טומאת הרחוב והזמרים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

אגדה של פסח,

אנחנו נמצאים במה שהפסקנו אתמול, כל הבן היילוד,

היעורא תשליכוהו.

אגדה של פסח, על פי הרב הגאון הצדיק יחזקאל לוינשטיין,

משגיח דפונוביש, זכר צדיק הברכה.

כל הבן היילוד, היעורא תשליכוהו,

כידוע הייתה סיבת הגזירה לפי שהאצטגנינים ראו שמושיעם של ישראל לוקה במים.

הם טעו,

הוא לקה במי מריבה,

אבל הם הבינו שהוא ילקה במים, דהיינו הוא ימות במים.

ולכן הם גזרו להשליך את כל הבן היילוד, ממילא אם נולד מושיען של ישראל,

אז הם יטביעו אותו בין כל הילדים.

עמדו וגזרו, כל הבן היילוד, היעורא תשליכוהו.

וידועים דברי האבן עזרא, זכר צדיק לברכה,

שהאדוני סובב שבת פרעה תימשה את משה רבנו מן המים,

והוא יגדל בבית פרעה,

וילמד תכסיסי מלכות,

ויקבלו מרותו.

זאת אומרת,

כיוון שבני ישראל היו עבדים ושפלים,

לא יכול לצאת מזה מנהיג.

אבל מי שגדל בבית מלכות ולמד תכסיסי מלכות, יקבלו את מרותו.

אז השם גלגל שבתו של פרעה,

היא תציל אותו ותימשה אותו מן המים,

והיא תכניס אותו לבית פרעה כדי שיגדל כנסיך מצרי.

יש כאן גילוי גדול,

שאין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו,

בכל עושה הקדוש ברוך הוא שליחותו.

אפילו הרשעים המורדים בו, הם מגשימים את תוכניתו.

גם הרשעים.

הם מגשימים את תוכניתו.

בוודאי שפרעה נענש על זה,

אבל בפועל הוא מילא את רצון ההשגחה העליונה.

הן אמת שהדברים נסתרים,

אבל זו ההבנה האמיתית.

הבנים האלה שלקו במים,

בבנים האלה ששקעו אותם בתית,

זה אכזרי מאוד.

אכזרי מאוד.

אבל אלה היו גלגולים.

אלה ששוקעו במים היו גלגול של סדום ועמורה, סליחה של המבול,

של המבול, שהשחיתו את דרכם.

ואלה ששוקעו בתוך התית,

אלה שלבנו לבנים במגדל בבל, הכופרים.

אז אין דברים שנעשים בלי השגחה,

בפרטיות על כל דבר ודבר.

אבל גם בגזרות של הרשעים יוצא רצון השם לפועל.

אבל הרשעים יקבלו את עונשם מלא.

כי הם לא התכוונו להוציא את רצון הבורא,

אלא למלא את אהבתם המרושעת.

כיוצא בכך,

כמה נענש קורח,

ולדורי דורות.

אבל הרי פי הארץ כבר נברא בערב שבת בין השמשות.

עוד לפני שנברא קורח,

כבר נברא פי הארץ שצריך לבלוע אותו.

אבל על ידו למדנו עונש המערער על הכהונה,

והמחטות

שהם הקריבו אותם הפכו להיות ציפוי למזבח.

ועל ידם דווקא הגיע רצון השם לתכליתו.

זה שנאמר, רבות מחשבות בלב איש

מעצת השם היא תקום.

אין בן אדם שיכול לעמוד נגד השם

ולגרוע משהו מהתכלית של הקדוש ברוך הוא.

כך עלינו להבין גם בעניין חורבן הבית,

בכל הגלות, בכל האיסורים שעוברים על עם ישראל,

כולל בעת הזאת.

כך היה רצון הבורא יתברך,

שדווקא על ידי החורבן יהיה תיקון הבריאה.

ואין זה נוגע לכך שהחוטאים יענשו על חטאיהם.

לא יכול לבוא החוטא ולומר, אני,

אני שסייעתי שהדברים יגיעו לתכלית.

אני רצחתי ועבדתי עבודה זרה ועשיתי שפיכות דמים והכול אני עשיתי. מה, איך נהיה כל זה?

אתה חביב להתקבל עונש.

זאת אומרת, תחליט את זה גם הפעולות שלך שהן אינן על פי התורה.

כי הקדוש ברוך הוא משתמש בכול לעשות שליחותו.

וכמו שאמרו חכמים מבראשית רבה, ב' ה'

מתחילת בריאתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא את בית המקדש

בנוי וחרב ובנוי.

וכך הראהו לאברהם, ליצחק וליעקב.

אז רואים מפה

שהקדוש ברוך הוא

יודע מה הכול, משגיע בכול ומוציא את התכלית גם מהרשעים הכי גדולים שיכולים להיות.

אז גזירת הבן הילוד, היעורא, תשליכוהו.

זה הכול מחושב על פרט-פרט.

פרט-פרט.

ומזה יוצאת דווקא הגאולה.

מזה יוצאת הגול.

החלק הבא שאנחנו מגיעים אליו בהגדה,

ויוציאנו אדוני ממצרים.

לא על ידי מלאך,

ולא על ידי שרף,

ולא על ידי שליח,

אלא הקדוש ברוך הוא

הוא בכבודו ובעצמו.

