מצוות עשה של פסח | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, בעילום שם,

יזכה לתקן את המידות ולעמוד בכל ההתחייבויות

על פי התורה,

על פי הכנישתה,

ובני משפחתו, אמן.

מצוות הפסח, מצוות עשה.

מצוות עשה, להשבית חמץ ב-14 בניסן

שכר המצווה,

על ידי קיום מצווה זו יוצאים ישראל מרשות הטומאה

ונכנסים לרשות הקדושה.

כמו שאומר הזוהר הקדוש,

ב-14

הרי נאמר כבר הטעם,

שהרי אז מבטלים חמץ בשאור.

חמץ זה חמץ בעצם,

בשאור זה מה שאנחנו קוראים משמרים או מחמצת, כל אלה.

ומסתלקים ישראל מרשות אחרת,

דהיינו מהרשות של הטומאה,

ונעקרו ממנה

על ידי ביעור חמץ והשבתתו,

אז מסתלקים מרשות האחרת, מהסטרה האחרונה,

ונעקרים ממנה, ונאחזים במצע שהיא הקשר הקדוש.

עוד כתב השלעה בספר המוסר.

לפיכך ציווה השם יתברך ויתעלה שמו להשבית חמץ בערב פסח

כנגד עשר טומאות.

כדי לבטל אותה מול בערה מן העולם,

שלא יישאר שום קטגור בעולם על ישראל,

אלא ישראל יהיו ברחמים בפסח.

כמו שנאמר, ליל שימורים הוא לאדוני,

לילה משומר מן המזיקים.

זה לילה שהוא שמור מן המזיקים ופורענויות ומקטרגין של העולם.

בהם יושבים שמורים כבני חורין,

כיין הטוב שעומד על שמריו

בבטחה בלי פגע רע

ובלי שום קטרוג.

זה מה שנגרם מהשבתת החמץ והשאור.

מעשה

על דקדוקו של מרן החזון איש בקיום מצווה זו מסופר

בשעת הביעור

היו שורפים

אפילו מה שבתוך פחי האשפה שבחצר,

שמא יש שם חמץ.

ואחר כך היו שוטפים הפחים במים.

מדובר בגדולים, בירוקים.

אם ככה היה מקפיד החזון איש

מה אנחנו עושים כשאנחנו נמצאים ברשות של שכנים ולא כולם

אכפת להם ולא כולם דואגים ניקיונות וכו' וכו'.

אז מבטלים כל אחד את החלק שלו

בין בגינה,

בין בפחים,

בכל דבר שמשותף,

אז עושים ביטול הפקר.

מפקירים את כל מה שיש וכולי מרשותו.

מצווה נוספת, מצוות עשה לאכול מצה בליל ראשון של פסח.

מה השכר שלה?

גדול שכר מצווה זו של אכילת מצה בליל ראשון של פסח, זה דאורייתא.

כמו שאמרו במדרש,

אמרתי לכם, אכלו מצות.

לא אמרתי לכם, אלא לטובתכם,

שתזכו ללחם אבירים,

שנאמר לחם אבירים אכל איש,

צידה שלח להם לשובע.

סגולת אכילת מצה

להבריח את כל המזיקים.

כמו שאמרו בזוהר הקדוש,

מצה,

בגלל שהיא משדדת ומבריחה לכל הצדדים הרעים

ועושה קטטה עמהם.

כדוגמת

השם שדי שבמזוזה,

שמבריח לשדים והמזיקים שבשער.

כך גם היא מבריחה אותם מכל משכנות הקדושה,

ועושה מריבה וקטטה בהם.

ובכוח אכילת מצה,

להגיע לאמונה.

כמו שאמרו בזוהר הקדוש,

המצה היא הרפואה

להיכנס ולדעת בסוד האמונה.

זה נקרא לחם האמונה,

על פי הזוהר.

כתב השלה הקדוש,

ראיתי מבנה עלייה,

שהיו מנשקים המצות והמרור,

והכול לחיבוב המצווה.

כמו שאנחנו מנשקים את האתרוג.

מאשרי מי שעובד השם בשמחה.

העונש שלה,

בעוון שאין אוכלים מצה בפסח,

נענשים שאוכלים בין שבעים.

אדם אוכל ולא שבע.

כמו שאמרו במדרש משנת רבי אליעזר,

אכול ואין לשבעה.

משום חלה ומצה בפסח.

אם אוכלים בלי הפרשת חלה,

או לא אוכלים מצה בפסח,

אחד מהעונשים שאוכלים ואין שבעים.

