבע גרגירים.

אתם בדרך להתפורר לגמרי. תמשיך להנהיג אותם וככה זה יהיה הסוף שלכם.

מכל מקום,

הבחינה של העסק בתורה היא שכל שאיפת האדם בכל משאו ומתנו,

בכל ענייניו, אינה אלא השאיפה לתורה.

ובזה נעשה בן חורין

מכל השאיפות הגשמיות שהן העבדות ליצר.

אמרו זיכרונם לברכה, כל מי שאינו עוסק תדיר בתורה,

הרי זה נזוף לקדוש ברוך הוא.

פירש הרשז,

שזה בחינת הנזוף, זה מאוס מתועב משוקץ.

עד שיקוץ האדם מליסו וליתן עמו.

זה נקרא נזוף.

אז מה נורא להתבונן?

שמי שאינו עוסק בתורה תדיר

ומשוקץ בעיני השם.

והנה אין אדם נקרא בן חורין

עד שתתבטל ממנו עבדות לגמרי בלי שום שיעור.

אם אתה עדיין קשור למישהו

בצורה של עבדות כלשהי, קטנה אפילו, אתה לא נקרא בן חורין.

רק אם אתה יכול לעשות ככל עבד נפשך,

אז אתה נקרא בן חורין. אבל אם אתה עדיין קשור,

במשהו.

אז אתה עדיין עבד.

אם אתה קשור ליצרך עוד במשהו,

אתה עבד שלו. זה לא, אתה לא יצאת לחירות.

בן חורין זה שאין לו שום עבדות.

לגמרי.

בלי שום שיעור.

הוא יכול לשלוט ביצרו ולעשות ככל העולה על רוחו

בקיום התורה והמצוות.

ויש לנו על זה רמז מאיסור חמץ.

הרי החמץ

זה הרמז ליצר הרע.

שאור שבע עיסה.

ובמה הדין שלו?

שהוא אסור במשהו.

משהו חמץ.

זהו, נגמר הסיפור. לא צריך שיעור כזית או זה כמו כל השיעורים שיש לנו כל השנה.

אלא במשהו, אפילו גרגיר קטן של חמץ, נגמר הכל חמץ.

אז כיוון שהרמז של החמץ זה ליצר הרע,

וכיוון שהאיסור הוא במשהו,

אז אסור שיישאר לנו משהו מיצר הרע.

זה נקרא חירות, זה לצאת ממצרים,

מהמצר, מהפרעה,

מכל הדברים, לשלוט

על חיינו.

מי ייתן?

מי ייתן?

והשם יזכנו שנצא סוף סוף

לחירות אמיתית בכוח התורה הקדושה.

ואני אומר לכם שעכשיו זה הזמן

שקהילות פז התאחדו באחדות אמיתית, כמו שנתגלתה בימים האחרונים,

לאור מורי עיסגו,

שהבינו עד כמה, עד כמה אנחנו נרדפים,

על מה? שאנחנו רוצים להעמיד תורה.

אנשים שלא בוחלים בכלום בשביל כסף,

בשביל ממון,

בשביל יצר הרע,

שוכחים תורה, מפקירים תורה, שונאים תורה, עוקרים תורה.

אנחנו שבחרנו בדרך האמת

צריכים להתאחד באחדות גמורה,

וגאולה יכולה לבוא על ידי זה. שהרי אפילו כנישתא חדא,

שמאוחדים באחדות אמיתית גמורה,

יכולים להביא את הגאולה.

יהי רצון שנזכה לקבל פני מי שיצדקנו במהרה בימינו אמן.

רבי חננניהו בן עגשי אומר, עושו גז בלכו לזכות ישראל, לפי כוך.

ירבו להם תורם ושמאל שנה אמור.

אלה נוי חפש למען סדגו יחדיל.