רבנו רבי יחזקאל דוינשטיין, זכר צדיק וברכה, מביא את דברי המדרש בראשית רבה סח יב שבגלל שהמלאכים אמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה המלאכים שנשלחו

להשחית את סדום ועמורה הם אמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה

נדחו ממחיצתם 138 שנים.

קלח שנים.

אתם יודעים מה זה להיות?

מחוץ למחיצה למעלה בעולמות העליונים 138 שנה?

זה לא להוציא את הילד מחוץ לבית ל-24 שעות.

זה 138 שנה מחוץ למקום למעלה הכי קרוב לקדוש ברוך הוא.

איזה עונש.

על מה?

על דיבור אחד.

שהם לא התכוונו

למה שהם אמרו,

כמו שאנחנו מבינים.

נדחו ממחיצתם.

עד שעקב, הנה הוא ראה אותם עולים למרום.

מתי הם חזרו בחזרה?

בחלום,

בסולם יעקב.

הוא אומר, אחרי אלוהים עולים ויורדים.

אז מה הם אמרו?

כי משחיתים אנחנו את המקום הזה.

אין ספק

שהם לא התכוונו לומר שהם משחיתים מיוזמתם. זאת אומרת, הם תפסו

יוזמה עצמית.

הם אמרו, תשמע,

זהו, אנחנו הולכים להשחית עכשיו אצלנו במעמורה.

לא, זה ברור שזה לא כך.

ודאי שהם רצו לומר שהם השלוחים של הקדוש ברוך הוא.

אבל בדיבור נשמע שהם המשחיתים, הם הפועלים, כי משחיתים אנחנו.

הם לא אמרו בשם השם או הוסיפו משהו, אפילו שאחר כך הם אמרו

אבל הם נדחו כבר ממחיצתם

לדורות 138 שנה.

מפה לומדים כמה צריך לזהר אדם בדבריו

שלא השתמע כאילו הוא העושה, הוא הפועל,

הוא היוזם, הוא המבצע.

מי יודע כמה הקפדה ועונש הוא ממיט על עצמו בדבריו כשאינו מוסיף

אם ירצה השם, בעזרת השם, תודה לשם וכן הלאה.

כמו שכתב השלוח הקדוש בביאור על פי אדוני ישראל.

ייסעו ועל פי אדוני יחנו כל נסיעתך וחנייתך שיהיה שם השם שגור על פיך, על פי השם

ברוך השם נסענו בעזרת השם לשם וחנינו בעזרת השם שם ואכלנו בעזרת השם שם

על פי השם ייסעו ועל פי השם יחנו תמיד שם שמיים שגור על פיך באמת

לא כמו ביבי בעזרת השם.

זאת אומרת באמת,

כי הכל זה מאת השם. הגעת, חנית, אכלת, שתית, זה הכל השם.

אם לא, לא יכולת לעשות כלום.

יוסף, מה זכה ששם שמיים שגור על פיו?

צופנת פענח.

יכול לפענח חלומות, יכול לעשות דברים גדולים.

מה זכה?

למלכות 80 שנה על כל העולם כולו.

למה?

כי הוא ידע שהוא לא עושה כלום.

הכל זה השם.

אה,

אתה יודע שהכל זה השם?

אז אין בעיה. אם תקבל מלכות,

אתה לא תשתרר,

כאילו אתה עושה.

אז מלכות שמיים תהיה ניכרת בכל. וכך היה

שהוא מלט המצרים, עשה דברים גדולים, והיה קידוש השם בכל העולם כולו.

אז אם כן רואים שעל דיבור אחד לא כהוגן,

שלא היה עם כוונה שלילית,

אבל לא הוזכר שם השם השם,

הם נדחו 138. אז זה מתאים להבין את מה שכתוב, ויוציאנו אדוני ממצרים,

לא על ידי מלאך,

ולא על ידי שרף,

ולא על ידי שליח,

אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

בכבודו ובעצמו.

בהגדה לא מוזכר משה רבנו בכלל.

מילה וחצי מילה.

כי מי הציל אותנו? מי הושע אותנו? מי עשה את הכול?

הקדוש ברוך הוא.

השליח אין לו פה מקום.

זה הקדוש ברוך הוא עשה.

לכן מכה האחרונה הייתה מכה של הקדוש ברוך הוא,

ורק הוא עבר ופסח על בתינו.

אז זאת אומרת, מפה רואים שחשוב מאוד תמיד שאדם יזכור שהכל זה מאיתו יתברך.

סח מרן,

האבי עזרי, זכר צדיק לברכה,

זה היה רב שך,

בשעתו כיהנתי כמגיד שיעור בישיבתו של הגאון רבי אהרון קוטלר, זכר צדיק לברכה, בקלוצק.

הוא מספר ששם הוא היה מגיד שיעור.

ורבנו,

הכוונה לרבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק לברכה,

כיהן שם כמשגיח.

הוא היה משגיע בישיבה של רבי אהרון.

רבים התדבקו על הדלתות וביקשו להתקבל,

אבל המקום היה צר מהכיל.

הרבה רצו ללמוד בישיבה הזאת.

רבים התדבקו על הדלתות וביקשו להתקבל,

והמקום היה צר מהכיל.

נודע לנו שהגאון רבי ליב חסמן, זכר צדיק לברכה,

רבה של סטוצ'ין,

וראש ישיבתה לא פתח את הישיבה שנסגרה בסערת מלחמת העולם הראשונה,

והמבנים ריקים.