אז אם איתרתם מישהו כזה,

תבדקו אצלו את שני הדברים האלה.

מצווה נוספת, מצוות עשה.

נספר ביציאת מצרים בליל חמישה עשר בניסן.

מה הסכר?

כמה הפליגה רעיה מהם נא בגודל המצווה ושכרה.

מזה לשונו.

כך העמדנו, כל בן אדם שמספר ביציאת מצרים,

ובאותו סיפור הוא שמח בשמחה,

הוא מזומן לשמוח עם השכינה בעולם הבא,

שהוא השמחה הגדולה מן הכול,

שהרי הוא בן אדם ששמח באדונו.

הקדוש ברוך הוא שמח באותו סיפור.

באותה שעה הקדוש ברוך הוא אוסף את כל הפמליה שלו,

ואומר להם,

לכו,

ותשמעו את סיפור השבח שלי,

שמספרים בניי

ושמחים בגאולתי.

אז כולם מתאספים ובאים ומתחברים עם ישראל,

ושומעים את סיפור השבח,

ואיך שהם שמחים בשמחת גאולת אדונם.

ואז הם באים ומודים לקדוש ברוך הוא

על כל אותם ניסים וגבורות,

ומודים לו על העם הקדוש שיש לו בארץ,

ששמחים

בשמחה בגאולת אדונם.

ואז נוסף כוח וגבורה למעלה,

וישראל נותנים באותו סיפור כוח לאדונם.

משל למלך

שנוסף לו כוח וגבורה כשמשבחים את גבורתו ומודים לו,

וכולם פוחדים ממנו,

ומתעלה כבודו על הכול.

אור החיים הקדוש כתב

שהמצווה של סיפור יציאת מצרים סגולתה בנים.

זה לשונו.

ואפשר עוד שירמוז באומרו, והגדת לבנך,

שאם יגיד האגדה האמורה בעניין,

יזכהו השם שיגיד לבנו,

אז יזכה לבנים.

מעשה ברבי אליעזר,

ברבי יהושע,

ברבי אלעזר בן עזריה,

ברבי עקיבא,

ברבי טרפון,

שהיו מסובין בבני ברק, זו הייתה עירו של רבי עקיבא,

היו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה,

עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם, ריבותינו,

הגיע זמן קריאת שמע של השחרית.

פעם הבאתי על זה,

את מה שאמר הרב ברייש,

אב בית דין דה ציריך,

בנושא הזה, מי שזוכר, אשריו.

מעשה

באישה אחת אלמנה

שנכנס בה רוח אחד

וציער אותה צער גדול ורב עד למאוד.

ונכנסו בני אדם אצלה ודיברו עימה,

והוא השיב לכל אחד ואחד על מה ששאל לו.

הרוח

שנכנסה בתוכה,

כל מי ששאל אותו שאלה היה משיב.

ובראות קרובי האישה, את צער וכאב האישה, שגדול עד מאוד,

הלכו אצל החכם רבי יצחק לוריא,

הארי הקדוש זיכרונו לחיי העולם הבא,

בחילוף עניו,

שיוציא את הרוח מהאישה.

ובהיות שלא היה לו באותו פעם פנאי,

שלח לתלמידו רבנו חיים ויטל, זכר צדיק וברכה,

ומסר לו הכוונה בשמות,

וציבה שיגזור עליו, על הרוח, נידויים בחרמות,

ויוציאנו בעל כורחו.

וכיוון שנכנס מורנו רבי חיים,

מיד הפכה האישה פניה ממנו לכותל.

אמר לו רבי חיים, רשע,

למה הפכת פניך ממני?

השיב לו הרוח ואמר,

איני יכול להסתכל בפניך,

שהרשעים אינם יכולים להסתכל בפני השכינה.

מיד גזר עליו רבי חיים,

שיהפוך פניו,

ומיד עשה כן.

שאל אותו רבי חיים, מה חטאת?

שהענישוך עונש גדול וחמור כזה.

השיב לו ואמר,

חטאתי באשת איש,

והעמדתי שלושה ממזרים.

והנה זה לי עשרים וחמש שנה,

שאני הולך נע ונד בארץ,

ואין לי מנוחה.

אמר לו הרב, עד מתי יהיה לך העונש הזה?

וכי אין לך תקומה?

השיב לו הרוח ואמר,

עד שימותו הממזרים אשר הולדתי,

כי כל זמן אשר הם חיים וקיימים,

אין לי תקנה.