הועלתה הצעה שהישיבה תעבור לסטוצ'ין,

ורבי אהרון ורבי ליב יעמדו בראשה.

אחד ממגידי השיעורים נשלח לברר האם הדבר מעשי.

אברך צעיר היה.

נסע וחזר.

כשחזר,

הוא נכנס מתי שרבנו רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק לברכה,

משמיע את שיחתו בפני בני הישיבה.

כל המבטים הופנו לעברו,

סקרנים לדעת אם שליחותו הוכתרה בהצלחה.

ראה רבנו המשגיח

שדעתם הוסחה אמר

הנה

המגיד שיעור חזר

ואתם בטח רוצים לדעת מה הוא פעל, כן?

כולם מסתכלים לראות מה הבשורה.

אז אני אומר לכם מה היה.

הוא עלה לביתו של רב לייב ואמר

אני מישיבת קלוצק

ובאתי לברר אפשרות של העתקת הישיבה לסטוצ'ין.

באילו תנאים מתאפשר הדבר?

חקר אותו רב לייב

אתם ראש הישיבה?

אמר לא.

שמה משגיח?

אמר לא.

אני מגיד שיעור בישיבה.

אמר רב לייב

כשיבואו ראש הישיבה או המשגיח נדבר.

זה אמר

רבי יחזקאל לוינשטיין,

זכר צדיק וברכה, בלי להיות שם,

בלי לשמוע כלום.

הוא אמר זה מה שהיה.

והוא הוסיף על זה.

ולא כך ראוי היה לנהוג?

כשבא אליעזר לבית ביתו אל,

תקדימה אמר

עבד אברוהו מנוחי

קודם כל תגיד מי אתה?

עבד אברוהו מנוחי

תגיד נשלחתי על ידי ר' ברון קוטלר

תגיד

מה הוא אמר?

אני מישיבת קלוצק

ובאתי לברר אפשרות של העתקת הישיבה לסטוצין

באילו תנאים מתאפשר הדבר.

גם הוא לא אומר לו אם תהיה מוכן או לא, כאילו זה פשוט שזה ככה, רק תגיד באיזה תנאים.

זה מראה על טירונות.

אבל תראו מאיפה לוקח

רבי חזקאל לוינשטיין כל דבר.

פסוקים מהתורה.

הוא חי תורה,

נושם תורה,

כל הפסוקים לנגד עיניו.

רואים משם את כל ההנהגות שאדם צריך לחיות בחייו.

כל פסוק אומר הכול.

עבד אברוהו מנוחי.

קודם כל תכריז מי אתה.

והמגיד שיעור ששמע את זה יוצא מפיו התפעל.

ואמר, השתאיתי כל כך, ממש כך היה.

לא נפל מדבריו ארצה.

עליו נאמר, חכם עדיף מנביא.

ארבעים שנה לאחר מכן,

בשנת תשכב,

זה היה קצת מזמן,

התייחס רבנו לעניין הזה בשיחתו.

הזכיר דברי רבנו יונה,

שערי תשובה ג',

קפה,

בביאור החלק השמיני

מבני כת השכרים שאינם מקבלים פני שכינה.

יש ארבע כיתות שלא מקבלים פני שכינה,

אחת מהן זה כת השכרים.

שכרים זה השקרנים.

אז יש שם חלק שמיני בכת השכרים.

אז כתוב,

מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו,

זה שקרן שאין כדוגמתו, משתבח במעלות שאינן נמצאות בו.

והביא את דברי הירושלמי בסוף שביעית,

שאם מכבדים אותו כי יודע שתי מסכתות,

ואינו יודע אלא אחת,

חייב להעמידם על טעותם.

חושבים שהוא יודע שתי מסכתות, הוא יודע רק אחת, צריך להעמיד אותם על הטעות.

חייב אדם

להגדיר עצמו, להגדיר את מדרגתו.

חייב אדם להגדיר לעצמו מה מדרגתו.

אם הוא יחשיב עצמו יותר ממעלתו,

הוא נכלל בקת השכרים,

שאין הבדל בין המשקר לעצמו למשקר לאחרים.

שגרן,

שגרנה,

זה כת של שכרים.

כמה מחשיבה התורה מעלה זו שאליעזר עבד אברהם,

זקן ביתו המושל בכל אשר לו,

דהיינו הוא היה מושל ביצרו,

דמשק אליעזר, כמו שאברהם מושל ביצרו.

שהייתה דמות דיוקנו דומה לאברהם אבינו. מי שרואה את דמשק אליעזר רואה את אברהם אבינו.

וכאשר ראהו לבן חשבו לאברהם אבינו.

והיה מושל ביצרו כמותו.

ומיד עם בואו לחרן הקדים מאמר,

על הכניסה,

עבד אברהם אני,

עבד אברהם אנוכי,

חזר ואמר כמה פעמים

שהוא עבד אברהם, שלא יחשבו אותו יותר מזה.

והרי באמירת עבד,

כשאומר על עצמו שהוא עבד, זה ביזיון גדול לאדם להגיד שהוא עבד של מישהו.

תגיד, סמנכ״ל, מנכ״ל, עוזר בכיר,

נהג ראשי,

תגיד משהו,

עבד אברהם אנוכי.