וכל העם אשר היו שם,

עם רב עד מאוד בכו כולם הרבה בכי,

כי נפל פחד אימת וחרדת הדין עליהם,

ונעשה התעוררות גדולה בכל המדינה מאותו מעשה.

אמר לו הרב, מי נתן לך רשות שתיכנס בגוף האישה הזאת?

השיב הרוח ואמר,

שזאת האישה אין תוכה כברה,

כי היא אינה מאמנת כלל ביציאת מצרים.

ובליל פסח,

שכל ישראל שמחים ואומרים הלל,

ומספרים ביציאת מצרים,

הכל בעיניה היטול וסחוק,

וחושבת בלבבה שמעולם לא היה הנס הזה.

מיד אמר הרב לאישה,

את מאמינה באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא ברא שמים וארץ,

ובידו היכולת לעשות כל אשר חפץ,

ואין מי שיאמר לו מה תעשה?

היא שיבא ואמרה, כן,

אני מאמינה הכול.

אמר לה הרב, את מאמינה שהקדוש ברוך הוא הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים?

ישיבה, כן.

אמר לה הרב,

את מאמינה כל זה באמונה שלמה, ואת חוזרת בתשובה ומתחרטת על הראשונות?

אמרה, כן.

והתחילה לבכות,

ויצאה רוח ופרח לו.

המקור למעשה עמק המלך שער תיקוני תשובה, פרק ג'.

מצווה נוספת, מצוות עשה, לשבות ממלאכה ביום ראשון של פסח.

מה השכר?

אמרו בתורת כהנים,

כל המקיים את המועדות,

מעלין עליו כאילו קיים את השבתות.

שמירת המועדים

היא לזכר יציאת מצרים,

שהיא שורש התורה והמצוות,

ועיקר האמונה,

כמו שאומר הזוהר הקדוש,

שנו כל המועדים

והחגים

והשבתות הכל זיכרון ליציאת מצרים.

ועל זה כולם התקיימו,

שאלמלא זה לא הייתה שמירה למועדים ולחגים ולשבתות,

ובגלל כך לא כלה זכרון יציאת מצרים מכל המועדים והחגים והשבתות.

בואו ראה,

זהו יסוד ושורש התורה בכל המצוות,

בכל האמונה השלמה של ישראל.

והרמב״ן כתב,

שם קיים מצווה שהיא זכר ליציאת מצרים,

כבר הודה בחידוש העולם

ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה,

והאמין בכל פינות התורה,

מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאוד על עושה רצונו.

למה מי

מקיים זכר ליציאת מצרים,

הוא הודה בחידוש העולם

כי הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים,

בעשר המכות חידש את העולם מחדש כי הוא שינה את הטבע בכל מכה ומכה, והראה שהוא מחדש העולם והעולם לא נוהג בטבעו.

והודה בידיעת הבורא ובהשגחתו

כי רואים

שבכל המכות השם יודע מה שמתרחש למטה,

והוא משגיח והוא מבדיל בין ישראל למצרים וכו'.

ומודה גם בנבואה.

למה?

כי השם ניבא את משה ואמר לו מה להגיד לפרעה,

וכל מה שהוא אמר הכל התקיים.

והאמין בכל פינות התורה, כי זה היסוד והשורש והאמונה לכל פינות התורה,

מלבד

שגם מודה שחסד הבורא גדול מאוד על עושה רצונו.

זה מה שהתחסד איתנו הקדוש ברוך הוא ביציאת נצרים.

השומר מצווה זו ניצל משונאיו

מי ששובת בשבתות, במועדים, בחגים,

ובפרט בפסח, מה שאנחנו מדברים.

השומר מצווה זו ניצל משונאיו,

כמו שאמרו בתיקוני הזוהר,

מי ששומר אות ברית

בכל מקום,

אז יש לנו אות ברית בברית מילה,

יש לנו בימים טובים בשבתות,

גם הם נקראים ברית, אות ברית.

מי ששומר אלו, הקדוש ברוך הוא שומר עליו

בגללה בכל מקום,

ומכסה עליו משונאיו.

ועוד אמרו שם,

אות שבת ביום טוב הוא שקול לברית מילה.

ואמרו במדרש,

אמר הקדוש ברוך הוא,

אם קיימתם מצוות המועדים כתוכנן,

אין אתם צריכים צומות.

הכוונה, לא יצטרכו גלויות ולא חורבן שמצריכים צומות,

גם לא טילים

ולא מלחמות,

אם קיימים את המועדים כתוכנן.