ולא הוצרך כלל האמירה הזו. מי ביקש ממך להגיד? שאלו אותך מי אתה?

הוא פתח ישר ואמר, עבד אברהם אנוכי.

ומה אם שליח הוא? ואם הוא יגיד שהוא שליח, אני שליח של אברהם אבינו?

לא.

עבד אברהם אנוכי.

למה?

כי הגמרא בבבא קמא, צדיק בייס,

עמוד בייס,

בבראשית רבה ס' יא אומרת

דבר מגונה שיש בך אמור תחילה.

שלא יטעו בך בני אדם.

ראו כמה אנחנו רחוקים מהמידה הזו.

כשמדברים בדברי תורה ומביאים דבר תורה של אחר,

אחד אומר דברי תורה, אבל אומר דברי תורה לא שלו,

לא חידושים שלו, הוא אומר בשם אחר.

מי מדבר בכלל על המייחסים את הדיבור הזה של האחר לעצמה? מי מדבר עליהם? אלה נקראים גנבים.

גנב.

גונב חידושי תורה.

אומר אותם כאילו זה הוא.

גנבים.

אתם יודעים כמה גנבים כאלה יש?

בלי סוף.

והמבין מבין.

אבל גם כשאומרים דברים בשם אומרם,

ומזכירים בסוף,

לאחר שקיבלו עליהם את ההתפעלות והכבוד,

זה גם כן נקרא שקר.

זאת אומרת,

אדם יוצר מצג שווא כאילו הוא אומר איזה דבר תורה שלו,

ובסוף הוא מזכיר, ואת זה אמר פלוני אלמוני.

אם זה בשביל לעורר את הציבור לנסות להבין מי האומר ומה אמר,

אבל אם זה להשאיר את כל ההתפעלות על החלק שהוא אמר, ואחר כך להזכיר ככה בקצת,

זה גם כן שקרוני.

לא כך

נהג אליעזר,

משום שהיה עבד אברהם,

והוא דבק במידתו של אברהם רוח נמוכה

של ריבו, מתלמידי

אברהם אבינו,

מי שיש להם רוח נמוכה.

אין לו שום גאווה.

לכן הוא יכול להגיד בשקט, עבד אברהם אנוכי.

ויפה שיחתם של עבדי אבות

מתורתן של בנים.

כמה יש ללמוד מזה.

אתם רואים נקודה אחת.

יסוד שלם בכל חייו של האדם.

נקודה אחת מגלה כמה אדם שקרן.

עכשיו תשמעו את מעלתו

של הגאון הצדיק,

רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק וברכה.

אז אחרי שכתוב שהקדוש ברוך הוא עבר בעצמו בארץ מצרים,

כתוב ועברתי בארץ מצרים,

אני ולא מלאך.

אז מה כתוב?

ולא על ידי שריו, לא על ידי שליח.

כתוב ככה, בזוהר הקדוש

אמרו בחלק א',

כ' טז,

עמוד ב'.

טומאת מצרים הייתה נוראה כל כך

עד שמלאכים עלולים היו להיות מושפעים ממנה,

והוצרך הקדוש ברוך הוא לרד לשם בעצמו.

זאת אומרת,

המלאכים עצמם היו מושפעים מארץ מצרים והיו יכולים לטמא בה.

עד שהוצרך הקדוש ברוך הוא לרד לשם בעצמו.

סך הגאון הצדיק רבי אהרון טויסיג שליטה,

שפעם אחת הוצרך רבנו לנסוע לרופא בתל אביב,

הזמין מונית שהחלונות האחוריים מכוסים בווילונות.

המונית הגיעה ורבנו נכנס למושב האחורי בליווי תלמיד,

הקפיד שהחלונות יהיו סגורים וישב כל הנסיעה בעיניים עצומות.

הנהג הביט בו מהראי וטמא.

במהלך הנסיעה הפטיר רבנו,

זהו, הגענו לתל אביב.

הנהג שהיה רחוק לגמרי מן היהדות,

טמא. מאין הרב יודע?

חלונות סגורים,

עיניים עצומות,

והוא אומר, זהו,

הגענו לתל אביב.

אז הוא ענה לו, האוויר כאן אחר.

טמא והמשיך בנסיעה,

המתין שיסיימו את הביקור והסיע אותם חזרה.

רבנו ישב בעיניים עצומות, מלפתע הפטיר.

נכון שכעת הגענו לבני ברק?

ואכן באותו רגע נכנסו לעיר.

מאותה נסיעה נהג שמר על קשר עם הרב וחזר בתשובה.

מרגישים את הטומאה של תל אביב

ומרגישים את התורה של בני ברק.

הגאון הצדיק, רבי שלמה ברבדה, זכר צדיק וברכה, סיפר שפעם הוא נסע עם רבנו במונית,

ולפתע הוא גחן ושם את ראשו בין ברכיו.

לא רק

מונית מכוסה ועיניים עצומות, גם הראש בתוך הברכיים.

כשנשאל,

ענה שהמכונית מתקרבת לבית קולנוע,

והאור הבוקע מחזית הבניין עלול להאיר במכונית,

ואין לשער גודל הנזק מאור טמא זה.

לכן שיקע ראשו בן ברכיו, כי לא די בעצימת עיניים.

אתם שומעים מה זה קדושה של בן אדם?