אבל אם לא צריכים צומות, רחמנא ניצלן,

יש גזרות.

לכן השם אמר מועדיכם, מחדשיכם שנאה נפשי,

כשלא עושים את זה כמו שהשם מצווה,

אלא זה נקרא מועדיכם,

חודשיכם.

זה אתם עושים את זה, איך שאתם מבינים.

לא כמו שאני אומר,

השם שונא את זה.

זה לא נחשב.

וממילא יש את הגזרות.

אז שומר מצווה זו

הוא מאיר למעלה,

ומזדעזעים ממנו העליונים והתחתונים,

כמו שנאמר בתיקוני הזוהר.

כל בן אדם ששומר רשימה זו למטה, שהוא אות ברית,

אות שבת,

אות תפילין,

אות של ימים טובים,

הוא רשום וחקוק למעלה,

הוא מאיר למעלה,

וממנו מזדעזעים העליונים והתחתונים.

ומצינו בתנאים הקדושים שהקפידו על מצווה זו גם במקום חשש

שישדדו

את כל ממון העיר.

כמו שמובא מעשה,

רפאפי נקלע לבית מר שמואל ביום טוב,

והביאו לו דייסה ולא אכלה,

שהיה ניכר

עליה שהעבדים עשאוה באיסור ביום טוב.

בקיצור,

שומרים על המצווה הזו ושובתים ממלאכה

בימי המועדים,

ומקיימים את המצוות, כמו שהשם אומר, זו שמירה גדולה לאין שיעור.

וזה הזמן גם להזכיר שצריכים כולם לתת כמחא דפסחא

בשביל שהעניים שנקראים בזוהר הקדוש

שברי כלים

שלא יצטערו ולא יהיו חסרים.

לא אתה תשמח

והם יסבלו ויצטערו ויבכו לה' ויהיו גזרות על ישראל,

אלא צריך למלא את בתיהם

ולדאוג להם.

או אתה מארח אותם,

או אתה נותן להם ממון או מצרכים

בשביל שלא יחסר להם.

זה נקרא קמחא דפסחא וחייבים בזה כולם.

אמרתי לכם פעם את הזוהר הקדוש,

שכתוב שהגזרה שנגזרה

על אברהם אבינו בעקדה,

זה היה בגלל שהשטן בא ועמד בפתח הבית

ביום מגמל יצחק

ואברהם היה טרוד עם כל גדולי הדור שהיו שם לשרת אותם, להאכיל אותם, והוא עומד עליהם

ולא הבחין בו.

והוא המתין, לא הזמין אותו, לא קרא לו, עלה למעלה וקטרג.

אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, זה אתה אומר איש החסד,

חסד לאברהם.

איזה חסד?

אתה יודע כמה אני עומד בכניסה?

לא קרה לי אפילו.

אני אומר לו, יש לך עוד מישהו אחת כזה בעולם?

אתה רואה שהוא טרוד וזהו.

תכל'ס, קרה לי או לא קרה לי?

עמדתי כמו חני בפתח או לא קרה לי?

מה יהיה אחר הדברים האלה? נגזרה גזירה

של העקדה.

אז זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מקפיד על שברי כלים, העניים נקראים שברי כלים,

וצריך לשמח אותם.

ואז יש שמחה למעלה, והקדוש ברוך הוא משפיע לכל המשמחים שישמחו ויוכלו להשפיע לאחרים וכו' וכו'. ואם השם זיכה אותך,

שיש לך כמה פרוטות לתת גם כן לאחרים,

ויש כאלה אפילו נותנים חצי פת שלהם.

פעם הסברתי לכם

שעני שנותן

פרוסה, נגיד יש לו פרוסה אחת,

הוא חותך אותה חצי,

חצי, נותנת לאדם אחר שאין לו מה לאכול,

חצי.

אתם יודעים מה זה אומר?

שאם אחד יש לו מיליון, הוא צריך לתת כנגדו חצי מיליון.

ואם יש לו מיליארד, חצי מיליארד.

כי זה לא נמדד כמה אתה נותן,

כמה היכולת שלך, ולפי זה כמה אתה נותן.

אשריו של מי שזוכה לקיים את המצוות עשה,

מחר, אם ירצה השם בלא נדר, נלמד תלא תעשה של פסח.

רבי יחנניהו ברגשיו אומר.

ארצו הקודש ברוך הוא זה כל ישראל, לפי כוחו ומתו ארצו.

ושנא אמר אדם אבו סלמה עשית גרדין תרבייה.