הגאון הצדיק, רבי שלמה ברבדה, זכר צדיק וברכה,

דבק כל כך ברבנו,

בהגיעו מגלות שנגאי לארצות הברית.

כשעלה רבנו ארצה, יעץ לו לבוא אחריו וללמוד בישיבת מיר,

בה כיהן רבנו כמשגיח.

בהגיעו,

הזהירו רבנו שלא יצא לרחוב אלא לצורך גדול,

וגם אז שלא ייסע בתחבורה ציבורית אלא במונית.

תאמר רבי שלמה ברבדה, מונית עולה כסף רב.

מניין לבין ישיבה כסף למוניות?

אני אשלם לך על זה.

הבטיח רבנו שסבל דחקות נוראה והיה עני מרוד ממש.

לא יעצתי לך לעלות לארץ ישראל כדי שתטמא את עיניך בפריצות שברחובות ובתחבורה ציבורית.

הוא לוקח אחריות על זה. אני הבאתי אותך לפה,

אני לא רוצה שתיכשל בגללי.

כשהיה רבי שלמה מספר זאת, היה מוסיף.

בעלו הפריצות שהייתה ברחובות ירושלים לפני ארבעים שנה

הייתה נחשבת לצניעות בדורנו.

אנחנו מדברים על עשרות שנים עוד קודם.

בעיצומה של המערכה נגד ניתוחי מתים, פעם הייתה מערכה גדולה.

היו לוקחים אנשים, מנתחים אותם חופשי,

עושים בהם מה שרוצים פה.

מקררים שלמים של איברים של בני אדם,

שחותכים אותם לחתיכות, מוציאים איברים, שמים במקררים.

הייתה עצרת גדולה נגד ניתוחי מתים,

באולם אוהל שם בתל אביב.

תיאטרון זה.

שם הייתה צריכה להיות עצרת.

וגדולי הדור נועדו לזעוק זעקת היהדות הנאמנה.

זה היה המקום הכי ראוי שהם מצאו בתל אביב.

באו אל רבנו

ושאלו אותו האם להשתתף בעצרת שנועדה למחרת.

באותו ערב

בוועד

פתח והקריא את דברי המסילת ישרים.

ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך.

אדם

נברא בעולם,

ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך,

ושלא תהיה שום מטרה אחרת

בכל מעשה שיעשה,

אם קטן ואם גדול,

אלא להתקרב אליו יתברך.

כל המעשים צריכים להיות רק להתקרב לבורא יתברך.

כל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי להתקרבות הזו ירדוף אחריו ויואחז בו ולא ירפנו.

וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה יברח ממנו כבורח מן האש.

סגר את הספר,

וסיכם.

להסתובב בחוצות תל אביב,

ודאי לא יביא להתקרבות אל הבורא יתברך.

זאת הייתה התשובה, אם ללכת מחר

ולהשתתף בכנס של גדולי הדור

בעניין ניתוחמתי.

שמעתם?

בדרך שאתה הולך לשם לדבר חשוב,

אבל להסתובב בחוצות תל אביב, עד שאתה תגיע, כן?

ודאי לא יביא להתקרבות אל הבורא יתברך.

אז יצר רע בדרך שאתה הולך לדבר גדול, הוא כבר מכניס לך את המין, את כל הטומאה ואת כל מה שתראה בדרך, ותחשוב וכו' וכו'.

ברישומים והמראות האלה יישארו לך יותר מדברי גדולי ישראל בעניין נטיעת מתים.

מאיפה הוא מביא את זה?

ממסילת ישרים.

הכרעה.

מילה במילה.

סחא הגאון,

רבי יהושע קרלינסקי שליטא.

רבנו עלה לישיבה בסדר שני ושאל היכן בחור פלוני?

חיפשו הוא ולא מצאו.

התעניין האם היה בשיעור?

האם היה בארוחת צהריים?

אנוש היה?

ביקש שיראו אם הוא בחדרו.

הלכו לחפשו ולא מצאו.

אמר לך שיבוא, שילחו אליי.

מייד.

אני דואג לו.

הבחור הגיע בערב.

מסרו לו שרבנו חיפשו והורה שיבוא מייד.

נחפז ובא.

אך ראהו רבנו החל לגעור בו.

אתה יודע כמה דאגתי לך?

איך לא פחדת לנסוע למקום כוחי ועוצם ידי?

לא תוכל לשער כמה נוראה השחטה זו.

שנים יעברו עד שתוכל להתנקות ממנה.

הבחור שב לחדרו המום.

חבריו, כי תראו הוא.

היכן היה?

באיזו סכנה הוא מדובר?

מה רצה רבנו?

והוא באחת.

מאיפה הוא ידע?

מאיפה הוא ידע? ככה הוא אומר.

וסיפר דודו קצין בחיל האוויר.

והזמינו אותו לחנוכת שדה תעופה צבאי בנגב.

הוא לא סיפר לאיש ונסע.

ואכן זה היה מעמד של כוחי ועוצם ידי של חיל האוויר.

אבל מאיפה ידע המשגיח?

הכתוב מצוונו לא תחיה כל נשמה.

כשעם ישראל נכנסו לארץ ישראל,

הם צוהו לא תחיה כל נשמה.

פיאר הרמב״ן

שאם יישאר בארץ ישראל ולו כנעני אחד,

ימשוך לב העם לעבודה זרה.

שמעתם?

למה לא לחיות כל נשמה, לא להשאיר אף אחד?

כי אם יישאר אפילו כנעני אחד בארץ ישראל,

הוא ימשוך את לב העם לעבודה זרה.

איך יובן הדבר? הרי לא מדובר בדור דעה.

ובעזרתו יתברך, הם הופכים להיות אדוני הארץ.

והכנעני על אליליו הובס.

הוא הפך להיות עבד נרצע.

ואין לו משען ומשענה, הוא יחידי נשאר.

והוא יחטיא את העם הנבחר.

זה החשש, לכן לא תחיה כל נשמה.

אין זו תמיהה בכלל.

אלא אם אין יודעים שהרע והטומאה הם מציאות,

אז לא מבינים.

יעוין באיבן עזרא בציווי.

כתוב לא תלין נבלתו על העץ,

כי קיללת אלוהים תלוי,

ולא תטמא את אדמתך.

לא תטמא את אדמתך. ממה?

האדמה תטמא ממה?

מנבלתו של תלוי אחד.

אז לא תלין אותה על העצר לקבור אותו ביום.

שכתב שהמומת בחטאו,

שורה עליו קללה ומטמאת כל הקרוב אליו.

לכן יש למהר לקוברו.

זהו שאמרו במדרש על הפסוק

מורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם.

זה שאמר הכתוב, תקשיבו טוב, דבר מדהים.

הכתוב אומר באיוב ל״ה י״א מלפנו מבהמות ארץ

ומעוף השמיים יחכמנו.

תקשיבו מה כתוב.

יש ללמוד מפרעה של אליהו שלא רצה להימסר לעובדי הבעל גם כשאמר לו שזו מצווה והתקדש עם שמיים בכך שלא תרד להם האש.

אין על הפר המוקרב לאדוני.

אתם שומעים?

אליהו בהר הכרמל, היו נביאי הבעל,

והיה אליהו לקחו שני פרים שווים במראם בקומתם

בדמיהם

והפילו גורל, זה יצא לשם וזה לבעל.

זה שנבחר לבעל הם היו הראשונים שצריכים להקריב אותו

והוא עוזב אותם

ולא רוצה, לא סליחה, הוא לא עוזב אותם, הוא לא זז.

מנסים כולם לגרור אותו והוא לא זז.

לא זז.

אין. כאילו זה בטון, אי אפשר להזיז.

עד שאליהו

מבקש ממנו שילך

ומשכנע אותו.

מה משכנע אותו?

אומר לו שיצא קידוש השם גדול מפיו. אומר לו, ככה אתה אומר לי שאני אעשה קידוש השם פותח את הפה, מדבר.

אני אלך לבעל

הוא אומר לו,

כשם שתהיה מצווה בפר,

לשם ככה תהיה מצווה בך.

הוא אומר,

יתקדש שם שמיים בכך שלא תרד להם האש

אלא לפר המוקרב לשם רק.

מדוע באמת סרב הפר?

הוא לא קיבל את ההצעה של אליהו.

מדוע הוא סרב?

אם משום האיסור,

הרי אין שייך מולו.

מה אדרבה, זה מצוותו.

אין פה איסור, יש פה מצווה, אז למה לא הלך?

אבל הפר נחרד מה טומאה.

מה טומאה שתהיה עליו.

מה טומאה שתהיה עליו.

אז רואים מפרעה של אליהו

עד כמה הטומאה

שולטת ואפילו צריך ללמוד שפר לא רוצה שטומאה תשרה עליו.

כל שכן בן אדם צריך ללמוד.

לכן כתוב, מלפנו, מלפנו זה תלמדנו מבהמות ארץ.

הנה, הבהמה הזאת, הפר הזה, אנחנו צריכים ללמוד ממנו.

אם לא ניתנה תורה לישראל מה זה טומאה, היינו צריכים ללמוד את זה מהפר של אליהו.

ומעוף השמיים יחכמנו. גם העופות יכולים ללמד אותנו מה זה טומאה.

העורבים לא רצו להביא לאליהו הנביא מאחד

מאחאב מלך ישראל.

העורבים לא רצו.

אלא מיהושפט מלך יהודה.

יהושפט היה צדיק, אחאב היה רשע. לא רצו להביא מהבית של אחאב.

וכי חששו שיעבדו עבודה זרה בבית אחאב?

האם בגלל זה העורבים חששו להיכנס לבית אחאב בגלל שיש שם עבודה זרה?

לא.

מהטומאה שיש בבית הם חששו.

העורבים הם עוף טמא.

והם חששו מהטומאה שיש בבית

של אחאב.

נו,

אם הפער

של אליהו

חשש מטומאה

והעורבים חששו מטומאה,

אנו מדוע לא חוששים לצאת לרעו?

ויותר ידוע שהגאון מווילנה, זכר צדיק וברכה, הורה.

תקשיבו, הגאון מווילנה הורה,

מי שאינו טהור לא ילך לבית קברות.

זהו, אז לא יכולים להיות לוויות כבר.

למה?

מי שאינו טהור שלא ילך לבית קברות.

כי מצא מין את מינו ונעור,

הטומאה תדבק בו חלילה, כי מין במינו הוא טמא, ושם איש טומאה, היא תדבק בו.

אם כן, מי שאין מחשבותיו קדושות וטהורות,

חייב לחשוש שבעתיים מיציאה לרחוב.

כי אז זה מין במינו ונעור.

כשירד משה רבנו מהר סיני אמר לו יהושע כל מלחמה במחנה.

ענה הוא משה אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה.

פירש רשי אין הקול הזה נראה קול ענות גיבורים,

שצועקים ניצחון,

ולא קול של חלשים שצועקים ביי,

או קול של מנוסה.

קול ענות אנוכי שומע.

פירש רשי קול חירופין וגידופין

המענים את נפש שומעם

כשנאמרים לו.

יש להבין, הלוא מהכתוב מוכח

שהם לא שמעו בבירור.

הרי אמר לו יהושע, כל מלחמה במחנה במשה עונה לו, אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אני שומע.

זאת אומרת,

היה זה קול העם ברעו, קול העם ברעו,

שהיו מריעים ושמחים וצועקים.

ניתן היה להבחין שאין כאן תרועה של מנצחים,

ולא זעקה של מנוצחים.

אבל איך שמע משה רבנו קול חירופין וגידופין?

איך הוא שמע?

קול של חירופין וגידופין. הרי מדובר על קול מרחוק,

שלא מזהים בדיוק איזה סוג של קול זה.

אבל להגיד שזה היה קול של חירופין וגידופין?

אלא שהטומאה היא מציאות,

כמו שקדושה היא מציאות.

הוא חושב שהקדושה מתדבקת בתשמישי קדושה,

ובאוויר של בית הכנסת ובית המדרש שורה קדושה.

כך נטמא האוויר במקום של טומאה,

עד שאמרו שהיה זה חסד הבורא שעבר בארץ מצרים,

מקום טומאה,

ונגלה עליהם שם.

והקול הטמא מטמא האוויר,

ומשפיע על השומע גם אם לא ישמע בבירור.

ומשה רבנו חש שזה קול של חירופין וגידופין,

ואין פלא בכך

שבני תורה שיוצאים לשוק החיים משתנים בכלל.

מי שיוצא לשוק החיים,

זה לא יישאר לעולם אברך.

זהו.

הוא כבר נטמא בטומאת הרחוב.

אז מי ששומע את הזמרים הפסולים, רחמנא לצלן,

כמה זה משפיע על הנפש, הוא נהיה מכור.

מכור. הוא לא יכול, הוא לא יכול, הוא לא יכול.

וטומאת הזמרים, שהם טמאים בעצמם,

והשירים שלהם פסולים וכו',

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

ומצאתי מכתב

לפני מספר ימים.

ונתפלאתי מאוד למצוא דבר שלא כל כך מסתדר.

מה לא מסתדר?

תכף תשמע עוד דבר.

יש פה פסק הלכה.

קריאת הרבנים

היות כי נפרץ לאחרונה אשר בשמחה של מצווה

מביאים בעלי שיר המנגנים שירים הלקוחים מן הנוכרים ומפורקי עול תורה, רחמנא לצלן,

ואף מזמרים בצורה ובסגנון המנוגד לדרך ישראל סבא,

ועל ידי זה נהפכת השמחה של מצווה לשמחה של הוללות,

חס ושלום.

אז מה כתוב כאן?

כתוב

שמחה של מצווה מביאים בעלי שיר שמנגנים שירים לקוחים, סליחה שם לא להפריע, תודה.

בעלי שיר שמנגנים שירים הלקוחים מן הנוכרים ומפורקי עול תורה.

זאת אומרת, בין אם זה מגויים,

שירים של לקוחים מהגויים,

טורקית למשל, יוונית למשל,

וכל מיני,

ומפורקי עול תורה,

רחמנא לצלן,

ואף מזמרים בצורה ובסגנון המנוגד לדרך ישראל סבא,

ועל ידי זה נהפכת השמחה של מצווה

לשמחה של הוללות, חס ושלום.

ולכן, איננו מזהירים את בעלי השמחה הזוכים להשיא צאצאיהם,

להתנות עם בעלי השיר,

שינגנו אך ורק שירים אשר מקור מקומם טהור הנהוגים בין יראי השם.

רק שירים

אשר מקור מקומם טהור הנהוגים בין יראי השם,

וגם אופן וצורת הנגינה תהיה בנחת.

ובצניעות,

לא בעוצמות כמו שמחרישים את האוזניים,

ובצניעות בלי להתנועע על הבמה ואורות

ולזרוק על אנשים כל מיני חלקיקים.

ובא להישמע שיר שאינו ממקור טהור,

ואפילו אם ילבישום על פסוקי קודש ומאמרי חכמים,

זיכרונם לברכה.

אתם שומעים?

זה בדיוק הפוך ממה שהרב עובדיה יוסף פסק.

כמו כן, יש להשתדל לסחור אך ורק אנשי תזמורת יראי השם השומעים בקול חכמים.

זאת אומרת, גם אנשי התזמורת צריכים להיות יראי השם,

וכאלה שומעים בדברי החכמים ולא מופיעים מעורב, חס ושלום, שזה נגד.

מה שאמרתי שזה נגד הרב עובדיה יוסף, פירושו שהוא מתיר לשמוע שירים של כוחים אפילו מן הגויים ולהפוך אותם לשירי קודש.

פה כתוב שלא.

ואנו קוראים לציבור החרדים לדבר השם לעמוד בפרץ

ולהשתתף רק בשמחות שבהן הניגונים הם על טהרת הקודש

ורוח חכמים נוחה אמנה.

והפריון נמתיה למעלת כבוד הרבנים הגאונים ראשי ישיבות שליטא,

שיצאו בחרוז קודש לגדור גדר בעניין זה.

ושומע לדברינו ישכון בטח בשמחה של מצוות יהיה שרויה במעונם תמיד,

ויזכו לשמוע בשמחת

בניין בית המכירה במהרה בימינו אמן.

מי חתום פה?

הרב שמואל ווזנר,

שליטא,

גדול הפוסקים האשכנזיים,

בן מאה.

הרב ניסים קרליץ,

שליטא, שמשלח לו רפואה שלמה מהרה.

הרב יצחק אזרחי, ראש הישיבה בירושלים,

והרב שמעון בעדני,

ספרדי-תימני.

תימני-ספרדי.

איך זה יכול להיות?

הוא חתום. על דבר שלי הוא לא הסכים.

נחתום נגד הזמרים הפסולים, ופה יש יותר חמור ממה שאני רציתי להחתים.

אבל עוד מעט יצא סרט קצר שיסביר בדיוק

מה היה בזמן הבחירות.

ואז התבהרו כמה דברים.

אז אנחנו שומעים שהרב שמעון בעדני לא מתיר,

לא מתיר,

לשמוע בעלי שיר שמנגנים שירים הלקוחים מן הנוכרים ומפורקי עול תורה, רחמנא ליצלן,

ואף מזמרים שהם מזמרים בצורה ובסגנון מנוגל דרך ישראל סבא,

ובזה נהפכת השמחה של מצוות השמחה של הולידות.

והוא מזהיר את בעלי השמחה

שזוכים להשיא את צאצאיהם, להתנות עם בעלי השיר,

התניה,

שינגנו אך ורק שירים שמקור מקומם טהור,

לא מגויים ואחרים, כן, ולא מפורקי עול,

והנהוגים בין יראי השם,

רק שירים ששרים אצל יראי השם,

וגם אופן וצורת הנגינה תהיה בנחת ובצניעות,

ולא יישמע שיר שאינו ממקור טהור,

גם אם ילבישו את השיר שהוא לא ממקום טהור, עם פסוקי קודש ומאמרי חכמים,

זיכרונם לברכה.

ההפך,

אמר הרב עובדיה,

זכר צדיק לברכה.

כמו כן,

יש לזכור אך ורק אנשי תזמורת,

שהם יראי השם השומעים בקול חכמים.

אתם שומעים?

להקה של יראי שמיים,

כולם מתופף ונגן וגיטריסט וזמר, כולם צריכים לראות שמיים, השיר של יראת שמיים,

צריך להיות מקור טהור,

בנהוג אצל יראי השם, בלי תנועות, בלי זה, בלי פה, בלי שם,

בלי גויים, בלי לקדש אותו, בלי להכשיר אותו, בלי שום דבר.

כשר למהדרין של המהדרין, שמעתם?

אי אפשר לעמוד על זה.

ואם לא, תקשיבו, ואם לא,

ואם לא,

הוא אומר,

ואם לא,

אנחנו קוראים לציבור לעמוד בפרץ,

לא להסכים,

ולהשתתף רק בשמחות, אז לא ללכת לשמחה כזאת,

להשתתף רק בשמחות שהניגונים על טהרת הקודש

ורוח חכמים נוחה ממנה.

עכשיו, לאור כל זאת,

צאו ובדקו מי מופיע בחתונות כאלה בעצמו.

צאו ובדקו.

האם עומדים בזה גם הרבנים שאומרים את הדברים,

או שנכנסים בלי להבחין במה שקורה בחתונה שהם נמצאים?

לבדוק.

שימו לב מהיום לאור זאת, מי נמצא בחתונות נגד הפסק

של הרב ועדני.

מדהים.

למה?

כי זה טומאה שאין כדוגמתה.

הרי למדנו עכשיו מה זה טומאה.

ראינו מה זה טומאה, נכון?

אז פירושו של דבר, אפילו לבית הקברות אדם שהוא טמא. מה זה טמא? מחשבותיו לא טהורות.

שלא ייכנס לבית הקברות, אומר הגאון מווילנא,

למה?

כי מין במינו נעור.

לטמא תדבק הטומאה.

אז שלא ילכו.

אתם שומעים?

הוראה של הגאון מווילנא.

לא יאומן כי יסופר.

וכתוב שכוח הפועל בנפעל.

המלחין שכתב את השיר,

והזמר שמשורר,

והמתופף וכל בעלי הנגינה.

כוח הפועל, אלה שפועלים את השיר,

בנפעל, במי ששומע את השיר.

ראינו שמשה רבנו,

מהקולות שהוא שמע מרחוק, הוא הבין שזה חירופין וגידופין.

איך הוא ידע?

הוא לא שמע ממש.

אלא הטומאה, היא נמצאת באוויר, והוא הרגיש שזה טומאת חירופין וגידופין.

נו, אני חושב שבזה אפשר לסיים ולדעת מה מוטל עלינו היום,

לשים לב מעכשיו

ועד כמה צריך להיזהר.

רבי יחנן יאמר השיא אומר,

גדוש ברוך הוא לזרק עם ישראל, לפי קור בטוס ועוד שנה אמור אדון העובד למעשה וגיא, יחדים תרע ויעדים.